מבוא

1. לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח סחר מכוניות מס' 80267573/09 שערכה הנתבעת לחב' "צ'קו שרותי רכב" (חברה בבעלותו/ניהולו של התובע), וזאת בגין נזק, מסוג אובדן כללי, שנגרם לרכב בתאונה שארעה ביום 15.06.2009.

לטענת הנתבעת בתמצית, מדובר בתאונה בנסיבות המוחרגות עפ"י תנאי הפוליסה .

השאלה שבמחלוקת הנה האם אירעה התאונה במהלך נסיעה פרטית או במהלך נסיעה למטרת מסחר וכפועל יוצא מכך, האם קיים כיסוי ביטוחי למקרה?

רקע כללי בתמצית

2. ביום 15.06.2009 בסמוך לשעה 10:00 בבוקר, נהג התובע ברכב מסוג יונדאי מ.ר. 6673560 מודל 2006. ע"פ טענת התובע, בבוקר יום התאונה נסע למחסום שכם על מנת למסור רישיונות, של רכב עבודה אחר אותו רכש (מסוג מרצדס), אשר נגנב ואותר בגבולות הרשות הפלסטינאית. בדרכו חזרה מהמחסום ביקש התובע לעבור באזור כפר חווארה, שם נמצא בית העסק בשם "עודי חווארה", אשר בין יותר משמש כסוחר חלפים של רכבים גרמניים. התובע הספיק לפנות שמאלה בכביש הכניסה למגרש המכוניות כאשר הגיח לפתע ובמהירות רכב צד ג' ופגע בדופן ימין של רכבו.

שמאי מטעם הנתבעת, מר דרומר אברהם, אשר בחן את הרכב מצא כי לרכב נגרם נזק מסוג "אובדן מוחלט".

3. בעקבות דחיית דרישתו לקבלת תגמולי הביטוח כאמור, הגיש התובע ביום 15.03.2010 את התביעה הנדונה, שבה תבע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 104.729 ₪. סכום זה כולל לטענתו, את שווי הנזק הישיר שנגרם לרכב וכן הוצאות הגרר, בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה ועד הגשת התביעה.

דיון והכרעה

4. לאור המחלוקת המתעוררת בתביעה, נדון תחילה בשאלת הכיסוי הביטוח.

כזכור, הרכב הנפגע בוטח בביטוח מסוג "סחר רכב", והשאלה שבמחלוקת היא האם אירעה התאונה במהלך נסיעה פרטית או במהלך נסיעה למטרת סחר?

5. הפסיקה עמדה על מהותו של ביטוח מסוג סחר רכב. בע"א 4688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (נבו – 4.1.05 ), שם נקבע בין היתר:

"ייחודה של "פוליסת סחר", המקובלת בקרב העוסקים בסחר בכלי-רכב, הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לשימוש בכלי-רכב מסוים. פוליסה כזאת מאפשרת להם, או לעובדיהם (ובלבד ששמותיהם פורטו בפוליסה), לנהוג בכלי-הרכב השונים הנמסרים לעסקם מבלי שיהיו תלויים בקיומו של "ביטוח-חובה" תקף המכסה את השימוש בכלי-הרכב המסוים. ככלל, "פוליסת סחר" מגבילה את השימוש המותר בכלי-הרכב למטרת הסחר בכלי-הרכב ......

..... התכלית הבסיסית של פוליסת סחר - לאפשר לעוסק בסחר בכלי-רכב לנהוג, במסגרת ולצורך עבודתו, בכלי-הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי-הרכב אינם מבוטחים בביטוח-חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזאת לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי-רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך"

6. פוליסת הביטוח הנדונה קובעת מספר תנאים המגבילים את אחריות הנתבעת - חברת הביטוח. תנאים אלו הודפסו בחוברת הנתבעת "פוליסה לביטוח רכב מסחרי" (הג'קט) אשר סומן כמוצג נ/4 ולגביהם קיימת התייחסות במפרט, אשר צורף לכתב התביעה. לענייננו רלוונטיים שלושה.

התנאי הראשון, עניינו תחולת הביטוח והכיסוי עפ"י האמור בפרק 5 בתנאי הפוליסה והוא קובע:

" פרק 5 – סחר רכב ומוסכים

א. תחולת הביטוח

הביטוח לפי פרק זה יחול על רכב המוחזק על ידך לצורך עיסוקך למטרות סחר בכלי רכב או תיקון רכב, בהתאם למפורט במפרט.

ב. הכיסוי

"החברה" תשלם לך את הנזק המכוסה בפוליסה זו, אך ורק אם הרכב בעת קרות הנזק נמצא בנסיעה אל או מהמקום השייך לך, או מוחזק על ידך".

יש לציין כי בהתאם למפרט, מצוין כי הכסוי חל על "כל כלי רכב מנועי רכב מנועי כולל אופנועים וקטנועים הנמצא אצל המבוטח לצורך עיסוקו בסחר מכוניות".

התנאי השני, עניינו השימוש המותר, הקבוע בפרק 7. בהתאם למפרט הכיסוי הבטוחי לפי פרק 7 חל על השימושים הקבועים בסעיפים 2, 6 ו7:

"פרק 7 – השימוש המותר

פרק זה מציין את השימוש המותר ברכב.

הרכב ישמש אך ורק למטרות שצוינו בסעיף 6 של המפרט ולא לשום מטרה אחרת זולתן.

2. למטרות עסקו של המבוטח או למקצועו:

6. למטרת סחר בכלי – רכב:

7. למטרות סחר ומיבחן בכלי רכב:

השימושים המצויינים לעיל מותנים באמור בפרק 8 (שימושים שהפוליסה אינה מכסה)."

התנאי השלישי, עניינו שימושים אשר הפוליסה איננה מכסה, בהתאם לפרק 8.
לעניין זה, מצוין במפרט (בס'7) כי שימוש שהפוליסה אינה מכסה עפ"י האמור בפרק 8 הנם סעיפים 1 , 2, 3, 4 , 5, 7, 8, 9. עולה מן האמור כי הפוליסה מכסה רק את הקבוע בס' 6, הקובע:

"6. למטרה כלשהי הקשורה בסחר כלי רכב ממונעים. "

אין מחלוקת על כך שרכב התובע היה נהוג על ידו וכן כי הרכב עצמו היה מבוטח במסגרת הפוליסה אותה הנפיקה הנתבעת. יוצא אפוא שרק אם יוכח כי הנסיעה של הנהג הייתה למטרת סחר בכלי רכב או תיקון רכב, ובעת קרות הנזק הרכב היה במצב נסיעה אל או ממקום השייך או המוחזק על ידי התובע, או אז יחול הכיסוי הביטוחי מכוח הפוליסה שהונפקה על ידי הכשרת הישוב.

אקדים ואציין כי התובע עצמו העיד על כך כי בתקופה האמורה עסק, בנוסף להיותו סוחר רכבים, בסחר חלפים. לתצהירו צירף התובע "רישיון לסחר במוצרי תעבורה" אשר הוצא ל"יצחק חזרתי – גירים לכל רכב". תאריך ההנפקה המצוין על הרישיון 1.01.2010, מועד המאוחר לאירוע נשוא התובענה דנן.

לעניין עיסוקו זה העיד:

"לגבי רשיון הסחר וחלקי תעבורה אני רוצה להעיר שזה כן רלוונטי כי באותה תקופה הייתי סוחר בחלקי חילוף כך שזה כן רלוונטי כי בפוליסה כתוב לצורך עיסוקו של בעל הפוליסה וזה חלק מהעיסוק שלי. היום זה העיקר, אז זה היה רק חלק מהעיסוק" (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 17.03.13).

7. לצורך הכרעה בשאלה העולה בעניינו, יש לבחון מה הייתה מטרת נסיעתו של התובע במועד התאונה.

לעניין זה סיפק התובע מספר גרסאות שונות ויש לומר סותרות (ההדגשות אינם במקור):

א. על פי האמור בכתב תביעה:

"5. ביום 15.06.2009 בשעה 10:00 (בבוקר) או במועד סמוך לו, נהג התובע כדין ברכבו, לצורך עיסוקו, בעודו פונה שמאלה, הגיח לפתע במהירות רכב צד ג' ופגע ברכבי בדופן ימין".

ב. בתצהיר מיום 12.04.11 ציין:

"4. ביום 15/06/2009 יצאתי למחסום שכם עם רכב שלי, כדי למסור רישיונות של רכב עבודה אחר שרכשתי וניגנב לרשות הפלסטינאית שהחזיקה ברכב.

5. בדרך נכנסתי למגרש מכוניות כדי לבדוק האם ניתן למכור את הרכב שלי (נשוא התביעה) או לבצע בו שינויים. בעודי פונה שמאלה למגרש המכוניות נכנס בי רכב צד ג' שבא מימין ופגע ברכבי בדופן ימין.

.......

7. אני חוזר וטוען כי התאונה ארעה בעודי בנסיעת עבודה, לצורך מסירת רשיונות וגם לצורך מכירת הרכב שלי או ביצוע שינויים בו, וכי הארוע הנ"ל מהווה "מקרה ביטוח" כמשמעו בפוליסה, ולפיכך זכאי אני לפיצוי מאת הנתבעת כמפורט בכתב תביעה זה".

ג. בהצהרה שמסר התובע בפני החוקר ביום 13.11.09, נאמר:

"האירוע: בתאריך 15.6.09, יום שני, בסמוך לשעה 08.00 יצאתי ברכב הנדון מביתי באריאל ונהגתי לכיוון מחסום חווארה שכם, מטרת הנסיעה היתה למסור רישיונות רכב שנגנב למשטרה הפלשתינאית. מדובר ברכב מסוג מרצדס שנגנב מלקוח שלי ואותר על ידי הרש"פ ונתבקשתי להציג רישיונות כדי לקבל אותו בחזרה.

בדרכי חזרה ממחסום שכם נהגתי ברכב הנדון לבדי לכיוון הכפר חווארה במטרה לרכוש גיר לאותו רכב.

בחווארה ממוקם סוחר חלפים של רכב גרמני אותו אני מכיר מעיסוקי, בשם עודי חווארה, 052-2757335 (דובר ערבית בלבד).

הגעתי לחווארה בסמוך לשעה 10.00, הספקתי לפנות שמאלה בכביש הכניסה למגרש הרכב של עודי, כל הרכב כבר היה על החול בשול השמאלי.

........

שאלה: האם אתה מודע לכך שלפי כללי פוליסת הסחר אינך רשאי להשתמש ברכב לצרכים אישיים שאינם כוללים את עיסוקך בסחר מכוניות?

תשובה: אני מוסר אמת ורק אמת לגבי נסיבות האירוע. מבחינתי הנסיעה היתה כפופה לעיסוקי בסחר ברכב".

(התובע אישר ביום 17.03.13 כי חתימתו היא המופיעה בכל אחד מעמודי ההצהרה)

ד. גרסה, נוספת, לעניין מטרת נסיעתו מסר התובע בחקירתו מיום 17.03.13 :

"ש. לאן נסעת בבוקר.

ת. למחסום שכם.

ש. יצאת מהבית שלך.

ת. נכון, יום לפני כן הבאתי את הרכב הביתה. אני גר בדרך לשכם, באריאל, ברח' ההגנה.

ש. הרכב חנה ברח' ההגנה באריאל, קמת בבוקר, הנעת והתחלת לנסוע מזרחה.

ת. כן.

ש. לאן נסעת.

ת. למחסום שכם.

ש. ומה קרה.

ת. במחסום שכם מסרתי את רשיונות הרכב שרכשתי. הסיפור הוא כזה היה, שרכב של לקוח שלנו נגנב לשכם, אנו מצאנו את הרכב ברשות הפלסטינאית על ידי מתווך, רכשנו מבעל הרכב את הרכב, העברתי אותו על שמי, והרשות הפלסטינאית רצתה את הרשיון לוודא שזה שלנו הרכב וזה מה שעשיתי, נסעתי למתווך כדי לתת לו את רשיונות הרכב. יום קודם נתתי לו כסף עבור התיווך שמצא לנו את הרכב. זה מה שמזכיר לי שיום לפני כן, נסעתי עם האוטו למחסום שכם כדי לתת לו את הכסף, למתווך, ולמחרת את הרשיונות. המתווך הוא ערבי. היינו צריכים להוציא את הרשיונות ממשרד הרישוי באותו יום כדי לתת לרשות הפלסטינאית.

ש. ב-15.6.09 אתה יוצא מהפגישה עם המתווך ולאן נוסע.

ת. לכיוון חזרה לעבודה, כשבדרך אני עוצר במגרש מכוניות.

ש. ראית שלט שנקרא "אודי חוורה", ופתאום רצית לעצור במגרש שלו.

ת. נכון. היו לי שתי מטרות. האחת רציתי לחפש כסאות מעור לאוטו היונדאי כי זה היה מבד וחשבתי שזה יעזור למכירה, ושנית הוא התעסק בסחר ויש הרבה אנשים שבאים מחו"ל לקנות ג'יפים ורציתי להשאיר לו פרטים של היונדאי" (עמ' 11 )

ה. בהמשך לחקירה נגדית בעמ' 13:

"ש. אני אומר לך שהמטרה שלך שנכנסת למגרש אודי חוורה היתה כדי לקנות גיר למרצדס.

ת. וודאי. יכול להיות ששאלתי שאלות לגבי גירים. למרצדס לא היתה בעיה של גיר, יכול להיות ששאלתי לגבי גירים אבל שוב פעם, אתה צריך להבין שאני אחרי תאונת טוטלוס, אין אוטו, הפח נשבר, אין אוטו. כל מה שעשיתי עשיתי לצורך עיסוקי, לא היתה לי ולא יכולה להיות לי גם שום מטרה אחרת באזור הזה של הארץ אלא אם כן אני במדים. אם אתה שואל סימן שאתה כן יודע לגבי המרצדס.

ש. אני אומר לך שהסיבה שנכנסת דווקא למגרש הזה כי הוא מתמחה בגירים לרכבים גרמניים.

ת. יש אמת במה שאתה אומר. הוא עושה גם דברים אחרים, גם בסחר וגם בחלקים. הוא פחות או יותר המקביל שלי ברשות".

8. ראוי לציין כי התובע לא המציא כל ראיה על כך כי המרצדס אכן נקנתה והועברה על שמו, או לכל הפחות כי היא שייכת באופן זה או אחר למלאי הרכבים בהם סחר במועד האירוע. יחד עם זאת, העיד התובע כי לרכב המרצדס שבעטיו נסע למחסום שכם, כלל לא היתה בעיה בגיר. יצוין, כי הבעלים של המגרש מר עודי חווארה, לא הוזמן ע"י התובע לצורך מתן עדות ועובדה זאת אף היא משמשת לחובת התובע בנסיבות הענין.

9. נשאלת אפוא השאלה, על מי מוטל להוכיח את תחולתה או אי תחולתה של הפוליסה על תאונה שבפנינו, ובמילים אחרות על מי מוטל להוכיח כי השימוש ברכב נועד לצרכי "סחר רכב"?

10. ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו פ"ד מח (7) 70 נפסק כי ההלכה לעניין נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב נזקי רכוש היא, כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. בכך, נקבע, עובר הנטל אל כתפי המבטח להראות כי מתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה. עוד נפסק כי המשמעות שיש לתת ל"התרחשות מקרה הביטוח", במקרה בו הפוליסה מגינה מפני נזקים מסוימים ("אובדן או נזק" שנגרמו "לרכב") עקב התממשות סיכונים מסוימים כמפורט בפוליסה, היא, כי על המבוטח רובץ הנטל להראות ראשית כי הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה. אם נגרם "נזק לרכב" אשר אינו תוצאה של אחד מן הסיכונים המכוסים, הרי שהניזוק לא יוכל לשאוב ממעיין הביטוח.

פסיקה זו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של הנשיא שמגר (כתוארו אז), בפרשת רוני סיני (ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661), לפיה על המבוטח להוכיח את התרחשות האירוע המוגדר (ולהביא ראיות לכך) על מנת להקים לכאורה את חבותו של המבטח בפיצוי. לשון ה"לכאורה" באה לומר כי המבטח יכול להוכיח קיומו של החריג המוגדר, שאז תישלל חבותו. יוצא מכך כי נטל השכנוע על המבוטח להראות קיומו של האירוע המוגדר ונטל השכנוע להראות קיומו של החריג, על המבטח.

בע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות פ"ד סא(3) 18, דן בית המשפט העליון, בהרחבה, בטעמים המצדיקים את אימוץ גישתו של הנשיא שמגר וקבע כי היא הגישה הנכונה.

כן נפסק שם, בין היתר, כי:

"... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (שם, 1512)..."

עוד לעניין זה, ר' ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם פ"ד סא(3) 350, שם נפסק ככלל כי:

"... הרמת נטל השכנוע אינה קרב משיכות בחבל שבו תוצאת המאמצים שמשקיע צד פלוני במשיכת החבל – לעולם שמורה לו והצד השני לא יהנה ממנה. התשובה אם הנטל הורם או לא, מצויה במכלול בלי קשר לשאלה כיצד הגיעה ראייה פלונית לתיק בית המשפט והיא נבחנת רק בסיומו של הדיון; הבדיקה הזאת נערכת בסוף המשפט והיא טעונה הערכת הראיות של התובע מבחינת מהימנותן ומשקלן ובהתחשב עם הראיות הנגדיות שהביא הנתבע (אם הביא) לעניין זה (ד"נ 4/69 נוימן נ' פסיה כהן פ"ד כ"ד (2) 229, 262)...".

14. בענייננו, המדובר כאמור בפוליסת סחר רכב המקנה כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם עקב שימוש ברכב למטרת סחר. זהו מקרה הביטוח המוגדר בפוליסה וזהו הסיכון הכללי שהפוליסה נועדה לכסות. אי לכך, מי שטוען לתחולתה של הפוליסה, עליו רובץ נטל השכנוע שהשימוש ברכב היה למטרת סחר, ורק לאחר כניסתו לגדרה של הפוליסה, לאחר הרמת נטל זה, או אז יעבור הנטל על המבטחת להוכיח את הנסיבות המקנות לה פטור מהכיסוי, קרי שהתאונה אירעה במהלך נסיעה פרטית ולא נסיעת סחר רכב כטענתה.

15. נשאלת אפוא השאלה, האם הרים הנהג במקרה שבפנינו את נטל הוכחת קיומו של מקרה הביטוח, ובמילים אחרות האם הוכיח כי התאונה אירעה במהלך שימוש ברכב למטרת סחר?

16. לא ניתן לתת אמון בגרסתו של התובע לאור הסתירות וחוסר העקביות בדבריו לגבי הנסיבות שהובילו אותו למגרש "עודי חווארה" כפי שיפורט להלן:

בגרסה המוקדמת מבחינה כרונולוגית, גרסה אותה מסר לחוקר ביום 13.11.09, ציין כי מטרת נסיעתו היתה לשם רכישת גיר "לאותו רכב". היות ולפי דבריו עודי חווארה מתמחה בסחר חלפים של רכבים גרמניים והרכב הנפגע (המבוטח) הנו מסוג יונדאי, אזי עולה כי התובע ביקש לרכוש גיר לרכב המרצדס. ודוק – רכישת גיר אינה במסגרת "סחר ברכב" אלא "סחר בחלפים".

בהמשך, משהגיש את כתב תביעתו, ניכר בתובע כי ביקש לעמעם את מטרת הנסיעה, על ידי ציון מטרת נסיעתו באופן כללי וסתום - "לצורך עיסוקו".

"מקצה שיפורים" נוסף ביקש התובע לערוך בתצהיר עדותו מיום 12.04.11, שם הצהיר כי נכנס למגרש המכוניות כדי לבדוק האם ניתן למכור את הרכב נשוא התביעה או לבצע בו שינויים.

17. בחקירתו מעל דוכן העדים ביום 17.03.13 העיד, כי היו לו שתי מטרות עת שנכנס למגרש - האחת רצונו לחפש כסאות עור לרכב היונדאי והשנייה השארת פרטי הרכב אצל בעל העסק. באותה עדות לא סתר התובע את גרסתו המוקדמת, כי ביקש להתעניין בגיר ואולם ציין כי למרצדס כלל לא הייתה בעיה בגיר. כאשר הוטחה בפניו גרסת הנתבעת לפיה נכנס למגרש היות ובעל העסק מתמחה בגירים לרכבים גרמניים ענה "יש אמת במה שאתה אומר" (עמ' 13 ש' 24). עוד הוסיף כי בעל העסק מתמחה גם בסחר וגם בחלקים, עובדה שלא הוכחה.

18. עדותו זו של התובע בשכלול העובדה שאותה עת עסק גם בסחר חלפים, עיסוק אשר לא נטען ולא הוכח כמכוסה בפוליסה הנדונה, מביאני לכלל מסקנה כי מטרת נסיעתו של התובע הייתה לשם עסקו כסוחר חלפים ולא לעניין עיסוקו בסחר רכבים.

19. לאור כל האמור לעיל, אין בידי לקבל גרסתו, המאוחרת, של התובע באשר למטרת הנסיעה ביום התאונה, ונקבע כי התובע לא הרים את נטל השכנוע להוכיח בראיות עודפות כי התאונה אירעה במהלך נסיעה למטרת סחר ולא למטרה אחרת.

20. התובע בעדותו ציין " לגבי רשיון הסחר בחלקי תעבורה אני רוצה להעיר שזה כן רלוונטי כי באותה תקופה הייתי סוחר בחלקי חילוף כך שזה כן רלוונטי כי בפוליסה כתוב לצורך עיסוקו של בעל הפוליסה וזה חלק מהעיסוק שלי. היום זה העיקר, אז זה היה רק חלק מהעיסוק" (עמ' 11 ש' 27-29). יצוין בעניין זה, כי הפוליסה שבפני ביהמ"ש אינה מכסה את עיסוקו הנטען של התובע בחלקי חילוף, קל וחומר שרישיון לעסוק בתחום זה במועד הרלוונטי לתובענה לא הוצג בפני ביהמ"ש (ר' עדות התובע בעניין בעמ' 12 ש' 1-2).

21. עדותו של התובע בביהמ"ש היתה עדות יחידה. כידוע, שעה שעדות תובע עומדת לבדה, מורה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] כי היא זקוקה ל"סיוע" - תמיכה חיצונית כלשהי שיש בה כדי לחזק את עדותו של בעל-הדין, שהוא בעל עניין מובהק בתוצאות תביעתו. קבלת עדותו של בעל-דין ללא "סיוע", מצריכה הנמקה על פי דרישת הסעיף. יש צורך, לכל הפחות, ב"תוספת ראייה" שעשויה להוות הנמקה מספיקה (ר' ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (נבו-5.12.05); ע"א 1064/03 אליהו נ' עזבון פיאמנטה נבו-8.2.06). חריג לכלל זה קיים שעה שבית המשפט מגיע למסקנה לפיה יש ליתן אמון מלא בעדותו של בעל-דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך (ר' ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679; ע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים נ' פיירמנס  פד"י לג (2) 90 ; השוו רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (נבו-8.5.07)).

22. הלכה היא, כי משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם (ר': י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהד' תש"ע – 2009 עמ' 1830-1825).

בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748:

"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים".

23. נוכח המפורט לעיל בפסק הדין, לא מצאתי ליתן אמון בגרסה העובדתית שמסר התובע באשר לאופן קרות התאונה. לא שוכנעתי, כי אכן התאונה אירעה במהלך עיסוקו של התובע בסחר במכוניות. גרסאותיו המשתנות והבלתי מהימנות וחוסר העקביות בטענותיו אינן מאפשרות לביהמ"ש לסמוך ממצא עובדתי כלשהו מכוחן.

24. בנסיבות תובענה זו, ובשים לב לראיות שהובאו בפני ביהמ"ש ניתן אף לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל אשר היה מוטל עליה, ככל שהיה מוטל נטל שכזה, להוכיח כי התקיים חריג לפוליסה במובן זה שהאירוע הביטוחי לא היה מכוסה בפוליסה. משמע , עלה בידי הנתבעת להוכיח כי קיים ספק מהותי בכך שהתאונה אירעה במהלך שימוש התובע ברכב למטרת מסחר.

סוף דבר

25. אשר על כן ובהינתן האמור, מצאתי לדחות את תביעת התובע.

26. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 10,000 ₪ שישולם עד ליום 15.7.13. ממועד זה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.