1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים ליורשיו של המנוח גוס לילנד ז"ל.

2. בישיבה מיום 1.3.12 הוסכם כי סכום הנזק שישולם לתובעים כולם יחד בגין התאונה נשוא כתב התביעה, יועמד בסך כולל של 80,000 ₪.

הסכום הינו לסילוק סופי של מלוא תביעות התובעים לרבות תביעות מיטיבים למיניהם, והוא ישלם ליורשים על פי צו הירושה שצורף לכתב התביעה.

הנתבעים ניהלו ישיבות לשמיעת הראיות בינם לבין עצמם, בשאלה על מי מוטלת חובת התשלום.

3. תאור התאונה בכתב התביעה הוא כי ביום 7.11.08 סמוך לשעה 22:35 עצר המנוח ז"ל את רכבו מ"ר 4655617 בצד הדרך בכביש מס' 1 סמוך ללוד, עקב תקלה חשמלית ברכב, המנוח יצא מחוץ לרכב עם אפוד זוהר ושם משולם אזהרה ולפתע פגע בו רכב מ"ר 7683217, נהוג בידי נתבע 2.

4. רכב המנוח היה מבוטח ע"י נתבעת 1, רכב נתבע 2 היה מבוטח ע"י נתבעת 3.

5. אם מדובר בתיקון דרך הרי חלה החבות על נתבעת 1, אם לא מדובר על תיקון דרך, השאלה היא האם החבות היא על נתבעים 2 ו – 3 או שמע יש לחלק את החבות בין נתבעים 1 ל – 3.

6. נתבעת 1 בכתב הגנתה טוענת כי אין קשר סיבתי בין פגיעת המנוח לבין הרכב המבוטח על ידה, כמו כן טוענת, כי לא היה כל מגע בעת האירוע בין המנוח לבין הרכב המבוטח על ידי הנתבעת, וכן לא היה מגע בין כלי הרכב.

7. הפגיעה במנוח בכל הקשור לנתבעת 1, אינה "תאונת דרכים", שכן הוא לא עשה שימוש תעבורתי ברכב בעת הפגיעה.

8. הנתבעת מוסיפה כי בעת התאונה הרכב המבוטח על ידה לא היווה סיכון תעבורתי.

9. לחלופין, טוענת נתבעת 1 כי מדובר בתאונה בה מעורבים 2 כלי רכב ולפיכך חל סעיף 3 (ב) לחוק הפלת"ד ויש לחייב את מבטחות כלי הרכב בפיצוי התובעים בחלקים שווים.

10. נתבעות 2 ו – 3 בכתב הגנתם טוענים כי יש לחייב בפיצויים את נתבעת 1 לפי סעיף 3 (א) לחוק הפלת"ד.

11. נתבעות 2 ו – 3 טוענים בכתב הגנתם כי המנוח יצא מרכבו כדי לבצע תיקון בדרך עקב תקלה חשמלית, לפיכך האחריות היא על הנתבעת 1.

12. לחילופין טוענים נתבעים 2 ו – 3 כי המנוח נפגע בהיותו מחוץ לרכבו ובמנותק מהשימוש בו, דהיינו כהולך רגל. לפיכך יש לראות בתאונה ככזו שמעורבים בה 2 כליי רכב וחל סעיף 3(ב) לחוק הפלת"ד.

יש להטיל את החיוב על מבטחות שני כלי הרכב בחלקים שווים.

13. תיק המשטרה הוגש כראיה בהסכמת הצדדים.

14. בוחן התנועה שהגיע לזירת האירוע לטפל בתאונה, היה עומרי צ'ובינסקי.

15. על פי עדותו ודוח הבוחן נמצאה בזירה גופת המנוח, שעליה אפוד זוהר. כמו כן, נמצא משולש אזהרה במרחק 3 – 10 מ' מאחורי גבו של המנוח, ו – 0.80 מ' בנתיב הימני משמאל לפס הצהוב. הרכב עצמו היה חצי בשולי הדרך וחצי בנתיב הימני של הנסיעה.

16. הראות במקום היתה טובה, שכן היתה תאורת דרך פעילה. בניסוי דרך שנעשה ניתן היה לראות את המכונית החונה.

17. מכסה תא המטען היה סגור, לא נמצאו במקום כלי עבודה או תיקון ליד הרכב.

העד לא מצא כל אינדקציה לכך, שהמנוח ניסה לבצע תיקון ברכב. הרכב היה סגור. המנוח יצר קשר עם המשטרה ודיווח כי הזמין גרר והוא ממתין לו.

18. בשעה 22:00 היה דיווח טלפוני למשטרה ע"י אדם בשם צור, אשר הודיע כי הרכב ללא אורות וללא משולש אזהרה ומהווה סכנה לתנועה. אדם נראה עומד ליד הרכב.

19. ההודעה למשטרה על התאונה התקבלה בשעה 22:25.

20. בשחזור שנערך תא המטען לא היה פתוח, אבל בדיווח הראשוני נאמר כי תא המטען היה פתוח, ולכן בדקו גם עם מכסה תא המטען מורם.

21. השוטר יוגב אליעזר קיבל הודעה על הרכב החונה בהיותו בנסיעה. הוא חזר על עקביו וראה את הרכב שתא המטען פתוח ואדם עומד מאחוריו. לאחר קרות התאונה חזר השוטר למקום. הוא מציין בדוח פעולה כי אף דלת לא היתה פתוחה ותא המטען היה סגור.

22. הבוחן מוסיף כי לא היה מגע בין 2 כלי הרכב.

23. עוד ציין הבוחן כי העמדת הרכב של המנוח במקום בו עמד, היה בה כדי להוות סיכון תחבורתי, וכך גם אמרו המודיעים בטלפוניים.

24. המנוח התקשר למשטרה בשעה 22:10:57.

25. נמצא דווח של אדם בשם זעפרני שאול, שהודיע טלפונית למשטרה בשעה 22:16:33 כי הרכב תקוע בנתיב הימני ומהווה סכנה, על פי דווח זה, במקום נמצא בעל הרכב כשהוא מתקן אותו. הוא ראה את המנוח ניגש לתא המטען, שהיה פתוח. התאונה ארעה 3 - 4 דקות לאחר הודעתו של מר זעפרני.

26. המנוח עצמו דיווח למשטרה כי הוא תקוע בצד הדרך ללא משולש אזהרה, כי המשולש נגנב ממנו שבועיים קודם לכן.

27. מסקנתו של הבוחן היא כי בזמן האירוע המנוח נתפס בין הדופן הימני של הרכב הפוגע לבין הדופן השמאלי של רכבו והועף קדימה (בעמ' 17 – 18 לפרוטוקול הדיון מיום 1.3.12).

28. נתבע 2 הגיש תצהיר עדות ראשית. בחקירתו הנגדית השיב כי שמע "בום" הוא לא ראה על המנוח אפוד זוהר.

29. המומחה מטעם נתבעת 1 מר ערן דובדבני הגיע למסקנה כי בעל הרכב (המנוח) לא טיפל ולא תיקן את הרכב. מאחר ואין כל ראיה מי הניח את משולש האזהרה והוא נמצא במקום, המסקנה היא שהמנוח שם אותו שם.

30. המנוח נעל את הדלת ומערכת האזעקה נדרכה. היא יכולה לפעול גם כתוצאה ממכה. לפי עוצמת הסימנים בפגוש האחורי של הרכב המנוח, עוצמת המכה היתה קטנה. אם אדם נוחת על רכב כמו המנוח, יכול להיות שמערכת האזעקה תפעל.

31. המומחה אינו מסכים עם הבוחן לגבי מקום עמידת המנוח, שכן אם היתה פגיעה של רכב ברכב התוצאה היתה שונה. גם לדעת מומחה זה החניה כפי שהיתה היא מסוכנת מאוד.

32. לפני הפגיעה במנוח, לדעת המומחה, כלי הרכב היו קרובים מאוד בין 30 ס"מ ל – 50 ס"מ.

33. לפי הממצאים ב – 2 כלי הרכב והדוח הפתלוגי הגיע המומחה למסקנה, שהנזק שנגרם לכלי הרכב נגרם רק ממגע גופו של המנוח ולא עקב מגע ישיר בין שני כליי הרכב. הערכת המומחה היא כי כאשר המנוח ניפץ את המראות הוא היה בין שני כליי הרכב.

34. בעמוד 36 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.13 בשורות 16-26, מפרט המומחה את מנגנון הפגיעה, כדלקמן:

"סעיף 8 מפרט את מנגנון הפגיעה. היה מגע בזמן האינפקט עם רכבו של המנוח, הוא הוטח קדימה, פגע בחלקו האחורי של הרכב הונדה ומשם לשמשה הקדמית ברכב הפוגע כלומר, היונדאי פוגע במנוח, המנוח מוטח את המטר הזה שהערכתי מטר לפחות, פוגע בפינה האחורית שלה ההונדה, מעוצמת הפגיעה, מדברים על חלקיקי שניות כפי שאתה אמרת ואני מסכים, היונדאי פוגעת במנוח, דוחפת אותו לעבר ההונדה, הוא פוגע בהונדה ומתרומם למעלה כך שראשו נוגח את השמשה הקדמית של היונדאי, מאחר שהמודל שבו נעשה שימוש לניתוח פגיעות של רכב בהולכי רגל הוא מודל פשטני שלוקח בחשבון כאילו גוף האדם הוא יחידה קשיחה אחת גלילית, המודל מתעלם ביודעין מעובדה שגפיו של אדם יכולים להיטלטל, להערכתי רגלו של המנוח בזמן שהוא פגע בשמשה הקדמית של היונדאי, נותרה בין שני כליי הרכב והיא זו שגרמה לנזקים באנטנות ובמראות, להערכתי ידו היא זו שכופפה את האנטנה ומרחה את הדם על גג ההונדה".

35. זה היה סוג של הימחצות בין 2 כליי הרכב.

36. המומחה מטעם נתבעים 2 ו – 3 מר גדי ויסמן, מחווה דעתו כי ישנה סבירות גבוהה מאוד, שהיה מגע בין 2 כליי הרכב. מאחר והמראות של שתי המכוניות נפגעו, סביר להניח כי היה מגע בין המראות של 2 כלי הרכב.

37. האנטנה של רכב המנוח התכופפה אך לא נשברה. באשר לשאלה מדוע הפגיעה בכל אחת מהמראות שונה, ברכב המנוח המראה התכופפה ואילו ברכב נתבע 2 המראה נשברה, הרי הדבר אפשרי בגלל מהירות נסיעתו של נתבע 2.

38. המומחה לא יכול לאשר או לשלול כי המנוח נמחץ בין 2 כליי הרכב. בחומר החקירה לא נמצאו ראיות של פגיעות פח בפח.

מסקנות עובדתיות

39. מאחר ובעת שהגיע הבוחן בסמוך מאוד לשעת התאונה וכן השוטר יוגב אליעזר, היה משולש אזהרה מאחורי מכונית המנוח, ומאחר ואין כל ראיה כי מישהו אחר הניח את משולש האזהרה, אני מגיע למסקנה כי המנוח הוא שהניח משולש האזהרה.

40. ההודעות הטלפוניות קודם לאירוע כולל הודעת המנוח כי משולש האזהרה נגנב ממנו שבועיים קודם לכן, אין בהם כדי לשנות את מסקנתי כי המנוח הוא זה שהניח את משולש האזהרה. יש לשער כי המנוח חיפש שוב בתא המטען, שבאותה שעה היה פתוח ומצא את משולש האזהרה.

41. כאמור, תא המטען היה סגור והיה משולש אזהרה והמנוח התקשר למשטרה והודיע כי הוא הזמין גרר והוא ממתין לו.

42. הבוחן לא מצא כל עדות לניסיונות תיקון על ידי התובע ולא מצא כלי עבודה ליד הרכב. לפיכך אני מקבל את מסקנת הבוחן, כי המנוח לא עשה תיקון בדרך.

43. העובדה ששתי המראות נפגעו אין בה כדי להצביע על כך שהיה מגע בין שני כליי הרכב. עובדה זו מצביעה על מנגנון הפגיעה שבו המנוח נמחץ בין 2 כלי הרכב ובכך נפגעו המראות.

מסקנות משפטיות

44. אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפתל"ד.

תאונת דרכים מוגדרת בחוק:

""תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של רכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי".

45. הגדרת "שימוש ברכב מנועי בסעיף 1 לחוק הפתל"ד היא נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, חנייתו, דחיפותו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם במסגרת עבודתו למעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

46. אין המדובר בתיקון דרך, על פי הממצאים העובדתיים דלעיל, שכן המנוח עמד מחוץ לרכבו כ – 20 דקות, כשהוא ממתין לגרר ולאיש מקצוע לפיכך נותק הקשר בין המנוח, שהיה מחוץ לרכב לבין השימוש בו.

47. האם חל בעניינו סעיף 3 (ב) לחוק הפתל"ד?

לשונו של הסעיף הוא כדלקמן:

"(ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורים מספר כליי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע".

48. על פי פסה"ד בעניין רע"א 3436/09 בעניין ביטוח ישיר נגד הפניקס, הרי שיש לבחון העניין בשני שלבים עיקריים:

האחד, יש לבחון האם נעשה ברכב "שימוש" כהגדרתו בחוק או לחלופין אם האירוע נכנס לגדר אחת החזקות המרבות שבחוק.

השני, יש לבחון קיומו של קשר סיבתי בין "השימוש" או התקיימות החזקה, לבין הנזק שארע.

49. אין ספק כי בחניית רכב המנוח באופן שבו חנה יש סיכון תחבורתי מובהק.

50. לנוכח קביעתי העובדתית, המנוח נפגע ונמחץ בין שני כליי הרכב וכתוצאה מכך ישנן פגיעות בשני כליי הרכב.

51. על פי הסיפא של סעיף 3 (ב), הרי רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע. התוצאה במקרה שבפנינו הוא כי רכב הנתבע פגע במנוח ומחץ אותו לרכב של המנוח.

52. לנוכח האמור חל כאן סעיף 3 (ב) לחוק.

53. לנוכח האמור אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע בחלקים שווים את סכום הנזק שסוכם עם התביעה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.