<#2#>

נוכחים:

המערערת וב"כ עו"ד אהוד מלמה

ב"כ המשיבה – עו"ד עינת לב ארי

פרוטוקול

המערערת:

הרישיון הופקד עוד מעט 9 חודשים, עוד חודש.

ב"כ המשיבה:

היתה פגישה במשרדנו עם הממונה מר אביב שרון ולא נוכל להגיע להסכמה. נטען שיש להשאיר את העונש על כנו.

לעניין ביצוע עבודות השל"צ – על פי תסקיר שירות המבחן הנאשמת הביעה נכונות לבצע את עבודות השל"צ. ביהמ"ש הזהירה שאם לא תבצע אותן ייגזר עליה עונש חמור יותר, מפרוטוקול גזר הדין כך עולה. נסיבותיה האישיות כמעט ולא נלקחות בחשבון כשמדובר בתאונות דרכים קשות ונסיבות אלו היו קיימות ערב התאונה.

אנו סבורים שהעונש סביר ולא מוצאים מקום להתערב בו. ביהמ"ש הטיל 360 ימי פסילה ולא שנה מלאה כדי לאפשר לה לחזור ולנהוג לפני הצורך בביצוע מבחן תיאוריה וטסט פעם נוספת.

הפגיעות כאן קשות מאוד.

לנו יש פסיקה פגיעה במעבר חציה בקטין שהשתקם, שם נגזרו 5 שנות פסילה, לדוגמא, של בית משפט עליון.

אני נסמכת על ממצאי הפגישה שנערכה, אני בטוחה שחברי הציג ממצאים לממונה וזו עמדתנו.

המערערת:

אני אאבד את העבודה שלי. זה קרה לפני 3 שנים, טרם הייתי בהריון. נכון שאמרתי לקצינת המבחן שאני אבצע של"צ אבל היום נסיבותיי אחרות.

אין לי שום אפשרות, אני קמה בחמש בבוקר, יוצאת איתו במשפחתון, אני מטפלת גם בהורים שלי וגם בו, הכל באוטובוסים. אני עובדת בתל אביב, אני מפרנסת יחידה. אין לי דקה לנשום, אני מתמוטטת כבר, אני לא יכולה, אני אאבד את החיים שלי, אני לא יכולה. ריציתי 9 חודשים, אני מצטערת, הכרתי את האיש, באמת, התאונה היא טראומה בשבילי, יש לי תינוק ביד, אני יודעת מה זה פי כמה, אני מתנצלת והייתי רוצה לעשות את השל"צ, תרמתי המון לקהילה, יש מכתבים שעשיתי למען הקהילה ללא של"צ. תרמתי לויצו ואגודת יד ביד. היום אין לי חיים, אין לי אפילו מישהו שישמור עליו, אני צריכה להביאו לבית המשפט, איך אני עושה את זה?

ב"כ המאשימה:

אלה טיעוננו.

<#8#>

פסק דין

לפניי ערעור שהוגש על ידי המערערת על חומרת העונש שגזר בימ"ש קמא תעבורה פ"ת בת.ד. 6595-03-10 מיום 1.7.12.

המערערת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב האישום, המייחס לה עבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה תוך גרימת חבלות של ממש למעורב בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

העונש שגזר בית משפט קמא קנס בסך 1,800 ₪, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 360 יום, פסילה על תנאי בת 5 חודשים למשך 3 שנים, צו לריצוי 120 שעות של"צ.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת כי בית משפט קמא טעה שהתיר רכיב של"צ, וטעה במכסת השעות – 120 שעות, שהטיל על המערער.

עוד נטען לעניין נסיבות אישיות קשות, כמפורט בהודעת הערעור ולא מצאתי לחזור על נסיבות קשות אלה בפני קהל הנמצא בבית המשפט.

הנסיבות מפורטות בסעיף 4 להודעת הערעור.

עוד נטען כי במקרים דומים, ובמקרים אחרים של חבלות קשות מהמקרה שלנו, הטיל בית המשפט תקופת פסילה בת 4 חודשים וביהמ"ש מופנה לת"ד 1701-08 מ"י נ' ברש, 1907/08 מדינת ישראל נ' כרוב וכן לת"ד 1935/08 מדינת ישראל נ' נעם ניהאוזר, שלושתם ניתנו על ידי אותו מותב שגזר את דינה של המערערת בפניי.

באת-כוח המשיבה מתנגדת להתערבות כלשהי בגזר הדין, מציינת כי המערערת עצמה הסכימה לקבל על עצמה ביצוע עבודות של"צ ולעניין הפסיקה, טענה כי קיימת פסיקה אחרת הגוזרת עונשים כבדים יותר.

לאחר שעיינתי בפסקי הדין המצוינים לעיל, האחד מהם ניתן בינואר 2011, האחד באפריל 2010.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש הפסילה ולהעמיד את תקופת הפסילה על 9 חודשים מיום שהופקד הרישיון.

צו השל"צ בטל.

יתר רכיבי גזר הדין בעינם.

<#4#>

ניתן והודע היום י' סיון תשע"ג, 19/05/2013 במעמד הנוכחים.