#2#>

מבוא

1. התובע, יליד 1985, עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת עבודה ביום 9.5.07.

תמצית טענות הצדדים

1. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע היה מעבידו של התובע במועדים הרלוונטיים והנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את הנתבע ו/או את העסק שבבעלותו.
2. התובע טוען, כי ביום 9.5.07 בעת שעבד אצל הנתבע בעבודות כלליות בחצר המשק בכפר גדעון, בהתאם להוראות הנתבע, הוא קיבל מכה מפטיש ונפצע באצבע 4 בכף ידו השמאלית.
3. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא הובהל לבית חולים העמק שם אובחן, כי יש לו שבר פתוח של גליל אמצעי באצבע שנפגעה. התובע עבר ניתוח ביד ובוצעו שחזורים של השברים וקיבוע פנימי שלהם. התובע אושפז לתקופה של חמישה ימים, קיבל טיפול תרופתי, ריפוי בעיסוק ופיזיותראפיה.
4. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 10% לתקופה של שמונה חודשים ונכות צמיתה של 5%. לטענתו, נגרמה לו פגיעה תפקודית הפוגעת בכושר עבדותו.
5. התובע טוען, כי אין לו ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה. לטענתו, נזקיו נגרמו כתוצאה מנכס שהיה בשליטה ובחזקת הנתבע. עוד טוען, כי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה ההפוכה. התובע טוען, כי יש להחיל את הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו ויש להטיל על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה רשלנות מצידם.
6. עוד טוען התובע, כי הנתבע התרשל שעה שלא נקט באמצעי זהירות ובטיחות לשם מניעת האירוע, לא דאג לפיקוח נאות, לא דאג שהתובע יהיה בטוח מפני פגיעה ו/או חשף את התובע לסכנות בכך שלא סיפק לו לבוש או ציוד מתאים, נהג בשיטת עבודה פסולה ומסוכנת כאשר הטיל על התובע לבצע עבודתו עם פטיש לא מתאים, העסיק עובדים לא מיומנים, לא הזהיר את התובע מפני הסכנות הכרוכות בשימוש בפטיש, סיפק לתובע פטיש כבד וחד, לא סיפק לתובע עזרים מתאימים ו/או עזרה מתאימה, לא פעל כפי שמעביד סביר היה פועל בנסיבות העניין והפר חובות חקוקות.
7. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, אובדן הטבות סוציאליות וכאב וסבל.
8. הנתבעים מכחישים את עצם התרחשות האירוע, את נסיבות התרחשותו, את חבותם לפצות את התובע, את הטענה לפיה הנתבע התרשל או הפר חובות חקוקות, את הנזקים הנטענים וקשר סיבתי בינם לבין האירוע נשוא התובענה. עוד טוענים, כי הנזקים הנטענים נגרמו בגין רשלנותו הבלעדית ו/או המכרעת בשיעור 100% של התובע. לטענתם, התובע התרשל שעה שהפר חובות והוראות בטיחות עליהם הורה התובע, פעל בניגוד להדרכה שקיבל, פעל בניגוד להנחיות ו/או על דעת עצמו, היה ער לכך שהוא עלול להיפגע ואף על פי כן פעל כפי שפעל ותוך נטילת סיכון עצמי, נהג בחוסר זהירות ולא עשה דבר למניעת התאונה.
9. בדיון שנערך ביום 10.1.13 הודיעו באי כוח הצדדים, כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנכות הרפואית הינה בשיעור של 5%, על פי קביעת המל"ל.

הראיות

1. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על האמור בתצהירו. בנוסף העיד הנתבע. הצדדים הגישו את ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת החבות ובשאלת הנזק.
2. אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו.
3. התובע טוען, כי בעת עבודתו בחצר המשק, בהתאם להוראות הנתבע, קיבל מכה מפטיש ונפצע באצבע 4 ביד שמאל (סעיף 7 לכתב התביעה). זו גרסתו העובדתית של התובע באשר לנסיבות התאונה. לא מקובלת עליי טענת התובע לפיה בנסיבות העניין יש להורות על היפוך נטל הבאת הראיות. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח, כי נפגע באופן הנטען על ידו וכי פגיעתו נגרמה בשל התרשלות הנתבע.
4. כאמור, בכתב תביעתו טען התובע, כי בעת עבודתו קיבל מכה מפטיש ונפצע באצבע. בדיון מיום 7.9.11 טען בא כוחו של התובע, כי בירר עם התובע את נסיבות פגיעתו וכי התובע נזקק לשימוש בפטיש לצורך תיקון מחרשה ובמהלך תיקון המחרשה התובע דפק עם הפטיש כדי להוריד משהו ואז הפטיש פגע בו. בתצהירו טען התובע, כי תחילה ביצע עבודות כלליות ועבודות אחזקה. לטענתו, ביום התאונה הנתבע ביקש ממנו לתקן מחרשה בכדי להכשירה לעבודה. לטענתו, אחת מזרועות המחרשה הייתה עקומה והוא רצה ליישרה. התובע טען, כי ביקש מהנתבע שיספק לו עוזר למשימה אולם הנתבע סירב. לטענתו, פעל לשם יישור הזרוע והחל לדפוק על הזרוע עם פטיש 3 קילו אותו אחז בידו הימנית בעוד שאת זרוע המחרשה אחז בידו השמאלית. לטענתו, כנראה שהזרוע וידו השמאלית זזו והוא נפגע מהפטיש (ת/1 סעיף 3).
5. התובע העיד, כי מה שסיפר לעורך דינו על התאונה בפגישתם הראשונה זה מה שהיה וכי לא ראה את כתב התביעה. התובע נשאל מדוע התיאור המופיע בתצהירו לא הופיע בכתב התביעה וטען, כי מה שכתוב בתצהיר זה מה שהיה וטען שזה מה שסיפר לעורך הדין (עמ' 8 ש' 24-32, עמ' 9 ש' 1).
6. התובע אישר, כי הגיע לעבוד אצל הנתבע דרך דוד שלו שהביא אותו ופועלים נוספים (עמ' 9 ש' 2-5, 8-9). הוא נשאל מהיכן היו הפועלים הנוספים והשיב, כי אינו זוכר וכי לא עבד בעסק של דוד שלו. בהמשך העיד, כי חלקם היו מהכפר. התובע העיד, כי הוא מכיר אותם. הוא נשאל האם ביקש מדודו את הפרטים של עובדים שעבדו עמו ביום התאונה או לפני כן וענה כי לא עשה כן (עמ' 9 ש' 6-14).
7. הנה כי כן, אין מחלוקת, כי בכתב התביעה מופיע פירוט מעורפל ביותר של האירוע בו עסקינן ולא מופיעים בו פרטים שהופיעו בתצהיר התובע ואשר נטענו על ידי בא כוחו. כמו כן, התובע לא זימן לעדות עובדים נוספים שעבדו עמו במקום על אף שייתכן והיה בידם לשפוך אור על המקרה בו עסקינן זאת למרות שהתובע הכיר את חלקם מהכפר ובנוסף דודו הביאם לעבוד אצל הנתבע. התחמקות התובע מלהשיב לשאלה מהיכן היו יתר הפועלים לא הותירה עליי רושם אמין.
8. יחד עם זאת, הנתבע העיד, כי הוא יודע מה עשה התובע כאשר נפגע וכי אחרי המקרה הוא ידע בדיוק מה קרה. הנתבע טען שהתובע דפק עם פטיש על חלק של מחרשה ופגע באצבע (עמ' 19 ש' 3-6). הנתבע אישר, כי הפגיעה באצבע של התובע נגרמה תוך התעסקות עם ציוד שלו וכי התובע התעסק בלתקן משהו (עמ' 17 ש' 20-23). עדותו האמורה של הנתבע תומכת בגרסת התובע באשר לנסיבות התאונה.
9. כפי שיפורט בהמשך, מצאתי, כי אין באירוע בו עסקינן בכדי להטיל אחריות על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו, לאחר שלא הוכחה רשלנותם.
10. מגרסת התובע עולה כאמור, כי נפגע שעה שעשה שימוש בפטיש 3 ק"ג בעת עבודתו אצל הנתבע שעה שביקש ליישר את זרוע המחרשה. אקדים ואציין, כי לא הוכח לי, כי שימוש בפטיש אינו מתאים לביצוע העבודה אותה ביקש התובע לבצע.
11. התובע טוען, כי הנתבע התרשל, בין היתר, בכך שלא הדריך אותו באשר לביצוע העבודה. הנתבע נשאל האם נכון לומר, כי כאשר התובע התקבל לעבודה והגיע למשק שלו הוא לא ישב איתו והדריך אותו מה לעשות והשיב, כי הוא אישית לא הדריך אותו. הנתבע הוסיף, כי הוא לא הביא את התובע למקום ומי שהביא את התובע היה דודו של התובע. עוד טען הנתבע, כי הם לא עשו שם עבודה מסובכת (עמ' 16 ש' 28-30). הנתבע נשאל האם התובע היה אמור לתקן חלק מהציוד שלו והשיב, כי לא היה צריך לעשות תיקונים של חלק מהציוד שלו וכי תוך כדי העבודה קרה מה שקרה. עוד טען, כי העבודה שבוצעה הייתה ידנית ולא של טרקטורים או הפעלת ציוד מיוחד. הנתבע נשאל איך התובע הגיע למחרשה והשיב, כי נשבר שם איזה מעדר או משהו כזה והתובע היה צריך לסדר את זה. הוא הוסיף שהבקשה לא באה ממנו ושהוא כלל לא נכח במקום (עמ' 17 ש' 1-8). כלומר, התובע החליט על דעת עצמו לתקן את החלק שנשבר תוך שימוש בפטיש מבלי שפנה קודם לכן לנתבע בעניין זה.
12. נטען בפני הנתבע, כי התובע אמר שניסה לתקן את אחת מזרועות המחרשה ומשום שהייתה עקומה הוא נאלץ להשתמש בפטיש בכדי ליישר אותה. בתגובה טען הנתבע, כי כל ילד קטן יכול להשתמש בפטיש וכי זה לא משהו מסובך. הוא אישר, כי זו העבודה שהתובע ביצע ביום בו נפגע (עמ' 17 ש' 24-29). הנתבע אישר, כי לא הדריך את התובע לגבי העבודה האמורה (עמ' 17 ש' 30-31).
13. התובע נשאל איפה שם את החלק האמור והשיב, כי יש שם שולחן עבודה. נטען בפניו, כי בשולחן עבודה יש את החמור שמחזיק את החלקים שרוצים לדפוק. התובע נשאל האם היה שם חמור כזה והשיב בשלילה (עמ' 11 ש' 31,32, עמ' 12 ש' 1, 3).
14. הנתבע נשאל מאיפה היה לתובע פטיש והשיב מהסככה שהינה סככה פתוחה עם כלים חקלאיים. הנתבע טען, כי בסככה יש שולחן עבודה וכי יש מלחציים וסדן. נטען בפניו, כי הוא לא הדריך את התובע לעשות שימוש במלחציים או בדבר מה אחר שהיה על השולחן והוא אישר, כי לא עשה כן (עמ' 17 ש' 32, עמ' 18 ש' 1-9).
15. התובע נשאל, האם הוא יודע איך לדפוק בפטיש והשיב, כי "בטח. כל בן אדם יודע איך לדפוק בפטיש". נטען בפניו, כי מדובר במשהו שלא צריך להסביר לו ובתגובה טען, כי כאשר הוא נכנס לעבודה כל פעם נותנים להם הדרכה . התובע נשאל האם מישהו צריך להסביר לו איך דופקים בפטיש 3 ק"ג והשיב בשלילה (עמ' 12 ש' 16-21).
16. על מעביד מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיו. על מעביד לדאוג לביטחונם של עובדיו. בין היתר מוטלת על מעביד החובה להזכיר לעובדיו את הסכנות הכרוכות בעבודתם ולהתריע מפני סכנות אלו. על מעביד להדריך את עובדיו ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה בכדי להגן על עובדיו ולמנוע ככל האפשר את הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה.
17. עם זאת, אחריות המעביד לעובדיו איננה מוחלטת ואין הוא צריך או יכול להגן על העובד בכל צעד ושעל. על העובד מוטלת אחריות לגלות תשומת לב, להפעיל את שיקול דעתו ולפעול בסבירות ובערנות תוך התייחסות לסכנות הטמונות בעבודתו. אין לקבל מצב בו עובד מבקש להטיל אחריות מוחלטת על מעבידו תוך שהוא מסיר מעצמו את האחריות לפעול בצורה סבירה ובתבונה תוך הפעלת שכל ישר. על פי הפסיקה קיימת הנחת יסוד שאדם הוא בר תבונה מינימאלית ומפעיל מינימום של תבונה וניסיון חיים בדברים טריוויאליים.
18. העבודה שביצע התובע בעת המקרה הינה עבודה פשוטה שאינה מצריכה הדרכה מיוחדת, כפי שעולה אף מעדות התובע, כמפורט לעיל. לא די בעובדה שטמונה סכנה כלשהי בעבודה עם פטיש בכדי ללמד, כי הנתבע התרשל וכי יש להטיל עליו את החבות לפצות את התובע. הסכנה אשר התממשה בענייננו הינה סכנה טבעית הכרוכה בעבודה עם פטיש. אין בהתממשות סכנה זו בכדי להטיל על הנתבעים אחריות למקרה כאשר לא הייתה התרשלות מצד הנתבע. התובע אמור להיות מודע לסכנה הכרוכה בעבודה שביצע והיה עליו לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים. כאמור, לא מקובלת עליי טענתו לפיה היה על הנתבע להדריכו כיצד לבצע את העבודה. ברי, כי אם דופקים ביד אחת עם פטיש ומניחים את היד השנייה באיזור עליו דופקים ולא נזהרים עלולים לפגוע עם הפטיש ביד שאינה אוחזת בפטיש. ברי, כי כל אדם שעושה שימוש בפטיש אמור להיות מודע לכך. הפטיש בו עשה שימוש התובע בעת שנפגע היה פטיש סטנדרטי של 3 ק"ג שכמוהו ניתן למצוא כמעט בכל בית ומשמש גם לעבודות תחזוקה ביתיות פשוטות ביותר. איני מצפה ממעביד להסביר לעובד כיצד משתמשים בפטיש פשוט וכי אם דופקים את האצבע עם פטיש היא עלולה להיפגע. הנחת היסוד הינה, כי כל אדם מודע לאופן השימוש בפטיש ולסכנה הטמונה בו.
19. התובע העיד, כי לפני שעבד במקום התאונה עבד כאיש אחזקה. הוא נשאל מה עשה בתור איש אחזקה והשיב, כי עשה כל מיני דברים כמו סידור כיסאות וביצוע כל עבודות האחזקה של המכללה (עמ' 9 ש' 25-28). התובע נשאל, האם התחיל לעבוד במקום כשבועיים לפני התאונה והשיב משהו כזה. הוא נשאל אילו עבודות ביצע במקום עד שהתרחשה התאונה והשיב, כי עשה כל מיני עבודות. הנתבע העיד, כי סידר, ניקה ועשה כל מיני עבודות אחזקה (עמ' 9 ש' 30-32, עמ' 10 ש' 1-2). התובע העיד, כי לפני שעבד אצל הנתבע עבד בתור פועל בניין כעוזר לטפסן. התובע נשאל האם במסגרת עבודתו האמורה הוא דפק במסמרים והשיב, כי לא דפק עם מסמרים על קרשים. לאחר מכן העיד, כי לפעמים כן ולפעמים לא (עמ' 8 ש' 14-23).
20. מעדות התובע עולה, כי טרם המקרה עבד כאיש אחזקה וכפועל בניין. תחילה טען התובע, כי במסגרת עבודתו כפועל בניין הוא לא דפק עם מסמרים על קרשים אולם בהמשך אישר כי לפעמים עשה כן. סביר בעיניי, כי במסגרת עבודותיו הקודמת עבד התובע עם פטיש. כאמור, בכל מקרה מצאתי, כי העבודה שביצע התובע בעת התאונה לא הצריכה הדרכה. העובדה שהתובע עבד כאיש אחזקה וכפועל בניין קודם לכן יש בה בכדי לחזק עמדה זו.
21. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי התרשלות הנתבע באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא סיפק לתובע עזרה מתאימה. בתצהירו טען, כי ביקש מהנתבע שיספק לו עוזר לשם ביצוע העבודה אולם הנתבע סירב וביקש ממנו להסתדר לבד (ת/1 סעיף 3(ו) ו- 3(ז)).
22. בעת עדותו נטען בפני התובע, כי הנתבע טוען שאין ממש בטענתו לפיה פנה אליו וביקש שיביא עובד נוסף. בתגובה טען התובע, כי ביקש מהנתבע עזרה והנתבע לא נתן לו (עמ' 10 ש' 7-9). נטען בפניו, כי היו עובדים נוספים בשטח ונשאל מה הייתה הבעיה לפנות אליהם בכדי לקבל עזרה והשיב, כי לא היו עובדים וכי זה היה מתחת לסככה. התובע הוסיף, כי לא עבד במקום זמן רב. נטען בפניו, כי היו עובדים נוספים שדודו הביא מהכפר והוא השיב, כי זו עבודה אחרת, כי אינו יודע וכי היה צעיר. נטען בפניו, כי עבד לפני כן בבניין והיה לו מושג והוא הכיר את חלק מהעובדים האחרים ובתגובה השיב, כי אינו יודע וכי ביקש עזרה מהנתבע וטען שאינו יודע אם היו שם עובדים. התובע נשאל, האם לא ראה עובדים והשיב, כי לא היו לידו עובדים ובעת שקיבל את המכה לא ראה עובדים נוספים במקום. לאחר שנשאל האם מספר דקות קודם לכן ראה עובדים אחרים השיב, כי אינו זוכר וחלפו מספר שנים מאז המקרה (עמ' 10 ש' 10-27).
23. כאשר עניין זה הוצג בפני הנתבע, שהתובע טוען, כי פנה אליו וביקש ממנו שיספק עוד עובד ביום התאונה, טען הנתבע, כי היו עוד עובדים באותו מקום והוסיף, כי לא זכור לו שפנו אליו באופן אישי. הנתבע נשאל מה היה עושה אם התובע היה פונה אליו והשיב, כי היו שם עוד אנשים ואם התובע היה פונה אליו הוא היה מקבל עזרה (עמ' 16 ש' 12-15). בהמשך עדותו נטען בפניו שהתובע אומר שבאותו היום פנה אליו וביקש ממנו שייתן לו עזרה משום שצריך עזרה כדי לעשות את הטיפול במחרשה ויישור הזרוע. הנתבע השיב, כי לא היה שם באותה שנייה וכי התובע לא פנה אליו וביקש עזרה. נטען בפניו, כי כאשר הוא נשאל קודם לכן הוא טען שאינו זוכר ונשאל האם אינו זוכר או שזה לא היה והשיב, כי לא נכח במקום באותו זמן. הנתבע נשאל האם נכח במקום מספר דקות קודם לכן והשיב, כי באותה פעם לא נכח במקום (עמ' 18 ש' 19-27).
24. התובע התבקש לתאר את החתיכה אשר דפק עליה עם הפטיש והשיב, כי יש שם מחרשה שיש לה זרועות. הוא טען שהזרוע הייתה עקומה. התובע נשאל מה היה הגודל הזרוע והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך העיד, כי היא הייתה בערך בגודל של 40 ס"מ. התובע העיד שהזרוע הייתה מקובעת למכונה. עוד העיד, כי הזרוע מוחזקת בברגים. התובע נשאל האם הזרוע הייתה מוחזקת בברגים כאשר ביקש לעשות שימוש בפטיש עליה והשיב, כי זה היה חלק מפורק בחוץ שצריך היה להרכיב אותו (עמ' 11 ש' 15-24, 27-30). התובע נשאל האם הניח את הזרוע על השולחן והיא הייתה מורמת והוא רצה ליישר אותה והשיב, כי הוא שם את היד על זה, בכדי ליישר, והכה בפטיש על היד (עמ' 12 ש' 14-15).
25. התובע נשאל האם שם את החלק על שולחן העבודה, החזיק ביד אחת וביד השנייה יישר אותו והשיב בחיוב. הוא נשאל איפה אמור היה לעמוד העובד הנוסף והשיב, כי הוא צריך לעמוד והרגלים שלו על הצד השני בעת שהוא יהיה עם הפטיש וידפוק. התובע נשאל מה הבעיה לדפוק עם יד ימין ולהחזיק ביד שמאל, מאחר שמדובר בזרוע קטנה, והשיב, כי זה מה שהיה והוא קיבל מכה. התובע נשאל מה העובי של הזרוע ומה הרוחב שלה והשיב, כי אינו יודע בדיוק והוא לא זוכר בדיוק מה שהיה (עמ' 12 ש' 4-13).
26. הנתבע טען שהתובע דפק עם פטיש על חלק של מחרשה ופגע באצבע. הוא העיד, כי מדובר על חלק בגודל של כחצי מטר. הנתבע נשאל האם מדובר בעבודה שמוצדק, כי ייעשה אותה פועל נוסף והשיב, כי לא צריך שני פועלים לעשות את העבודה והוסיף שאם התובע היה מבקש הרי שהיו שם עוד אנשים (עמ' 19 ש' 6-10).
27. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת התובע לפיה ביקש מהנתבע, כי יספק לו עוזר לשם ביצוע המשימה וכי הנתבע סירב. כמו כן, לא עלה בידי התובע ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לשאלה מדוע לא ביקש ממי מהעובדים האחרים במקום, כי יסייעו לו. טענתו, כי ברגע הרלוונטי לא ראה אף אחד במקום וטענתו, כי היה חדש במקום אין בהן בכדי ליתן הסבר להימנעותו מבקשת עזרה מהעובדים האחרים, ככל שסבר, כי דרושה לו עזרה כאמור וככל שבקשתו לנתבע בנדון לא נענתה בחיוב.
28. יתרה מזאת, מקובלת עליי טענת הנתבע לפיה אין עסקינן בעבודה אשר נדרשו שני פועלים לשם ביצועה, זאת בשים לב לגודל הזרוע ולאופי העבודה. לפיכך, אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע לפיה ביקש מהנתבע, כי יספק לו עוזר והלה סירב הרי שאין בכך בכדי לתמוך בטענת התובע לפיה הנתבע התרשל ובשל התרשלותו הוא נפגע. אין כל קשר סיבתי בין היעדרו של עובד נוסף לבין התאונה בה נפגע התובע. התובע נפגע בשל שימוש לא זהיר שעשה בפטיש בכך שדפק את אצבעו וזאת ללא כל קשר אם היה עומד לצידו עובד נוסף.
29. בענייננו, התובע נפגע עת עשה שימוש בפטיש 3 ק"ג במהלך עבודתו אצל הנתבע. אין עסקינן בכלי אשר השימוש בו מצריך הדרכה מיוחדת אלא בכלי שהשימוש בו נפוץ מאוד והסכנות הכרוכות בשימוש בו מוכרות וידועות לכל בר דעת. בנסיבות אלו, אין בהעדר הדרכת התובע באשר לשימוש בפטיש והסכנות הכרוכות בשימוש זה משום התרשלות מצד הנתבע. כמו כן, לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת התובע לפיה ביקש מהנתבע סיוע בביצוע העבודה ובקשתו נענתה בשלילה. יתרה מזאת, ממילא לא שוכנעתי, כי עסקינן בעבודה אשר נדרש, כי תבוצע על ידי שני עובדים ולא שוכנעתי, כי היה בביצוע העבודה באופן זה בכדי להפחית את הסיכון הכרוך בשימוש בפטיש ולמנוע את התאונה. סבורני, כי לא היה בידי הנתבע למנוע את התרחשות התאונה ואין להטיל עליו את האחריות והחבות לפצות את התובע בגין נזקיו, מעבר לסכומים אותם קיבל התובע מביטוח לאומי במסגרת התביעה שהגיש. התאונה התרחשה אך ורק בשל אי זהירותו של התובע שדפק את אצבעו באמצעות הפטיש אותו החזיק. על כן אשמו של התובע הוא הגורם להתרחשות התאונה.
30. למעלה מהדרוש אציין לעניין הנזק, כי התובע נפגע באצבע יד שמאל שאינה ידו הדומיננטית. התובע שב לעבודה לאחר תקופת אי כושר, אולם נמנע מלצרף לתצהירו ראיות לגבי השתכרותו לאחר התאונה ועדותו לעניין זה הייתה מתחמקת ולא ברורה (עמ' 12 ש' 22-32, עמ' 13 ש' 1-15). כל הוצאות התובע ככל שהיו כאלו מכוסות על ידי המל"ל בשים לב שעסקינן בתאונת עבודה. התובע לא הוכיח, כי נדרש לעזרת צד ג' ולא הובאה כל עדות מטעמו בסוגיה זו.
31. בנסיבות אלו, התובענה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעים ושכר טירחת עו"ד בסך 7,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.