1. לפנינו תביעת התובע, מר עמית שמלה, לתשלום מענק עבודה מועדפת.
2. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום מענק עבודה מועדפת כחייל משוחרר לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי וגם החוק).
3. במכתבו מיום 29.9.09 דחה הנתבע את התביעה מן הטעם שהתובע לא עבד בסוג עבודה הנחשבת כעבודה נדרשת וכן מן הטעם שהתובע לא עבד 6 חודשים מלאים לפחות בעבודה נדרשת.
4. בשל דחיית תביעתו על ידי הנתבע, הגיש התובע את תביעתו בתיק שלפנינו.
5. התובע השתחרר משירות סדיר בצה"ל ביום 21.7.08. לפי תעודת השחרור התובע היה חייל מוערך וקיבל את אות מלחמת לבנון השנייה.
6. התובע הועסק ע"י חברת כפיר אבטחה ושמירה בע"מ והוצב כמאבטח בחברת החשמל מיום 24.8.08 ועד ליום 14.5.09. התובע עבד בין 4 ל- 5 ימים בשבוע, לרבות ביום שבת, כ– 8 שעות מדי יום.
7. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתקופת עבודתו של התובע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם במשך תקופה זו הועסק התובע בעבודה נדרשת כהגדרתה על פי חוק הביטוח הלאומי.
8. עיקר טענות התובע
   1. בעת תחילת עבודתו באבטחת מתקני חברת החשמל, נאמר לתובע במפורש ע"י מנהל המתקן כי מדובר בעבודה מועדפת מטעם ביטוח לאומי, הוא הסתמך על דבריו, וייתכן שהוטעה. למאבטחים אחרים שעבדו בתפקיד אליו הוא התקבל, שולם המענק.
   2. התובע עבד כמאבטח גם בתחנת הכח ולא רק במשרדים של חברת החשמל, איבטח ציוד תעשייתי וכן איבטח עובדים של החברה שיצאו לשטח.
   3. יש לראות באבטחת בניין המשרדים של חברת החשמל כאבטחה בתחנות כח שכן אופי העבודה והכישורים הנדרשים הינם זהים.
   4. לחלופין, התובע זכאי למענק שכן עבודת האבטחה במשרדי חברת חשמל הינה עבודה בלתי מקצועית בתעשייה, המזכה בתשלום המענק.
9. עיקר טענות הנתבע
   1. התובע לא עבד כמאבטח בתחנות הכח, אלא בבניין המשרדים של חברת החשמל – וזו עבודה שאיננה בגדר עבודה מועדפת ו/או נדרשת לפי סעיף 174(א) לחוק הביטוח הלאומי.
   2. עבודת אבטחה בתחנות כח מזכה במענק לפי סעיף ו(3) ללוח ח' לחוק הביטוח הלאומי כעבודה בלתי מקצועית בתעשייה ולא כעבודת אבטחה עפ"י סעיף ה' ללוח ח', אך התובע לא עבד בעבודה כאמור.
   3. העובדה כי התובע עבד כמאבטח בבניין משרדים נתמכת באישור העבודה שניתן לתובע, כמו גם בדבריו של מנהל העבודה של התובע לפקידת התביעות. גם העדויות בתיק תמכו בעובדה כי התובע עבד באבטחה בבניין המשרדים.
10. התובע הגיש תצהיר, עליו נחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת העידו גב' גלעדי גדעונית, מנהלת אגף השכר של חברת כפיר בטחון ומר יורן כהן, אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה עבד בחברת כפיר וריכז את הפרוייקט בחברת החשמל.

דיון והכרעה

1. סעיף 174(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"בסעיף זה – עבודה מועדפת – עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח', ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה מתאימה כאמור בסעיף 161(א) ו –(ב)".

עבודה מועדפת היא אפוא עבודה במקומות עבודה וסוגי העבודה כמפורט בלוח ח' לתוספת.

הלכה פסוקה היא כי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי באשר לתשלום מענק בגין "עבודה מועדפת/נדרשת" לחיילים, מכוונת להגשמת שתי מטרות עיקריות השלובות זו בזו: תמריץ לחיילים משוחררים להשתלב במקומות עבודה, ובתוך כך מניעת כניסתם למעגל האבטלה והעסקתם של החיילים המשוחררים במקומות עבודה שנקבעו כמוקדים בעלי חשיבות לצרכי המשק (ר' דברי כב' השופטת ארד (כתוארה אז), בעב"ל 1188/04 המוסד לביטוח לאומי – דן חורי, ניתן בתאריך 15/2/2005; ר' בעניין זה גם: עב"ל 20165/97 סטניסלב מנביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 193, בעמ' 199; עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – מיכל גוטמן (היימן), לא פורסם, ניתן ביום 7/11/2000).

1. לוח ח' לתוספת קובע בסעיף ה' כי "עבודה מועדפת" הינה, בין היתר: עבודה באבטחה של מעון יום לילדים מגיל 3 חודשים, במוסדות חינוך ובתי ספר, ברכב ציבורי וברכבת.

סעיף ו' בלוח ח' קובע כי עבודה מועדפת ועבודה נדרשת הינה עבודה במפעלי תעשיה כמפורט להלן:

"(ו) במפעלי תעשייה ובבתי מלאכה:

עבודות מתכת –

...

(2) הלבשה –

...

(3) עבודות בלתי מקצועיות –

עבודה בלתי מקצועית בתעשיית הבנייה, המזון והטקסטיל ובתעשיות אחרות, לרבות הפעלת מכונות ועבודות ניקיון ולמעט עבודה פקידותית"

1. כאמור, לטענת הנתבע עבודת אבטחה בתחנות כח מזכה במענק לפי סעיף ו(3) ללוח ח' לחוק הביטוח הלאומי כעבודה בלתי מקצועית בתעשייה ולא כעבודת אבטחה עפ"י סעיף ה' ללוח ח'. לכן, לטענת הנתבע, משהוכח כי התובע עבד בעבודת אבטחה במשרדי חברת החשמל ולא בתחנות הכח, הוא אינו זכאי לתשלום המענק.
2. מהמסמכים שהוצגו ומהעדויות שנשמעו לפנינו עולה כי במרבית תקופת עבודתו, התובע עבד כמאבטח בבניין המשרדים הראשי של חברת החשמל, פעמים ספורות (כ- 5 פעמים) עבד בתחנת הכח בחוף שמן, פעמים ספורות (כ – 7 פעמים) עבד בליווי עובדים של חברת החשמל לניתוק חשמל בכפרים ופעמים ספורות (כ- 3 פעמים) עבד באבטחת אתרים (ר' עדותו של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול ש' 32-13; בעמ' 5 ש' 5-1; עדותו של מר כהן בעמ' 7 ש' 13-7).

ודוק: נוכח עדויותיהם של התובע ומר כהן, אותן מצאנו אמינות ומהימנות והן לא נסתרו, אין ליתן משקל באשר למהות עבודתו של התובע לשוני שבין אישור המעביד אשר צורף לכתב ההגנה (סומן נ/1) בו צויין כי התובע הועסק כמאבטח בבניין משרדי חברת החשמל, לבין אישור המעביד על עבודה ושכר אשר צורף לתצהירו של התובע, שם צויין כי התובע הועסק כמאבטח בתחנת כח, תחנת מיתוג וליווי עובדים בחברת חשמל.

מעדותו של מר כהן עולה כי לא היה הבדל בין אופי העבודה והכישורים שנדרשו לביצוע עבודת אבטחה במשרדי חברת החשמל לביצוע עבודת אבטחה בתחנות הכח.

נוכח חשיבות הדברים אנו מוצאים לצטטם כלשונם:

"לשאלת ביה"ד האם לדעתי התובע זכאי למענק עבודה, אני משיב לדעתי הוא זכאי למענק עבודה מועדפת כי חברת חשמל זה מכרז אחד. הוא שובץ בבניין המשרדים הראשיים, והוא יכול היה להיות משובץ גם בתחנות אחרות כגון תחנת הכוח וכל המתקנים שמפוזרים בכל הפרויקט.

לשאלת ביה"ד האם ידעתי שהוא בא לצורך מענק עבודה, אני משיב שבד"כ כל מי שמגיע לעבוד אצלנו הוא חייל משוחרר שמגיע לעבוד בשביל לקבל מענק עבודה.

.....

גם בתחנת הכוח יש משרדים. עבודה בבניין המשרדים הראשיים זה כמו עבודה מבצעית. זה בניין עם 3,000 עובדים. הוא מסתובב עם נשק בבניין המשרדים.

לשאלת ביה"ד האם יש הבדל בין העבודה בתחנת הכח לבין העבודה בבניין המשרדים, אני משיב שאין הבדל."

(ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 19-15 ו- 31-27).

1. בפסק הדין עוזי מירו נדון ערעורו של המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נקבע כי התובע שעבד מטעם חברת בונז'ור במזנון הכנסת, שם הוא עסק בהכנת מוצרי בונז'ור, זכאי לתשלום מענק עבודה נדרשת בהיותה עבודה בלתי מקצועית בתעשייה. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי הואיל ואין מחלוקת כי מפעל בונז'ור הוא מפעל תעשייתי, המקום הפיזי בו בוצעה העבודה, אין בו כדי לשלול את תשלום המענק כעבודה בלתי מקצועית בתעשייה.

המוסד ערער על פסק הדין וטען כי על פי הוראת לוח ח' לחוק, תנאי לכך שהעבודה תוכר כעבודה נדרשת, הוא כי היא תתבצע במפעלי תעשייה ואילו בנסיבות המקרה, מקום עבודתו הקבוע של התובע היה מזנון הכנסת.

בית הדין הארצי דחה את ערעור המוסד, ואלה דבריו של כב' השופט פליטמן (כתוארו אז):

"7. לדעתנו ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להתאשר מטעמיו ודין הערעור להדחות. אולם לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להעיר הערות נדרשות לסוגיה שבפנינו:

א. המושג של מפעל תעשייה, אשר בו נדרש לעבוד העובד, התובע את מענק עבודה המועדפת או נדרשת – אינו כבול לגבולותיו הפיסיים של אותו המפעל באתרו. לפיכך למשל, עובד במפעל תעשייה למתכת, היוצא מדי יום לעבוד אצל לקוחותיו השונים של המפעל – יחשב כעובד בעבודה נדרשת, או מועדפת במפעל תעשיה, אף כי בפועל ממש בוצעה עבודה מחוץ לכתליו.

ב. הוא הדין במקרה שלפנינו. לא היתה מחלוקת, כי בונז'ור הינו מפעל תעשייתי וכי המערער היה עובד המפעל, אלא שאת עבודתו הוא ביצע אצל לקוח המפעל – מזנון הכנסת. במקום שיבצע אותה במפעל עצמו ותוצרתו תשלח למזנון הכנסת. בנסיבות אלה, דחיית התביעה על סמך הבחינה הגיאוגרפית של מקום העבודה מחטיאה את כוונת המחוקק במתן המענק לעובדי מפעלי תעשייה."

(ר' עב"ל 1112/00 המוסד לביטוח לאומי - עוזי מירו, ניתן ביום 20.1.2003)

1. הדברים שנאמרו בפסק דין עוזי מירו יפים לענייננו.

לאור טענת הנתבע לפיה לו התובע היה עובד בעבודת אבטחה בתחנת הכח הוא היה זכאי לתשלום מענק כעבודה בלתי מקצועית בתעשייה, עולה כי לשיטת הנתבע חברת החשמל באה בגדר "מפעל תעשייתי".

בשים לב לקביעתו של כב' השופט פליטמן בפסק דין עוזי מירו, לפיה מפעל תעשייה בו נדרש העובד לעבוד, אינו כבול לגבולותיו הפיזיים של אותו מפעל, הרי שכל עוד הוצב התובע לעבוד ועבד בחברת החשמל, מדובר בעבודה בלתי מקצועית בתעשייה ואין משמעות לעובדה כי במרבית הזמן התובע עבד בבניין המשרדים הראשי ולא בתחנת הכח.

שלילת הזכאות למענק מחייל משוחרר, שעבד במפעל תעשייה וביצע את עבודתו בפועל עבור אותו מפעל והענקתה רק לחייל משוחרר המבצע אותה עבודה רק באזור ומיקום שונה של המפעל, ללא התחשבות באופי העבודה שנדרש לבצע, אינה מתיישבת עם תכליתו ומטרתו של החוק או עם הגיונם של דברים.

1. סוף דבר - התביעה מתקבלת והתובע זכאי לתשלום מענק עבודה מועדפת.
2. משהתובע מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.
3. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ו' בטבת תשע"ג (19 בדצבמר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.