1. בפניי בקשה להארכת מועד למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

2. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כנטען בתאונת דרכים מיום 12/1/08.

3. ביום 11/5/2011, כב' השופט סוהיל יוסף, מצא כי קיימת ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית-המשפט, ומינה את ד"ר צבי כהן כמומחה בתחום, תוך שקבע את שכר המומחה בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ), וכי התובע יפקיד בידיו הנאמנות של בא-כוחו סך זה, להבטחת חלקו בשכר המומחה, וכי הבדיקה לא תבוצע לפני הפקדת הסכום הנ"ל, שאם לא כן, יישא ב"כ התובע בשכר המומחה באופן אישי.

4. בדיון אשר התקיים ביום 22/9/2011, קבע כב' השופט סוהיל יוסף, כי התובע יודיע לבית-המשפט בתוך 60 יום מאז, באם עלה בידו לגייס את שכר טרחת המומחה, שאם לא כן, יראה כמי שוויתר על המינוי ואין לו טענה לנכות.

5. ביום 3/7/12, משהתובע לא הודיע דבר בהמשך לדיון מיום 22/9/11, קבע כב' השופט יוסף, כי הוא רואה בתובע כמי שאין לו טענה לנכות צמיתה.

6. ביום 14/9/14 הגישה ב"כ התובע בקשה דנא, במסגרתה טענה, כי התובע עשה כל שביכולתו לגייס את הסכום ללא הצלחה, וזאת לאור מצבו הכלכלי הקשה, וכי לאחרונה הצליח לגייס את הסכום המבוקש, והוא מופקד בידיה הנאמנות. אי לכך, ביקשה לפנים משורת הדין, להאריך את המועד למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי ולמנות מומחה שיבדוק את התובע ויקבע את נכותו.

7. הנתבעת בתגובתה מתנגדת לבקשה, הואיל ולטענתה, בישיבה מיום 11/5/11 לא הועלתה כל טענה על-ידי ב"כ התובע לעניין שכ"ט המומחה ואף לא ביקשה להטיל אותו על הנתבעת. היא טענה כי התובע מזלזל בהחלטות בית-המשפט וגורם לסחבת בתיק. המומחה מונה בשנת 2011, דהיינו לפני 4 שנים, ככל שהתובע היה חולק על החלטת בית-המשפט, שומה עליו להגיש בר"ע עליה, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

8. ב"כ התובע הגישה תשובה לתגובה, במסגרתה ציינה, בין היתר, כי היא נעדרה תקופה ארוכה ממשרדה עקב נסיבות אישיות קשות, כמפורט שם. בנוסף טענה, כי מינוי מומחה רפואי מטעם בית-המשפט, הוא בעצם הדרך היחידה העומדת בפני התובע להוכחת נזקיו הנטענים, ודחיית בקשת נפגע למינוי מומחה, כשיתכן ונותרה לו נכות עקב התאונה או כשקיים צורך מבחינתו להוכיח עניין רפואי במסגרת הוכחת חלק מפרטי הנזק להם הוא טוען, עלולה לגרום עוול ונזק לנפגע, אשר לא יהיה ניתן לתיקון ולמעשה תסגור בפניו את הדלת להוכחת נכותו.

דיון והכרעה:

9. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי, כי דינה להתקבל.

10. השאלה הטעונה הכרעה עתה, אינה אם קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, שכן כב' השופט יוסף קבע כבר בהחלטתו מיום 11/5/2011, שכן קיימת ראשית ראיה למינוי כאמור. השאלה היא, אם ייגרם עיוות דין לנתבעת מעצם האורכה המבוקשת למימוש המינוי. לא שוכנעתי, כי עיוות דין מעין דא ייגרם לה, על אחת כמה וכמה שב"כ התובע במסגרת בקשתה טענה, כי לאחרונה הצליח התובע לגייס את הסכום המבוקש בעבור חוות-הדעת, וזאת לאחר שקיבל אותו כהלוואה מקרובי משפחתו, וכי הסכום מופקד כיום בידיה הנאמנות שלה, כך שלמעשה לא הנתבעת תישא כלל בשכר טרחת המומחה.

מעבר לכך, שלא ניתן להתעלם מכך, כי עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כנטען על-ידו בתאונת דרכים מיום 12/1/08, כך שהדרך היחידה העומדת בפניו להוכיח את נכותו, באם קיימת, היא באמצעות מינוי מומחה מטעם בית-המשפט. דחיית בקשה דנא, כמוה, כסגירת שערי בית-המשפט מפני התובע, משום שלא יוכל להוכיח את נכותו.

11. לא שוכנעתי כיי התובע מזלזל בהחלטות בית-המשפט, וזאת לנוכח הנסיבות המיוחדות שהייתה שרויה בהן ב"כ התובע, כמפורט על ידה. יחד עם זאת אני קובעת כי השיהוי הניכר בהגשת הבקשה יבוא לביטוי בפסיקת ההוצאות בסופו של ההליך.

ההחלטה אודות המינוי מיום 11/5/2011 נותרת על כנה, והמזכירות תמציאה לד"ר צבי כהן, בשינוי המתחייב, כך שחוות-הדעת תוגש עד ליום 29/12/14, ותובא לעיוני באותו יום.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.