1. בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה, שהוגשה בקשה לאשרה כייצוגית.
2. המבקש הוא עיזבונה של המנוחה ג' בויטלר ז"ל ("המבקשת"), שלמרבה הצער הלכה לעולמה ביום 24.4.13. המבקשת הייתה ניצולת שואה שהוכרה על ידי רשויות הפיצויים בגרמניה ("הרשויות בגרמניה") כזכאית לקצבה בשל פגיעה בבריאותה. בתובענה, כמו גם בבקשת האישור, טענה המבקשת שהמשיבה גבתה ממנה ומבעלה המנוח, כמו גם מניצולי שואה אחרים כמותם, תשלומים עבור תרופות וטיפולים רפואיים הקשורים למחלות שבעטיין הוכרה זכאותם לתשלומי קצבת הבריאות ("המחלות המוכרות"). היא טענה עוד, וזה הלוז של תביעתה, שגביית התשלומים הייתה שלא כדין, מפני שמאז שנת 1967 נחתמו מעת לעת הסכמים בין המשיבה לרשויות בגרמניה, שלפיהם משלמות האחרונות למשיבה תשלומים שנועדו להסיר מהן את החובה לשלם ישירות למבוטחי המשיבה עבור תרופות וטיפולים רפואיים הקשורים למחלות המוכרות. המבקש טענה שהמשיבה התחייבה כלפי הרשויות בגרמניה שחלף התשלומים שקיבלה היא לא תגבה ממבוטחיה, ניצולי השואה, תשלומי טיפול רפואי ותרופות המתייחסים למחלות המוכרות. המבקש טענה עוד שהמשיבה נמנעה במשך שנים מלגלות לזכאים את דבר זכאותם לפטור מתשלום עבור תרופות וטיפולים הקשורים למחלות המוכרות, וכי היא גבתה מהם תשלומים שלא כדין.
3. התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית הוגשו ביום 22.3.10, ובהחלטתי מיום 23.5.10 קבעתי כי ככל שהתובענה מתייחסת לתקופה שלאחר מועד כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994 ("חוק ביטוח בריאות"), קרי החל מיום 1.1.195, היא אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה כי אם בסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ("בית הדין לעבודה"). בהתאם לכך הוריתי שלגבי התקופה שלאחר 1.1.95 תגיש המבקש את התובענה והבקשה לאישור לבית הדין לעבודה, ולגבי התקופה שקדמה לכך היא תוכל להגיש לבית משפט זה בקשה לאישור שתתוקן בהתאם להוראה זו.
4. בעקבות כך הגישה המבקשת ביום 27.5.10 תובענה ובקשה לאישורה לבית הדין לעבודה (ת.צ 42864-07-10) וכמסתבר, ביום 5.5.11 החליט בית הדין לעבודה כי ההליכים שבפניו יעוכבו עד להכרעה בהליך שבפניי. ביום 14.7.11 הוגשה בקשת אישור מתוקנת בהליך זה שבה התבקשתי לאשר כייצוגית את התובענה, ולפי הנאמר בסעיף 1 של הבקשה היא נתחמה לתקופה שבין מועד תחילת תוקפו של חוק הגנת הצרכן תשמ"א–1981 ("חוק הגנת הצרכן"), היינו מיום 1.8.1981 ועד יום 1.1.95, מועד תחולתו של חוק ביטוח בריאות ("בקשת האישור המתוקנת").
5. בבקשת האישור המתוקנת הוגדרה הקבוצה המיוצגת כ"ניצולי שואה המקבלים רנטה וחברים ומבוטחים אצל המשיבה אשר זכאים לפטור מתשלום עבור טיפולים רפואיים, תרופתיים ואגרות שונות בגין מחלות שהוכרו להם עקב רדיפת הנאצים ועוזריהם... ויורשיהם של ניצולי שואה שכאלה שהלכו לעולמם" ("הקבוצה המיוצגת"). המבקשת טענה כי קבוצה זו מונה כ-15,970 איש, וכי הנזק שנגרם לכלל חברי הקבוצה המיוצגת מסתכם בכ-81,059,855 ₪. סכום זה חושב בהתאם לסכומים שנטען כי הרשויות בגרמניה העבירו למשיבה בין השנים 1981–1995, כמפורט בחישוב שצורף כנספח 25 לבקשת האישור המתוקנת.
6. ביום 7.12.11 הגישה המשיבה תשובה לבקשת האישור המתוקנת, ובדיון קדם-משפט שקיימתי ביום 6.2.12 הבאתי בפני הצדדים מתווה אפשרי ליישוב המחלוקת. כאן המקום לציין שבחרתי בדרך זו מחמת שסברתי שבנסיבותיו המיוחדות של העניין, והעובדה שעל דרך הכלל מדובר באוכלוסייה שהכול מסכימים שיש לסייע לה אולם מעטות הרשויות העושות כן, יש הצדקה לנקיטת גישה מקלה בכל הנוגע לטענות המבקשת בבקשת האישור. כך עשיתי למרות הקשיים המשפטיים הרבים שהיא מעוררת, קשיים שהועצמו נוכח כשלים בניסוח בקשת האישור על "מהדורותיה" השונות (וראו, למשל, את הערות בית הדין לעבודה בהחלטתו מיום 5.5.11 בעניין תיקון בקשת האישור שהוגשה לו (בקשה מס' 8)).
7. ביום 3.4.12 הודיעו הצדדים על פנייתם להליך גישור שהסתיים בהסדר פשרה, וביום 16.6.13 הגישו הצדדים בקשה לאישורו.

עיקרי הסדר הפשרה

1. בהסדר הפשרה ("ההסדר") הסכימו הצדדים כי הוא יחול הן לגבי בקשת האישור המתוקנת שהוגשה לבית משפט זה והן לגבי זו שהוגשה לבית הדין לעבודה. עוד הוסכם כי ככל שהסדר הפשרה יאושר בהליך שבפני, תוגש לבית הדין לעבודה בקשה לדחיית הבקשה לאישור התובענה שהוגשה לו.
2. המשיבה התחייבה להשיב למבוטחיה הזכאים להחזר כספי את הסכומים ששילמו עבור רכישת תרופות וטיפולים רפואיים הקשורים למחלות המוכרות. התקופה שבגינה תחול ההשבה תלויה בשאלה אם חבר הקבוצה היה בחיים במועד הגשת התובענה, קרי ביום 23.3.10 ("יום הגשת התובענה"), אם לאו: לחברי הקבוצה שהיו בחיים ביום הגשת התובענה או ליורשיהם יינתן החזר כספי בגין תשלומים ששילמו למשיבה החל מיום 1.7.99 ואילך ("הקבוצה הראשונה"). לחברי הקבוצה שלא היו בחיים ביום הגשת התובענה או ליורשיהם יינתן החזר בגין תשלומים ששילמו לאחר יום 3.3.03 ועד למועד פטירתם ("הקבוצה השנייה").
3. ההחזר הכספי יבוצע ישירות לחשבון הבנק של חבר הקבוצה או לחשבון שעליו יורו היורשים, ואם לא ניתן יהיה לבצע החזר לחשבון בנק תדאג המשיבה לביצוע התשלום בדרך אחרת. הכסף יושב לכל מי שיפנה למשיבה בתוך 12 חודשים מיום פרסום המודעה על אישור הסדר הפשרה. פנייה שתיעשה לאחר מועד זה תיבדק רק לגבי קבלת הפטור ממועד קבלת הפנייה ואילך, ללא זכאות להחזר בגין התקופה שקדמה למועד קבלת הפנייה.
4. לצורך ביצוע ההשבה התחייבה המשיבה לפנות באופן יזום, בדרך של דיוור ישיר לחברי הקבוצה בהתאם לנתונים המצויים בידה, ולהביא לידיעתם את דבר זכותם לפנות למשיבה ולבקשה כי תבדוק את זכאותם להשבה. חברי הקבוצה יפנו למשיבה באמצעות טופס שהם יידרשו למלא ולשלוח אליה (נוסח הפנייה צורף כנספח א' להסדר הפשרה). בנוסף התחייבה המשיבה לפרסם בשני עיתונים יומיים מודעה על אישור הסדר הפשרה, שלפיה יוזמנו חברי הקבוצה לפנות למשיבה לצורך בדיקת זכאותם להשבה. המשיבה תפרסם הודעת תזכורת נוספת כעבור כששה חודשים ממועד פרסום המודעה הראשונה ("מנגנון היידוע").
5. המשיבה התחייבה כי תבדוק בשני שלבים את הפניות שיוגשו אליה: השלב הראשון – בדיקה בידי רופא אשר יקבע את סוג התרופות שצרך חבר הקבוצה בגין המחלות המוכרות לו, והשני – בדיקת הסכומים שעל המשיבה להשיב לחבר הקבוצה. המשיבה ציינה כי בדיקה זו תיעשה על יסוד הנתונים המצויים בידה או באמצעות הנתונים שימציאו לה הפונים עצמם.
6. כמו כן הוסכם על מנגנון ערעור על החלטות המשיבה, הן בקשר לעצם הזכאות והן בקשר לסכומי ההשבה.
7. ההסדר כלל גם המלצה בקשר לגמול למבקשת, ולפי המלצת הצדדים ישולם לה סך של 150,000 ₪, אולם לא נכללה בו המלצה בדבר שכר טרחה לבא כוחה המייצג, והצדדים הותירו זאת לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שיטענו בעניין.
8. לאחר עיון ראשוני בהסדר המוצע סברתי שאין מקום לדחותו על הסף, ובהחלטה מיום 18.6.13 הוריתי לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו–2006 ("החוק").

ההתנגדויות להסדר הפשרה

1. ביום 24.11.13 הגישה המועצה הישראלית לצרכנות ("המועצה") התנגדות להסדר. המועצה לא התנגדה להסדר גופו, אולם פרשה יריעה רחבה של טענות המכוונות בעיקרן נגד מנגנון היידוע ונגד אופן מימוש הזכאות. לעמדת המועצה ההסדר "אינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה המיוצגת", והדבר נומק בטעמים שבעיקרם הם אלה המנויים להלן.
2. המועצה טענה שההסדר מערים קשיים על חברי הקבוצה, וכדי להשיג את מטרתו יש לשאוף לכך שמימוש זכויות חברי הקבוצה על-פיו יהיה קל ופשוט. נטען כי בידי המשיבה מידע על זהותם של כ-7400 חברי הקבוצה המיוצגת, על מחלותיהם המוכרות, על התרופות שרכשו במשך השנים הרלוונטיות להסדר וכן על הסכומים ששילמו עבור תרופות אלו. נטען גם כי מתשובת המשיבה נראה שיש בידה מידע על הסכומים שקיבלו חברי הקבוצה כהחזרים מהרשויות בגרמניה. לכן, על המשיבה להשיב לחברי קבוצה אלה את הסכומים המגיעים להם מבלי שיצטרכו לפנות אליה. במקרים שבהם אין למשיבה נתונים על אמצעי התשלום של חברי הקבוצה, עליה לפנות אליהם טלפונית.
3. אשר לחברי הקבוצה שאין למשיבה מידע עליהם וכן לחברי הקבוצה שאינם בין החיים, נטען כי יש לשפר את מנגנון היידוע ועל המשיבה לפרסם במשך שבוע ימים, בשלושה עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית, מודעה בגודל של חצי עמוד; מודעה באתר הבית של המשיבה אשר תופיע במשך כל תקופת ההסדר; מודעה בבתי המרקחת של המשיבה ובכניסה לסניפי המשיבה אשר תוצב לאורך כל תקופת ההסדר; ידיעה בעמוד הפייסבוק של המשיבה אשר תופיע ותתעדכן מדי שבוע ולאורך כל תקופת ההסדר; ידיעה בניוזלטר שמוציאה המשיבה למשך כל תקופת ההסדר; פרסום ברדיו ובטלוויזיה ביוזמת המשיבה ועל חשבונה למשך כחודשיים ימים; מתן אפשרות למלא טופס פנייה באתר האינטרנט של המשיבה. כמו כן יש לפתוח קו חינם ייעודי וייחודי לפניות לצורך הסדר הפשרה, שיפורסם בכל אמצעי הפרסום ושאליו יוכלו לפנות חברי הקבוצה ויורשיהם ולקבל בו מידע מהיר ונוח על זכויותיהם. כמו כן יהיה על המשיבה לפנות לכל ארגוני הסיוע לניצולי השואה ולעדכן אותם בדבר קיומו של הסדר הפשרה, כדי שיוכלו להפיצו בקרב ניצולי השואה המטופלים על ידם.
4. עוד נטען כי יש לקבוע נוסח קצר ופשוט יותר לטופס הפנייה. כמו כן יש לקבוע לוח זמנים לביצוע התחייבויות המשיבה על-פי ההסדר, ולתחום באופן ברור את משך הטיפול שיידרש למשיבה כדי לטפל בחברי הקבוצה שזהותם ידועה, ואת משך הטיפול שיידרש להשבת הסכומים שעליה להשיב כאמור בהסדר. יש גם לקבוע את פרק הזמן שבו תביא המשיבה לידיעת חברי הקבוצה את דבר ההסדר ואת המועדים להגשת ערר כנגד החלטותיה בעניין.
5. המועצה טענה עוד כי ההסדר צריך לכלול מנגנון של דיווח ומעקב ומנגנון לחלוקת היתרה שנשארה בידיה. על המשיבה להעביר לבית המשפט או לממונה שימונה בהתאם לסעיף 20 לחוק רשימה הכוללת את חברי הקבוצה שזהותם ידועה ואת הסכומים שהיא חייבת להשיב להם על-פי ההסדר. בתום תקופת ההסדר תגיש המשיבה לבית המשפט תצהיר בדבר גובה הסכום שטרם הושב, ובית המשפט יורה מה עליה לעשות בו. כמו כן תגיש המשיבה דו"ח מפורט על אופן מימוש ההסדר.
6. ביום 15.12.13 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה ("היועמ"ש") בנוגע להסדר. היועמ"ש התנגד להסדר וטען כי אין לאשרו, ומכל מקום יש לערוך בו שינויים. בפתח דבריו העיר היועמ"ש שההסדר, שאישורו התבקש בהליך שבפניי, נועד ליישב גם את התביעה שבבית הדין לעבודה, ומכיוון שכל חלקו האופרטיבי נוגע לתקופה שהסמכות לדון בה נתונה לבית הדין לעבודה, אישור ההסדר ייתר את הדיון בבית הדין לעבודה והדבר אינו ראוי. היועמ"ש טען כי יש להחריג מההסדר את התקופות שלגביהן לא תחול ההשבה, ולתקן את ההסדר כך שלא ייצור מעשה בית דין כלפי תביעות אישיות המתייחסות לתקופה הקודמת למועד שרק ממנו ואילך תהיה השבה.
7. בנוסף טען היועמ"ש כי יש לקבוע בהסדר מנגנון השבה שתיזום המשיבה, ושלא ידרוש פנייה מוקדמת של חברי הקבוצה שלמשיבה יש מידע לגבי זכאותם. על המשיבה לזכות את חברי הקבוצה באמצעות אמצעי התשלום הקיים ברשותה, ובאין אמצעי תשלום יש לפנות טלפונית לחברי הקבוצה לשם קבלת הפרטים הנדרשים להשבה. כמו כן על המשיבה להביא לידיעת חברי הקבוצה שקיים הליך בדיקה לזכאותם להשבה, וכי הם רשאים להמציא מידע נוסף שלדעתם יהיה נחוץ לבדיקה. בנוסף נטען כי יש להסדיר את אופן השבת הכספים לחברי הקבוצה שאינם בחיים ואשר יורשיהם לא פנו להשבת הכספים. נטען גם כי בתום תקופת ההסדר, וככל שייוותרו בידי המשיבה כספים אשר לא נדרשו, יש לקבוע את אופן חלוקתם או העברתם כתרומה, ולקבוע כי פעולה זו לא תזכה את המשיבה בזיכוי מס בהתאם לסעיף 46 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
8. בדומה לעמדת המועצה טוען גם היועמ"ש שאין די במנגנון היידוע, ויש לפרסם את דבר קיומו של ההסדר בטלוויזיה או ברדיו, במודעות במרפאות ובבתי המרקחת של המשיבה ובאתר האינטרנט שלה. עוד נטען כי יש לפשט את טופס ההפניה שהוצע; יש לקבוע לוחות זמנים בקשר לביצוע ההתחייבויות כאמור בהסדר; על המשיבה לפרט את משך הזמן הנדרש לבדיקת הזכאות, ואם יתברר כי ההליך ממושך יש לבחון קביעת פיצוי בסכום קבוע לכל חברי הקבוצה על בסיס בחינה סטטיסטית; יש להאריך את התקופה עד להגשת הבקשות להשבה; יש לקבוע מנגנון לערעור על החלטות המשיבה בפני ממונה לביצוע הסדר הפשרה במקום לפנות לבית הדין לעבודה; ויש לקבוע מנגנון דיווח לעניין ביצוע הסדר הפשרה.
9. ביום 30.1.14 הוגשה תגובת המשיבה להתנגדויות להסדר. המשיבה טענה שיש לדחות את ההתנגדויות בעיקר לנוכח המגבלות המוטלות עליה בשל חובת שמירת הסודיות הרפואית. נטען שבהתאם לחוק זכויות החולה תשנ"ו–1996 ("חוק זכויות החולה") אסור למשיבה לעשות כל שימוש בנתוני מבוטחיה שלא לצורך מתן טיפול רפואי, ועליה לקבל את הסכמתו המפורשת של כל אחד מחברי הקבוצה קודם לבדיקת רשומותיו הרפואיות לצורך השבת סכומים על-פי ההסדר. בנוגע למבוטחים שלא יממשו את זכאותם, טענה המשיבה כי היא תאגיד הפועל ללא מטרות רווח ותקציבה משמש למתן שירותי בריאות בצורה המיטבית לציבור מבוטחיה, ובנסיבות כאלה לא ראוי שהמשיבה תתרום או תעביר את היתרה הבלתי מחולקת לארגונים או לגופים אחרים. ביחס לשיפור מנגנון היידוע נטען כי דרכי הפרסום שהוצעו הן בזבזניות, חסרות תועלת ובלתי סבירות, וכי אין להכביד על המשיבה מעבר לדרישות הדין בנושא זה. המשיבה התנגדה למינוי בודק, ולטענתה הוראות ההסדר נוגעות לעניינים משפטיים אשר ביחס אליהם אין לבודק יתרון על-פני הצדדים.
10. לאחר שהוגשו התנגדות המועצה, עמדת היועמ"ש ותשובת המשיבה, התקיים דיון ביום 2.3.14 שבגדרו טען היועמ"ש שהמידע שהעבירה בשעתו הלשכה לענייני פיצויים במשרד האוצר ("הלשכה") למשיבה נועד לאפשר לה לקבוע את זהות הזכאים לפטור מתשלומים בקשר למחלות מוכרות, ולכן אין קושי הנובע מחובת הסודיות או הגנת הפרטיות, ועל-כל-פנים בית המשפט רשאי להורות למשיבה לעשות כן. המועצה חזרה על טענותיה ותמכה בעמדת היועמ"ש כי לבית המשפט סמכות להורות בצו על השבה אוטומטית של הסכומים לחברי הקבוצה שיש לגביהם מידע, והוסיפה כי לטענתה אין כל הפרה של חובת הסודיות. מנגד חזרה המשיבה על טענתה בקשר לחובת הסודיות כלפי מבוטחיה. כמו כן טענה כי היא נערכת להפעלת ההסדר באמצעות הקמת מערך שתפקידו לתת מענה מהיר למימוש הוראות ההסדר, וכי תקופת ההסדר היא ממושכת ומספיקה לביצוע התחייבויותיה.
11. ביום 13.3.14 הגישה המשיבה הודעה שלפיה היא חוזרת על עמדתה שחלה עליה חובה לקבל את הסכמת המבוטחים לבדוק את הרשומה הרפואית והאדמיניסטרטיבית לצורך ביצוע ההשבה, אולם לנוכח הדברים שנאמרו בדיון, הערות בית המשפט והתיקונים שהוצעו להסדר, היא הסכימה לשפר את הוראות ההסדר באופן שיקל ככל האפשר על חברי הקבוצה לממשו. כך צירפה המשיבה נוסח פנייה מתוקן לחברי הקבוצה; היא הודיעה כי תבצע דיוור חוזר למבוטחים אשר טרם השיבו, וזאת בחלוף 90 יום ממועד הדיוור הראשון ושוב בחלוף 90 יום ממועד הדיוור השני; המשיבה הסכימה להאריך את תוקף מימוש ההסדר לעשרים וארבעה חודשים ממועד פרסומו של ההסדר ואף לאחר מכן; המשיבה הודיעה כי לאחר שבית משפט זה יאשר את הסכם הפשרה תוגש בקשה מקבילה גם לבית הדין לעבודה אשר יידרש לאשרו.
12. בתגובתה מיום 8.4.14 טענה המועצה שאין בתיקונים שהציעה המשיבה כדי להעניק פתרון ראוי בנסיבות העניין לבעיות היידוע ומימוש הזכויות שנטענו על ידה, וטענה כי ניתן לאשר את הסדר הפשרה ובה בעת להורות על זיכוי אוטומטי של חברי הקבוצה שלמשיבה פרטים לגביהם.

דיון

1. סעיף 19(א) לחוק מורה כי :

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין".

כפי שאסביר, אני סבור שבנסיבות העניין יש לאשר את הסדר הפשרה, גם אם בשינויים וסייגים שיפורטו להלן.

1. ביסוד מסקנתי האמורה עומדים בעיקר שני שיקולים. האחד הוא שבעיקרו של דבר, על-פי הסדר הפשרה, ובסייגים הקבועים בו, ניתנת לחברי הקבוצה אפשרות לקבל חלק משמעותי של הסעד שנתבע בתביעה, ובכך השיגו התביעה והבקשה לאישורה את עיקר תכליתו של ההליך. השיקול האחר קשור בהוראת סעיף 19(ג)(2)(ו) לחוק, שלפיה על בית המשפט להביא בחשבון את "הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;" וכמסתבר, בכל הנוגע להליך שבפניי – ובנפרד מן ההליך שבבית הדין לעבודה – יש לתת את הדעת לקשיים הרבים העומדים בפני המבקש (וכמותו גם בפני חברי הקבוצה), קשיים התומכים במסקנה שגם אם יש בהסדר הפשרה חסרונות, ויש כאלה, עצם השגתו ומימושו הם יתרון משמעותי לחברי הקבוצה.
2. כפי שציינתי בפתח ההחלטה, מאז כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ביום 01.01.95, הסמכות העניינית לדון בכל מחלוקת בין המשיבה לבין מבוטחיה נתונה לבית הדין לעבודה. כפועל יוצא מכך, הסמכות הנתונה לבית משפט זה ביחס לעילות התביעה הרלוונטיות משתרעת רק לגבי התקופה שקדמה לכניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות. אלא שגם בתקופה זו פרק הזמן שבו ניתן היה להגיש תביעה ולאשרה כייצוגית הוא קצר למדי, ותחילתו ביום 22.7.94 וסיומו ביום 31.12.94. טעמו של הדבר הוא, שהאפשרות להגיש תובענה שניתן לאשרה כייצוגית נקבעה לראשונה בתיקון מספר 3 לחוק הגנת הצרכן, שבגדרו נחקקו הוראות פרק ד1 לחוק הגנת הצרכן, שבסעיפים 35א'–35י' שלו נקבעו הוראות בנוגע להגשת תובענה ואישורה כייצוגית. לעניין זה יש חשיבות נוכח טענת המבקשת (בבקשת האישור המתוקנת) שעילת התביעה האישית נוצרה כבר ביום 1.8.81 שהוא מועד כניסתו לתוקף של חוק הגנת הצרכן, אולם ספק בעיניי אם אכן ניתן לאשר תביעה כזו כייצוגית בהינתן העובדה שתחילת תוקפו של תיקון 3 לחוק הגנת הצרכן היא ביום 22.7.94. יצוין, שלימים בוטלו הוראות פרק ד1 בחוק הגנת הצרכן מכוח הוראות החוק, שהן כיום ההסדר החקיקתי המקיף והיחיד בנושא תובענות ייצוגיות.
3. אכן, יכולה להתעורר השאלה אם אף שמדובר בעילות שנוצרו בשנת 1994, ואף קודם לכן, ניתן לדון בהן על פי הוראות החוק. ברע"א 7028/00 אי. בי. אי. ניהול קרנות נאמנות בע"מ נ' אלסינט בע"מ (14.12.06) ("עניין אלסינט") נפסק שנוכח הוראת סעיף 45(ב) לחוק ניתן להחילו על כל הליך שבמועד כניסתו לתוקף של החוק, היינו, ביום 12.3.06, טרם ניתן בו פסק דין חלוט. אמנם באותו עניין עמדה לדיון בקשה לאישור, שתחילת ההליך בה קדמה לכניסתו לתוקף של החוק, ואילו בענייננו מדובר בהליך שהחל לאחר כניסתו לתוקף של החוק, אולם אף-על-פי-כן דומה שבקשת האישור שבפניי אינה נטולת קשיים. ראשית, מפני שלדעתי תחולתה של ההלכה שנפסקה בעניין אלסינט מוגבלת להליך ייצוגי (בקשת אישור או תביעה שאושרה כייצוגית) שהחל קודם לכניסתו לתוקף של החוק והיה תלוי ועמד באותה עת. יחד עם זאת אני סבור שגם קריאה מרחיבה של ההלכה בעניין אלסינט לא תביא למסקנה שניתן להחיל מכוחה את החוק על תובענה, שבזמן הרלוונטי להיווצרות העילה לא היה בנמצא הליך המאפשר את אישורה כייצוגית, ולכן איני רואה כיצד ניתן לאשר כייצוגית תביעה שעילותיה נוצרו קודם לשנת 1994, מועד חקיקת תיקון 3 לחוק הגנת הצרכן. שנית, על רקע עילות התביעה שעליהן ביקשה המבקשת להשתית את תביעתה האישית, נראה שגם אם מניחים שהחוק חל על בקשת האישור במתכונתה המתוקנת, קיים קושי לקבלה. בסעיף 21 של בקשת האישור המתוקנת טענה המבקשת לקיומן של עילות מכוח חוק הגנת הצרכן ובסעיף 23 היא טענה לקיומן של עילות מכוח דיני החוזים. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק יכול להגיש בקשה לאישור רק מי שיש לו "עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)...", ולפי סעיף 3(א) התביעות שבגינן ניתן להגיש בקשת אישור הן אלו המנויות בתוספת השנייה לחוק. עיון בתוספת השנייה ילמד שלענייננו יכולה להיות רלוונטית רק תביעה לפי סעיף 1 לתוספת שעניינו "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". ניסוח זה מטיל לדעתי הגבלה על אפשרות אישורה כייצוגית של תביעת המבקשת בכל הנוגע לתקופה שקדמה לחוק ביטוח בריאות, בין השאר משום שנראה לי שקיים קושי לייחס למשיבה מעמד של עוסק, כמשמעו בחוק הגנת הצרכן, בתקופה שקדמה לחוק ביטוח בריאות. יש לזכור שעד מועד כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות חלש על היחסים שבין המשיבה לבין מבוטחיה הסדר משפטי שונה מזה המוכר כיום, ונראה לי שטענות המשיבה בעניין זה (בסעיף 14 של תשובתה לבקשת האישור המתוקנת) אינן משוללות יסוד.
4. סיכום ביניים הוא אם כן, שבכל הנוגע לפרק הזמן שלאחר 1.1.95 אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה, ובכל הנוגע לפרק הזמן שקדם לכך, התקופה הרלוונטית לדיון בהליך ייצוגי מוגבלת לפרק הזמן שבין 22.7.94 ל-31.12.94.
5. מכאן גם נובעות שתי מסקנות. האחת, שהגדרת הקבוצה המיוצגת טעונה שינויים כך שייאמר "ניצולי שואה המקבלים רנטה וחברים ומבוטחים אצל המשיבה אשר בכל מועד שקדם ליום 31.12.94 היו זכאים לפטור מתשלום עבור טיפולים רפואיים, תרופתיים ואגרות שונות בגין מחלות שהוכרו להם עקב רדיפת הנאצים ועוזריהם... אולם המשיבה גבתה מהם תשלומים וכן יורשיהם של ניצולי שואה שכאלה שהלכו לעולמם" (ההדגשות שלי, א"ק). המסקנה האחרת היא, שאישורו של ההסדר יהווה מעשה בית דין רק בנוגע לאותן עילות שבגינן ניתן היה להגיש בקשה לאישור בתקופה שבין 22.7.94 ל-31.12.94, היינו, רק עילות מכוח חוק הגנת הצרכן.
6. מסקנה נוספת, שלא ניתן להפריז במשמעותה, היא שבהיבט המעשי, לדיון המתנהל יש נגיעה מעטה להסדר שגובש בין הצדדים ואשר אישורו מתבקש עתה, ודומה שהיועמ"ש צדק כשהעיר על כך בדבריו. במילים אחרות, משהוסכם שתחילת התקופה שבגינה יושבו לחברי הקבוצה תשלומים עבור תרופות וטיפולים היא שנת 1999, אזי ברור שבחלקו האופרטיבי אין ההסדר מתייחס לתשלומים ששולמו למשיבה בתקופה שלגביה יש לבית משפט זה סמכות עניינית, וממילא אין מקום – ולדעתי גם אין זה ראוי – שאחווה דעה בשאלות שעליהן יהיה על בית הדין לעבודה לתת את דעתו.
7. בצד כל אלה, ובהינתן העובדה שצוינה לעיל שהסמכות העניינית מוגבלת לעילות שנוצרו לפני, ולכל המאוחר עד, יום 31.12.94, מתעוררת מאליה שאלת ההתיישנות, שכן לפי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות תשי"ח–1958 ("חוק ההתיישנות") תקופת התיישנות התביעה של כל אחד מחברי הקבוצה היא שבע שנים. המבקשת טענה אמנם שבנסיבות העניין יש לקבוע שמתקיימות הוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, וכי יש למנות את התקופה רק מיום שנודע למבקשת דבר קיומם של ההסכמים עם הרשויות בגרמניה, שעליהם הושתתה התביעה, וגם היועץ המשפטי לממשלה התייחס לעניין זה בעמדתו בנוגע לאישור הסדר הפשרה. סעיף 8 לחוק ההתיישנות אכן מורה שבנסיבות שבהן "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" יחל מניין התקופה במועד שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה (ע"א 523/12 ג'מילה אסמאעיל נ' לשכת הסדר המקרקעין (15.1.14)). כאשר מדובר בתביעת היחיד, מאפשרת ההוראה להתגבר על מחסום ההתיישנות, אלא שבהקשר של אישור תובענה כייצוגית יכולה הוראת סעיף 8 של חוק ההתיישנות לעמוד למכשול למבקש האישור, שכן על פי טיבה הוראה זו מבוססת על ידיעותיו הסובייקטיביות של כל אחד מחברי הקבוצה, ובנסיבות דומות כבר נפסק שניתן לדחות עקב כך את בקשת האישור (ע"א 6887/03 חיים רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (20.7.10)).
8. על יסוד האמור לעיל אני סבור שיתרונותיו של הסדר הפשרה עולים על חסרונותיו, ובכל הנוגע לעילות התביעה שהן בסמכותו של בית משפט זה עניינם של חברי הקבוצה מצדיק את אישורו של ההסדר. במיוחד כך, כאשר הסכמת המשיבה להסדר הותנתה בכך שהוא יחול כמקשה אחת גם על בקשת האישור שהוגשה לבית הדין לעבודה. לכן, דחיית הבקשה לאישור ההסדר שהוגשה לבית משפט זה יכולה להביא לתוצאה של הכשלת ההסדר כולו וגם בכך מצאתי נימוק המצדיק את קבלת הבקשה.
9. בהליך אישורו של הסדר הפשרה העלה היועמ"ש הסתייגות בנוגע לסמכותו של בית משפט זה לאשר את הסדר הפשרה באופן שהוא יחול גם לגבי אותו חלק של התביעה שהוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. הסתייגות זו מקובלת עליי, ובעקבות הערותיי בדיון שהתקיים ביום 2.3.14 הסכימה המשיבה שהחלטה זו, המאשרת את הסדר הפשרה בבקשת האישור שבפניי, לא תגביל את סמכותו ואת שיקול דעתו של בית הדין לעבודה שאליו תוגש בקשה נפרדת לאישור הסדר הפשרה. המשיבה ביקשה לשמור את זכותה לבטל את הסדר הפשרה ככל שהוא לא יאושר במתכונתו הנוכחית גם בבית הדין לעבודה, אלא שאני סבור שלא ניתן לקבל עמדה זו שמשמעותה היא הגבלה, גם אם עקיפה, על שיקול דעתו של בית הדין לעבודה. במילים אחרות, ניתן לתאר מצב שבו הסדר הפשרה יאושר בהחלטה זו ובכפוף לתנאים שייכללו בה, ולאחר מכן יראה בית הדין לעבודה לנכון להוסיף או לגרוע תנאים כאלה או אחרים. לדעתי אין זה מן המידה, וגם אין לכך בסיס בדין, שמרחב שיקול דעתו של בית הדין לעבודה יוגבל מלכתחילה בהחלטה הניתנת כאן. הדעת נותנת שבית הדין לעבודה יפעיל את שיקול דעתו כמתבקש בנסיבות העניין, וכי יתאפשר לצדדים המעוניינים, ובכללם למשיבה, לנקוט עמדה קודם שיחליט בעניין זה. מכל מקום, אישור הסדר הפשרה כאמור בהחלטה זו מוגבל להליך שבפניי ואין בו כדי להגביל, במישרין או בעקיפין, את שיקול דעתו של בית הדין לעבודה בנושא זה.
10. אציין, מבלי לנקוט עמדה, שבהגיע העניין לפתחו של בית הדין לעבודה יוכלו המבקש והמשיבה (ואולי אף המועצה והיועמ"ש) להסכים שכתבי הטענות שהוגשו בקשר עם אישור ההסדר בהליך זה, ישמשו גם לצורך מתן החלטתו של בית הדין לעבודה, ובכך ככל הנראה ייחסכו זמן וטרחה רבים, וכפי שייחל היועמ"ש בתגובתו, יתאפשר לבית הדין לעבודה להחיש את מתן החלטתו.
11. עניין אחר שעלה בטיעוני המועצה והיועמ"ש הוא מנגנון היידוע. בקשר לכך הצביעה המועצה על כך שביצועו של ההסדר מחייב שלמשיבה יהיה מידע בעניינים אלה: זהותם של חברי הקבוצה המיוצגת; המחלות המוכרות של כל חבר בקבוצה; התרופות והטיפולים שצרכו וקיבלו חברי הקבוצה בקשר עם המחלות המוכרות; התשלומים ששילמו חברי הקבוצה כהשתתפות עצמית עבור תרופות וטיפולים כאמור במשך התקופה שאליה מתייחס הסדר הפשרה (1999 ואילך); החזרים שקיבלו חברי הקבוצה, אם קיבלו, מרשויות הפיצוי בגרמניה בשנים הרלוונטיות להסדר, וחשבון הבנק של חברי הקבוצה (או של יורשיהם של חברי הקבוצה שהלכו לעולמם לאחר הגשת התובענה). המועצה גם הציעה לחלק את אוכלוסיית הקבוצה המיוצגת לארבע קבוצות משנה – אלה החיים ואלה שהלכו לעולמם, ובכל קבוצת משנה תיבחן השאלה אם יש למשיבה לגביהם מידע הדרוש לצורך יישום הסדר הפשרה. המועצה, וכמותה גם היועמ"ש, סברו שבקשר לקבוצת המשנה שלגביה יש בידי המשיבה את כל המידע הדרוש על מנת לבצע את ההסדר, אין להתנות את ביצועו בפניית הזכאי על-פיו למשיבה, וכי יש להטיל על המשיבה את החובה ליישם את ההסדר לגבי כל חברי קבוצה זו. אשר לחברי הקבוצה הנמנים על שלוש קבוצות המשנה האחרות, היינו, יורשיהם של מי שהלכו לעולמם והמידע מצוי בידי המשיבה, אלה שהלכו לעולמם והמידע אינו מצוי בידי המשיבה, ואלה החיים וגם לגביהם אין בידי המשיבה מידע, טענה המועצה שיש לשפר את מנגנון היידוע, ולמטרה זו הציעה את האמצעים המפורטים בסעיפים 97–99 של התנגדותה. דברים ברוח זו צוינו גם בעמדתו של היועמ"ש. המשיבה התייחסה בדבריה לטענות המועצה ולעמדת היועמ"ש בכל הנוגע למנגנון היידוע, ולאחר ששקלתי את הדברים אני סבור שבעיקרו של דבר יש יסוד לטענותיה, וכי לחלק ממנגנוני היידוע שהציעו המועצה והיועמ"ש, היינו, להגדלת היקף הפרסומים הפומביים (עיתונות, טלוויזיה וכיוצא בזה), יש פוטנציאל של הגדלה ניכרת של העלויות הכרוכות בביצוע הסדר הפשרה, בעוד התועלת בכך מוטלת בספק. סעיף 25(ה)(1) לחוק קובע שבין שאר השיקולים בקביעת דרכי הפרסום יובאו בחשבון גם " ההוצאות הכרוכות באופן הפרסום ומידת יעילותו" ועל רקע הדברים שנאמרו בת"צ 2786/07 ישראלי נ' מכבי שירותי בריאות (27.12.12) בדבר מיעוט התועלת שבפרסום בערוץ הפומבי הקבוע בחוק (פרסום מודעות בעיתונים) איני סבור שיש הצדקה להוצאה הניכרת הכרוכה בשימוש באמצעי הפרסום שהציעה המועצה.
12. כאן המקום לציין שמאפייני חברי הקבוצה, וכפועל יוצא מכך גם מאפייני הזכאות, אינם דומים לאלה של חברי קבוצות מיוצגות בתובענות צרכניות רגילות, כגון אלו הנדונות חדשות לבקרים בערכאות בישראל. בתובענה צרכנית, המאפיין את הקבוצה הוא מכנה משותף שבדרך כלל הוא עובדה פשוטה שאינה מצריכה בירור עובדתי מעמיק (כגון תשלום סכום מסוים בנסיבות המשותפות לתובע הייצוגי ולחברי הקבוצה, הטעיה בנסיבות דומות או זהות וכיוצא בזה (א' קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות,‏ התשס"ו-‎2006‎, הפרקליט כרך מט, 131, 134 (תשס"ז-תשס"ח) ("קלמנט")). אלא שזה אינו המקרה בענייננו. כפי שציינו הן המשיבה והן המועצה, ממאפייני הזכאות (תשלום השתתפות עצמית עבור תרופות וטיפולים בקשר עם מחלות מוכרות) נגזר צורך בבירור עובדתי פרטני בנוגע למחלות המוכרות של כל חבר בקבוצה, כמו גם בנוגע לתרופות ולטיפול הרפואי שניתנו לו ואשר בגינם המשיבה גבתה ממנו תשלום. בעניין זה מקובלת עליי עמדת המשיבה שמדובר בבירור עובדתי לא פשוט, הכרוך בקשיים שמקורם, בין השאר, בחוק הגנת הפרטיות תשמ"א–1981 ובחוק זכויות החולה (וראו בין השאר את הדברים המובאים בדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיום 6.6.10, "הטיפול בניצולי השואה – המשך מעקב" (נספח 4 להתנגדות המועצה לצרכנות) בעמ' 7 והערת שוליים 29 ו-30 שם. תמיכה נוספת לעמדת המשיבה בעניין זה מצאתי גם באתר האינטרנט של הרשות לזכויות ניצולי השואה (http://hrights.mof.gov.il/) (נצפה ביום 2.9.14) כאשר מעיון בחלק מן הטפסים שאותם על הניצולים למלא מתבקשת הסכמתם לויתור על סודיות רפואית ובכל מקרה נדרש שיתוף פעולה מצידם על מנת לממש את זכויותיהם). לכך אפשר להוסיף את העובדה, שבעיקרה אינה שנויה במחלוקת, שחלק מן הזכאים (במספר בלתי ידוע מתוך חברי הקבוצה) קיבלו מעת לעת החזרים כספיים במישרין מן הרשויות בגרמניה בגין תרופות וטיפולים רפואיים.
13. על רקע הדברים האמורים נראית לי עמדתה של המשיבה, שאמצעי היידוע העיקרי והחשוב צריך להיות דיוור ישיר לאותו חלק של אוכלוסיית מבוטחיה שהמידע לגביהם הועבר למשיבה בשעתו מן הלשכה לענייני פיצויים במשרד האוצר (סעיף 41 של תשובת המשיבה לבקשה לאישור וסעיף 52 של התנגדות המועצה). מלכתחילה הוצע אמנם שהנוסח יהיה זה שצורף כנספח א' להסכם הפשרה, אולם לאחר שהוגשו התנגדויות המועצה והיועמ"ש ולאחר הדיון שהתקיים ביום 2.3.14, הציעה המשיבה שהפנייה תהיה מנוסחת בנוסח פשוט יותר (כאמור בנספח א להודעת העדכון שהגישה המשיבה לאחר הדיון ביום 2.3.14), וכאמור, עמדה זו נראית לי. אכן, כפי שטענה המועצה, הניסיון מלמד שמידת שיתוף הפעולה וההיענות של הנמענים לפניות אלה היא בדרך כלל נמוכה, ולעתים אף פחות מכך, אולם דומה שבנסיבותיו המיוחדות של העניין אמצעי יידוע זה צריך להיות העיקרי, וניתן להעצים את תועלתו באמצעות שימוש בכלים נוספים, ובהם מודעות פרסום כנדרש בסעיף 25 לחוק, כמו גם באמצעים הנוספים שעליהם הצביעה המועצה, היינו, הצגת מודעות בולטות בסניפי המשיבה, בבתי המרקחת שלה וכן פרסום דבר תוכן ההסדר ואישורו בקרב ארגונים ועמותות העוסקים בסיוע לניצולי שואה. לא מיותר לציין כי בדיקה באתר האינטרנט של המשיבה www.clalit.co.il/he/info/entitlements/pages/righthol.aspx (נצפה ביום 24.6.14) העלתה שקיים בו מידע לגבי זכויות ניצולי שואה, וראוי לכן שייכלל בו גם מידע הנוגע להסדר. באותה מידה יש מקום להורות שדבר ההסדר יפורסם באתר משרד הבריאות הקרוי "כל הבריאות" http://call.health.gov.il/infocenter/index?page=content&id=GE31 (נצפה ביום 24.6.14), שהמידע המצוי בו בנוגע לזכויות ניצולי שואה הוא, לדעתי, לכל הפחות חלקי וחסר.
14. טענת המועצה בעניין האפשרות להשיב סכומי כסף לאלה מחברי הקבוצה שזהותם ידועה למשיבה וזאת אף ללא צורך בפנייה מצדם, מקובלת עליי רק בחלקה. בעניין זה טענה המשיבה, שהחזרת סכומי כסף למבוטחיה מחייבת ידיעת פרטים בנוגע לחשבון הבנק שאליו ניתן להעביר סכומי כסף, והטענה אינה משוללת יסוד. ידיעת הרבים היא שמאז כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות, תשלומי מבוטחים למשיבה - כמו גם לקופות חולים אחרות - נעשים באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ולכן ברגיל לא ניתן לייחס למשיבה ידיעה על פרטי חשבון בנק או כרטיס אשראי של מבוטח. בעניין זה טענה המשיבה, והטענה מקובלת עליי, שהיא יכולה לדעת פרטים כאלה רק כאשר המבוטח מסר אותם בהקשר אחר (כגון לצורך תשלומים עבור ביטוח בריאות משלים). לכן, יש מקום לקבוע שהחזרת סכומי כסף לחברי הקבוצה שזהותם ידועה למשיבה תיעשה ללא פנייה של המבוטח, רק באותם מקרים שפרטי חשבון הבנק או כרטיס האשראי ידועים למשיבה, וכמובן בכפוף לכך שתיערך בדיקה בנוגע למחלות המוכרות והקשר בינן לבין התרופות והטיפולים שעבורם שילם המבוטח.
15. טענות המועצה והיועמ"ש בדבר השבת כספים לחברי הקבוצה, או יורשיהם, שלא פנו וביקשו זאת, אינן מקובלות עליי, ולאו דווקא מנימוקיה של המשיבה. כפי שציינתי לעיל בהקשר אחר, לתובענה ולבקשת האישור מאפיינים ייחודיים, העושים אותה שונה בתכלית השינוי מתביעות ייצוגיות צרכניות רגילות. במקרה הרגיל, כאשר מתברר שהעוסק הפר חובה כלפי הצרכנים, קיימים בדרך כלל נתונים המאפשרים לקבוע את היקף הפיצוי לכלל חברי הקבוצה המיוצגת, ולאותם מקרים שבהם לא ניתן לקבוע את הפיצוי לכל אחד מחברי הקבוצה, נקבעו מנגנונים חלופיים המפורטים בסעיף 20 לחוק (וראו ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל , פ"ד סב (2) 437 (2007)).
16. אלא שבענייננו נקודת המוצא היא שונה, וקביעת היקף הפיצוי לכלל חברי הקבוצה המיוצגת מחייבת בירור עובדתי שאינו יכול להיעשות ללא שיתוף פעולה מצד כל אחד ואחד מחברי הקבוצה. מסיבה זו נראה לי, שבעוד שיש מקום לחייב את המשיבה בדיווח עתי על התקדמות ביצועו של ההסדר, אין צורך לקבוע מה ייעשה בסכומים שלא יושבו לחברי הקבוצה שלא יפנו למשיבה, ובעיקר כך על רקע טענת המשיבה, המקובלת עליי, שהיא תאגיד הפועל שלא למטרות רווח, וממילא "התועלת" שתצמח לה מביצוע חלקי של ההסדר היא תועלת של כלל ציבור מבוטחיה.
17. המועצה טענה שיש להוסיף להוראות ההסדר חיוב של המשיבה להימנע מגביית תשלום מחברי הקבוצה בגין מחלות מוכרות. הגם שהטענה אינה משוללת יסוד, לא ראיתי צורך להידרש לה, שכן דומני שעניין זה מסור לסמכותו של בית הדין לעבודה הצפוי גם הוא לדון בבקשה לאישור ההסדר.
18. למסקנה דומה הגעתי בנוגע לטענת המועצה בדבר הצורך בכינון מנגנון ביקורת ופיקוח על ביצוע ההסדר. דומני, שכל מנגנון שבית הדין לעבודה ימצא לנכון לכונן וכל הוראה שהוא ייתן בקשר לכך, יוכלו לחול גם על אותו חלק של התובענה שלגביו מתייחסת החלטה זו. ככל שבית הדין לעבודה יראה למנות בעל תפקיד על מנת לפקח על ביצוע ההסדר יגיש אותו בעל תפקיד הודעות לבית משפט זה במקביל להגשתן לבית הדין לעבודה.
19. סעיף 19(ב)(1) מחייב כי אישור הסדר פשרה לא ייעשה אלא לאחר שהתקבלה חוות דעת של בודק. עם זאת, הוראת הסעיף מאפשרת לבית המשפט לשקול את הנחיצות בחוות דעת כזו ולקבוע, מטעמים מיוחדים, שאין בה צורך. נראה לי שבנסיבות העניין המתוארות לעיל אין צורך בחוות דעת כזו בכל הנוגע לפרק הזמן הרלוונטי שאליו מתייחס ההליך שבפניי, היינו, המחצית השנייה של שנת 1994 בלבד. כנטען, אין בידי המשיבה נתונים כלשהם לגבי פרק זמן זה, העילות שבגינן ניתן לתבוע מוגבלות לאלו שלפי חוק הגנת הצרכן, ובמצב דברים זה כלל לא ברור אם ואיזה בדיקה ניתן לערוך, ולאיזו תכלית.
20. סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה שיש לאשר את ההסדר ככל שהוא נוגע לתביעה שבפניי. הקבוצה שעליה חל ההסדר היא "ניצולי שואה המקבלים רנטה וחברים ומבוטחים אצל המשיבה אשר בכל מועד שקדם ליום 31.12.94 היו זכאים לפטור מתשלום עבור טיפולים רפואיים, תרופתיים ואגרות שונות בגין מחלות שהוכרו להם עקב רדיפת הנאצים ועוזריהם... אולם המשיבה גבתה מהם תשלומים וכן יורשיהם של ניצולי שואה שכאלה שהלכו לעולמם". עילות התביעה שלגביהן יחול ההסדר ויהווה מעשה בית דין, הן אלה שניתן היה לתבוע בגינן בפרק הזמן שבין 22.7.94 ל-31.12.94, היינו, עילות לפי חוק הגנת הצרכן, כתוקפו בתקופה הרלוונטית.
21. בגדר ההסדר שאישורו התבקש המליצו הצדדים על תשלום גמול למבקש, ובנושא שכר טרחה לבאי כוחו הם הותירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט, תוך שביקשו לאפשר להם לטעון בעניין זה (סעיף 17 להסכם הגישור).
22. סעיפים 22 ו-23 לחוק מונים את השיקולים שיש להביא בחשבון בעת פסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו. שיקולים אלה כוללים שיקולי תשומה, שיקולי תפוקה ושיקולי הכוונה ציבורית (ראו אצל קלמנט, שם). שיקול התפוקה, המקבל ביטוי בסעיפים 22 (ב)(2) ו-23 (ב)(1) לחוק, מתייחס לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. על-פי ההלכה נגזר סכום שכר הטרחה מן התועלת הכספית שצמחה לחברי הקבוצה (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.12)), ונוכח המסקנה שהגעתי אליה, ביחס לתקופה המוגבלת וההיקף המצומצם של עילות התביעה שבגינן ניתן היה לתבוע בערכאה זו, אני רואה לנכון להותיר את ההכרעה בסוגיית הגמול לבאי כוחה של תובעת שכר הטרחה עד לאחר שבית הדין לעבודה יאמר את דברו בעניין, שכן נראה לי שהנתונים בנוגע לשיקול התפוקה יוכלו להתברר רק בנוגע לפרק הזמן שבו התביעה הייצוגית היא בסמכותו.
23. במצוות סעיף 19(ד)(3) לחוק אני מורה שההסדר, ככל שהוא אושר בהחלטה זו, לא יחול לגבי לא יחול לגבי גברת י' רוכברג ומר מ' קופרמינץ, יורשיו של המנוח מ' קופרמינץ, שהודיעו ביום 18.8.13 על רצונם שלא להיות חלק מחברי הקבוצה (החלטה מיום 19.8.13 (בקשה 24)). כמו כן ההסדר לא יחול על מי שיודיע לבית המשפט, תוך ששה חודשים ממועד פרסום ההודעה בדבר אישור ההסדר, על רצונו שלא להיכלל בין חברי הקבוצה ובהתאם לכך שההסדר לא יחול עליו.
24. הודעה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תתפרסם פעמיים, בשלושה עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית, בנוסח שיוגש לאישור קודם הפרסום. המשיבה תישא בעלות הפרסומים. הפרסום הראשון ייעשה תוך שלושים ימים לאחר שתוכנו יאושר, והפרסום העוקב ייעשה תוך ששים ימים לאחר מכן. בנוסף תפרסם המשיבה באופן בולט את דבר אישורו של ההסדר על פי החלטה זו בסניפיה ובמרפאותיה בכלל, ובבתי המרקחת שלה בפרט וכן תביא את דבר ההחלטה לידיעת כל העמותות המסייעות לניצולי שואה. דבר ההחלטה ועיקרי ההסדר יפורסמו גם באתר האינטרנט של המשיבה. בכל אחד מן הפרסומים תצוין, בהבלטה, העובדה שפרק הזמן העומד לרשות חברי הקבוצה לממש את זכותם הוא מוגבל וכן, וגם זאת בהבלטה, כי האפשרות שלא להימנות על חברי הקבוצה שעליה יחול ההסדר.
25. בנוסף לפרסומים האמורים תפנה המשיבה בדיוור ישיר למבוטחיה, כאמור בסעיף 27.1 של תשובתה להתנגדויות לאישור הסכם הפשרה. על מנת להקטין את האפשרות של תקלה שבעטיה לא יובא דבר ההסדר לידיעת מי ממבוטחיה, היא תעשה כן שלוש פעמים, ובהפרש של חודש בין הפניות.
26. באי כוח המבקש יגישו לבית משפט זה הודעת עדכון ביום 31.12.2014 או במועד שתינתן החלטה בבקשת האישור שבפני בית הדין לעבודה, לפי המוקדם.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה