בפניי בקשתה של התובעת גב' פנינה ארבלי, ילידת שנת 1983 (להלן: "התובעת") למתן הוראה למומחה הפוליגרף שמונה מטעם בית המשפט, להתעלם מהאופן בו נוסחו השאלות בהסכמת הצדדים ולאסור משלוח מסמכים אליו.

רקע וטענות הצדדים

עסקינן בתביעת פיצויים לנזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), אשר נגרמו לתובעת לטענתה ביום 28.02.09 עת ישבה ברכב מס' רישוי 8003236 והייתה עסוקה בהושבת בנה ובחגירתו. מבלי משים שחררה ידה השמאלית את מעצור דלת הרכב והדלת נטרקה על כף ידה השמאלית, ונגרמו לה הנזקים המפורטים בתביעתה.

התביעה הוגשה כנגד מר כרמל ארבלי (להלן: "הנתבע 1") שהיה נהג הרכב באותה העת, וכן כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") בהיותה החברה המבטחת של הרכב בו נפגעה התובעת.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בדבר נסיבות קרות התאונה, כאשר לטענת הנתבעת מבדיקת חוקרים מטעמה ומתוך ניסיון לשחזר את אירוע התאונה, עולה כי נסיבות התרחשות התאונה כפי שהוצגו ע"י התובעת לא תיתכנה.

התיק נקבע להוכחות ליום 15.01.14 ונדחה ליום 21.09.14 לבקשת התביעה.

כחודש ימים לפני מועד ההוכחות, הצדדים ביקשו לבטל את מועד ההוכחות שכן הם הסכימו לערוך לתובעת בדיקת פוליגרף, כשתוצאות הבדיקה יהיו מקובלות על הצדדים בעניין נסיבות התרחשות התאונה (ראו בקשת התובעת מיום 14.07.14, והודעת הנתבעת מיום 22.07.14).

ביום 20.08.14 הוגשה לבית המשפט הסכמת הצדדים (להלן: "מסמך ההבנות") אשר כלל את שם הבודק המוסכם מר ויקטור כהן, כן הוסכם כי המסמכים אשר יעמדו בפני הבודק בעת עריכת הבדיקה יהיו: תצהיר התובעת, והודעת נתבע 1 במשטרה.

עוד הוסכם על הצדדים נוסח מספר שאלות שיועברו לעיון המומחה.

הצדדים הסכימו כי תוצאות הבדיקה מחייבות ומכריעות, ומה ההשלכות המעשיות אם תמצא הנבדקת דוברת אמת, ואם לאו.

מסמך ההסכמות הנ"ל קיבל את אישור בית המשפט ותוקף של החלטה וביום 15.09.14 כתב המינוי נשלח למומחה המוסכם.

ביום 14.10.14 הגישה התובעת בקשה לבטל את כתב המינוי, ולמנות מומחה אחר תחת המומחה המוסכם. התובעת נימקה את בקשתה בכך שחזרה בה מנוסח ההסכמה, שכן לטענתה יש להשאיר את עניין ניסוח השאלות לשיקול דעת המומחה, וכן כי הנתבעת צרפה גרסאות שונות של התובעת.

הנתבעת בתגובתה מיום 21.10.14 טענה כי בין הצדדים נערך משא ומתן בדבר נוסח השאלות וזהות המכון הבודק, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר נוסח השאלות תוך מתן ההבהרה שהשאלות הן "מוצעות" והניסוח הסופי נתון לשק"ד הבודק. הנתבעת העירה את תמיהתה בדבר חזרתה של התובעת מההסכמה הנ"ל.

במסגרת הדיון מיום 25.12.14 הוסיפה ב"כ התובעת המלומדת לטעון כי "מבירורים שערכה" עולה כי קיימת חשיבות רבה לצורה בה מנוסחות השאלות המופנות לנבדקת, וכי גם אופן הניסוח הינו "דבר שבמומחיות" ומשכך מבקשת התובעת לחזור בה מההסכמה בדבר ניסוח השאלות המוצעות.

מאידך טענה ב"כ הנתבעת המלומדת כי השאלות המוצעות גובשו בהסכמת הצדדים ולאחר משא ומתן שגרר שינוי בחלק מהשאלות (ראו עמ' 11 ש' 20-21 לפ' מיום 25.12.14). לאחר ששקלו את עמדתם, הצדדים חתמו על מסמך המתעד את הסכמות הצדדים, משכך אין התובעת יכולה לחזור בה מהסכמתה.

עוד נטען כי גם במסגרת ההסכם צוין כי השאלות הן "מוצעות" והמומחה יוכל לסטות מאופן הניסוח שנבחר ובהתאם לשיקול דעתו.

בעניין המסמכים, נטען שהנתבעת מעוניינת שהמומחה יעיין רק במסמכים שהוסכמו בן הצדדים ותו לא.

דיון והכרעה

בע"א 3666/90‏ מלון צוקים בע"מ‎ ‎נ' עיריית נתניה, פ''ד מו(4) 045, בעמ' 77, נפסק כי:

"...עיקר בעינינו יימצא ביסוד שהוא ספק משפטי ספק לבר משפטי, שהסכמים נועדו לקיום, לקיום ולא להפרה - pacta sunt servanda- והמפר נוטל על עצמו סיכון, וראוי שייטול על עצמו סיכון, ככל שהנפגע נוגע בדבר. משהפר המפר את חיוביו על-פי ההסכם, לא עוד נשמע לו שאינטרס הקיום לא נתקיים כמצופה. גם אם ציפייתו לאכול מפירות ההסכם לא נתגשמה, חובתו לקיום ההסכם לא נתבטלה".

הסכמה דיונית בין בעלי דין במשפט האזרחי כמוה ככול הסכמה בין צדדים המתקשרים בחוזה. בעת חתימת הצדדים על ההסכם נוטל כל צד סיכויים וסיכונים באשר להשלכותיו הדיוניות של ההסכם. הצדדים הסכימו כי בפני המומחה תעמוד רשימת שאלות מוצעות בה עשוי המומחה להיעזר בעת בדיקתו ומסמכים מסוימים מתוך התיק. השאלות גובשו מתוך הסכמה הדדית, ולצדדים ניתנה הפררוגטיבה לחתום על מסמך ההבנות רק לאחר שדרשו וחקרו כי ההסכם אכן עולה בקנה אחד עם האינטרסים אותם הם מייצגים.

משעה שחתמו הצדדים על מסמך ההבנות הם אינם רשאים לסטות הימנו אף אם נתברר להם בדיעבד כי קיימים אינטרסים שאינם מוגשמים בו.

על כל צד החותם על הסכמתו לוויתור טענה מטענותיו, החובה לצפות את האפשרות כי בבוא יום פקודה הוויתור שניתן יעמוד לו לרועץ, ומתוך שקלול הסיכונים והסיכויים מחליט בסופו של יום בעל דין לחתום על הסכם דיוני. טענה בדבר שינוי נסיבות אשר לא ניתן היה להיצפות במועד חתימת ההסכם נדרשת היא לעמוד בתנאיו הנוקשים של סע' 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, לאמור: "לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש". הפסיקה צמצמה תחולתו של הסעיף השמור למקרים קיצוניים במיוחד (ראו ע"א 748/80‏ ‎ ‎ברוך גולדשטיין‎ ‎נ' גוב-ארי חברה לבנין ולהשקעות, פ''ד לח(1) 309, ע"א 13/75 בלומנפלד ואח' נ' חברת הדר פלסט בע"מ ואח' וערעור שכנגד, בעמ' 456, ובע"א 5587/93‏ ‎ ‎ד' נחמני ואח'‏‎ ‎נ' ר' נחמני ואח'‏, פ''ד מט(1) 485).

העניין מקובל גם כשמדובר בהסכמה לעניין ביצוע בדיקת פוליגרף בעניין אזרחי ( ראו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מ"ב (1) 446; ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ ואח' נ' עמישי, חברה לשיווק בע"מ ואח', פ"ד נג (2) 522).).

סבורני כי טענות ב"כ התובעת המלומדת בדבר הבירורים והבדיקות שערכה, ובכלל זה המאמר האינטרנטי אליו הופניתי, אינם עולים כדי נסיבות שלא היה עליה לראות מראש. חומר זה היה זמין גם ערב חתימת הצדדים על מסמך ההבנות, והעובדה שהתובעת נמנעה מלברר את משמעות המוסכם איננה מקימה עילה לביטול ההסכם, והמדובר לכל היותר ב"טעות כדאיות העסקה" ותו לא.

למעלה מן הצורך אציין כי מקובלת עלי עמדת ההגנה שהסכמת הצדדים איננה "תוחמת" את שיקול דעתו של הבודק לשאלות הספציפיות שהוסכמו, ולבודק נותר מרווח שיקול דעת אף לסטות מהמוסכם הן בתוכן והן בצורה כפי שהודגש ע"י הצדדים בהסכם לפיו "השאלות ינוסחו ע"י הבודק עפ"י שק"ד המקצועי".

לאור האמור לעיל, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, והצדדים יפעלו בהתאם למסמך ההבנות שהוסכם על ידם ונתקבל ביום 20.08.14, ובפני המומחה יעמדו השאלות המוצעות וכן תצהיר נסיבות התאונה בח"י התובעת, והודעת נתבע 1 במשטרה.

התובעת תישא בהוצאות הבקשה והדיון בסך 1,800 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים

תז"פ עיון בתוצאות הבדיקה ליום 1/3/015.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.