1. התובעת הינה עובדת ובעלת שליטה בחברת ספיניקר בע"מ.

2. ביום 25.8.09 ילדה התובעת את בנה הבכור והגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה.

3. במכתב מיום 28.1.10 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה אושרה אולם בשל חזרתה לעבודה הופחתו 20% מדמי הלידה.

במכתב נוסף מיום 11.3.10 כתב הנתבע, כי אין שינוי בהחלטה בדבר ניכוי 20% מהתשלום בגין עבודה בזמן חופשת לידה וכי:

"בעת מתן ההחלטה נלקח בחשבון שחלק מהעבודה בזמן החופשה בוצעה לצורך שימור העסק ולמרות זאת הוחלט על הפחתה בשיעור זה"

על כך הגישה התובעת התביעה שבפנינו, בה עותרת היא לתשלום דמי לידה מלאים.

4. לטענת התובעת, לא ביצעה כל עבודה בתקופת חופשת הלידה, לא קיימה פגישות עסקיות עם לקוחות וביצעה פעולות תחזוקה מינימליות לשם שמירת העסק בלבד.

לטענתה, הפחתת דמי הלידה נעשתה ללא מתן זכות טיעון, ללא הפעלת שיקול דעת ראוי, בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות.

לטענתה, אף לאחר בירור התביעה בביה"ד לא הסתבר מה עמד ביסוד שיקול דעתו של הנתבע ולפיכך, יש לחייב הנתבע בתשלום מלוא דמי הלידה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת בשל התנהלותו.

5. לטענת הנתבע, מהראיות שבאו בפני ביה"ד הוכח כי התובעת עשתה את כל הפעולות הנדרשות ממנה כעצמאית, להוציא פגישות עסקיות, ויש לראותה כמי שעבדה כעצמאית בעסק בתקופת חופשת הלידה, גם אם לא בעבודתה העיקרית, אלא בשימור העסק.

לטענת הנתבע, אין חוסר סבירות בהחלטת הנתבע ואף לא הופעלו כל שיקולים זרים. הערכת הענף במשרד הראשי הייתה כי "שווי" תחזוקת החברה ושימורה הינו 20%.

חלק מעבודתה הרגילה של התובעת הינה תחזוקת העסק ושמירת הלקוחות כפי שעשתה גם בזמן חופשת הלידה ולפיכך יש למוסד סמכות להפחית את דמי הלידה.

הכרעה

6. סעיף 56 לחוק קובע, כי המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם, ולענייננו, בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה.

7. הסמכות לשלילת דמי הלידה נתונה לנתבע, ועליו להפעיל שיקול דעת האם העבודה מצדיקה שלילה כלשהי, ואם כן, באיזו מידה.

טרם השלילה, על הנתבע לאפשר למבוטח זכות טיעון באותו עניין, כמתחייב מעיקרי הצדק הטבעי.

8. בענייננו, התובעת נחקרה ע"י חוקרת המל"ל ביום 4.1.10 ולאחר מכן נתקבלה ההחלטה הראשונה בדבר תשלום דמי הלידה המופחתים.

לתובעת לא ניתנה זכות טיעון בעניין זה טרם קבלת ההחלטה. ואולם, בעקבות הדחיה פנתה התובעת במכתב לנתבע ובו הסבירה את עמדתה וטענה כי לא עבדה כלל אלא רק פעלה לשימור עסקה.

הנתבע בחן בשנית עניינה אולם לא מצא לשנות החלטתו ועל כך יצא מכתב הדחיה השני מיום 11.3.10.

עם בחינת עניינה מחדש, לאחר שהעלתה טענותיה במכתבה, נרפא למעשה הפגם שבהעדר מתן זכות הטיעון לתובעת.

9. הואיל ודומה היה כי החלטת הנתבע לא הייתה מנומקת כל צרכה, ולא היה ברור ממנה מהם השיקולים שעמדו ביסוד החלטתו להפחית 20% מדמי הלידה, הורה בית הדין על הגשת תעודת עובד ציבור אשר תסביר ותבהיר את שיקול הנתבע בהחלטתו.

10. לתיק הוגשה תעודה מטעמה של גב' צ'רטקוף אנה, פקידת תביעות – מרכז גמלאות משפחה בסניף חיפה.

גב' צ'רטקוף מציינת בתעודה, כי שיקול הדעת בעניינה של התובעת הופעל ע"י גב' מועלם, מנהלת תחום אימהות, זו פרשה לגמלאות בחודש 2/11 וכי היא "עומדת אחר שיקול דעתה".

גב' צ'רטקוף נחקרה על תעודת עובד הציבור והעידה:

"לשאלתך מה במה שעשתה התובעת אינו שימור העסק אני משיבה שמנהלת התחום כבר לא עובדת, מנהלים בדיקה לראות אם זה עונה על שימור או מעבר. אני לא יודעת מה עמד ביסוד שיקול הדעת שלה. זה עבר אח"כ לאתי נמרודי...

לשאלתך אני טוענת שאני עומדת מאחורי שיקול דעתה של הגב' מועלם אני משיבה שגם אם התרשמותי עכשיו אחרת אינני יכולה לתת הוראה כזו. היום יש לי תחושה שעם פירוט יותר מדויק של הפעולות שנעשו אולי היו ממליצים על 90% תשלום...

לשאלתך האם יש מקום בו ההוראות בנושא מדיניות או קריטריונים של שימור עסק כתובים אני משיבה שאני מניחה שיש מדיניות שפיתחו במהלך השנים בתחום אימהות במשרד הראשי. אני לא יודעת למה אין פה מישהו מהמשרד הראשי."

בחקירה חוזרת העידה הגב' צ'רטקוף:

"לשאלתך שאמרתי שהיו מפחיתים רק 10% אני משיבה שזו תחושה. לשאלתך למה צריך לתת הפחתה בתשלומים, מה הקשר בין זה לבין שימור העסק אני משיבה שאם זה רק שימור העסק צריך לשלם 100%, ולא צריך להפחית."

11. בעקבות חקירתה של גב' צ'רטקוף פנתה ב"כ הנתבע פעם נוספת למשרד הראשי ואולם הודיעה לביה"ד כי הנתבע עומד על הפחתת 20% מדמי הלידה:

"וזאת משום שהתובעת עסקה בפעילות שהן שימור העסק. לו הייתה שובתת מכל פעילות הייתה לה הזכות למלוא תשלום דמי הלידה...

הנתבע התחשב בכך שפעילותה הייתה ללא פגישות עם לקוחות והייתה למעשה שימור העסק ועל כן הפחית אך 20% משכרה."

12. מהודעתו האחרונה של הנתבע עולה, כי הנתבע מודה בכך שהתובעת עסקה בפעילות של שימור העסק בלבד, וכי תנאי לתשלום דמי הלידה המלאים הינו שביתה מלאה מכל פעילות.

עמדה זו, לפיה בכל מקרה שאין שביתה מלאה מכל פעילות מחויב הנתבע לשלול את דמי הלידה, כולם או חלקם, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 56 לחוק המקנה למוסד שיקול דעת בעניין זה, ודומה, כי כל עובדת עצמאית אשר תידרש ולו לפעילות מצומצמת ביותר למנוע פגיעה בעיסקה במהלך תקופת חופשת הלידה, לעולם לא תהא זכאית לדמי לידה מלאים.

13. כפי שנוכחנו מעדות פקידת התביעות גב' צ'רטקוף, לדעתה במקרה של שימור העסק אין כלל מקום להפחית את דמי הלידה, כך שגישה אחרונה זו של הנתבע אינה אחידה וברורה.

14. לא הוצגה בפנינו מדיניות ברורה האם במקרה של "שימור העסק" בלבד יש חובה להפחית מדמי הלידה, כפי העמדה שהוצגה בפנינו לאחרונה ע"י הנתבע, או שאין כלל מקום לעשות כן כפי שהשתקף מעמדת גב' צ'רטקוף מטעם הנתבע.

כמו כן לא הובהר מהו השיעור הראוי להפחתה, אם בכלל, בנסיבות העניין שבפנינו, שכן הגורם המחליט לא עמד לחקירה על סבירות שיקול הדעת שהופעל במקרה זה.

15. מעמדתו האחרונה של הנתבע דומה כי נהג כאוטומט השולל זכאות של 20% מדמי הלידה במקרה של "שימור העסק" בהיקף מצומצם ביותר כפי שהוכח בפנינו, מבלי לבחון מהו היחס בין הפעולות שבוצעו לכלל פעולות התובעת בעבודתה הרגילה.

אשר על כן, בנסיבות העניין, משלא ניתן לעמוד אחר שיקול דעת הנתבע וסבירות החלטתו במקרה זה, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת את יתרת דמי הלידה (בהשלמה ל – 100%).

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

16. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ג' בתשרי תשע"ג, 19 בספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.