בפני בקשת התובעת להורות על בדיקה חוזרת, ע"י מומחית ביהמ"ש.

לטענת התובעת, היא נבדקה ע"י מומחית ביהמ"ש בינואר 2011, לפני כשנתיים ובהיותה בת 17 ובטרם החלה בלימודי נהיגה. לטענת התובעת, בזמן שחלף, פעלה בהתאם להמלצות המומחית – החלה ללמוד נהיגה אצל מורה המתמחה בלימוד נהיגה לאנשים עם חרדות, ובמקביל פנתה לטיפול פסיכולוגי, אשר ליווה ותמך בהפחתת חרדות במהלך לימוד נהיגה. לטענת התובעת כל אלה לא הועילו למצבה הנפשי הקשה, ולטענתה יש בכך להעיד כי קביעות המומחית רחוקות מרחק ניכר מהמציאות בפועל.

לטענת התובעת, שעה שהטיפול שהציעה המומחית לא סייע, הרי שהמומחית שגתה בהערכת נכותה של התובעת כנכות זמנית בלבד שלאחריה העדר נכות צמיתה. לטענתה, הטיפול לא איין את נכותה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה יש לדחות את הבקשה מאחר ולא צורף לה כל מסמך רפואי המאשש את טענות התובעת.

הנתבעת מאבחנת את הפסיקה שצירפה התובעת לבקשה. כך לטענתה, בפ"ד מירב ברטה כהן – המומחה עצמו ביקש בדיקה נוספת לאור ממצאי בדיקת MRI; בפ"ד רמי מויאל – מונה מומחה נוסף מקום בו חוות הדעת הראשונית ניתנה על סמך מסמכים רפואיים חסרים;

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

הבקשה חסרה כל ראיה לכך שמצבה הרפואי של התובעת השתנה מאז חוות הדעת של המומחית, ואף לא הוגשה כל ראיה אוביקיטיבית לכך שהתובעת אכן ביצעה את התכנית הטיפולית שקבעה המומחית.

כל שצירפה התובעת בתמיכה לבקשתה, היה תצהירה שלה. אמנם, צורפו לתחשיב נזק מטעם התובעת קבלות בגין הטיפול הפסיכולוגי. ואולם לא הוגשה כל ראייה חיצונית לתמיכה בבקשתה לבדיקה חוזרת על ידי המומחית, כגון תצהיר של המורה לנהיגה הנטען אודות השיעורים שעשתה התובעת, או לכך שהוא מתמחה בלימוד נהיגה לאנשים עם חרדות.

אף לא צורפה כרטסת טיפולים או מסמך רפואי אחר שיעיד על אופי הטיפול הפסיכולוגי התומך והקשרו ללימודי הנהיגה, טיפול שקיבלה התובעת לטענתה לאחר הגשת חוות הדעת ע"י מומחית ביהמ"ש. אני דוחה את הסבר התובעת בתשובה שהגישה, לפיו הפסיכולוג שטיפל בה לא ערך רישומים כלשהם, ובהיות התאונה תאונת דרכים, אין התובעת יכולה להגיש מסמך מסכם מטעמו. הקבלות על עצם קבלת טיפול פסיכולוגי אינן מועילות, שכן אין בהן כל אסמכתא לכך שהטיפול התקבל, כטענת התובעת, בתמיכה ללימוד הנהיגה.

לפיכך, לא מצאתי כי המקרה שבפני נכנס בגדר המקרים החריגים שבהם ניתן וצריך להורות על בדיקה חוזרת.

והשווה: בש"א 204/05 גדקר נ' סהר/ ת"א 1860-10-07 מור יוסף נ' כלל; בש"א 2535/08 כ.א. נ' מזור.

סיכומו של דבר שהבקשה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בבקשה, בסך 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום וללא קשר לתוצאות ההליך.

הצדדים יגישו תצהירי עדויות ראשיות, התובעת עד 09.05.13, הנתבעים עד 09.06.13.

אני קובעת את התיק לשמיעת ראיות ליום 16.06.13 בשעה 11:30 ועד 15:30.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים, ותעדכן היומן.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.