בשם העוררים: עו"ד משה הר שמש

בשם המשיב: עו"ד חגי דומברוביץ (פרקליטות מחוז ירושלים)

1. בפנינו שני עררים אלה:

א. הערר הראשון מתייחס לבקשת העורר 1 לביטול עסקת מכר, שנעשתה בשנת 1994 בין המנוח עזרא יוסף לוי (להלן: "עזבון עזרא לוי, או העורר 1") לבין בניו, ולקבוע כי העורר 1 הוא הבעלים של המקרקעין, נשוא הערר, מיום רכישתם.

ב. הערר השני מתייחס לשומה בגין העברת חלקו של ציון לוי ז"ל (להלן: "עזבון ציון לוי, או העורר 2") לאביו המנוח.

2. המחלוקת שעולה משני העררים היא, האם זכויותיו של העורר 1 (האב) במקרקעין, היו מאז רכישת המקרקעין בשנת 1971 או שהועברו אליו על-ידי בניו לרבות ציון ז"ל, בגדר עסקאות החייבות במס.

רקע עובדתי לגבי שני העררים

3. ביום 20.7.1971 נעשתה עסקה בחלקות 256, 257 ו- 258 בגוש 30044 (להלן: "המקרקעין") בין עיריית ירושלים, שהייתה הבעלים של המקרקעין לבין עזרא יוסף לוי ז"ל וחמשת בניו: יוסף, משה, חיים, מאיר וציון (האחים). המקרקעין חולקו בחלקים שווים בין האב והאחים, כך שכל אחד מהם רכש 1/7 מהבעלות.

4. בד בבד עם הסכם הרכישה האמור, חתמו האחים על ייפוי כוח בלתי חוזר, שלפיו הקנו האחים לאביהם סמכות לבצע פעולות במקרקעין לגבי חלקיהם.

5. ביום 20.3.1991 נעשה הסכם נוסף בין האב לבין האחים והאחיות – זיוה, שרון ואסתר רחבי, שבו מאשרים האחים והאחיות את תוקפו של ייפוי כוח שניתן לאב, עוד בשנת 1971. לפי ההסכם הקנו האחים והאחיות לאב סמכות לעשות שימוש במקרקעין לגבי החלקים שבבעלותם.

6. ביום 28.6.1994 נחתם הסכם מכר ללא תמורה בין האחים לבין האב, שלפיו העבירו האחים את חלקם במקרקעין, שהוא 6/7 לאב. עסקה זו ביצע האב על-פי הייפוי כוח הבלתי חוזר שבידו, והוא גם זה שחתם על ההסכם האמור בשם האחים.

7. ביום 20.7.1994 הוגשו הצהרות ושומה עצמית של האחים כמוכרים, ושל האב כקונה ללא תמורה. האב חויב בשליש מס רכישה, לפי תקנה 20 לתקנות מס רכישה (מכירה מיחיד לקרוב).

8. בנוסף לטופס מש"ח, הוגש למשיב מכתב הנושא את התאריך 19.7.1994, שבו פירט ב"כ האב, עו"ד בן זקן, את פרטי המכר והשומה העצמית של האב.

9. הוגש גם תצהיר מיום 1.9.1994 של האב, שלפיו מצהיר האב, כי הוא רכש את המקרקעין מבניו, ללא תמורה, וכי הוא הקונה ללא תמורה, לפי הסכם מיום 30.6.1994, מבניו ששמותיהם פורטו בתצהיר האמור.

10. הוגש למשיב אישור מיום 25.10.2000, שלפיו האב הוא הבעלים של 6/7 מהזכויות במקרקעין, על-פי הסכם מכר משנת 1994. עוד צוין כי הבעלות לא נרשמה במרשם המקרקעין (נספח ז' לתצהיר המשיב).

11. משנפטר האב, הוגשה בשם העיזבון, ביום 5.3.2008, ועל בסיס צוואת האב, בקשה לרשות המסים שכל הנכסים, לרבות המקרקעין, שברשות העיזבון עזרא לוי וחברות נוספות – יתמזגו בחברה חדשה שתעניק פירות מהשכרת הנכסים – לצאצאי האב. בהחלטת רשות המסים, הוסכם לראות בהעברת המקרקעין כהכנסה לפי סעיף 104 לפקודת מס הכנסה. בהתאם לכך העברת המקרקעין לא חויבה במס שבח וניתנה הקלה במס רכישה, בכך ששולם מס רכישה בשיעור 0.5% במקום 5% (ראו נספח א' לתצהיר המשיב).

בקשה לביטול עסקת המכר

12. ביום 8.7.2009 פנה ב"א העורר 1, בבקשה למשיב, וביקש, בין היתר, להחזיר את מס הרכישה ששולם בגין העברת המקרקעין ללא תמורה, משנת 1994, מבניו אליו- לבעלותו הוא. בבקשה זו, גם נתבקש המשיב לבטל את השומות שהוציא בשנת 1994, משום שלא נמכרו, לטענתו, זכויות במקרקעין, וכי כל שנעשה היה אך תיקון רישום פורמאלי בפנקסי המקרקעין (נספח ט' לתצהיר המשיב).

13. המנהל דחה את בקשת עזבון עזרא לוי לבטל את העסקה משנת 1994, מן הטעם שמלכתחילה המקרקעין נרכשו על-ידי האב, והאב העביר בשנת 1994 את חלקם של בניו אליו, כפי שגם קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתיק 43410/05 (ראו נספח י' לתצהיר המשיב).

14. למעשה, וזאת טענת המשיב, העורר 1 – העיזבון לא הגיש בקשה פורמאלית לביטול העסקה האמורה משנת 1994 ועד היום.

עיקרי העובדות בערר העיזבון של ציון לוי ז"ל

15. אחד מהאחים שהיה לו 1/7 במקרקעין בשנת 1971, הוא ציון לוי ז"ל, נפטר ביום 19.4.1992. המנוח ציון לוי הוריש את חלקו במקרקעין לאשתו ולשלושת ילדיו.

16. האב שחתם בשמו ובשם בניו על הסכם, המבוסס על ייפוי כוח שנתנו האחים, העביר ביום 28.6.1994 את החלקים של בניו אליו, לרבות חלקו של הבן ציון ז"ל, שנפטר כאמור יותר משנתיים, קודם לכן.

17. המשיב דחה את השומה העצמית, שבה הצהיר האב על שומת מס רכוש מופחתת לעניין חלקו של בנו ציון ז"ל.

18. האב הגיש השגה ומשזו נדחתה הוגש ערר (עמ"ש 9/95) לוועדת הערר שלפי חוק מיסוי מקרקעין, בירושלים. ביום 21.1.1997 נתנה ועדת הערר החלטה, שלפיה האב לא היה יכול לעשות שימוש בייפוי הכוח שנתן לו ציון המנוח, וכי הוא לא היה רשאי להעביר את חלקו של ציון במקרקעין לבעלותו, בשל פטירתו של ציון לפני שנעשתה ההעברה כאמור. הוועדה גם קבעה שלא נערכה עסקה עם ציון המנוח, ובשל כך אין לחייב במס רכישה.

19. לפיכך, 1/7 מהמקרקעין נותרה בידי עיזבון ציון לוי, בעוד שהאב רכש 5/7 מיתר בניו ויחד עם חלקו הוא החזיק ב 6/7 מהזכויות במקרקעין.

20. יורשי ציון לוי תבעו בבקשתם מיום 15.9.1996 לבטל את מס השבח שחויבו בו, בשל כך שלא הייתה העברה של חלק המנוח ציון בשנת 1994 (נספח יג' ו- יד' לתצהיר המשיב).

21. האב ויורשי ציון ז"ל ניהלו הליכים שונים לעניין הבעלות ב 1/7 מהמקרקעין, וביום 5.3.2009 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, שלפיו חלקו של ציון יעבור לעיזבון האב, וכי העיזבון ישלם תשלום חודשי לאחד מיורשי ציון ז"ל, שהוא קטין, בסכום הנקוב בהסכם, בנוסף לתשלום שישולם לאלמנתו של ציון, בכל חודש, וכי סכום של 30,000 ₪ שקיבלה כהלוואה, ייחשב מקדמה על חשבון הקצבה החודשית שהוסכמה ופורטה בהסכם, שבית המשפט לענייני משפחה בירושלים אישרו כפסק דין ביון 5.3.2009.

22. ב"כ של עיזבון עזרא לוי טען במכתב ששלח למשיב, ביום 9.7.2009, כי העברת חלקו של ציון ז"ל לעיזבון אינה מכירה של זכויות ומשום כך אין צורך בדיווח על העברת חלקו, ולחלופין נטען, כי זו העברה מנאמן לנהנה, הפטורה ממס (נספח ט' לתצהיר המשיב).

23. המשיב דרש מעיזבון עזרא לוי להגיש הצהרה על רכישת חלקו של ציון ז"ל מיורשיו. המשיב גם הוציא דרישה לאלמנת ציון לוי להצהיר על מכירת הזכות של 1/7 במקרקעין לעיזבון עזרא לוי , בהתאם לסעיף 82 לחוק מיסוי מקרקעין (נספחים י' ו- טז' לתצהיר המשיב).

24. המשיב גם ביקש מבא-כוחו של עיזבון ציון ז"ל להמציא לו העתק מהודעת נאמנות בין עיזבון עזרא לוי לבין עיזבון ציון לוי, על-פי האמור במכתבו של ב"כ עיזבון ציון לוי בעניין הנאמנות. אולם, ב"כ עיזבון ציון לוי טען במכתב מיום 7.3.2010, כי אין מקום להוציא שומה בגין ההסכם שנכרת בין עיזבון עזרא לוי לבין עיזבון ציון לוי.

25. המשיב הוציא ביום 23.5.2010 שומה, לפיה עיזבון ציון לוי מכר 1/7 מהמקרקעין לעיזבון עזרא לוי, לפי שווי של 1,285,714 ₪. שווי זה קבע המשיב על בסיס חוות דעת שמאית מטעם העוררים, שלפיה שווי המקרקעין עומד על סכום של תשעה מיליון ₪, וכי קיימת חבות לשלם מס שבח ומס רכישה (נספח יח' לתצהיר המשיב).

26. עיזבון ציון לוי הגיש השגה על השומה, והמשיב נתן ביום 5.1.2011 החלטה בהשגה. לפי ההחלטה האמורה, לא ניתן לבטל את עסקת המקרקעין שנעשתה בין עיזבון ציון לוי לבין עיזבון עזרא לוי, וכי יורשי ציון ז"ל עמדו על זכותם לקבל את חלקו של ציון במקרקעין, ניהלו הליכים משפטיים, ובסופן של ההתדיינויות הסכימו לבצע העברת בעלות של חלקם במקרקעין (נספח יט' לתצהיר המשיב).

טענות העוררים

27. העוררים בשני העררים טוענים, כי הזכויות במקרקעין במלואן היו של האב עוד משנת 1971, וכי לא היו לבנים כל זכויות במקרקעין – אם משפטיות ואם כלכליות. קביעה זו קיבלה תוקף בפסק דין, שקבע כי האב היה הבעלים של המקרקעין משנת 1971.

28. ההסכם משנת 1994 לא שיקף מכירה של זכויות של הבנים לאב, ולא שיקף מתנה, שכן לבנים לא היו כל זכויות במקרקעין.

29. גם הסכם הפשרה משנת 2009 שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, לא שיקף מכירה של זכויות ציון ז"ל לאב, מאחר שזכויות אלה מעולם לא היו חלק מעיזבון ציון לוי.

30. עוד טוענים העוררים, כי מצד הדין וההלכה, הרי שנקודת המוצא של דיני המס היא שיקוף האמת וחתירה למס אמת. בדיני המס השאיפה לגילוי האמת חזקה מכל ענף משפט אחר. בשל כך ניתן לרשות המס שיקול דעת לסווג עסקה שלא לפי לבושה הפורמאלי, ולהתעלם מעסקה מלאכותית ולסווגה מחדש לפי מהותה הכלכלית האמתית.

31. ועוד זאת, חוק מיסוי מקרקעין מצמצם עוד יותר את התחולה של עקרון המניעות, באופן שניתן לתקן שומה לפי סעיף 85 לחוק, בתקופה של ארבע שנים מיום הוצאת השומה, כדי להביא לשומת אמת.

32. בהתאם לכך, העוררים טוענים, כי המהות האמתית של העסקה שבענייננו היא, שמעולם לא היו למי מהבנים זכויות במקרקעין, גם לא לעיזבון ציון לוי, וכי תשלום קצבה חודשית לבנו ולאלמנתו של ציון, שניתן לפנים משורת הדין, אינו מהווה עסקה החבה במס. אם היו לעיזבון ציון לו י זכויות במקרקעין, ניתן לצפות כי התמורה תהיה בשווי של מכירה בשוק, אך הקצבאות, למרב, לא יגיעו לעולם לשווי שקבע המשיב בסכום של 1,285,714 ₪.

33. לטענת העוררים הקצבה הניתנת מכספי עזבון עזרא לוי לבן ולאלמנה של ציון, אינה אלא קצבה ולא תמורה בעד רכישת חלקו של עזבון ציון לוי במקרקעין, נעשתה כאמור לפנים משורת הדין וכדי לחדול מקרבות משפטיים בקרב המשפחה.

34. לעניין הערר של עזבון עזרא לוי, טוענים העוררים, כאמור, כי זכויות האב היו מלאות בכל המקרקעין מתח בשנת 1971, וכי חלקם של הבנים לא נרכש על ידי האב בשנת 1994, כטענת המשיב.

35. הטענה כי העוררים לא הגישו תצהיר בעניין ביטול העסקה משנת 1994 היא טענה טכנית גרידא, שהועלתה לראשונה בתצהיר המשיב. עוד טוענים העוררים, כי פסק הדין משנת 2008 בעניין בעלותו של האב במקרקעין, מהווה קביעה לעניין בטלותה של הפסקה משנת 1994. בכל מקרה, ניתן לבטל שומה לפי סעיף גם לחוק המקרקעין.

36. לעניין טענת המניעות וההשתק, אומרים העוררים, כי 15 טענה חדשה של המשיב שהופיעה לראשונה בתצהיר המשיב וי שבה "שינוי חזית". עם זאת, בעניין דנן אין מתקיימים התנאים המצטברים לצורך קבלת הטענה: לא נוהל הליך משפטי ע"י עזבון האב, לא הוכח שנמסרה הצהרה לא נכונה למשיב, ולא דווחה לעיזבון האב טובת הנאה, אפילו נטענה טענה זו.

37. הנה כי כן, מבחינה מהותית, האב או עזבונו לא קיבלו מתנה מהבנים, וכל שביקשו הוא להעמיד עובדות על מכונן, להסיר ספק ולהעמיד את עקרון האמת מעבר לשיקולי מניעות.

טענות המשיב

38. לעניין הערר של עזבון האב: יותר מעשור אחרי הגשת המש"ח וההצהרה, ביולי 1994, העוררים מנועים ומושתקים מלטעון טענות עובדתיות שונות מן העובדות שהצהירו עליהם, בזמנו. טענת העורר שלא התקיימה עסקת מכר בין האב לבנים, עומדת בניגוד להצהרותיו, ומטרתה היא התחמקות מתשלום מס עיזבון בעבר, ועתה גם התחמקות מתשלום מס רכישה.

39. הלכה ידועה היא, כי נישום מנוע מלטעון טענות עובדתיות חדשות השונות מעובדות שהצהיר עליהן בעבר (ראו: ע"ו 7821/8611 חברת אוטובוסים מטאר אלקודס נ' מנהל מע"מ, מיסים ח/5, ה- 184, 188-189; ו"ע 1038/00 תמר דלאל ואח' נ' משרד האוצר, מיסים טו/3 (6/2001), 268; ו"ע 9071/04 גולובנצ'יץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים; ו"ע 1053/06 תרצה כהן נ' מנהל מיסוי מקרקעין, ירושלים, שני האחרונים טרם פורסמו, שניתנו על-ידי ועדה זו).

40. בעניין דנן, כך טוען המשיב, עסקת המכר ללא תמורה מהבנים לאב, התקיימה בפועל, הוצהרה כדין, והעוררים התייחסו אליה כאל עסקת מכר, וכל הנתונים שלה מצביעים על כך שאכן זו הייתה עסקת מכר ללא תמורה, שנעשתה בין האב לבניו (הסכם המכר, טופס מש"ח, תצהיר האב, אישור מעיריית ירושלים, ומכתב מטעם האב למשיב).

41. וגם זאת, על בסיס העסקה משנת 1994, העוררים נהנו מכך שבמרשמי העירייה רשום האב כבעל הזכויות והם נהנו גם מהחלטת המיסוי שהוציאה רשות המיסים, לבקשת העיזבון.

42. העוררים ביקשו שכל נכסי האב, לרבות המקרקעין, יועברו לחברה ממזגת חדשה, אשר תחלק פירות לצאצאי עזרא לוי ז"ל. היסוד להחלטת המיסוי לעניין המקרקעין הוא, שהמקרקעין עברו מעיזבון האב לחברה החדשה, ובשל כך ישולם מס רכישה מופחת, בעת העברת הנכסים מהעיזבון לחברה האמורה.

43. ועוד זאת, אם טענת העוררים שלא התקיימה עסקה בשנת 1994, וכי האב לא רכש את חלקי הבנים במקרקעין, הרי שלא היה בסיס להחלטת המיסוי האמורה, וכי יש להעביר תחילה את חלקי הבנים במקרקעין לעיזבון, ורק אחרי כן ניתן להעביר אותם לחברה החדשה.

44. יש לזכור, כי בשל העסקה משנת 1994, נהנה העיזבון ממס רכישה מופחת בהעברת המקרקעין לחברה.

45. משום כך, העוררים מנועים ומושתקים מלטעון עובדות חדשות לעניין העסקה משנת 1994, שבשלה נהנו העוררים מס רכישה מופחת.

46. המצגים שהעוררים מנסים להציג היום, כאילו לא הייתה עסקה בשנת 1994, סותרים את המצגים שהציגו בפני רשות המיסים, ויש להורות על ביטול החלטת המיסוי האמורה.

47. הראיות שהביאו העוררים לתמיכת טענותיהם שלפיה מטרת הרכישה של המקרקעין בשנת 1971 על-ידי האב ובניו הייתה התחמקות מתשלום מס עיזבון שחל באותם זמנים, ומשבוטל מס עיזבון בשנת 1981, הם מנסים עתה לטעון שלא היו דברים מעולם, ומנסים הם להימנע מתשלום מס רכישה (ראו עדות מאיר לוי, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 7.12.11 ועדות חיים פרץ, חשב החברה, פרוטוקול מיום 9.11.11 וכך גם בתצהירי הבנים שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה).

48. אף האב הצהיר במסגרת ה"פ 3165/01 בעניין שהגיש נגד אלמנת ציון לוי, כי ההסכם לרכישת הזכויות במקרקעין מעיריית ירושלים על-ידו ועל-ידי בניו נעשה משיקולי מס עיזבון, וכיצד יכול העיזבון לטעון היום, שמלכתחילה המקרקעין היו בבעלות האב.

49. האב טען במסגרת עמ"ש 9/95 בפני ועדת הערר כי המקרקעין כולם שלו, לפי ייפוי כוח שיש בידו מהבנים, אך טענתו נדחתה על-ידי ועדת הערר.

50. בשל כך טוען המשיב, כי יש כאן מעשה בית דין, לפיו רק משנת 1994 עברה הבעלות בחלקם של הבנים במקרקעין לידי האב.

51. עוד טוען המשיב, כי טענת העוררים בערר זה, סותרת את סופיות השומה, כי חלפה תקופה של כ-15 שנים מהצהרתו של העורר. העורר הגיש בשנת 1994 שומה עצמית שהפכה בשנת 1994 לסופית, ואין להיזקק לפתיחתה היום ולטענות נוגדות לטענותיו הוא.

52. המשיב מוסיף, כי אין כל בסיס לביטול העסקה שנעשתה בשנת 1994, אם לגופה ואם משוב שמעולם העוררים לא הודיעו על ביטול העסקה.

53. לעניין הערר של עיזבון ציון לוי: בהחלטת ועדת הערר בהליך קודם שיורשי ציון לוי היו צד לו, מיום 21.1.1997 נקבע כי האב לא היה רשאי לעשות שימוש בייפוי כוח שנתן ציון ז"ל לאחר שנפטר, וכי האב לא יכול להעביר לבעלותו את חלקו של ציון. משום כך נותרו בידי העיזבון של ציון לוי 1/7 מהזכויות במקרקעין.

54. בהליכים שבין עיזבון עזרא לוי ויורשי ציון לוי, ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה, ביום 5.3.2009, שלפיו חלקו של ציון ז"ל במקרקעין יעבור לעיזבון האב, תמורת קצבאות חודשיות לבנו ולאלמנתו – עד יום מותם.

55. בהחלטה בהשגה, קבע המשיב, כי לא ניתן לבטל את העסקה שבין יורשי ציון לוי לבין עיזבון עזרא לוי, שהרי יורשי ציון לוי, עמדו על זכותם לקבל את חלקו של ציון במקרקעין.

56. הנה כי כן ברור שמדובר בעסקת מכר, שלגביה חל מעשה בית דין.

57. המשיב סבור כי דין שני העררים – להידחות.

דיון והחלטה

58. התכלית הברורה של חוק מיסוי מקרקעין כחוק פיסקאלי היא, בין היתר, לקבוע מס אמת, לפי תכליתה הכלכלית והאמיתית של כל עסקה במקרקעין, ולמנוע התחמקות או הימנעות מתשלום המס, כולו או חלקו. משום המטרות האלה, הרי שמכירת זכות מקרקעין כהגדרתה בסעיף 1 לחוק המקרקעין היא רחבה ומקיפה, וחורגת הרחק מעבר למשמעות הרגילה בדיני הקניין (ראו: הדרי – מיסוי מקרקעין, עמ' 216, 218; וראו: ינובסקי נ' מנהל מס שבח, פ"ד מו(5), 541; ע"פ 21/76 מזר נ' מ"י, פ"ד לא(2), 71, 79).

59. האב, עזרא יוסף לוי ז"ל, עשה עסקה של מכר ללא תמורה, כאשר העביר לבעלותו את חלקם של בניו, 6/7 מהמקרקעין, שנרכשו מעיריית ירושלים בשנת 1971. משיקולים של מס עיזבון. לפי הודעתו של האב בהליך משפטי, ההסכם עם עיריית ירושלים בשנת 1971 נעשה עם האב ועם הבנים. בשנת 1994 העביר האב לבעלותו כאמור את חלקם של כל בניו, על-פי ייפוי כוח בלתי חוזר שקיבל מהבנים, לרבות חלקו של ציון ז"ל שלא היה בין החיים באותה עת.

60. יותר מעשור אחרי הגשת ההצהרות וטופס מש"ח כאמור, שכללו הצהרות ברורות ומפורשות על עסקת מכר ללא תמורה, מבקש היום עיזבונו של עזרא לוי ז"ל לקבל טענה שלפיה לא היה צורך בעסקה משנת 1994, כי המקרקעין מלכתחילה, עוד בשנת 1971, כשהמקרקעין נרכשו מעיריית ירושלים, היו כולם של האב, וכי רישום הבנים בהסכם משנת 1971, נועד להתחמק מתשלום מס עיזבון.

61. זו טענה נוגדת וסותרת לחלוטין את הטענות המבוססות על עובדות ברורות וחד-משמעיות, משנת 1994.

62. נישום אינו יכול, והוא מנוע מלטעון טענות עובדתיות חדשות השונות או סותרות את הטענות העובדתיות שטען בפני אותה רשות מס או בפני רשות מס אחרת. ההלכות בעניין זה ידועות ומושרשות זה מכבר (ראו את ההפניות לפסקי הדין שאזכר המשיב בסיכומיו, לרבות פסקי הדין של ועדה זו בעניין תמר דלאל, גולובנציץ ותרצה כהן).

63. מקובלת עלינו קביעתה של ועדת הערר בתיק ו"ע 3012/09 פיננסיטק נ' מנהל מיסוי מקרקעין, ירושלים מיסים כו3 (6/2012(, ה- 33, כי חזקה שמי שמצהיר בטופס מש"ח ובהצהרה שמגיש למשיב על מכירה או רכישה של זכות במקרקעין, שהצהיר אמת.

אין זו הצהרה בעלמא. היא משקפת אמת עובדתית בזמן אמת והיא מבטאה נכונה את שעשה המצהיר. זאת גם נתונה למשיב שיקול דעת לבחון ולבדוק את אמיתותה ואת תוכנה מבחינת ההיגיון הכלכלי ואת תכליתה הכלכלית.

64. עסקת המכר ללא תמורה שעשו האב והבנים, הייתה עסקה אמיתית, שהתקיימה בפועל ולמעשה, הוצהרה כדין ובמשך שנים התייחסו אליה האב, הבנים והעיזבון כאל עסקה אמיתית. כל הנתונים מצביעים על כך שאכן זו הייתה עסקת מכר ללא תמורה.

65. אפשר שבשנת 1971 נעשה ההסכם עם עיריית ירושלים עם האב ועם הבנים, משיקולים של מס עיזבון, ואפשר שמלכתחילה התמורה שולמה על-ידי האב וכי הבנים לא שילמו דבר בעד חלקם. אולם, במשך שנים, משנת 1971 וגם בשנת 1994 ואחריה, עד להליך דכאן, לא העלו האב, הבנים והעיזבון של האב טענה בעניין זה, אלא כעבור עשור ויותר אחרי הדיווח על עסקת המכר בשנת 1994 לא הודיעו על ביטולה של העסקה או על הטענות כפי שהם טוענים היום.

66. אפכא מסתברא, בעניין חלקו של הבן ציון ז"ל, טענות היורשים הייתה נוגדת, ולפיה הם בעלים בשביעית. לא זו בלבד, אלא שנפסק בענייננו על-ידי ועדת הערר, כי חלקו של עיזבון ציון לוי שריר וקיים בידי יורשיו, וכי האב לא היה רשאי להעביר לבעלותו את חלקו של ציון ז"ל.

67. גם ההליכים שנעשו להעברת נכסי האב, לרבות המקרקעין לחברה שמאחדת וממזגת את הנכסים, שתחלק את פירות הנכסים לצאצאי האב, הביאו בסופו של עניין להחלטת מיסוי שהטיבה עם העוררים. הטענות החדשות סותרות לחלוטין את היסוד שעליו התבססה החלטת המיסוי האמורה, שנעשתה על בסיס הצהרות עובדתיות ברורות של העוררים.

68. במצב דברים זה, אין לאפשר לעוררים להציג היום מצג שונה, שלפיו מאיינים הם את מצגם הם משנת 1994.

69. הראיות שהובאו לפנינו, מצביעות בבירור כי מטרת החזרה מן הטענה בדבר קיום עסקת מכר ללא תמורה שנעשתה בשנת 1994, היא מטרה שתכליתה להימנע מתשלום מס.

70. בנסיבות העניין ולאחר בחינת הטענות והראיות שבהליך זה, אנו קובעים כי עיזבון עזרא לוי מנוע מלטעון טענות הסותרות את ההצהרות ואת המש"ח שהוגשו למשיב בשנת 1994.

71. אנו קובעים, כי אפילו הייתה בקשה פורמאלית לביטול העסקה משנת 1994, שהוגשה או שתוגש היום כעבור 18 שנים מאז, הרי שאין בסיס לביטול העסקה.

72. קיים פסק-דין סופי של ועדת הערר, בהרכב אחר, שיורשיו ציון לוי היו צד לו, שלפיו האב לא היה רשאי לבצע העברת חלקו של ציון לוי לבעלותו, בשנת 1994. עוד נקבע בו, הלכה למעשה, כי שביעית מהמקרקעין היא של עיזבון ציון לוי.

בעניין זה הם מושתקים מלטעון אחרת.

73. בעקבות זאת נעשתה עסקה של העברת הזכויות בשביעית הזאת לעיזבון עזרא לוי תמורת קצבאות חודשיות שישלם עיזבון עזרא לוי לבנו ולאלמנתו של ציון לוי. הסכם בעניין זה קיבל תוקף של פסק-דין בבית המשפט לענייני משפחה.

74. לדעתנו, אין נפקא מינה שהתמורה המהוונת של קצבאות אלה, לפי תוחלת החיים של הבן ושל האלמנה, עשויה להיות פחות ממחיר השוק. העברה זו נעשתה על-פי הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, ויש לכבדו וללכת לפיו.

75. הסכם הפשרה שהפך לפסק-דין הוא, לעצמו, עסקה במקרקעין, וכך יש להתייחס אליו. עניין לנו במכירה של חלק עזבונו של ציון לוי במקרקעין, וכך יש לראות את העסקה.

לסיכום

76. לפיכך,דין שני העררים – להידחות, ואנו מחליטים לדחותם.

77. בנסיבות העניין, העוררים ישלמו שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסכום של 3,000 ₪ בכל אחד משני העררים, ובסה"כ 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

_____________ ______________ _______________

עזרא קמא, שופט שלמה מדהלה, חבר אריאלה אקשטיין, חברה

יו"ר

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.