עסקינן בשתי תובענות שהדיון בהן אוחד, אשר הגישו הצדדים, איש כנגד רעהו. הסכסוך נולד בעקבות טענות הדדיות בדבר הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 22.2.09 (להלן: "ההסכם"), במסגרתו נטלו הצדדים על עצמם התחייבויות שונות שקשורות בגידול אגוזי אדמה, בוטנים, בשטח של התובע אליהו כהן (להלן: "כהן"). ניר עבודות חקלאיות בע"מ (להלן: "ניר") טוענת, שעל כהן לשלם לה סכום של 315,094 ₪, המהווה תשלום יתר, על פי ההסכם, באשר ניר שילמה לכהן מקדמות בסכום שעולה על הסכום שהגיע לכהן על פי הוראות ההסכם. מנגד, טוען כהן, שעל ניר לשלם לו סכום של 373,340 ₪, יתרת החוב של ניר לכהן לאחר תשלום מקדמות על פי ההסכם ופיצויים.

בהסכם נקבע, שכהן יגדל אגוזי אדמה בשטח של 320 דונם, ניר התחייבה לקנות ממנו את כל היבול וכהן יתחייב למכרו לניר. נקבע מחיר של 6 ₪ לקילוגרם ב- 9% לחות פחות פחת. עוד נקבע, שכהן ישלם מיסי מועצה. כן הסכימו הצדדים, כי כהן ישלם עבור פיקוח של צביקה בר (אגרונום – להלן "בר" או "צביקה בר") "לפי הסכם ניר". אציין, כי הסכם ניר הוא הסכם בין ניר לחברה של צביקה בר. עוד הסכימו הצדדים, שניר תבצע עבודות טרקטור ועיבודים במחיר שנקבע וכי התמורה תחשב כמקדמה. ניר גם התחייבה לספק זרעים וגם זאת כמקדמה. נקבעו מועדי תשלום של שלושה סכומים בסך כולל של 200,000 ₪, נקבע שעבור מים ישולם לאחר שימוש וכי עיבודים, זרעים ואסיף ישולם על ידי ניר כמקדמה. בסוף ההסכם נקבע, שיתרת התשלום לאחר גמר חשבון תשולם בארבעה תשלומים במועדים שנרשמו בהסכם.

כתב התביעה של "ניר"

ניר טוענת בכתב התביעה, כי שילמה לכהן מקדמות, כדי שזה יוכל לממן את עלויות הגידול, אותם לא יכול היה כהן לממן אותה עת. נטען, שניר שילמה לכהן מקדמות גם בשל הצורך להסתייע בו לצורך גידול בוטנים וגם בהסתמך על העובדה כי צפוי היה יבול של כ- 600 ק"ג לדונם על פני שטח של 320 דונם. סכום המקדמות שהועבר הוא בסך 625,000 ₪ ופורטו בכתב התביעה מועדי התשלום בפועל.

מוסיפה ניר וטוענת, שהנתבע נתן לנתבעת חשבונית על סכום של 400,000 ₪ וכי לא הוצאו חשבוניות נוספות. ניר מימנה רכישות לצורך גידול הבוטנים וגם כהן עצמו רכש מניר חומרים שונים וסך כל ההוצאות והרכישות היה בסכום של 295,505 ₪, כולל מע"מ.

טענת ניר היא, כי כהן החליט לחסוך בעלויות השקיה והשקה את היבול בכמות נמוכה באופן משמעותי מזו אשר המליץ עליה צביקה בר, כך שבסופו של דבר התקבל יבול של 330 ק"ג לדונם, כמעט מחצית מהיבול שהיה צפוי לדונם. נטען, שלאחר הבדיקות המדגמיות, העביר כהן לתובעת סחורת בוטנים בשווי כולל של 595,271 ₪ וקש בוטנים בשווי 10,140 ₪.

לטענת ניר, בנובמבר 2009, נערכה בין הצדדים התחשבנות וסוכם שכהן נותר חייב לניר סכום של 315,094 ₪. ניר גורסת שכהן לא הכחיש את יתרת החוב ומסר באותו מעמד כי עליו לגייס את הכסף. הואיל וכהן לא עמד בהתחייבות, הוגשה התובענה. יש לציין, שההתחשבנות נעשתה על פי המקדמות ששולמו, ההוצאות שנשאה בהן ניר, יבול הבוטנים וקש הבוטנים.

כהן מכחיש את האמור בכתב התביעה של ניר ועמדתו מובעת, בנוסף לכתב ההגנה, בכתב התביעה אשר הוגש על ידו.

כתב התביעה של כהן

כהן טוען בכתב תביעתו, שניר פנתה אליו כדי לגדל בשטחו בוטנים, תוך שהיא מספקת את כל הנדרש, לרבות הכנת שטח, זריעה, איסוף והוצאה ותפקידו של כהן התמצה בהשקיה, דישון וריסוס. נטען, שתפקידו של כהן היה טכני במהותו והיה עליו למלא את הוראות האגרונום מטעם ניר. השטח שהועמד לרשות ניר היה 320 דונם והרווח שהוסכם עליו היה 6₪ לקילוגרם. טוען כהן, שהוא הסכים להתקשר בחוזה על סמך התחייבות ניר, כי לאור הפיקוח של צביקה בר, הגידול יניב 600 ק"ג לדונם. לכהן לא היה כל ניסיון בגידול בוטנים. לאור המוסכם, התובע אמור היה לקבל סכום של 1,152,000 ₪, לפי חישוב של 320 דונם, 600 ק"ג לדונם ו- 6 ₪ לק"ג. כהן מסכים עם סכומי המקדמות וההוצאות הנוספות שנרשמו בכתב התביעה של ניר. הוא טוען, שהיות והמע"מ שייך לתובע, הרי ניר שילמה לכהן סכום של 878,652 ₪ מתוך הסך של 1,152,000 ₪ שהייתה אמורה לשלם. מכאן שניר חייבת לכהן סכום של 273,348 ₪.

טוען כהן, שניר זרעה רק 274 דונם מתוך 320 הדונם שהועמדו לרשותה, ובכך היא מנעה מכהן רווח של 165,600 ₪ (46 דונםX 600 ₪ לדונם X 6 ₪ לק"ג).

כהן טוען בכתב תביעתו, שהוא מילא במדויק אחר הוראות האגרונום צביקה בר, אשר הגיע בימי רביעי כל שבועיים לבחון את יישום החלטותיו. בר היה אגרונום אשר מונה על ידי ניר.

בר ציין בביקוריו, כי הגידולים נראים מצוין ולשביעות רצונו; אם כהן לא היה מבצע את הוראות האגרונום, הייתה מתקבלת פנייה מניר, אך הדבר לא קרה.

טוען כהן, שהתברר שצביקה בר זוכה לביקורת מקצועית על כך שהוא ממליץ על ביצוע השקיה בכמות נמוכה מהמקובל בתחום הבוטנים. הוא דוגל בגישה להצמיא את השטח בעת התפרחת הראשונה. כמות ההשקיה שקבע בר הייתה 635 מ"ק לדונם, שעה שבהתאם לכמות הגשמים, בין השנים 2005-2009, השתמשו לגידול בוטנים בכמות מים שבין 790-902 מ"ק לדונם ובשנת 2009, היא שנת הגידול דנא, היה מדובר ב- 902 מ"ק לדונם. מכאן, שצביקה בר הורה על השקיה בהיקף של כשני שליש מהמקובל. טענה נוספת בפי כהן והיא, שניר ביצעה את איסוף הבוטנים בצורה רשלנית.

בנוסף לסכום של 273,348 ₪, טוען כהן, שנגרמו לו נזקים בסכום של 100,000 ₪ נוספים, בשל הגבלת חשבונו העסקי, נזק כלכלי ופגיעה במוניטין.

ראיות מטעם כהן

מטעם כהן הוגשו ארבעה תצהירים: שניים של כהן, תצהיר של איאן לוין (להלן: "לוין") ותצהיר של אריאל דוליצקי (להלן: "דוליצקי"). כן הוגשה מטעם כהן חוות דעת של האגרונום גידי בקר (להלן: "בקר"). בתצהיריו כותב כהן, כי ניר פנתה אליו כדי לגדל בשטח שלו בוטנים, תוך שהיא מספקת את כל הנדרש, לרבות הכנת השטח, זריעה, איסוף והוצאה ותפקידו של כהן התמצה בהשקיה, דישון וריסוס, תפקיד טכני בלבד, כפוף להוראות האגרונום של ניר. כהן חוזר על גרסתו שבכתב התביעה לעניין שטח הזריעה המוסכם, התחייבות ניר ל- 600 ק"ג לדונם, והסתמכותו של כהן על כך בבואו לחתום על ההסכם. עוד חוזר כהן על גרסתו לגבי יתרת החוב אליו, מחדלה של ניר בזריעת 270 דונם במקום 320. כותב כהן בתצהירו, כי בר היה מגיע מדי שבוע, בודק שהנחיותיו הקודמות בוצעו והוא ציין כל פעם שהגידולים מצוינים ולשביעות רצונו. לא ניתן היה שלא לבצע את הוראותיו של בר, שכן אחרת ניר הייתה פונה ומתריעה.

כהן עוד מצהיר, כי הייתה ביקורת גדולה על גישתו המקצועית של בר בהשקיה נמוכה בתחום הבוטנים והוא מכחיש את טענת ניר כי הוא חסך במים. כהן חוזר על הטענה שאיסוף הבוטנים על ידי ניר היה רשלני ועל כל טענותיו הנוספות שבכתב התביעה לעניין הנזקים הנוספים שנגרמו לו ותחשיב החוב.

בתצהירו הנוסף מתייחס כהן, לטענתו של אופרבר, לפיה כהן יכול היה לרכוש שירותים מאחרים וכותב שבהסכם, הוא התחייב לקבל את השירותים מניר. עוד מצהיר כהן, שכל מקדמה אושרה לאחר שאופרבר פנה לבר ובירר לגבי החלקה. אף אחד לא נתן מתנות חינם. לגבי שטח הזריעה, הרי בר הוא זה שהורה היכן לבצע זריעה וזו בוצעה בלעדית על ידי ניר. בתצהיר זה מוסיף כהן ומצהיר, שהעיקולים אשר הוטלו בבקשת ניר, גרמו לו נזקים כבדים לשמו הטוב ועלויות כספיות משמעותיות.

בהתייחס לתצהירו של בר, כותב כהן שהוא משעשע, שכן ניר לא מעסיקים עוד את בר לאחר שהם הבינו עם מי יש להם עסק מבחינה מקצועית. כהן מצהיר, שלא היה לו כל הסכם עם בר ומי ששילם לו ודאג לאינטרסים שלו הייתה ניר בלבד. כל תשלום היה כרוך באישור של בר. עוד כותב כהן, כי אופרבר היה מגיע לעיתים עם בר לשטח וכי מיקי, השותף של אופרבר, גם הוא היה מגיע לשטח. כהן חוזר ומצהיר שהוא השקה את השטח לפי ההנחיות של בר, אשר לעיתים דרש להוסיף מים ולעיתים להפחית. לעניין טענתו של בר, כי כהן סירב לשלם לו, הרי זו מוכחשת על ידי כהן, בטענה שבר מעולם לא ביקש ממנו אגורה.

דוליצקי גם הוא חקלאי ועל פי תצהירו, בשנת 2009, הוא השכיר קרקע וסיפק מים לניר, על פי הסכם שנחתם עמה. דוליצקי מעיד בתצהירו, כי הוא נכח בפגישה שבין כהן לאופרבר, כאשר סוכמו תנאי העסקה נשוא המחלוקת דנא. שני ההסכמים הם מאותו יום, מצהיר דוליצקי והם נחתמו באותו מעמד ובאותה שעה. שני ההסכמים נערכו על טפסים סטנדרטיים של אופרבר. דוליצקי כותב, כי בהסכם שלו הוא לא עמד על כמויות הקרקע, הוא נתן לניר 300 דונם במקום 500, שכן המושב שלו חזר בו מההסכמה להשכיר לדוליצקי שטח זה. ניר תבעה את דוליצקי וקיבלה פסק דין בהעדר הגנה. דוליצקי כותב שהיו לו חובות רבים, מצבו הבריאותי התדרדר, הוא פשט רגל ועורך דינה של ניר הוא הנאמן שלו בפשיטת הרגל. כותב דוליצקי, כי אין לו כל טענה כלפי עורך הדין של ניר וכי העובדות עליהן הוא מצהיר ידועות לו אישית. כותב דוליצקי לגבי כהן שהייתה לו קרקע וכי בסיס העסקה היה שאופרבר התחייב שאם כהן ימלא אחר ההוראות של בר, לעניין דישון, ריסוס והשקיה, בשעה שניר תבצע הכנת שטח, זריעה, איסוף והוצאה, בהשקיה של 600 קוב לדונם, התנובה תהיה 600 ק"ג לדונם ולאור כך המחיר יהיה 6 ₪ לק"ג. דוליצקי כותב שרק על בסיס זה נכנס כהן להתקשרות החוזית. דוליצקי טוען, שעל כך שסוכם על 600 קוב לדונם, ניתן לראות גם מההסכם שלו, שכן במסגרתו נכנסה ניר לגידול לפי 500 דונם ו- 300 קוב והחשבון הוא פשוט: 600 קוב לדונם. עוד כותב דוליצקי, שאופרבר שלח את בר לבדוק את הקרקע לפני חתימת ההסכמים וכי הוא היה נוכח עמו, עם אלכס וכהן באותה בדיקה שנערכה.

בתצהירו כותב לוין, שהוא עבד אצל כהן כשכיר בגידול בוטנים עבור ניר וגם לכהן וגם לו לא היה ניסיון בכך והם מילאו אחר הוראותיו של בר. כותב לוין, כי בר היה מבקר במשק בצורה רציפה וקבועה כי כל פעם כהן היה בא אליו, ללוין, עם הדף שבר נתן לו ובהתאם להנחיות של בר הם היו משקים את הבוטנים או מרססים אותם. בכל פעם שבר היה מבקר במשק ולוין היה נוכח, היה מביע בר את שביעות רצונו מהמצב והוא אף פעם לא אמר שמשהו לא בסדר.

מטעם כהן העידו גם שני עדים ותמצית עדותם הראשית תפורט כאן:

העד רז פאוקר, הוא חקלאי, בעלים של חברה ושל בית אריזה ליצוא. הוא עוסק גם בגידול בוטנים, תפו"א, גזר וצנוניות. העד העיד, כי בשנת 2011, הוא צרך 960 קוב מים לדונם בחלקה אחת ו- 1,014 קוב בחלקה אחרת. העד השיב ואמר כי יש הבדל בין השקיית גידול בוטנים בחלקה שגידלו בה קודם לכן תפוחי אדמה ושהאדמה בה רטובה, לבין חלקה אחרת. העד מסר שמשתדלים לגדל בוטנים אחרי תפוחי אדמה.

העד רז יהל, הוא חבר קיבוץ ומנהל תחום החקלאות בתנועה הקיבוצית. בתקופה הרלוונטית הוא ניהל שותפות של גידולי שדה של שני קיבוצים. העד נשאל לגבי כמויות המים שבהן השתמש כאשר גידל בוטנים באזור שבו נמצאת חלקתו של כהן והוא השיב שהכמויות שהוא רשם במסמך אותו הוא מכנה "חוות דעת" הן ממוצע שנתי וממוצע רב שנתי. לשאלת בית המשפט העד מסר, שהנתונים הם מדויקים ולא בבחינת הערכה. העד העיד, כי בשנת 2005 צרכו במקום 816 קוב, בשנת 2006 – 831 קוב, בשנת 2007 – 790 קוב, בשנת 2008 – 849 קוב ובשנת 2009 – 902 קוב. הממוצע הוא 836 קוב לדונם על פני 5 שנים.

כאמור, הוגשה מטעם כהן חוות דעת האגרונום גידי בקר. כותב בקר בחוות דעתו, שיש לתכנן לוח השקיה לכל חלקה בנפרד, בהתאם למועד הצצה, ציוד השקיה, טיפולים אגרוטכניים ומצב המים בקרקע. כמויות המים שמופיעות בלוח שמהווה חלק מחוות הדעת מביאות בחשבון יעילות השקיה גבוה ברוח קלה והמטרה בגושים גדולים. יעילות ההשקיה בהמטרה נקבעת על ידי אחידות פיזור בין כל ארבע ממטרות וכי יש לוודא פעולה תקינה של הממטרות. עוד כותב בקר, כי תכנון השקיה לפי מועדי הצצה אינו מספיק וכי במהלך העונה יש להתאים את מנות המים להתפתחות הצמחים ולצריכת המים בפועל. העד כולל בחוות דעתו לוח מים סכמתי לגידול בוטנים ושטחי חול. בלוח מפורטות כמויות המים בשלבים השונים כאשר סך הכל כמות המים לגידול היא 802 קוב. בחוות הדעת קיימת טבלה נוספת והיא, ממוצע תצרוכת מים בבוטנים בין השנים 2000-2009 בקיבוץ ניר עוז והממוצע הוא 742 קוב לדונם. מר בקר כותב, כי למיטב ידיעתו וניסיונו המקצועיים, כדי לקבל תוצאות ברמה של 600 ק"ג לדונם, יש להשקות בכמויות מים שלא פחותות מהמומלץ בטבלאות.

ראיות מטעם "ניר"

מטעמה של ניר הוגשו שני תצהירים: תצהירו של אלכס אופרבר, מנהלה של ניר (להלן: "אופרבר") ותצהירו של צביקה בר, האגרונום (להלן: "בר"). כן הוגש תיק מוצגים.

בתצהיר עדותו הראשית חוזר אופרבר על האמור בכתב התביעה. כן הוא מוסיף וטוען, כי על פי ההסכם, על כהן היה לגדל את אגוזי האדמה, בשטח של 320 דונם, עליו היה לשלם את מיסי המועצה ועליו היה לשלם עבור הפיקוח של האגרונום בר. אופרבר גורס, שהמדובר הוא בהסכם סטנדרטי שבו חקלאי, המבקש לגדל אגוזי אדמה בשטחיו, פונה לניר, בתוקף היותה של זו קבלן מורשה לשיווק אגוזי אדמה, בהתאם לחוק. מלוא האחריות על הגידול הינה של החקלאי בלבד, כאשר כהן היה רשאי לרכוש מניר שירותים בהתאם למחירון מוסכם, אך הוא גם היה רשאי שלא לעשות כן, כפי שהוא עשה לגבי חלק מן השירותים. אילו ניר הייתה אחראית על הגידול כולו ורק שוכרת את השטח, היא רק הייתה מבצעת בעצמה ועל חשבונה את כל הפעולות ומשלמת רק דמי שכירות. כהן הוא זה שפנה לניר ואופרבר מצהיר שהוא לא הכיר אותו קודם לכן. אופרבר מפרט בתצהירו את המקדמות, את עניין החשבוניות, את עניין מימון הרכישות, הכל כפי שנכתב בכתב התביעה של ניר.

מצהיר אופרבר, כי בפועל, הואיל וחלק מהשטח חלה במחלת שורש וגם בגלל שכהן העדיף לחסוך בעלויות השקיה והשקה בכמות שהיא נמוכה משמעותית מזו שהמליץ עליה בר, היבול שהתקבל היה כ- 330 ק"ג לדונם, במקום 600 ק"ג לדונם, כפי שהיה צפוי. הגורמים שהביאו ליבול שהתקבל אינו מעניינה של ניר, שכן כהן היה האחראי היחידי ליבול שגידל. מצהיר אופרבר, כי כהן הוא זה שהחליט באילו שטחים הוא מעוניין לגדל ולניר אין כל שליטה על כך.

לעניין האגרונום בר, גורס אופרבר, כי לא ברורות לו הטענות של כהן בעניין זה, שכן כהן הוא זה שהתקשר עם בר והוא היה רשאי להתקשר עם כל אגרונום אחר. בכל מקרה, בר הוא אגרונום מעולה, איש מקצוע מהשורה הראשונה. בהמשך, מפרט אופרבר בתצהירו את גובה החוב וחוזר על שאר הטענות שבכתב התביעה, באשר להתחשבנות בין הצדדים, סכום החוב, ועוד. בר כותב בתצהירו, שבשנת 2009, שכר כהן את שירותיו לצורך מתן הנחיות וליווי המיזם של גידול בוטנים. ניר תיווכה בינו לבין כהן, אך מעבר לכך היא לא הייתה מעורבת בהליך הגידול וההשקיה. לגרסת בר, היה ברור לו כי המגדל והאחראי על הגידולים הוא כהן וכי כל הסכומים שקיבל מניר היו בגדר מקדמות, על חשבון היבול שהוא התחייב למכור לניר. מיקום וגודל השטח שבו נזרעו הבוטנים נקבע על ידי כהן, תוך שהוא מתייעץ עם בר, ואילו נציגי ניר לא ביקרו בשטח ולא היו חלק מהליך קבלת ההחלטות.

בר מצהיר, כי במהלך תקופת הגידול, כהן חרג מהנחיותיו לגבי כמות ההשקיה וכי כתוצאה מכך, פחת היבול לכ- 330 ק"ג לדונם. בר כותב, כי מדי שבוע הוא שלח הנחיות לכהן, בפקס או בדואר אלקטרוני וכי ניתן לראות בהנחיות הערות שלו לכהן שחסרים מים ושיגביר את ההשקיה. כן טוען בר, שהוא כתב לכהן שהוא מאחר במועד הגברת המים וניקוש העשבים. עוד כותב בר, ששכרו שולם במלואו על ידי ניר, לאחר שכהן התחמק מלשלם, למרות שהתחייב לכך.

טענות כהן

להלן, בתמצית, טענותיו של כהן לגבי התובענה שהגיש ולזו אשר הוגשה על ידו:

1. למרות שבהסכם הוגדר כהן כמגדל, הרי בפועל הוסכם כי תפקידו התמצה בהשקיה ובריסוס, על פי הוראות האגרונום והוא לא נטל לעצמו סיכון של מגדל. כל שאר התפקידים הקשורים בגידול הוטלו על ניר וזו גם ביצעה אותם בפועל. מוסכם שניר תבצע את עבודות הטרקטור והעיבודים במחיר מוסכם, כי היא תספק את הזרעים וכי היא תשלם עבור עיבודים, זרעים ואסיף כמקדמה.

2. המדובר הוא במתכונת סטנדרטית של הסכם בין בעל קרקע לאחר, מקום שבו השימוש בקרקע כפוף להוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים, התשכ"ז–1967 (להלן: "חוק ההתיישבות"), כך שפורמאלית המחזיק בקרקע מחויב להיות מוגדר כמגדל, כדי שלא להפר את הוראות החוק.

3. צביקה בר, האגרונום, הגיע לשטח מטעמה של ניר וזאת עוד קודם לחתימת ההסכם, הוא זה שערך בדיקות בקרקע, על פי הוראות של ניר.

4. הבסיס להסכם היה מצג והתחייבות של ניר, שכהן יפיק לפחות 600 ק"ג לדונם. התמורה אשר הגיעה לכהן מן הגידול הייתה 1,152,000 ₪ ולאחר הפחתת המקדמות והסכומים האחרים ששילמה ניר עבור התובע, נותר חוב של 273,348 ₪.

5. ההסכם היה הסכם סטנדרטי של ניר ויש לפרשו כנגד המנסח – ניר. סכום המקדמות ששילמה ניר, כמו גם העובדה שניר שילמה לכהן ועבור כהן גם לאחר שהגידול כשל, מצביע על כך שהמקדמות אכן היו מקדמות על חשבון סכום החוב בסכום של 1,152,000 ₪.

6. תשלומי המקדמות בוצעו לאחר קבלת אישורים של צביקה בר, דבר אשר מוכיח שניר ובר הינם צד אחד לחוזה.

7. צביקה בר העיד שהוא מסר דיווחים שבועיים גם לכהן וגם לאופרבר.

8. כהן כלל לא הכיר את צביקה בר.

9. ניר שינתה את גרסותיה, כאשר בכתב התביעה שלה טענה שהיבול היה דל בשל השקיה בחסר של כהן ולאחר מכן טענה לקיומה של מחלת שורש.

10. הסיבה היחידה ליבול הדל הייתה הוראות השקיה לא נכונות של בר אשר הורה על השקיה בחסר, בכמות נמוכה מן המקובל.

11. היותו של בר האגרונום המפקח היה תנאי של ניר לכניסתה להסכם עם כהן.

12. ניר לא זרעה על פני כל השטח בסך 320 דונם אלא רק ב- 274 דונם. האגרונום בר פעל בעניין זה על פי הנחיותיה של ניר.

13. ניר לא העידה מומחה כדי להוכיח את טענותיה שבמומחיות לעניין כמות ההשקיה ואילו כהן הציגה את חוות דעתו של בקר בעניין זה, כמו גם עדויות חיצוניות נוספות לעניין כמות ההשקיה הנדרשת.

14. מן החוזה שבין בר לניר עולה, שניר הייתה מחויבת לכך שבר יהיה האגרונום בכל גידול בוטנים שניר מעורבת בו עם מגדל. צביקה בר מוטמע בכל הסכם שניר צד לו לגידול בוטנים.

15. יש לחייב את ניר בסכום של 41,853 ₪ בגין חשבוניות שלא הוציאה ניר לכהן.

16. התנהלותה של ניר גרמה לכהן לנזקים כגון כניסת חשבון בנק ליתרת חובה, חזרה של שיקים והגבלת לקוח לתקופה קצרה. גובה הנזק הוא 100,000 ₪.

טענות ניר

להלן, בתמצית, טענותיה של ניר לגבי התובענה שהגישה ולזו אשר הוגשה על ידה:

1. משמעותו של ההסכם הוא, כי כהן מגדל וניר רוכשת את היבול. ניר מימנה תשומות על מנת להקל על כהן. כך כתוב בהסכם אשר הוקלד במשרדו של אופרבר, כאשר כהן נוכח במקום. ההסכם עם דוליצקי הוא שונה באופן מהותי, שם קיבלה ניר קרקע תמורת תשלום דמי שכירות.

2. לא הייתה כל התחייבות של ניר ליבול של 600 ק"ג לדונם, הייתה זו הערכה כי זהו היבול שניתן לקבל בטיפול נכון.

3. כהן הוא האחראי לגורל הגידולים ולכן הוראותיו של בר ניתנו לכהן בלבד.

4. בר הועסק על ידי כהן, אשר היה אמור לשלם לו את שכרו ורק כאשר הוא לא עשה כן, שילמה ניר את השכר. שירותיו של בר לא נכפו על כהן.

5. אכן הוסכם על זריעה בשטח של 320 דונם, אך עם מדידת השטח לאחר החתימה על ההסכם, התברר שהשטח שהעמיד כהן לזריעה היה 274 דונם בלבד.

6. הנתבעת שילמה לתובע מקדמות וגם מימנה שירותים ורכישות לצורך הגידול.

7. לגבי הסיבה לכישלון הגידול, הרי אין צורך ומקום לבחון זאת.

8. בנובמבר 09' נערכה בין הצדדים התחשבנות אשר הייתה מקובלת על כהן ולפיה, כהן חייב לניר 315,094 ₪. כהן לא הכחיש את יתרת החוב, אך ביקש אורכה לגיוס הכסף.

9. כהן לא הוכיח שהוא הסתמך על הערכת היבול וגם אם היה מוכיח זאת אין זו אלא טעות שבכדאיות העסקה.

10. לחילופין, גם אם טענתו של כהן לגבי רשלנות מצד בר במתן הנחיות ההשקיה, הרי את טענותיו על כהן להפנות אל עצמו בלבד. כהן לא הציג כל ראיה כי השקה את השטח בהתאם להוראות של בר.

11. עילת התביעה של ניר אינה בשל העדר השקיה מצדו של כהן אלא זאת עילה חוזית ולא נזיקית.

12. הסיבה לכך שצביקה בר לא קיבל את שכרו הייתה כי יתרת השכר שלו הייתה תלויה בתוצאות ומשהתוצאה הכזיבה, הוא לא היה זכאי לשכר נוסף.

13. כהן לא הציג כל ראיה לנזקים העקיפים שנגרמו לו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, מצאתי שדינן של התביעות ההדדיות להידחות.

מהותו של ההסכם

בהסכם אכן נקבע כי כהן יגדל אגוזי אדמה בשטח של 320 דונם. ניר התחייבה לקנות את היבול מכהן וכהן התחייב למכור את היבול לניר. נקבע מחיר הרכישה וכן סוכם שכהן ישלם מיסי מועצה, ישלם עבור פיקוח של צביקה בר, לפי הסכם ניר (הכוונה היא להסכם ניר עם צביקה בר), כי ניר תבצע את עבודות הטרקטור והעיבודים, לפי מחיר שסוכם ואשר יהווה כמקדמה. עוד נקבע, שניר תספק את הזרעים ותמורתם תחשב גם היא כמקדמה. נקבע מועד לתשלום המים וכי עיבודים, זרעים ואסיף ישולמו ע"י ניר כמקדמה. ניר מבקשת ללמוד מהוראות ההסכם האמור, כי כהן התחייב לגדל וניר התחייבה לקנות ותו לא, והיא טוענת שכל תשומה שהשקיע ניר, מהווה מקדמה על חשבון התמורה שעל ניר לשלם לכהן עבור הבוטנים. על פי לשונו הפשוטה של ההסכם, היה נראה כי כך סוכם בין הצדדים.

ואולם, הראיות שבפניי הביאוני למסקנה, בוודאי במאזן ההסתברויות, כי לא לכך כיוונו הצדדים בהסכם שביניהם. ראשית, כבר מההסכם עצמו ברור כי ניר מבצעת את רוב רובה של העבודה. שנית, ובפועל, אין מחלוקת בין הצדדים, כי ניר היא זו אשר ביצעה את כל העבודה, פרט להשקיה ודישון. דהיינו, ניר הכינה את השטח, זרעה, עיבדה וגם אספה את הבוטנים. אומנם, אופרבר טען כי המדובר הוא בקבלנות משנה, אך נראה בעיני כי זו פרשנות מלאכותית למה שהתבצע בפועל בשטח. לכהן לא הייתה כל מומחיות בגידול בוטנים ולא יכולה להיות על כך כל מחלוקת. על כן, הגיונית בעיני פרשנותו של כהן, לפיה בהסכם נרשם כי כהן הוא המגדל, נוכח הוראות חוק ההתיישבות החקלאית, אשר מגבילה את האפשרות להעביר קרקע חקלאית לשימושם של אחרים. בהסכם שבין צביקה בר לבין ניר, נדרשו שירותיו של בר עבור ניר כמגדל. ניר בדקה את הקרקע לפני חתימת ההסכם. לצורך כך, היא שלחה לשם את צביקה בר ועל כך ניתן ללמוד מדבריו של דוליצקי בחקירתו הנגדית (עמ' 7 לפרוט' מיום2.9.12, ש': 10 ואילך) ומדבריו של בר בחקירתו הנגדית (עמ' 31, שו': 21-22 לפרוט' הנ"ל).

יש לציין, שההסכם לא נוסח באופן ייחודי עבור העסקה שבין כהן לניר אלא זהו הסכם אשר ניר עשתה בו שימוש במקרים רבים אחרים (ראה: דברי אופרבר בדיון בפני כב' הרשמת, עמ' 1, שו': 22-23 לפרוט' מיום 4.5.10). על כן, ניתן לומר, שגם אם נחתם ההסכם ונרשמו תנאיו בנוכחותו של כהן, הרי על פי עדותו של אופרבר עצמו, זהו נוסח שהוא נוהג לעשות בו שימוש ומכאן, כי באופן כללי ניתן לומר, שההסכם נוסח על ידי ניר. מכאן, כי טענתו של כהן, לפיה במצב זה של ספק בדבר פרשנות ההסכם, יש לבחור בפרשנות אשר היא נגד המנסח, יש בה ממש. גם מסיבה זו, בנוסף לעובדה שהצדדים נהגו בפועל כגרסת כהן לגבי פרשנות ההסכם, יש להעדיף את פרשנותו של כהן, כאמור.

מכל האמור, המסקנה היא, כי למרות שעל פני הדברים נראה היה כי על כתפיו של כהן מוטלת האחריות לגידול ולתוצאותיו, הרי לא לכך כיוונו הצדדים בפועל וגם לא כך היה מהלך הדברים מן הבחינה העובדתית. מתכונת ההסכמות שבין הצדדים הייתה כי כהן העמיד לרשות ניר שטח של 320 דונם, לצורך גידול בוטנים. תפקידו של כהן היה למלא אחר הוראות השקיה והריסוס של צביקה בר והכל תוך קביעת הסדרים כספיים בדבר אופן ביצוע התשלומים, תשלום מקדמות ומימון ביניים כזה או אחר.

האם הייתה התחייבות מצד ניר ליבול מינימאלי של 600 ק"ג לדונם?

ראינו כי טענת כהן היא שניר הציגה לו מצג לפיו היבול מן הגידול יהיה כ- 600 ק"ג לדונם. כהן טוען, שניר התחייבה ליבול בכמות האמורה, היה וכהן ימלא אחר הוראותיו של האגרונום בר. כהן מבקש ללמוד על התחייבות זו מסעיף 5 לתצהירו של אופרבר, שם הוא אישר את היבול הצפוי ואת שטח הגידול. כהן העיד, כי זה היה הבסיס לעסקה ונטען שגם אופרבר הודה בכך בחקירתו הנגדית, משאמר כי את הממוצע של 600 ק"ג לדונם הוא אמר לכהן (עמ' 21, שו': 17-19 לפרוט' מיום 20.12.12). עוד טוען כהן, כי אילו לא הייתה מתחייבת ניר ליבול מינימום כאמור, היא לא הייתה משלמת מקדמות בסכומים כה גבוהים. כן סומך כהן את טענתו בדבר התחייבות ניר ליבול המינימום על דבריו של דוליצקי בתצהירו (סעיפים 4 ו- 5), לפיהם אופרבר התחייב כלפי כהן לתנובה של 600 ק"ג לדונם וכי זה היה הבסיס לעסקה ורק על יסוד זה נכנס כהן להסכם.

אינני סבור שהייתה התחייבות מצידה של ניר ליבול מינימום. לא מצאתי, אף לא באחת מאמירותיו של אופרבר, לא בדיון שהתקיים בפני הרשמת הנכבדה, לא בתצהיריו, וגם לא בדיון שהתקיים בפניי, משום התחייבות כלפי כהן להוצאת יבול מינימום מן העיבוד. אכן, הייתה הערכה שניתן להפיק תנובה של 600 ק"ג לקילו, אך התחייבות כאמור לא מצאתי בדבריו של אופרבר. אין ספק, כי המדובר הוא בעניין מהותי ביותר ולכן, מצופה היה מן הצדדים כי אילו הייתה הסכמה ליבול מינימאלי, היא תבוא לידי ביטוי, ברחל בתך הקטנה, בהסכם שבין הצדדים. התניות שנוגעות לסכומים ותשלומים, נרשמו בהסכם בצורה ברורה ביותר ומדויקת. על כן, אילו היו מסכמים הצדדים על התחייבות ליבול מינימאלי, כנטען ע"י כהן, סביר להניח כי הם היו רושמים זאת מפורשות בהסכם. משלא נעשה כך, ובהעדר ראיה ממשית לקיומה של התחייבות כזאת, יש לדחות את גרסתו של כהן, לפיה אופרבר התחייב מטעם ניר ליבול מינימום. אינני מתעלם מדבריו של דוליצקי, העד מטעם כהן, בעניין זה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, לרבות האמור לעיל בדבר פירוט התנאים הכספיים בהסכם, וגם בהתחשב בכך שהמדובר הוא בעד מטעם כהן, אשר בא כוחה של ניר מונה ככונס נכסים לרכושו, הרי המשקל שאוכל לייחס להבנתו של דוליצקי את התחייבויות הצדדים, אינו רב, וזאת מול השיקולים האחרים, אותם פרטתי לעיל.

אדניה של תביעת כהן לתשלום הסכום של 373,348 ₪ (למעשה סכום של 273,348 ₪ מתוכה), מצויים בטענה בדבר קיומה של התחייבות ליבול מינימום של 600 ק"ג לדונם. משקבעתי כי לא הייתה התחייבות כאמור, הרי למעשה נופלת תביעתו של כהן, ככל שהיא נוגעת להפרש שבין הסכום של 1,152,000 ₪, לבין מימוני הביניים של ניר במהלך הגידול.

האם הפרה ניר התחייבות לגדל בוטנים בשטח של 320 דונם?

ראינו כי כהן טוען שניר הפרה את התחייבותה לזרוע בוטנים על פני שטח של 320 דונם, שטח שכהן העמיד לרשותה של ניר, על פי ההסכם. טוען כהן, כי במחדלה זה, מנעה ניר ממנו רווח של 165,600 ₪, לפי חישוב של 46 דונם הפרש X 600 ק"ג לדונם X 6 ₪ לקילוגרם. מנגד, טוענת ניר, שכהן הוא זה שהפר את ההסכם, בכך שהוא לא גידל בוטנים, אלא על שטח קטן יותר של 274 דונם. במחלוקת זו, מצאתי שהדין עם ניר.

בר מסר בעדותו, כי לפני תחילת הגידול, נאמר לו ע"י אופרבר, שהשטח לזריעה הוא 320 דונם (עמ' 26, שו': 25-28 לפרוט'). בתצהירו כתב בר, כי מיקום וגודל השטח שבו נזרעו הבוטנים נקבע ע"י כהן, תוך שהוא מתייעץ עמו ועם בר. גם אופרבר כתב בתצהירו (סעיף 14) כי כהן הוא זה שהחליט באילו שטחים מכלל שטחיו הוא מעוניין לגדל את הגידולים נשוא התובענה. אופרבר הבהיר, בחקירתו הנגדית, כי אכן דובר בתחילה על 320 דונם, אך כהן העמיד לרשות ניר 274 דונם וכי כהן סבר שאותן 4 או 5 חלקות, שטחן 320 דונם. על כן, כל העבודות בוצעו לפי 274 דונם וכך גם נעשו החיובים הכספיים (עמ' 24, שו': 18-25 לפרוט'). צודקת ניר בטענתה כי סביר להניח שאילו הייתה בפי כהן, כבר בתחילת הגידול, טענה על כך שניר אינה זורעת בכל השטח שהוא העמיד לרשותה, הוא היה פונה בעניין זה לניר ובא בטענות אליה. במיוחד הדברים אמורים כאשר החיובים הכספיים השונים, אשר מהווים הפחתה מן התמורה אשר אמורה הייתה להגיע לכהן, חושבו לפי 274 דונם. לא למותר להוסיף ולציין שהצהרותיהם ודבריהם של אופרבר ובר לא נסתרו בחקירה נגדית.

כהן מוצא בעדותו של בר משום תמיכה לטענתו כי ניר היא זו אשר הורתה על זריעה בשטח חסר. לצורך כך, הוא מפנה לעמ' 26, שו': 25-28 לפרוט' מיום 2.9.12, שם נשאל בר לגבי אופן עריכת החשבון שלו והאם הוא נעשה לפי 320 דונם. תשובתו של בר הייתה: "מה שהוא אמר לי זה לפני הגידול. מי שאמר לי זה אלכס מה היקף השטח". אינני סבור שיש בדברים אלה כדי לתמוך בטענתו של כהן, שהרי העובדה שאופרבר אמר לבר לפני הגידול מהו היקף השטח, אין פירוש הדבר, בהכרח, כי אופרבר אמר לו לזרוע על 274 דונם ולא על 320 דונם. גם דבריו של בר, לפיהם הוא עשה בדיקה בשטח לפני הזריעה, עם מקדח קרקע לבדיקת רטיבות (עמ' 31, שו': 21-22 לפרוט' הנ"ל) אין בהם משום אמירה כי בר קיבל הוראות לזרוע על פני 274 דונם דווקא.

פרט לעדותו של כהן לעניין חסר בשטח הזריעה בהוראתה של ניר, לא הוצגה ראיה נוספת שתתמוך בטענותיו של כהן. כהן הוא זה אשר תובע סכום בגין הפרש השטחים. מכאן, כי נטל השכנוע בעניין זה, במאזן ההסתברויות, מוטל על שכמו של כהן. נטל זה לא הורם ולאור האמור, יש לדחות את טענתו של כהן, כי ניר היא זו אשר הפרה את ההסכם בכך שהיא זרעה על פני שטח שהוא קטן יותר מן המוסכם.

למעשה, משנדחתה טענתו של כהן לגבי התחייבותה של ניר ליבול בכמות של 600 ק"ג לדונם וגם טענת כהן בדבר הפסד בשל זריעה בשטח של 274 דונם, במקום 320, באשמתה של ניר, דין תביעתו של כהן להידחות.

מי שכר את שירותיו של צביקה בר?

הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם הוא זה אשר שכר את שירותיו של צביקה בר. כפי שנראה בהמשך הדברים, לשאלה זו חשיבות לצורך ההכרעה בתביעתה של ניר, שכן אם היה בר אגרונום מטעמה של ניר ואם אכן מסר בר הוראות לא מתאימות לגבי כמויות המים, כך שהדבר הביא לכישלון היבול, הרי אין מקום להורות על השבת כספים ששולמו כביכול ביתר לכהן, שכן מחדלו של בעל מקצוע מטעם הנתבעת, מנע מכהן תקבולים מיבול טוב יותר מזה שהניב השטח בפועל.

בשאלה האמורה סבור אני שהדין עם כהן. בהסכם נרשם, לענייננו: "אלי ישלם עבור פיקוח של צביקה בר לפי הסכם ניר". אין מחלוקת כי כהן היה צריך לשאת, מן הבחינה הכספית, בשכרו של בר. התשלום אמור היה להיות משולם על פי "הסכם ניר". במהלך שמיעת הראיות הוברר, כי קיים הסכם בין חברה של צביקה בר (חברת ארז) לבין ניר, לפיו התחייבה ניר לשכור את שירותיו של בר, לצורך קבלת ליווי מקצועי למזרעי בוטנים באזור הגידול הדרומי (נספח ב' לבקשה מס' 24). כהן טוען, כי ההסכם בין ניר לבר חל גם על הגידול בשטחיו של כהן ואילו אופרבר מסר בעדותו כי ההסכם חל כאשר ניר היא המגדל ואילו במקרה הזה כהן הוא המגדל. כפי שקבעתי לעיל, הפרשנות הנכונה, לטעמי, של ההסכם שבין ניר לכהן היא, כי הלכה למעשה ניר היא המגדל ותפקידו של כהן מסתכם בהשקיה ודישון בלבד. לא רק זאת, אלא שבהסכם שבין כהן לניר, מוזכר "הסכם ניר" והכוונה היא, כמובן, להסכם בין צביקה בר לניר. ניר לא הציגה כל הסכם אחר בינה לבין בר. לאור זאת, במאזן ההסתברויות, שוכנעתי, כי ההסכם שבין ניר לבר, הוא ההסכם אשר מוזכר בהסכם שבין כהן לניר. אין ספק, כי יש בכך משום תמיכה ממשית לטענתו של כהן, לפיה מי ששכר את שירותיו של בר, היא חברת ניר ולא כהן, הגם שכהן התחייב לשלם את שכרו של בר.

אין מחלוקת כי התשלומים ששולמו על ידי ניר לכהן, בוצעו לאחר אישורים של האגרונום בר (ראה: פרוטוקול הדיון אצל כב' הרשמת, עמ' 2, שו': 23-26).

מעדותו של דוליצקי (אשר לא נסתרה) עולה, כי האגרונום בר הגיע לבדוק את הקרקע לפני חתימת ההסכמים. דוליצקי היה נוכח במפגש עם בר, אופרבר וכהן.

למעשה, צביקה בר עצמו מאשר כי הוא הובא לעסקה נשוא התובענה ע"י ניר, באמרו, משנשאל אם שלח דרישת תשלום לכהן: "לא, מאחר ואלכס הביא אותי לשם" (עמ' 26, שו': 19-21 לפרוט' מיום 2.9.12).

כהן העיד, כי הוא לא הכיר את צביקה בר לפני ההסכם וכי כל העסקים שלו היו מול ניר. הוא רק מילא אחר הנחיותיו של האגרונום לעניין ההשקיה (עמ' 15, שו': 25-29 לפרוט' מיום 18.10.12).

מסקנתי מכל האמור לעיל היא כי, הגם שכהן התחייב לשאת בשכרו של בר, הרי בר היה "איש של ניר", הוא היה איש המקצוע אותו בחרה ניר למתן הנחיות ולפיקוח על הגידולים באזור הדרום, לרבות בשטחו של כהן.

האם מילא כהן אחר הוראות האגרונום?

ראינו כי טענת ניר היא שהגידול כשל בשל כך שכהן לא מילא אחר הוראות האגרונום בר והשקה השקיית חסר את השטח המדובר.

הנטל להוכיח טענה זו מוטל היה על כתפיה של ניר ולא עלה בידה לעשות כן. לא מונחת לפניי כל ראיה, גם לא חוו"ד מומחה, ממנה ניתן היה להסיק את המסקנה כי כהן לא מילא אחר הוראותיו של בר. למעשה, הטענה כי כהן לא מילא אחר הוראותיו של בר נזנחה על ידי ניר בסיכומיה, והיא טענה כי אין כלל מקום לבחון את שאלת הסיבה לכישלון היבול.

מן הראיות שבפניי אוכל לקבוע באופן פוזיטיבי, כי כהן מילא אחר הנחיותיו של בר. כהן הצהיר על כך בתצהירו ועדותו בעניין זה לא נסתרה. תמיכה משמעותית לכך ניתן למצוא בעדותו המהימנה בעיני של -לוין, מי שעבד בשירותו של כהן במהלך הגידול הנדון. לוין העיד, כי מספר פעמים לקראת הקטיף, בר אמר שהגידול יפה וכי כהן יוכל לקבל את הכסף שציפה (עמ' 23, שו': 13-14 לפרוט' מיום 2.9.12). עוד מסר לוין, שעד אשר יתקבלו הנתונים מבית האריזה, דהיינו, לאחר הקטיף, הוא לא ידע כלל שיש בעיה ביבול, שכן צביקה בר לא אמר לו כלום, אלא להיפך, הוא אמר לו שהכל תקין (שו': 26-28). סביר להניח, כי אם בר היה מוצא כי כהן אינו ממלא אחר הוראותיו, הוא היה מדווח על כך לאופרבר וזה היה נוקט בצעד כלשהו, במיוחד נוכח המקדמות בסכומים גבוהים ששולמו על ידו. אין ראיה כי נעשה על ידי אופרבר דבר בעניין זה. לא רק זאת, אלא שאופרבר לא מצא לנכון להפסיק את התשלומים לכהן, תשלומים שבוצעו לאחר קבלת אישור של בר. למעשה, אין לנו כל ראיה לכך שהייתה בעיה עם הגידול במהלך התקופה שמהזריעה ועד הקטיף ונאמנים עלי דבריהם של כהן ולוין, לפיהם בביקוריו התכופים בשטח, מסר בר, כל העת, כי הגידול נראה תקין ואפילו מצוין.

לאור האמור, אני דוחה את טענתה של ניר, לפיה הגידול כשל בשל אי מילוי הוראות השקיה על ידי כהן.

כאן המקום לדון בבקשתו של כהן, להורות על מחיקתו של סעיף 13 לתצהירו של אופרבר, שם נטען כי היבול כשל בשל מחלת שורש שאחזה בחלק מן השטח. אכן, טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ומהווה היא הרחבת חזית באופן מובהק. על כן, ביהמ"ש לא יתייחס לאמור בסעיף 13 לתצהירו של אופרבר לעניין מחלת השורש.

הסיבה לכשל בגידול: הנחיות השקיה לא מתאימות שניתנו ע"י בר

ראינו לעיל, כי כהן והעובד שלו לוין מילאו אחר הנחיותיו של בר לעניין כמות ההשקיה. בכל זאת, מן הראיות שלפניי עולה, במאזן ההסתברויות, כי הגידול כשל בשל מחסור במים. טענתו זו של כהן הוכחה כדבעי.

מונחת לפניי חוות דעתו של האגרונום מטעם כהן, מר גידי בקר. מר בקר הוא מומחה בתחום החקלאות ומחוות דעתו עולה שהוא בעל ניסיון רב בגידול אגוזי אדמה, בין היתר. הוא נתבקש על ידי כהן לחוות דעה בנושא תכנון כמויות המים שנדרשות לגידול בוטנים לאורך כל תקופת הגידול. כותב מר בקר, בין היתר, שתכנון השקיה לפי מועדי הצצה אינו מספיק וכי במהלך העונה יש להתאים את מנות המים להתפתחות הצמחים ולצריכת המים בפועל. עוד הוא כותב, כי מנות המים והכמויות מהוות רק בסיס להשקיה וכי יש צורך, בכל חלקה, לבצע תיקונים בהתאם למצב המים בקרקע והתפתחות החלקה. מר בקר צרף לחוות דעתו לוח מים סכמטי לגידול בוטנים בשטחי חול. הלוח מפרט כמויות השקיה בשלבים שונים וסך הכל המדובר הוא ב- 802 מ"ק מים לדונם. טבלה נוספת כלולה בחוות דעת והיא ממוצע תצרוכת מים בבוטנים, בין השנים 2000-2009 בקיבוץ ניר עוז. הממוצע הוא 742 מ"ק לדונם. כותב מר בקר שלמיטב ידיעתו וניסיונו המקצועי, על מנת לקבל תוצאות ויבולים ברמה של כ- 600 ק"ג לדונם, יש להשקות בכמויות מים שלא תפחתנה מהמומלץ בטבלה. במהלך עדותו מסר בקר כי בהשקיה נכונה, ניתן להגיע לתנובה שבין 630-680 ק"ג לדונם.

בחקירתו הנגדית נשאל מר בקר לגבי הכמות שבה יש להשקות חלקה של בוטנים, אשר קודם לכן היה בה גידול של תפוחי אדמה (ולכן כבר קיימת כמות מים מסוימת בחלקה) ותשובתו הייתה, 730-750 מ"ק לדונם. מכאן, ניתן להסיק כי חלקה אשר לא גידלו בה קודם לכן תפוחי אדמה, כמות המים שנדרשת בה לצורך גידול בוטנים היא גדולה יותר. אין מחלוקת כי הכמות עליה הורה האגרונום בר (635 מ"ק לדונם), הייתה פחותה מזה באופן משמעותי.

לא למותר לציין, כי ניר נמנעה, מסיבות השמורות עמה, מלהציג חוו"ד של מומחה מטעמה לעניין כמויות המים נדרשות לצורך גידול בוטנים.

כהן תמך את טענתו בדבר טעות במתן הנחיות ההשקיה על ידי בר בעדים נוספים מטעמו. העד פאוקר מסר, כי בשנת 2011, הוא השקה 960 מ"ק לדונם בחלקה אחת ובחלקה אחרת 1,014 מ"ק לדונם (עמ' 5 לפרוט' מיום 2.9.12, שו': 20-21). העד רז יהל העיד, כי בשנת 2005 הוא השקה 816 מ"ק לדונם; שנת 2006 – 831 מ"ק לדונם; שנת 2007 – 790 מ"ק לדונם; בשנת 2008 – 849 מ"ק לדונם; שנת 2009 – 902 מ"ק לדונם. הוא מסר שהממוצע השנתי הוא 838 מ"ק לדונם (עמ' 18, שו': 3-6 לפרוט' הנ"ל).

מכל האמור לעיל מסקנתי היא, כי עלה בידי כהן להוכיח, שהנחיותיו של בר היו, במקרה הזה, הנחיות להשקיה בחסר. מחוות דעתו ומעדותו של המומחה בקר, יחד עם הראיות הנוספות שפורטו לעיל עולה, כי זו הסיבה לכך שהשטח המדובר לא הניב את הכמות אשר הייתה צפויה (להבדיל ממובטחת), כ- 600 מ"ק לדונם.

משקבעתי כי האגרונום צביקה בר היה האגרונום מטעמה של בר, וכן כי כהן מילא אחר הוראותיו של צביקה בר, הרי אלה, יחד עם הקביעה כי צביקה בר נתן לכהן הנחיות לא מתאימות וכי הדבר הביא לכשל ביבול ולתנובה נמוכה מהצפוי, מובילים למסקנה כי לא יהיה זה נכון להורות לכהן להשיב את "תשלומי היתר" ששולמו לו כמקדמות. אילו נתן בר הנחיות מתאימות להשקיית השטח, יכול היה כהן לזכות ברווחים אשר היו צפויים מתנובת העונה. בנסיבות אלה, השבת כספים שקיבל כהן אשר הדרישה לה באה מצד ניר, היא הצד אשר בעל מקצוע מטעמה גרם לתוצאה הנמוכה, לא תהיה צודקת. עמידתה של ניר על השבה, בנסיבות האמרות, יהיה בה משום עמידה על זכות הקיימת לה, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

אשר על כן, דין תביעתה של ניר להידחות.

האם הסכים כהן לתוצאת התחשבנות והאם הבטיח לשלם החוב

לשתי שאלות אלה התשובה שלילית. פרט לאמירה כללית של ניר בעניין זה, אין כל ראיה להסכמה של כהן לקיומו של חוב, לגובה החוב ולהתחייבות של כהן לשלם סכום כלשהו לניר. המדובר הוא בעדות יחידה בעניין זה, ללא סיוע, ואין נימוק אשר יצדיק קבלת הטענה על סמך עדות יחידה.

טענת כהן על איסוף רשלני

כהן טען כי היבול היה דל בשל רשלנות בפעולת האסיף. פרט לאמירה כללית אין ראיה לכך. הטענה נדחית.

הערות בשולי הדברים

יכול שתישאל השאלה הבאה: אם כשלה תביעתה של ניר והתקבלה טענתו של כהן כי היבול הנמוך נבע מהנחיות בלתי נכונות שניתנו על ידי איש מקצוע מטעמה, הכיצד אין תביעתו של כהן מתקבלת, ולו באופן חלקי? לכאורה, דחיית תביעתו של כהן אינה עולה בקנה אחד עם קבלת טענתו לעניין הסיבה ליבול בכמות נמוכה.

התשובה לשאלה האמורה מצויה בעילות תביעתו של כהן. כהן לא הגיש תביעה בעילת נזיקין נגד ניר. שתי עילות מונחות בבסיסה של תובענת כהן: האחת – התחייבות ניר לתנובת מינימום של 600 ק"ג לדונם; השניה – התחייבות ניר לזרוע על שטח של 320 דונם. ראינו, כי הטענה בדבר התחייבות לתנובת מינימום נדחתה. הסכום הנתבע בסך 373,348 ₪ מבוסס על חישוב לפי 600 ק"ג לדונם (ובתוספת נזקים כלליים נוספים). משנדחתה הטענה בדבר קיומה של התחייבות כאמור, הרי לא קמה עילת התביעה החוזית הראשונה. ובנוסף, משקבעתי שכהן לא הוכיח שניר כשלה בזריעת שטח בחסר, הרי גם העילה החוזית הזאת אינה קמה גם היא. מובן שאין מקום, במקרה הזה, שיעלה ביהמ"ש טענות ופרטי רשלנות במקומם של הצדדים, מה עוד שההנחיות המטעות ניתנו על ידי בעל מקצוע ששכרה ניר ולא על ידי עובד של זו האחרונה. לצדדים לא ניתנה כל הזדמנות לטעון לעניין קיומה או העדרה של עוולת רשלנות. על כן, לא יזקק ביהמ"ש לדיון בעילה זו, ומכאן ההסבר והתשובה לשאלה שעוררתי לעיל.

עוד בשולי הדברים אציין, שבנסיבות העניין, הצורך בהכרעה בבקשה למחוק את סעיף 5 לתצהירו של אופרבר, מתייתר.

עניין נוסף: הגם שאין בדבר פגם של ממש, אוכל להסכים עם טענת בא כוחה של ניר, שניתן היה להימנע משימוש בלשון צינית אשר ננקטה, שוב ושוב, בסיכומיו של כהן. איש איש וסגנונו הוא ואנכי מבכר סגנון ענייני על פני לשון צינית מיותרת, אשר למותר לציין כי חסרת כל משקל משכנע היא.

סוף דבר

שתי התובענות נדחות וכל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור – תוך 45 יום.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.