ע"י עו"ד רועי הרם

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי מקום להאריך את המועד לבקשות לתיקון טעות סופר מנימוקי הבקשה (ס' 6 – 8 לתצהירה של עו"ד לונדנר).

לגופו של עניין, דין הבקשה ביחס לחישוב הפיצוי הכספי להתקבל. בעניין זה נפלה בבירור טעות סופר בחישוב הסכום. בעניין זה הסכמת הצדדים מיום 13.2.13, לא הייתה כי בית המשפט יכריע בנושא, אלא כי יפסוק סכום מוסכם, אשר הוגדר בפרוטוקול מיום 13.2.13, כסכום אשר עולה מהחלטת המותב הקודם מיום 6.9.11. מעיון בהחלטה זו, המפנה לסעיף 2 להודעת התובעים מיום 28.6.11, כמו גם המתייחסת לנושא המעקה, ניתן לראות בבירור כי הסכום המתקבל מסעיף 2 בתוספת נושא המעקה, לא מגיע ל-6,391 ₪, אשר ננקב על ידי הנתבעת בטיעוניה, מהם נשמט הסכום הנזכר בסעיף 2.7 להודעת התובעים הנ"ל ונשמט נושא המעקה, שקיבל אישור בהחלטה מיום 6.9.11 (השמטות שאני רוצה לקוות שנעשו מתוך טעות). הסכומים בסעיף 2 ובתוספת נושא המעקה מגיעים לסכום שננקב בבקשה הנוכחית לתיקון טעות הסופר ומן הדין כמובן לכלול גם את המע"מ. בתגובתה לבקשה זו, אין בפי הנתבעת מענה ממשי ואמיתי לגבי החישוב עצמו, היינו אין בפי הנתבעת טענה מפורטת או בכלל, המראה כי הסכום המתקבל מההחלטה מיום 6.9.11, הנו אחר מאשר ננקב בבקשה. כל טענותיה של הנתבעת מכוונות לנושא הפרוצדורלי של איחור בהגשת הבקשה ומוקדשת להכחשה כללית של זכות התובעים לתיקון ההחלטה בנקודה זו. בהתאם, פסק הדין החלקי מיום 21.3.13 מתוקן בזה, כך שבמקום הסכום של 6,391 ₪ יבוא סכום של 13,077 ₪.

לעניין האגרה, כאן, לא מדובר בטעות סופר. בהסדר שבין הצדדים הרשום בפרוטוקול מיום 13.2.13, הייתה התייחסות מפורטת לכל הנושאים וראשי הנזק לרבות שכר טרחת עו"ד והוצאות מומחים. משלא הסכימו הצדדים להחזר אגרה ולא רשמו בהסדר כי הדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט ומנגד התייחסו לשכר טרחת עו"ד והוצאות מומחים, בית המשפט לא פסק בנושא וממילא לא היה מוסמך לפסוק בו. לא מדובר בהשמטה מקרית או בטעות סופר. טענת באת כוח התובעים כי לא כללה את הדרישה בטעות, מחזקת את המסקנה כי לא מדובר היה בטעות סופר של בית המשפט. הבקשה בנושא האגרה, נדחית אפוא. בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו ביחס לבקשות.

הצדדים יתנו הודעתם לגבי הליך ביצוע התיקונים תוך 7 ימים מקבלת החלטתי זו. תז"פ 25.6.13.

יתנה היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בלשכתי.