ע"י ב"כ עו"ד אנדי אגרט

1. זוהי תובענה על סך של 2,129,765 ₪, אשר הגיש התובע בטענה כי העביר לנתבעים כספי הלוואה במטרה לרכוש נכס מקרקעין במסגרת מכרז, ואולם העסקה לא התבצעה וסכום כסף זה לא הושב לידיו.

רקע עובדתי

2. התובע והנתבע מס' 1 ביקשו להשתתף בעסקה במסגרת מכרז לרכישת נכס בעיר תל-אביב.

3. התובע והנתבע מס' 1 הפקידו בידי הנתבע מס' 2, עורך דין במקצועו, כל אחד סך של 2,080,000 ₪ בחודשים פברואר- מרץ 2009.

4. העסקה לא יצאה לפועל, אולם כספו של התובע לא הושב לידיו לא ע"י הנתבע מס' 1 ולא ע"י הנתבע מס' 2, ולפיכך הוגשה התביעה דנא. כנגד הנתבע מס' 1 ניתן צו להכרזת פשיטת רגל ועקב כך ניתן צו עיכוב הליכים כנגדו, אף שהודה בקבלת הכסף, והנתבע מס' 2 לא שחרר הכספים בטענה כי הללו שייכים למרשו.

ראיות הצדדים

5. התובע מר אהוד כהן הצהיר בתצהירו ת/1, כי ביום 4.1.09 נחתם

בינו לבין הנתבע מס' 1, מר בלומנצווייג זאב, "מזכר הבנות" על פיו יפקיד כל אחד מהם סך של 980,000 ₪ אצל הנתבע מס' 2, לרכישת נכס הנמצא ברחוב ברנר מס' 10 בתל אביב, באמצעות מכרז שערכה "קופת חולים מכבי ישראל".

(להלן: "העסקה").

6. זה לשון "מזכר ההבנות" עליו חתומים התובע ומר בלומנצווייג:

" המזכר דלהלן הינו בין אהוד כהן... לבין זאב בלומנצוויג... ועניינו רכישת הנכס שברחוב ברנר 10 במשותף.

1. לצורך הרכישה תוקם חברה לבנייה שמניותיה יחולקו 50% לזאב ו-50% לאהוד.

2. אהוד יעמיד במיידית סך של 1,000,000 ₪ לצורך רכישת הנכס.

3. זאב מתחייב להמציא למימון הפרוייקט ערבות בנקאית עד סך של 2.5 מיליון דולר אמריקאי.

4. זאב מתחייב לשתף פעולה עם אהוד ולצורך הקמת הפרוייקט לטובת החברה שתוקם על ידי שניהם בלבד.

5. החלוקה בין אהוד וזאב הינה שווה לרווחים או להפסדים.

6. מוסכם שלזאב תהיה זכות הבחירה לדירת הגג שבבניין.

7. מוסכם שלאהוד תהיה זכות בחירה לכל דירה אחרת בבניין.

8. כל מחלוקת תקבע על ידי בורר מוסכם (אהוד יציג מועמדים).

9. אהוד מתחייב ללוות את הפרוייקט עד לסיומו בצד המקצועי מכיוון שיש לו את הידע והניסיון בתחום."

(ראה: נספח א' לת/1).

7. בהמשך הדברים, נדרש כל אחד מאלה להעביר סך מוגדל של

2,080,000 ₪, וכך נעשה.

8. הנתבע מס' 1, מר בלומנצווייג, הציע כי הכספים יועברו לידיו

הנאמנות של הנתבע מס' 2, עו"ד ירון זומר, מיצגו, וכך פעלו.

9. הסכומים דנן הועברו ע"י התובע לחשבון מר זומר באמצעות שני שיקים בנקאיים ובשלוש העברות בנקאיות כדלקמן:

א. ביום 4.2.09 – 480,000 ₪ בשיק בנקאי.

ב. ביום 5.2.09 – 280,000 ₪ בשיק בנקאי.

ג. ביום 4.3.09 – 350,000 ₪ בהעברה בנקאית.

ד. ביום 5.3.09 – 450,000 ₪ בהעברה בנקאית.

ה. ביום 15.3.09 – 520,000 ₪ בהעברה בנקאית.

10. ביום 24.2.09 העביר אליו מר זאב בלומנצווייג שיק מהחשבון אצל עו"ד זומר בסך של 40,000 ₪ עבור הוצאותיו עבור הקמת חברה משותפת שתוקם.

ביום 1.3.09 יסדו חברה במסגרתה הוסמכו הוא ומר בלומנצווייג לחתום על כל מסמכי העסקה הנזכרת בשם "אילן כהן נכסים ובניין בע"מ".

11. בסוף חודש אפריל 2009 התברר לו כי העסקה לא תצא לפועל והנכס כלל לא יימכר, ולפיכך דרש ממר בלומנצווייג את כספו בחזרה.

12. מר בלומנצווייג ביקש שלא לפנות לעו"ד זומר שכן הוא עצמו נטל הכסף והוא יחזירו לתובע.

13. לאור אלה, חתם מר בלומנצווייג על התחייבות להחזיר לו כספו על פי כתב "הצהרה והתחייבות" מיום 31.5.09 שזה לשונו:

" 1. לצורך עסקה משותפת העביר לי מר אהוד כהן ... סך נומינלי של 2,080,000 ₪, אשר היוו את חלקו בעסקה זו.

2. לבקשתי, הסכום המפורט לעיל הועבר על ידי מר כהן לידיו הנאמנות של עו"ד ירון זומר, מרחוב אורי 1 בתל אביב, באופן הבא:

2.1. ביום 4.2.09 – 480,000 ₪ בשיק בנקאי.

2.2. ביום 5.2.09 – 280,000 ₪ בשיק בנקאי.

2.3. ביום 4.3.09 – 350,000 ₪ בהעברה בנקאית.

2.4. ביום 5.3.09 – 450,000 ₪ בהעברה בנקאית.

2.5 ביום 15.3.09 – 520,000 ₪ בהעברה בנקאית.

3. מאחר והעסקה לא יצאה לפועל, הנני מתחייב בזאת להשיב למר כהן את כל כספו, (קרי 2,080,000 ₪), וזאת עד ליום 30.12.09.

4. לסכום הנ"ל יתווסף תשלום ריבית שנתית בגובה 6% לשנה בהתאמה."

(ראה: נספח י"ד לת/1).

14. הכסף לא הושב, ואז פנה לעו"ד זומר וזה השיבו כי אין לו כל ידיעה על עסקה כזו או אחרת שבינו לבין מר בלומנצווייג.

15. עוד ציין עו"ד זומר במכתב בעניין מיום 7.9.09 לבא כוח התובע כי אין לדרוש ממנו הכספים שכן:

"3. אינני חב למרשך כל הסבר על הבנתי מדוע כספים אלו הועברו ומי יודע טוב ממרשך את סיבת העברתם.

4. הכספים לא הועברו ביום בהיר אחד, כלשונך, ואת ההסברים להעברתם קיבלתי מאת מרשי ואף הוצגו בפני מסמכים בעניין המצביעים על היחסים בין מרשי ומרשך.

5. באם נתגלעה מחלוקת בין מרשך לבין מרשי הרי הח"מ אינו הכתובת בעניין.

6. איני חייב ואינני יכול למסור לידך כל מידע מה עשה מר בלומנצוויג בכספו שלו, כל שכן שחל על כך חיסיון, אך בכל מקרה בידי לא נותרו כל כספים שבבעלות מר בלומנצוויג."

ראה: נספח י"ט לת/1).

16. ביום 12.10.09 התקיימה פגישה בה נכחו התובע, מר בלומנצווייג

ועו"ד זומר במסגרתה התחייב מר בלומנצווייג להשיב כספו עד ליום 30.12.09, כנאמר לעיל, במסמך ההצהרה וההתחייבות, ואולם כספו לא הושב.

17. מר בלומנצווייג הוכרז פושט רגל ביום 14.1.10 בתיק פש"ר 2232/09, ועו"ד זומר, העביר על פי דיווח המנהלה המיוחדת שמונתה בהליך זה, סכומים שונים בסך של 126,311 ₪, בין 7.12.09 לבין 15.3.10, על אף שכתב אליו ביום 18.8.09 כי אין ברשותו, כביכול, כל כספים "מן הסכומים המפורטים במכתבך".

ואלו הסכומים שהעביר:

18. במצורף למכתב מ-7.9.09 צירף עו"ד זומר העתק מצולם של "הסכם הלוואה" בכתב יד מיום 28.4.09 על פיו "מלווה אהוד כהן לזאב בלומנצוויג... סך של 2,000,000 ₪ לצורך השקעה לצורך השקעה בנדל"ן או בעסקי המזומן...".

19. המכתב כתוב בכתב ידו של מר בלומנצוויג, כתב המופיע אף בשולי "מזכר ההבנות", אינו מודפס, ונחזה כחתום ע"י התובע ומר בלומנצוויג.

(ראה: נספח כ"א לת/1).

ראיות הנתבע מס' 1

20. ביום 28.4.09 הודיע מר זאב בלומנצווייג כי ניתן כנגדו צו לכינוס נכסיו במסגרת הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 2232/09, ולפיכך ביום 20.4.10 ניתן, לבקשתו, בתיק שלפנינו, צו לעיכוב הליכים כלפיו.

ראיות הנתבע מס' 2

21. הנתבע מס' 2, עו"ד ירון זומר, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית נ/1 כי מאשר הוא קבלת הכספים עליהם הצהיר התובע בתצהירו שלו ת/1.

22. למיטב ידיעתו, כספים אלה הילווה התובע למר בלומנצווייג "במסגרת היכרותם האישית והעיסקית".

23. הפקדת הכספים בחשבונו בחשבון פקדונות המתנהל בבנק הפועלים נעשתה אך ורק בהתאם להוראות מר בלומנצווייג, שהיה לקוחו. בעת הפקדתם לא הכיר את התובע ולא נוצר ביניהם כל קשר, בכתב או בעל פה.

24. התובע ומר בלומנצווייג הסתכסכו ואז דרש האחרון מן התובע את כספי ההלוואה.

25. לאחר שהתובע לא גבה כספיו ממר בלומנצווייג, פנה אליו וטען ל"נאמנות", כביכול, שנוצרה בעת אחזקת הכספים, ואולם, לעמדתו, עמדה זו מופרכת מכל וכל. על כן, אין הוא חייב בסכומים הנטענים במסגרת כתב התביעה והמדובר דכאן בתביעת סרק.

הכרעה

26. התובע העביר סכום של 2,080,000 ₪ למר בלומנצווייג, הנתבע מס' 1, במסגרת העמדת חלקו בעניין עסקה לרכישת נכס מקרקעין שהוצגו לו ע"י האחרון כעומדים למכירה במסגרת מכרז.

27. התובע הפקיד סכום זה בחשבון פקדונות של עו"ד זומר, הנתבע

מס' 2, עורך דינו של מר בלומנצוויג.

28. העסקה לא נתממשה ולא יצאה אל הפועל והתובע דרש השבת

כספו שמסר לידי מר בלומנצווייג מאת שני הנתבעים כאחד.

29. הנתבע מס' 1, מר בלומנצווייג, כלל אינו חולק על חובו כלפי התובע.

30. נהפוך הוא, בהתחייבות שנוצרה בכתב "הצהרה והתחייבות" מיום 31.5.09 מצהיר הוא על חובו כלפי התובע ועל כוונתו להחזיר החוב כולו עד ליום 30.12.09.

31. דא עקא, מר בלומנצווייג לא החזיר אגורה שחוקה לתובע, הציגו ככלי ריק, הודיע כי הוכרז פושט רגל ביום 14.1.10, דבר שהביא להחלטה בדבר עיכוב הליכים כנגדו בתיק זה, החלטה מיום 29.4.10.

32. התובע, בצר לו, פנה לעו"ד זומר כדי שזה ישיב לו הסכום אותו הפקיד על פי הנחיית מר בלומנצווייג, בטענה כי סכום זה הופקד בחשבון פקדונות של מר מר זומר בנאמנות.

33. כן גורס התובע בכתב התביעה ובתצהירו ת/1, כי מעשי מר זומר שלא העביר לו כספיו שהופקדו עולים כדי מעשי מרמה, רשלנות ועשיית עושר שלא במשפט.

34. עו"ד זומר ציין בהתכתבותו עם בא כוח התובע, כי אין עליו להחזיר הכספים, שכן ידוע לו על מתן הלוואה לתובע מידי מר בלומנצווייג, ולפיכך ביקשו זה, כלקוחו, שלא ליתן כספים שבחשבון הפקדונות לידי התובע.

35. מר זומר הצביע על "מסמך הלוואה" שנערך, כביכול, ביום 28.4.09, המהווה נספח כ"א לת/1, שעל יסודו לא הושב החוב למר בלומנצוויג ועל כן לא החזיר הכספים שהתובע הפקיד.

36. התובע מכחיש מכל וכל חתימה על "הסכם הלוואה" וגורס

כי מעולם לא חתם על מסמך שכזה, ויתכן שזו "הולבשה" על מסמך קיים.

בחקירתו הנגדית העיד עו"ד זומר בעניין זה כדלהלן:

"ש. אתה אומר שבא אליך זאב שהיה לקוח שלך לצורך הסדר עם נושים, ומה הוא אמר לך? שהוא קיבל הלוואה מכהן התובע?

ת. הוא אמר שהוא הולך לקבל הלוואה מצד ג' ולא עלה השם של כהן בכלל, ומאחר ויש לו כסף שעובר מבית קפה עובד, הוא רוצה להמשיך את עיסוקו ושהוא יעביר כסף מהלוואה שאקח ושאטפל מול כל הנושים.

ש. הוא אמר שהוא הולך ללוות כסף בעצמו?

ת. הוא אמר לי שהוא נוטל כספים מצד ג' לצורך הסדר מול נושיו.

ש. וביקשת לראות את הסכם ההלוואה?

ת. לא, אין זה מחובתי. כך הוא אמר."

(ראה, פרטיכל עמ' 31 שורות 17-25).

37. דברי התובע נראים משכנעים בענין זה ויתכן שהמכתב הורכב כדי לשגרו לעו"ד זומר על מנת ליתן בידו אסמכתא לאי שחרור הכספים שהפקיד התובע בחשבון פקדונות אצל מר זומר.

38. טענה זו של מר בלומנצוויג בדבר הלוואה, כביכול, שלווה התובע אינה עולה בקנה אחד עם מצבו הכלכלי הרעוע ביותר של מר בלומנצוייג, שכעולה מן הראיות נושים רבים לו, לרבות תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדו, עד כדי כך שהוכרז כפושט רגל.

39. כמו כן, מסמך ההלוואה, שנכתב בידי מר בלומנצוויג, בכתב ידו, הזהה לזה המופיע בכיתובית על נספח א' לת/1, מעלה כי נכתב ביום 28.4.09, ברם, לאחר מכן ביום 31.5.09 מסר לידי התובע מכתב הצהרה והתחייבות להחזיר הסכום שהופקד עבור העסקה לידי התובע עד ליום 30.12.09.

40. ספק, בעיני, באם חולק דיבידנד משמעותי, אם בכלל, במסגרת הליך פשיטת הרגל, ואולם אין ספק שהתובע איבד השקעתו, חד וחלק, בידיו של מר בלומנצוייג, כלפיו רשאי הוא להגיש הוכחת חוב במסגרת תיק פשיטת הרגל, אם הדבר מעשי ולא נעדר סיכוי.

41. לעניין חבות מר זומר, הרי שזה נקלע בין מחוייבותו ללקוחו, מר בלומנצוייג, לבין העובדה שהכספים שהפקיד התובע בחשבון הפקדונות שלו היו במפורש לצורך אוחד, קרי, "לצורך הקמת הפרוייקט ולטובת החברה שתוקם על ידי שניהם בלבד", לצורך עסקה משותפת כמפורט ב"מזכר ההבנות" ו"בכתב ההצהרה וההתחייבות" דלעיל החתומים ע"י מר בלומנצוויג ומר כהן.

(ראה: "מזכר הבנות" נספח א' לת/1).

42. יתכן שיש לראות בהתנהגות זו של מר זומר הברחת רכוש מנושים של מר בלומנצוייג שהיה חב כספים רבים למספר נושים במסגרת תיקי הוצאה לפועל שקדמו להליך הכינוס, ולפליאה היא כי המנהלת המיוחדת שמונתה בהליך פשיטת הרגל, עו"ד רחל כרמי, לא פנתה לקבלת צו מבית המשפט המחוזי לגבית כספים אלה, השייכים לתובע, לטובת נושיו של פושט הרגל, ואף עו"ד ירון זומר עצמו רשאי היה לפנות בהליך אזרחי של בקשה למתן סעד בדרך של "טען ביניים" ואולם לא עשה כן, אף שצפוי היה לדרישה ולתביעה מן התובע שכספו, למעשה, הוחרם, בניגוד לכל המוסכם עם מר בלומנצוויג.

תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת בעניין זה של "טען ביניים" כדלקמן:

"אדם שהוא נתבע, או צפוי להיות נתבע, בידי אנשים אחדים (להלן - טוענים) שתביעותיהם מכחישות זו את זו, זכאי לבקש מבית המשפט סעד בדרך של טען-ביניים."

לעניין זה נקבע בת"א 60860/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו נ' עובדיה עזרא, (פורסם בנבו), כדלקמן:

"סדר הדין של טען הביניים מיועד לסייע בידי אדם המתיירא מפני תביעותיהם המתחרות של שני אנשים או יותר, והוא חפץ שבית המשפט יכריע בין הטוענים השונים, כדי שידע לתביעתו של מי עליו להיענות ולא יהיה צפוי עוד לתביעתו של השני באותו עניין".

43. בענייננו, ידע מר זומר כי התובע הפקיד הכסף למטרה אותה הגדירו הצדדים עצמם בכתב, קרי, עסקת רכישת המקרקעין, ולפיכך לא יכול היה לטעון כי פועל הוא רק על פי הנחיות לקוחו, בהתעלמו מאינטרס התובע בסכום שהופקד בחשבון פקדונות עבור עסקת המקרקעין אשר התבטלה.

44. בהתייחס לטענת "הנאמנות" שהעלה מר זומר הרי שאין בפנינו מסמך הקובע כי נערך מסמך כזה בין הצדדים, מה גם שמדובר בעסקה לרכישת מקרקעין, ועוד, למר זומר לא היתה כל זיקה לנכס ואף לא נתבקש להשביח הכסף בגינו.

45. סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 קובע כדלקמן:

"1. מהות הנאמנות

נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת."

סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן:

"6 כספי הנאמנות

כספי הנאמנות שאינם דרושים לצרכיה השוטפים חייב הנאמן להחזיק או להשקיע כיעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות; שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים שבהן ניתן להשקיע כספי נאמנות, והנאמן אינו נושא באחריות אם השקיע אותם בהתאם לתקנות אלה."

כן קובע סעיף 10 לחוק:

" 10. חובות וסמכויות

10. (א) נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו.

(ב) במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות

(ג) נאמן של כמה נאמנויות לא יפעל בפעולה שביניהן.

(ד) נאמן אינו רשאי לאצול מתפקידיו לזולתו; אין בכך כדי למנוע העסקת אדם כדרוש למטרות הנאמנות."

לעניין זה נקבע בע"א (י-ם) 11344/07 פלונית נ' עו"ד משה מימרן (פורסם בנבו), כדלקמן:

"סעיף 1 לחוק מגדיר נאמנות כחובה המוטלת על מי שיש לו זיקה לנכס, להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת. הגדרה זו מקיפה כל תבנית משפטית שעל פיה חייב אדם להחזיק או לפעול בנכס עבור זולתו. הגדרה זו חלה על כל מקרה שבו ניתנת שליטה בנכס בדרך של זיקה כלשהי, אם נלווית לשליטה החובה לפעול בנכס לטובת מטרה מוגדרת; כלומר: נאמן הוא מי שעל אף שיש לו שליטה בנכס, עליו להפעילה לטובת מימוש מטרה שאינה טובתו הפרטית. גישת חוק הנאמנות היא, שעקרונותיו יוחלו על כל תבנית משפטית שעל פי תוכנה משמשת נאמנות - תהיה צורתה אשר תהיה, שכן הסיכונים של שימוש לרעה בשליטה בנכסים, או של אדישות למה שיעלה בגורלם, קיימים בחלק גדול מהנאמנויות. גם האמצעים המשפטיים לאכוף על הנאמן לפעול כשורה הם אותם האמצעים המתאימים לגבי כל נאמן. התחולה הרחבה של ההגדרה מאפשרת לתפוש ברשתה כל זיקת נאמנות, גם כשייעשה ניסיון להסוותה או להתחמק בדרך אחרת מהחלתה".

כן נקבע בע"מ (י-ם) 643/04 עזבון המנוח מ' א' ז"ל נ' עו"ד איתן קדמי, מנהל עזבון זמני (פורסם בנבו), כדלקמן:

"חוק הנאמנות מיועד לשמש מסגרת כללית החלה על כל תבנית משפטית שתוכנה הוא נאמנות. חוק הנאמנות יחול, אפוא, גם על זיקות נאמנות שהוסדרו במידה זו או אחרת בחוקים אחרים, שכן הוראותיו מתייחסות לכל זיקת נאמנות... עם זאת, חוק הנאמנות אינו עדיף על חוקים אחרים המסדירים נאמנויות, אלא אמור למלא את החוקים המיוחדים בכל נושא שלא הוסדר בחוק המיוחד. במקרה שקיימות הוראות מקבילות בחוק הנאמנות ובחוק המיוחד, תחולנה על אותה נאמנות ההוראות שבחוק המיוחד (סעיף 42 לחוק הנאמנות).

46. ועוד, עו"ד זומר סבור כי אחזקת הכספים בחשבונו היה בגדר פעולתו כ"שלוח" מטעם מר בלומצוויג וככזה עשה את דבר שולחו והיה כפוף להוראותיו.

47. על פי סעיף 6 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 הרי ש:

"6. פעולה ללא הרשאה

(א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור.

(ב) לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו.

(ג) תאגיד יכול לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני היווסדו, ויחולו הוראות סעיף זה."

לעניין זה ראה ספרו של פרופ' אהרן ברק "חוק השליחות", מהדורה שנייה (כרך ב, תשנ"ו-1996), בעמ' 1039, כדלקמן:

"עם זאת, מן הראוי להדגיש, כי קיומה של חובת הנאמנות (הכבדה יותר) אינו דוחק את רגליה של חובת תום הלב (הקלה יותר). אכן, השלוח חב לשולח הן חובת נאמנות והן חובת תום לב. מכיוון שחובת הנאמנות היא מקיפה יותר, הדגש הוא לרוב עליה. עם זאת, אין בכך כדי לדחוק את רגליה של חובת תום הלב. הפרתה של חובה זו – בצד הפרת חובת הנאמנות – עשויה להיות רלבנטית לענין הסעדים. דין הוא, כי סעדים אלה הם מגוונים, והם עשויים להעשיר את תרופותיו של השלוח".

48. מר זומר גורס כי במסגרת שליחותו עבור מר בלומנצוויג פעל ל"ייצגו בסילוק חובותיו כלפי נושים", ועל פי בקשת מר בלומנצוויג והוראותיו הופקד כספו של התובע בחשבון פקדונות, מעת לעת, במהלך החודשים פברואר ומרץ 2009.

(ראה: סעיף 15.13 לכתב ההגנה).

49. הצו לכינוס נכסי מר בלומצוויג בבית המשפט המחוזי ניתן ביום 14.1.10 שעה שבקשה מטעם נושה להכרזתו ככזה הוגשה כבר ביום 17.6.09.

50. משמע, מר זומר לא פעל כשלוחו של מר בלומנצוויג שכן לאחרון מונתה מנהלת מיוחדת בבית המשפט המחוזי. "שליחות" זו סותרת את הליך פשיטת הרגל וכלליו, ופעולותיו דחקו רגלה של חובת תום הלב.

51. ניתן אף לראות את מעשיו של מר זומר כמי שפעל ברשלנות כקבוע בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, (נוסח חדש) אשר זהו לשונו:

"35. רשלנות

עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

לעניין זה ראה: ת.א. (ת"א) 2078/02 עיזבון המנוח נסרולה עבדול והב דיל ז"ל נ' עו"ד נביאי אברהם, [פורסם בנבו], כדלקמן:

"הרשלנות המקצועית כדין כל רשלנות אחרת בדיני הנזיקין והיא מבוססת על שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרת החובה, וגרימת נזק בגין ההפרה. חובותיו של עוה"ד נובעים משני מקורות: המקור החוזי- הבסיס העיקרי לחבות עוה"ד כלפי הלקוח הוא בהסכם שביניהם. החובה מבוססת על תנאי ההסכם במפורש או מכללא, לפיו נדרשת מעוה"ד זהירות ומיומנות במקצועו; לגבי התקשרות זו חל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 וכן חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970. המקור הנזיקי- מחייב כל בעל מקצוע בזהירות כלפי מי שעלול להיפגע מפעילותו, כאשר הבסיס הנורמטיבי לחיוב זה נובע מסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ...על עוה"ד מוטלת החובה, ככל בעל מקצוע אחר, לנהוג כלפי לקוחו בנאמנות, מיומנות וזהירות, אולם מעו"ד דרש המחוקק סטנדרט התנהגות רם יותר הנובע מעצם הגדרת ומהות תפקידו... החובה המוטלת על עוה"ד היא למיומנות משפטית מקובלת, וכן הימנעות ממעשים ו/או מחדלים, אשר עו"ד סביר ונבון היה נשמר מפניהם באותן נסיבות. רשלנותו של עוה"ד מוכחת, אם מתברר כי לא היתה לעוה"ד המיומנות הדרושה והמקובלת או אם למרות מיומנותו הוא נמנע מלהשתמש בה."

כן ראה: ע"א 2625/02 עו"ד נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 399-400, כדלקמן:

"כיום אין חולק על כך שעורכי דין חבים בחובת זהירות כלפי לקוחותיהם ... מקורותיה של חובת הזהירות זו של נותני שירותים, גם בגין מעשים לא זהירים, באחריות המוטלת בשל מצג השווא הרשלני, הלא הוא היזק הדיבור. בית המשפט מצא כי מצבים אלה עומדים בתנאים שנקבעו להטלת האחריות בגין היזק הדיבור בהמ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח(2) 1317; בין עורך הדין ללקוחו מתקיימים יחסים חוזיים, עורך הדין נוטל כלפי לקוחו אחריות, ואין זה אלא טבעי וסביר שהלקוח יסתמך על כך שעורך דינו יפעל תוך הקפדה על שמירת חובת זהירות, והדברים נאמרו בפרשת שרמן, בעמ' 463:

"עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח... רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא 'לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות."

52. משמע, מר זומר לא טיפל בכספי התובע במיומנות ובזהירות המתבקשת וניתן לומר שנהג לא כפי שעורך דין סביר היה נוהג "באותן נסיבות" בהן קיבל כספים מאדם, שאינו לקוחו, למורת רכישת נכס מקרקעין, עסקה, שכאמור, בוטלה מיניה וביה, וכספיה חולטו על ידו באופן חד צדדי.

53. אשר על כן, מקבלת אנוכי את התביעה.

54. הנתבע מס' 2 ישלם לתובע הסך של 2,129,765 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

55. הנתבע מס' 2 יישא בהוצאות התובע בסך של 12,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.