בפני כב' השופט ערפאת טאהא | |||
המבקשות | 1. אליהו חברה לביטוח בע"מ 2. סיגלית פרנקו | ||
נגד | |||
המשיבות | 1. צביה יקל 2. הראל חברה לביטוח בע"מ |
החלטה |
לגבי הנכות בצוואר טענו המבקשות, כי הוועדה הרפואית ביססה את קביעת הנכות על תלונותיה הסובייקטיביות של התובעת, על אף העדרם של מסמכים אובייקטיביים המצדיקים קביעת נכות. הן הוסיפו, כי לא חל שינוי בממצאי הבדיקות שהיו בפני הועדה הרפואית הראשונה לאלו שעמדו בפני הועדה הרפואית לעררים, ואין כל הסבר מדוע קבעה ועדת הערר נכות בשיעור 10%, בגין הגבלה בתנועת הצוואר, בעוד שהועדה הרפואית הראשונה קבעה שלא נותרה לה כזו. נטען עוד, כי הועדות לא התייחסו לעברה הרפואי של התובעת ולשתי תאונות דרכים משנת 1989 ו- 2002 בהן היא נפגעה בראש ובצוואר.
סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
הוראה זו נועדה ליתן מענה לקושי העומד בפני בית המשפט להכריע בין חוות דעת רפואיות מנוגדות ; הן קושי שיסודו בבזבוז הזמן והמשאבים שנדרשו להכרעה האמורה והן הקושי הענייני לקבוע ממצאים, לנוכח פער, לפעמים רב, בין דעות המומחים (ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505).
בפרשת אבו עליון נקבע, כי רשות לסתור תינתן במקרים חריגים, אם כי רשימת המקרים בהם תינתן רשות כאמור, אינה רשימה סגורה ודינו של כל מקרה להידון לגופו. נקבע כי ניתן להצביע על שני סוגי טעמים, אשר מצדיקים מתן רשות לסתור קביעה על פי דין:
"א) טעמים משפטיים כגון: פגם מהותי בהליך הקודם, תרמית, ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ;
ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל, כגון שינוי מהותי במצבו של התובע או התגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת".
בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77 נקבע כי:
"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בודאי היו מביאות לתוצאה שונה...מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסבורים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית".
(ההדגשות אינן במקור)
אין ממש גם בטענה שהוועדה הרפואית לא התמודדה עם תלונות התובעת לאחר התאונה השנייה ואין ממש בטענה שהוועדה טעתה עת לא חילקה את הנכות בין שתי התאונות. טענות אלו מביעות חוסר שביעות רצון ואי הסכמה עם קביעת הוועדה הרפואית ואין בהן כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. זאת ועוד, הועדה ציינה במפורש, כי תלונות התובעת על כאבים בברך ובצוואר הופיעו לאחר ובעקבות התאונה הראשונה ועל כן סבורה היא כי יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה זו. העובדה שהמבקשות אינן מסכימות עם קביעה זו וסבורים כי הנמקת הוועדה אינה משכנעת, אין בה די כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור.
גם בטענה זו לא מצאתי ממש. העובדה שהוועדה הרפואית לעררים ביטלה את החלטת הוועדה מדרג ראשון אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור. כאשר המחוקק קבע, כי לנפגע או למוסד לביטוח לאומי זכות להגיש ערר, לא ניתן לטעון כי החלטת הועדה הרפואית לעררים סותרת את קביעת הועדה הרפואית הראשונה שעליה הוגש ערעור. החלטת הועדה הרפואית לעררים, אשר משנה את ההחלטה של הועדה מדרג ראשון אינה סותרת את ההחלטה מדרג ראשון, שכן היא לא נמצאת באותו מעמד נורמטיבי, אלא במעמד נורמטיבי גבוה יותר. כאשר מתקבל ערר, החלטת הועדה מדרג ראשון מתבטלת, ואין לה כל משקל, לא במסגרת תיק המל"ל ולא במסגרת התביעה המתנהלת על פי חוק הפיצויים. זה טיבו של כל ערר וכל ערעור.
מעבר לנדרש אציין, כי הועדה הרפואית לעררים ציינה במפורש, כי בבדיקת התובעת על ידה אובחנה הגבלה קלה בתנועות הצוואר ולכן העניקה לה נכות נוספת בשיעור של 10%. העובדה שהוועדה מדרג ראשון סבורה שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה בצוואר אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה ואינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור.
זאת ועוד, לעניין הברך צירפו המבקשות דו"ח מיון מיום 24.3.1997 בו צוין כי התובעת נפגעה בברך ימין ורישום רפואי מכרטיסה של התובעת מתאריך 3.6.1999 בו מצוין כי היא סובלת מכאבי בטן, שלשלולים, חולשה כללית, כאבי פרקים, בעיקר ברכיים. כפי שניתן להיווכח, הרישום מתאריך 3.6.1999 אינו מעיד על בעיה כלשהי בברכיים. מדובר במחלה חולפת שלוותה בשלשולים וחולשה כללית, והניסיון לקשור בין רישום זה לבין הנכות בברך ימין הוא ניסיון מופרך.
בתעודת חדר מיון מתאריך 24.3.1997 נרשם, כי התובעת סבלה מרגישות בברך ימין, ללא תפליט בברך, ללא הגבלה בתנועות והברך נמצאה יציבה. עולה, אם כן, כי מדובר בפגיעה קלה ביותר וחולפת ממנה החלימה התובעת באופן מלא. לא צופרו מסמכים נוספים מעבר לתעודת חדר המיון המעידים על המשך תלונות בברך ימין ולא צורפו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי להעיד כי התובעת סבלה בהמשך ממגבלה כלשהי בברך. טענות המבקשות, כי התובעת נפגעה באופן קשה בברך באותה תאונה היא, אם כן, טענה מופרכת וחסרת שחר.
תעודת חדר מיון שניתנה לתובעת לפני כשש עשרה שנים ללא כל המשיכות, אינה מהווה אפילו ראשית ראיה לקיומה של נכות בברך, אינה מצדיקה מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, ואין בה בוודאי כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, שהמבחנים לקבלתה הם הרבה יותר נוקשים מאשר המבחנים שנקבעו לעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
גם בטענות אלו אין ממש. עיינתי ברישום מתאריך 3.1.2002 ולא מצאתי זכר לתלונה על כאבים או הגבלה בצוואר. היא התלוננה על כאבי ראש מפושטים ועל כאבים בכתפיים. אין זכר, ולו ברמז, לכאבים והגבלה בתנועות הצוואר. על כן, הניסיון לקשור רישום זה לנכות בצוואר הוא ניסיון יותר מאשר מופרך.
בעקבות התאונה משנת 1989 התלוננה התובעת פעם אחת על כאבים בצוואר, ואין ממש בטענת המבקשות כי מאז אותה תאונה היא סובלת מכאבים בצוואר ובראש. אין במסמכים הרפואיים שצופרו לבקשה ולו תלונה אחת על כאבים בצוואר עד התאונה הראשונה נשוא התביעה. טענות המבקשות שמאז אותה תאונה סובלת התובעת מכאבים בצוואר היא טענה שיש בה מידה מסוימת של הטעיה. זאת ועוד, בבדיקה שבוצעה לתובעת בתאריך 22.10.1989 בעקבות אותה תאונה צוין, כי אין חסר נוירולוגי, אין הגבלה בתנועות, והממצא היחיד שנרשם היה רגישות מעל חוליות ע"ש צוואר. שוב, אין במסמך זה כדי להוות ראשית ראיה לקיומה של נכות בצוואר ואין בוא, בוודאי, כדי להוות בסיס לקבלת בקשה להבאת ראיות לסתור.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
20/05/2010 | החלטה מתאריך 20/05/10 שניתנה ע"י ערפאת טאהא | ערפאת טאהא | לא זמין |
25/05/2010 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון (בהסכמה) 25/05/10 | ערפאת טאהא | לא זמין |
13/09/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון (בהסכמה) 13/09/11 | ערפאת טאהא | לא זמין |
06/09/2012 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה הודעה מטעם הנתבעות 1-2 ובקשה להארכת מועד להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור 06/09/12 | ערפאת טאהא | צפייה |
12/12/2012 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה להתיר לנתבעות 1-2להביא ראיות לסתירת דרגת הנכות שנקבעה ע"י המוסד לבטוח ולמנות מומחהמטעם בימ"ש 12/12/12 | ערפאת טאהא | צפייה |
02/04/2013 | החלטה על בקשה של נתבע 1 מתן פסק דין בהסכמה/הסכם פשרה (בהסכמה) 02/04/13 | ערפאת טאהא | צפייה |
07/04/2013 | החלטה על בקשה של מבקש 1 מתן פסק דין בהסכמה/הסכם פשרה 07/04/13 | ערפאת טאהא | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | צביה יקל | אלי הכהן |
נתבע 3 | הראל חברה לביטוח בע"מ | חסן דבאח |