לפניי בקשת המנהל המיוחד למתן הוראות, שבה הוא עותר לחייב את המשיבה לשלם לקופת הפירוק סכום של 5,864,591 ₪ - חלקה המשוערך של החברה בתקבולים מנכס שהיה משותף לה ולמשיבה, בגין השנים 2005 – 2009. עוד המנהל המיוחד מבקש להורות למשיבה להמציא מסמכים, באשר לטענתה בדבר שינוי שיעור האחזקות היחסי של בעלות הדין בנכס.

רקע

1. המנוח רמי ליפמן ז"ל ("המנוח"), שנפטר ביום 6.1.08, היה דירקטור ובעלים של מחצית ממניות החברה. הבעלים של המחצית האחרת של המניות היה מר גיורא קרייזמן ("קרייזמן"), באמצעות חברה זרה בשליטתו. מר אמנון בן דרור, גיסו של המנוח, היה ועדיין הוא בעל השליטה במשיבה.

2. החברה והמשיבה היו בעלות הזכויות בבניין, המכונה "בית אשבד", בראש העין ("הנכס"). מדובר בשטח קרקע של כ- 6,500 ממ"ר, בפרק התעשייה בראש העין, שחכרה המשיבה ממינהל מקרקעי ישראל, בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ושעליו בנתה אשבד בניין בשטח של כ-7,880 ממ"ר, שלאחר מכן הרחיבה אותו, ללא היתר כדין, לשטח של כ-17,133 ממ"ר. הזכויות בנכס היו משותפות לבעלי הדין, אם בחלקים שווים, כטענת המשיבה, אם בשיעור גבוה יותר (כ- 58%) לחברה, כטענת המנהל המיוחד. מחלוקת זו אינה רלוונטית לענייננו כיום, למעט באשר בקשת המנהל המיוחד לחייב את המשיבה להמציא מסמכים לתמיכה בטענתה באשר לשיעור חלקה בנכס. זכויות החברה בנכס היו למעשה הנכס היחיד שלה.

3. בקשר עם רכישת הזכויות בנכס נטלו בעלות הדין הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק לאומי ("הבנק"). לצורך פירעון ההלוואה פתחו בעלות הדין חשבון משותף בבנק, שדרכו שילמו את התשלומים השוטפים לפירעון ההלוואה. התשלומים נעשו מתוך תקבולים של דמי שכירות ששילמו שוכרים של יחידות בנכס. המשיבה היא שניהלה את הבניין, ובין השאר טיפלה בהשכרת היחידות שבו ובגביית תקבולי השכירות ומכירה של יחידות. בשנת 2007 מכרה המשיבה יחידה בנכס, שתמורתה במלואה, בסכום של 3.5 מיליון ₪, נשארה בידיה ונרשמה בספריה, באופן שמחצית התמורה רשומה כחוב לחברה.

4. לאחר פטירתו של המנוח התגלעו שני סכסוכים: האחד בין בעלי המניות בחברה לבין עצמם, דהיינו בין יורשי המנוח לבין קרייזמן, והשני בין קרייזמן לבין המשיבה ולמעשה בין החברה לבין המשיבה. במועד השנוי במחלוקת, לשיטת המשיבה עוד קודם לפטירתו של המנוח, הפסיקה המשיבה להעביר את התקבולים מהנכס לחשבון המשותף, וכתוצאה מכך פסקו בעלות הדין לפרוע את ההלוואה. בעקבות זאת פעל הבנק למימוש המשכנתא, וביום 27.4.10 מונה עו"ד שמעוני, מטעם הבנק, כונס נכסים לנכס. ביום 30.11.10 אישרתי את מכר הנכס תמורת סכום של 12 מיליון ₪ ומע"מ, וביום 5.11.10 אישר ראש ההוצאה לפועל את המכר.

5. בעקבות הסכסוך שהתגלע בין החברה למשיבה, לאחר פטירת המנוח, מינתה החברה את רו"ח אלוני, לבחון את ענייניה הכספיים מול המשיבה. רו"ח אלוני הכין דוח ("דוח אלוני"), מיום 15.7.09, שבו מצא שהמשיבה התנהלה באופן שאינו תקין. בין השאר מצא כי המשיבה חייבת לחברה סכום נומינלי של כ- 2 מיליון ₪ (ובמדויק 1,987,252 ₪) ליום 31.12.07, כי חילקה בין בעלות הדין את תקבולי ההכנסות בגין הנכס שלא לפי שיעורי הבעלות היחסיים, וכי גבתה מתקבולי הנכס דמי ניהול הגבוהים מן המקובל, דהיינו דמי ניהול בשיעור שבין 28% לבין 35% מחלקה של החברה בשכר הדירה. כאן אולי המקום לציין, על פי דוח אלוני, ששכר הדירה שהניב הנכס בגין חלקה של החברה בשנים 2005 – 2007 היה כ- 1,100,000 ₪ לשנה, ודמי הניהול שבהם חייבה המשיבה את החברה, בכל אחת מהשנים הללו, עמדו על סכומים שבין 315,000 ש"ח לבין 404,000 ₪ לשנה.

6. ביום 24.3.10 הגיש קרייזמן בקשה לפירוק החברה, וביום 10.5.10 מונה רו"ח ח' קמיל מנהל מיוחד שלה. ביום 6.7.10 מונה רו"ח קמיל גם כונס נכסים לנכס, עם עו"ד שמעוני יחד. ביום 27.7.10 ניתן צו פירוק לחברה.

7. ביום 6.7.10 וביום 15.7.10 פנה המנהל המיוחד במכתבים למשיבה, שבהם ביקש ממנה להגיב לדוח אלוני, להמציא דיווח אודות הכספים שגבתה בקשר עם הנכס, להמציא את הסכם הניהול שנכרת בין החברה והמשיבה באשר לניהול הנכס, להמציא חוזי שכירות של הנכס, להעביר את מלוא דמי השכירות שגבתה לחשבון המשותף ולהמשיך ולהעביר את דמי השכירות השוטפים לאותו חשבון. המשיבה הגיבה במכתבים מיום 15.7.10 ומיום 16.9.10 שבהם טענה טענות מטענות שונות, שבמידת הצורך יפורטו להלן, ולמעשה סירבה לדרישותיו של המנהל המיוחד.

8. ביום 27.9.10 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט, על דעת כונס הנכסים המשותף עו"ד שמעוני, בקשה (מס' 10) להורות למשיבה להעביר את כל התקבולים, שגבתה משוכרי הנכס, ממועד כלשהו בשנת 2009, לחשבון הבנק המשותף, או לקופת כונסי הנכסים, וכן להמציא פירוט התקבולים וההוצאות שהוציאה, בליווי אסמכתאות. כן נדרשה המשיבה להעביר מעתה ואילך את תקבולי השכירות לקופת כונסי הנכסים. המשיבה התנגדה לבקשה.

9. ביום 15.2.11 החלטתי לדחות את טענות המשיבה נגד הבקשה, והוריתי לה להעביר לקופת הכינוס את כל תקבולי השכירות שגבתה ולא העבירה לחשבון המשותף, או לקופת כינוס הנכסים. כן הוריתי למשיבה להמציא דוח מפורט על כל תקבולי השכירות והוצאותיה. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט העליון, והצדדים הגיעו שם לכלל פשרה, שקיבלה תוקף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 4.5.11 (ע"א 2633/11). בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים שהמשיבה זכאית לניכוי הוצאותיה שהוצאו במסגרת ניהולו של הנכס. עוד הוסכם כי המנהל המיוחד יבדוק את ההכנסות שהתקבלו בגין השכירויות, בתקופה שמאז חדלה המשיבה להעביר את ההכנסות לחשבון המשותף, וכן את ההוצאות שהמשיבה טוענת כי הוציאה ושהייתה חייבת להוציא, וככול שתהיינה מחלוקות באשר להוצאות אלו, יכריע בהן כונס הנכסים עו"ד שמעוני. לבסוף הוסכם כי המשיבה תעביר לקופת כינוס הנכסים את ההפרש שבין סכום ההכנסות לסכום ההוצאות, כפי שימצא המנהל המיוחד, ואם תהיה מחלוקת כפי שיקבע עו"ד שמעוני, וזאת תוך 14 יום ממועד השלמת הבדיקה.

הבקשה דנן

10. כאמור לעיל, בקשה זו עוסקת בהכנסות הנכס בתקופה שבין השנים 2005 – 2009, קודם להליכי הפירוק והכינוס, ועובר לתקופה שבה עסקה הבקשה הקודמת (מס' 10) והסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים בבית המשפט העליון.

11. לצורך חישוב הסכום המגיע לחברה מתקבולי ההכנסות, מינה המנהל המיוחד את רו"ח רענן רוזנטל, לבדוק את ספרי הנהלת החשבונות של שתי החברות לשנים 2005 - 2009. רו"ח רוזנטל מצא כי המשיבה חייבת לחברה סכום של כ-5.8 מיליון ₪, המורכב משני רכיבים:

א. סכום של 2.83 מיליון ₪, לתום שנת 2009, רשום בספרי המשיבה כחוב כלפי החברה, בקשר עם תקבולים שהתקבלו ממכירה והשכרה של שטחים בנכס (להלן: "החוב הרשום").

ב. יתרת החוב מגלמת סכומים שהיו צריכים להתקבל לקופת החברה מהמשיבה, וכן הפחתה של תשלומים שגבתה או חייבה המשיבה ביתר, ובכלל זה: דמי ניהול, מופרזים לשיטת המנהל המיוחד, שגבתה המשיבה מהחברה, הוצאות אחזקה שגבתה המשיבה שלא כדין, הוצאות משפטיות שחייבה המשיבה, שאינן קשורות לניהול הנכס; דמי שכירות שהיה על המשיבה לשלם עבור שימוש שעשתה במשרדים ובחנויות בנכס, וחלקה של החברה בגבייה של דמי אחזקה, או דמי "ועד בית" שגבתה המשיבה לעצמה מדיירי הנכס (להלן: "יתרת החוב"). יצוין כי דמי ועד הבית האמורים עלו לסכום של יותר מ- 15,000 דולר לחודש.

12. נוסף על כך, התברר למנהל המיוחד כי חלקה של החברה בנכס היה 58.3%, ולא ברור לו אם וכיצד השתנה שיעור חלקה, לצורך חלוקת ההכנסות, ל- 50%. בעניין זה צימצם המנהל המיוחד את בקשתו, בשלב זה, לקבלת אסמכתאות מהמשיבה לעניין שיעור חלקם היחסי של הצדדים בזכויות בנכס.

13. המשיבה הגישה תשובה, הנתמכת בתצהיר שעשה מר בן דרור. המשיבה טוענת כי אין הבקשה מתאימה להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות, מהטעם שמדובר בהכרעה במחלוקות עובדתיות, וכי זכויותיה הדיוניות עלולות להיפגע אם תבורר תביעת המנהל המיוחד בדרך זו. עוד המשיבה טוענת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, וכי המנהל המיוחד מנסה לבצע מחטף ולהימנע מהגשת תצהירי עדות ראשית, מתשלום אגרה, מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, מגילוי מסמכים, ממענה לשאלונים ופוגע בזכותה של המשיבה לשלוח הודעות לצדדים שלישיים ולהגיש תביעה שכנגד.

14. לגוף הבקשה המשיבה אינה חולקת על החוב הרשום בספריה, בסכום של 2.83 מיליון ₪. המשיבה טוענת כי היא מעכבת את הכסף תחת ידיה כדין, בהתאם להסכמות שבינה לבין החברה, באמצעות המנוח, כדי להבטיח תשלום חובות הקשורים בנכס. חובות אלו נובעים מתביעות התלויות ועומדות מטעם עיריית ראש העין נגד המשיבה, הן בהליך פלילי הן בהליך אזרחי, בקשר עם הבנייה הבלתי חוקית שבנתה בנכס, בנייה שבנתה על דעת החברה. המדובר בחוב בגין היטל השבחה ותשלומי פיתוח, השנויים במחלוקת, וכן קנס שעלול להיפסק נגד המשיבה, במסגרת ההליך פלילי. חובות אלו טרם התגבשו סופית.

15. לגבי יתרת החוב המשיבה כופרת בקיומו, וטוענת כי גבתה את כל התשלומים כדין, ובהתאם להסכמים חוזיים שנכרתו בינה לבין החברה, באמצעות המנוח, שהיה המוציא והמביא בחברה ובעל הסמכות לפעול בשמה. עוד המשיבה טוענת לקיזוז סכום של 5.5 מיליון ₪, כסכום תביעת החוב שהגישה. יוער כבר כאן, כי המשיבה אינה מסתמכת על הסכם כלשהו בכתב, וטוענת להסכמים בעל פה ובהתנהגות, שהיא מוצאת להם אסמכתא במכתב אחד ששלח עו"ד שחור ב"כ המנוח ביום 6.4.08, וכן בדו"ח רואה החשבון של החברה, רו"ח גרסטנר, משנת 2003.

16. המשיבה טוענת כי הוסכם עם המנוח שהיא זכאית לשכר, בעבור ייזום פרויקט הנכס, הקמתו, ניהול כל ההליכים הקשורים בכך, ולאחר מכן עיסוקה במכירות, השכרות ותחזוקה. שכר זה טרם נקבע והיה אמור להיקבע בעתיד. עוד המשיבה טוענת לדמי ניהול מוסכמים, בגין חלקה של החברה בנכס, בסכום של 7,500 דולר לחודש. המשיבה גורסת כי הסכימה עם החברה, באמצעות המנוח, שתוכל להשתמש בחלקים מהנכס ללא תשלום, בהתאם למצב השכירות בנכס, וכי הוסכם שתיקח על עצמה את כל האחריות לחריגות הבנייה בנכס, תנקה את החברה מכל אחריות פלילית או אזרחית בעניין זה, ותפוצה בתום ההליכים על הוצאותיה ונזקיה. המשיבה מוסיפה כי הוסכם "שהמשיבה תצבור את כספי מכירת הנכסים והשכרתם (בניכוי הוצאות ומסים) שמבוצעים על ידה ממועד מוסכם, לשם הבטחת מקורות מימון לתשלום הוצאות הצפויות בהליכים שננקטו כנגד המבקש והמשיבה (בשם שני הצדדים)" (ס' 46.6 בתשובה). עוד המשיבה טוענת כי ככול שתביעת המנהל המיוחד עוסקת בחובות שנוצרו לפני 11.2.06, הרי שהיא התיישנה.

17. כנ"ר מסר עמדתו בכתב, שבה הציע שהמשיבה תעביר כבר כעת את סכום החוב הרשום לידי המנהל המיוחד, וסכום זה יישמר בנאמנות עד לבירור טענות המשיבה בגין חובות כלפיה. בעניין יתרת החוב, כנ"ר סבר בהודעתו שבכתב שהמחלוקת אינה מתאימה לדיון במסגרת בקשה למתן הוראות. כפי שנראה להלן, כנ"ר חזר בו מעמדתו זו לאחר שמיעת הטענות, וגורס שההליך מתאים לדיון בדרך של בקשה למתן הוראות.

18. ביום 30.12.2013 קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים. המשיבה התנגדה להצעת כנ"ר, להפריד לצורך הדיון בין החוב הרשום לבין יתרת החוב, ועמדה על התנגדותה לדיון בתביעת שני הסכומים גם יחד, במסגרת הבקשה למתן הוראות. ב"כ המשיבה טען כי יזקק לעדים נוספים, מלבד מר בן דרור, כגון בתו של בן דרור העובדת אצל המשיבה, עובדים נוספים של המשיבה, וכונס הנכסים עו"ד שמעוני. עוד ביקש ב"כ המשיבה שהמנהל המיוחד יענה לשאלון, בטרם יוגשו תצהירי עדות ראשית. המשיבה הסכימה למינוי רו"ח מטעם בית המשפט, אם יהיה צורך בכך ובמקום העדת רואי החשבון מטעם הצדדים.

19. המנהל המיוחד התנגד להצעת כנ"ר, להעביר את הדיון ביתרת החוב לפסים של תביעה אזרחית, מטעמים של חשש לסרבול ההליך והתארכותו, ומחשש שבסופו לא ניתן יהיה לגבות את הכסף שתחויב המשיבה לשלם לקופת החברה, לאחר שהנכס נמכר. לקראת סיום הישיבה, שינתה ב"כ כנ"ר את עמדתה ומסרה, לאור מה ששמעה במהלך הדיון, שהיא סבורה שאכן ייתכן ויש מקום לברר את המחלוקת, אף בשאלת יתרת החוב, במסגרת הבקשה למתן הוראות, לאחר הגשת תצהירים. ב"כ כנ"ר הסבירה כי לאור מה ששמעה בדיון, בעניין מיעוט העדים הדרושים, והחשש לפגיעה בנושים אם תועבר המחלוקת לתביעה אזרחית, יש מקום לשנות את מהעמדה שהציגה תחילה.

20. בעניין החוב הרשום, הצעתי למשיבה לקבל את הצעת כנ"ר להפקדת סכום החוב הרשום בנאמנות אצל המנהל המיוחד, אך המשיבה התנגדה, וכך אמר בא כוחה:

"לשאלת בית המשפט מדוע לא להעביר את הסכום של 2.8? אני משיב שכספים אלו מעוכבים משנת 2007. אנחנו כבר 6 שנים, שזה בערך 4 שנים לפני החלט הליכי הכינוס/פירוק. חב' אשבד פעלה מתוך סיכום ולא שלחה יד בכסף. יש את עיקרון ההסתמכות – כאשר הכסף עבר אלינו מכוח אותו סיכום, במשך אותם שנים הסתמכנו והכסף משמש במערכת וזה לא כסף שיושב בחשבון נאמנות. ... אשבד עובדת עם הכסף במשך 6 שנים בהסכמה"

(פר' עמוד 14, שורות 16-22).

דיון והכרעה

21. אשר לטענות המקדמיות:

טענת ההתיישנות: שאלת ההתיישנות היא משנית, לנוכח התקופה הקצרה יחסית, מתוך התקופה שבמחלוקת, שלגביה מתעוררת השאלה. מכל מקום נראה שיש לדחות את טענת ההתיישנות משני טעמים: האחד שהמשיבה פעלה כנאמנה עבור החברה, ודין הוא שבתובענה של נהנה נגד נאמן מתחיל מירוץ ההתיישנות רק במועד שבו מפר הנאמן את חובותיו, או כופר בהן (ע"א 7217/02 רבי נ' לוי, פ"ד נח(5) 529, 532 (2004)). בענייננו נראה כי מועד העילה הנטען הוא בשנת 2010, או אף לאחר מכן. הטעם השני הוא שאפילו גבתה המשיבה חלק מהכסף בשנת 2005, עדיין היא לא המציאה פרטים באשר למועדים שבהם היה עליה לשלמו לחברה, ולכאורה, בין השאר נוכח טענות המשיבה, ברור שהמועד לתשלום איננו המועד שבו התקבל הכסף בידיה, אלא מועד כלשהו אחריו. מכל מקום אאפשר למשיבה להעלות טענה זו בסיכומים, אם עדיין תסבור שיש בה ממש.

העדר תצהיר מטעם המנהל המיוחד: לא מצאתי ממש בטענת המשיבה שעל המנהל המיוחד לתמוך בקשתו בתצהיר. דין הוא שבדרך כלל אין בעל תפקיד חייב להגיש תצהיר לתמיכה בבקשותיו. כדברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס:

"בכל הנוגע לחובה לתמוך בקשות בכתב בתצהיר, דומה כי הנסיבות בהן פועל מפרק, או בעל תפקיד דומה, מחייבות התייחסות שונה לבקשות המוגשות על ידו. לעתים קרובות, המפרק הוא אדם שלא היה קשור לחברה ועד למינויו לתפקיד לא הכיר את החברה או את הגורמים שפעלו בה. לפיכך הוא עשוי להימצא במצב של נחיתות אינפורמטיבית. ... לשיטתו של מחוקק המשנה קיימים שיקולים המצדיקים להבחין בין בקשות המוגשות על ידי המפרק לבין בקשות המוגשות על ידי גורמים אחרים, לעניין צירוף תצהיר. מן האמור עולה, כי בנוגע לבקשות מסוימות המוגשות על ידי המפרק (וכנראה במרבית המקרים) אין מקום לחייב אותו לתמוך את טענותיו בתצהיר או שטעם זה נחלש ביחס לבקשות דומות המוגשות על ידי גורמים אחרים. על כן, אין להחיל על בקשות המוגשות על ידי המפרק את הכלל הקבוע בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיו כל בקשה בכתב צריכה להיתמך בתצהיר לשם אימות העובדות העומדות ביסודה."

(רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן מפרק (2.9.09).

אכן המנהל המיוחד בענייננו נמצא בנחיתות אינפורמטיבית ממשית, בין השאר נוכח פטירתו של המנוח, והמחלוקת שבין יורשי המנוח לבין קרייזמן.

22. באשר לחוב הרשום: אין חולקין כי החוב הרשום בספרי המשיבה הוא אכן חוב של המשיבה לחברה. המשיבה ניסתה לטעון בדיון כי הרישום בספריה הוא ראיה לכאורה בלבד, ואין הוא ראיה חלוטה (פר' עמ' 10, שורות 9 - 11), שעל כן יש צורך להעיד עדים כדי להוכיח את קיומו של החוב. אין בידי לקבל טענה זו. המשיבה לא טענה בכל דרך שהרישום אינו נכון, ועצם הרישום, המשמש אותה גם כלפי שלטונות המס, מהווה הודאת בעל דין, שיש בה כדי לחייב את המשיבה בחוב הרשום, ולהשתיקה מכל טענה סותרת.

23. לגופו של עניין המשיבה טוענת כי סכום החוב הרשום משמש, בהסכמה, לביטחון לתשלום היטל השבחה, תשלומי פיתוח וקנסות, ככול שייקבעו ויוטלו במסגרת הליכים התלויים ועומדים בין הרשויות לבין המשיבה.

24. כפי שראינו לעיל, הודה ב"כ המשיבה כי מרשתו עושה שימוש בכספי החוב הרשום. כדבריו, הכסף "משמש במערכת וזה לא כסף שיושב בחשבון נאמנות". הודאה זו מחזקת את חששו של המנהל המיוחד, שהחברה לא תוכל לגבות את החוב הרשום בבוא העת. אזכיר כי הנכס שהיה משותף לחברה ולמשיבה נמכר, ואף על פי שהתמורה שולמה לפירעון החוב לבנק, עדיין לא שיחרר הבנק את המשיבה מחבותה. יתר על כן, קיים אף חשש, הנראה להיות ממשי, שהמשיבה תחויב בתשלום בגין היטלי השבחה ופיתוח, ותשלומים אחרים, לרבות קנסות בגין בנייה ללא היתר של כ- 6,000 ממ"ר נוספים בבניין (כך לדברי ב"כ המשיבה ונראה שייתכן כי מדובר אף בשטח גדול יותר של עד 9,000 ממ"ר שבנתה ללא היתר). ועוד, לשיטת המשיבה, עשויה החברה להידרש לשלם את חלקה היחסי בתשלומים שתחויב בהן המשיבה באותם הליכים.

הטענה היחידה שבפי המשיבה, לתמיכה בזכותה להמשיך ולהחזיק בסכום החוב הרשום, היא הסכמתו של המנוח, בשם החברה, שניתנה כדי להבטיח את התשלום בבוא העת. לא אחווה דעה על הקושי הניצב בפני המשיבה להוכיח הסכמה זו של אדם שנפטר, כמו גם הסכמות אחרות שהיא טוענת להן, שאינן מעוגנות במסמכים, במיוחד כאשר נראה שהמשיבה ידעה שלחברה בעל מניות נוסף, המחזיק במחצית המניות, ואף על פי כן לא ביקשה ולא קיבלה את הסכמתו להסכמותיו הנטענות של המנוח. מכל מקום, בנסיבות שנוצרו, יש להבטיח כי הכסף אכן יישמר ויימצא לעת הצורך, ואיני רואה במה עדיפה החזקת החברה העושה בכסף שימוש לצרכיה שלה, על פני החזקת המנהל המיוחד, אשר לא יפעל בו אלא לפי החלטות של בית המשפט, לאחר שייבחנו כל טענות המשיבה. אדרבא, נעלה מספק כי עדיף שכסף זה יופקד בידיים נאמנות של בעל תפקיד מטעם בית המשפט.

אמנם המשיבה טוענת גם לקיזוז של סכום זה מתביעת החוב שהגישה בסכום של כ 5.5 מיליון ₪, אך לטענה זו לא הובאה לפניי תשתית ראייתית של ממש, ואף המשיבה עצמה התמקדה בטענתה האחרת, בדבר יעוד הכסף לתשלום לרשויות. מכל מקום לא מצאתי סיבה, חרף טענת המשיבה להסכמה בעל פה עם המנוח, שהמשיבה תמשיך ותחזיק בסכום החוב הרשום, אך כדי להבטיח תשלום אשר יגיע, ככול שיגיע, מן החברה.

על כן, מקובלת עליי עמדת כנ"ר, הן לפני הדיון בהודעתו בכתב הן בתום הדיון בהודעת באת כוחו, כי על המשיבה להעביר סכום זה לידי המנהל המיוחד. המנהל המיוחד ישמור את הכסף שיתקבל בנאמנות, עד להחלטה אחרת של בית משפט זה, בקשר עם טענות המשיבה.

25. אני מחייב אפוא את המשיבה להעביר את סכום החוב הרשום, דהיינו 2.83 מיליון ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.13, לידי המנהל המיוחד, שיחזיק בכסף בנאמנות כאמור לעיל. המשיבה תעביר את התשלום, תוך 15 יום מיום מסירת החלטה זו לידי בא כוחה.

26. באשר ליתרת החוב: כאמור, המשיבה טענה שעל המנהל המיוחד להגיש את תביעתו כתביעה אזרחית רגילה, משום שההליך הנוכחי אינו מתאים לבירור שאלות שהן שאלות מורכבות שבעובדה, ומשום החשש מפגיעה בזכויותיה הדיוניות.

27. הצעתי במהלך הדיון לב"כ המשיבה להגיש את תצהירי העדים הנוספים שהוא מבקש להעיד, לצורך בירור המחלוקת, כדי שאחליט לאחר העיון בהם אם יש מקום להיענות לבקשתו להעביר הדיון לפסים של תביעה אזרחית. חרף האמור, התנגד ב"כ המשיבה להצעתי האמורה, בטרם ישיב המנהל המיוחד על שאלון, שעדיין איני יודע אלו שאלות יישאלו בו. למעשה התברר כי העדים היחידים מטעמה של המשיבה הם מנהל המשיבה אמנון בן דרור, שכבר הגיש תצהיר במסגרת בקשה זו, ואולי בתו של מר בן דרור "אשר תעיד על נושא ניהול החשבון – מתי נכנס הכסף ומתי יצא" (פר' עמ' 10 ש' 12 – 13). כן מבקש ב"כ המשיבה להעיד את עו"ד שמעוני – כונס הנכסים, ואציין כי לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המשיבה לשם מה נזקק הוא לעדות זו. ב"כ המשיבה הזכיר כי יזקק גם לעדות של עובדי המשיבה, אך לא הבהיר את נחיצות העדתם ולא רמז על מה יעידו. משהסכימה המשיבה למינוי רו"ח מטעם בית המשפט, סבורני שלא יהיה צורך בעדות רו"ח אלוני מטעם המשיבה. הצדדים הסכימו כי מטעם החברה אין מי שיעיד, מפני שמר ליפמן ז"ל איננו בין החיים עוד, ואילו מר קרייזמן לא היה מעורב במערכת היחסים שבין החברה למשיבה בזמנים הרלוונטיים.

28. במצב דברים זה ובתום שמיעת טענות הצדדים, הודיעה ב"כ כנ"ר כי היא משנה את עמדתה, וסבורה כי אכן ניתן לקיים את הדיון במסגרת בקשה למתן הוראות, וכי העברת הדיון לפסים של תביעה אזרחית תעכב את הבירור באופן שיפגע בזכויות הנושים. מקובלת עלי עמדת כנ"ר כפי שהובאה בתום הדיון.

29. השאלות שהעובדתיות שבמחלוקת ברורות ומצומצמות, במיוחד מפני שמדובר בהכנסות שהתקבלו אצל החברה, ואפשר לבררן, ככול שהן במחלוקת, באמצעות רואה החשבון שאמנה. בנסיבות אלו השאלות המתעוררות נוגעות אך לטענות המשיבה בדבר סכומים המגיעים לה וכדלקמן:

א. האם הייתה הסכמה כלשהי בין החברה, באמצעות המנוח לבין המשיבה, באשר לשכר שייקבע במועד כלשהו, עבור פעולותיה של המשיבה בייזום הפרויקט, בניית הנכס וניהולו?

ב. אם הייתה הסכמה, ומה היה תוכנה, באשר לשיעור דמי הניהול המגיעים למשיבה, והאם היה מקום לשנות ממנה במהלך השנים משנמכרו חלק מהשטחים בבניין?

ג. אם הסכימה החברה, באמצעות המנוח, שהמשיבה תשתמש בשטחים בנכס ללא תשלום דמי שכירות, ואם כן, מה היה תוכנה של ההסכמה? ואם אין המשיבה חייבת לשלם בעבור השימוש שעשתה במסגרת ההתחשבנות הכוללת?

ד. האם הייתה הסכמה בין החברה, באמצעות המנוח, לבין המשיבה, באשר לפיצוי המשיבה בגין נטילת אחריות לחריגות הבנייה ומה תוכנה?

ה. המנהל המיוחד מציב שאלות נוספות באשר לתשלומים שבהם חייבה המשיבה את המערערת, כגון בגין הוצאות משפטיות, וטוען כי הוא זכאי לקבל לקופת הפירוק את מחצית דמי הניהול ששילמו שוכרים ושהמשיבה גבתה אותם לעצמה.

30. יוצא אפוא כי המחלוקת העובדתית בבקשה זו, נסובה אודות טענות המשיבה להסכמות בעל פה ובהתנהגות, בין החברה, באמצעות המנוח, ובין המשיבה. בעניין הסכמות אלו יש מעט מאוד אסמכתאות בכתב. המשיבה צירפה לתשובתה שתי אסמכתאות להסכמות הנטענות: מכתב עו"ד שחור, בא כוחו של המנוח, מיום 6.4.2008, ודו"ח חשבונאי של רו"ח גרסטנר, רואה החשבון של החברה, שנערך בשנת 2003. מספר העדים שיידרשו להעיד זעום וככול הנראה מדובר בעדים בודדים, לרבות מומחה מטעם בית משפט, אם יידרש לחקירה. אין צריך לומר שבית המשפט יקפיד על מניעת עיוות דין והעדר פגיעה בזכויות המשיבה.

31. הכלל הוא שבקשה למתן הוראות נועדה, בין השאר, לברר מחלוקות באופן יעיל ומהיר, ואינה מיועדת להכרעה במחלוקות המחייבות דיון מורכב מבחינה עובדתית. עם זאת, מדובר בשאלה שבשיקול דעת. כדברי השופטת א' פרוקצ'יה:

"דרך-כלל, מוקנה לבית-המשפט בערכאה הדיונית שיקול-דעת רחב להחליט אם לברר את המחלוקת המובאת בפניו במסגרת בקשה למתן הוראות או להעבירה לדיון בפסים של תביעה רגילה" (רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 395 (2001)).

וכדברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעניין ע"א 3302/08 הנ"ל:

"... גם כאשר מדובר בסכסוך באשר למסת הנכסים של הגוף המצוי בהליכי חדלות פירעון, תגבר הנטייה לבררו בגדר בקשה למתן הוראות (ענייןשרידב, פיסקאות 7-6; רע"א 4956/07 לבנברג נ' ביקור חולים - הוספיטל, פיסקה 6 ([פורסם בנבו], 2.4.09)). בדרך כלל, גדר הספקות בשאלה האם מתאימה המחלוקת להידון כבקשה למתן הוראות נוגע למידת המורכבות העובדתית של הסכסוך".

33. דברים אלו יפים גם לענייננו. כאמור מדובר בעדים מעטים, למעשה בעיקר בעדותו של מר בן דרור. המחלוקת המרכזית מצומצמת לסוגית ההסכמות שהסכים בן דרור עם המנוח. מחלוקות אלו מעצם טיבן, ומשהמנוח הלך לבית עולמו, אינן מצריכות לליבונן יותר מעדויות בודדות. אף המחלוקות האחרות שבעובדה פשוטות ועניינן בעיקר בבדיקת נתונים שבכתב, לאור המסקנות בעניין ההסכמות שבין החברה לבין המשיבה, באשר לשיעור התקבולים שהתקבלו מהנכס; שווי השימוש שעשתה המשיבה בנכס ללא תשלום דמי שכירות; שיעור דמי הניהול שבהם חויבה החברה, וסכומי החיוב האחרים שהמשיבה טוענת להם והסכומים שנגבו כדמי ועד בית או אחזקה מהדיירים בנכס.

34. יוצא אפוא כי בנסיבות העניין, לא נדרש בירור עובדתי מורכב, שאינו יכול להתקיים במסגרת בקשה למתן הוראות. אוסיף כי איני רואה חשש לפגיעה בזכויותיה הדיוניות של המשיבה, או לעיוות דין, וכמובן שבית המשפט יקפיד על זכויות המשיבה ככול שיידרש (ראו רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי נ' ג'ברה, פסקה 5 (28.1.2007)).

35. כדי לקיים את הדיון באופן יעיל והוגן, ניתן צו לגילוי מסמכים ועיון בהם לביצוע תוך 21 יום מהיום. הואיל וכעולה מהאמור לעיל ענייננו העיקרי בטענות המשיבה לסכומים המגיעים לה, בעוד שסכום התקבולים שקיבלה יתברר באמצעות מינוי רואה חשבון, הרי שהמשיבה תתחיל בהבאת ראיותיה. תוך 40 יום מהיום תגיש המשיבה תיק מוצגים שבו כל המסמכים שבדעתה להסתמך עליהם, וכן את תצהירה של הגב' בן דרור. תוך 60 יום מהיום יגיש המנהל המיוחד תיק מוצגים כאמור ואת עמדתו לטענות המשיבה, ואם יימצא לו עד יגיש את תצהירו. המשיבה תגיש בנפרד, ותוך 21 יום מהיום, את כל המסכים העוסקים בשאלת שינוי שיעור הבעלות וכן תפרט את הדברים בתצהיר של מר דרור.

ביום 9.3.14 בשעה 9:30 אשמע את הבקשה לגופה.

36. הצדדים יודיעו תוך 21 יום מהיום אם הגיעו להסכמה בדבר רואה חשבון שיבדוק את ספרי החברה והמשיבה, שאם לא כן אמנה אותו לפי שיקול דעתי.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.