רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בין הנאשם לבין המתלוננים קיים סכסוך שכנים מתמשך. ביום 18.3.10 במגרש חנייה בעיר ראשון-לציון, על רקע דין ודברים ולאחר שהמתלונן פנה לנאשם, הוציא הנאשם אלה מעץ מרכבו והכה באמצעותה את המתלוננים בראשם.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלוננים חבלות וחתך בקרקפתם שהצריכו טיפול רפואי.

בהמשך, הגיע למקום בנו של הנאשם והשניים נמלטו באמצעות רכבם.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3. הודיית הנאשם ניתנה במסגרת הסדר דיוני שכלל אף הפניית הנאשם לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. הצדדים לא הגיעו להסכמות לעניין רכיבי ענישת הנאשם.

4. ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונשים בדמות מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

הודגשה חומרת מעשי הנאשם על החבלות שגרם למתלוננים באמצעות אלה שהחזיק ברכבו, שהצריכו טיפול רפואי בבית חולים

עוד הפנתה ב"כ המאשימה להתרשמות שירות המבחן לפיה הנאשם נוטה להפחית מאחריותו ומתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלוננים.

עתירת המאשימה נתמכה באסמכתא מאת בית המשפט העליון – ע"פ 10185/07 – מ"י נ' רימונים (לא פורסם), ניתן ביום 18.2.08.

5. ב"כ הנאשם עתר לאימוץ המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו של"צ בן 180 שעות.

הודגש כי מעשי הנאשם נעדרו תכנון מוקדם, כי המתלוננים יזמו את התקרית האלימה וכי פציעתם לא הצריכה אשפוז אלא אך טיפול בחדר מיון.

עוד הודגשו הנורמטיביות המאפיינת את חיי הנאשם והמקריות המאפיינת את הסתבכותו נשוא כתב האישום.

ב"כ הנאשם הפנה כי הנאשם ובני משפחתו העתיקו את מקום מגוריהם על מנת להימנע ממגע עתידי עם המתלוננים ובכלל זה נגרם לו הפסד בהיקף של מאות אלפי שקלים.

יתר על כן, הודגשו גילו המבוגר של הנאשם, עברו הנקי, הודייתו, מצבו הבריאותי, חלוף הזמן והעדר הסתבכויות נוספות מטעם הנאשם.

6. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והביע צער בגין מעשיו.

7. המתלוננים הגישו תצהירי נפגעי עבירה, בהם ביקשו להשית על הנאשם עונש מאסר משמעותי, בתוספת לרכיבי ענישה כלכליים והרחקתו מהעיר ראשון-לציון.

המתלוננים תיארו כי הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו או הטיבם בדרך כלשהי והוסיפו תיאור אודות התנהלותו עובר לאירוע האישום, כשלגישתם, קדמו לו איומים ברצח, שמומשו באירוע נשוא האישום.

עוד הוסיפו המתלוננים והרחיבו בדבר חששותיהם וקשייהם בעקבות אירוע האישום והבהירו את הנזקים הרפואיים והנפשיים שנגרמו להם.

מתחם הענישה ההולם

8. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

9. הנאשם פגע במעשיו בזכותם היסודית של המתלוננים לאוטונומיה על גופם. אין צריך להרחיב באשר למוגנות הנדרשת לכל אדם מפני מעשי אלימות ולנוכח החבלות שנגרמו למתלוננים, לאחר שהנאשם עשה שימוש בכלי נשק קר, מידת פגיעתו בערך חברתי זה - הינה גבוהה.

10. בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מעלה כי לנוכח דין ודברים, גם אם על רקע סכסוך מתמשך, בחר הנאשם לפתור את קשייו אל מול המתלוננים באמצעות כוח הזרוע ונשק קר והכה בראשם של המתלוננים המבוגרים באלה. רק נס מנע תוצאה טרגית למעשיו.

הנאשם גרם לפציעת המתלוננים בראשם באופן שהצריך איחוי החתך באמצעות סיכות.

חלקו של הנאשם בביצוע מעשיו היה מרכזי ועיקרי, אין לכחד תכנון מוקדם למעשיו, הנלמד, למצער, מבחירתו לגשת לרכבו ולהצטייד באלה לאחר פניית המתלונן אליו ומידת השפעת מעשיו על המתלוננים הינה משמעותית.

הנאשם יכל להבין את שעשה, על הפסול שבמעשיו ויכל להימנע מהם, נוכח ששלט במעשיו באופן מלא. התנהלות המתלוננים כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן לא עולה בגדר התגרות ופניית המתלונן לנאשם וודאי שאינה חובקת ולו ראשיתה של הצדקה להתנהגות אלימה כגון זו בה בחר הנאשם.

הדברים לא הגיעו כדי ראשיתה של מצוקה נפשית לנאשם עקב התעללות המתלוננים בו והוא אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית.

11. מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בתופעת האלימות באמצעות נשק קר, שהפכה לנגע של ממש ובתפקידו של בית המשפט בהעברת מסר צלול באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שפוגע בהתנהלותו במאבק בנגע זה.

על אף נהרות הדיו שנשפכו בפסיקת בתי המשפט אודות מסר נדרש שכזה, העובדה כי עבריינות בתחום האלימות מסלימה, מחייבת לשוב ולהדגישו ואף להחמיר בענישה מקום שהדבר מתחייב.

נפשו של הציבור כלתה ממעשי אלימות, אליהם נלווה שימוש בנשק קר בקלות בלתי נסבלת כאמצעי ליישוב סכסוכים. התוצאה הרת אסון והדברים אינם נתפסים אף בהתחשב בסיבה לשימוש שכזה, שכמעט תמיד נעוצה בשוליו המגוחכים של ההיגיון – פגיעה אישית, הערה, ויכוח, סירוב לבקשה, סכסוך שכנים כגון המקרה דנן והיריעה קצרה מלתאר.

כבר נקבע כי עבירה חמורה כגון זו שביצע הנאשם, נושאת בצדה עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, נוכח הצורך להחמיר בענישת עבריינים המבצעים עבירות אלימות כלפי גופו של אדם, בשל פגיעתן הרבה בכלל ובפרט. יפים בענייננו הדברים שנקבעו בהקשר זה, בזו הלשון:

"תופעה נוראה זו אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה באלימות המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית. במסגרת זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. "חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים" (ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם, 7.2.2005)), שישקפו ערכים של תגמול והרתעה... "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009))" (ר' ע"פ 5641-09 – מ"י נ' ברזנסקי (לא פורסם), ניתן ביום 22.3.10).

וכן:

"...עבירות אלימות המתבצעות באמצעות נשק קר ומסכנות חיי אדם ושלמות הגוף מחייבות ענישה מחמירה ומרתיעה, העשויה לתרום להקטנת מימדי התופעה אשר פשטה כנגע בחברה...מצריכה תגובה עונשית הולמת ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון האדם וכמסר חינוכי שייקלט בהדרגה בתודעת הציבור..." (ר' ע"פ 4333/04 – קונדוס נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.10.04).

בנוסף, בע"פ 6999/09 - שריתח נ' מ"י, תק-על (2010) 1385, נקבע כך:

"אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו...יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (פורסם בנבו, 10.11.2009))" (ר' גם ע"פ 4173/07 - פלוני נ' מ"י, (לא פורסם), ניתן ביום 16.8.07; בע"פ 8314/03 - עווד נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 7.6.05; בג"צ 358/88 - האגודה לזכויות האזרח נ' אלוף פקמ"ז , פד"י מג(2), 529; ע"פ 3562/09 - פלוני נ' מ"י, (לא פורסם), 20.07.05).

מכל המפורט, אני קובע את מתחם העונש ההולם לאירוע האישום, כדלקמן –

מאסר בפועל הנע בין 6 חודשים ל-18 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

12. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלו נלמדות מן האמור בתסקיר שירות המבחן שהמליץ להשית על הנאשם צו של"צ ומטיעוני הסנגור לעונש.

הנאשם יליד 1944 ונעדר עבר פלילי.

הנאשם נשוי, אב לארבעה ילדים, סיים שירות צבאי מלא ובמשך כ- 27 שנים נמנה על כוחות המילואים. הנאשם זכה באותות הצטיינות על שירותו הצבאי ועם שחרורו, התגייס למשטרה, שם עבד כחוקר במשך 15 שנים. לאחר פרישתו עבד באופן עצמאי כחוקר פרטי, תחום בו הוא עוסק עד היום ויכול שהרשעתו בדין תמנע ממנו אפשרות תעסוקתית זו.

הנאשם שיתף את שירות המבחן ביחסיו המורכבים עם המתלוננים ובמאבקיו עמם על פני כ- 10 שנים במסגרת סכסוך שכלל, כגישתו, התנהגות מטרידה ופוגענית מטעמם אף כלפי בני משפחתו וגרימת נזק לרכוש.

במשך תקופה ארוכה, נמנע הנאשם מלהגיב באופן אלים להתנהגות המתלוננים ותיאר כי פעל בדרכים לגיטימיות על מנת ליישב את הסכסוך עמם ובין היתר, פנה לוועד הבית, הגיש תלונות במשטרה ונקט בהליכי תביעה אזרחית.

סכסוך מתמשך זה השפיע באופן רגשי על הנאשם וסביבתו והביא לצבירת תחושות כעס ותסכול.

להערכת שירות המבחן, בעת אירוע כתב האישום, חווה הנאשם את המתלוננים כאלימים כלפיו והגיב באלימות על רקע אותן תחושות שליליות מצטברות.

עוצמת תגובותיו של הנאשם משקפת, להערכת שירות המבחן, התפרצות תחושות כעס שצבר במשך השנים, כשהאלימות בה נקט הופגנה באופן אימפולסיבי.

הנאשם הדגיש כי התנהגותו האלימה חריגה על רקע נוף חייו ואינה מאפיינת את התנהלותו במצבי קונפליקט.

שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי מסב לנאשם מבוכה וכאב, על רקע פועלו החיובי לאורך השנים וכי הוא מביע צערו על מעורבותו באירוע אלים זה, על תוצאותיו.

יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן כי הנאשם נוטה להפחית מאחריותו למעשיו, משהתייחס להתנהגותו כאל "הגנה עצמית", נותר מרוכז בכעסיו ובחווייתו האישית כמי שנפגע וניכר כי עד כה, הוא מתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלוננים.

שירות המבחן הוסיף כי הנאשם ובני משפחתו העתיקו את מקום מגוריהם תקופה קצרה לאחר המקרה נשוא כתב האישום ומאז הנאשם אינו מצוי בקשר עם המתלוננים.

עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם מאופיין בערכים חיוביים ומנהל חיי עבודה ומשפחה תקינים וכן כי תפקודו היה נורמטיבי במסגרות השונות בהן השתלב.

שירות המבחן בא בהמלצתו העונשית בעיקר לאור גילו המבוגר של הנאשם ועברו הנקי.

13. בעניינו של הנאשם שמלפניי, סברתי כי ניתן להימנע ממתיחת מלוא שורת הדין למולו ולהסתפק בעונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות.

14. נסיבות הזכות לנאשם אינן מבוטלות ובכללן, עברו הנקי, גילו המבוגר שבהקשר זה אציין כי הוא מבוגר מהמתלוננים בכ- 10 שנים, מצבו הבריאותי, הגבלת חירותו בגין תיק זה במעצר של ממש ובמעצר בית, בחירתו להעתיק את מקום מגוריו ולנתק מגע עם המתלוננים, התיקון שהוכנס בכתב האישום והודייתו המשקפת קבלת אחריות, הפנמת פסול מעשיו וחרטה.

בהקשר זה אציין כי אף שעולה מתסקיר שירות המבחן כי הנאשם נטה להפחית מאחריותו והתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלוננים, סברתי כי הבעת צערו והודייתו, כפי שנשמעו אף מלפני שירות המבחן, משקפים מידה לא מבוטלת של קבלת אחריות. בחירתו של הנאשם לנתק מגע פיזי עם המתלוננים מדברת בעד עצמה בכל הנוגע להפנמת פסול מעשיו וביתר מצפונות ליבו.

בנוסף, הנאשם נמנע מהסתבכויות נוספות ויש להתחשב אף בתיקון שהוכנס בכתב האישום. כמו כן, הבאתי בחשבון שיקוליי את חלוף הזמן ואת הנורמטיביות וההצטיינות שאפיינו את מישורי חייו השונים של הנאשם.

גם הותרת כתם הרשעת הנאשם בעינו תהווה ענישה מוחשית בעבורו, משום הפגיעה הפוטנציאלית בתעסוקתו.

15. אני בדעה כי נסיבותיו האישיות המצטברות של הנאשם, מאפשרות חריגה ממתחם הענישה ההולם, בבחינת סוג העונש שיושת על הנאשם, משלא התעלמתי מהאפשרות הממשית כי התנהלותו האלימה והחד-פעמית תשוקם כתוצאה מהגבולות שהציב בעבורו הליך זה ומהגבולות הפיזיים שהוא הציב בעבור עצמו.

עם זאת, אין בנסיבות הזכות לנאשם את העוצמה הנדרשת כדי אימוץ המלצת שירות המבחן, שאינה חופפת בהכרח את שיקולי בית המשפט, המופקד על ראיית מכלול האינטרסים בענישה.

16. לא ראיתי לנכון לזקוף לזכות הנאשם טענות בדבר נסיבות עובדתיות ברקע מעשה האישום, שנועדו לרכך את חוד חומרתו ושאינן נכללות בכתב האישום כפי שתוקן בהרחבה. אין כל אינדיקציה לאיום שהופנה מטעם המתלוננים כלפי הנאשם כפי שנזכר בתסקיר שירות המבחן ובמהלך הטיעונים לעונש. לא הוכחו נסיבות בהקשר זה על פי התוואי הקבוע בסעיף 40 י' לחוק.

17. נסיבות ביצוע העבירה ואופייה החמור משיגים את שיקולי הזכות לנאשם, אך יש בכוחם של האחרונים כדי למתן מעתירת המאשימה ולהביא לריצוי עונש המאסר על דרך עבודות שירות.

תנאי מסייע לגישתי זו מצאתי גם בע"פ 10185/07 הנ"ל, כפי הפניית המאשימה, שם הושת על הנאשם עונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי על דרך עבודות שירות.

18. סברתי כי ענישת הנאשם בצו של"צ, כהמלצת שירות המבחן, לא תשקף יחס הולם בין מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו, לבין סוג ומידת העונש שיושת עליו. ענישתו במאסר על דרך עבודות שירות, תספק תרומה נרחבת לחברה שנפגעה ממעשיו, תשקף את הסלידה שמעוררים מעשיו בלב החברה ותצמצם בעבור הנאשם את הנזקים הברורים הטמונים במאסר ממשי, ככל שהיה מרצה כזה לראשונה בחייו.

19. מכל המקובץ, נחה דעתי כי יש להשית על הנאשם את העונשים, כדלקמן –

מאסר בפועל – לתקופה של 6 חודשים. לריצוי על דרך עבודות שירות כפי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. תחילת ריצוי העבודות – יום 10.10.12 בשעה 08:00. הנאשם מוזהר כי כל הפרה בתנאי עבודות השירות יכול ותביא להפקעתן המנהלית ולריצוי העונש במתקן כליאה.

מאסר על תנאי - לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יעבור על כל עבירת אלימות כלפי גוף למעט תגרה.

קנס - בסכום של 8,000 ש"ח או מאסר הנאשם למשך 56 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב-8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם בתוך 30 ימים ויתרת התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

פיצוי למתלוננים - ע"ת 1 ו- 2 - בסכום של 15,000 ₪ לכל אחד. סכום הפיצוי הכולל – 30,000 ₪, ישולם על דרך הפקדתו במזכירות בית משפט ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מעוד 30 ימים. פיגור בתשלום אחד התשלומים יעמיד לפירעון מידי את היתרה שטרם סולקה. המזכירות תעביר את סכום הפיצוי לידי המתלוננים, בד בבד עם עותק מגזר הדין.

נוכח שהוגש כתב תביעה כנגד הנאשם בגין נזקיהם הנטענים של המתלוננים, הרי ששמורות טענותיהם במישור האזרחי.

מוצגים – אלה מעץ תושמד.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים.

חתימה