עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע עקב תאונה מיום 13/11/09.

לפי גרסת התובע, ביום 13/11/09 ובזמן שנהג ברכבו, רכב מסוג סיטרואן מס' 5306061, הוא עצר בצומת היציאה מכפר אבו סנאן על מנת לתת זכות קדימה לרכבים העוברים בכביש הראשי (כביש מס' 70). באותו זמן הגיע מצד ימין שלו רכב אחר הנהוג בידי הנתבע 1 (להלן – הנתבע), רכב מסוג מזדה מס' 3818219, ותוך כדי פנייתו שמאלה לכיוון כפר אבו סנאן הוא החליק על אדמה בוצית שהיתה במקום בשל עבודות שבוצעו בצומת, והתנגש ברכבו.

התביעה הוגשה נגד הנתבע והנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) לנוכח היותה מבטחת השימוש ברכב הנתבע בפוליסת ביטוח צד ג'.

אלא שהנתבעת סירבה להעניק ייצוג לנתבע מכוח הפוליסה בטענה כי התאונה נגועה במרמה והנזק מבוים.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע והנתבע וכן חוקר מטעם הנתבעת.

בעדותו לפניי חזר התובע על הגרסה שבכתב התביעה, כמתואר לעיל, והוסיף כי כתוצאה מהחלקת רכב הנתבע, דופן שמאל של רכב הנתבע התנגשה בכל חזית הרכב שלו.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה אך הוא התייצב למן עדות ומסר גרסה דומה לגרסת התובע.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים נחה דעתי לדחות את התביעה.

אפתח בכך כי בכל הנוגע לטענה של הנתבעת אודות מעשי מרמה או קנוניה בין התובע לבין הנתבע, אני בדעה כי הדבר לא הוכח עד תום, ואולם אין ספק שהסתייגויותיה לעניין הנזק הביאו אותי לתוצאה אליה הגעתי.

עפ"י התרשים שמסר התובע לחוקר של הנתבעת לגבי אופן התרחשות התאונה ניכר כי מוקד הנזק ברכבו הוא בפינה הקדמית-שמאלית בלבד, ולא לאורך כל החזית. אומנם התובע ניסה להתכחש לתרשים בטענה כי ששורטט בידי החוקר ולא בידיו, ואולם גם אם כך הוא הדבר, הרי שהתובע אישר אותו בחתימת ידו.

כאשר נתבקש התובע להצביע על הנזקים אשר נגרמו לרכבו בעקבות התאונה, הוא לא ידע למסור תיאור מדויק והוסיף, כי הנזק התגלה טוב יותר רק לאחר שהפחח פתח את מכסה המנוע ופירק חלקים מהרכב, או אז התגלה למשל, שהפנסים ניזוקו מבפנים.

אלא שהתיאור הנ"ל אינו מתיישב עם התיאור שמסר הנתבע בעדותו לגבי הנזק שנגרם לרכב התובע, שכן הנתבע מסר בין השאר, שהפנסים ברכב של האחרון נשברו, אף שהתובע בעצמו איננו טוען זאת.

ערה אני אומנם לממצאיו של השמאי מטעם התובע, לפיהם הנזקים שנתגלו ברכבו כוללים גם נזק לפנסים הקדמיים, ואולם לנוכח הספק הקיים באשר לנזק שמעבר לפינה הקדמית שמאלית, אני מוצאת כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין חלק מרכיבי הנזק.

ואם לא די בכך, הרי שמתברר כי התובע רכש את החלקים בעצמו ו"בזול", כך לדבריו, ואילו מי שביצע את התיקון הוא חבר שלו שעובד כפחח. אלא שהתובע נמנע משום מה מלגלות באיזה סכומים רכש את החלקים ומה הסכום ששילם לחבר שלו בעד העבודות שביצע עבורו, אם בכלל.

בנסיבות אלו ברור שחוות דעת השמאי אין בה כדי להוות תחליף להוכחת הנזק אשר נגרם כביכול לתובע בגין התיקונים שביצע ברכב, מה גם שסביר להניח כי הוצאותיו של התובע בפועל היו פחות מהסכומים שצויינו בחוות הדעת באופן משמעותי.

בהעדר יכולת לקבוע את היקף הנזק שנגרם לתובע בפועל לגבי הנזק שקשור לתאונה– אני קובעת כי התובע לא הוכיח את נזקו כתוצאה מהתאונה.

אחרית דבר, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע לשלם הוצאות לנתבעת בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.