לפני תביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעת למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי התובעת 1 (להלן תיקרא: "עץ ירוק") אינה חייבת בתשלום מיסים בגין הטובין שנגנבו, בהתאם לדרישת הנתבעת, שכן בסמכותו של מנהל המכס להחזיר את תשלום המכס או לוותר על תשלומו בהתאם לסעיפים 83 , 92 ו- 150 (1) לפקודת המכס (להלן תיקרא: "הפקודה").

עוד עתרה עץ ירוק להורות על השבת הערבות הבנקאית שניתנה על ידה, עד להכרעה בתובענה שלפני.

עובדות המקרה בקצרה :

עץ ירוק הינה חברה שהתאגדה כדין ונותנת, בין היתר, שירותי אחסון לטובין שונים, כמחסן מטענים כללי, בהתאם למשמעותו בס' 69 (1) לפקודה.

התובעת 2 (להלן תיקרא: "מגדל" ) הינה חברת הביטוח, אשר בטחה את עץ ירוק, בין היתר כנגד נזקי פריצה, בתקופה הרלוונטית לתביעה.

עץ ירוק קבלה רישיון מחסן (כללי), על פי ס' 68 לפקודה, לאחסון טובין שונים.

על פי תקנה 15 (א) לתקנות המכס, חייב מי שמבקש רישיון מחסן רשוי, להגיש למנהל המכס אחד משניים, כתנאי לקבלת רישיון:

1. ערבות בנקאית בשיעור 50% ממסי היבוא החלים על הטובין המאוחסנים או שעומדים להיות מאוחסנים במחסן בתקופת הרישיון.
2. אישור מחברת ביטוח, לפיו הטובין המאוחסנים במחסן, מבוטחים נגד פריצה במשך כל תקופת הרישיון, כאשר סכום הביטוח נקבע לפי ערך הטובין לעניין דיני מכס, בתוספת מסי היבוא החלים על הטובין וכאשר מנהל המכס הוא המוטב בפוליסה לעניין מסי היבוא.

מגדל, בטחה את עץ ירוק בפוליסת ביטוח, אשר כללה כיסוי ביטוחי כנגד סיכוני פריצה בערכם, בתוספת מסי היבוא בהם חייבים הטובין, בסך של 112,000,000 ₪.

מנהל המכס והמע"מ, נקבע בפוליסה כמוטב בלתי חוזר, לעניין תגמולי ביטוח שישולמו בקשר למסים המבוטחים.

בלילה של יום 11.8.09 אירעה פריצה במחסני עץ ירוק, במהלכה נגנבו סיגריות, אשר יובאו על ידי חברה משטחי הרשות הפלסטינאית והיו מיועדות להימכר שם.

במהלך אותה פריצה נגנבו 205 קרטונים של סיגריות (102,500 חפיסות), ערכה של הסחורה הגנובה היה כ-32,800 דולר, בתוספת 2,789 ₪  הוצאות יבוא.

מקרה האירוע נבדק על ידי חוקרים מטעם מגדל, בהתאם לבדיקתם, הפורצים טפסו מעל החומה המקיפה את המחסן, עברו לגג המבנה ושם פירקו לוחות אסכורית, יצרו פתח וחדרו דרכו פנימה, תוך כדי שהם חומקים, במסלול כניסתם, מגלאי הקרן החיצוניים, המצויים לאורך הגדרות בהיקף המתחם ומגלאי הנפח הפנימיים, החולשים על חלק מהמחסן ואשר לא התריעו בדבר הפריצה.

הפורצים חמקו מהמצלמות במעגל סגור המותקנות בחלק מהיקף החצר האחורית של המחסן.

בעקבות ממצאי החוקרים מטעם מגדל, הגיעה האחרונה לכלל מסקנה לפיה מדובר בפריצה מתוחכמת שבוצעה על ידי מקצוענים ומשכך, הכירה בכיסוי הביטוחי לאירוע הפריצה.

מיד עם היוודע קרות אירוע הפריצה, דיווחה עץ ירוק לתחנת המשטרה וכן לנתבעת, באמצעות בית המכס באשדוד.

ביום 18.8.09 הוצאה על ידי הנתבעת הודעה בדבר חיוב, הדורשת מעץ ירוק לשלם את המסים בגין הסחורה שנגנבה, בסך של 1,250,704 ₪ (סכום המורכב ממס קניה, מע"מ, ריבית והצמדה). מכוח סמכותה ע"פ הוראת ס' 83 לפקודה והוראות תקנה 23 ז (ב) לתקנות המכס, התשכ"ו – 1965 (ההודעה צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

ביום 6.1.10 נדחתה על ידי הנתבעת השגה שהגישה עץ ירוק על הודעת החיוב מיום 21.9.09 ומשכך, דאגה עץ ירוק להפקיד ערבות בנקאית לטובת הנתבעת, להבטחת החוב נשוא הודעת הגרעון עוד ביום 15.3.10.

לאור האמור לעיל הוגשה התביעה שבפניי.

הנתבעת הסכימה, לצורך הקפאת הליכים שדרשה עץ ירוק עד להגשת תביעה בעניין, שתופקד ערבות בנקאית כפי שבוצע על ידי עץ ירוק בסופו של יום.

טענות התובעות כלפי הנתבעת בקצרה:

טוענת עץ ירוק, כי בצעה ויישמה את כל אמצעי המיגון הנדרשים ממחסן רשוי, המצוי בפיקוח המכס,  ואף למעלה מכך, באשר לדבריה החזיקה שירותי שמירה ואבטחה ואף התקינה את כל מערכות המיגון והמצלמות הנדרשות, לרבות כלבי שמירה. כמו כן, עמדה בכל תנאי הרישיון של מחסן רשוי, לרבות רישיון לניהול עסק ואישור משטרת ישראל, הבודקת את תנאי המיגון.

עוד נטען, כי בנוסף לכך,  מחסן עץ ירוק מצוי בפיקוח רשות המכס, הכולל לפחות אחת לרבעון ביקורות על ידי נציגי הנתבעת אצל עץ ירוק, הכל בהתאם לדרישות ונוהלי העבודה של הנתבעת, מבלי שהאחרונה העלתה כל טענה כלפי סידורי השמירה או האבטחה בשנים שקדמו לאירוע הפריצה.

לטענת התובעות, במצב דברים זה, שעה שעץ ירוק בצעה ויישמה את כל אמצעי המיגון שמחסן סביר מבצע על מנת להבטיח את הטובין המאוחסנים במחסניו מפני מקרה של פריצה , יש לראות את הטובין ככאלה שסולקו מן המחסן מסיבות שלא היו בשליטתה של עץ ירוק ומשכך, אין הנתבעת יכולה לדרוש מהמחסן לשלם את המסים בגין הטובין הגנובים.

עוד נטען על ידי התובעות, כי המקרה דנא חוסה תחת ס' 83 לפקודה המקנה לגובה המכס שיקול דעת לפטור מתשלום המכס וכן במסגרת ס' 92 לפקודה הקובע שבמקרה שבו אבדו הטובין בהיותם בתוך המחסן, תחת פיקוחה של הנתבעת, מחמת אירוע שלא ניתן למנוע, הרי שאז חלה חובה על הנתבעת לוותר על כל המסים החלים בגינם.

במסגרת כתב התביעה טענו התובעות, כי הן חוסות אף תחת ס' 150(1) לפקודה, המקנה למנהל המכס רשות להחזיר מכס או לוותר על תשלומו כולו או חלקו בנסיבות מסוימות אלא שהתובעות חזרו בהן מהטענה לפיה קיים פטור בהתאם לס' זה ועל כן לא אדון בה.

לטענת התובעות, סמכותו של מנהל המכס בסעיפים 92 ו-150 לפקודה, הינה סמכות שבחובה, בהתקיים הנסיבות הקבועות בכל אחד מסעיפי החוק הנ"ל.

עוד טוענות התובעות, כי במערכת היחסים שבין עץ ירוק לבין הנתבעת, מעמדה של עץ ירוק יכול להיות, לכל היותר, של שומר חינם וזאת בהעדר תשלום כלשהו לידי עץ ירוק על ידי הנתבעת וממילא בהעדר כל עניין בטובין , להבדיל ממיסי היבוא המגיעים לנתבעת, אשר אינם בבחינת נכס כמשמעותו בחוק השומרים.

בכל מקרה, חוק השומרים הינו חוק כללי הנסוג מפני חוק ספציפי החל במקרה שלפנינו, קרי הפקודה ואין להעדיף הוראות כלליות של חוק השומרים על הוראות החוק הספציפי הדנות באחריותם של מחסנים רשויים.  

בנוסף טענה עץ ירוק, כי היא זכאית לפטור מתשלום הודעת הגרעון על פי חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) התשכ"ח – 1968 – בהעדר התייחסות התובעות לטענה זו במסגרת הסיכומים בכתב, נראה כי זו נזנחה ומשכך, לא אדרש לה.

לאור האמור לעיל, טוענות התובעות, כי עץ ירוק ומגדל, כחברת ביטוח שלה, אינן חבות בתשלום המסים עבור הטובין הגנובים, שכן המנהל חייב לוותר על תשלומם.

טענות הנתבעת בקצרה:

טוענת הנתבעת, כי פריצה למחסן רשוי אינה מהווה הסבר המניח את דעתו של גובה המכס, לפי ס' 83, במיוחד בנסיבות המאורע דנן, שניתן היה למונעו ועל כן אין ליתן פטור מכוח סעיף זה. מה גם, כי לטענת הנתבעת, דו"ח מגדל שהומצא למכס על ידי עץ ירוק, מעלה כי נמצאו ליקויים משמעותיים אשר אפשרו את הפריצה.

טוענת הנתבעת, כי הטובין שנגנבו ממחסנה של עץ ירוק, למעשה נכנסו לצריכה בישראל ומשכך חייבים במסי יבוא.

טוענת הנתבעת, כי תכלית קיומם של המחסנים הרשויים היא להבטיח את הטובין הנמצאים בפיקוח רשות המכס, קרי להבטיח את הטובין אשר לא שולמו עליהם מסי היבוא וממילא להבטיח את מסי היבוא החלים על הטובין.

אחסנת הטובין במחסן רשוי הינה בבחינת הטבה שנותנת רשות המכס ליבואנים, הבאה לידי ביטוי בכך שהמכס מאפשר ליבואנים לדחות את תשלום מסי היבוא עד לשחרור הטובין. ההטבה של אחסון טובין מיובאים במחסן רשוי, מאפשרת ליבואנים לשחרר את הטובין המיובאים במשלוח גדול אחד, טיפין טיפין, על פי צרכם ורצונם.

למעשה, בעליו של מחסן רשוי משמש כנאמן של רשות המכס ומחזיק במחסן בנאמנות עבור רשות המכס, בגדר שומר שכר.

טוענת הנתבעת, כי כתנאי לקבלת הרישיון בחרה עץ ירוק בחלופה השנייה האמורה בתקנות המכס (כמפורט לעיל)  של המצאת ביטוח ומשהמציאה את אישורה של חברת הביטוח, קבלה רישיון לאחסן את הטובין ובכך הביעה מגדל את הסכמתה לתשלום המס לידי הנתבעת במקרה של פריצה. 

טוענת הנתבעת, כי משנה תוקף יש ליתן במקרה שלפנינו, נוכח תיאור הליקויים שצוינו בחוות דעת מגדל ביחס למיגונים המצויים במחסן והעובדה שניתן היה למנוע את האירוע, כדי שכל זה לא יוכל להוות הסבר שמניח את דעתו של גובה המכס.

לדברי הנתבעת, אין במקרה שלפנינו תחולה להוראת ס' 92, שכן הטובין נגנבו וממילא אין באירוע זה כדי להיחשב לאירוע שלא ניתן למנוע, ולמעלה מכך, הסעיף מדבר על טובין ש"אבדו", קרי, הושמדו, נכלו או ירד ערכם , כך למשל במקרה של שריפה, שאז ברור שאין צריכה של הטובין בישראל.

לטענת הנתבעת, לא יעלה על הדעת, כי האחרונה תיאלץ לנהל הליכים משפטיים כנגד מחסנים רשויים, בכל אימת שייגנבו טובין מהמחסנים, נוכח טענות המחסן בעניין אחריותו לתשלום מסי הייבוא, שאם לא תאמר כן, יישמט הבסיס לעצם קיומם והפעלתם של מחסנים רשויים וממילא יתרוקנו מתוכן הוראות ס' 83 ו-84 לפקודה ותקנות 15 ו-23 ז לתקנות המכס.

עוד טוענת הנתבעת, כי בדיוק לצורך כך בצעה ורכשה עץ ירוק את הביטוח ממגדל וממילא מגדל מודעת לעובדה לפיה תכלית הביטוח הוא לבטח את תשלום המסים החלים על הטובין, כנגד הסיכון שתתבצע פריצה למחסן.

טוענת הנתבעת, כי קבלת עמדת התובעות תוביל לכך שלעולם לא יהיה מצב בו המבטחת תשלם מכח פוליסת הביטוח ולא ברור מהי משמעותו של הסכם הביטוח במצב דברים זה.

לטענת הנתבעת, ככל שעץ ירוק פוצתה לאחר שמגדל הכירה בכיסוי הביטוחי, הרי שדין התביעה כולה או חלקה להידחות על הסף, הואיל ועץ ירוק פוצתה עבור נזקיה ואין כל בסיס לסעד הנתבע בתביעה שלפנינו.

לסיום טענה הנתבעת, כי עץ ירוק כלל לא פנתה לוועדת מסים עקיפים בבקשה לוויתור על תשלום הגירעון, בכל מקרה נטען, כי התובעת אינה זכאית לוויתור על הגרעון ולא יכול לחול עליה ס' 3 לחוק מסים עקיפים בנסיבות התביעה דנן.

דיון :

התביעה שלפני עוררה ומעוררת שאלות מעניינות לגבי חבות בעל מחסן רשוי בתשלום מסי יבוא, בגין טובין שנגנבו ממחסניו, במסגרת אירוע פריצה.

על חבות זו – טיבה, היקפה ותנאיה נסבה המחלוקת בין בעלי הדין שלפני.

מסי יבוא כוללים מכס, מס ערך מוסף, מס קניה וכן מסים אחרים המוטלים לפי כל דין בישראל על יבוא, בהתאם לס' 1 לפקודה.

חיוב המס ביבוא טובין נעשה על פי חיוב ודרישה, כאשר מיסי יבוא נחשבים כמיסים עקיפים.

במסי יבוא מתגבשת החבות במס בעת שחרור הטובין מפיקוח המכס, או כאשר מתגלה חסר בתשלום המס. בהתאם להוראת ס' 14 לפקודה, טובין המיובאים לישראל נתונים לפיקוח רשות המכס עד למסירתם לצריכה בארץ, או לחילופין עד לאחר יצואם מחוץ לשטח המדינה.

ס' 1 לפקודה מגדיר "מחסן רשוי" כדלקמן:

"מקום שהוא רשוי להפקיד בו טובין רשומים לאחסנה ושבו מותר להניחם, להחזיקם ולהבטיחם עד לשחרורם מפיקוח רשות המכס כאמור בס' 14".

מכאן כי , בכפוף לס' 68(א) לפקודה , הקובע כי המדובר בטובין אשר החסנתם אינה אסורה ע"פ התקנות, ניתן לאחסן טובין מיובאים במחסן רשוי משעת יבואם ועד למועד מסירתם לצריכה בארץ.

בהתאם לס' 81 לפקודה, המכס ישולם תוך שנה מיום שאוחסנו הטובין לראשונה, אלא אם הוארכה תקופה זו על ידי מנהל המכס.

טובין שנגנבו ממחסן רשוי, אף שלא הוגש בגינם רשימון "לצריכה בארץ", נחשבים לטובין שנצרכו בישראל לצורך חיוב בתשלום המס במובן של "אירוע מס", באשר הסחורה מוצאת לציבור ואינה עוד במחסן הרשוי.

בענייננו אין מחלוקת לפיה, התובעת קבלה רישיון כמחסן רשוי וכי טובין נגנבו ממחסנה ועל כן, יש לבחון את שאלת הפטור ממס לאור סעיפי הפקודה וההלכה הפסוקה, כאמור בסעיפים 83 ו- 92 לפקודה.

ס' 83 לפקודה

חובתו של בעל רישיון לתשלום המכס בעת סילוק הטובין ללא רשות , קבוע בס' 83 לפקודה:

"טובין מאוחסנים שסולקו מן המחסן בלי רשות, או לא הוגשו לפקיד המכס כשדרש זאת, ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס – בעל הרישיון של המחסן ישלם את כל המכס על אותם טובין ונוסף על המכס סכום של 5 לירות על כל אריזה או חבילה שסולקה או שלא הוגשה או כפל המכס".

תכלית קיומם של המחסנים הרשויים היא להבטיח את הטובין אשר לא שולמו עליהם מסי יבוא וממילא תוצר לוואי של כך הוא הבטחת מסי היבוא החלים על הטובין.

בעליו של מחסן רשוי משמש למעשה כנאמן של רשות המכס ומחזיק במחסן בנאמנות עבור רשות המכס. 

בעניין זה, ראו דבריהם של המלומדים דורות וזייתון בספרם "דיני מכס וסחר חוץ" (בעמוד 67 )  לפיהם:

"מחסנים רשויים הם מחסנים המצויים בבעלות פרטית, המנוהלים כעסק לכל ענין ודבר, והפועלים בהתאם לתנאי הרישיון הניתן להם מכח הפקודה ותקנות המכס. היות ואין פיקוח קבוע של רשות המסים על המחסנים, מטילה הפקודה על בעל מחסן הרשוי חובות ההופכות אותו למעין "נאמן" של רשות המסים, בדומה לחובות המוטלות על סוכן המכס, ובמקביל מקנה לרשות המסים את הסמכות לבדוק את המחסנים ואת הטובין המאוחסנים בהם".

אחריות בעל הרשיון מעוגנת במסגרת תקנה 23 ז (ב) לתקנות המכס, שכותרתה "אחריות בעל רישיון" וקובעת כדלקמן:

"נתקבלו טובין לאחסנה במחסן רשוי, יראו את בעל הרישיון כאחראי לתשלום המסים החלים על הטובין, מעת קבלתם בפועל לאחסנה עד לסילוקם מפיקוח רשות המכס".

ניתן להיווכח, כי הוראת ס' 83 לפקודה, מקנה לגובה המכס שיקול דעת שלא לדרוש מבעל המחסן הרשוי לשלם את כל המכס, או כפל המכס, בגין טובין מאוחסנים שסולקו מן המחסן בלי רשות ,שעה שיינתן הסבר אשר יניח את דעתו לגבי הסתלקותם של הטובין המאוחסנים.

בענייננו, בעוד התובעת טוענת שבנסיבות המקרה שלפנינו קיים הסבר מניח את הדעת באשר להסתלקותם של הטובין באירוע הגניבה שהתרחש במחסנה של עץ ירוק, טוענת הנתבעת כי מקרה של גניבה ממחסן רשוי , אשר חוסה תחת הגדרת המונח "סולקו", אינו יכול להוות סיבה להנחת דעתו של גובה המכס, לצורך הפטרת בעל המחסן מהאחריות לתשלום מסי היבוא על הטובין הגנובים, באשר אירוע פריצה לעולם יהווה אירוע צפוי שניתן למונעו, במיוחד כאשר עסקינן בטובין עתירי מס דוגמת הסיגריות ואשר הינם ידועים כ"גניבים".

למעשה, גישתה של הנתבעת היא כי בכל מקרה של פריצה / שוד למחסן רשוי , חלה חובה וממילא אחריות מוחלטת על בעל המחסן, לתשלום מסי היבוא, מבלי שניתנת לו אפשרות להעלות טענות הגנה שייתכן שתפטורנה אותו באופן מלא או חלקי מאחריות זו.

פרשנות זו, יש בה משום כבילת "שיקול דעת הרשות" והטלת "וטו" על מקרים, דוגמת פריצה ושוד,  אשר מראש אינם מובאים אל גובה המכס לצורך הפעלת שיקול דעתו וממילא הנחת דעתו למתן פטור מתשלום, באשר מעצם טיבם וטבעם הינם ניתנים לצפייה.

פרשנות זו, אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק והפסיקה בסוגיה זו, כפי שאפרט להלן.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 361/76 "המגדר – ברזלית" חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' רפאלי, פד"י ל"א (3), בעמוד 281 (להלן ייקרא: " פסק דין בעניין המגדר") ,עליו עץ ירוק סומכת טענותיה בין היתר,  נדונה פרשנות ס' 83 בכל הנוגע לשיקול דעתו של גובה המכס וכך נאמר מפיו של כב' השופט י. כהן:

"נראה לי, שגם לשלטונות המכס יש סמכות להשתמש בהוראות ס' 83 בהתאם לנסיבות כל ענין וענין ואין הם חייבים להפעילו באופן דרקוני, כשאין הצדקה לכך מבחינה עניינית, אלא רשאים הם להפחית מהתשלום הנוסף המגיע להם לפי ס' זה, לפי שיקול דעתם, בהתאם לכללים שלפיהם חייבת לנהוג רשות מנהלית בשימוש בשיקול דעתה".

בתי המשפט דנו בסוגיה זו על היבטיה, ברם לא נדרשו בסופו של יום להכריע בשאלה האם פריצה למחסן רשוי מקימה אחריות מוחלטת וממילא חבות של בעל המחסן בתשלום מסי יבוא בגין הטובין הגנובים, מבלי שלמנהל המכס יש שיקול דעת לפטור את המחסן ממסי היבוא, ושאלה זו הושארה ב"צריך עיון", שכן בסופו של יום בכל אותם מקרים שנדונו בבתי המשפט, נקבע כי המחסן הרשוי או היבואן לא נקטו באמצעים סבירים על מנת למנוע את האירוע ומשכך, לא ניתן פטור מתשלום המסים.

בראות עיני,  אין כל מקום לפרשנות הגורפת אותה מציעה הנתבעת, שכן משמעותה כי בכל מקרה של פריצה, אין ליתן פטור, וזאת מבלי לבחון את האירוע לגופו ולנסיבותיו ומבלי להיכנס לטענות עובדתיות ביחס לקביעה האם פעל המחסן הרשוי או היבואן באופן סביר, על מנת למנוע את האירוע.

בעניין המגדר קבע בית המשפט העליון, כי הסבר של בעל הרישיון, שהטובין סולקו ללא רשות מסיבות שלא היו בשליטתו, צריך להניח את דעת גובה המכס, אם ההסבר מבוסס מבחינה עובדתית ואין מקום להטיל על היבואן כפל מס.

אציין כי בעניין המגדר, אמנם נדונה פרשנות ס' 83 בהקשר לסיפא של הסעיף, קרי הטלת כפל מס (במובחן מהמס הרגיל החל על הטובין ),  אלא שלא מצאתי מקום לעשות אבחנה בין הטלת כפל מס לבין הטלת המס לכתחילה, הן משום שהס' כלשונו איננו עושה אבחנה כזו והן לגופו של עניין, המחוקק נתן למנהל המכס שיקול דעת במקרה של הטלת מס או כל חלק ממנו, לרבות כפל מס, במקרים המתאימים ואין כל סיבה להעדיף את פרשנות הנתבעת על פני הפרשנות המוצעת על ידי התובעות, במיוחד כאשר האחרונה מוצאת ביטוי בפסיקה.   

לאור מסקנתי, כי אין לראות אירוע פריצה כאחריות מוחלטת של בעל המחסן, יש לבחון האם אכן ניתן הסבר המניח את הדעת באשר לנסיבות המקרה שבפניי והאם הוא מבוסס דיו מבחינה עובדתית.

בענייננו, עלה בידי עץ ירוק להוכיח שנקטה בכל אמצעי המיגון שמחסן סביר מבצע, פעלה בהתאם להוראות תדריכי אגף המכס והמע"מ ולא הפרה כל דרישה של הנתבעת ממנה ואף למעלה מכך, הנתבעת נהגה לערוך ביקורות במחסני עץ ירוק, בין היתר דאגה לוודא, כי הטובין מאוחסנים בהתאם לדרישות הדין ומעולם לא העלתה כל טענה ביחס לליקוי הקשור באבטחת הטובין המאוחסנים אצלה. 

שוכנעתי, לאחר שמיעת עדויות הצדדים והראיות שצירפה התובעת, כי אכן פעלה האחרונה בהתאם לדרישות המיגון שמחסן סביר צריך לבצע וכי הפריצה למחסן נעשתה באופן מתוחכם, בנסיבות שלא היו בשליטתה של התובעת ושלא ניתן היה למנוע אותה, בניגוד לטענת הנתבעת.

חרף קיומם של סידורי אבטחה נאותים במחסן עץ ירוק , אירעה ביום 11/8/09 פריצה מתוחכמת במסגרתה, טיפסו מספר פורצים על גדר אבן בגובה של שלושה מטרים, עברו מעל גדר קונצרטינה שמעליה ( בגובה כמטר וחצי נוספים ) ומשם זינקו אל עבר גג האיסכורית של המחסן תוך שהם עוקפים את אמצעי המיגון וביניהם כלבי השמירה , מפרקים חלק מהגג ומשתלשלים מטה וגונבים את הטובין ( 205 אריזות סיגריות ), כאשר אירוע הגניבה כולו מתרחש על מערומי הטובין , קרי כף רגלם של הפורצים לא דרכה על הרצפה ובתוך כך, חמקו מהגלאים ומהמצלמות שהיו במחסן.

שוכנעתי, לאחר ששמעתי את עדותם של העדים בתחום האבטחה ,השמאות והמכס, כי עסקינן באירוע חריג וייחודי , הדורש כושר גופני מעולה, לאחר שהפורצים למדו את השטח , את אופן עבודתם של השומרים במקום ומיקומם של גלאי האזעקה ופעלו על מנת לעקוף את אמצעי האבטחה הקיימים במקום בדרך שלא ניתן היה למנוע.

ולעניין זה אביא את העדויות כלשונן:

מר גרינבוים מנחם ( מנהל עץ ירוק ) :

ש.        בס' 10 לתצהירך אתה אומר שהתובעת עשתה כל מה שנדרש, נדרש על ידי מי?

ת.         צריך לתקן את התצהיר, כי עשינו הרבה מעבר למה שנדרש, אנו נדרשנו לעשות מערכת אזעקה ולא נדרשנו למערכת של כלבי שמירה ועשינו אותה, עשינו את זה לפחות עשר שנים לפני האירוע. הכלבים נבחו, אנחנו מדברים על מחסן באזור תעשיה בלילה, שיש רעשים מכל המפעלים מסביב, המחסן הוא בגובה של 8-9 מ', גם אם כלב נובח מלמטה, והגנב פורץ מלמעלה דרך השכן, אי אפשר לדעת שזה מה שקורה. זה סוג של סופרמן. נדרשנו על ידי חברת הביטוח והמשטרה כתנאי לרישיון.

(ראה פרוטוקול הדיון מיום 5.10.14 בעמוד 13, מול השורות 23-29).

בהמשך:

ש.        אז איך אתה מסביר שהשומר מסתובב מסביב למחסן, ולא שומע שום התרחשות?

ת.         לא צריך לשמוע.

ש.        למה?

ת.         כי האנשים האלה באים מאורגנים, עם נעלי בד וכפפות, הם עובדים עם רשת של אנשים שצופים ממבנים אחרים באותו זמן.. זה לא בזמנים שהגנב שובר את הדלת ונכנס.

(ראה עמוד 17 מול השורות 13-17).

מר חיים פליישר ( ערך את דו"ח הסקר מטעם מגדל ):

ש.        תאשר לי שגנבים לא נכנסים רק דרך דלת של מחסן?

ת.         נכון.

ש.        בהנחה אם בא אדם ועומד מחוץ למחסן, והוא רוצה להכנס למחסן והוא קופץ מעל החומה, מה קורה?

ת.         שילך לאולימפיאדה. זו גדר גבוהה, קרוב ל-3 מ', פלוס קונצרטינה מעל.

ש.        זה אמצעי המיגון שיש על החומה הזו?

ת.         פלוס גלאי קרן על החומה.

ש.        הוא הצליח לעבור את החומה ועכשו הוא נמצא בתוך החצר?

ת.         עכשו הוא צריך להתגבר על דברים נוספים, שומר, מצלמות.

ש.        נניח שהשומר כבר עבר והוא קפץ אחרי?

ת.         הוא צריך להתגבר על מצלמות.

ש.        נניח שהמצלמה עכשו לא בזווית?

ת.         המצלמות הן קבועות.

ש.        המצלמות מכסות את כל האזורים?

ת.         אני לא יודע על אזורים שהמצלמות לא מכסות.

ש.        כל המחסן מרושת?

ת.         הזכרתי קודם המצלמות מכסות את שטח החצר, למצלמה יש טווח, ובגלל זה יש מצלמה נוספת שנותנת גיבוי.

ש.        נניח והוא עבר את המצלמה?

ת.         יש לו להתגבר על מבנה, זה מבנה מסיבי ולא מקרטון.

ש.        הוא טפס על המבנה?

ת.         גם לא פשוט, זה מבנה של 8 מ'.

ש.        נניח שהוא חדר לתוך הגג, פתח את האיסכורית?

ת.         צריך להשתלשל לתוך המחסן. ושם יש גלאים פנימיים, יש גלאים תקרתיים.

ש.        בהנחה שהיו גלאים תקרתיים, איך הם לא עבדו?

ת.         הגלאים מפוזרים בשטח המחסן בצורה סבירה ואין שום גלאי שמכסה את כל שטח המחסן, אין אפשרות לכסות את כל שטח המחסן.

(ראה עמוד 31 לפרוטוקול מול השורות 26 ועד שורה 20 בעמוד 32).

בהמשך:

ש.        אחרי שכבר פתחו, עשו חור בגג ועכשו נמצאים פנימה, גלאי התקרה היו מסייעים במשהו אם לא היו קודם גלאי תקרה, אם היו גלאי תקרה זה היה עוזר במשהו?

ת.         בוודאי, במקום ששם הם נמצאים.

ש.        אתה המון שנים בתחום?

ת.         כן.

ש.        כמה פריצות מהסוג הזה ראית, שנכנסים דרך התקרה?

ת.         זה ענין של ניסיון, אתה צובר ניסיון במשך השנים..

ש.        זה לא בית רגיל..?

ת.         כמו שהטכנולוגיה השתכללה, גם הפורצים השתכללו. נכון לאז היו מעט מאד פריצות דרך הגג אם בכלל.

ש.        ולא לוקחים דבר כזה בחשבון?

ת.         ברגע שנחשפים לזה אז כן, אבל זו חכמה בדיעבד, נכון לאז לא חשבו על זה.

(ראה עמוד 33 לפרוטוקול מול שורה 28 ועד שורה 5 בעמוד 34).

מר אריה קרמן ( יו"ר איגוד המחסנים הרשויים ):

"ש.      שמעת על מקרים של פריצות מהגג?

ת.         כן.

ש.        זה לא משהו שאי אפשר לדמיין אותו?

ת.         זה לא כל כך פשוט, זה לא כל כך מקובל, את מדברת על איסכורית.

ש.        אבל זה משהו שיכול לקרות?

ת.         הכל יכול לקרות. זה לא פשוט לפרוץ מהגג, ולא להגיע לרצפה ולהוציא סחורות, כמו הסרט משימה בלתי אפשרית".

(ראה פרוטוקול מיום 7.10.14 עמוד 45, מול השורות 1-7).

מר בני זיסקוביץ ( חוקר מטעם מגדל שערך את חווה"ד בגין אירוע הפריצה ):

"ש.      ורק בשעה 10 המנהל מבחין שגג המחסן פתוח, אתה יכול להגיד איזה פתח עשו בגג?

ת.         לוח או שני לוחות, כאשר כל לוח בגודל של להערכתי 1.5 מ' על 0.6 מ'. אנחנו מדברים על החדר הקטן שממנו הייתה הגניבה.

ש.        שבדרך כלל אחסנו בו סגריות?

ת.         כן, זה מעין כלוב.

ש.        היו לו אמצעי מיגון של כלוב?

ת.         כן הוא היה סגור.

ש.        כלוב סגור גם מלמעלה?

ת.         לא תמיד. שאלת אותי בהתחלה אם יש כלובים, כשאני מתכוון לכלוב, הכוונה לקירות מסורגים שבונים, זה כלוב כמו ששמים כלב אבל גדול יותר, זה גדרות מסורג, ממתכת קשיחה, התקרה היא מלוח איסכורית כמו שיש במקום.

ש.ב.מ.  כשדברת על מחסנים שאתה מכיר לפי כלוב, גם במקרה שלנו זה כך?

ת.         במקרה שלנו זה לא כלוב מסורג, אבל חלק מופרד משאר המחסן.

ש.        היית מצפה שיש כלוב כזה עם טובין גניבים, שיהיו בחדר אמצעי מיגון יעילים ומספקים?

ת.         מה זה יעילים ומספקים?

ש.        לדוגמא אם הטובין נערמים עד התקרה, ויש גובה ואפשר להוציא את הטובין מלמעלה, יהיה אמצעי מיגון שיתריע כאשר הטובין נמשכים מלמעלה, לזה התכוונתי שאמרתי יעילים, נכון או לא?

ת.         אנחנו עומדים פה וכולנו חכמים בדיעבד. זה נכון בדיעבד.

ש.        אנחנו מדברים על גג איסכורית, לא גג בטון לא סורגים לא כלוב שסגור כמו כלוב של חיה שמעבירים לחו"ל לדוגמא, אני אומרת לך שאפשר לבוא לגג איסכורית עם כלים לא מורכבים במיוחד ולהרים שתי פלטות ממנו, תסכים איתי שזה ללא קושי מורכב?

ת.         לפרק את הלוחות? אין קושי מיוחד. גם לא בעיה לחתוך סורג. אני מבין את השאלה, אבל אני חייב להעיר הערה, עד שמגיעים לאותו גג שאפשר בקלות לפתוח אותו אמורים לעבור מסכת, זה צריך לקחת בחשבון, יש מעגלי הגנה שאמורים לעבור אותם".

(ראה עמוד 50 לפרוטוקול, מול השורות 14 עד שורה 6 בעמוד 51).

ובהמשך השיב העד לשאלות בית משפט:

"ש.      כמה שנים אתה עובד כחוקר?

ת.         אני חוקר מהצבא, הייתי במצ"ח, עשיתי הפסקה של 10 שנים, ומשנת 97 חזרתי לעבוד בזה.

ש.        הייתה מטרה לחקירה הזו, אמרו לך?

ת.         המטרה של החקירה באופן כללי שאנו מוזמנים על ידי חברת ביטוח, וזה נכון גם לפה, יש שני דברים באופן כללי שאנחנו בודקים, את הנסיבות של מה שאירע, איך הייתה הפריצה כדי לשחזר, והדבר השני, לבדוק האם המבוטח עמד בתנאי הפוליסה ואם לא, איזה מחדלים היו שהוא לא עמד בתנאים. במקרה הספציפי הזה כפי שכתבתי בדו"ח לחברת הביטוח, הוא עמד והכל היה נראה לי סביר והגיוני.

ש.        ראית הרבה פריצות בחייך, אתה יכול לאפיין את הפריצה הזו כמשהו שונה?

ת.         אני עשיתי המון פריצות בכל המחסנים באשדוד, מעולם לא נתקלתי בפריצה שכולה נעשתה בגובה, פעם ראשונה שנתקלנו בכזו סיטואציה, זה המאפיין העיקרי של האירוע הזה, עד היום לא נתקלנו בעוד מקרה כזה. נתקלתי שנכנסו דרך גגות אבל לא במחסנים כאלה, וגם כשנכנסו דרך גגות ירדו למטה".

(ראה עמוד 56 לפרוטוקול, מול השורות 6-19).

סבורני כי לא בכדי חברת הביטוח – מגדל,  סברה שעץ ירוק פעלה בהתאם לדרישות המיגון ואף מעבר לכך ומשכך, לאחר שיצא דו"ח שבחן את תוצאות האירוע, הוחלט על מתן כיסוי ביטוחי ויש בכך כדי להוות ראיה לטענת עץ ירוק לפיה פעלה בהתאם לדרישות המיגון הנדרשות ממחסן רשוי סביר.

בעניין זה, מצאתי לדחות את טענות הנתבעת שנטענו ב"שפה רפה" כאילו בדו"ח של מגדל היו ספקות בקשר עם טיב האבטחה, דבר שעומד בסתירה עם הכיסוי הביטוחי שניתן על ידה ואף עם עדותו של מר גד וקנין, מטעם הנתבעת, כדלקמן:

ש.        שמירה על הטובין נעשית באמצעות מה?

ת.         בהתאם לאחריות וחובת בעל המחסן ובהתאם לפוליסה שאותה היא חייבת להציג לנו.

ש.        כשאמרת שאין קריטריונים, יש קריטריונים והם מה שחברת הביטוח קבעה, אתה מסכים?

ת.         אני מסכים, בהתאם למה שהפוליסה קבעה.

(פרוטוקול הדיון מיום 7.10.14 עמוד 64, מול השורות 1-2 ו-11-12).

אכן, נשגבות הן דרכי הפורצים ואולם לא יהיה זה מופרך לחשוב כי גם בתחום זה פועלים הגנבים על מנת לשכלל את דרכיהם , שהרי אמצעי המיגון מתעדכנים ומשתכללים ואיתן פעולות הגנבים כדי להתגבר על הטכנולוגיה והקדמה ונדמה כי לפעמים המציאות עולה על כל דמיון ובחלקה אף מקבלת השראה מסרטים הוליוודים, כמו במקרה שלפני וכפי שהיטיבו העדים מטעם התובעות לתאר זאת במהלך עדותם בבית המשפט .

העדים כולם הסכימו שעסקינן באירוע חריג וכי למעשה לא נתקלו במקרה דומה לו בכל שנות עבודתם בתחום, קרי עד שהמקרה לא קרה לא ניתן היה לחשוב על פריצה וגניבה ממחסן רשוי , אשר מראש נערך להיות מבוצר עם חומות ואמצעי מיגון מעבר לכל בית עסק אחר, כאשר הגניבה תתבצע בחלל הרום מבלי שרגליהם יגעו באדמה / רצפה ובכך, יעקפו את גלאי האזעקה במחסן.

נראה כי תכליתו של ס' 83 לפקודה הינה מתן פטור חובה לאותם המקרים שבהם נתן מחסן הערובה הסבר מניח את הדעת לכך שהטובין סולקו מן המחסן , כאשר הפסיקה בכל הערכאות התעכבה באשמתו של בעל המחסן לסילוקם של הטובין .

בענייננו, סבורני שההסבר הינו מניח את הדעת כשלאור נסיבות העניין היה על הנתבעת ליתן את הפטור לעץ ירוק במסגרת שיקול הדעת הקבוע בס' 83 לפקודה.

חרף התוצאה אליה הגעתי, לפיה יש ליתן לתובעות פטור ממס מכוח ס' 83 לפקודה, אבחן ואתייחס גם לטענות הצדדים מכוחו של הפטור המצוי בס' 92 לפקודה.

ס' 92 לפקודה

ס' 92 לפקודה קובע:

"טובין שאוחסנו או שנרשמו לאחסנה או למסירה מן המחסן, ואבדו או הושמדו מחמת מאורע שלא ניתן למנוע, אם בהיותם באוניה ואם בהיותם בשעת סילוקם, הנחתם או קבלתם למחסן ואם בתוך המחסן, רשאי המנהל לוותר על המכס החל עליהם, ולהחזיר את המכס ששולם עליהם, כולו או מקצתו".

הסעיף כולל שלושה תנאים מצטברים:

תנאי ראשון על הטובין להיות מוחסנים או שנרשמו להחסנה או שנרשמו למסירה מן המחסן.

תנאי שני, מדבר בטובין שאבדו או הושמדו בשל מאורע שלא ניתן היה למנוע.

התנאי השלישי, מתייחס למיקום הטובין מבחינה כרונולוגית, והוא פורש ציר זמן החל מהיותם באוניה ועד להחסנתם במחסן.

משנתמלאו התנאים, רשאי מנהל המכס לפטור את הטובין או את חלקם ממכס, כאשר תכלית הס' היא לאפשר למנהל לוותר על תשלום המכס שעה שהטובין לא הגיעו ליעדם בזמן שהיו במחסן הרשוי.

במקרה שלפני, אין מחלוקת לפיה, מתקיימים התנאים הראשון והשלישי ונותר להכריע בשאלה האם התקיים התנאי השני על חלקיו השונים.

התנאי השני למעשה מורכב משני תתי- תנאים, הראשון שהטובין אבדו או הושמדו והשני שהדבר קרה בשל מאורע שלא ניתן היה למנוע.

הצדדים שניהם העלו פרשנויות שונות למונחים "אבדו" ו"מחמת מאורע שלא ניתן למנוע" המנויים בס' 92 לפקודה.

בעוד עץ ירוק מחזיקה בדעה כי, יש לפרש את המונח "אבדו" באופן רחב  הכולל גם טובין שנגנבו ואת המונח "מחמת מאורע שלא ניתן היה למנוע" כקרות מקרה אמיתי, להבדיל מקנוניה, או ידיעה מראש של בעל המחסן הרשוי, שהביא לאובדן הטובין, הנתבעת מבקשת לפרש את המונח "אבדו" כפשוטו, קרי ככליה של הטובין, השמדה או ירידת ערך שאיננו כולל בחובו מקרה של גניבה וממילא אירוע כזה, אינו נכנס בגדר מאורע שלא ניתן למנוע.

עץ ירוק מוצאת תימוכין לפרשנותה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א) 3281/98 מנשה ח.אלישר ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.9.01) ( להלן ייקרא: " פסק הדין בעניין אלישר" ).

מנגד טוענת הנתבעת, כי פסק הדין בעניין אלישר איננו רלוונטי למקרה של גניבה ממחסן רשוי, באשר הוא מדבר על מקרה חריג של מעשה שוד מהיבואן עצמו, כאשר בית המשפט באותה פרשה נתן משקל מכריע לעובדה שליבואן לא צמח כל רווח מאותם טובין.

כשלעצמי, אינני מוצאת מקום לאבחנה בין מקרה חריג של שוד לבין מקרה חריג של פריצה, בהנחה כי שני המקרים יוגדרו ככאלה, שהרי בשני המקרים, כך לטענת הנתבעת, תכלית החוק של "מבחן הצריכה" איננו מתקיים ולא ברור ההבדל בין היבואן לבין המחסן הרשוי לעניין הפקת ההנאה מהנכס, באשר אין חולק שלשניהם לא צמח כל רווח מאותם הטובין - אם כך, מה לי יבואן ומה לי מחסן רשוי לצורך הפעלת שיקול הדעת במתן פטור, בהתאם להוראות החוק ?

דומה שגם הנתבעת לא סברה שקיים הבדל בין המקרים ומשכך, הגישה ערעור לביהמ"ש העליון.

זאת ועוד, במסגרת סיכומיה בכתב בפני, טענה הנתבעת, כי פסק הדין בעניין אלישר בוטל בהסכמה בבית המשפט העליון ומשכך, אין לה להלכה זו כל נפקות- לטענה זו אתייחס בהמשך.

מקובל על הכל, שהמחוקק ביקש להטיל מס על הנישום, בין אם התרשל או לא התרשל בשמירה על הסחורה ובלבד שזה נהנה מהנכס או מרווח שאם לא כן, לא נראה בעיני צודק להטיל את המס על מי שלא עשה רווח מהסחורה שלא מרצונו, בהנחה שפעל כמחסן סביר על מנת למנוע מקרה צפוי.

לאורו של שיקול זה, נבחן את הצורך במתן פטור, שתכליתו למנוע פגיעה מוגזמת מעבר למידה הראויה, בזכות הקניין של המחסן ( לקבלת רווח מאחסנת הסחורה), להבדיל מהשיקול ותכלית "הצריכה" עליה משתיתה הנתבעת את טענותיה, לעניין קיומו של "אירוע מס". 

ברע"א 3527/96 אקסלברד ואח' נ' מנהל מס רכוש – אזור חדרה, פד"י נ"ב 385 (5), הסביר בית המשפט העליון, כי בשאלת פרשנותו של דבר חקיקה, אין בית המשפט כבול בפרשנותה של הרשות או בהנחיות המנהליות שניתנו על ידה וכי, בנסיבות מסוימות הוא יכול לתת להן משקל, כאשר בסופו של דבר בית המשפט הוא שמכריע בין הפרשנויות שנותנים הצדדים, כשביהמ"ש לוקח בחשבון שיש ליתן עדיפות לאותו פירוש המביא להגשמת תכלית החקיקה.

בחינת הפסיקה הקיימת מעלה, שהתלם הראשון נחרש בפרשת אלישר ומאז, חרף העלאת הטענה על ידי הנתבעת בכל הזדמנות כאמור, טרם הוכרעה המחלוקת שבין הצדדים בעניין פירוש המילה "אבדו" בשל כך שבתי המשפט סברו כי התנאי השני, קרי, מאורע שלא ניתן למנוע, לא התקיים באותם המקרים והסוגיה נותרה ב"צריך עיון".

בראות עיני, לא בכדי ביכרו בתי המשפט להותיר את הסוגיה ב"צריך עיון" תוך ההעדפה להתמודד עם תנאי זה, קרי, בחינת האפשרות למניעת האירוע בלא כל קושי מיוחד, על פני מתן פרשנות מצמצמת למונח "אבדו" באופן כזה שיטיל לשבט או לחסד את המאורע שמגיע לפתחן של הערכאות במובן של סיווגו, להבדיל מבחינתו לגופו של עניין. 

במקרה שלפני, כמפורט לעיל באשר לפטור מכוח ס' 83 לפקודה, שוכנעתי, לאחר ששמעתי את עדותם של העדים, כי עסקינן באירוע חריג וייחודי בדרך שלא ניתן היה למנועו.

אין חולק כי המחסן מאחסן, בין היתר, סחורות "גניבות" כדוגמת סיגריות, אשר הגנבים חומדים בהם ומשכך, גניבה או פריצה למחסן רשוי לצורך גניבת הסחורה הינה בבחינת מעשה צפוי, ברם יש לבחון האם דרך הפעולה הייתה צפויה, כזו שכל בר דעת היה מעלה על דעתו וכי המחסן פעל בכל דרך על מנת למנוע את האירוע על כל מרכיביו.

אכן, ככלל אין מקרה שלא ניתן למנוע, אם נבחן את האירוע בדיעבד, בבחינת חוכמה שלאחר מעשה, כפי שעשתה עץ ירוק בפועל שעה שהפיקה לקחים מהמקרה ונקטה בפעולות על מנת לשפר את אמצעי המיגון ודרכי האבטחה כך שמקרה כגון דא לא יקרה שוב, ברם פעולות אלו נעשו בעקבות אירוע בלתי צפוי מבחינת כל הנוגעים בדבר, לרבות דרישות הביטוח.

אם תכלית החוק מתמצת בהפעלת מבחן הצריכה בישראל, קרי באותם מקרים שהטובין נצרכו בישראל קם הצורך בתשלום המס ואילו באותם המקרים שלא, ניתן פטור, עולה השאלה כיצד נבדקת פעילות המחסן בעניין זה כדי לקבוע שהדבר אירע שלא באשמתו ולא פחות חשוב מכך, כלל לא ברור באילו מקרים יראו את הטובין ככאלה שהתכלו או הושמדו או ירד ערכם , לצורך מתן הפטור, כאשר נקודת המוצא הינה שהמחסן שמר בהתאם לדין על הטובין ולא התרשל באופן אחסונו.

בעניינו, הנתבעת לא נתנה דוגמאות מוחשיות וקונקרטיות למקרים מעין אלו ועושה רושם, כי עסקינן בפרשנות תיאורטית למקרים "בלתי אפשריים" שכן גם אם טובין התכלו הושמדו או ירד ערכם, יש לבחון את התנהלות המחסן וספק בעיני אם בחינה זו נעשית באופן כן ורציני על מנת להתחקות אחר תכלית החוק שהרי צריכה במקרה כזה אין.

יפים בעניין זה דבריו של מר גד וקנין מטעם הנתבעת:

ש.        אם סחורה נלקחה בדרך של שוד מזוין, יש פטור או לא, למה זה דומה יותר?

ת.         שוד מזוין שקרה בתוך המחסן?

ש.        מה זה משנה איפה?

ת.         זה ענין של החבות של המס, אם זה בדרך זה באחריות בעל הטובין, אם זה במחסן זה באחריות בעל המחסן, הכללים לאחריות בעל המחסן, הם ברורים. שמירה על הטובין ועל המס שהיה אמור להיות משולם, אם קרה שוד מזוין, זה באחריות הלקוח, הלקוח אחראי על הדרך.

ש.        אז הוא לא יזכה לפטור אם יגיש בקשה כזו?

ת.         לדעתי לא. לגבי אובדן, יש דוגמא, למשל, טובין מסוג חביות שיש בהן נוזל כוהל, יכול להיות שאחרי זמן, שנתיים שלוש, היבואן יכול עד שלוש שנים לאחסן במחסן בלי לשלם מס, זה שנה עם הארכה עד שלוש שנים, וייתכן והנוזל התאדה, התנדף, ז"א שכאן הטובין אבדו, יש לנו את כלי האחסון שיש לו שווי ויש את הנוזל שלמעשה התנדף וכאן אנו שוקלים ומפעילים את ס' 92 שאומר שהטובין התנדפו התאדו ואנו שוקלים לפטור ממס.

שאלות ב"כ התובעות:

ש.        אני אומר לך שמה שאתה אומר זה נכון, אבל לא מכח ס' 92, אלא מכח ס' הפקודה?

ת.         המחסן הוא הנאמן, הוא זה שצריך לשמור עם אחסנה נאותה, אם הוא לא דאג לאחסנה נאותה והטובין התנדף... שמירה על הטובין זה למנוע ערבוב מטענים בין לקוחות זה למנוע שלא יהיה סימון על הטובין, יש המון סוגי בדיקה שאנו עורכים, במקרה הזה המחסן אמון וצריך לשמור על סידור נאות של הטובין במחסן, ואם הוא לא שמר והנוזל התנדף זה אובדן ואז מפעילים את ס' 92 ומבינים שכאן זה אובדן.

ש.ב.מ.  מה עוד אתם בודקים?

ת.         אנחנו בודקים מדוע זה התנדף, רואים אם המחסן פעל... יכול להיות שנפל איזה ארגז או מתקן על החבית ויצר חור.. אני בודק מדוע הנוזל התנדף.

ש.ב.מ.  מה אתה יכול לגלות שכן תתן פטור?

ת.         במקרה כזה אין לנו אלא לתת את הפטור, הטובין אבדו. במקרה כזה של סחורה שהתנדפה.

ש.ב.מ.  חלק נוסף חוץ מזה שהיא אבדה, המכס בודק איזה פעולות נקט המחסן או היבואן כדי למנוע את זה?

ת.         אמרתי שאני בודק אם המחסן הוא לא זה שגרם.

ש.ב.מ.  במקרה של כוהל מה אתה בודק?

ת.         לא אמרתי שאי אפשר לדעת שיש חור. אנחנו עושים בדיקה. אנחנו שולחים צוות ובודקים אם יש חור, אם יש חור, זה אומר שהנוזל התנדף בגלל החור.

ש.ב.מ.  הסברת מזה אובדן, חומר שהתנדף, איך כוהל מתנדף אתם צריכים לדעת, מה הבדיקה הנוספת שלכם, זה לא מספיק שזה אבד או הושמד אלא אתם צריכים לראות שבעל המחסן נקט פעולות כדי שזה לא יקרה?

ת.         הוא אמור לשמור ....

ש.ב.מ.  זה סיסמאות, במקרה ספציפי, איך הוא אמור לשמור?

ת.         הוא אמור להקצות לו שטח אחסון נאות. אם הוא עשה את כל הפעולות..

ש.ב.מ.  אז איך הוא התאדה?

ת.         יכול להיות שהוא לא עשה את הפעולות..."

(ראה פרוטוקול הדיון מיום 7.10.14, בעמוד 70, מול השורה 12 ועד לשורה 21 בעמוד 71).

למעלה מכך, בחינת הפסיקה בנושא זה מעלה, כי הנתבעת מקשה על היבואנים / המחסנים הרשוים במקרים אשר ניכר על פניהם שעולים הם בקנה אחד עם הוראות התקנות ותכלית החוק, תוך שמירה על נהלים קפדניים של הנתבעת בטיפול בטובין מיובאים, בטענות מטענות שונות על מנת שלא לפטור אותם מתשלום מסי היבוא, מבלי שמופעל שיקול דעת רציני וענייני, כזה המצופה מרשות ממשלתית כדוגמת הנתבעת, במיוחד בשים לב למערכת היחסים שבין הצדדים, עליה העידו העדים כולם .

אין חולק שבמערכת היחסים שבין הנתבעת לבין מחסנים רשויים ויבואנים קיים קשר של תלות, כאשר המחסן מחויב בנאמנות כלפי היבואן וכלפי הנתבעת.

זאת ועוד, היבואנים מקבלים הטבה בדמותה של דחיית תשלום המס לשיעורין ובהתאם לצריכה בפועל ואילו המחסנים הרשויים תלויים בנתבעת לצורך קבלת רישיון לעסוק בכך מדי שנה בשנה ותדמיתם, כמו גם המוניטין שלהם, תלוי בהתנהלותם ובשמירה על הטובין המאוחסנים, הן כלפי הנתבעת והן כלפי היבואנים.

שיקול נוסף עליו עמדו העדים בחקירתם נעוץ בהעדפת המחסן לשלם את המסים חרף העובדה, כי קיים פטור, מהטעם שהמחסן מבקש להצניע מקרי גניבה/ חוסרים בבחינת שמירה על תדמית ומוניטין וכן מהטעם של העדר "כדאיות כלכלית" נוכח גובה ההשתתפות העצמית המוטלת עליהם בהפעלת הפוליסה במקרה של אירוע, כאשר במרבית המקרים של גניבה או חוסר, מעדיפים המחסנים לשלם את המס על פני הגשת תביעה.

ראו בעניין זה עדותו של אריה קרמן ;

ש.        ואז אתה מביא מטעמך את המסמכים שנוגעים לזה, לדוגמא פוליגרף שחברה מסוימת עשתה או חברת ביטוח שהתערבה?

ת.         היום וגם ב-2009 החבות של חברות הביטוח מטילות על המחסנים השתתפות עצמית גדולה ביותר, למשל אצלנו, ההשתתפות שלנו היא למעלה מ-50 אלף ₪ למקרה. אם המכס שולח לי דרישה של 5,000 ₪ אז אני לא מתעסק עם זה, אני משלם וזהו.

ש.        בחרת שלא להפעיל מהמכס את שיקול דעתו, אתה רשאי לפנות למכס והמנהל רשאי להחליט לכאן או לכאן?

ת.         כן.

ש.ב.מ.  אני מבינה את הרעיון שלא להתעסק עם 5000 ש"ח?

ת.         גם 30 אלף ₪..

ש.ב.מ.  אם יהיו לי הרבה מקרים שבהם אני אצטרך לשלם, ואז יהיה מקרה של מליון, המכס יגיד אתה ידוע ככזה, למה לא להתמודד עם זה, אם זה דבר שקורה כל הזמן, צריך להתמודד עם זה כל הזמן, כי אתה מחויב להודיע למכס?

ת.         בענף שלנו בשונה ממחסני ערובה רגילים, הסחורה משתחררת כמעט מידית,   המסים ואז המכס אומר זה לא מעניין אותי, כבר קבלתי את המסים. זה שונה ממחסני ערובה רגילים. 

ש.        תסכים איתי שבמחסן שנעלמו לך כמה ארגזים, ב-2009 יכול להיות שלא  הייתה מערכת מתוחכמת כמו היום, אבל תסכים איתי שאם אבדו לך טובין במחסן ופנית למכס בבקשה והגשת בקשה שנותנת את כל ההסברים, יכול להיות מצב שהמכס פטר אותך?

ת.         לא זכור לי שפטרו אותי.

ש.        זכור לך שהגשת בקשה אי פעם?

ת.         לא זכור לי. 

(ראה פרוטוקול הדיון מיום 7.10.2014 בעמוד 42 מול השורה 30 ועד לשורה 20 בעמוד 43 ).

לדברי הנתבעת, רק במקרה של אובדן הטובין, קרי השמדה או כליה, שלא באשמתו של המחסן, יש לפטור אותו מתשלום המס, שכן במקרים כאלו ניתן לומר בוודאות שלא תהא צריכה שלהם בכלל.

עוד טענה הנתבעת, כי מקרה של כוח עליון, אשר בהכרח נקודת המוצא שלו , ככל הנראה, מובילה למסקנה שאין המדובר באשמתו של המחסן, תהווה הסבר מניח את הדעת שיזכה את הטוען לו בפטור – האומנם ?

ראשית לא ברור כלל מהי ההגדרה של כוח עליון ומה ואילו מקרים נכללים בהגדרה זו, ממילא אין המדובר ברשימה סגורה של מקרים ויש לבחון כל מקרה לגופו, לרבות האפשרות למנוע את האירוע על ידי מי שאמון לשמור על הטובין.

שנית ועיקר, אילו היינו בודקים את סבירות האמצעים שנקט בהם המחסן למניעת כל מקרה של אבדן מטען היינו מביאים לצמצום ניכר של החריג שהרי כמעט כל מקרה של אבדן ניתן למנוע באמצעים טובים יותר ואין סוף לדבר , כך גם באשר לכוח עליון , אם ניטול דוגמא של שיטפון פתאומי או שריפה או כל כח עליון אחר שאז נבדוק האם היה בכוחו של המחסן לצפותו ולהתגונן מפניו, באשר גם דוגמאות אלו הינן צפויות, אף אם נניח שבמדרג סבירות נמוך יותר מגניבה, הגם שלא הובאו בפני נתונים "סטטיסטיים".

יוצא אפוא, שהנתבעת איננה נוקבת בדוגמאות קונקרטיות ככאלה שיענו על אותן הגדרות המנויות בחוק, ככל הנראה על מנת שלא לחייב אותה מראש למקרים שיקרו בעתיד ובכל מקרה, לא תהא פטורה הנתבעת מבחינת המקרים שיובאו אליה לגופם לצורך מתן פטור ממס יבוא, לרבות במקרים של כוח עליון , חוסר , כליה או ירידת ערך, במסגרתם תאלץ הנתבעת באמצעות גובה המכס להפעיל שיקול דעת ענייני.

הנתבעת לא העלתה כל טענה שיהא בכוחה לשכנע מדוע גניבת מטען איננה נחשבת "אבדן", במיוחד בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפני, שספק אם אירע מקרה דומה נוסף לזה, דבר שמחזק את העדר הצפיות של האירוע.

מעבר לכך שלא ברור כלל אילו מקרים נמנים במונח "ירידת ערך" הבאים, לגישתה של הנתבעת בגדרו של הס' תחת המונח: "אבדו" ולא ברור כלל כיצד במקרה כזה מתקיימת תכלית הצריכה בפועל ומדוע יש לפטור ממס יבוא – לנתבעת הפתרונים.

זאת ועוד, בחינת סעיפי החוק השונים מעלה שהמחוקק ידע לנקוט במונח כליה או חוסר באותם המקרים שבהם התכוון לכך ואם נכונה הפרשנות שנותנת הנתבעת, הרי שלא ברור מדוע נמנע המחוקק משימוש באותן המילים, כפי שנעשה לדוגמא בס' 84 לחוק.

למעלה מכך, בבואו של ביהמ"ש לבחון את הפרשנות המוצעת על ידי הצדדים למונח "אבדו" הרי שמתן פירוש צר, דווקני ופשטני של המילה, אותו ביקשה הנתבעת לאמץ, במובן של הנחת חפץ שלא במקומו ואי מציאתו לאחר מכן , אינו מתאים כלל לנושא באשר הוא בהכרח מתאר מצב זמני, שבסבירות גבוהה , יימצא בעתיד- בהנחה שלא נלקחו הטובין מהמחסן ללא רשות על ידי מאן דהוא.

מקרה כזה, אשר לכל הדעות עונה להגדרה "אבדו" מחד, איננו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ועם רציונל הצריכה מאידך שהרי ברור, לכשהאבדה תימצא בשלב כלשהו או אז יצטרך המחסן לשלם עבורה מסים, ממילא לא ברור כיצד מקרה כזה יכול לחסות תחת התנאי של "שלא באשמתו של המחסן" – האחראי על הסחורה ועל שמירתה.

לכן, נראה בעיני נכון יותר ליתן למונח זה את הפירוש התכליתי , זה המעניק מובן שלם למונח "אבדן" ככזה הכולל את כל המקרים שבמסגרתם הטובין נעלמו לבלי שוב, לרבות גניבה או שוד ורק במקרים אלו, זכאי המחסן לעתור למנהל המכס ולדרוש פטור, או אז תהא חובה על המחסן ליתן הסבר מניח את דעתו של מנהל המכס.

יוצא אפוא, כי באותם המקרים שבהם עלה בידי בעל מחסן הערובה להוכיח כי נקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הפריצה או הגניבה שהביאו להסתלקות הטובין, הרי שאז יש להפעיל את מנגנון הפטור שבסעיפים 83 ו- 92 ושומה על גובה המכס להפעיל את שיקול דעתו ולפטור מהתשלום.

מקובלת עלי הגישה לפיה, סמכותו של מנהל המכס בהתאם להוראות אלו הינה סמכות שבחובה ויש להפעילה מקום בו התקיימו התנאים אשר צוינו לעיל. חיזוק לגישה זו ניתן למצוא בבג"צ 150/69 רייך נ' מנהל העתיקות והמוזיאונים פ"ד כד (1) , 204 .

במקרה שלפני, אין חולק שעץ ירוק אחסנה את הטובין מהסוג שנגנב במקום נפרד כפי שנדרש ממנה תוך שהיא פועלת להמצאת מיגוני הפריצה והשמירה במחסן ברמה גבוהה, שכללה הצבת שומר 24 שעות ביממה שערך סיור פטרול כאשר השערים הראשיים סגורים ונעולים בשעות שאין פעילות וכן ישנה במקום מערכת של  טלויזיה במעגל סגור. זאת ועוד, דלתות המחסן המקורה מכוסות בגלאים פסיביים ואלקטרו אקטיביים ונעולות באמצעות רפידות נעילה פנימיות וחיצוניות. עץ ירוק דאגה להתקנת גלאים לאורך גדר המתחם בנקודות שונות וכל מערכות האזעקה במועד האירוע היו תקינות , פעילות ומחוברות בתקשורת טלפונית לחברת האבטחה המקומית, בנוסף לעמדת השומר וכלבי השמירה .

בנוסף לכל אלה, נעשה במחסן שימוש בכרטיסי עובד מקודדים המאפשרים כניסה לאזורים שונים במתחם, לעובדים מורשים בלבד ומבקרים במתחם מחויבים להיות מלווים על ידי עובדים מורשים.

זאת ועוד, עץ ירוק ועובדיה שיתפו פעולה לרבות, במסגרת חקירות ובדיקות פוליגרף על ידי המשטרה בקשר עם אירוע הפריצה ונשללה קנוניה או קשר כלשהו לאירוע .

יוצא אפוא, שהתובעת פעלה בהתאם לדרישות המיגון ממחסן רשוי האמון על שמירת הטובין עד לסילוקם מהמחסן ומבלי שהיה ביכולתה לעשות דבר בנוסף מעבר למה שנעשה על ידה, כדי למנוע את אירוע הפריצה בזמן שזה התרחש וכי האירוע הצליח להפתיע גם את העדים הנוספים שהעידו באשר לאופן התרחשותו ונדירותו, לעניין היכולת לצפות אותו.

ניסיון הנתבעת לטעון כנגד אמצעי המיגון, לא זו בלבד שהינו בבחינת הרחבת חזית באשר לא נטענה כל טענה בעניין זה במסגרת כתבי הטענות, אלא שדינו להידחות גם בשל כך שהנתבעת בחנה את הליקויים הנטענים בדיעבד ובהינתן שהאירוע הצביע על ייתכנות המקרה וממילא על הרצון למנוע בעתיד הישנות של מקרה כגון זה אצל עץ ירוק, בבחינת לימוד לקחים.

למעלה מכך, העד מטעם הנתבעת העיד, כי האחרונה מבצעת בדיקות של המחסנים הרשויים לרבות מצב השמירה ומצב השערים ובשום שלב, לא מצאה לנכון להעיר לעץ ירוק על כשלים שלהם באמצעי האבטחה והמיגון במחסן, להבדיל מליקויים אחרים שנציגי הנתבעת מצאו במקום והעלו אותם על הכתב, מייד בסמוך לאחר ביצוע הביקור.

ראו בעניין זה עדותו של מר גד וקנין מטעם הנתבעת המדברת בעד עצמה :

ש.        אתה אומר שמיד לאחר שהודיעו לכם על הפריצה שלחתם צוות למחסן?

ת.         כן.

ש.        מי היה בצוות?

ת.         בודקים מהמחלקה.

ש.        שמם?

ת.         אינני זוכר, אבל אם אינני טועה אחד מהם גבי ביטון שהוא עדיין בודק אצלי במחלקה.

ש.        והם כמובן הוציאו דו"ח?

ת.         הם מוציאים דו"ח ביניים על הנוכחות ועל ההגעה לשם.

ש.        איפה הדו"ח בתצהיר שלך?

ת.         הדו"ח אין בו שום דבר שיכול להעיד, אלא חוץ מזה שמחויבים להגיע ולוודא  שאכן המחסן פועל לזמן את המשטרה ואת הביטוח, זה תפקידם של הבודקים, הם אמורים להגיע לראות האם באמת היה אירוע פריצה ולוודא שהמחסן פועל להביא את המשטרה, האם הוגשה תלונה במשטרה ולפנות לחברת הביטוח.

ובהמשך:

ש.        שאלתי אם אתם בודקים את מצב השערים אם הם תקינים או לא תקינים?

ת.         לא, אנחנו לא אחראים על אבטחה ומיגון של המחסן.

ש.        אני הצגתי לך את המסמך ואתה מכיר אותו, אתה אשרת לי שהמסמך הוא חלק  מאוגדן המכס שאתם פועלים לפיו ואתה מאשר לי שבס' 3 אחרי שכתוב פרטי מחסן ופרטי אחסנה, בס' 3 צריך לכתוב מי שעשה את הבדיקה, האם מצב השמירה, מצב הגדרות, מצב הפתחים וכו', תקין או לא תקין?

ת.         אנחנו עושים את הבדיקה, אנחנו מסמנים את מצב השערים.. אנחנו מציינים, אנחנו בודקים את מצב השמירה ואת מצב השערים..

ש.        אז אתם כן בודקים את השערים, השמירה, הגדרות והפתחים?

ת.         אמת.

( ראו פרוטוקול הדיון מיום 7/10/14 בעמוד 58 מול השורה 22 ועד לשורה 2 בעמוד 59 ובהמשך לעומד זה מול השורות 26 ועד לשורה 4 בעמוד 60 ).

באשר לדרישות המיגון, נראה שהצדק עם התובעות ויש לבחון עניין זה בהתאם לקביעות ודרישות הביטוח הואיל והוא הגורם הנושא בתשלום תגמולי הביטוח ובהעדר מחלוקת לפיה, עץ ירוק עמדה בדרישות מגדל, הרי שלא ניתן לומר וממילא להסיק כי התרשלה.

סיכום:

שוכנעתי, כי התובעות עמדו בדרישות סעיפי הפטור שניהם, כפי שפורט לעיל בהרחבה ומשכך, לא חלה עליהם חובה לשאת בתשלום המס החל על הטובין שנגנבו באירוע הפריצה נשוא ההליך שלפני.

בשולי פסק הדין, אתייחס בקצרה לטענות נוספות שהעלו הצדדים, הנחוצות להכרעה ולהנמקתה בלבד, הגם שאין בהן כדי לשנות מההכרעה אליה הגעתי כאמור לעיל;

תחולתו של חוק השומרים:

הנתבעת טענה במסגרת טענותיה כי, במערכת היחסים שבין הצדדים, יש לראות בעץ ירוק כשומר שכר, בהתאם לחוק השומרים, תשכ"ז- 1967 ( להלן ייקרא: " חוק השומרים" ) ומשכך, חלה עליה אחריות מוגברת, כמעט מוחלטת.

מנגד טענה עץ ירוק, כי חוק השומרים הינו חוק כללי הנסוג מפני חוק ספציפי- הפקודה , החל על מחסני ערובה , במיוחד אותם סעיפים העוסקים באחריותם של מחסנים רשויים.

עוד טענה עץ ירוק, כי הנתבעת לא זו בלבד שאיננה משלמת לה שכר עבור השמירה, אלא שהיא נאלצת לשלם לנתבעת אגרות בעבור קבלת הרישיון וממילא לנתבעת אין כל עניין בנכס שנגנב אלא במיסי היבוא המגיעים למדינה ואשר אינם עונים להגדרת "נכס" על פי חוק השומרים, כך שיש לראות בעץ ירוק , לכל היותר, שומר חינם.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, שכן כפי שקבעתי במסגרת פסק דיני, במקרה שלפני חלים סעיפי הפטור בהתאם לפקודה, סבורני כי יש לערוך אבחנה בין פסק הדין- ע"א 5694/07 שארכת יאמכו נ' מ"י, עליו מסתמכת הנתבעת, לבין המקרה שלפניי ;

בפסק הדין "שארכת", הוגשה התביעה על ידי היבואן כנגד מדינת ישראל וכנגד המחסן הרשוי , קרי קיימות שתי מערכות דינים, האחת חולשת על מערכת היחסים שבין היבואן לבין מדינת ישראל, כלפיה טען היבואן להשבת המס ששולם על ידו, בהתאם להוראות פקודת המכס, השנייה ; חולשת על מערכת היחסים שבין היבואן לבין המחסן, שאיננה מוסדרת בפקודה ומשכך, חלות הוראות חוק השומרים.

במקרה שלפני, מערכת היחסים שבין הצדדים מוסדרת בפקודה ומשכך, אין כל צורך בפנייה לחוק השומרים באשר זה האחרון הינו דין כללי בעוד שהפקודה הינה דין ספציפי המתייחסת לאחריות המחסן לתשלום מסי יבוא לטובת הנתבעת, דבר העולה בקנה אחד עם ס' 14 לחוק השומרים לפיו ;

" הוראות חוק זה יחולו על שמירת נכסים כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים.".

טעם נוסף נעוץ בכך שאין חולק, כי הסעיפים הרלוונטיים לקביעת האחריות של המחסן בתקנות המכס והדרישה "ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן" המופיעה בהוראת ס' 2 רישא לחוק השומרים הינה דרישה דומה לדרישה המופיעה בס' 92 לפקודה, ללמדך כי אין צורך בפנייה לחוק הכללי כאשר הנושא מוסדר בדין ספציפי.

אוסיף ואומר, כי לו היה מקום לדון בשאלה האם מחסן הינו שומר שכר במערכת היחסים שבין הצדדים שלפני , הרי שאז דומני כי התשובה לכך הייתה חיובית, בניגוד לטענות התובעות לפיהן, הנתבעת איננה משלמת תמורה כלשהי לידי עץ ירוק וממילא, מיסי יבוא אינם בבחינת "נכס" כהגדרתו בחוק השומרים, כל זאת בשל קיומם של שני טעמים;

טעם ראשון מצוי בהוראות החוק, ראה ס' 1 (ג) סיפא לחוק השומרים ולפיו; " השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר ". קרי, די בכך שלעץ ירוק צומחת טובת הנאה מעצם השמירה.

טעם שני מצוי בכך שבחוק השומרים אין הגדרה למונח "נכס" ומה נכלל במסגרתו ומשכך, אין לקבל את טענת התובעות לפיה, הנתבעת אדישה בקשר לטובין ( הנכס), במובחן ממיסי הייבוא שלדידן של התובעות, אינם חוסים תחת הגדרת "נכס" בחוק, באשר הפרדה מעין זו הינה מלאכותית שהרי ברור ששמירה על הנכס, בהכרח משמעותה שמירה על המיסים הנלווים לו.      

אלא שלמרות זאת , הרי שבמקרה שלפני לאור מסקנתי כי עץ ירוק לא התרשלה באשר בנסיבות אירוע הפריצה לא יכול היה המחסן לחזותו מראש וממילא לא למנוע את תוצאותיו, לא הייתה מוטלת עליו אחריות ע"פ ס' 2 לחוק השומרים.

משמעות רישומה של הנתבעת כמוטב בפוליסת הביטוח:

בעניין זה מקובלת עלי עמדתן של התובעות כפי שהיא מוצאת ביטוי בסיכומיהן בכתב ואף מקבלת חיזוק בפסיקה, כך למשל בעניין אלישר, לפיה יש לבחון בכל מקרה האם זכאי המחסן לפטור מתשלום המיסים וככל שהתשובה על השאלה הינה בחיוב, הרי שאז אין לו למחסן כל צורך בפנייה לפוליסה וממילא קבלת דמי ביטוח , קרי על ביהמ"ש לבחון האם ישנה הצדקה לגבות מהחייב את המס אם כן, הוא זה שישלם מכיסו את המס ואם יקבל החזר מחב' הביטוח הרי שעניין זה הינו בינו לבין המבטחת ואם אין הצדקה לגביית המס ע"פ דיני המיסים אין גם הצדקה שייגבה מקופת חב' הביטוח בעקיפין ולא יוחזר מנימוקים טכניים פורמליים.

נפקות ביטולו של פסק הדין בעניין אלישר :

הנתבעת טענה, כי אין לה להלכה זו כל נפקות משפטית באשר היא בוטלה בהסכמת הצדדים במסגרת הליך שנוהל בבית המשפט העליון, בערעור שהגישה הנתבעת על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

דינה של טענה זו להידחות וזאת בשל כל הטעמים שציינו התובעות במסגרת סיכומי התשובה מטעמן ( ראו בעיקר סעיפים 19-22 ).

בראות עיני, אין כל משמעות לעובדה שהצדדים הסכימו לביטולו של פסק הדין שכן, יש לקרוא את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ואשר קיבלה תוקף של פסק דין במלואה ולפיה נשמרו חלק מתוצאות פסק הדין והנתבעת שילמה לידי התובעת שם מחצית מהסכום שנפסק. קרי ההלכה בעניין אלישר שרירה וקיימת ולא בוטלה בהסכמת הצדדים ודווקא ניתן ללמוד, כי ההפך הוא הנכון שהרי אם רצתה הנתבעת שתקבע הלכה מחייבת היה עליה להותיר את אותן שאלות ומחלוקות להכרעת ביהמ"ש ומשלא עשתה כן, מטעמים השמורים עמה, הרי שנטלה סיכון בכך שמנעה את השלמת המלאכה.

סוף דבר:

מכל הנימוקים הללו, הנני מקבלת את התביעה לפסק דין הצהרתי לפיו, עץ ירוק אינה חייבת בתשלום המסים בגין הטובין שנגנבו ובהתאם הנני מורה בזאת לנתבעת להשיב לידי עץ ירוק את הערבות הבנקאית שניתנה על ידה לצורך עיכוב הליכים עד לבירור התובענה שבפני. משהתקבלה התביעה במלואה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובעות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60 אלף ₪ .

מעבר לסכום זה זכאיות התובעות לקבל את ההוצאות שנאלצו להוציא לרבות תשלום האגרות, לצורך כך תוגש בקשה מתאימה לשומת הוצאות אליה יצורפו האסמכתאות של התשלום בפועל , עם עותק לצד שכנגד , כל זאת בתוך 20 יום מקבלת עותק של פסק הדין, שיישלח על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.