1. בפני תביעה על סך של 80,000 ₪ בגין ליקויי בניה ועגמת נפש שהגישה התובעת נגד הנתבעת, בהתייחס לדירה שהתובעת רכשה מהנתבעת, ביום 18/2/03. הנתבעת היא חברה קבלנית אשר בנתה את הדירה שנמצאת ברחוב שבטי ישראל 14/1 בעיר מודיעין. הדירה נמסרה ביום 31/7/06.

אחרי המסירה של החזקה פנתה התובעת לקבלת חוות דעת בתחום ההנדסי לחברת טרמינל שרותי הנדסה בע"מ, (להלן: "חברת טרמינל"). ביום 26.12.07, נמסרה לתובעת חוות דעת של המהנדס ולדיסלב סבוטין. התובעת המציאה את חוות הדעת לנתבעת. מהנדס הנתבעת אשיר חלק מהליקויים שתוקנו וחלק מהדרישה לתיקון נדחה. התביעה הוגשה על היתרה שלא הוגדרה של כ – 60,000 ₪, ועל עגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

2. התביעה הוגשה ביום 23.3.2010 וביום 13.12.10 מונה מומחה מטעם מותב זה, המהנדס מיכאל רוזנפלד להגיש חוות דעת. חוות דעת ראשונה הוגשה ביום 07/11/11 בהמשך הגיעו ב"כ הצדדים למספר הסדרים שכללו תיקונים. ביום 1.6.13 הוגשה חוות דעת משלימה. הצדדים הגיעו להסדר על ויתור על תיקונים של שני ליקויים שהם בתחום הריצוף (סעיפים 1.4 – 1.5 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש) ושל פירוק משקוף העץ של חלון פנימי המצוי בין האמבט לחדר שינה (סעיף 2.1 לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש) (נספח ה' לתצהיר הנתבעת).

בהמשך הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. בסעיף 8 לתצהירה פירטה התובעת את הליקויים שנותרו בדירה אשר עליהם היא עתרה לקבלת פיצוי והם:

28,000 ₪ לפי סעיף 1.5 לחוות הדעת המשלימה (ליקויי ריצוף); 1,500 ₪ לפי סעיף 12.1, בגין רטיבות בתקרת החניון; 6,000 ₪ לפי סעיף 2.6 בגין הצורך לחפות מחדש את כל הקיר במקלחון; סך של 233 ₪ לפי סעיף 4.4 בגין תיקון סדקים; 680 ₪ לפי סעיף 5.1 בגין חסר בציפוי טיח בצבע אקרילי בתקרה מעל הכניסה הראשית ובמסתור הכביסה. כמו כן נתבע הסך של 7,268 ₪ בסיפא חוות הדעת המהווה שווי ליקויים שלא תוקנו.

התביעה היא לסך כולל של 60,294 ₪ לאחר שערוך כולל פיקוח הנדסי של 10% ונכון למדד אפריל 2013. מתוכם הסכום של 7,268 ₪ הוא שווי ליקויים שטרם תוקנו וכן סך של 35,351 ₪ שווי ליקויים במחלוקת.

הסכום של 35,351 ₪ מורכב מ 28,000 ₪, הכלולים בתביעת התובעת בגין החלפת ריצוף בכל הדירה; 6,000 ₪ הכלולים בתביעת התובעת בגין החלפת חיפוי אריחי קרמיקה בדירה; וכן תיקון סדקים והשלמת טיח צבעוני שבעת הגשת חו"ד המשלימה היו צפויים להיות מבוצעים (233 ₪ + 680 ₪ ).

3. בתום שמיעת העדויות אשר לא כללו את חקירת המומחה וסיכומי באי כוח הצדדים, עלה כי חזית המחלוקת להכרעה היא לגבי הנושאים הבאים:

א) פיצוי בגובה של החלפת מלוא הריצוף בדירה ולחלופין, על פיצוי לפי חוות הדעת לתיקון הליקוי נשוא סעיפים 1.4 ו – 1.5 לחוות הדעת המשלימה;

ב) אותה מחלוקת בהתייחס לאריחי הקרמיקה (סעיף 2.6 לחוות הדעת המשלימה);

ג) תיקון בחניון הוא בתחום הרכוש המשותף וצריך תיאום השכנים.

ד) התובעת מנעה ביצוע תיקונים בניגוד להסדרים בין הצדדים שאושרו ע"י בית המשפט. על כן, אין לחייב את הנתבעת בעלות של קבלן מזדמן;

ה) בהתייחס למחלוקת נשוא ס"ק (א) לעיל, לטענת הנתבעת התובעת ויתרה על פיצוי בהקשר לליקוי הריצוף (נספח ה' לתצהיר הנתבעת).

4. אפתח בסוגיית הריצוף והחיפוי הקרמי:

התובעת סיפקה הן את הריצוף לדירה והן את החיפוי הקרמי. בחוות דעת המומחה נקבע כי הריצוף סופק מאצוות שונות ויש בו הבדלי גוונים. כך גם נקבע כי החיפוי הקרמי סופק באיכות ירודה ויש לאריחים תכונה של התנפצות הגלזורה מחמת פגם ביצור (סעיף 2.3 לחוות דעת המומחה).

הליקויים שלא תוקנו כי לא סופקו ע"י התובעת אריחים חלופיים לריצוף ולחיפוי הקרמי הם הבאים:

באזור הכניסה לחדר המזרחי, בפרוזדור ליד חדר ההורים, בסלון, בממ"ד ובמטבח יש הפרשי גובה בין האריחים הסמוכים. המומחה קבע שבכל מקום יש לפרק אריחים בהיקף של 200 X 1.20 מ"ר ולבצע פילוס מחדש.

הוא העריך את שווי הפירוק ב – 252 ₪ ושווי ההנחה מחדש ב – 2,787 ₪ (סעיף 1.4)

בסעיף 1.5 ניתנה חלופה של 28,000 ₪ אם לא ימצאו אריחים זהים.

לגבי החיפוי הקרמי –

סעיף 2.1 – פירוק אריח בודד מחמת היותו בולט מעל חלון פנימי בין האמבטיה לחדר השינה. תנאי לפירוקו והדבקתו מחדש הוא פירוק משקוף עץ סביב החלון. התובעת ויתרה על הפירוק של המשקוף (נספח ה' לתצהיר הנתבעת). שווי הליקוי – 95 ₪.

סעיף 2.3 – קיימים סדקים תחת החלון באזור המקלחון ובחדר האמבטיה. דבר שמחייב פירוק האריחים באזור הסדקים בסך של 298 ₪, וחיפוי מחדש – 1,111 ₪;

סעיף 2.4 – ביצוע חיפוי קרמי מכוער, לא מקצועי, חובבני באזור האמבטיה, ובשירותים.

שווי התיקון – 1,224 ₪.

סך הכול 2,430 ₪.

התובעת עותרת לפיצוי של 6,000 ₪ לפי חוות הדעת מטעמה שמתייחסת להחלפת כל האריחים הקרמיים. המומחה מטעם ביהמ"ש כלל ברכיבים השונים נשוא סעיף 2 לעיל,

את שווי האריחים שנדרשים לחיפוי מחדש.

משלא נחקר המומחה והוא לא התבקש לתת תשובות לשאלות הבהרה, אני מקבלת את עמדתו לעלויות הנדרשות בכפוף להכרעה במחלוקות בין הצדדים בסוגיות שפורטו בסעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ה) בסעיף 3 לעיל.

ריצוף וחיפוי קרמי

5. בהתייחס לריצוף טענה הנתבעת כי אין עליה לשאת בתוצאה של רכישת ריצוף מאצוות שונות שיצרו גוונים שונים. גם נטען כי בהינתן קיומם של גוונים שונים היה בידי התובעת לרכוש מהספק אריחים חלופיים. התובעת טענה שהספק מסר לה שאין בידו עוד אריחים מאותם אצוות ואלו עדת הנתבעת חלקה על גרסה זו. אף צד לא הזמין את הספק למתן עדות בסוגיה זו. כמו כן טענה הנתבעת כי התובעת ויתרה על פיצוי ככל שמדובר בהחלפת הריצוף ותיקון הליקוי בהפניה לנספח ה' לתצהירה, על כך חלקה התובעת.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי ההסדר החוזי בין הצדדים היה לתיקון ולא פיצוי (שטר הבוררות). נטען שלאורך כל הדרך התובעת הכשילה את האפשרות של תיקון. טיעון זה אינו מדויק שכן היו תיקונים שבוצעו בין חו"ד הראשונה והמשלימה, אך הטיעון ממוקד לגבי הריצוף והחיפוי הקרמי.

6. אפתח בטענה שהתובעת ויתרה על הפיצוי בגין הריצוף (נספח ה' לתצהיר מטעם הנתבעת). במחלוקת זו אני לא מקבלת את פרשנות ב"כ הנתבעת בשלמותו. לנספח ה' קדמו שני מסמכים הרלבנטיים לפרשנותו.

נספח ג' הוא מיום 22.12.11 בו כתב בא כוח הנתבעת, עו"ד וינברגר לחברו, עו"ד גנים בא כוח התובעת, כי בהמשך להחלטת בית המשפט וכדי שלא תהיינה בעיות ברגע האחרון, אזי הוא הודיע בשם מרשתו כי היא מבקשת להיכנס ולבצע תיקונים בדירה. יש לתאם מועד וכן לפני כן יש לבצע מספר פעולות המנויות בסעיף 3 למכתב ובין היתר "לספק ריצוף רלוונטי בכדי שניתן יהיה לרצף באמצעותו" [ס"'ק (ג) לסעיף 3]. לכך השיב עו"ד גנים לפי תרשומת בכתב יד, כי : "אין זה מתפקידה של התובעת לבצע האמור בסעיף 3 למכתבך, אם ברצון מרשתך אכן לתקן עליה לעשות כן" (נספח ג').

בהמשך פנה בא כוח הנתבעת לבית המשפט והגיש בקשה "בקשר לביצוע תיקונים" והלין כי התובעת, בין היתר, טרם סיפקה ריצוף שבאמצעותו היא מבקשת את התיקון (סעיף 2 לבקשה). עו"ד וינברגר ממשיך ומוסיף כי בעניינים נשוא סעיף 2 המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי עניינים אלו כן מוטלים על המשיבה, תוך פירוט. בהתייחס לריצוף הוא אומר: ".... ואפנה לסעיף 1.5 (מטיל את אספקת הריצוף על המשיבה)..." (סעיף 5 לבקשה). לכן, התבקש ביהמ"ש להורות לתובעת לבצע מטלות אלה על פי ההסדר הדיוני שביניהם (סעיף 6) או לחלופין לשחרר את הנתבעת מביצוע ההסדר הדיוני (סעיף 7) (נספח ד').

ההסדר נספח ה' הוגש לביהמ"ש על ידי ב"כ התובעת לדחיית מועד הדיון וכן הודעה על הסדר הכולל התייחסות לריצוף כאשר האמור לגבי הריצוף הוא המשך להודעה על כך שהתובעת מוותרת על פירוק משקוף העץ בין האמבט לחדר השינה שהיא התבקשה לעשות וכן "בנוגע לריצוף" הוסף כי: "כאמור בסעיף 1.4 ו – 1.5 לחוות דעת המומחה".

בסיכומים טען ב"כ הנתבעת כי יש לפרש את האמור כוויתור הן על פירוק הריצוף והן על אספקת אריחים חלופיים והנחתם.

ב"כ התובעת חלק על כך, וטען שהתובעת ויתרה על הפירוק וההחלפה אך לא על הפיצוי.

בסיכומיו הפנה בא כוחו התובעת לסעיף 1.5, לחוות דעת המשלימה שניתנה לאחר ביצוע תיקונים.

בסעיף 1.5 מתאר המומחה את הליקוי בחוות הדעת מטעם התובעת של החלפה מקומית של אריחים ואם לא ניתן להשיג אריחים אז מדובר בפיצוי משמעותי של החלפת כל האריחים.

מומחה ביהמ"ש קובע שעלות ההחלפה המקומית היא כמתואר בסעיף 1.4 (כאמור לעיל) תוך ציון שלא צריכה להיות כל בעיה להשיג אריחים חליפיים לאור שממילא הריצוף מורכב משורה של גוונים.

ההפניה בנספח ה' לחו"ד המומחה בסעיפים 1.4 – 1.5 היא אפוא להחלפה של אריחים מקומיים מבלי לציין על מי הנטל לספק את האריחים החלופיים, כאשר הפיצוי כולל עלות החלפת אריח.

לאור האמור לעיל, השתכנעתי כי יש לקרוא את ההסדר (נספח ה') כעמדת התובעת במובן של קבלת פיצוי נשוא סעיף 1.4 ו – 1.5 לחוות הדעת המשלימה תוך ויתור על היישום בפועל.

7. ב"כ התובעת טען ביחס לליקויים אלה לפיצוי על החלפה מלאה.

בסעיף 1.5 מציין המומחה שריבוי הגוונים הוא ליקוי לכשעצמו אך הוא גם מציין שמומחה התובעת לא ציין ליקוי זה. בהתייחס לכך טען ב"כ התובעת בסיכומיו לליקוי של ריבוי גוונים. טיעון זה מתייחס גם לאריחים הקרמיים לקירות, כי גם הם פגומים. נטען כי הנתבעת חבה כלפי התובעת בעוולת הרשלנות ולכן יש לפצות על החלפה מלאה של פריטים אלה ולא רק נקודתית.

ב"כ התובעת מפנה לסעיף 7 לכתב התביעה. בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כי פועלי הנתבעת היו חסרים את המומחיות והמקצועיות הראויה הנדרשת לסוג העבודה הרלבנטית והעבודה בוצעה באופן רשלני ובלתי מקצועי. בסיכומים נטען כי היה על הפועלים להיות ערים, בטרם יניחו את האריחים כי הם פגומים ולהפנות את תשומת לב התובעת. טיעון זה מניח כי הפועלים היו מיומנים לזהות כי האריחים הקרמיים לקירות סובלים מפגם ביצור וכי הריצוף הגיע באצוות שונות. לא הונחה לכך תשתית.

העדה מטעם הנתבעת, עופרה חדד, הסבירה שאתר בניה אינו מקום שקל לעמוד בו על ליקויים מחמת החול והאבק. לא הונחה תשתית ראייתית ראשונית שבשלב כלשהו מאספקת האריחים הייתה אפשרות לעמוד על הליקויים בהם. אני מקבלת את עדותה ודוחה את טענת ההתרשלות מחמת אי הזיהוי, כי לא הונחה תשתית עובדתית להתרשלות. מעבר לנדרש, התובעת לא תבעה את הספק על אף שלכאורה הייתה לה עילה חוזית.

לפיכך, הדרישה לפיצוי בסכום של 28,000 ₪ להחלפת מלוא הריצוף , נדחה.

ב"כ הנתבעת הפנה בסיכומיו לסעיף 8 ח' לחוזה וטען על פיו כנגד חיוב בתשלום עבור האריחים שיש להרים ו/או להחליף בפועל ועבור עלות העבודה. הוראות סעיף 8 ח' לחוזה המכר לא מתאימות למקרה זה כי הסיבה לתיקון אינה היות ליקוי בחומרים אלא מפני שהביצוע היה לקוי.

האמור לגבי הריצוף נכון גם לגבי החיפוי הקרמי הפנימי (סעיף 2 לחו"ד המומחה).

8. מכאן אפנה לטענת הנתבעת כי גם אם נמצאו ליקויים, ההסדר החוזי היה של תיקון ולא פיצוי (סעיף 23 יא' לשטר הבוררות מיום 18.2.03, נספח ה' לחוזה המכר). בשטר הבוררות נקבע כי: "היה ויפסק על ידי הבורר כי בדירה ישנם ליקויים יהיה המוכר רשאי לתקנם על פי הוראות החוזה...".

אין מחלוקת כי התובעת המציאה לנתבעת את חוות הדעת מטעמה של חברת טרמינל וחלק מהליקויים תוקנו וחלק נדחו. בהמשך, לאחר הגשת התביעה, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש ונעשו תיקונים נוספים, אך עדיין נותרו ליקויים לתיקון.

לא מצאתי בחוזה פטור מפיצוי במקום שהנתבעת אינה מתקנת למרות שניתנו לה מספר הזדמנויות לעשות כן. הסוגיה היחידה שניתן לבחון בה טענה זו מתייחסת לריצוף לאור האמור בנספח ה' לתצהיר הנתבעת ואריח קרמי אחד באזור החלון הפנימי. אך אין מקום לקבל טענה זו לגבי יתר הליקויים כולל החיפוי הקרמי ביתר הקירות.

כמו כן, בזמן אמת, התובעת פעלה על פי ההסדר החוזי ועוד בטרם הגשת התביעה היא אפשרה לנתבעת לתקן את הליקויים על פי חוות דעת מומחה מטעמה. המחדל שלה לעשות כן עתה אינו נבחן מאז הגשת התביעה, אלא כאשר מהנדס הנתבעת דחה את הדרישה בגין ליקויים שנמצאו להיות בדיעבד צודקים. התנהלות התובעת בעת ניהול התביעה יילקח בחשבון בשלב חיוב בהוצאות ושכ"ט.

9. בנסיבות אלה, ולאור תוכן נספח ד' לתצהיר הנתבעת, אני דוחה את הטענה שאין לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בשווי התיקון שקבע המומחה.

בהתייחס לריצוף והחיפוי - אני קובעת כי הנזק שנגרם לתובעת אינו רק עלות התיקון, אלא גם העלות של אריחים חליפיים שיפגעו בהליך הפירוק, כי מלכתחילה ההנחה שלהם הייתה לקויה.

לכן, לגבי הריצוף והחיפוי – אני מקבלת את הפיצוי שנקבע ע"י המומחה באופן נקודתי, דהיינו רק עבור הליקויים עצמם. אני גם מקבלת את התביעה לגבי עלות התיקון של סדקים, ציפוי טיח חיצוני בצבע אקרילי ותיקון הרטיבות בחניון התובעת.

10. לפיכך, הפיצוי הוא בגין הליקויים הבאים:"

48 ₪ ליקוי של רצוף רופף (סעיף 1.1).

3,039 ₪ הפרשי גובה בין אריחים (סעיף 1.4).

95 ₪ חיפוי קרמי – חללים (סעיף 2.1).

1,409 ₪ אריחים פגומים ( סעיף 2.3)

1,224 ₪ העדר מישוריות (סעיף 2.4)

243 ₪ תיקון סדקים (סעיף 4.4.)

680 ₪ טיח חוץ (סעיף 5.1).

194 ₪ חלון אלומיניום (סעיף 6.1).

1,218 ₪ תיקון רטיבות חניה (סעיף 12.1).

סך הכל, נכון למדד יולי 2011 8,150 ₪.

פיקוח הנדסי 10% - 815 ש"ח.

סך הכול: 8,965 ₪. לכך יש להוסיף מע"מ כדין.

11. התובעת עותרת לפיצוי של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש.

תביעה זו אני דוחה.

היקף הליקויים שבסופו של דבר נמצאו מוצדקים גם בחוות הדעת המקורית לא היה רב ולא בהיקפים משמעותיים ואלמלא שמלכתחילה סופקו לתובעת בגין רכישה פרטית אריחי רצפה ולחיפוי קירות שהיו לקויים כמפורט בחוות הדעת, יש להניח שאף ליקויים אלה היו מתוקנים. לכן התביעה נדחית.

סוף דבר

12. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,965 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממדד יולי 2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן מע"מ כדין.

כמו כן, הנתבעת תישא בעלות חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת כי על פיה תוקנו חלק מהליקויים לפני הגשת התביעה, וכן בחלק משכר טרחת מומחה ביהמ"ש שנשאה בה התובעת ואגרת ביהמ"ש, לפי שומת הוצאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. אגרת ביהמ"ש תחושב לפי הסכום שנפסק בפועל.

בבואי לפסוק בתיק זה שכ"ט, לקחתי בחשבון שמלכתחילה ההסדר החוזי שבין הצדדים היה לפנות לבוררות ולא ניתנה סיבה מדוע התובעת בחרה להתעלם מחיובה החוזי שעליו היא חתמה. בהמשך הסחבת בתיק זה היא של התובעת. אפנה לכך שהמינוי של המומחה מטעם ביהמ"ש היה בחודש דצמבר 2010 והמומחה אינג' מיכאל רוזנפלד, הלין בחודש ספטמבר 2011 כי טרם הועברו למומחה מסמכים מטעם התובעת (בקשה מס' 8, החלטה מיום 23.9.11) ובהמשך (בקשה מס' 10, החלטה מיום 27.10.11). הצדדים הגיעו להסדרים אך התובעת נקטה סחבת לביצועם. ראה נספחים ב' – ד', ז', ח' – יא' לתצהיר עדת הנתבעת.

בנסיבות אלה, וסכום הפיצוי אני פוסקת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ד, 08 יולי 2014, בהעדר הצדדים.