1. התובע תאגיד בנקאי, ולוׂ סניף בשכונת נווה שאנן בחיפה (להלן: הבנק). במועד הרלוונטי לתובענה ניהל הנתבע (להלן: אבראמוב) חשבון בבנק מסוג עובר ושב שמספרו 22798 (להלן: החשבון הפרטי). ביום 31.1.10 עמדה יתרת החובה בחשבון הפרטי על סך 3,147.11 ₪. אבראמוב נדרש לשלם סכום זה ברם לא נענה. לפיכך הגיש הבנק נגדו תובענה זו לתשלום החוב.

2. כתב התביעה הוגש ללשכת ההוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב. עם מתן רשות להתגונן הועברה התובענה לפסים של תובענה בסדר דין מהיר. על כן הנמקת פסק הדין תהא תמציתית, כמצוות הדין.

3. בבקשה למתן רשות להתגונן העלה אבראמוב טענות מטענות שונות הנוגעות לעצם קיומו של החוב ולהיקפו. עיקר טענתו, כי החוב נוצר עקב העברת כספים מהחשבון הפרטי לחשבון של חברה שאבראמוב היה בעל מניות בה ומנהלה. לגרסתו, לא נתן הוראה להעביר את הסכום, ולכן ההעברה בוצעה ללא הרשאה. כתוצאה, נוצרה יתרה דביטורית בחשבון הפרטי שהלכה ותפחה) בשל חיובי ריבית ועמלות.

4. לאחר דיון בבקשתו, החליטה רשמת בית המשפט לתת לאבראמוב רשות להתגונן על סמך טענה בלבד, ובלשונה: "הסיכום, הינו כי ניתנת למבקשת [צ"ל 'המבקש' אבראמוב] רשות להתגונן בטענה האחת והיחידה כי המשיב [הבנק] ביצע העברה מחשבונו ללא הסכמתו ושלא כדין..".

5. בהחלטתה ציינה כבוד הרשמת כי ביטויה הכספי של הגנת אבראמוב (בגינה ניתנה לו רשות להתגונן) עולה עשרות מונים על סכום החוב הנתבע. לכן נתנה רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה תוך ציון כי ".. העמלות והריביות, יגזרו מן השאלה האם העברה הנ"ל, נעשתה כדין על ידי המשיב אם לאו". משמעות אמירה זו אינה פתיחת חזית הגנה חדשה כטענת אבראמוב, אלא שאם תתקבל טענתו ולפיה הבנק העביר כספים מחשבון לחשבון ללא הרשאה, יבוטלו ממילא חיובי הריבית והעמלות בהם חויב החשבון הפרטי מחמת היותו ביתרת חובה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

6. במועד הרלוונטי היה אבראמוב בעל המניות בחברת 'אניגמה פלנט טכנולוגיה בע"מ' (להלן: החברה) ומנהלה. החברה ניהלה חשבון בבנק (להלן: חשבון החברה) ואבראמוב התחייב כערב כלפיו לקיום חיוביה. החברה נקלעה לקשיים כלכליים ונוצר חוב בחשבונה. הבנק הגיש תובענה כספית בת"א 15637-06-09 של בית משפט זה נגד החברה ונגד אבראמוב, כערב לחיוביה (להלן: ההליך הקודם).

7. בשל הליכי פירוק שננקטו נגדה, הוקפא ההליך הקודם נגד החברה. נגד אבראמוב לעומת זאת ניתן פסק דין, לאחר שבקשתו למתן רשות להתגונן נדחתה, והוא חויב לשלם לבנק סך של 156,679.70 ₪, וכן הוצאות משפט בסכום נקוב.

ההעברה הכספית

8. במעמד פתיחת החשבון הפרטי חתם אבראמוב על מסמכים שונים. בין היתר חתם על 'בקשה לביצוע פעולות בנקאיות וקבלת מידע באמצעות טלפון או פקסימיליה', שלפיה התאפשר לו לבצע פעולות על ידי מתן הוראה טלפונית (או בפקס). בנוגע להוראות הטלפוניות בחר אבראמוב בחלופה אשר אינה דורשת שימוש בקוד סודי, שזו לשונה: 'אנו מוותרים על הצורך בשימוש ב"קוד סודי". מקובל ומוסכם עלינו כי לא נוכל לתת הוראות לביצוע העברות לצדדים שלישיים באמצעות הטלפון'.

9. ביום 19.1.09, לפני נקיטת ההליך הקודם, הועברו 28,444 ₪ מהחשבון הפרטי לחשבון החברה. העברה כספית זו עומדת ביסוד הגנת אבראמוב בהליך דנן, ותקרא להלן: 'ההעברה'.

10. פעולת ההעברה בוצעה על ידי הגברת ז'קלין שמיר, אז פקידה במחלקה העסקית וכיום רכזת פעולות בה. לפי עדותה, הוסיפה על פני טופס ההעברה הממוחשב הערה בכתב יד 'הועברה ע"פ ה. כב' ', שמשמעותה 'הועברה על פי הוראת כבודו'. לדבריה, כל אימת שהיא מבצעת פעולה על סמך הוראה טלפונית נוהגת להשתמש בנוסח זה.

בחקירתה הוסיפה כי לפי נהלי הבנק, כל חשבונותיו של לקוח עסקי ובני משפחתו מתנהלים במחלקה העסקית, ולכן גם החשבון הפרטי של אבראמוב נוהל במחלקה זו. כן העידה, כי חשבונות אבראמוב נוהלו באמצעות הטלפון - אבראמוב נהג לתת הוראות טלפוניות, והיא מצדה נהגה לעדכנו, אף זאת טלפונית.

11. בתצהירו טען אבראמוב בצורה סתמית וכללית כי "..לא הסכמתי לשום קיזוז בין החשבונות ולא הסכמתי לבצע העברות בין החשבונות בכלל וההעברה מיום 19.1.09 בפרט" (ראה סעיף 10 לתצהירו, נ/1). עם זאת, לא התכחש לחתימתו על הבקשה לביצוע פעולות באמצעות הטלפון, ואם כי לא התייחס מפורשות לחתימתו עליה הודה כי נתן הסכמתו לביצוע פעולות בטלפון (ראה סעיף 14 לתצהירו, נ/1).

12. אין חולק כי הנטל להוכיח כי ניתנה הוראת ההעברה מוטל על כתפי הבנק בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. במקרה דנן, עמד הבנק בנטל זה.

ראשית, הוכח כי אבראמוב חתם על בקשה לביצוע פעולות באמצעות הטלפון ומתצהירו עולה כי אמנם נהג לבצע פעולות טלפוניות.

שנית, גרסת הבנק בדבר מתן ההוראה הטלפונית נתמכת ברישום בזמן אמת (ראה נספח ג' לתצהיר הגברת שמיר, ת/1) שאף נושא תוספת בכתב יד. לעומת זאת, גרסת אבראמוב, ולפיה לא נתן את ההוראה, סתמית וכללית ואינה מסבירה כיצד זכור לו היום כי לא נתן את הוראת ההעברה המסוימת נושא המחלוקת.

שלישית, טענת אבראמוב ולפיה ההעברה הכספית אינה הגיונית אינה מתיישבת עם עובדת היותו ערב לחובותיה של החברה. ההעברה צמצמה את חובהּ של החברה, וכפועל יוצא, את חובו שלו. לא מן הנמנע כי באותה עת סבר אבראמוב שניתן להציל את החברה ולכן הורה על ההעברה. תהא סיבה אשר תהא, אבראמוב לא ניזוק מההעברה, שהרי צומצם חובו לבנק מכוח ערבותו.

רביעית, טענת אבראמוב ולפיה חפץ הבנק לסגור את החשבון הפרטי הועלתה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית של פקידת הבנק, נסתרה בעדותה ואף אינה עומדת במבחן ההיגיון. לו רצה בכך הבנק, היה נוקט אמצעים אשר יבטיחו כי לא יוותר חוב בחשבון הפרטי וכי לאחר ההעברה ייסגר חשבון זה. לו חפץ הבנק לחייב את אבראמוב בעמלות ובריביות היה עושה-כן ממילא בחשבון החברה, שאבראמוב היה ערב לו.

חמישית, לפני הגשת התובענה לא מחה אבראמוב על ההעברה. לו פעל הבנק ללא הרשאה, ניתן היה לצפות ממנו כי יגיב מיד וידרוש את ביטולה.

אני קובעת אפוא כי פעולת ההעברה בוצעה בהרשאה.

13. בסיכומיו העלה אבראמוב טענה נוספת והיא, כי גם אם קיבל הבנק הוראת העברה לא היה רשאי להעביר כספים מהחשבון הפרטי לחשבון החברה, שכן נוסח הבקשה למתן הוראות טלפוניות עליה חתם לא אִפשר העברת כספים באמצעות הטלפון לצדדים שלישיים, והחברה היא צד שלישי.

דין טענה זו להידחות.

ראשית, הטענה לא הועלתה בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן שהפך לכתב הגנה, ולכן אינה בגדר שאלה שבמחלוקת. כאן המקום לציין כי עוד לפני הדיון בבקשתו למתן רשות להתגונן הורתה רשמת בית המשפט לבנק למסור לאבראמוב מסמכים כדי לאפשר לו להגיש בקשת רשות להתגונן מבוססת כדבעי. אבראמוב, מטעמיו הוא, בחר שלא להגיש בקשה מתוקנת. אמנם ציין כי לא עשה-כן משיקולים כספיים גרידא (עלותה הגבוהה של חוות דעת מומחה) ברם כדי להעלות את הטענה האמורה די היה בהגשת תצהיר מתוקן ולהראות כי מעולם לא העביר כספים לפי הוראה טלפונית מחשבונו הפרטי לחשבון החברה.

שנית, בתצהיר עדותו הראשית טען אבראמוב כי החשבון הפרטי וחשבון החברה לא חד-הם, ברם לא טען, ולו ברמז, כי החברה בבחינת צד שלישי. נהפוך הוא. אבראמוב עצמו מתייחס לחשבון הפרטי ולחשבון החברה כחשבונותיו 'שלו' - ראה סעיף 9 לתצהירו, נ/1 - ולא כחשבון של צד שלישי.

שלישית, אבראמוב היה בעל מניות יחיד בחברה וערב לחובותיה. ניתן אפוא לייחס לו תכונה, זכות או חובה של החברה, או לייחס לחברה תכונה, זכות או חובה של אבראמוב (ראה סעיף 6(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999).

סוף דבר

14. אני מחייבת את אבראמוב לשלם לתובע סך של 3,147.11 ₪, כשסכום זה יישא ריבית מרבית החל מיום 31.1.10 כפי שנהוג ושיהא נהוג מעת לעת בבנק, שתחושב ותצטבר לקרן כל שלושה חודשים, או לפי בחירת הבנק, בתקופה פחותה משלושה חודשים שבגינה תותר על פי דין צבירת ריבית לקרן, ותישא אף היא ריבית כאמור, עד התשלום המלא בפועל.

כן ישלם אבראמוב הוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, יז' אלול תשע"ב, 4 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.