כללי

1. התובעת, הגב' דניאלה אהרון ,תושבת קרית שמונה, נשואה + 3 ילדים והינה מורה לחינוך מיוחד בשירות המדינה.

2. הנתבעת, עו"ד איילת רוזינר דהאן, הייתה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, טוענת רבנית מורשית, כהגדרת מונח זה בתקנות הטוענים הרבניים, תשס"א – 2001 (להלן: "תקנות הטוענים הרבניים") ומוסמכת לייצג בעלי דין בפני בתי הדין הרבניים ולטעון ולעשות כל פעולה אחרת בשמם, דרך עיסוק או בתמורה, אף שלא בדרך עיסוק. (תקנה 1 לתקנות הטוענים הרבניים). וכן, הייתה לנתבעת השכלה משפטית גבוהה ואף סיימה את תקופת ההתמחות.

3. בתחילת שנת 2004 או בסמוך לכך ,חיי הנישואין של התובעת ובן זוגה, מר יוסף אהרון (להלן: "בן הזוג") עלו על שרטון, מסיבות הקשורות, ככל הנראה, בבן הזוג. התובעת נקלעה לסכסוך קשה ומריר בתוך המשפחה. היא התעניינה בייצוג משפטי, וגמרה אומר לשכור שירותיו המקצועיים של עורך דין שיטפל בשמה ובמקומה בתובענות בענייני משפחה. הומלץ לה על הנתבעת.

4. ביום 29.3.2004, התקיימה פגישה במשרדה של הנתבעת, הנמצא ברחוב פבזנר 23 בחיפה (להלן: "המשרד"), בה השתתפו התובעת, אחות התובעת, הגב' צביה טופז (להלן: "צביה") והנתבעת (להלן: "הפגישה"). התנהל משא ומתן בין בעלי הדין בקשר לייצוג התובעת על ידי הנתבעת והטיפול בענייני המשפחה, שבסופו נחתם הסכם שכר טרחה.

5. פלא על כל פלא, נערכו ונחתמו שלושה הסכמים שונים בקשר לשכר טרחתה של הנתבעת בגין ייצוגה את התובעת וטיפולה בענייני המשפחה (גירושין, מזונות אישה וילדים, אחזקת ילדים, הסדרי ראייה, חלוקת רכוש, צווי הגנה וכדומה) כאשר רק הסכם אחד הוא אותנטי ואילו שני האחרים הם הסכמים מזויפים. לפי הכתוב בהסכמים, הם נערכו ונחתמו במהלך הפגישה שהתקיימה ביום 29.3.2004. (להלן: "ההסכמים"). אין חולק, כי התובעת שילמה לנתבעת את מלוא שכר הטרחה המוסכם, בגין ייצוגה בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

6. לשם הנוחות ולאור חשיבות ההסכמים לענייננו, להלן מובאים העתקים

צילומיים נכונים של ההסכמים :

ההסכם הראשון:

"

7. ההסכם השני:

8. לבסוף, ההסכם השלישי:

"

9. הנתבעת הגישה, בזמנו ובשם התובעת וילדיה ובמקומם, כנגד בן הזוג מספר הליכים משפטיים הן בבית משפט לענייני משפחה בקרית שמונה, (להלן: "בית המשפט לענייני משפחה) והן בבית הדין הרבני בצפת. (להלן: "בית הדין הרבני"). בבית המשפט לענייני משפחה ,הגישה הנתבעת (בחודש מאי 2004) תביעת מזונות לתובעת וילידה. (תמ"ש 1650/04). (להלן: "תביעת המזונות"). במסגרת תביעת המזונות, הוגשה גם בקשה לעיקול זמני (בש"א 280/04). בית-המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת (בדימוס) א. בוהדנה), נעתר (ביום 11.5.2004) לבקשה לעיקול זמני והטיל עיקול זמני על זכויותיו של הנתבע דשם – בן הזוג – לשם הבטחת תשלום המזונות.

10. ביום 28.6.2004 ,התקיים דיון בתביעת המזונות. במהלך הדיון ובהמלצת בית-המשפט לענייני משפחה, הגיעו בעלי הדין דשם, לידי הסכם פשרה, שקיבל תוקף של החלטה ,לפיו ובין השאר ישלם בן הזוג לשלושת ילדיו מזונות זמניים בסך של 5,500 ₪ לחודש, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

11. בית המשפט לענייני משפחה קבע, בזמנו, את תביעת המזונות לשמיעת ראיות הצדדים, ליום 21.3.2005. ביני לביני, הגיש בן הזוג בקשה לפסילת הנתבעת מייצוג התובעת וילדיה בתביעת המזונות לפני בית המשפט לענייני משפחה, היות ואינה עורכת דין המוסמכת לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין") לייצג בעל דין ולפעול בשמו ובמקומו לפני בית משפט. (להלן: "הבקשה לפסילה").

12. הנתבעת הגישה, בזמנו, תגובה בכתב לבקשת הפסילה (ת/6). היא התנגדה לבקשת הפסילה. לדידה, הגם שאינה עורכת דין מוסמכת לייצג בעלי דין לפני בתי המשפט, היא "עשתה כל שביכולתה במסגרת, טוענת ומשפטנית, להגיע להסכמות נעימות ולפשר בין הצדדים, על מנת להקל על שני בני הזוג וכבוד בית המשפט" (ת/6, סעיף 2). וכן, אין כל בעיה בהמשך ייצוגם של התובעת וילדיה, בתביעת המזונות, לפני בית המשפט על ידי הנתבעת. (ת/6, סעיף 3). כמו כן, טענה הנתבעת בכתב התגובה דנן, כי מצבה הכלכלי והכספי של התובעת הוא קשה מאוד; אין אפשרות לייצוגה על ידי הסיוע המשפטי מאחר והיא (התובעת) עובדת בשירות המדינה ואין באפשרותה לשכור שירותיו של עורך דין (ת/6, סעיפים 5-4); לבסוף, במידה ובית המשפט לענייני משפחה ייעתר לבקשת הפסילה, מבוקש לדחות את ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 21.3.2005. (להלן: "התגובה").

13. בהחלטתו מיום 22.2.2005, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת הפסילה וקבע, כי: "סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין מייחד את העיסוק במקצוע לעורכי דין. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה כי הגב' רוזינר לא תוכל עוד לייצג המשיבים אשר הגב' רוזינר מבקשת להתיר לה להופיע כמתמחה עליה לעשות כן עפ"י ההנחיות של לשכת עורכי הדין" (ת/7). (להלן: "החלטת הפסילה").

14. ביום 14.3.2005, הגישה התובעת וילדיה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לדחיית ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה בתביעת המזונות ליום 21.3.2005 "וזאת לאור מאמציה של התובעת למצוא ייצוג הולם, בריאותה הפיזית ומצוקתה הכלכלית" (ת/10) (להלן: "בקשת הדחיה"). בית המשפט לענייני משפחה דחה את בבקשת הדחיה והשאיר את מועד ההוכחות על כנו.

15. בישיבת ההוכחות שהייתה קבועה בתביעת המזונות ליום 21.3.2005, נכחו התובעת - מצד התובעים דשם, בן הזוג ובא כוחו, עו"ד סעדה ריאד- מצד הנתבע דשם. הנתבעת נכחה באולם בית המשפט לענייני משפחה אך לא כמי שמייצגת את התובעים דשם. בתחילת הישיבה האמורה, ביקשה התובעת מבית המשפט לענייני משפחה לדחות את הישיבה, היות ולדבריה "לא קיבלתי ייצוג [מהסיוע המשפטי-ש.ס.] ולכן באתי בלי עורך דין. אני מבקשת לדחות את הדיון. אני לא מסוגלת לנהל היום את הדיון. אני הצגתי אישור מרופא". (להלן: "הבקשה הנוספת").

16. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה הנוספת וקבע, כי:

"אני מתרשם כי התובעת מספר 1 אינה מסוגלת לנהל דיון הוכחות היום בשל סערת רגשות בה היא שרויה. בנוסף לכך, המציאה מסמך רפואי מהיום המאמת את התחושה כי מדובר בתגובה חרדתית. לכן, אני מורה על דחיית הישיבה ליום 28.6.05 שעה 11:30 עד שעה 13:00. במידת האפשר סיכומים בעל-פה בתום הישיבה.

בשל מצבה ולאחר שהלשכה לסיוע משפטי קבעה כי התובעת איננה עומדת בקריטריונים לקבלת סיוע משפטי, מבוקש לבחון האם היא זכאית לקבל ליווי משפטי במסגרת 'שכר מצווה' של לשכת עורכי הדין".

(ת/11)

17. ביני לביני ולבקשת הנתבעת, הסכים, בזמנו, עו"ד יואל דן (בוהדנה) (להלן: "עו"ד דן") לייצג את התובעת וילדיה, בחינם ובאופן חד פעמי, בישיבת ההוכחות שנקבעה בתביעת המזונות ליום 28.6.2005. בישיבת ההוכחות, שהתקיימה, ביום 28.6.2005, הופיעו התובעת ועו"ד דן- מצד התובעים דשם, בן הזוג ועו"ד ריאד אבו סעדה- מצד הנתבע דשם. העדים (התובעת ובן הזוג) נחקרו . בסוף הישיבה, הגיעו בעלי הדין דשם להסכם פשרה, שקיבל תוקף של החלטה, בכל הקשור למזונותיהם של ילדי התובעת ובן הזוג. (ת/12).

18. לשלמות התמונה, נציין, כי הנתבעת הגישה בזמנו ובשם התובעת, שתי תביעות לבית הדין הרבני: האחת, תביעה למזונות (ת/8) והשנייה תביעה לשלום בית (ת/9; נ/2).

טענות התובעת

19. התובעת טוענת, כי היא והנתבעת התקשרו ,ביום 29.3.2004, בהסכם הראשון (להלן: "הסכם הייצוג ושכ"ט"), שהוא ההסכם האותנטי והמחייב אותן, ואילו ההסכמים השני והשלישי הם מזויפים. היא לא חתמה על ההסכם השלישי. החתימה על ההסכם השלישי והנחזית להיות חתימתה, אינה חתימתה. המדובר בחתימה מזויפת. הנתבעת זייפה את החתימה דנן.

20. וכן, טוענת התובעת, כי היא שילמה לנתבעת את מלוא שכר הטרחה המוסכם, לפי ההסכם הייצוג ושכ"ט , בסך של 7,000$ ארה"ב בתוספת מע"מ כחוק, ובשקלים – 37,100 ₪. הנתבעת הוציאה ומסרה לה, שלוש חשבוניות מס/קבלות בסכום כולל בסך של 14,600 ₪ (ת/1, נספח 8א'-ג') ואילו לגבי יתרת שכר הטרחה המוסכם, בסך של 22,500 ₪ ששולמה לנתבעת (בחלקה - בשיקים ובחלקה האחר - טבין ותקילין (במזומן)) לא הוציאה ולא מסרה הנתבעת לתובעת חשבונית מס/קבלה כדין.

21. וכן, הסכם הייצוג ושכ"ט הוא חוזה פסול. הוא חוזה בלתי חוקי. הוא בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.

22. כמו כן, טוענת התובעת, כי הנתבעת הציגה בפניה מצג שווא ,והיא התקשרה בהסכם הייצוג ושכ"ט עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעתה אותה הנתבעת.

23. טענה נוספת בפי התובעת היא, כי מאחר והסכם הייצוג ושכ"ט הוא חוזה פסול, הוא בטל ומבוטל ועל הנתבעת להשיב לה מה שקיבלה על פי ההסכם.

24. התובעת ממשיכה וטוענת, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת הן בכל הקשור לכריתת הסכם הייצוג ושכ"ט והן בכל הקשור לייצוג התובעת וילדיה בערכאות השיפוטיות – בית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. המדובר ברשלנות מקצועית רבתי.

25. התובעת עותרת לתרופת הפיצויים. היא אומדת את נזקיה, נכון ליום הגשת התביעה, בסך של 120,000 ₪.

טענות הנתבעת

26. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, ההסכם השלישי, הוא ההסכם האותנטי והמחייב את בעלי הדין, ואילו שני ההסכמים האחרים, הראשון והשני, הם הסכמים למראית עין.

27. וכן, במועדים הרלוונטיים לתביעה, הייתה "משפטנית, מגשרת וטוענת רבנית המסוגלת לייצג בהליכי גירושין ובכל העניינים הממוניים הכרוכים בכך". (כתב ההגנה, סעיף 7 סיפא). במעמד ההתקשרות החוזית, ידעה התובעת היטב, כי היא (הנתבעת) טוענת רבנית, מגשרת ומשפטנית בלבד, ואף הרעיפה עליה דברי הלל ושבח רבים. היא לא הציגה בפני התובעת מצגי שווא כלשהם.

28. כמו-כן, טוענת הנתבעת, כי היא הגישה, בשם התובעת וילדיה, הליכים משפטיים ,הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני. היא קיבלה היתר כדין מבית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת (בדימוס) א. בוהדנה) לייצג את התובעת וילדיה בתביעת המזונות, הגם שכב' השופטת (בדימוס) א. בוהדנה ידעה כי היא (הנתבעת) הינה טוענת רבנית ולא עורכת דין. וכן, כב' השופטת (בדימוס) א. בוהדנה נהגה, באופן שיטתי, להתיר לטוענים רבניים לייצג בלעי דין לפני בית המשפט לענייני משפחה.

29. לאחר פסילתה מלייצג את התובעת וילדיה בתביעת המזונות, נדחתה ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 21.3.2005, ובמועד החדש (יום ה- 28.6.2005) היא דאגה לייצוג התובעת וילדיה על ידי עו"ד דן.

30. בחודש דצמבר 2005, היא הוסמכה כעורכת דין. לאחר הסמכתה, היא המשיכה לייצג את התובעת "באמונה, במסירות, ובמקצועיות" (כתב ההגנה סעיף 14.4), הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני, עד לפיטוריה על ידי התובעת, ביום 11.6.2006, ללא כל סיבה סבירה.

31. וכן, במסגרת הייצוג שהעניקה לתובעת, היא עשתה ופעלה, עבור התובעת, את הפעולות הבאות:

א. הגישה תביעת מזונות לבית משפט לענייני משפחה ובמסגרתה אף הוגשה בקשה לעיקול זמני;

ב. מסרה מסמכי בי דין לבן הזוג;

ג. פניות חוזרות ונשנות לבא כוחו של בן הזוג;

ד. הגישה כנגד בן הזוג בקשה לביזיון בית המשפט;

ה. פנתה למשטרת ישראל – משטרת הגבולות לשם ביצוע צו עיכוב יציאתו של בן הזוג מן הארץ;

ו. הגישה לבית הדין הרבני בקשה לשלום בית, צו עיכוב יציאה מן הארץ וצו עיכוב כספים;

ז. הכינה טיוטת תביעה לשמירת זכויות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, לצורך הגשתה לבית המשפט לענייני משפחה;

ח. ייצוג התובעת לפני בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, הן לפני הסמכתה כעורכת דין והן לאחר מכן;

ט. ייצוג התובעת לפני לשכת ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ עפולה מס' 09-00114-05-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ");

י. מתן ייעוץ משפטי לתובעת בעניינים פרטיים שונים, החורגים מתחום הייצוג המוסכם.

32. טענה נוספת בפי הנתבעת היא, כי בנסיבות העניין לא היה כל מקום בהגשת תביעה לפירוק שיתוף, מאחר והתובעת הגישה תביעה לשלום בית ולא רצתה להתגרש מבן הזוג.

33. לבסוף טוענת הנתבעת, כי ביסוד התביעה עומד יצר נקמנות מצד התובעת. התנהגותה של התובעת, מעידה על היעדר איזון נפשי אצלה (אצל התובעת).

הפלוגתא

34. הפלוגתא שבין הצדדים, רחבת היקף היא ונסבה על שלוש שאלות עיקריות: הראשונה, האם הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון) הוא אותנטי ומחייב את הצדדים; השנייה, במידה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם ההסכם האמור הוא חוזה פסול, מחמת אי-חוקיות; והשלישית, במידה והתשובה לשאלה השנייה היא בחיוב, מה הנזק ושיעור הפיצויים המגיעים לתובעת, שבכוחם להחזיר את המצב לקדמותו.

מסכת הראיות

35. ארבע עדות היו לתביעה: התובעת, צביה, הגב' רותי קקון (להלן: "רותי") והגב' ורדה קישון (להלן: "ורדה"). ארבעתן, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית (ת/1, ת/2, ת/3 ו- ת/4, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם התביעה שמונה מוצגים נוספים: ת/5 - פרוטוקול הדיון בבש"א 280/04; ת/6 – התגובה ; ת/7 – ההחלטה בבקשת הפסילה; ת/8 – כתב תביעה למזונות האישה, שהוגש לבית הדין הרבני; ת/9 – כתב תביעה לשלום בית, שהוגש לבית הדין הרבני; ת/10 – בקשה לדחיית מועד דיון; ת/11 – פרוטוקול הדיון בתמ"ש 650/04 (התביעה למזונות) מיום 21.3.2005; ו- ת/12 - פרוטוקול הדיון בתמ"ש 1650/04 (התביעה למזונות), מיום 28.6.2005.

36. וכן, שלושה עדים היו להגנה: עו"ד דן, בעלה של הנתבעת, מר משה דהאן (להלן: "משה") והנתבעת. משה והנתבעת, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית (נ/9, נ/10, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם ההגנה תשעה מוצגים נוספים: נ/1 – מכתב הנתבעת לתובעת, מיום 27.12.2005; נ/2 – כתב תביעה לשלום בית (הוא מוצג ת/9); נ/3 – מכתב הנתבעת לב"כ בן הזוג, מיום 8.11.2005; נ/4 – הודעת היועץ לעניין שלום הבית; נ/5 – שתי הזמנות לדין; נ/6 – יפוי כוח; נ/7 – כתב פיטורין; נ/8 – ההסכם הייצוג ושכ"ט; נ/11 – בקשת זוכה בתיק ההוצל"פ, מיום 8.6.2006; ו-נ/12 – פרוטוקול דיון בתמ"ש 1650/04 (תביעת המזונות) מיום 22.11.2004.

דיון

ההתקשרות החוזית והייצוג המשפטי

עדות התובעת

37. אין חולק, כי במהלך הפגישה - שהתקיימה במשרד ובה השתתפו התובעת, צביעה והנתבעת - התנהל בין בעלי הדין משא ומתן לקראת כריתת חוזה המסדיר את הייצוג המשפטי של התובעת ותשלום שכר טרחתה של הנתבעת. (להלן: "המשא ומתן"). וכן, בסופו של המשא ומתן נכרת חוזה בכתב המחייב את בעלי הדין. התובעת העידה בכתב, לענייננו שלנו ובין השאר, כי במהלך המשא ומתן הציגה הנתבעת מצג שווא, לפיו היא (הנתבעת) "טוענת רבנית, מגשרת ומשפטנית וכי יש ביכולתה המקצועית והאישית לקחת על עצמה את הטיל בתיק הגירושין על כל הכרוך בכך" (ת/1, סעיף 8 סיפא. ההדגשה במקור-ש.ס.). וכן, במעמד הפגישה, היא ידעה, כי הנתבעת היא טוענת רבנית ולא עורכת דין. ברם, היא שאלה את הנתבעת אם היא מוסמכת להופיע לפני בתי-המשפט, ותשובתה של הנתבעת הייתה: "בוודאי שכן" ו-"היא עושה זאת כבר שנים רבות עם המון הצלחות" (שם, סעיף 9).

38. וכן, במהלך המשא ומתן, הסבירה לה הנתבעת, סוגיית "מירוץ הסמכויות" בין בתי הדין הדתיים לבין בתי המשפט לענייני משפחה, וכי במקרה דנן ובתור אישה עדיף להקנות את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה. בתום המשא ומתן ,חתמו היא והנתבעת על הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון). שכר הטרחה המוסכם, בשקלים, היה סך של 37,100 ₪. (להלן: "שכר הטרחה המוסכם"). ההסכם השלישי הוא הסכם מזויף. החתימה על ההסכם השלישי, הנחזית להיות חתימתה - מזויפת היא. הנתבעת זייפה את החתימה דנן. ההסכם השלישי לא נערך ולא נחתם ביום 24.3.2004. הוא זויף, במועד מאוחר, על ידי הנתבעת.

39. וכן, באשר להסכם השני, העידה התובעת, כי הוא נערך על ידי הנתבעת, ככל הנראה, ביום הוצאת חשבונית מס/קבלה מס' 299 (ת/1, נספח 8ג'), קרי- באמצע חודש מאי 2004 לערך, וזאת במעמד בקשתה מהנתבעת לקבל העתק צילומי של הסכם הייצוג ושכ"ט. הנתבעת צילמה, למעשה, את הסכם הייצוג ושכ"ט, והוסיפה על ההעתק הצילומי, בכתב ידה, את התוספת "לאור המצב הקשה לו נקלעת החלטתי להוריד ממך 12,000 ₪ בסך הכללי". (להלן: "התוספת"), ואף הוסיפה את חתימת ידה על ההעתק הצילומי, בסוף התוספת. בתגובה, היא שאלה את הנתבעת לפשר התוספת, בדבר ההנחה המדומה, ותשובת הנתבעת הייתה, כי זה עניין אישי שלה ועל התובעת להתעלם מהתוספת. גם ההסכם השני הוא מזויף, והוא זויף על ידי הנתבעת.

40. התובעת הוסיפה והעידה, כי היא שילמה לנתבעת את מלוא שכר הטרחה המוסכם, בסך של 37,100 ₪, ממקורות המימון המפורטים בהסכם הייצוג ושכ"ט: הלוואה ממשרד החינוך, שבירת תכנית חסכון ומקורות נוספים .ביום 4.4.2004 ,היא שילמה לנתבעת, על חשבון שכר הטרחה המוסכם, סך של 600 ₪, והתשלום בוצע דרך הפקדת שיק מס' 2325295 משוך מחשבון בנק של התובעת המתנהל בבנק פועלים – סניף 718 (להלן: "החשבון") לחשבון בנק המתנהל על שם הנתבעת בבנק לאומי – סניף 678. וכן, עד אמצע חודש מאי 2004 ,היא שילמה לנתבעת ,על חשבון שכר הטרחה המוסכם, סכום כולל בסך של 18,000 ₪ במזומן, וזאת בשתי הזדמנויות שונות. בשתי ההזדמנויות דנן הנתבעת הגיעה אליה ולקחה את הכסף. בהזדמנות אחת, התשלום בוצע במטבח הבית , כאשר הנתבעת הייתה מלווה בבעלה, משה. בהמשך, היא וצביה, נפגשו עם הנתבעת בקונדיטורית אלון בקריית שמונה (להלן: "הקונדיטוריה"). במעמד זה, היא שילמה לנתבעת סכום נוסף בסך 2,000 ₪ במזומן. וכן, בהזדמנות נוספת ומאוחרת יותר, היא נפגשה עם הנתבעת בבורגר ראנץ' ראש פינה ושם היא שילמה לנתבעת, על חשבון שכר הטרחה המוסכם, סך של 4,000 ₪ במזומן. לבסוף, בפגישה שהתקיימה ביום 30.5.2005 במסעדה בנהריה (להלן: ,הפגישה במסעדה בנהריה"), היא שילמה לנתבעת, בשיק, סכום כלשהו שאינו זכור לה. היא לא הצליחה "להתחקות אחר אותו שיק" (ת/1, סעיף 14 סיפא). יוצא, כי הסכומים שהיא שילמה במזומן לנתבעת, ביחד עם הסכומים הרשומים בחשבונית מס/קבלות (ת/1, נפסחים 8א'-ג') מגיעים לסך של 38,600 ₪.

41. וכן, הוסיפה והעידה התובעת בכתב, כי בניגוד למצג השווא של הנתבעת בדבר כשירותה לייצג את התובעת בבתי המשפט האזרחיים במדינה, נתן בית-המשפט לענייני משפחה (ביום 22.2.2005) החלטת הפסילה. לקראת ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה בתביעת המזונות ביום 21.3.2005, הודיעה לה הנתבעת, כי היא (הנתבעת) נכשלה בבחינות לשכת עורכי הדין, וכי בנסיבות אלה אין ביכולת הנתבעת לייצגה לפני בית המשפט לענייני משפחה. במקום לדאוג לעורך דין מחליף, הכתיבה לה הנתבעת את בקשת הדחייה. הנתבעת הוסיפה, כי "במידה והדיון לא יידחה, היא (הנתבעת-ש.ס.) תדאג שיופיע עורך דין אהרוני, המשמש בתור המאמן שלה במסגרת ההתמחות" (ת/1, סעיף 18). כאמור, בקשת הדחיה נדחתה.

42. וכן, העידה התובעת, כי ימים ספורים לפני ישיבת ה- 21.3.2005, הודיעה לה הנתבעת כי עליה "ללכת [לבית המשפט לענייני משפחה-ש.ס.], לבד מכיוון שאינה יכולה לייצג אותה ומכיוון שעו"ד אהרוני עסוק בענייניו ואינו יכול להתפנות" (ת/1, סעיף 19). הנתבעת אף הנחתה אותה "לעמוד מול השופטת ביום הדיון ולרכוש את רחמיה בדרך של בכי ותחינות על מנת שתאלץ לדחות את הדיון וכן, הנחתה אותי לבקר רופא קודם לכן ולבקש חופשת מחלה"! (שם, שם). במצב דברים זה, היא לא ידעה מנוח ונכנסה למצב היסטרי, היא חששה מאוד לגורל תביעת המזונות. מלית ברירה, היא עשתה כמצוות הנתבעת, ו"בבוקר יום הדיון הלכתי לביקור אצל רופא, שאבחן כי אני סובלת מהתקף חרדה (אמיתי) ובגין כך המליץ על מנוחה מידית של 10 ימים" (שם, שם). בסופו של יום, ולאחר דין ודברים חמור מאוד בין ורדה ובין נתבעת, הסכימה הנתבעת ללוות אותה לבית המשפט, אך לא כמייצגת אותה אלא לצורך תמיכה נפשית. (שם, שם). במעמד הישיבה מיום 21.3.2005, נעתר בית-המשפט לענייני משפחה לבקשה הנוספת ודחה את דיון ההוכחות ליום 28.6.2005.

43. זאת ועוד, התובעת העידה, לעניינו שלנו ובין השאר, כי ביום 11.6.2006 היא פיטרה את הנתבעת מהייצוג. ביום 14.6.2006, היא התקרשה עם עו"ד ס. וינברג בחוזה עורך דין – לקוח (ת/1, נספח 12). וכן, עד למועד הגשת התביעה, היא שילמה לעו"ד וינברג, עבור שירותיה המקצועיים, סכום כולל בסך של 62,579 ₪.

44. לבסוף, העידה התובעת, כי הסכם הייצוג ושכ"ט הוא חוזה פסול, מחמת אי-חוקיות והכל לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. הוא חוזה בטל בשל פגם בכריתתו, פגם מסוג הטעיה.

45. בעדותה בעל פה, אימצה התובעת את עדותה בכתב, ת/1 (עמ' 2, ש' 15). היא העידה בהדגשה, כי הנתבעת זייפה את ההסכם השלישי. הנתבעת הציגה לפניה מצג שווא שעה שטענה, כי היא (הנתבעת) מוסמכת לייצגה הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני ,וכי היא עושה זאת "בהצלחה מרובה מעל 20 שנה". (עמ' 3, ש' 31).

הסכם הייצוג ושכ"ט הוא ההסכם האותנטי והמחייב את הצדדים (עמ' 7, ש' 22). היא הגישה תלונה למשטרת ישראל בחשד לזיוף חתימתה על ההסכם השלישי. אין לה חוות דעת של מומחה לכתב יד המראה, כי חתימתה דנן היא מזויפת. היא מחכה לחוות דעתו של מומחה מטעם משטרת ישראל. (עמ' 9, ש' 22-12). היא שילמה לנתבעת את מלוא שכר הטרחה המוסכם. הנתבעת הוציאה חשבוניות מס/קבלות רק עבור חלק משכר הטרחה המוסכם, בסך של 14,600 ₪. את יתרת הסכום בסך של 22,500 ₪ (להלן: "היתרה"),היא שילמה לנתבעת בנוכחות אחותה (צביה) (עמ' 10, ש' 23-20).היא לא ביקשה מהנתבעת חשבוניות מס/קבלות עבור היתרה. חלק מהיתרה שולם לנתבעת בשני שיקים (שם, ש' 30-29). חרף דרישתה, הבנק לא מסר לה העתקים צילומיים של שני השיקים האמורים. (עמ' 11, ש' 3-2). מלבד הסך של 600 ₪ שהיא שילמה לנתבעת בשיק שהופקד לחשבון הבנק של הנתבעת, היא שילמה לנתבעת את יתרת שכר הטרחה המוסכם "מזומן ליד" (עמ' 12, ש' 15). היא הייתה במצב קשה מאוד, לקחה סיכון ושילמה לנתבעת את היתרה מבלי לבקש חשבונית מס/קבלה עבורה. היה לה אמון מלא בנתבעת. בשלב הטרום חוזי ועת כריתת הסכם הייצוג ושכ"ט, היא לא ידעה, כי הנתבעת, כטוענת רבנית, מורשית לייצגה רק בבית הדין הרבני.

46. וכן, העידה התובעת, כי בן הזוג בגד בה והיא גמרה אומר להתגרש ממנו. התובענות שהוגשו, בשמה, לערכאות השיפוטיות - בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני - הוגשו לפי ייעוצה המשפטי של הנתבעת. הנתבעת לא הגישה, בשמה, תביעה לגירושין ותביעה לפירוק השיתוף, חרף רצונה להתגרש מבן הזוג. בהתנהגותה דנן, התרשלה הנתבעת וגרמה לה נזקים. בן הזוג הבריח את נכסיו (עמ' 4, ש' 22) והתעלל בה (עמ' 6, ש' 2).

עדות צביה

47. צביה העידה, בין השאר, לעניין המשא ומתן וההתקשרות החוזית שבין בעלי-הדין. בעדותה בכתב, העידה צביה, כי במהלך המשא ומתן, שאלה התובעת את הנתבעת אם היא מוסמכת לייצגה בבתי המשפט ותשובת הנתבעת הייתה: "שכן ושהיא עושה זאת כבר שנים רבות" (ת/2, סעיף 5.2). וכן, הנתבעת "לא סייגה תשובה זו ולא ציינה כי ישנו סיכון שייצוג באמצעותה יפסל בגלל שהיא לא מחזיקה רישיון עריכת דין" (שם, שם). בסיום המשא ומתן, חתמו התובעת והנתבעת על הסכם הייצוג ושכ"ט, שהוא חוזה אותנטי ומחייב את בעלי הדין. מלבד הסכם הייצוג ושכ"ט, לא נערך ולא נחתם ,במהלך הפגישה, הסכם אחר ועדותה של הנתבעת, לעניין זה, אינה אמת. וכן, חודשיים או שלושה חודשים לערך לאחר חתימת הסכם הייצוג ושכ"ט, היא והתובעת פגשו את הנתבעת בקונדיטוריה, ובמעמד זה שילמה התובעת לנתבעת סך של 2,000 ₪ במזומן. (ת/2, סעיף 6).

48. בעדותה בעל פה, אימצה צביה את עדותה בכתב – ת/2 (עמ' 15, ש' 12). היא הוסיפה, כי בפגישה שהתקיימה בקונדיטוריה, השתתף גם משה. במעמד הפגישה בקונדיטוריה, שילמה התובעת לנתבעת סך של 2,000 ₪ במזומן. היא לא ראתה קבלה עבור התשלום דנן. במעמד הפגישה, חתמו התובעת והנתבעת על הסכם אחד והוא הסכם הייצוג ושכ"ט (נ/8). שני ההסכמים הנוספים, השני והשלישי, לא נחתמו במעמד הפגישה. במעמד הפגישה, לא שילמה התובעת לנתבעת סכום כלשהו על חשבון שכר הטרחה המוסכם.

עדות ורדה

49. ורדה היא חברה קרובה של התובעת. היא העידה, לענייננו, כי "אני שלחתי את דניאלה לנתבעת... לאחר שגיסי המליץ עליה מפאת היכרות איתה שהשאירה עליו רושם טוב..." (ת/4, סעיף 2). היא ליוותה את התובעת בהליך הגירושין, בעיקר בכל הקשור לייצוג התובעת על ידי הנתבעת. לאחר מתן החלטת הפסילה, היא שוחחה, טלפונית, עם הנתבעת. בשיחה דנן, הודיעה לה הנתבעת, כי "היא תדאג כי לדיון הבא [בתביעת המזונות-ש.ס.] היא תדאג להופעת עו"ד לייצוג דניאלה" (ת/4, סעיף 4). בתאריך ישיבת ההוכחות בתביעת המזונות ולאחר שהודיעה לה התובעת, כי הנתבעת מסרבת ללוות אותה לדיון בבית-המשפט לענייני משפחה, היא התקשרה טלפונית לנתבעת וניהלה עמה "דין ודברים מאוד חריף שבסיומו היא [הנתבעת] הסכימה ללכת לדיון עם דניאלה" (ת/4, סעיף 5).

50. וכן, מספר חודשים לאחר ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתביעת המזונות, היא ליוותה את התובעת לפגישה עם עו"ד דן שהתקיימה בבית קפה בנהריה. לפני הפגישה האמורה, התקיימה פגישה במסעדה בנהריה, בה השתתפו היא, התובעת, הנתבעת ומשה. בפגישה דנן, "דניאלה הוציאה פנקס שיקים ובצעה תשלום לאיילת" (ת/4, סעיף 6).

51. בעדותה בעל פה, אימצה ורדה את עדותה בכתב - ת/4 (עמ' 19, ש' 16).

עדות הנתבעת

52. הנתבעת העידה בכתב, לענייננו שלנו ובין השאר, כדלקמן:

"בתאריך 29/3/2004, או בסמוך לו, התובעת, מלווה באחותה, גב' צביה טופז, התדפקה על דלת משרדי שהיה ממוקם אותה עת ברחוב פבזנר 23, חיפה. התובעת הציעה לי לקבל את ייצוגה בסכסוך הקיים בינה לבין בעלה, מר יוסף אהרון, וביקשה שאמקד את הייצוג בקבלת דמי מזונות, גבוהים ככל האפשר, בגין שלושת ילדיהם הקטינים (נכון למועד הנ"ל) וכן כי אטפל בשלום הבית, אתבע את כתובתה וכן אדרוש בשמה חלוקת רכוש בינה לבין בעלה. התובעת הציגה בפניי מצג כאילו בעלה מרוויח סכומים גבוהים מאוד ולכן יש לו יכולת כלכלית רבה ואפשר להוציא ממנו כספים רבים.

הסכמתי לייצג התובעת על פי המתווה המוצג על ידה, וסוכם בינינו כי שכר טרחתי יעמוד על סכום כולל של 14,600 ₪, שישולם לי בתשלומים ובמועדים המפורטים במסמך שמלאנו יחדיו, שכותרו: 'גליון לקוח והסכם שכר טרחה'. המסמך מולא בכתב ידי ונחתם על ידי ועל ידי התובעת, בנוכחות אחותה, גב' צביה טופז הנ"ל (אשר הרבתה לצאת מהמשרד לצורך עישון – הייתה 'מעשנת כבדה', בנימוק שהיא סובלת בכאבי ראש – וזו הייתה הפעם היחידה בה נפגשתי עם האחות במשרדי ולא כפי שהצהירה בתצהירה.

את פנייתה אלי, התובעת עשתה ביודעה באופן ברור כי נכון לאותו מועד לא הייתי עורכת דין, אלא 'טוענת רבנית', כפי שאף צוין על דלת משרדי ובמסמכים שהיו במשרד. בנוסף, וכדי למנוע אי-הבנות אפשריות, הסברתי לתובעת את ההבדל בין 'טוענת רבנית' לבין 'עורכת דין'. הבהרתי לה כי במעמדי כ'טוענת רבנית', הנני מוסמכת לייצג לקוחות, כולל אותה, בפני בתי הדין הרבניים בלבד – ולא בפני בתי המשפט האזרחיים, הגם, כך הוספתי, ששופטי בתי המשפט לעניני משפחה מתירים, לעתים, ל"טוענים רבניים" לטעון בפניהם למען לקוחותיהם. הבהרתי לתובעת כי סדרי הדין החלים על בתי משפט לעניני משפחה, שונים, במספר עניינים מהותיים, מסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט האזרחיים. כדוגמא, כך אמרתי, בתי משפט לעניני משפחה מתירים למי שאינו עורך דין כלל, לטעון למען צד במשפט, וזאת על בסיס היותו "ידיד קרוב" או "בן משפחה". עם זאת, הוספתי ואמרתי, במקרים בהם בתי המשפט לא יאשרו לי לייצגה בפניהם – אדאג, לה לייצוג משפטי, וכך אף עשיתי בפועל"

(נ/10, סעיפים 9-7. ההדגשות במקור-ש.ס.)

53. בהמשך, הוסיפה הנתבעת והעידה, בכל הקשור לעריכת וחתימת ההסכמים השני והשלישי, כדלקמן:

"הפגישה הראשונה שהתקיימה עם התובעת במשרדי, ארכה זמן ממושך. במהלך הפגישה, התובעת אמרה לי כי היא רוצה להציג בפני בעלה הסכם המשקף שכר טרחה גבוה – כדי שהוא יתרצה ויסכים לכרות עמה הסכם ל'שלום בית'.

לכן, ועל פי בקשת התובעת, ניסחתי, בו במעמד, הסכם שכר טרחה נוסף על סך של 7,000 $ בו ציון כי בתאריך 06/05/2004, התובעת תשלם לי 12,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה. עוד הוספתי בהסכם (שכותרו כמו הכותרת של ההסכם – נספח א' לתצהירי זה) כי תביעת המזונות וכלל התיקים כנגד הבעל יפתחו רק כעבור חודש ימים, לערך, ולא לפני חג הפסח שעמד בפתח – והכל כדי לנסות ולהחזיר את שלום הבית שבין בני הזוג על כנו, ולא להגיע לגירושין.

את ההסכם הנוסף הזה (שכאמור נועד להביא 'שלום בית' בין הבעל לאשתו) – מסרתי לידי התובעת ולא הותרתי בידיי כל העתק, שהרי לא התכוונתי כלל לגבות את הסכומים הנקובים בו. את המסמך הנ"ל ראיתי פעם נוספת רק בכתב התביעה, אליו היא צירפה את המסמך, כנספח מספר '1'.

לאחר שערכנו את נספח '1' הנ"ל, התובעת ביקשה ממני לתת לה מסמך בו אני מתחייבת שלא לגבות ממנה את הסך של 12,000 ₪ הנקוב במסמך הנ"ל.

למרות שהסברתי לתובעת כי אין היא צריכה לחשוש בעניין, שהרי לידתו של המסמך נבע ממטרה מוגדרת אחת: שכנוע בעלה להסכים ל'שלום בית' – התובעת עמדה על כך כי אאשר לה בכתב שהיא פטורה מלשלם לי את הסכום של 12,000 ₪.

לא ראיתי לנכון להתווכח עם התובעת בעניין זה. לכן, בו במקום צילמתי את המסמך 'נספח 1' לתצהיר התובעת, ובסופו הוספתי את המשפט: 'לאור המצב הקשה לו נקלעת החלטתי להוריד ממך 12,000 ₪ בסך הכללי'.

את המסמך נספח '1' הנ"ל, עליו הוספתי, בעט, את המשפט הנ"ל, מסרתי לידי התובעת ולא הותרתי בידיי העתק. המסמך, צורף על ידי התובעת לתצהיר עדותה הראשית, כנספח '5' בפעם הראשונה ולא בכתב התביעה"

(נ/10, סעיפים 11 ו- 12. ההדגשות במקור-ש.ס.)

54. לעניין הסכם שר הטרחה האותנטי והמחייב את בעלי הדין, העידה הנתבעת, כי:

"הסכם שכר הטרחה המחייב אותי ואת הנתבעת – הוא ההסכם נספח ב' לכתב הגנתי [ההסכם השלישי-ש.ס.], שהגשתי כנגד תביעת התובעת – ההסכם לפיו התובעת התחייבה לשלם לי, בגין ייצוגי אותה, שכר טרחה בשיעור כולל של 14,600 ₪."

(נ/10, סעיף 14.1)

55. בקשר לטענת התובעת, כי היא (הנתבעת) זייפה את חתימת התובעת על ההסכם השלישי, וכי ההסכם השלישי הוא, למעשה, מסמך מזויף, העידה הנתבעת, כי טענתה זו של התובעת היא "מופרכת, מגוחכת וכמובן שקרית". (נ/10, סעיף 14.2). היא לא זייפה את חתימתה של התובעת ומעולם לא עסקה בזיוף. (נ/10, סעיפים 14.2 ו- 14.5).

56. לעניין תשלום שכר הטרחה, העידה הנתבעת, כי עדותה של התובעת לעניין זה, היא שקרית. התובעת שילמה לה רק סך של 14,600 ₪, לפי המוסכם בהסכם השלישי והמחייב את הצדדים. התובעת לא שילמה לה כסף כלשהו במזומן. היא לא נפגשה עם צביה והתובעת בקונדיטוריה. היא ראתה את צביה רק פעם אחת - במהלך הפגישה שהתקיימה במשרד.

57. לעניין טענת התובעת בדבר פסלות הסכם שכר הטרחה, העידה הנתבעת, כי טענה זו היא חסרת שחר, שכן סעיף 21(2) לחוק לשכת עורכי הדין, הדן ב"שמיררת הוראות", קובע כי הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין אינה פוגעת, בין השאר, ב- "ייצוג לפני בתי דין דתיים ולפני בתי דין צבאיים". היא טוענת רבנית ומורשית לייצג בעלי דין לפני בתי הדין הרבניים בישראל, כך שלא הסיגה את גבול מקצוע עריכת הדין. (נ/10, סעיף 5.1). וכן, לא נפל פגם כלשהו בכריתת הסכם שכר הטרחה.

58. וכן, העידה הנתבעת, כי היא לא הפרה את הסכם שכר הטרחה (ההסכם השלישי), ולא הייתה כל הצדקה בדין לפיטוריה על ידי התובעת בחודש יוני 2006. לא הייתה רשלנות מקצועית בייצוגה את התובעת. במהלך הייצוג, הרעיפה עליה התובעת שבחים ודברי הלל רבים.

59. במהלך עדותה בעל פה, אימצה הנתבעת את עדותה בכתב – נ/10 (עמ' 36, ש' 22). היא חזרה והעידה בהדגשה, כי במהלך הפגישה ידעה התובעת היטב, כי היא (הנתבעת) טוענת רבנית מורשית ולא עורכת דין. הייתה לה תקווה, כי היא תעבור את בחינת לשכת עורכי הדין שהתקיימה בחודש מאי 2004. דא עקא, היא נכשלה בבחינה. היא נכשלה שלוש-ארבע פעמים בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. ביום 14.12.2005, היא קיבלה רישיון עריכת דין. בשלב הטרום-חוזי, היא הסבירה היטב לתובעת, כי היא לא יכולה לייצג בעלי דין בבתי משפט אזרחיים במדינה. במעמד הפגישה, נחתמו שני הסכמים לעניין שכר הטרחה!! (עמ' 40, ש' 24-23).

60. לאור חשיבות הדברים, להלן עדותה של הנתבעת, לעניין נסיבות חתימת שלושת ההסכמים, הראשון, השני והשלישי:

"ש: כמה הסכמי שכ"ט חתמת עם התובעת ביום

29.3 [29.3.2004-ש.ס]

ת: נחתמו שניים.

ש: את יכולה לומר למה

ת: כן. היא הגיעה אלי והיא רצתה לעשוק את בעלה ומצד שני מאוד כעסה עליו שהוא בוגד ואז היא אמרה שהיא תוציא ממנו כמה שיותר ושום דבר לא בוער, לא הגט, אלא דווקא שלום בית כי הוא יוצא עם רופאה שעובדת אצלו, שלימים אחרי שאנחנו כבר היינו יחד, היא גנבה לה את הדרכון ואני לא רציתי לשמור את הדרכון אצלי כי אמרתי לה...

ש: למה נחתמו שני הסכמי שכ"ט

ת: היא ביקשה ממני לרשום מחיר גבוה

ש: מה נחתם ראשון

ת: הראשון על 7,000 דולר שבו פירטתי את הכל

ש: ההסכם הראשון שחתמתם בין השניים הוא

ההסכם על 7,000 דולר

ת: כן ואז היא ביקשה שאפרט כדי שהוא יראה

כמה כסף זה לשלם לעו"ד מצדה וגם מצדו.

ש: זה ההסכם האמיתי ביניכן

ת: לא. זה עדיין ישבנו והיא דיברה איתי והיא

ביקשה ממני

ש: היא ביקשה ממך לזייף הסכם

ת: לא. היא ביקשה להראות לו שזה עולה יקר

ושיחזור בו.

ש: ההסכם הזה פיקטיבי

ת: לא בדיוק, היא ביקשה זאת לבקשתה

ש: נגיד שהיא פיתתה אותך לעבירה

ת: איזו עבירה זו? זה למען שלום בית. למען שלום

בית זה מותר.

...........

ש: באיזה חוק במדינת ישראל רשום שמותר לעו"ד להחתים לקוח שלו על שני חוזים כאשר אחד פיקטיבי

ת: אני למדתי לקח מזה ואני מצטערת.

ש: מציג בפנייך את ההסכם הראשון שהוא בעצם

פיקטיבי

ת: זה לבקשתה.

ש: את ידעת שההסכם הראשון אמור להיות מוצג

בפני אדם שלישי

ת: כן, בפני בעלה

ש: ואת טוענת שהיא ביקשה ממך את זה למען

השגת שלום בית

ת: אמת

ש: היא רצתה שלום בית אמיתי וגם לעשוק אותו

ת: גם וגם

ש: נגיד שיש שלום בית ואז הכל נגמר

ת: עניין שלה

ש: היית מחזירה לה את הכסף

ת: תלוי, אם הייתי עובדת, הייתי מנכה חלק.

באותו היום לא קיבלתי אגורה.

ש: למה כ"כ מפורט ההסכם הפיקטיבי הזה

ת: כי היא ביקשה

ש: את גם נתת לה הנחה על ההסכם הפיקטיבי הזה

ת: כן.

ש: האם נתת לה הנחה על ההסכם הפיקטיבי

ת: לא

ש: האם על ההסכם הזה שאת קוראת לו פיקטיבי, מס' 1 לתצהיר התובעת, את כתבת שאת נותנת לה הנחה של 12,000 ₪

ת: כן

ש: מציג לך את נספח 5, זה המילים שאת כתבת

ת: זה כתב ידי ואלו המילים שלי אבל רשמתי את זה כי היא ביקשה. זה לא הופיע בכלל בכתב התביעה שלה. בתצהיר עדות ראשית הסברתי. היא אמרה לי שהיא לא משאירה לי את זה ונתתי לה את שניהם.

ש: את כתבת על ההסכם שאת טוענת שהוא

פיקטיבי שאת נותנת לה הנחה

ת: מאחר והיא אמרה לי שהיא לא משאירה לי את ההסכם של 7,000 ₪ [צ"ל דולר-ש.ס.], אז אמרתי לה שאוריד לה 12,000 ₪ ויהיה בסדר. ברגע הזה הבנתי אם איזו אשה יש לי עסק. לבקשתה היא ביקשה ממני שאני אוריד ואני אמרתי לה הרי זה לא בשביל לקחת כסף, זה כדי להראות לבעל שלה. אמרתי לה שארשום לה את זה. בסוף נתתי לה את שני ההסכמים. רשמנו הסכם מסודר חתום בצורה מסודרת, אולי שעה שעתיים אחרי שדיברתי איתה שלא טוב לרשום דני ואז היא רשמה דניאלה, זה מוכיח שההסכם הנכון המקורי שנותר אצלי היה על 14,600 ₪.

ש: את זוכרת את השאלה

ת: אני זוכרת.

ש: מתי נתת לה את ההנחה הזו

ת: ההנחה הזו נרשמה באותו רגע, באותה שניה.

ש: ב- 29.3.04

ת: כן

ש: היא צריכה ללכת לבעלה ולהראות המון כסף

ויש 12,000 ₪ הנחה, אז איך זה יכול להיות

ת: לא השארתי אצלי העתק והיא לקחה את אותו הסכם שכ"ט שכתוב עליו 7,000 דולר ואת זה היא רצתה להראות לבעלה. את ההסכם שהיא לא רצתה להשאיר אצלי, אמרתי לה שארשום לה עליו הנחה, היא החלה להתחבט ולכן נתתי לה את שניהם. בחיים לא היתה לי תביעה כזאת. היא לקחה את שניהם ולי נשאר בסה"כ ההסכם החתום שאת שכ"ט שלו הראשוני קיבלתי ב- 4.4 היא הפקידה בבנק, לא שיק ולא כלום.

ש: השאלה שלי היתה אחרת. את טוענת שההסכם פיקטיבי נועד כדי להראות לבעל כמה ההליך יקר וכדי להביא אותו לשלום בית בגלל ההסכם, נכון שזו מטרת ההסכם הפיקטיבי

ת: נכון

ש: אבל אם יש עליו הנחה של 12,000 ₪ אז מה

עשינו

ת: אבל היא לקחה את שני ההסכמים. העתק אחד אורגינל ואז היא ישבה מולי ואמרה לי שזה לא יישאר אצלי ואמרתי לה שאין בעיה ואני ארשום לה הנחה. אמרתי שהסכום שלנו יהיה בין 15,000 ₪ ל- 17,000 ₪ ולא יותר. אז היא ישבה לי על הוריד ואמרה מה ומה ואני אז למדתי למבחן ורציתי להתפרנס ורציתי תיקים בבית משפט וויתרתי לה ובאתי לקראתה ועשיתי מה שיכולתי לעשות. נתתי לה את שני ההעתקים ביד. אחד שכתבתי עליו את ההנחה.

ש: כמה הסכמים נחתמו באותו יום

ת: שניים.

ש: כמה נתת לה

ת: אחד אורגינל של 7,000 דולר והעתק ממנו.

ש: יש לך מכונת צילום במשרד

ת: כן. האורגינל השני נותר אצלי ואותו העברתי

למשטרה. אני מציגה אותו כעת.

ש: למה לא כתבת שההסכם הזה נועד לפיקציה

ולמה הנחה

ת: כי היא ביקשה. כשהיא התחבטה והתמקחה

איתי

..........

ש: הפיקטיבי הוא ההסכם בסכום הגבוה נכון

ת: כן

ש: אז ההסכם האמיתי הוא פחות כסף

ת: נכון.

ש: מה זה ההסכם המחייב בינך לבין התובעת

ת: 14,600 ₪ שנתתי אותו למשטרה.

(פרוטוקול, עמ' 40, ש' 23 עד עמ' 43, ש' 22).

61. ויודגש: הנתבעת העידה שוב ושוב, כי ההסכם השלישי, שנעשה במעמד הפגישה, הוא אותנטי ומחייב את בעלי הדין, בכל הקשור לייצוג התובעת ושכר הטרחה שעל התובעת לשלם לה בגין הייצוג, וכי שני ההסכמים הנוספים – הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון) וההסכם השני, שנעשו גם במעמד הפגישה, הם מסמכים פיקטיביים ומזויפים. (עמ' 43, ש' 31-27).וכן, ההסכם השלישי נחתם בסוף הפגישה, לאחר חתימת שני ההסכמים הנוספים, הראשון והשני. (עמ' 44, ש' 14-8; עמ' 45, ש' 32-7; עמ' 63, ש' 13-6).

62. וכן, העידה הנתבעת, לעניין תשלום שכר הטרחה, כי היא לא קיבלה מהתובעת כסף במזומן "מעבר לסכומים שרשומים בחשבוניות/קבלות" (עמ' 49, ש' 26).

63. כמו-כן, העידה הנתבעת, כי במסגרת הייצוג היא הגישה, עבור התובעת, את תביעת המזונות . היא גם ייצגה את התובעת וילדיה לפני בית המשפט לענייני משפחה. בזמנו, היא הודיעה לבית המשפט לענייני משפחה ,כי היא "טוענת רבנית, סיימתי משפטים, והתמחיתי ואני מבקשת לייצג והיא הסכימה" (עמ' 38, ש' 21). מעולם לא ראתה את פרוטוקול הדיון בתביעת המזונות מיום 28.6.04 (ת/5). (שם, ש' 26; עמ' 39, ש' 5-1). במעמד ההתקשרות החוזית, היא הודיעה והסבירה לתובעת, כי היא לא מוסמכת להגיש בשם התובעת תביעות לבתי המשפט האזרחיים וייתכן שלא תוכל לייצג אותה לפניהם. (עמ' 39, ש' 15-14, ש' 33-31). התובעת הסכימה לכך. (עמ' 40, ש' 1). בהמשך ולעניין ייצוג התובעת בבית המשפט לענייני משפחה, העידה התובעת והודתה, כי "אני יודעת מראש שאני לא יכולה לייצג" (עמ' 45, ש' 9).

64. כמו-כן, העידה הנתבעת, כי היא הגישה, בשם ובמקום התובעת, לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית (ת/9), לשם קבלת הכתובה (עמ' 53, ש' 5). היא לא הגישה תביעה לגירושין, כי התובעת מלכתחילה לא הייתה מעוניינת להתגרש מבן הזוג. מאחר ואין תביעה לגירושין, אין הצדקה להגשת תביעה לפירוק שיתוף. (עמ' 53, ש' 15; עמ' 54, ש' 27-26; עמ' 56, ש' 19-3). היא מומחית בענייני משפחה. (עמ' 54, ש' 5).

65. לעניין דחיית ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה בתביעת המזונות ליום 21.3.2005, העידה הנתבעת, כי לאחר החלטת הפסילה, היא ניסתה להשיג לתובעת עורך דין שייצגה בישיבה. דא עקא, הניסיון לא צלח. התובעת הרגישה לא טוב. היא כתבה את בקשת הדחייה . הבקשה נדחתה. (עמ' 57, ש' 10). עו"ד אהרון מרגלית שהיה אמור להחליפה בייצוג התובעת בתביעת המזונות, היה עסוק ולא יכול היה להופיע בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21.3.2005 (עמ' 58, ש' 9-8; עמ' 59, ש' 20). לישיבה האמורה, הגיעו היא והתובעת. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשת הדחיה הנוספת. התובעת הייתה צריכה להופיע לבד בישיבת ההוכחות האמורה. התובעת אסרה עליה לשכור עורך דין אחר, במקום עורך דין אהרון מרגלית שלא התאפשר לו להופיע במקומה (הנתבעת), לפני בית המשפט לענייני משפחה, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21.3.2005! (עמ' 59, ש' 33-23). התובעת אמרה לה, כי היא (התובעת) "תעשה לשופטת הצגות" ותדחה את הדיון. (שם, ש' 26, ש' 31). בישיבה האמורה, אכן, התובעת "הציגה הצגה מאוד גדולה לבית המשפט" (עמ' 60, ש' 3).

66. בהמשך, העידה הנתבעת, כי בישיבת ההוכחות בתביעת המזונות שהתקיימה ביום 28.6.2005, הייתה התובעת מיוצגת על-ידי עו"ד דן, וזאת לבקשתה ובהסכמת התובעת.

עדות משה

67. משה, העיד, בכתב ולענייננו, כי לעיתים הוא עוזר לאשתו, הנתבעת, בעבודתה כעורכת דין. הוא נפגש עם התובעת בשתי הזדמנויות: הראשונה, בבית-המשפט בקרית שמונה "ועם סיום המפגש בביהמ"ש הזמינה התובעת אותנו אל ביתה"; והשנייה, "בנהריה, עם עו"ד יואל דן וגב' ורדה" (נ/9, סעיף 3). בפגישה הראשונה, היללה ושיבחה התובעת, שוב ושוב, את הנתבעת ופעולותיה על הייצוג המשפטי שהיא מקבלת מהנתבעת. בפגישה השנייה, שהתקיימה במסעדה בנהריה, לא מסרה התובעת לנתבעת שיקים כלשהם, ועדותה של ורדה, לעניין זה, אינה אמת. מעולם לא ראה את צביה, ו- "הסיפור על קבלת כסף במזומן, לא היה ולא נברא" (נ/9, סעיף 8). וכן: "המזומנים היחידים ששילמה התובעת זה עבור האגרות בקופת ביהמ"ש" (נ/9, סעיף 5). במהלך הפגישה הראשונה מסרה התובעת לנתבעת שיק על סך 6,000 ₪. (שם).

68. בעדותו בעל פה, אימץ משה את עדותו בכתב – נ/9 (עמ' 26, ש' 29). הוא הוסיף, כי הפגישה הראשונה "הייתה בשנת 2004 בבית המשפט בצפת שבישיבה הזו קיבלנו הרבה תשבוחות על אשתי מהגב' דניאלה" (עמ' 27, ש' 25-24. ההדגשה שלי-ש.ס.). במהלך הפגישה בבית התובעת (מיום 11.5.2004) מסרה התובעת לנתבעת שיק על סך 6,000 ₪. (עמ' 28, ש' 18; עמ' 29, ש' 27). הפגישה בקונדיטוריה לא הייתה ולא נבראה (עמ' 30, ש' 13), והעדות של צביה ,לעניין קיום הפגישה ותשלום כסף במזומן לנתבעת, אינה אמת (עמ' 30, ש' 22-12). הוא ואשתו שוחחו, בהחלט, על המשפט הזה (עמ' 31, ש' 16-15) .זה אמת שהנתבעת סיפרה לו, כי עו"ד דן צריך להעיד בבית המשפט "שבאתם יחד ברכב ונפגשתם בבית קפה בנהריה" (שם, ש' 30-29). בנהריה, הייתה רק פגישה אחת, בה השתתפו, הוא, הנתבעת, עו"ד דן, התובעת וורדה, ועדויותיהן של התובעת וורדה לעניין פגישה קודמת שהתקיימה באותו יום במסעדה בנהריה ובמהלכה נמסרו, כביכול, שיקים לנתבעת, הן שקריות. (עמ' 13, ש' 15-3). הנתבעת קיבלה מהתובעת סך של 14,600 ₪ בגין הייצוג המשפטי. (שם, ש' 31), וזאת לפי מה שסיפרה לו הנתבעת והחשבוניות שהציגה בפניו. (עמ' 34, ש' 2).

עדות רותי

69. עדותה של רותי, לענייננו שלנו ועם כל הכבוד, היא מפי השמועה ובתור שכזו, אינה קבילה בבית המשפט.

עדות עו"ד דן

70. עו"ד דן העיד, לענייננו, כי בזמנו הוא ייצג את התובעת ,בחינם ובאופן חד פעמי, בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתביעת המזונות ביום 28.6.2005, וזאת לבקשת הנתבעת ובהסכמת התובעת, ו"הייתה תוצאה מאוד טובה" (עמ' 23, ש' 4). בהמשך, התובעת פנתה אליו וביקשה אותו להמשיך ולייצגה בתביעה האמורה, אך העניין לא הסתדר. (שם, ש' 8).

71. וכן, בשנת 2005, הוא השתתף בפגישה שהתקיימה במסעדה בנהריה ובה השתתפו הוא, הנתבעת, משה, התובעת ועוד מישהי, מלווה לתובעת. שם הוסבר לו על ידי התובעת והנתבעת את מהות ייצוג התובעת בתביעת המזונות. (עמ' 23, ש' 1; עמ' 24, ש' 8-1; עמ' 26, ש' 20).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

72. על פי התנהגותם של העדים בבית המשפט והתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, מסקנתי היא, כי, במקרה דנן ולענייננו, לא הקפידו בעלי הדין, התובעת מזה והנתבעת מזה, על אמירת האמת בבית המשפט, כל האמת ורק האמת, ועל כך יש להצטער רבות. עדויותיהן של התובעת מזה והנתבעת מזה, בחלקיהן, אבסורדיות, מניפולטיביות ומתוך מניע של שנאת חינם ונקמנות, כאילו המטרה מקדשת כל האמצעים. וכן, מצאתי סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין בעדויותיהן של התובעת והנתבעת, ללא כל הסבר סביר ומהימן. בנסיבות אלה ולנוכח קיומן של סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין בעדויותיהן של התובעת והנתבעת, יש לפלג את דבריהן ולקבל כמהימנים חלקים שאינם נגועים בסתירות, ולדחות יתרתם כבלתי מהימנים, והכל מכוח הכלל: "פלגינן דיבורא". ויודגש: עדויותיהן של התובעת והנתבעת אינן עשויות מקשה אחת. הן ניתנות, באופן הגיוני, לפיצול.

73. כאמור, התובעת העידה בבית המשפט, בכתב ובעל פה, כי היא לא חתמה על ההסכם השלישי, כי חתימתה דנן היא מזויפת והיא זויפה על ידי הנתבעת ,ולמעשה ההסכם השלישי הוא מסמך מזויף, שנעשה על ידי הנתבעת בלבד. (ת/1, סעיף 13; עמ' 2, ש' 15,). וכן, היא הגישה, בזמנו, תלונה למשטרת ישראל, בחשד, כי הנתבעת זייפה, כביכול, את ההסכם השלישי ובכלל זה חתימת הנתבעת עליו (להלן: "התלונה"). וכן, במהלך חקירתה שתי וערב, העידה התובעת, לעניין זה, כי היא סומכת את ידיה על חוות דעתו של מומחה לכתב יד מטעם משטרת ישראל (עמ' 9, ש' 22-12) "מאחר והמשטרה היא הכי אמינה". דא עקא, מומחה מז"פ קבע בחוות דעתו, כי חתימתה של התובעת על ההסכם השלישי היא חתימה אותנטית, מקורית ואינה מזויפת!! (להלן: "חוות הדעת"). (ראו – חוות דעתו של מומחה מז"פ, מר ניצן ניב, שצורפה לבקשת הנתבעת, מיום 9.2.2013). וכן, בישיבת הדיון מיום 3.9.2012, הצהיר ב"כ התובעת, לעניין זה, כי "בדיקת מז"פ הראתה כי החתימה של הנתבעת על המסמך האמור [ההסכם השלישי-ש.ס.] היא אותנטית ולא מזויפת" (עמ' 64, ש' 3-2). לשלמות התמונה, אוסיף, כי בעקבות חוות הדעת, הועמדה התובעת לדין, בבית משפט זה, בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, ניסיון לקבלת דבר במרמה וידיעות כוזבות (ת"פ 8079-03-12). ברם, במהלך המשפט, בוטל כתב האישום בהסכמת הצדדים דשם.

לדידי וכלל, בעל דין שאינו מקפיד על אמירת האמת, רק האמת וכל האמת, ואף מרהיב עוז ומגיש למשטרת ישראל, מדעת ומתוך רצון חופשי, תלונת שווא ,זדונית ונקמנית כנגד בעל דין שכנגד, יתקשה עד למאוד לרכוש את אמונו של בית המשפט. כלל זה חל, במקרה דנן, על התובעת.

74. עדותה של הנתבעת, והדברים נאמרים בצער רב, לעניין הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון) ושאר ההסכמים (השני והשלישי), נסיבות כריתתם, תכליותיהם ומניעיהם, וביצוע הסכם הייצוג ושכ"ט, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה בעיניי וזאת בלשון המעטה. עדות זו, לא רק שהיא בניגוד להיגיון, לשכל הישר ולניסיון החיים השיפוטי והכללי, אלא שהיא, בעיניי, אבסורדית לחלוטין.

בעדות זו, מצאתי סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין, והכל לא הסבר סביר ומהימן.

75. עיון בשלושת ההסכמים דנן, מראה בעליל, כי עדותה של הנתבעת לפיה הם נחתמו במעמד הפגישה שהתקיימה במשרד, קרי – ביום 29.3.2004, היא אבסורדית ומופרכת לחלוטין על פניה וגופה.

ראשית, מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת נהגה להחתים את לקוחותיה על טופס הסכם שכר טרחה סטנדרטי ומודפס, שהוכן על ידה מבעוד מועד, מסמך הקרוי "גליון לקוח והסכם שכר טרחה". היא נהגה להוסיף, בכתב ידה, את כל הפרטים החסרים בטופס והנוגעים ללקוח הספציפי, כמו תאריך מילוי הטופס, הפרטים האישיים של הלקוח, מהות העניין שנמסר לייצוג, שכר הטרחה המוסכם ואופן תשלומו, תנאים מיוחדים והערות שונות אם ישנן. בסוף הטופס, חותמים הנתבעת והלקוח, במקומות המיועדים לחתימותיהם. הוא הדין במקרה דנן. דא עקא, עיון בשלושת ההסכמים (הראשון, השני והשלישי) (ת/1, נספח 1 – הוא גם נ/8; ת/1 – נספח 5; ו-נ/10, נספח א') מראה, בעליל, כי בין ההסכמים הראשון והשני מחד לבין ההסכם השלישי מאידך קיים שוני צורני ובולט לעין ,הן בנוסח המודפס של המסמכים והן בכתיב, שנעשה בכתב ידה של הנתבעת, וזאת, כמובן, בנוסף לשוני המהותי שבהם.

76. שנית, על-פי תכתיב ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים השיפוטי והכללי, אין כל הגיון או צורך בחתימת שלושה הסכמי שכר טרחה במעמד כריתת חוזה עורך דין - לקוח, לא כל שכן, כאשר שניים מהם הם מזויפים ונעשו על ידי עורך דין לבקשתו של הלקוח ולצרכיו בלבד!! עורך הדין, ובכלל זה טוען רבני, אינו מריונטה של הלקוח, לא כל שכן לקוח מזדמן וזר!!

ביחסים שבין עורך דין ולקוח, פעולותיו של עורך דין -בכל מקום, בכל זמן ובכל שלב כולל שלבי ההתקשרות החוזית עם הלקוח – השלב הטרום חוזי, שלב כריתת חוזה הייצוג ותשלום שכר הטרחה ושלב ביצוע החוזה - נשלטות ומונחות, ככלל, על-ידי עורך הדין בלבד והוא חייב לבצען אך ורק בגדרי הדין שלעניין. כמי שבקיא ברזי הדין והאמון על החוק ושלטון החוק, חייב עורך-הדין להקפיד במילוי תפקידו המקצועי על קלה כחמורה. במקרה דנן ולמרבה הצער, הנתבעת לא מילאה את חובותיה על פי הדין, כמשפטנית, שסיימה את התמחותה וכטוענת רבנית מורשית.

77. שלישית, עדותה של הנתבעת, לענייננו שלנו, אף עומדת בסתירה מוחלטת ופוזיטיבית להסכם הייצוג ושכ"ט ,שהוגש על ידה לבית המשפט כראיה גם לאמיתות תוכנו. (נ/8; עמ' 16, ש' 23-22).

78. רביעית, עדותה דנן של הנתבעת אף עומדת בסתירה קוטבית, פוזיטיבית ומוחלטת לעדותה של צביה, לעניין זה, עדות שהיא קבילה ובעלת משקל.

79. חמישית, עדותה של הנתבעת לפיה היא ייצגה את התובעת לפני בית המשפט לענייני משפחה על פי היתר כדין שניתן לה על-ידי בית המשפט האמור (כב' השופטת (בדימוס) א. בוהדנה), וזאת לפי בקשה שהיא הגישה לבית-המשפט לענייני משפחה, במהלך הדיון שהתקיים ביום 28.6.2004 וכמובן לפני בקשת הפסילה והחלטת הפסילה (עמ' 38, ש' 23-18) , נסתרה מיניה וביה ובאופן פוזיטיבי ומוחלט, הן על ידי הנתבעת עצמה שעה שהעידה, כי "לא הגשתי בקשה [לבית המשפט לענייני משפחה-ש.ס.] לייצג" (עמ' 39, ש' 25)! והן על-ידי פרוטוקול הדיון מיום 28.6.2004 (ת/5), לפיו, לא רק שהנתבעת לא הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להתיר לה לייצג את התובעת וממילא בית המשפט האמור לא נתן היתר כאמור, אלא ההפך הוא הנכון. הנתבעת הופיעה לפני בית המשפט האמור והציגה את עצמה כעורכת דין המייצגת את התובעת! (ת/5). כאן, המקום לציין, כי עדותה של הנתבעת לפיה היא מעולם לא ראתה את פרוטוקול הדיון דנן (עמ' 38, ש' 33-26; עמ' 39, ש' 4-1), הינה אבסורדית ומופרכת על פניה ולגופה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור את נכונות ואמיתות פרוטוקול הדיון דנן. ויודגש: רק במסגרת התגובה ביקשה הנתבעת מבית המשפט לענייני משפחה להתיר לה לייצג את התובעת בתביעת המזונות (ת/6; עמ' 47, ש' 29).

80. שישית, עדותה של הנתבעת, כי ההסכמים, הראשון והשני, הם פיקטיביים ומזויפים (עמ' 43, ש' 29-28) וההסכם השני "נועד כדי להראות לבעל [בן הזוג-ש.ס.] כמה ההליך יקר וכדי להביא אותו לשלום בית בגלל ההסכם" (עמ' 42, ש' 32-30), לא רק שהיא אבסורדית ובניגוד לשכל הישר וניסיון החיים, אלא שהיא נסתרה, מיניה וביה, על ידי עדויותיהן של התובעת וצביה, לעניין זה, עדויות שהיו סבירות ומהימנות.

81. שביעית, עדותה של הנתבעת לפיה, לאחר שהתברר לה , כי עו"ד אהרון מרגלית לא יכול היה להופיע לפני בית המשפט לענייני משפחה ולייצג את התובעת בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתביעת המזונות ביום 21.3.2005, "התובעת ביקשה ממני לא להביא עו"ד. היא אמרה שהיא תעשה לשופטת הצגות..." (עמ' 59, ש' 26-25), לא רק שהיא מופרכת ואבסורדית בעיניי, אלא שהיא נסתרה, באופן מוחלט, על ידי עדותה של התובעת, לעניין זה, עדות שהייתה סבירה ומהימנה.

82. שמינית, בעדותה בכתב, העידה הנתבעת, בין השאר, כי:

"...בישיבת בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה, מקום מגורי התובעת, בתאריך 21.3.2005.... הדיון החל...

....וכי היא מעולם לא פנתה ללשכת הסיוע המשפטי כדי שיעמיד לה ייצוג משפטי חינם."

(נ/10, סעיף 13.3. ההדגשה שלי-ש.ס.)

דא עקא, עדות זו נסתרה, מיניה וביה ובאופן פוזיטיבי ומוחלט, על-ידי הנתבעת עצמה, שעה שהעידה, במהלך חקירתה שתי וערב, כי:

"ש: נכון שזה שקר שהיא [התובעת-ש.ס.] פנתה לסיוע

משפטי, הרי ידעת שהיא לא פנתה.

ת: היא כן פנתה לסיוע המשפטי אבל אמרו שלא מקבלים אותה כי יש לה משכורת גבוהה. היא אמרה לי שהיא פנתה לסיוע המשפטי והם לא קיבלו אותה"

(עמ' 61, ש' 24-22. ההדגשה שלי-ש.ס.).

בהקשר זה, אציין בהדגשה, כי בתגובתה לבקשת הפסילה, ציינה הנתבעת, בין השאר, כי:

"על אף שהתובעת במצב כלכלי קשה, אין נתוניה מאפשרים לה לקבל יצוג מטעם המדינה, לאור משכורתה, ולכן אינה עומדת בקריטריונים לקבלת יצוג מהסיוע המשפטי"

(ת/6, סעיף 5)

83. תשיעית, גם לאחר מתן החלטת הפסילה, התובעת המשיכה בסורה, בהסגת גבול מקצוע עריכת הדין. במה דברים אמורים? הנתבעת ערכה בקשת הדחיה (ת/10), שהוא מסמך בעל אופי משפטי והוגש לבית המשפט לענייני משפחה. וכן, היא והתובעת הופיעו (ביום 21.3.2005) לצורך ישיבת ההוכחות. בישיבה דנן, ולפי עדותה של הנתבעת "באנו לבית המשפט פנים מול פנים וביקשנו לדחות [את הישיבה-ש.ס.] ובית המשפט הסכים והיא שמחה וגם אני". (עמ' 59, ש' 4-3. ההדגשות שלי-ש.ס.).

84. עשירית, בפניי, הוכח כדין, כי היה תיאום גרסאות בין הנתבעת ובין בעלה, משה. (עמ' 31, ש' 16-15), דבר הפוגם, בהכרח, במהימנותם.

85. אכן, צביה, אחותה של התובעת, היא עדה מעוניינת ובעלת אינטרס בתוצאת המשפט. במקרה דנן, התייחסתי לעדותה בזהירות הראויה והמתחייבת. בסופו של יום ועל פי התנהגותה של צביה בבית המשפט והתרשמותי הישירה ממנה ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, ולאחר ששקלתי את עדותה בזהירות הראויה והמתחייבת, מסקנתי היא, כי עדותה של צביה הייתה, ככלל, סבירה ומהימנה. המדובר בעדות עקבית, קוהרנטית ושלמה. בעדות זו, לא מצאתי סתירות כלשהן. צביה עשתה רושם חיובי בבית המשפט. לא התרשמתי ,כי היא מנסה לחפות על התובעת או להעליל, עלילת שווא, על הנתבעת, וזאת בניגוד לתובעת.

וכן, מצאתי אישור ותימוכין לעדותה של צביה בשאר הראיות הקבילות שנפרשו בפניי, כולל מוצגי ההגנה, במיוחד נ/8, שהוגש כאמור על ידי הנתבעת דווקא, גם לאמיתות תוכנו וללא כל הסתייגות. (עמ' 16, ש' 23-22).

86. משה הוא עד מעוניין ובעל אינטרס בתוצאת המשפט. הוא והנתבעת תיאמו את גרסאותיהם (עמ' 31, ש' 16-15). במקרה דנן, הגם שמדובר בשתי עדויות נפרדות, יש להתייחס אליהן כעדות אחת. כאמור דלעיל, עדותה של הנתבעת ,בעניינים הקרדינליים שבמחלוקת , אינה סבירה ואינה מהימנה. הוא הדין באשר לעדותו של משה.

87. עדותו של עו"ד דן הייתה סבירה ומהימנה עד למאוד. בעדות זו, לא מצאתי סתירות כלשהן. המדובר בעד מהימן עד למאוד. וכן, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדותו של עו"ד דן בשאר הראיות הקבילות ובעלות משקל שנפרשו בפניי.

88. לבסוף, עדותה של ורדה, ככלל וברובה הגדול, הייתה סבירה ומהימנה. לעדות זו מצאתי אישור וחיזוק בשאר הראיות הקבילות ובעלות משקל, שנפרשו בפניי. לא מצאתי, כי לורדה מניע כלשהו להעליל על הנתבעת עלילת שווא . עדותה הייתה רהוטה, קוהרנטית ושלמה.

הממצאים העובדתיים

89. הנה-כי-כן, הממצאים העובדתיים העיקריים, לענייננו שלנו, אשר הוכחו כדין על יסוד הראיות הקבילות ובעלות משקל, שנפרשו בפניי, הם אלה:

א. בתחילת שנת 2004 או בסמוך לכך, חיי הנישואין של התובעת ובן זוגה עלו על שרטון. התובעת נקלעה לסכסוך קשה ומריר בתוך המשפחה.

ב. התובעת התעניינה בייצוג משפטי וגמרה אומר לשכור שירותיו המקצועיים של עורך דין שייצגה ויטפל, בשמה ובמקומה, בתובענות בענייני משפחה. חברתה, ורדה, המליצה לה על הנתבעת.

ג. במהלך הפגישה, שהתקיימה במשרד (ביום 29.3.2004) ובתום המשא-ומתן, נחתם הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון) המחייב את בעלי הדין, לפיו קיבלה הנתבעת על עצמה להיות באת כוחה של התובעת והתחייבה להגיש לתובעת שירותים מקצועיים, לרבות הגשת תובענות בענייני משפחה לערכאות השיפוטיות המוסמכות – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, והכל בתמורה לשכר טרחה מוסכם, כמפורט בהסכם הייצוג ושכ"ט.

ד. הן במעמד הפגישה ,הן במעמד חתימת הסכם הייצוג ושכ"ט, המחייב את בעלי-הדין, והן בשלב ביצוע ההסכם האמור ועד למתן החלטת הפסילה, לא סיפרה ולא הזהירה הנתבעת את התובעת, כי על-פי הדין (חוק לשכת עורכי הדין) ומאחר והיא (הנתבעת) אינה עורכת דין, היא לא מוסמכת לייצג את התובעת או לטעון או לפעול, במקומה ובשמה, לפני בתי המשפט האזרחיים במדינה, ובכלל זה בית המשפט לענייני משפחה.

ה. במסגרת הייצוג והתחייבותה של הנתבעת כלפי התובעת, לפי הסכם הייצוג ושכ"ט, הגישה הנתבעת, בשם התובעת ועבורה, תובענות שונות כנגד בן הזוג, הן לבית משפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני, ובכלל זה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה ותביעה לשלום בית לבית הדין הרבני.

ו. בית המשפט לענייני משפחה קבע, בזמנו, את הבקשה למזונות זמניים, שהוגשה במסגרת תביעת המזונות, לדיון ליום 28.6.2004. בישיבה זו, הופיעה התובעת והנתבעת, מצד התובעים דשם. הנתבעת ייצגה את התובעים דשם (התובעת ושלושת ילדיה הקטינים) ואף טענה לפני בית-המשפט לענייני משפחה בשמם ובמקומם. שמות הצדדים הנוכחים בישיבה האמורה, נרשמו בפרוטוקול הדיון, כדלקמן:

"התובעת: בעצמה וע"י ב"כ עוה"ד רוזינר איילת

הנתבע: בעצמו"!!

(ת/5)

בסוף הישיבה דנן, הגיעו הצדדים בתביעת המזונות לידי הסכם פשרה, לעניין המזונות הזמניים לשלושת ילדי התובעת ובן הזוג, שקיבל תוקף של החלטה. (ת/5).

ז. בדיון נוסף שהתקיים (ביום 22.11.2004) בתביעת המזונות, הופיעו, מצד התובעים דשם, התובעת והנתבעת. הנתבעת ייצגה את התובעים דשם וטענה, בשמם ובמקומם, לפני בית המשפט לענייני משפחה. בישיבה זו וכפי שנרשם בפרוטוקול הדיון, הציגה הנתבעת את עצמה כטוענת רבנית, (ת/5).

ח. בית המשפט לענייני משפחה קבע, בזמנו, את תביעת המזונות לשמיעת ראיות הצדדים ליום 21.3.2005. בן הזוג, הנתבע בתביעת המזונות, הגיש (ככל הנראה ביום 15.2.2005) את בקשת הפסילה. הנתבעת התנגדה לבקשת הפסילה (ת/6). בית המשפט לענייני משפחה נעתר (ביום 22.2.2005) לבקשת הפסילה, כמבוקש.

ט. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתביעת המזונות ביום 21.3.2005, הופיעו, בין השאר, התובעת והנתבעת, מצד התובעים דשם. הן ביקשו מבית המשפט לענייני משפחה לדחות את הישיבה, מאחר והתובעת אינה מיוצגת על ידי עורך דין; היא לא זכאית לייצוג על ידי עורך דין מלשכת הסיוע המשפטי; ולא מסוגלת לנהל את תביעת המזונות. (ת/11). בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה דנן ודחה ישיבת ההוכחות ליום 28.6.2005.

י. חלק מהנימוקים של הבקשה לדחיה והבקשה הנוספת, הם נימוקי כזב. וכן, התובעת והנתבעת לא ציינו בבקשות דנן את כל הנימוקים הנכונים והאמיתיים שעמדו ביסוד הבקשות האמורות.

יא. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתביעת המזונות ביום 28.6.2005, יוצגה התובעת וילדיה – התובעים דשם, בחינם ולשם שמיים, על ידי עו"ד דן, וזאת לבקשת הנתבעת ובהסכמת התובעת. עו"ד דן ביצע את תפקידו נאמנה ופעל במקצועיות, בנאמנות ובמסירות רבה כלפי הלקוחה – התובעת. (ת/12).

יב. הנתבעת המשיכה לייצג את התובעת בבית הדין הרבני. היא הגישה, בשם ובמקום התובעת ובין השאר, שתי תביעות: האחת, תביעה למזונות האישה – התובעת (ת/8), והשנייה, תביעה לשלום בית (ת/9). התביעה לשלום בית הוגשה לבית הדין הרבני ביום 21.9.2005.

יג. ביום 8.1.2006, חתמה התובעת על יפוי כוח, לפיו היא מינתה את הנתבעת להיות באת כוחה ולייצגה לפני בתי המשפט האזרחיים ובתי-הדין הרבניים במדינה בעניין "שבינה לבינו" (נ/6).

יד. ביום 11.6.2006, פיטרה התובעת את הנתבעת מהייצוג המשפטי, הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני, (ת/1, נספח 11) וזאת ללא כל קשר להחלטת הפסילה, שניתנה כאמור, ביום 15.2.2005! (ת/7)

טו. ביום 14.6.2006, התקשרו התובעת ועורכת דין ס. וינברג בחוזה עורך-דין – לקוח, לפיו ובין השאר, התחייבה עורכת דין וינברג להגיש לתובעת שירותים של עריכת דין בעניין "תמ"ש" (כך!!), בתמורה לשכר-טרחה מוסכם, שישולם על ידי התובעת. (ת/1, נספח 12).

טז. הנתבעת ייצגה את התובעת, החל מחודש יוני 2006 ועד לפיטוריה על-ידי התובעת בחודש פברואר 2007, בתיק ההוצל"פ. הנתבעת, נקטה, בשם התובעת – הזוכה בתיק ההוצל"פ, הליכי הוצל"פ שונים. בתיק ההוצל"פ, לא נפסק לנתבעת שכר טרחה והתובעת לא שילמה לנתבעת שכר טרחה עבור השירותים המקצועיים שהגישה לתובעת במסגרת תיק ההוצל"פ.

יז. התובעת שילמה לנתבעת את מלוא שכר הטרחה המוסכם, לפי הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון) .הנתבעת הוציאה (בסוף חודש מאי 2004) על שם התובעת חשבונית מס/קבלה מס' 0699 על-סך 4,000 ₪ - סכום המהווה תשלום סופי, ובלשון הנתבעת "חשבון סופי"! עבור שכר הטרחה המוסכם. (ת/1, נספח 8ג')

יח. ההסכמים, השני (ת/1, נספח ז') והשלישי (נ/10, נספח א'), הם חוזים למראית עין ומסמכים מזויפים. מקורם, הורותם ולידתם – בחטא, בחטאן המשותף של התובעת והנתבעת. הם נעשו על ידי הנתבעת, בניצוחה ולצרכיה, וככל הנראה במטרה לרמות את רשויות המס. התובעת והנתבעת חתמו, מדעת ומרצון חופשי, על המסמכים דנן.

המסגרת הנורמטיבית

תום הלב במשא ומתן ומצג שווא רשלני

90. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "החוק") קובע את החובה הכללית לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במהלך המשא והמתן לקראת כריתת החוזה.

חובה זו מחייבת את הצדדים למשא ומתן החוזי לנהוג ביושר ובהגינות, האחד כלפי רעהו. חובת הגילוי היא אחת החובות הנגזרות מעקרון תום הלב שאומץ בדין החוזי הישראלי וביתר ענפי המשפט כעיקרון על, וכמוהו היא מבטאת מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא והמתן לקראת כריתתו של חוזה, והפרתה עלולה להשתכלל, בנסיבות מסוימות, עד כדי מצג שווא והטעיה, המעניקים לצד הנפגע זכות לביטול ההסכם (ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכר בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 298-297 (2002); ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים בע"מ נ' אהרוני, פ"ד ל(2), 141, 147-144 (1976); ע"א 3745/92 פסקל נ' מזרחי, פ"ד מח(2) 359, 362-361 (1994)).

91. צד למשא ומתן חוזי חייב לגלות לשותפו למשא ומתן עובדות אשר לפי הדין, הנוהג או נסיבות העניין, חייב לגלותן (סעיף 15 לחוק). המדובר בחובה אקטיבית, ואינה מותנית בקיום יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים למשא ומתן. ברם, ככל שקיימים בין הצדדים למשא והמתן יחסי אמון מיוחדים יותר, כך תגבר החובה (ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 697-696 (1983); ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בעמ נ' דבאח, פ"ד מח(2) 573, 598-596 (1994); ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (2005), 149-15).

92. המצג הרשלני הוא, למעשה, קטגוריה משנית של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") ותכליתו היא מניעת הטעיה. מוטלת על כל אדם החובה הכללית לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק. החובה לנהוג זהירות במתן עצה, מידע או חוות דעת, הורחבה והיא חלה גם על היחסים הטרום חוזיים (ע"א 790/81 American Microsystem Inc נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט(2), 785, 795 (1985) (להלן: "פרשת אלביט"); נ' זלצמן, "הצהרה כוזבת רשלנית בשלב משא ומתן לכריתת חוזה" עיוני משפט ח' (התשמ"ב) 55).

93. לעניין ההיצג הרשלני במהלך המשא ומתן, נפסק בפרשת אלביט, כי:

"בהסתמך על הוראות סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל האמור לעיל, כשבוחנים קיומה של עילה של התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להיגרם נזק פיסי לגוף שלו או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק" (פרשת אלביט, שם בעמ' 797).

פגמים בכריתת חוזה בשל הטעיה

94. פרק ב' לחוק מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את סוגיית הפגמים בכריתת החוזה וקובע ארבע עילות של טעות, הטעיה, כפיה ועושק, המקנות לצד הנפגע את האפשרות לבטל חוזה מחמת פגם ברצון (ע"א 9528/70 Foundation Sansounimaille נ' פרי, פסק דינו של כב' השופט (כתוארו דאז) א. גרוניס, מיום 16.11.2011). ההטעיה מוגדרת בסעיף 15 לחוק, כהאי לישנא:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

95. ארבעה יסודות לעילת ביטול חוזה בשל הטעיה: חוזה; טעות; הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו; וקשר סיבתי כפול, בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה (ג. שלו, דיני חוזים, דלעיל, עמ' 217; ע"א 9447/06 פוקס נ' אלבס, פסק דינו של כב' השופט י. דנציגר, מיום 25.3.2008).

הטעיה יכולה להיות הן במעשה, קרי – הצהרה פוזיטיבית (בכתב או בעל פה) טרום חוזית כוזבת, והן במחדל, קרי – הימנעות מגילוי עובדה מקום שבו מוטל על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי (ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ, פסק דינו של כב' השופט ע. פוגלמן, מיום 6.6.2011).

חוזה בלתי חוקי

96. חוזה בלתי חוקי הוא חוזה פסול, שדינו נקבע על פי הוראות סעיפים 30 ו- 31 לחוק. סעיף 30 לחוק קובע, כי:

"חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל"

וכן, קובע סעיף 31 לחוק, כי:

"הוראות סעיפים 19 ו- 21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו".

ויודגש: לצידם של הסעיפים 30 ו- 31 לחוק, המסדירים את התוצאות האזרחיות לבטלותו של החוזה הפסול, קיימים חיקוקים נוספים המעגנים בחובם הוראות כלליות הנוגעות לנושא זה, ובכללם חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979.

97. בבג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 758 (1995) (להלן: "פרשת זגורי"), החיל בית המשפט העליון את ההסדר הנורמטיבי הקבוע בסעיפי 30 ו- 31 לחוק גם על החוזה המינהלי הפסול. נפסק, כי:

"ההסדר הנורמאטיבי בדבר החוזה הפסול, הקבוע בסעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים (חלק כללי), חל על כל אחד ואחד מהחוזים שחוקים בישראל עושים אותם לפסולים, ובלבד שאין בחוק הספציפי הסדר מיוחד השולל את תחולתו של הדין הכללי"

98. לשלמות המצב החקיקתי, לענייננו, אציין, כי הוראות הסעיפים 19 ו- 21 לחוק, אליהם מפנה, בשינויים המחויבים, סעיף 31 לחוק, קובעים, כי:

"ביטול חלקי 19. ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו"

"השבה לאחר ביטול 21. משמבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויו של מה שקיבל"

99. חוזה בלתי חוקי, לעניין סעיף 30 לחוק, הוא חוזה בניגוד לחוק מצווה, (imperative law), להבדיל מחוק מדריך (directive law), אם מבחינת עצם ההתקשרות החוזית (כריתתו) אם מבחינת תוכנו, ואם מבחינת המטרה אשר למענה הוא נעשה ובא לעולם. (ע"א 87/50 ליברמן נ' ליפשיץ, פ"ד ו(1) 57, 65 (1952)). בפרשת זגורי נפסק, לעניין זה, כי:

"חוזה הוא 'בלתי חוקי' לעניין סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) אם האיסור הקבוע בחוק על כריתתו, תוכנו או מטרתו של החוזה הוא כזה, שלשם הגשמתו של האיסור יש להביא בפגיעה בתוקף החוזה עצמו, ולא להסתפק בסנקציות לבר-חוזיות כלפי המתקשרים. השאלה אשר על הפרשן להעמידה לנגד עיניו היא זו: החוק האוסר על כריתתו, תוכנו או מטרתו של החוזה על-פי תכליתו – האם פירושו מוביל למסקנה כי לשם הגשמת תכלית החוק יש לפגוע בתוקף החוזה עצמו"

(פרשת זגורי, בעמ' 769; וראו – שלו, דיני חוזים לעיל, בעמ' 360).

100. כאמור, חוזה בלתי חוקי, הוא חוזה פסול. חוזה פסול - בטל. (סעיף 30 לחוק). התוצאות האזרחיות לבטלות החוזה הפסול, נקבעות על פי פרשנות המונח "בטל" שבסעיף 30 לחוק, ועל פי ההסדרים הנורמאטיביים המיוחדים הקבועים, לעניין זה, בסעיף 31 לחוק. בפרשת זגורי נפסק, לעניין דינו של חוזה פסול, כדלקמן:

"החוזה הפסול אינו מצמיח זכויות וחובות. ההצעה והקיבול אינן יוצרות נורמות משפטיות. אין הן משכללות פעולה משפטית דו-צדדית. תוצאות אלה מתרחשות כלפי שני הצדדים. (תהא ידיעתם על אי החוקיות אשר תהא) מכוח הדין. לא נדרשת כל פעולה של ביטול על-ידי צד לחוזה או על-ידי בית המשפט. כאשר בית המשפט מכריז על בטלותו של חוזה אסור, פעולתו זו היא בעלת אופי הצהרתי (דקלראטיבי). על-כן, אי-קיום של 'התחייבות' הכלולה בחוזה הפסול אינה מהווה 'הפרה' אשר חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה) מעניק סעדים בגינה. מכאן גם שלא עומדת לצד הנפגע הזכות לאכיפה, לביטול או לפיצויים... כל צד חייב להשיב לצד השני מה שקיבל על-פי החוזה הפסול. אם ההשבה אינה אפשרית או אינה סבירה, עליו לשלם לצד השני את השווי של מה שקיבל. עם זאת, לחוזה הפסול קיום פיזי, גם אם הוא בטל – אין פירושו של דבר שהוא אינו קיים...

...

החוזה הבלתי חוקי הוא בטל, אך בית המשפט רשאי, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצאו לנכון, לפטור צד מחובת ההשבה או תשלום השווי; כמו כן, בית המשפט רשאי, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, ובתנאים שימצא לנכון, לחייב צד בקיום חיובו, כולו או מקצתו, ובלד שהצד האחר ביצע את חיובו שלו לפי החוזה. משהפעיל בית המשפט את סמכותו בעניין ההשבה, אין צד לחוזה – שקיבל דבר על-פי החוזה – חייב בהשבה. משהפעיל בית המשפט את סמכותו בעניין קיום החוזה, הופך חיוב זה לחיוב חוזי כשר ותקף.

...

...

...

'המוסד' של החוזה הפסול וטיפוס ההסדר, מצביע על תכלית חקיקתית כפולה. מחד גיסא, הגשמת המדיניות החברתית המונחת ביסוד הפסלות של החוזה; מאידך גיסא, הגשמת תוצאה צודקת ביחסים שבין הצדדים, באופן שלא יצא חוטא נשכר."

(פרשת זגורי, בעמ' 782-780)

(וראו- ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, מיום 22.1.2005; ע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו(4), 281, 287 (1982); ע"א 701/87 ביהם נ' בן יוסף, פ"ד מד(1), 1, 16-15 (1990); ג. שלו, דיני החוזים לעיל, בעמ' 357; א. זמיר "החוזה הבלתי חוקי ותוצאותיו – אחרי 30 שנה", מתוך נ. כהן, ע.ג. ריסקופף (עורכים) ספר דניאל, עיונים בהגנתו של פרופ' דניאל פרידמן, (תשס"ח-2008) 423, 426).

101. ויודגש: עקרון ההפרדה (Seperability, Severability) או החלוקה (divisibility), המעוגן בסעיף 19 לחוק חל, בשינויים המתחייבים, גם על חוזה פסול, והכל כמצוות סעיף 31 לחוק. מכאן, בחוזה פסול שניתן להפרדה לחלקים, בטלותו של חלק מהחוזה בשל אי-חוקיות, לא צריכה לגרום את בטלות החוזה כולו.

הנידון דידן

מצג שווא רשלני

102. אכן, הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, בהיצג רשלני, הן במהלך המשא ומתן לקראת כריתת הסכם הייצוג ושכ"ט (ההסכם הראשון) החוקי, התקף והמחייב את בעלי הדין (להלן: "החוזה") ,הן בעת כריתת החוזה והן בשלב ביצועו עד להחלטת הפסילה. לית מאן דיפליג, כי במועדים הרלוונטיים לתובענה, הייתה התובעת משפטנית - לאחר סיום ההתמחות במשפטים, מגשרת וטוענת רבנית מורשית. ברם, עורכת דין, כהגדרת מונח זה בסעיף 24 לחוק לשכת עורכי הדין, היא לא הייתה.

103. סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, מונה פעולות שייעשו רק על ידי עורכי דין, כדלקמן:

"הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין; ואלה הפעולות:

(1) ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית;

(2) ייצוג אדם אחר וכל פעולה אחרת בשמו לפני —

משרד ההוצאה לפועל;

לשכת רישום הקרקעות;

הפקיד המוסמך לענין חוק בתים משותפים, תשי"ג– 1952;

רשם החברות;

רשם השותפויות;

רשם האגודות השיתופיות;

רשם הפטנטים והמדגמים;

רשם סימני המסחר;

פקיד השומה ונציג מס ההכנסה לענין פקודת מס הכנסה;

המנהל לענין חוק מס שבח מקרקעין, תש"ט–1949;

מנהל מס עזבון לענין חוק מס עזבון, תש"ט–1949.

(3) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה;

(4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים."

וכן, סעיף 21 לחוק לשכת עורכי הדין, שעניינו שמירת הוראות, קובע, כי:

"הוראות סעיף 20 לחוק אינן פוגעות באלה:

(1) סמכויותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו;

(2) ייצוג לפני בתי דין דתיים ולפני בתי דין צבאיים;

(3) ייצוג לפני בית משפט, בית דין, גוף או אדם אחר שהייצוג לפניהם מוסדר בחיקוק, לרבות הוראות סעיף 236 לפקודת מס הכנסה;

(4) סמכויות של סוכן פטנטים לפי פקודת הפטנטים  והמדגמים ולפי פקודת סימני המסחר, 1938;

(5) זכותם של רואי חשבון למלא תפקידים שהותרו להם על פי דין;

(6) ייצוג של ארגון עובדים או מעבידים או של חבר בהם על ידי נציגו של ארגון כזה, בבוררות לעניני עבודה או בקשר להסכם עבודה;

(7) חיווי דעת משפטי על ידי אדם שנתבקש לכך על ידי עורך דין או על ידי רשות מרשויות המדינה;

(8) ייצוג לפני בוררים כשאחד מבעלי הדין בבוררות הוא תושב חוץ או תאגיד הרשום בחוץ לארץ, על ידי תושב חוץ המוסמך לערכית דין במדינה שהוא תושב בה"

104. במקרה דנן, אכן התרשלה הנתבעת כלפי התובעת, במעשה ובמחדל, במהלך ההתקשרות החוזית (החל משלב הטרום החוזי ,בהמשך – עת כריתת החוזה, ולבסוף - ביצוע החוזה) ועד למתן החלטת הפסילה. התרשלותה התבטאה בשני אלה: מחד גיסא, היצג של עובדות כזב, לפיהן היא (הנתבעת) מוסמכת ורשאית לייצג את התובעת, לטעון ולפעול, בשמה ובמקומה, לפני בית המשפט לענייני משפחה, בענייני המשפחה מושא החוזה; ומאידך גיסא, אי-היצג העובדה האמיתית והחוקית, כי היא, כטוענת רבנית, מוסמכת ורשאית לייצג את התובעת, לטעון ולפעול, בשמה ובמקומה, בענייני המשפחה מושא החוזה, אך ורק לפני בתי דין דתיים במדינה.

חוזה פסול בשל אי-חוקיות

105. כמבואר, החוזה מסדיר את זכויותיהן וחיוביהן של התובעת והנתבעת, בכל הקשור לייצוג התובעת על ידי הנתבעת לפני בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני בענייני משפחה שונים, מושא החוזה. החוזה ניתן להפרדה לחלקים: הייצוג המשפטי לפני בית המשפט לענייני משפחה ,מחד גיסא ,והייצוג המשפטי לפני בית הדין הרבני, מאידך גיסא. חלק החוזה, שעניינו הייצוג לפני בית המשפט לענייני משפחה הוא פסול בשל אי-חוקיות. הוא מנוגד להוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי-הדין ועל כך אין ולא צריכה להיות מחלוקת. (להלן: "החלק הפסול"). בתקופה הרלוונטית לתובענה, הנתבעת הייתה משפטנית, לאחר סיום ההתמחות במשפטים, מגשרת וטוענת רבנית מורשית; עורכת דין כהגדרת מונח זה בסעיף 24 לחוק לשכת עורכי הדין - לא הייתה הנתבעת. היא לא הייתה מוסמכת וכשירה לייצג את התובעת , לטעון ולפעול, בשמה ובמקומה, לפני בית המשפט לענייני משפחה, בענייני המשפחה מושא החוזה. סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין קבוע רשימה של פעולות (ייחוד פעולות המקצוע) שרק עורך דין מוסמך כשיר לעשותן. אין ספק שהחלק הפסול כולל פעולות שרק עורך דין מוסמך וכשיר לעשותן. יוצא, כי החלק הפסול הוא בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. זאת ועוד, הנתבעת הסיגה את גבולו של מקצוע עריכת הדין ועשתה, בפועל, פעולות שנתייחדו לפי סעיף 20 האמור לעורכי דין, מבלי שהיא הוסמכה כעורכת דין. אציין עוד, כי סעיף 96 לחוק לשכת עורכי הדין, קובע, כי "מי שאינו עורך דין ועושה פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - קנס חמשת אלפים לירות". אי-חוקיות החוזה - החלק הפסול – נגזרת, למעשה, מפרשנותם של סעיפים 20 ו- 96 לחוק לשכת עורכי-הדין. סעיף 20 האמור אוסר על כל אדם, שלא הוסמך כעורך דין, לעשות פעולות משפטיות או מעין משפטיות שנתייחדו לעורכי דין. סעיף 96 לחוק, קובע, כי מסיג גבולו של מקצוע עריכת הדין ועושה פעולה שנתייחדה לפי חוק לשכת עורכי הדין לעורכי דין, דינו - קנס.

106. התכלית החקיקתית, הספציפית והכללית, של סעיפים 20 ו- 96 לחוק לשכת עורכי הדין , כפולה היא : לשמור על רמתו וכבודו של מקצוע עריכת הדין, מחד ,והרצון להבטיח ייצוג הולם, מקצועי, נאמן, מסור והולם ללקוח, הנזקק לשירותי משפט, מאידך גיסא. על כן, חוזה שנכרת בניגוד להוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, הוא חוזה "בלתי חוקי". במקרה דנן, מסקנתי בדבר בטלותו וחוסר תוקפו של החלק הפסול שבחוזה, נגזרת, למעשה, הן מפרשנותו התכליתית של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין (ההסדר הנורמאטיבי הספציפי) והן מההסדרים המיוחדים הקבועים, לעניין זה , בסעיף 31 לחוק (ההסדר הנורמאטיבי הכללי). זוהי התוצאה האזרחית הצודקת של אי-חוקיות החלק הפסול שבחוזה.

הסעד

ההשבה

107. כאמור, עקרון ההשבה לאחר ביטול חוזה (סעיף 21 לחוק) חל, ככלל, על החוזה הפסול (סעיף 31 רישא לחוק). לפי עקרון ההשבה לאחר ביטול חוזה פסול, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה הפסול. אם ההשבה אינה אפשרית ואינה סבירה, עליו לשלם לצד השני את שוויו של מה שקיבל. זהו הכלל. בצד כלל זה, קיים חריג, לפיו בית המשפט רשאי, "אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון" (סעיף 31 לחוק) לפטור צד מחובת ההשבה, כולה או מקצתה. כמו כן, רשאי בית המשפט לחייב צד בקיום חיובו לפי החוזה הפסול, כולו או מקצתו, במידה והצד האחר ביצע את חיובו שלו לפי החוזה הפסול. (סעיף 31 סיפא לחוק).

108. שיקול דעתו של בית המשפט בגדרי סעיף 31 לחוק הוא רחב. (פרשת זגורי, בעמ' 783). שיקולי הצדק, לעניין הסעיף האמור, אינם רשימה סגורה וניתן לחלקם לשתי קטגוריות עיקריות: מחד גיסא, שיקולים הנעוצים באינטרס הציבורי, במיוחד שלטון החוק ומניעת כריתת חוזים בלתי חוקיים; ושיקולי צדק ויושר, לרבות התנהגותם של הצדדים לחוזה ותום הלב שלהם, מאידך גיסא. (ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ, לעיל, בפסקה 42).

109. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין ובכלל זה עקרון שלטון החוק ומניעת כריתת חוזים בלתי חוקיים מחד ,ושיקולי צדק מאידך, ובכלל זה, התנהגותם של בעלי הדין – הצדדים לחוזה – בקשר לחוזה וחלקו של כל אחד מהם באי-חוקיות החוזה; העובדה שהתובעת מילאה כל חיוביה על פי החוזה, הרצון לעשות צדק יחסי בין בעלי הדין במקרה הספציפי, המגמה שהחוטא לא יצא נשכר, עקרון ההפרדה, השגת ההרתעה וכיוצא באלה, מסקנתי היא, כי על הנתבעת להשיב לתובעת את מלוא שכר הטרחה ששולם לה, לפי החוזה, בגין "הייצוג" לפני בית המשפט לענייני משפחה. דא עקא, החוזה אינו קובע, במדויק, את גובה שכר הטרחה דנן. בנסיבות אלה ולפי שיקולי הצדק, אני קובע, כי על הנתבעת להשיב לתובעת מחצית הסכומים ששולמו לה על פי החוזה. לפי חישובי, הסכום בשקלים ולאחר שערוך כדין להיום, מגיע לסך של 30,247 ₪.

פיצוי נזיקי

110. אכן, הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת הציגה לתובעת מצג שווא רשלני, גם בשלב הטרום חוזי. ככלל, הפיצוי המוענק לניזוק בגין עילת מצג שווא רשלני הוא פיצויי הסתמכות. בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נא(1) 68, 81 (1997), נפסק, כי:

"בדומה לעקרון הכללי בדיני הנזיקין, אמת המידה שאומצה לפיצוי בגין מצג שווא רשלני מתמקדת בפיצוי הניזוק, באופן שהוא יועמד במקום שהיה בו אלמלא נעשה כלפיו מצג השווא הרשלני. אמת מידה זו אינה מגנה על מלוא אינטרס הציפיות של הנפגע. היא אינה באה להעמיד אותו במקום שהיה בו לו המצג אמיתי. היא מתמקדת בהגנה על אינטרס ההסתמכות".

(וראו- ע"א 8361/09 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, מיום 16.8.2012).

111. במקרה דנן, המצג השווא הרשלני קשור בטבורו לחלק הפסול שבחוזה, שבוטל. הוא לא מתייחס לחלק הבריא שבהסכם - הייצוג המשפטי בפני בית הדין הרבני. כמבואר, החלק הפסול הוא מבוטל, והתובעת זכתה בתרופת ההשבה, בסכום של 30,247 ₪. סכום ההשבה דנן, מהווה גם הפיצוי, על הנזק הממוני שנגרם לתובעת בגין עוולת מצג השווא. יחד עם זאת, בפניי הוכח, כדין, כי לתובעת נגרם נזק לא ממוני כתוצאה ממצג השווא הרשלני דנן. מצבה הטראומטי והנפשי הקשה, שהיה לאחר החלטת הפסילה ובישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק ההוכחות ביום 21.3.2005, יעידו על כך.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, על דרך האומדן הכללי, סך של 10,000 ₪, נכון להיום.

שאר טענות הצדדים

112. לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של בעלי הדין ודין הטענות דנן להידחות. אדגיש, כי התובעת לא הוכיחה כדין, כי הנתבעת התרשלה בביצוע החלק הבריא של החוזה.

התוצאה

113. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך של 40,247 ₪;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪.

ג. הסכומים הפסוקים דלעיל, ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים. וכן, תמציא המזכירות העתק מפסק הדין לפרקליטות מחוז צפון , לטיפולה במידת הצורך ולפי שיקול דעתה.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.