1. לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה") שהוגשה ביום 10.3.10 (להלן: "בקשת האישור").

רקע והשתלשלות ההליך

1. ביום 25.3.10 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה הוט – מערכות תקשורת בע"מ (להלן: "בקשת האישור").
2. תמצית בקשת האישור – המשיבה פועלת בהתאם לרישיון שניתן לה ביום 30.4.02 על פי חוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982. עיסוקה של המשיבה הוא בין היתר אספקת שירותי טלוויזיה רב ערוצית למנוייה, בפריסה ארצית. בחודש אפריל 2008, הצטרף המבקש לשירותי טלוויזיה רב ערוצית שמספקת המשיבה למנוייה, במסגרת מבצע לקבלת תכני טלוויזיה ואינטרנט בחבילה אחת שמחירה 245 ש"ח לחודש, בכפוף להתחייבות לתקופה של 36 חודשים. בהתאם לסעיף 20 בנספח למבצע ובהתאם להוראות המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין, הפסקת שידורי ערוץ אשר הוזמן על ידי מנוי, מזכה אותו להתנתק משירותי המשיבה, ללא קנס וללא התחייבות.

בעקבות פרסומים לקראת סוף חודש דצמבר 2009, בדבר כוונת המשיבה להוריד מלוח השידורים את ערוץ הולמרק, פנה המבקש אל המשיבה ביום 27.12.09 בבקשה לניתוק המנוי. למרות פנייתו לא נותק. ביום 29.12.09 נמסר למבקש מנציגי המשיבה כי החל מאותו מועד הוא מנותק משירותי המשיבה, כי לא יחויב בתשלום כלשהו ממועד זה וכי יתאמו עימו את איסוף הציוד. רק לאחר פניות רבות אספה המשיבה את הציוד מהמבקש ביום 25.2.10.

למרות שהמבקש הודיע על הביטול עוד ביום 29.12.09, המשיבה חייבה אותו באותו יום בסכום של 269.90 ₪ בגין חודש ינואר 2010, וביום 28.1.10 חויב בתשלום בגין חודש פברואר 2010. גם לאחר איסוף הציוד מהמבקש המשיכה המשיבה לחייבו בגין חודש מרץ 2010.

המשיבה אינה רשאית לגבות מלקוחותיה דמי מנוי לאחר שהודיעו על ביטול המנוי וזאת בהתאם לרישיון, לחוק הגנת הצרכן ולהסכמים עם הלקוחות.

העילות בגינן הוגשה בקשת האישור הן: הפרת תנאי הרישיון של המשיבה (שבפרק 42 ברישיון); הפרת הרישיון מהווה הפרת החוזה בין המשיבה ללקוחותיה; הפרת סעיף 13ד בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") (שהתווסף לחוק במסגרת תיקון 23 לחוק הגנת הצרכן שנכנס לתוקף ביום 10.10.08 (להלן: "תיקון 23"); הפרת חובת תום הלב שבסעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; השבה מכוח סעיף 1 בעשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; עוולת הרשלנות על פי סעיף 35 בפקודת הנזיקין [נוסח מקורי] (להלן: "פקודת הנזיקין"); עוולת הגזל לפי סעיף 52 בפקודת הנזיקין והשגת גבול במיטלטלין.

הקבוצה המוגדרת בבקשת האישור היא "כל לקוחות המשיבה, בהווה ובשבע השנים אשר קדמו להגשת הבקשה, אשר ביקשו להתנתק משירותיה, אך המשיבה לא ניתקה אותם משירותיה ו/או המשיכה בחיובם, גם בחלוף המועדים הקבועים להפסקת שירותיה והגבייה, בחוק, ברשיון המשיבה ובהסכמים בין המשיבה לבין לקוחותיה".

הסעדים שנתבעו בבקשת האישור: סעד כספי של השבת הכספים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה בצירוף ריבית חריגה על פי ההסכם והצמדה, ופיצוי כספי בגין נזק שאינו ממוני בשל עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה.

סכום התביעה המשוער - הנזק שנגרם למבקש בשל גבייה שלא כדין הוא בסך 826.61 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לא ניתן להעריך את הסכומים שגבתה המשיבה שלא כדין מכלל חברי הקבוצה (שהוערכה בכ-105,000 חברים). עם זאת הוכח כי התנהלות המשיבה אינה מיוחדת לעניינו של המבקש וכי יש להניח שכך התנהלה גם עם יתר לקוחותיה. משכך - ניתן לשער שעסקינן בכמה מיליוני ש"ח. בנוסף, סכום הנזק שאינו ממוני שהועמד על 1,000 ש"ח לכל חבר קבוצה הינו בסך הכל 105,000,000 ש"ח לכלל חברי הקבוצה.

1. המשיבה בתגובתה דחתה את טענות המבקש וטענה כי הפסקת ההתקשרות מתבצעת בהתאם לדין, לרישיון ולהסכם עם המנויים. המשיבה אינה מחייבת בגין דמי מנוי החל מיומיים לאחר בקשת המנוי להפסקת השירות. כל סכום שנגבה עבור שירותים לאחר מכן, ככל שנגבה, מוחזר למנוי במלואו.
2. ביום 8.7.12 דחיתי בקשה לאישור הסדר פשרה שהגישו הצדדים (להלן: "הסדר הפשרה שנדחה"). הבקשה לאישור ההסדר נדחתה בין היתר בשל כך שהמשיבה עשתה דין לעצמו והודיעה על תיקון בקשת האישור באופן שצורפה משיבה נוספת היא הוט טלקום שותפות מוגבלת בע"מ, בשל כך שלא הוברר אם אכן הושבה כל הגביה שלא כדין אף שההסדר יוצא מנקודת הנחה זו, בשל כל שהתרומה המיומרת על פי הסדר הפשרה נתרמה לפני חתימת הסדר הפשרה, ובשל כך שמקום שלא בוצעה השבה יש לבצע השבה למנויים לפי עקרונות סעיף 20(א) בחוק תובענות ייצוגיות. בקשת רשות הערעור על ההחלטה לא נדונה בבית המשפט העליון לאחר שהצדדים החלו בגיבוש הסדר על פי המלצות בית המשפט העליון.
3. ביום 27.6.13 הגישו הצדדים בקשה נוספת לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה המקורי") וכן בקשה מוסכמת לצירוף משיבה היא הוט טלקום שותפות מוגבלת ולתיקון הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
4. ביום 22.7.13 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). כן הוריתי על משלוח העתק מהסדר הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט (להלן: "ההודעה").

ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 12.8.13 (ר' הודעת הצדדים מיום 1.8.13).

1. ביום 11.12.13 התרתי את תיקון בקשת האישור כמפורט להלן: לבקשת האישור התווספה חברת "הוט טלקום שותפות מוגבלת" כמשיבה 2 בבקשת האישור. משיבה 2 נמצאת בבעלות מלאה של משיבה 1 ובאמצעותה מספקת קבוצת הוט (שמשיבה 1 עומדת בראשה) את שירותי האינטרנט והטלפוניה מטעמה.
2. הקבוצה המוגדרת בבקשת האישור המתוקנת היא "כל לקוחות המשיבות, בהווה ובשבע השנים אשר קדמו להגשת הבקשה המקורית (25.3.10), אשר ביקשו להתנתק משירותיהן, אך המשיבות לא ניתקו אותם משירותיהן ו/או המשיכו בחיובם, גם בחלוף המועדים הקבועים להפסקת שירותיהן והגבייה, בחוק, ברשיונות המשיבות ובהסכמים בין המשיבות לבין לקוחותיהן".
3. ביום 11.12.13 מניתי את רו"ח אהוד רצאבי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הבודק").
4. הבודק הגיש את חוות דעתו לבית המשפט ביום 19.6.14 (להלן: "חוו"ד הבודק").

בהחלטתי מיום 2.7.14 קבעתי כי "מעיון בחוות דעת הבודק עולה לכאורה כי הצדדים הסכימו על תיקונים בהסדר הפשרה – ככל שיש הסכמה כזו, יגישו הסדר פשרה מתוקן".

1. ביום 14.7.14 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן (להלן: "הסדר הפשרה").
2. ביום 16.7.14 הוריתי על פרסום נוסף של הודעה ראשונה בשני עיתונים, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). כן הוריתי על משלוח העתק מהסדר הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה, למועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה לצרכנות") ולמר גל שמעוני שהגיש התנגדות להסדר פשרה.
3. ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 12.8.13 (ר' הודעת הצדדים מיום 1.8.13).
4. ביום 2.11.14 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש להסדר הפשרה.
5. הוגשו שתי בקשות ליציאה מהקבוצה, של מר שמואל קצנלנבוגן (ביום 28.7.14), ושל מר דוד שם-טוב (שהועברה למשרד ב"כ המבקש ביום 7.2.14).
6. התנגדויות להסדר פשרה –מר גל שמעוני הגיש התנגדות ביום 1.9.13 (שאמנם הוגשה בהתייחס להסדר הפשרה המקורי, אך נוכח החלטתי מיום 9.12.14 ומיום 1.1.15, התנגדות זו מתייחסת גם להסדר הפשרה המתוקן). ההתנגדות עיקרה בכך שהסדר הפשרה חל על קבוצה רחבה יותר ובגין עילות נוספות לעומת בקשת האישור המקורית.

עיקרי הסדר הפשרה המקורי (מיום 27.6.13)

1. המשיבות הוט מערכות תקשורת בע"מ והוט טלקום שותפות מוגבלת (להלן: "המשיבה"). המשיבה מצהירה, כי בחודש מאי 2010, בסמוך לאחר מועד הגשת הבקשה לאישור והתביעה, עדכנה את מערכת חיוב המנויים שלה, על מנת להבטיח כי מנויים מתנתקים לא ימשיכו להיות מחויבים בדמי מנוי, וזאת החל ממועד הניתוק הקובע ("עדכון מערכת החיוב"). החל ממועד עדכון מערכת החיוב ובהתאם לנוהלי המשיבה בעקבות כך, עם קבלת בקשת הניתוק מוזנת הוראה במערכת המנויים הממוחשבת שלה, שלא להמשיך ולחייב את אמצעי התשלום של המנוי המתנתק בהתאם להוראות הדין, הרישיון והסכם המנוי. המשיבה מצהירה, כי עלות עדכון מערכת החיוב נאמדת בסך כולל של כחצי מיליון ש"ח.
2. המשיבה מצהירה, כי במהלך שנת 2012 בוצע עדכון נוסף במערכת חיוב המנויים שלה, כך שהחיוב בדמי מנוי מבוצע בגין החודש החולף בלבד, ולא בגין החודש השוטף. תהליך הסבת הלקוחות מחיוב בגין החודש השוטף לחיוב בגין החודש החולף בוצע באופן הדרגתי עד לתום שנת 2012 ("עדכון המערכת הנוסף"). משכך, לאחר עדכון המערכת הנוסף, ככלל, לא מתקיים מצב שבו נדרשת השבה של חלק מדמי המנוי שנגבו עובר למועד הניתוק הקובע.
3. המשיבה מצהירה כי במקרים בהם נגבו ממנויים מתנתקים דמי מנוי בגין התקופה שלאחר מועד הניתוק, אלה הושבו. כמו כן כל תובע מיוצג שיטען כי לא בוצעה בעניינו השבה במהלך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, וטענתו תימצא נכונה, יקבל השבה מלאה בתוך 30 יום מפנייתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
4. המשיבה תעניק למנוייה הקיימים הטבות, בהתאם לבחירתם שתיעשה במהלך שלושת החודשים לאחר פרסום ההודעה על מתן ההטבות, בשווי כולל של 14 מיליון ש"ח, כאשר שליש מהסכום (כ-4.6 מ' ש"ח) יוקצה להטבות בתחום הטלפוניה והאינטרנט המסופקים על ידי המשיבה. באפשרות מנויי המשיבה לבחור אחת מכל קבוצות (א-ג) ההטבות המפורטות להלן:
5. מתן ערוץ טלוויזיה אחד נוסף למנויי הטלוויזיה הרב ערוצית של הוט למשך חצי שנה, ללא תשלום, לבחירת המנוי. הערוצים שיוצעו על ידי הוט לבחירת המנויים הם:

ערוץ ספורט גולד, ערוץ ספורט לייב, ערוץ האוכל, ערוץ הטיולים, ערוץ הבריאות, ערוץ אגו, ערוץ אגו טוטאל, ערוץ הוט בומביי, ערוץ בוליווד, ערוץ בוליווד HD, ערוץ ביוגרפיה, ערוץ ויוה פלוס.

המשיבה מצהירה כי למיטב בדיקותיה, מדובר בערוצים פופולאריים ומבוקשים על ידי מנויי הטלוויזיה. באם לא יהיה ניתן מבחינתה של המשיבה להציע איזה מהערוצים המנויים בקבוצת ערוצים זו, יוצע תחתיו ערוץ חלופי בעל אחוז צפייה דומה.

בנוסף לערוצים הנזכרים לעיל, יתווספו לאפשרות הבחירה חמישה ערוצי טלוויזיה שייבחרו על ידי המשיבה מבין הערוצים הבאים: ערוץ ההיסטוריה, ערוץ החיים הטובים, ערוץ לולי, ערוץ לוגי, ערוץ HOT Zone, ערוץ Extreme Sports, ערוץ בית ומשפחה, ערוץVH-1 Classic, ערוץ MTV Dance, ערוץ MTV Hits, ערוץ MTV 2, ערוץ E!, ערוץ דיסני, ערוץ קומדי סנטרל.

בנוסף, מנוי אשר במועד מימוש ההטבה יהיה מנוי על כל ערוצי הבחירה, יוכל לבחור, חלף הבחירה באיזה מערוצי הבחירה, בקבלת ספריית SVOD אחת מתוך שלוש הספריות שיפורטו להלן, הכוללות מאות תכנים אשר ניתנים להזמנה חופשית לצפייה על ידי המנוי, למשך שלושה חודשים, ללא תשלום:

ספריית האוזן השלישית - ספרייה המציעה כ- 140 סרטי איכות ובכורות טלוויזיוניות, קולנוע דוקומנטרי וקולנוע ישראלי.

ספריית ספארי קידס - ספרייה הכוללת כ- 100 שעות תוכן של תכניות וסרטי טבע לילדים ולמשפחה, כדוגמת תוכניות מערוצי נשיונל ג'יאוגרפיק, BBC וערוצים נוספים בעולם.

ספריית ג'וניור – ספרייה הכוללת כ-150 שעות תוכן של סדרות קלאסיות לילדים.

1. מתן אחת מן ההטבות הבאות, בתחום האינטרנט, לבחירת מנויי שירות האינטרנט של המשיבה:

שירות אינטרנט אלחוטי חינם למשך שנה, ללא תשלום; אם בביתו של המנוי לא מותקן ציוד קצה המאפשר שירות אינטרנט אלחוטי - תתקין הוט בבית המנוי ציוד מתאים, ללא חיוב המנוי בעלות ההתקנה, אך תקופת ההטבה תהיה חצי שנה בלבד.

שירות חבילת אבטחה מורחבת, הכוללת הגנה מפני ווירוסים ותולעים, תוכנות ריגול וספאם, חומת אש חכמה, וגלישה בטוחה למשך חצי שנה, ללא תשלום.

1. מתן אחת מן ההטבות הבאות, בתחום הטלפון, לבחירת מנויי שירות הטלפוניה של המשיבה:

שירות תא קולי טלפוני, למשך שנה, ללא תשלום.

קו טלפון ביתי נוסף, למשך שנה, ללא חיוב בדמי מנוי חודשיים.

1. הסרת ההטבות, בסוף תקופת מימושן, תיעשה בהתאם לקבוע בסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981.
2. ההודעה בדבר ההטבות האמורות תפורסם על ידי המשיבה בכל אחד מהאופנים הבאים:

כל אחת משלוש החשבוניות החודשיות הראשונות העוקבות שתישלח למנוייה לאחר חלוף המועד הקובע. ההודעה, בנוסח המצורף כנספח ז' להסכם הפשרה, תפורסם בחשבוניות באופן בולט ובכיתוב שאינו קטן מיתר הכיתוב של ההודעות בחשבונית;

עמוד "הודעות למנויים" של אתר האינטרנט של המשיבה, לפי הנוסח המצורף כנספח ז' להסכם הפשרה. ההודעה תופיע, החל מהמועד הקובע ועד לתום תקופת מתן ההטבות כאמור;

ההטבה בתחום הטלוויזיה תופיע גם בערוץ ההודעות בטלוויזיה, למשך 14 ימים, החל מחודש לאחר המועד הקובע, ולמשך 14 ימים נוספים לאחר 60 יום מתום מועד הפרסום הראשון, כאמור.

במכתב ה- "ניוזלטר" שיישלח בדואר אלקטרוני למנויי המשיבה, המקבלים דיוור באמצעות אמצעי זה, לאחר המועד הקובע, בנוסח המצורף כנספח ז' להסכם הפשרה.

1. ככל שעד לתום התקופות שהוקצו למימוש ההטבות, ימומש שווי הטבות (סכום מצרפי של מחיר כל הטבה, בהתאם למחירון המצורף כנספח ח' בהסדר, במכפלת תקופת מימושה ומספר המממשים) הנמוך מסך של 14 מיליון ש"ח, המשיבה תפעל באופן הבא: שווי ההטבות שלא נוצלו יוגדל על ידי המשיבה ב- 20% ("יתרת ההטבות החדשה"). יתרת ההטבות החדשה תחולק אוטומטית - ללא שהמנויים נדרשים לפעולה כלשהי - על ידי הענקת צפייה חופשית וללא תמורה של 3 ערוצי טלוויזיה פופולאריים מתוך רשימת הערוצים המנויה בסעיף 4.9.2 א' בהסדר. זאת, עד ששווי ההטבות החדשות שיוענקו יגיע לכדי יתרת ההטבות החדשה, ובכל מקרה לתקופה שלא תפחת מחודש ימים. הודעה על פתיחת הערוצים כאמור תפורסם באתר האינטרנט של המשיבה.

כך, למשל, אם שווי ההטבות שמומשו בפועל על ידי מנויי המשיבה עמד על 13 מיליון ש"ח, יתרת ההטבות החדשה תעמוד על 1.2 מיליון ש"ח. שלושת ערוצי הטלוויזיה כאמור לעיל יפתחו לכל המנויים למשך תקופה שתיקבע בהתאם לכך ששווי ההטבה עומד על סכום של 1.2 מיליון ש"ח, ושלא תהיה קצרה מחודש ימים.

1. הצדדים מסכימים, כי דרך חלוקת יתרת ההטבות החדשה מקובלת נוכח הצהרת המשיבה, כי רוב רובם של מנויי האינטרנט והטלפוניה מנויים גם על שירותי הטלוויזיה והואיל והמשיבה הצהירה שקיים קושי להעניק הטבות בתחום הטלפוניה והאינטרנט ללא הסכמת המנוי.
2. בנוסף למוסכם לעיל, יינתן פיצוי בדרך של תרומה לקהילה, בסכום כולל של 4 מיליון ש"ח. התרומה לקהילה תעשה באמצעות אחת משתיים: פרויקט חינוכי ללא מטרות רווח כמפורט להלן; או, אם בית המשפט יסבור כי אין בתרומה זו כדי להוות פיצוי הולם, ראוי והוגן, יינתן הפיצוי הכספי באמצעות תרומה כספית למוסדות ציבוריים בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
3. התרומה המוצעת לפרויקט החינוכי ללא מטרות רווח, תיעשה באמצעות תרומה לקהילה שתיפרס על-פני שנתיים, במסגרת פרויקט חינוכי חדשני של חברת "עת הדעת", כדלקמן:

במסגרת התרומה לפרויקט, יוקצו 4 מיליון ש"ח בכסף ליישום השימוש במערכת הפרויקט בקרב תלמידי כיתות ד', ה' בעיר באר שבע, בכיתות בהן הפרויקט אינו מיושם, במהלך שנתיים, כדלקמן: סך של 4 מיליון ש"ח ישולם על-ידי המשיבה בכסף וישמש, לאור הסכמת הצדדים, בין היתר, לצורך רכישת מחשבים ניידים ונייחים לשימוש התלמידים בכיתות שירושתו במסגרת הפרויקט (בכל אחת משתי שנות הלימוד); ולצורך מימון התקנת התשתית לרשת האינטרנט בבתי הספר שישתתפו בפרויקט (לרבות אך לא רק: שרתים, מקרנים, מסכים, סיבים אופטיים, תקשורת מקומית, נקודות חיבור לחשמל ולאינטרנט וכיוצא באלה).

בעקבות הפיצוי המוסדר בהסכם, תתרום ליישום הפרויקט גם עיריית באר-שבע שתממן את עלות התמיכה הטכנית בבתי הספר; אף חברת "עת הדעת" החליטה לתרום את השימוש במערכת והתכנים שפותחו על-ידיה; בנוסף, המשיבה תספק שירותי תשתית לאינטרנט חינם לשם יישומו של הפרויקט בבתי הספר; כך שבסיכומו של דבר, ועל פי הצהרת המשיבה, שווי התרומה שתוענק לקהילה בעקבות הסכם ויישום פרויקט זה, אף עולה על סכום התרומה בכסף שמקצה המשיבה.

אחת לחצי שנוה תעביר המשיבה לב"כ המבקש פירוט של התשלומים שבוצעו על ידה בקשר עם הפרויקט.

המשיבה מצהירה כי כל סך הפיצוי המתואר לעיל בסך כולל של 4 מיליון ש"ח ישולם רק לאחר אישור הסכם הפשרה וחלוף המועד הקובע (מועד אישור ההסדר ע"י בית המשפט), וכי בסך זה לא נכלל כל סכום אשר שולם ו/או שהמשיבה התחייבה לשלמו טרם אישור ההסכם.

המשיבה מצהירה כי הושקעו על ידיה כבר למעלה משני מיליון ש"ח בפרויקט, לאחר שנכלל בהסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט ביום 8 בספטמבר 2011. המימון לפרויקט הופסק עם קבלת החלטת הדחיה. הכספים שהושקעו בפרויקט, כאמור, אינם נספרים במסגרת התרומה הנוכחית, וכל הסכומים המצוינים לעיל יתווספו על כל סכום שכבר הועבר לטובת הפרויקט על ידי המשיבה.

המשיבה מצהירה ומתחייבת, כי היא אינה בעלת עניין עקיף ו/או ישיר בפרויקט וכי מימוש הפרויקט על ידיה מותנה באישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט.

1. ככל שבית המשפט יסבור כי אין בתרומה המפורטת לעיל כדי להוות פיצוי הולם, ראוי והוגן תעניק המשיבה תרומה במזומן, בסכום של 4 מיליון ש"ח, לכל מטרה ציבורית אחרת בהתאם להחלטתו של בית המשפט הנכבד.
2. פיצוי פרטני לתובעים המיוצגים אשר אינם נמנים עם מנויי המשיבה - המשיבה תעמיד במרכזי שירות הלקוחות שלה ברחבי הארץ 50,000 מארזי דיסקים הכוללים עשרה פרקים של סדרת המקור "עספור" או סדרת מקור פופולרית אחרת. ככל שהביקוש יהיה גבוה יותר תעמיד המשיבה מארזים נוספים בהתאם. נוכח הקושי באיתור המתנתקים והתובעים המיוצגים כאמור לעיל, מארזים אלו יחולקו לכל מי שיצהיר בפני נציג של המשיבה, כי היה מנוי שלה בעבר, התנתק משירותיה במהלך שבע השנים שקדמו לבקשה לאישור וכיום הוא אינו מנוי שלה. מארזים אלו יהיו זמינים למשך תקופה של 6 חודשים ("תקופת החלוקה"). ככל שיחולקו פחות מ- 50,000 מארזים במהלך תקופת החלוקה, הרי שיתרת המארזים שלא חולקה, תיתרם למוסדות צה"ל. שווי הטבה זו לציבור הוא 2.5 מיליון ש"ח.
3. סך כל שווי ההטבות עומד על 20.5 מיליון ש"ח.
4. בכפוף לאישור ההסדר וביצועו מוותרים המבקש והתובעים המיוצגים שלא מסרו הודעות פרישה על כן טענה או זכות או עילה או דרישה הכרוכים בטענות שבתובענה. ההסכם יהווה מעשה בית דין כלפי התובעים המיוצגים לגבי הסעדים והעילות נושא התובענה.
5. הצדדים ממליצים כי לתובע הייצוגי ישולם גמול בסכום של 435,000 ש"ח ולבא כוחו ישולם שכר טרחה בסכום של 1,256,700 ש"ח כולל מע"מ.

תמצית חוות דעת הבודק

1. בחינת הנזק שנגרם - הסדר הפשרה כולל שתי עילות תביעה ממוניות:

עילת המשך החיוב – מוערך כי כ-800,000 לקוחות התנתקו משירותי המשיבה בתקופה הרלוונטית. הבודק אינו יכול לחוות דעתו האם תמיד הושבו כספים שנגבו לאחר מועד הניתוק. הנתונים שהוצגו תומכים בכך שהמשיבות נהגו להשיב כספים. נוכח העובדה שהסדר הפשרה מחריג מתחולתו מקרים פרטניים של אי השבה, ככל שאלו אירעו, הבודק סבור כי הנושא טופל.

עילת ריבית והצמדה – סכום הנזק שנגרם בגין השבה נומינלית (ללא הפרשי הצמדה וריבית) של דמי מנוי בתקופה שלאחר מועד הניתוק, חלף השבה ריאלית נאמד (תחת הנחות עבודה שמרניות) בכ-1.4 מיליון ₪. בכ-97% מהמקרים הנזק הפרטני אינו עולה על 5 ₪, למעט מספר מקרים בודדים. גם ב-3% הנותרים הנזק הפרטני אינו עולה על 10 ₪.

אשר לעילת קשיי ההתנתקות, עילה זו אינה ממונית באופייה ולא ניתן לכמתה במדדים כספיים.

1. הבודק הצביע על מספר נקודות הטעונות שיפור בהסדר הפשרה שהתקבלו על דעת הצדדים:

תקרת ההטבות שנקבעה לסכום של 14 מיליון ש"ח תבוטל (מנגנון המימוש שנקבע הוא בשיטת "כל הקודם זוכה", לכן במקרה של מימוש גורף רק כ-10% מהמנויים יזכו לממש ההטבה) וכל מנוי שיפנה למימוש ההטבות יענה, אפילו בשווי העולה על 14 מיליון ש"ח. פרק הזמן בו יוכלו המנויים לבקש ההטבה יהיה שלושה חודשים. פרקי הזמן של ההטבות יקוצרו במחצית לעומת האמור בהסדר. לא יחול שינוי ב"רצפת ההטבות" שהיא 14 מיליון ש"ח.

המשיבה תעניק הטבה נוספת לצפות חינם בסרט פופולארי שאלמלא ההטבה היה נרכש בשירותי VOD תמורת 22 ש"ח.

ככל שמארזי הסדרה "עספור" לא ייאספו על ידי מנויי העבר של המשיבה עדיף שסכום תרומה השקול לאומדן העלות הכרוכה בהפקת המארזים יינתן לצה"ל חלף המארזים.

1. סה"כ עלות התחייבויות המשיבה על פי הסדר הפשרה, למשיבה - עלות "בנק ההטבות" למשיבה לא תפחת מ-1.5 – 3 מיליון ש"ח (10% - 20% מהמחירון), שווי ההטבה בדרך של תרומה הוא 4 מיליון ש"ח, הטבת המארזים 250,000 ש"ח, הטבת הסרט נאמדת בעלות של כ-100,000 ש"ח למשיבה .
2. סה"כ שווי התחייבויות המשיבה על פי הסדר הפשרה, למנויים ולציבור – שווי ההטבות בין 0- 11 מיליון ש"ח, תלוי בשיעור המימוש. שווי התרומה הוא 4 מיליון ש"ח. שווי הטבת מארזי הדיסקים – 2.5 מיליון ש"ח, שווי הטבת הסרט – 19,000,000 ש"ח (במונחי מחירון).

הסדר הפשרה

1. ביום 14.7.14 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן בהתאם להסכמות אליהן הגיעו עם הבודק, כמפורט בסעיף 34 לעיל. הצדדים ציינו כי שווי סכומי ההטבות והפיצוי לפי ההסדר המתוקן עומד על 39.5 מיליון ש"ח.
2. ביום 16.7.14 הוריתי על פרסום ההסדר המתוקן ועל העברתו לתגובת היועמ"ש והמועצה לצרכנות.
3. נוכח עמדת ב"כ היועמ"ש וחסר לכאורי בביסוס מסקנת הבודק כי הסכומים שנגבו ביתר אכן הושבו, התקיים ביום 11.12.14 דיון בהתייחס להסדר הפשרה בנוכחות נציג היועמ"ש ונציג המועצה לצרכנות. לאחר הדיון הוריתי לצדדים לפנות לבודק על מנת שישלים את חוות דעתו בעניין מחצית שנת 2008 ועד 2010 ויבהיר כי סכומי ההשבה אכן מתאימים או מתאימים בקירוב, למספר המתנתקים. כמו כן הוריתי לב"כ המשיבה לבחון אם ניתן לבדוק באמצעות מדגם אם הושבו סכומי גביית היתר בגין התקופות שלאחר ההתנתקות גם בגין מחצית 2008 וארבע השנים הנוספות שכלולות בתובענה, ואם כן שיציג את הנתונים לבודק. עוד הוריתי כי ככל שניתן יהיה להמציא מדגם והבודק יבהיר כי אכן גביית היתר הושבה, יחזרו היועמ"ש והמועצה לצרכנות וישקלו את התנגדות להסדר הפשרה.
4. ביום 17.5.15 הוגשה חוות דעת משלימה של הבודק, ואלה בתמצית מסקנותיו – לאחר בחינת סבירות הנתונים שהציגה המשיבה בנוגע לכמות המתנתקים וסכומי ההשבה הכוללים לכל אחת מן השנים 2003 עד 2013 וקבלת הסברים מספקים מגורמים בכירים, בחינת נתונים של ניתוקים פרטניים בשנים 2011, 2013 ובחינת סבירות הנתונים מול הנתונים השנתיים שדווחו לשנים אלה, בחינה של מדגם פנימי שביצעה המשיבה שתוצאתו הייתה שכל הגבייה ביתר הושבה, ולאחר ביצוע מדגם עצמאי מצומצם המסקנה היא כי האפשרות שהמשיבה לא השיבה את גבית היתר כשיטה היא קלושה. הנתונים תומכים במסקנה הפוכה – שהמשיבה נהגה לגבות כספים לאחר מועד הניתוק אך נהגה להשיבם. עוד קבע הבודק: "בשים לב לכל האמור לעיל, אנו בדעה כי סכומי ההשבה אכן תואמים בקירוב למספר המתנתקים, וכי הנתונים שהוצגו לנו והבדיקות שבצענו מאפשרים לקבל את הצהרתה של הוט לפיה ככלל, היא נהגה להשיב ללקוחותיה המתנתקים את הסכומים שגבתה מהם לאחר הניתוק, הן בשנים 2003 – 2008 שאותן בדקנו במסגרת חוות דעת זו, והן בשנים 2009- 2010 שאותן בדקנו בדו"ח הבודק".

בחוות הדעת המשלימה ציין הבודק כי לאחר הבדיקה הרחבה יותר אומדן מספר הלקוחות המתנתקים עומד על כ-1.2 – 1.4 מיליון לעומת 800,000 שהוערכו בחוות הדעת הראשונה, אך בפועל סכומי הגביה ביתר נמוכים מאלה שהוערכו ועל כן הוא לא מצא לשנות את התחשיב.

עמדת היועמ"ש

1. ביום 15.6.15 נמסרה תגובת היועמ"ש בעקבות חוות הדעת המשלימה. בהודעתו עומד היועמ"ש על ההתנגדות המקורית שאלה עיקריה: בהסדר אין פיצוי ממשי לחברי הקבוצה; המשיבה טענה לקושי באיתורם של המתנתקים אך אינה טוענת שלא ניתן לאתרם; הפיצוי מתמקד בפיצוי לקוחות המשיבה בהווה ואינו מציע פיצוי למתנתקים שאלה הם חברי הקבוצה; הסדרת מערכת החיוב של המשיבה ועלותה אין לה משמעות מבחינת ההסדר שכן זו נעשתה על פי חובתה של המשיבה על פי דין; ההסדר קובע כי לקראת סיום ההטבות יתבקשו המנויים להודיע אם ברצונם לסיימן, ראוי שההסדר יקבע כי עם סיום התקופה תפסיק המשיבה את ההטבה על מנת שהמנויים לא יאלצו לפנות על מנת להפסיק את ההטבה; שווי המחירון אינו משקף את שווי ההטבה. מחיר המחירון אינו משקף את המחיר האמיתי ללקוח. על פי חוות דעת הבודק עלות מגוון ההטבות עומדת על 1.5- 3 מיליון שש"ח; ההסדר מטיל נטל מיותר על המנויים שעל מנת לממש את ההטבות צריכים להטריח עצמם וליצור קשר עם שירות הלקוחות; יש חשש שחלק מהמנויים לא יהיו מודעים להטבות, על כן יש להסכים על דרכי יידוע מתאימות; את התרומה יש לייעד למוסד אחר ולא לזה שהמשיבה התכוונה ממילא לתרום לו; חלוקת המארזים שהמשיבה העריכה ב-2.5 מיליון ש"ח הוערכה על ידי הבודק ב-250,000 ש"ח, הגדרת שווי ההטבה בהסדר נוגדת את תכלית ההרתעה מפני הפרת הדין.

עמדת המועצה לצרכנות

1. ביום 30.6.15 הגישה המועצה לצרכנות את עמדתה ולהלן תמציתה:

הצדדים העריכו את שווי ההסדר ביתר. השווי האמיתי של ההסדר תלוי בשיעור המימוש של שלוש ההטבות; מחיר מחירון המשיבה אינו רלבנטי שכן הוא אינו מייצג את עלות ההטבות למשיבה והוא אינו מייצג את שווין של ההטבות ללקוחות המשיבה. המחירים בהם נמכרות חלק מן ההטבות למנויים נמוכים ממחירי המחירון, הדבר רלבנטי לצורך חישוב "ההטבה המשלימה". כמו כן שווי ההטבות הניתנות בהסדר נמוך יותר מכפי שווין במחירון המשיבה הואיל ולקוחות אלה ממילא בחרו שלא לרכוש מוצרים אלו במחיר המחירון שלהם. מחיר המחירון רלבנטי רק לקבוצת המנויים אשר במקום לממש את אחת מהטבות הבחירה, יבקשו להפסיק את התשלום עבור אחת מהן. מחיר המחירון עשוי להיות רלבנטי לצורך בחינת שווי הטבת הסרט בהנחה שהסרט שייפתח לצפייה אינו נמכר במחיר נמוך יותר או ניתן חינם ממילא על ידי המשיבה, באופן קבוע או במסגרת מבצע. יש לחשב את ערכן של הטבות הבחירה הקבועות בהסדר על פי עלותן למשיבה כפי שזו נקבעה על ידי הבודק. עלות זו שווה ל- 10% ממחירן של ההטבות הללו במחיר המחירון;

הטבת הסרט הוערכה על ידי הבודק ב-100,000 ₪, סכום זה יש להכפיל באחוז המנויים שיממשו את ההטבה.

הטבת המארזים, שוויה אפסי עבור הציבור (בשל העובדה שסדרה זו, כמו גם סדרות מקור אחרות של המשיבה, ניתנת לצפייה בחינם באתר המשיבה – כאמור לעיל), וניתן להחליפה בתרומה נוספת בסך 250,000 ש"ח – כפי שהציע הבודק.

הצדדים העריכו את הטבת הבחירה ב-14 מיליון ₪ (לפחות), את הטבת הסרט ב-19 מיליון ₪ ואת הטבת המארזים ב-2.5 מיליון ₪. הערכות אלו מתבססות על הנחות מימוש מסוימות, שכן ההטבות הקבועות בהסדר יינתנו רק ללקוחות אשר יפנו למשיבה בבקשה לקבל את ההטבות ולא באופן אוטומטי. לא ניתן להעריך את מספר המנויים שיממשו ההטבות.

ניסיון העבר של המשיבה מלמד כי שיעורי המימוש שהיו בעבר להטבות מן הסוג המצוי בהסדר זה, הם נמוכים מאוד (ת"צ 5028-12-08 פלזנר נ' הוט).

פתיחת הערוצים באופן גורף לכלל המנויים תכלול באופן טבעי, גם פתיחתם ללקוחות אשר כבר מנויים על ערוצים אלו ומשלמים דמי מנוי חודשיים על כך. מנויים אלה ימשיכו לשלם על הערוצים הללו ולא יהנו מההטבה. בהתאמה, הטבה זו לא תעלה למשיבה – ככל שהדברים נוגעים לאותם לקוחות המשלמים לה דמי מנוי חודשיים לערוצים אלו בלאו הכי; פתיחת הערוצים תיטיב רק עם אותם לקוחות אשר יצפו באותם הערוצים בתקופה שבה הם ייפתחו לצפייה'.

1. תקופת ביצוע ההסדר נחלקת לשתיים: הראשונה - שלושה חודשים מיום אישורו של הסדר הפשרה בפסק דין חלוט, בתקופה זו אמורים לקוחות המשיבה לנצל את הטבת הבחירה ואת הטבת הסרט. כמו כן במהלך תקופה זו יוכלו לקוחות העבר של המשיבה לגשת למרכזי השירות שלה לצורך קבלת המארזים. השנייה, תקופת חלוקת היתרה שנותרה לחלוקה בתוספת 20%, באמצעות פתיחת הערוצים, והעברת יתרת המארזים לצבא ההגנה לישראל. יש להורות למשיבה להגיש דו"חות מפורטים, הנתמכים בתצהיר מטעמה, אודות ביצוע ההסדר ואודות שיעורי המימוש של ההטבות השונות הקבועות בהסדר על ידי לקוחותיה הקיימים ולקוחות העבר שלה לאחר כל שלב.

(כמה מלקוחות המשיבה מימשו את הטבת הערוץ, ואיזה ערוץ הם בחרו לממש – זאת מכיוון שלכל ערוץ ערך שונה כפי שמחירון המשיבה מלמד; כמה מלקוחות המשיבה מימשו את הטבת הטלפוניה, ואיזו הטבה הם בחרו לממש מבין שתי ההטבות המנויות במסגרתה? כמה מלקוחות המשיבה מימשו את הטבת האינטרנט, ואיזו הטבה הם בחרו לממש מבין שתי ההטבות המנויות במסגרתה? כמה מלקוחות המשיבה מימשו את הטבת הסרט? מהו הסרט אשר המשיבה העמידה לזכות מנוייה בהקשר להסדר הפשרה ואיזה סרטים נוספים היא העניקה לרווחת מנוייה באותה התקופה. זאת מכיוון שהמשיבה נוהגת להעניק "הטבת סרט מתנה" מפעם לפעם; כמה מחברי הקבוצה שאינם לקוחות המשיבה, מימשו את הטבת המארזים; עם היוודע שיעורי מימוש אלו יהיה על המשיבה להכפילם בערכה של כל הטבה והטבה – וזאת בהתאם לערכה כפי טענת המועצה לצרכנות).

עם תום תקופת הביצוע השנייה של ההסדר, יהיה על המשיבה להגיש דיווח נוסף, אודות ביצוע חלק זה בהסדר. בנקודת זמן זו יהיה על המשיבה על כן לדווח: אילו ערוצים פתחה המשיבה למנויי הטלוויזיה שלה; מי ממנויי שירות הטלוויזיה של המשיבה נחשב כמי שינצל הטבה זו; כמה מארזים הועברו לחיילי צה"ל, מתי, ולאיזה יחידה

עם סיום הדיווחים, יוכל בית המשפט לפסוק שכר טרחה לבא הכוח המייצג וכן גמול למבקש שכן יעמדו לפניו נתונים מלאים אודות שיעורי מימוש ההטבות הקבועות בהסדר.

אין מקום לקבל את המלצת הצדדים בעניין זה במלואה ויש מקום לקבוע כי שכר טרחתו של בא הכוח המייצג יעמוד על אחוז שיקבע בית המשפט – משוויו האמיתי של ההסדר, בהתאם לדרך שבה המועצה סבורה שיש לחשבו בהתאם לע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012).

לעניין יעד התרומה - על הצדדים לבחור ארגון גג (או ארגוני גג) אשר יעמדו בקריטריונים שהובאו בת"צ 22236-07-11 שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ (16.9.2014) וכן יש להורות על הצדדים להגיש תצהירים בעניין זה – כפי שנקבע בעניין שרייר.

על המשיבה להתחייב כי תחדל באופן מוחלט ממתן השירותים שיינתנו ללקוחותיה, בהתאם להסדר זה, לאחר תום תקופת ביצועו.

הנזק הלא ממוני שנגרם לחברי הקבוצה שיקבע צריך להיות מוכפל במספר חברי הקבוצה כפי שאמד אותם הבודק בחוות דעתו המשלימה.

הנזק הממוני אשר הוערך על ידי הבודק בסכום כולל של 1.4 מיליון ש"ח שוערך ליום הגשת חוות הדעת הראשונה בהליך, בחודש יוני 2014. יש מקום לשערך את הנזק הממוני אותו קבע הבודק בחוות דעתו הראשונה למונחי יוני 2015.

1. המועצה מבקשת כי יפסקו לטובתה הוצאות ושכר טרחה מפנה לע"א 7809/12 חזאן נ' קלאב הוטל (31.12.13). המועצה התייצבה בהליך לפני כארבע שנים, ומנעה אישור הסדר פשרה שלא היה ראוי לאשרו. היועץ המשפטי לממשלה הצטרף לעמדת המועצה וטענותיה העיקריות של המועצה בהתנגדותה התקבלו על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 5.7.12. התנגדות המועצה הביאה לכך שנדחה ניסיון של הצדדים לצרף את חברת הבת של המשיבה: "הוט טלקום" להליך זה שלא על פי החוק, ומבלי שהוגשה לכך בקשה מתאימה. בהתאם, גדל לכאורה הפיצוי הניתן ללקוחות המשיבה במסגרת ההסדר. התנגדות המועצה, מביאה לכך שבידי בית המשפט הנכבד יהיו הכלים המתאימים להערכת שוויו האמיתי של הסדר הפשרה לציבור. התייצבותה של המועצה בהליך זה הייתה כרוכה בהשקעת זמן ומשאבים ניכרת, וכללה התנגדות מפורטת, עמדה לעניין מינוי הבודק, בקשה לגילוי המחיקות בחוות דעת הבודק, והתייצבות לדיונים.
2. ביום 9.7.15 התקיים דיון בעקבות הערות היועמ"ש והמועצה לצרכנות. בדיון הסכימו הצדדים על מספר שינויים נוספים בהסדר הפשרה כדלקמן:

לעניין הפסקת ההטבות בחלוף תקופת ממימוש ההטבה – המשיבה הצהירה כי "בתום תקופת ההטבות יופסק השירות ולא ייגבה כל סכום מהלקוח בגינו".

לעניין הטבת המארזים הצהירה ב"כ המשיבה: "אנו מותירים לשיקול דעת בית המשפט אם הוא סבור שנכון להמיר את זה בכסף. אנו לא מתנגדים שבמסגרת הסדר הפשרה בית המשפט יחליט כך ואנו לא נראה בכך שינוי שמבטל את ההסכם."

המשיבה הודיעה עוד בהסדר הפשרה שהיא משאירה את עניין יעד התרומה לשיקול דעת בית המשפט.

לעניין נגישות מימוש ההטבה, הצהירה ב"כ המשיבה כי תבחן אפשרות לטופס מקוון ייעודי לצורך פניה לקבל מימוש ההטבה בענין הזה בנוסף לאמצעי היידוע שקבועים בהסכם ולהצטרפות. בהודעה לאחר הדיון מסרה המשיבה כי הצעה זו אינה אפשרית הואיל והמערכות התפעוליות של המשיבה אינן יכולות לספק תמיכה טכנית לשירות זה. עם זאת המשיבה תפרסם גם במסגרת הטופס המקוון את האפשרות לקבל זיכוי כספי בהתאם להוראות סעיף 4.9.8 בהסכם הפשרה ותפנה את הלקוח להמשך טיפול פרטני בבקשתו במסגרת שירות לקוחות.

אישור הסדר הפשרה

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר".

1. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא "כל לקוחות המשיבות, בהווה ובשבע השנים אשר קדמו להגשת הבקשה המקורית (25.3.10), אשר ביקשו להתנתק משירותיהן, אך המשיבות לא ניתקו אותם משירותיהן ו/או המשיכו בחיובם, גם בחלוף המועדים הקבועים להפסקת שירותיהן והגבייה, בחוק, ברשיונות המשיבות ובהסכמים בין המשיבות לבין לקוחותיהן".
2. עילות התובענה – הפרת תנאי הרישיון של המשיבה (שבפרק 42 ברישיון); הפרת הרישיון מהווה הפרת החוזה בין המשיבה ללקוחותיה; הפרת סעיף 13ד בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") (שהתווסף לחוק במסגרת תיקון 23 לחוק הגנת הצרכן שנכנס לתוקף ביום 10.10.08 (להלן: "תיקון 23"); הפרת חובת תום הלב שבסעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; השבה מכוח סעיף 1 בעשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; עוולת הרשלנות על פי סעיף 35 בפקודת הנזיקין [נוסח מקורי] (להלן: "פקודת הנזיקין"); עוולת הגזל לפי סעיף 52 בפקודת הנזיקין והשגת גבול במיטלטלין.
3. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור – סעד כספי של השבת הכספים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה בצירוף ריבית חריגה על פי ההסכם והצמדה, ופיצוי כספי בגין נזק שאינו ממוני בשל עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה.
4. השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה – האם המשיבה חייבה את חברי הקבוצה שהתנתקו משירותיה בדמי מנוי גם לאחר בקשת הניתוק, האם המשיבה חייבת בהשבת גביית היתר בצירוף ריבית, האם זכאים חברי הקבוצה לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם להם עקב התנהלות המשיבה.
5. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה...וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק).

מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 בחוק כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

ולענייננו.

1. בהתאם להסכמות בדיון אני מורה כי הסדר הפשרה יתוקן כדלקמן:

לעניין הפסקת ההטבות בחלוף תקופת ממימוש ההטבה –בתום תקופת ההטבות יופסק השירות ולא ייגבה כל סכום מהלקוח בגינו.

הטבת המארזים תומר לתרומה של 250,000 ש"ח.

יעד התרומה יקבע בהסכמה על ידי הצדדים ויובא לאישור בית המשפט כמפורט להלן. היעד לא יהיה הפרויקט המוצע בהסדר הפשרה. נוכח השתלשלות הסדר הפשרה ופסילת ההסדר הקודם אני סבורה כי אכן יש טעם להסתייגויות המועצה והיועמ"ש מהעברת התרומה לגוף המוצע בהסדר הפשרה.

המשיבה תפרסם במסגרת הטופס המקוון את האפשרות לקבל זיכוי כספי בהתאם להוראות סעיף 4.9.8 בהסכם הפשרה ותפנה את הלקוח להמשך טיפול פרטני בבקשתו במסגרת שירות לקוחות.

1. לאחר חוות הדעת המשלימה של הבודק נחה דעתי כי המשיבה השיבה את הכספים שגבתה ממנויים שהתנתקו, לאחר מועד ההתנתקות. נראה על כן לכאורה כי בעניין זה לא הייתה למעשה עילה לקבוצה, כי כך נהגה המשיבה גם עובר להגשת התובענה.
2. העילות שלכאורה נותרו לקבוצה הן השבת הכספים האמורים ללא ריבית (שווי הריבית הוערך על ידי הבודק נכון ליום חוות הדעת מיום 19.6.14, כ-1.4 מיליון ש"ח (סעיף 8 בחוות הדעת), והתביעה בגין הנזק הלא ממוני.
3. כפי שהובא בפירוט לעיל סה"כ עלות התחייבויות המשיבה על פי הסדר הפשרה, למשיבה – תרומה בסכום של 4 מיליון ש"ח, תרומה נוספת בסכום של 250,000 ש"ח חלף המארזים, הטבת הסרט שנאמדת בעלות של כ-100,000 ש"ח למשיבה, עלות "בנק ההטבות" למשיבה על פי הערכת הבודק, בין 1.5 ל – 3 מיליון ש"ח (10% - 20% מהמחירון).

סך כל שווי התחייבויות המשיבה על פי הסדר הפשרה, למנויים ולציבור לפי הערכת הבודק – שווי ההטבות בין 0- 11 מיליון ש"ח, תלוי בשיעור המימוש. שווי התרומה הוא 4 מיליון ש"ח. תמורת המארזים, 250,000 ש"ח, שווי הטבת הסרט לפי 15% ממחיר מחירון (לפי ממוצע הערכת הבודק), במימוש מלא, 2,850,000 ש"ח.

1. כזכור הסדר הפשרה המקורי תוקן, באופן שתקרת ההטבות שנקבעה לסכום של 14 מיליון ש"ח בוטלה, כך שגם במקרה של מימוש גורף של כ- 10% מהמנויים כל מנוי שיפנה למימוש ההטבות ייענה, אפילו בשווי העולה על 14 מיליון ש"ח. מהאמור משתמע שהבודק סבר שיש אפשרות למימוש ההטבות על ידי יותר מ-10% מהמנויים.
2. התובע עתר כזכור לפיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה באוטונומיה, כעס, תחושת זלזול ובזבוז זמן וטרחה הכרוכים בניסיון ההתנתקות. מאז הגשת התובענה התפתחה הפסיקה בנושא הפגיעה באוטונומיה. (ע"א 10085/08 תנובה נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (4.12.2011), בע"א 4333/11 סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12.3.14) ובע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4.9.14)) .

נוכח הלכות אלה לא ברור אם בענייננו, לו מוצא ההליך עד תום, היה מקום לפסוק לחברי הקבוצה פיצוי בגין פגיעה זו. כמו כן אפילו היה מקום לפסוק פיצוי בגין נזק זה, לא ניתן לקבוע בשלב זה שאכן נזק זה נגרם לכל אחד מחברי הקבוצה.

1. לאור האמור עד כאן, אני סבורה כי הסדר הפשרה לפיו מוציאה המשיבה מכיסה סכום של 4,250,000 ש"ח לתרומה, וכן מעניקה את ההטבות על פי ההסדר, הוא הוגן וראוי בנסיבות העניין. אני מוצאת כי ההסדר בנסיבות העניין (גובה ההשבה של הרבית, וסיכויי הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני) שעניינו תרומה לציבור והטבות למנויים הקיימים הוא גם סביר. על כן אני מאשרת את הסדר הפשרה.
2. אני מורה לצדדים להודיע עד 5.9.15 את זהותה של העמותה שאליה הם מבקשים להעביר התרומה, ואת תקופת פריסת התרומה (שלא תעלה על שנתיים כפי שהתחייבה המשיבה בהסדר הפשרה)

המשיבה תמציא במועד האמור לעיל גם תצהיר בו תצהיר כדלקמן: שלא תצמח לה טובת הנאה מהעברת התרומה לעמותה וכי אין לה התחייבות להעברת התרומה אליה; כי התרומה תתווסף לכל תרומה אחרת אותה התחייבה להעביר לעמותה, ככל שיש כזו, ללא קשר לתובענה; התרומה תוצג כפיצוי לטובת הציבור שניתן במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, ולא תוצג כתרומה פילנטרופית. כן יומצא אישור ניהול תקין מרשם העמותות לגבי העמותה הנבחרת.

1. לא מצאתי ממש בהתנגדות של מר גל להסדר פשרה זאת לאחר שהתרתי את תיקון בקשת האישור.

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים הסכימו כאמור על המלצה לתשלום גמול לתובע הייצוגי בסכום של 435,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 1,256,700 ₪ כולל מע"מ.
2. הצדדים סבורים כי הסכומים המוסכמים ראויים ואלה בתמצית טעמיהם: המבקש הציף סוגיה צרכנית חשובה; התביעה ועילותיה מורכבות; תכלית הבקשה הושגה, ולקוחות המשיבה אינם מחייבים עוד לאחר הניתוק; המבקש ובא כוחו ניהלו ההליך ביעילות; היקף ההטבות והתרומה עומד על 39.5 מיליון ₪; המבקש ובא כוחו התסכנו בפסיקת הוצאות נגדם ככל שהתובענה הייתה נדחית; הבקשה לאישור נוהלה משך מספר שנים והמבקש ובא כוחו השקיעו שעות רבות בענין ועוד ידרשו לעוד השקעה עד למיצוי הסדר הפשרה.
3. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך:

"... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר ... בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי – מ' נ').

בעניין עע"מ 9237/12 עירית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) נפסק עוד:

"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו" (הדגשה שלי – מ' נ').

ולענייננו.

1. התובענה הביאה תועלת לקבוצה המיוצגת. בעקבות התובענה שינתה המשיבה את מערכת חיוב המנויים על מנת להבטיח שמנויים מתנתקים לא יחויבו בדמי מנוי לאחר התנתקותם. גורם אובייקטיבי, הבודק, בחן ומצא שאכן המשיבה השיבה את גביית היתר למנויים. בנוסף המשיבה התחייבה לשאת בתרומה שיש בה לכסות את חבותה בגין השבת הגבייה ללא ריבית (כ-1.4 מיליון ₪ נכון למועד חוות דעת הבודק) ואת הנזק הלא ממוני הנטען, לפחות בחלקו. התובענה השיגה את מטרות החוק המנויות בסעיף 1 בחוק תובענות ייצוגיות
2. המבקש ובא כוחו נטלו את הסיכון שהתובענה לא הייתה מאושרת. הגשת התובענה הצריכה השקעה, לרבות בגיבוש הסדרי הפשרה. המבקש ובא כוחו ניהלו את התובענה בצורה יעילה.
3. לאור האמור עד כאן יש לפסוק למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה. המועצה כאמור לעיל ביקשה לקבוע שהתשלומים האמורים יקבעו כאחוזים מן המימוש של ההטבות נושא הסדר הפשרה. אינני פוסלת את טענות המועצה כי יש תביעות שבהן יהיה זה סביר להתנות את שיעורי שכר הטרחה והגמול בשיעור מימוש ההסדר. ואולם, אינני סבורה כי זה המקרה המתאים. בענייננו כאמור, הנזק הממשי לכאורה הוא שיעור הריבית בלבד. הנזק הנטען הנוסף הוא נזק לא ממוני שאם היה נפסק בסופו של ההליך לא ברור שיעורו, נוכח השאלות הפרטניות העולות בענייננו. כפי שפורט לעיל, עלות ההסדר למשיבה הוא למצער 4,250,000 ₪ בצירוף הטבת הסרט כ-100,000 ש"ח, עלות "בנק ההטבות" למשיבה על פי הערכת הבודק, בין 1.5 ל – 3 מיליון ₪. אני סבורה כי הערכה זו היא הערכה של שווי ההסדר שלא על הצד הגבוה, ועל כן בהתחשב בגלגולי התובענה, ההשקעה שנדרשה ועוד תידרש הסכומים המוסכמים הם סבירים ואני מאשרת אותם.
4. הגמול ושכר הטרחה ישולמו בשלבים כדלקמן – 35% עם מתן פסק הדין, והיתרה בתוך 30 יום ממועד השלמת ביצוע כל חלקי הסדר הפשרה ואישור הביצוע בתצהיר מפורט של בעל תפקיד מוסמך במשיבה ושל ב"כ המבקש.

שכ"ט למועצה לצרכנות

1. המועצה כאמור מבקשת כי יפסקו לטובתה הוצאות ושכר טרחה. המועצה אכן התייצבה בהליך לפני כארבע שנים, ומנעה אישור הסדר פשרה שלא היה ראוי לאשרו. המועצה אף נדרשה והגיבה להסדר הפשרה נושא הדיון עתה, והעירה הערותיה וכן התייחסה לחוות דעת הבודק. אין ספק כי פעילותה זו הייתה כרוכה בהשקעת זמן ומשאבים, ותרמה לדיון בהסדר הפשרה ולגיבושו הסופי. בהתחשב בהיקף תרומתה של המועצה להליך אני פוסקת לה הוצאות ושכר בסכום כולל של 75,000 ש"ח.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. אני מורה כי עד 5.9.15 יודיעו הצדדים את יעד התרומה, את תקופת פריסת התרומה (שלא תעלה על שנתיים כפי שהתחייבה המשיבה בהסדר הפשרה) וכן ימציאו תצהירים כמפורט בסעיף 59 לעיל, כמו כן יומצא אישור ניהול תקין לגבי העמותה בה יבחרו.

העמותה תמציא תצהיר בדבר קבלת התרומה והמשיבה תמציא מצידה תצהיר על מתן התרומה. ככל שהתרומה תינתן בפריסה יומצאו תצהירים כאמור לגבי כל חלק וחלק מן התרומה עד להשלמתה.

1. אני מאשרת את שתי הבקשות ליציאה מהקבוצה, של מר שמואל קצנלנבוגן (מיום 28.7.14), ושל מר דוד שם-טוב (שהועברה למשרד ב"כ המבקש ביום 7.2.14).
2. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה. המשיבה תישא בעלויות הפרסום. אני מורה כי בפרסום זה יובאו במפורש התיקונים הנוספים שנעשו בהסדר לאחר הדיון האחרון כמפורט בסעיף 52 לעיל.
3. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.
4. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה