1. פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך 269,027 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע.

טענות התובע בכתב התביעה

1. התובע והנתבע עבדו יחד בחברת "אמפא", ולאחר שהחברה נמכרה, התפטרו שניהם בדין פיטורין. לאחר שהפסיקו את עבודתם בחברת "אמפא", פנה הנתבע לתובע וסיפר לו כי הקים חברה לשיפור ופיתוח תהליכי התפלת מי ים. הנתבע הציע לתובע להשקיע את כספי פיצויי הפיטורין בחברה שהקים בשם "ירושלים טכנולוגיות התפלה בע"מ" (להלן: "חברת ירושלים") בתמורה לקבלת 5% ממניות החברה.
   
2. ביום 20.1.03 נחתם בין הצדדים הסכם, נספח א' לכתב תביעה (להלן: "חוזה א'") שלפיו בתמורה להשקעה ראשונית של 20,000$ התחייב הנתבע להעביר לתובע 2% ממניות חברת ירושלים. התובע העביר לנתבע במעמד חתימת ההסכם את הסך של 20,000$. בהמשך סוכם בין הצדדים כי לאחר העברת מלוא התמורה בסך 50,000$, יועברו לתובע בסה"כ 5% ממניות חברת ירושלים. התובע העביר לנתבע סך של 50,000$ במספר תשלומים כמוסכם, שהאחרון שבהם התבצע ב- 20.1.04.
3. הנתבע כלל לא דאג לקדם את ענייני חברת ירושלים, ולאחר תקופה ארוכה שבה סיפר לתובע סיפורי בדים, הודה לבסוף כי לא עשה דבר בענייני החברה הנ"ל, אך הודיע לתובע כי הקים חברה חדשה בשם "אדוונס דיפנס טכנולוג'יס בע"מ" (להלן: "חברת דיפנס"). בעקבות זאת חתם הנתבע על הסכם, נספח ג' לכתב תביעה, שבו נקבע כי הוראות הסכם ירושלים חלות על חברת דיפנס. דא עקא, שבניגוד להתחייבותו לא העביר הנתבע לתובע כל מניה ממניות חברת דיפנס ולא עשה דבר לקידום חברת ירושלים או חברת דיפנס, ובפועל התברר לתובע כי הנתבע הוליך אותו שולל וגזל ממנו את כספו במרמה, אך ורק על מנת לעשות בו שימוש לעצמו.
   
4. הנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 56 לפקודת הנזיקין וביצע תרמית והונאה כלפי התובע. בעת האחרונה גילה התובע כי הנתבע הקים סדרה של חברות שבאמצעותן הוציא כפי הנראה כספים ממשקיעים. כך מתברר כי הנתבע הוא כפי הנראה נוכל סדרתי אשר פותח חברות, מגייס כספים מאנשי עסקים או קורבנות תמימים ולבסוף סוגר את החברות מבלי שעשה בהן דבר. כמו כן התברר לתובע שלאחר שהנתבע גזל את כספו, הוא החל בהקמת מיזם אחר שאוגד כחברה בשם "עוגייה אר. אנד. די. בע"מ" (להלן: "חברת עוגייה") אשר את קיומו הסתיר מהתובע, וזאת אף שבכל התקופה עשה הנתבע שימוש בכספי הפנסיה שלקח מהתובע על מנת לקדם את ענייניו בחברת עוגייה.
   
5. כאשר פנה התובע לנתבע וביקש ממנו להשיב לו את כספו, מסר הנתבע לתובע 14 שיקים מעותדים על סך 1,500 ₪ כל אחד, כמקדמה על חשבון סכום החוב. אלא שלאחר הפקדת השיק המעותד לתאריך 15.10.08, גילה התובע כי השיק שהופקד חולל מפאת העדר כיסוי מספיק, ומסיבה זו לא ראה התובע להפקיד את יתרת השקים שנתן לו הנתבע. התובע פנה לנתבע ודרש ממנו להחליף את השקים שניתנו לו, ובהמשך לכך מסר הנתבע לתובע 6 שיקים מעותדים על סך 2,500 ₪ כל אחד, אך גם שיקים אלו חוללו מפאת אין כיסוי מספיק. לאחר שהתובע הפקיד את השיקים הנ"ל, העביר לו הנתבע 6 שיקים נוספים מעותדים על סך 2,500 ₪ כל אחד, שמהם הפקיד הנתבע שני שיקים. כך, נכון למועד הגשת התביעה שילם הנתבע לתובע סך של 33,500 ₪ בלבד.
   
6. בניהול המשא ומתן עם התובע בטרם חתימת ההסכם פעל הנתבע בניגוד לחובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, ועל כן התובע זכאי לביטול ההסכם ולהשבת כספו בהתאם לסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). התובע טוען כי הנתבע הוציא ממנו כספים במרמה או שקיבל את כספי התובע שלא על פי זכות שבדין, ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט חייב הנתבע להשיב לתובע את כספו.
   
7. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל את הסכומים הבאים: (1) השבת יתרת חובו של הנתבע לתובע בסך של 259,027 ₪; (2) פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת חוזה, ובסה"כ סך של 269,027 ₪.

טענות הנתבע בכתב ההגנה

1. דין התביעה להידחות או להימחק על הסף מחמת העדר עילה או העדר יריבות, וכן בין היתר מהטעמים המפורטים להלן: (א) כתב התביעה לא הומצא לנתבע, ומשכך, התובע לא עמד בהוראות תקנה 475 לתקנות סדר הדין האזרחי; (ב) מדובר בתביעה קנטרנית וחסרת כל שחר המהווה לשון הרע וניסיון להתעשרות שלא כדין על חשבון הנתבע.
   
2. הנתבע טוען שבתקופה האמורה הייתה בין הנתבע לתובע היכרות שטחית בלבד. התובע והנתבע עבדו בחברות אחיות באותו בניין במשך חודשים ספורים בלבד. בעקבות הליך הפירוק של חברת "אמפא" פנה התובע לנתבע כדי להתייעץ עמו על בסיס חברי האם לקבל את הסדר הצעת הפיטורין. לאחר שהתפטר, יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבע וביקש לדעת מה דעתו ועצתו לגבי אופן השקעת חלק מכספי הפיטורין, וכיצד לגוון את השקעותיו. הנתבע סיפר לתובע כי הוא עומד להקים חברה, שלימים תיקרא חברת ירושלים, והתובע ביקש להשקיע בה סכום של 20,000$ ולקבל זכות להגדיל את השקעתו בעתיד ב- 20,000$ נוספים.
   
3. ההסכם שהוצג על ידי התובע (נספח א' לכתב תביעה) שעליו מופיעים שינויים בכתב יד, איננו משקף את ההסכם האמיתי והנכון שנחתם בין הצדדים באותו יום. ההסכם כולל את החלקים המודפסים בלבד ללא התוספות בכתב יד שנוספו בשלב מאוחר יותר, בעת שהצדדים שיכללו את ההסכם והגיעו להסכמות נוספות שגובו בנספח ג' לכתב תביעה (להלן: "חוזה ב'") ובתוספות בכתב יד על גבי חוזה א'. הצדדים הוסיפו את השינויים בכתב יד בחוזה א' כשנה לאחר חתימת ההסכם המקורי. לאחר שהתובע מימש את האופציה האמורה בחוזה לרכישת 1% ממניות חברת ירושלים בתמורה ל20,000$ נוספים, שילם בסך הכול 40,000$ המהווים סך של 173,000 ₪ דאז. השינויים מ- 3% ל- 5% בהסכם המקורי נעשו מבלי שהנתבע הסכים לכך, אף שלאחר שיח הסכימו הצדדים כי התובע יקבל 5% מהמניות תמורת התשלום בסך 40,000$.
   
4. עקב השתהות התובע בהחלטה אם להמיר את מניותיו בחברת ירושלים למניות בחברת דיפנס, הנתבע החזיק את מניותיו המומרות של התובע בנאמנות, ובכל שלב התובע היה יכול לבקש מהנתבע למכור את המניות לצד שלישי ולקבל את תמורתן. לחלופין, במקרה שבו לא היה נמצא קונה, התובע היה רשאי לממש את הזכות שהוקנתה לו בחוזה א' שבו נקבע כי בתום שנה לייסוד חברת ירושלים מתחייב הנתבע לקנות את המניות בחזרה מהתובע תמורת סך של 52,000 ₪ המהווים כאמור בחוזה א' 30% מהערך ששילם התובע עבור המניות.
   
5. הנתבע דאג כל הזמן לקידום ענייני חברת ירושלים, וכל טענות התובע לגבי הקמת חברות לצורך הונאה, אין בהן דבר וחצי דבר מן האמת. הנתבע פעיל מזה שנים רבות במיזמים שונים ובחברות שונות לרבות חברת דיפנס וחברת עוגייה שבהן הייתה פעילות חוזית וכספית ענפה ביותר. בחודש מאי 2005 נחתם הסכם עם חברת Merrill Lynch העולמית אשר ביקשה לשתף פעולה עם חברת דיפנס. התובע ידע כל העת מה עלה בגורלן של החברות, הנתבע הזמין אותו לא אחת לבקר במשרדי חברת דיפנס ועדכן אותו על בסיס דו שבועי במתרחש בחברה. יתרה מזו, אשתו של התובע, גב' שרה ברוך, עבדה במשרדי החברה כעובדת משק.
   
6. רק לאחר תחנוניו של התובע כי אין לו מה לאכול ומתוך חמלה אמיתית הסכים הנתבע לרכוש בחזרה את מניותיו של התובע בחברת דיפנס, אף שחלף המועד שנקבע בהסכם, ולהשיב לתובע את הסך של 52,000 ₪ בתשלומים כפי יכולתו מעת לעת באמצעות שיקים מעותדים. לאור המשבר שפקד את כל שווקי המסחר בעולם בתקופה האמורה נפגע גם מצבו הכלכלי של הנתבע, ועל כן חולל אחד השקים מיום 15.10.2008. מרגע שהשתפר מצבו הכלכלי דאג הנתבע על דעת עצמו להחליף את השיק המחולל בשיק חדש ואף המשיך לשלם את יתרת סכום ההחזר עד לסך של 52,000 ₪ בשיקים מעותדים נוספים על סך של 2,500 ₪ כל אחד. בידי התובע 4 שיקים נוספים על סך של 2,500 ₪ כל אחד המהווים חלק מההחזר העיתי שנקבע בין הצדדים, וכלל לא ברור על מה התובע מלין מאחר שהנתבע עשה עמו חסד.
   
7. בחלוף זמן קצר פנה התובע אל הנתבע וסיפר לו כי מצבו הגיע לידי כך שאין ביכולתו לקיים את עצמו ולו בדוחק וכתוצאה ממצב זה נפגעה בריאותו קשות. לשמע מצוקתו זו של התובע, ומשנכמרו רחמיו של הנתבע על התובע, אמר לו כי יעשה מאמץ, וככל שהדבר יעלה בידו, יעביר כספים כתרומה וצדקה לתובע עד לסך של 173,000 ₪. מדובר במחווה של רצון טוב מצד הנתבע ותו לא. עתה, משהוגשה תביעה זו, חוזר בו הנתבע מרצונו הטוב וישלים את העברת הסך של 52,000 ₪ כפי שנקבע כנגד קבלת המניות בלבד.

תצהירים, דיון הוכחות וסיכומים

1. התובע והנתבע ערכו תצהירי עדות ראשית וכן הוגש מטעם התובע תצהיר עדות ראשית נוסף של אשתו, הגב' שרה ברוך (להלן: "שרה").
   
2. בתצהירו חוזר התובע על האמור בכתב תביעה וכן מצהיר כי על גב חלק מהשיקים שקיבל מהנתבע, כתב הנתבע על דעת עצמו וללא הסכמתו של התובע כי שיקים אלו ניתנים להחזר הלוואה שקיבל הנתבע מהתובע. במשך תקופה ארוכה הוזמן הנתבע לשמחות אצל התובע ולהפך, ועל כן אין ממש בטענתו של הנתבע כי ההיכרות ביניהם היא שטחית בלבד. כל השינויים שנעשו בכתב בחוזה א' בוצעו בהסכמת שני הצדדים ובנוכחות הנתבע. התובע מעולם לא הוזמן לבקר במשרדי חברת דיפנס, לא קיבל כל דיווח על פעילותן של החברות הנ"ל ופניותיו של התובע לנתבע בעניין זה הושבו ריקם.
   
3. שרה מצהירה כי עבדה רק בחברת דיפנס כחודשיים בלבד בתחום משק הבית, ולכן לא היה לה כל מידע לגבי פעילות החברה והיא מעולם לא קיבלה מהנתבע מידע לגבי ההתנהלות מול התובע.
4. בתצהירו חוזר הנתבע על האמור בכתב ההגנה וכן מצהיר שהתובע עושה יד אחת עם חברת עוגייה אשר הנתבע מסוכסך עמה. הצהרה זו של הנתבע נסמכת על כך שבא כוח מטעם חברת עוגייה צירף למכתב תשובה מטעמו את כתב התביעה בתיק זה ללא מספר תיק אך בחתימת בא כוחו של התובע. הנתבע מצהיר כי מעולם לא עבד בעיר נתניה אלא אך ורק בערים תל אביב והרצליה פיתוח כאשר כיהן כמנכ"ל "אמפא מימון". בתאריכים 3.11.2010 ו 25.5.2010 פנה התובע לבדיקת פוליגרף אצל מומחה בשם יוחאי קטרון ונשאל שאלות לגבי הסכומים ששילם התובע ולגבי טענת התובע כי הנתבע הודה שהונה אותו, ובתוצאות הבדיקה נמצא התובע דובר אמת (נספחים ו' ויב' לתצהירו של הנתבע). הנתבע הצהיר ששקד רבות לקידום ענייני חברת ירושלים ואף הגיש שתי בקשות לרישום פטנט בתחום התפלת מי ים. לגבי חברת דיפנס, הנתבע הצהיר כי עשה רבות להצלחתה ולקידום ענייניה, ואף השקיע כספים רבים בסך של 3,302,203 ₪. עוד הצהיר הנתבע כי מעולם לא עשה שימוש בכספי התובע לקידום חברת עוגייה. לטענת הנתבע, אילו החליט התובע, בזמנים הרלוונטיים שלפני התמוטטות כל השווקים הפיננסיים בעולם אשר הביאו גם לקריסתה של מריל לינץ', למכור את מניותיו לצד שלישי, הרי שהתשואה שהיו מניבים אותם 173,000 ₪ שהשקיע התובע, הייתה מגיעה לסכומים נאים, אם לא לומר אסטרונומיים, ביחס להשקעה כה צנועה ובטווח זמן קצר.
5. התנהלו מספר דיוני הוכחות שבמהלכם נחקרו המצהירים בחקירה נגדית. כמו כן נחקרו מר ג'ף מלניק ומר רוני לרנר בחקירה ראשית מטעם הנתבע. יצוין כי מר לרנר הוזמן להעיד מטעם התובע, ולאחר שב"כ התובע הודיע כי הוא מוותר על זימונו, ביקש ב"כ הנתבע להזמינו להעיד. לאחר הדיונים הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב. לאחר הגשת הסיכומים הוגשה בקשה מטעם הנתבע להגשת סיכומים מתוקנים, שכן סיכומיו הוגשו שלא באמצעות עורך דין. בית המשפט דחה בקשה זו, וקבע כי יתייחס לבקשה בגוף פסק הדין.

דיון

1. התובע טוען כי העביר לנתבע סך של 50,000$ שהם 242,750 ₪, בעוד שהנתבע טוען כי קיבל מהתובע סך של 40,000$, שהם בקירוב סך של 173,000 ₪. לא הוצגו ראיות כלשהן כגון תדפיסי חשבון בנק לתמיכה בהצהרתו של התובע בדבר העברת 50,000$ לנתבע. ההסכם אשר נחתם בין הצדדים וצורף כנספח ב' לתצהירו של התובע, מתייחס להשקעת סך של 20,000$ תחילה, ולאחר מכן סכום נוסף בגין האופציה להגדיל את שיעור המניות. סכום התמורה בגין האופציה מטושטש, אך אין לפסול כי מדובר בסך של 20,000$ נוספים כפי שהצהיר הנתבע. יתרה מזאת, ההסכם כולל מנגנון לקבלת החזר חלקי של ההשקעה בשיעור של 30% מהסכום הכולל, שהם סך של 52,000 ₪ ו- 100% מסכום זה הם כ- 173,000 ₪.

לפיכך, ולאור הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט בעניין זה, יש לקבל את גרסת הנתבע שלפיה הוא קיבל בסה"כ 40,000$ שהם בקירוב סך של 173,000 ₪.

1. בשלב מאוחר יותר נחתם הסכם נוסף (נספח ד') אשר מסב את כל ההתחייבויות בנספח ב' הנ"ל מחברת ירושלים לחברת דיפנס, תוך קביעה כי ההסכם חל מיום 20.1.03. בנספח ד' לא מצוין מועד החתימה, אך לפי דו"ח רשם החברות (נספח ה') חברת דיפנס נוסדה ביום 6.11.03.
2. התובע אישר במהלך דיון ההוכחות כי הסכים להמיר את המניות של חברת ירושלים למניות של חברת דיפנס (עמ' 19 ש' 21-22). ההסכם המאוחר, נספח ד' הנ"ל קובע כי "ההסכם מאפשר את המרת המניות המצוינות בהסכם מיום 20/1/03".
3. הנתבע צירף לתצהירו, ראיות מספיקות כדי להוכיח כי חברת דיפנס אכן קיימת, הייתה לה פעילות והיא שכרה משרדים. מעדותו של התובע עולה כי הגיע למשרדי דיפנס כמעט בכל יום שבו אשתו עבדה שם ונהג להמתין במשרדים. כמו כן אישר התובע כי אנשים עבדו במשרד, אבל בשעות המאוחרות כשהוא הגיע "אולי היה אחד בלבד אבל לא יותר" (עמ' 11 ש' 15-18). לתצהירו של הנתבע צורף בין היתר הסכם שנערך בין חברת דיפנס לבין מר רוני לרנר מיום 3.10.05 שהשקיע מאות אלפי דולרים בחברת דיפנס. מר לרנר אישר בעדותו בדיון ההוכחות כי אכן רכש 10% ממניות חברת דיפנס תמורת 600,000$ וכי הניסוי אשר נערך בעקבות זאת אכן הצליח. מר לרנר הוסיף כי בהמשך לא הייתה התעניינות בחברת דיפנס, והמשבר משנת 2008 "עצר את ההתקדמות הפעילות של החברה" (עמ' 53 ש' 23-26). מר לרנר אישר בעדותו כי לחברה אכן היו משרדים ברמת אביב, במגדל שליד הקניון.
   
   לאור כל זאת, יש לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי הנתבע הקים חברות קש כדי ליטול כספים מאנשים בדרך של גיוס השקעות. חברת דיפנס אכן הוקמה ונוסדה, היו לה משרדים שהתובע נכח בהם ואין לשלול כי הייתה פעילות בחברה, שאילו נשאה פרי, אזי התובע היה יכול לקבל תמורה רבה עבור השקעתו בחברה.

1. בסיכומי התובע נטען כי הנתבע עשה הכול על מנת לא לאפשר לו להכיר את יתר מנהלי חברת ירושלים, לא העביר לו מידע כאשר רכש 5% ממניות החברה ובפועל אף לא העביר לידיו 5% ממניות החברה. אל מול זאת, הנתבע העיד כי התובע ידע כל הזמן מה קורה, שכן נהג לקבל עדכונים גם כשבא לבקר את אשתו בעת שעבדה אצל הנתבע במשרדי חברת דיפנס. בהקשר זה טען התובע כי שמו לא מופיע ברשימת שמות המשקיעים של חברת דיפנס, אולם הוכח כי הנתבע דאג במשך תקופה מסוימת לפוליסת ביטוח על סך 150,000 ₪ שבו נרשם התובע כמוטב בפוליסה.
2. לפי סע' 31 לתצהירו של הנתבע, בחג פסח של שנת 2010 אמר לו התובע כי חברת דיפנס לא הוקמה מעולם ולכן הוא מבקש לקבל את כספו בחזרה, כאשר קודם לכן לא נאמר לו דבר. בסע' 16 לתצהירו של התובע הועלו טענות כלליות ללא הסבר וללא תאריכים על כך שהתברר לו שהנתבע הוליך אותו שולל, לא העביר לו מניות של חברת דיפנס ולא עשה דבר על מנת לקדם את חברת דיפנס. בסעיפים 20 ו- 21 לתצהירו של התובע לא צוין מועד מתי התברר לו כי הנתבע גזל את כספו. התובע לא צירף לתצהירו מכתב כלשהו שממנו עולה כי היו לו טענות בקשר לעסקה או בקשר לאי העברת מניות על שמו. ההסכם השני מנוסח כך שניתנת לתובע אופציה לבקש המרת מניות מחברת ירושלים לחברת דיפנס - "ההסכם מאפשר את המרת המניות המצוינות בהסכם מיום 20/1/03", והנתבע הצהיר כי מדובר בהחזקת מניות בנאמנות בהסכמתו ובידיעתו של התובע. כשנשאל הנתבע במהלך החקירה האם מניותיו של התובע נרשמו בחברת דיפנס השיב: "מה פתאום. ככל שזה נוגע לי המניות היו שלו" (עמ' 45 ש' 1-2).
   
3. בשני ההסכמים צוין במפורש כי "במידה ובתום שנה מיום יסוד החברה יבקש מר שבתאי למכור את המניות שהוקצו לו, מר כהן מתחייב לרכושן בסך של 52,000 ₪ שווה ערך לסך של 30% מערך הרכישה. הבקשה לביצוע הרכש הנ"ל תעשה עד ליום 20/1/04". לפי תצהירו של הנתבע, על רקע מצבו הכלכלי הקשה של התובע הסכים להחזיר לו 30% מסכום ההשקעה בהתאם להסכם, וזאת לפנים משורת הדין שכן התקופה בת השנה שנקבעה בהסכם לקבלת החזר השקעה חלפה.
4. בחברת ירושלים הוקצו מניות לטובת התובע בשיעור של 2% בלבד. אין מחלוקת שלא הייתה הקצאת מניות נוספת בחברת ירושלים להשלמת 5%, וגם לא בוצעה העברת מניות של חברת דיפנס בשיעור של 5% לטובת התובע. ואולם, הצדדים הציגו הסכם שני המאפשר לתובע להמיר את מניותיו, ואין חולק כי התובע לא שלח כל הוראה נוספת בכתב. במצב דברים זה, אין לשלול את ההסבר של הנתבע שלפיו החזיק במניות התובע בנאמנות, כשמדובר בגרסה מול גרסה. אמנם הנתבע לא קיים את ההסכם הראשון כלשונו ולא הקצה 3% נוספים ממניות חברת ירושלים לתובע, אך מההסכם השני יחד עם עדויות הצדדים עולה כי הייתה כוונה להמיר את המניות, ויש בכך כדי לשנות את ההתחייבויות בהסכם הראשון שנגע לחברת ירושלים.
   
5. התובע טוען כי הנתבע הפר את התחייבויותיו על פי ההסכמים, אך אין חולק כי זמן רב לאחר מועד החתימה על ההסכמים, התובע קיבל מהנתבע שיקים שמרביתם נפרעו. אם התובע הסכים לוותר על קבלת מניות של חברת דיפנס ועל רישום מניות אלו על שמו כנגד קבלת החזר בגין השקעתו, אזי העובדה שלא נרשמו מניות על שמו בפועל הופכת לעניין משני, ומהותה של הסכמת הצדדים בכל הנוגע להחזר ההשקעה במלואה או בחלקה הופכת לשאלה המרכזית שבמחלוקת.
6. בסעיף 20 הצהיר התובע כי הנתבע הסכים להשיב לו את כל סכום השקעתו. לעומת זאת, הנתבע הצהיר והעיד כי הסכים, לפנים משורת הדין, להשיב לתובע 30% מסכום ההשקעה, ומסר לו שיקים בהתאם.
7. התובע מאשר בתצהירו כי קיבל מהנתבע עד היום סך של 33,500 ₪, ואין בפנינו מכתב התראה מטעם התובע לפני הגשת התביעה המציין מה הוא מבקש לקבל מהנתבע. מנגד, הנתבע לא הוכיח כי העביר לתובע שיקים על סך 52,000 ש"ח וכי כל השיקים נפרעו, אם כי טען שנותרו מספר שיקים על סך 2,500 ש"ח כל אחד שהתובע לא הפקיד בבנק.
8. בסיכומי התובע נטען כי יש סתירה בין האמור בסעיף 34 לתצהירו של הנתבע שלפיו מסר שיקים על חשבון החזר הלוואה "מאחר ומניות התובע הוחזקו על ידו ולא נרשמו על שמו", לבין עדותו בחקירה הנגדית שלפיה מסר את השיקים כדי לשלם את מזונותיו של התובע שהיה חסר כל – "נתתי לו חבילה גדולה של שיקים ואמרתי לו מזונותייך עלי" (עמ' 45 מש' 18), וכן "נתתי לו את הכסף כדי שיהיה לו כל מידי חודש בחודשו למזון" (עמ' 45 ש' 24-23). אמנם על פני הדברים בפנינו מעין סתירה, אולם לגרסת הנתבע הוא כלל לא היה חייב להחזיר לתובע דבר, שכן באותו מועד כבר חלפה התקופה בת השנה שנקבעה בהסכם להחזר חלקי של סכום ההשקעה, והנתבע העיד כי לנוכח מצבו של התובע הסכים להשיב לו חלק מהסכומים. מכאן שאין לקבוע כי יש סתירה של ממש בין שתי העדויות הנ"ל. ראו לעניין זה גם עדותו של התובע בקשר לחלק מהשיקים שנמסרו לידיו בסך של 2,500 ₪, שלפיה חלק מהשיקים היו עבור החזר והיתר גמ"ח - "דוד שילם לי 5 צ'קים כפול 2500 ₪ עבור החזר. היתר גמ"ח" (עמ' 26 ש' 23-24).
9. גם מהתנהגות הצדדים ניכר כי אכן הגיעו להסדר כלשהו לפריסת החזר חוב, שכן 14 השיקים הראשונים על סך 1,500 ₪ כל אחד נמשכו למועדי פירעון מעותדים, החל מיום 15.1.08 ועד ליום 15.8.08. אין בפני בית המשפט עדות או ראיה אחרת כלשהי המעידה על התנגדות של התובע לקבלת השיקים בסכומים הנ"ל, ולא הוצגה כל דרישה מצידו של התובע לקבל שיקים מעותדים נוספים או שיק ביטחון לכיסוי מלוא סכום ההשקעה.

1. בסיכומי התובע ישנה הפניה לעדות נוספת של התובע - "אני חוזר ואומר הייתי אמור לקבל סכום ההשקעה בנוסף למצב שהיה אבל במקום זה הוא אמר שיחזיר לי את הסכום שהשקעתי" (עמ' 24 ש' 32-33). התובע טען כי הנתבע הסכים להחזיר לו את כל סכום השקעתו, אך לא הציג ראיות מספיקות כדי לבסס זאת. ההסכם אשר נערך בין הצדדים אינו מאפשר החזר מלא של סכום ההשקעה אלא 30% בלבד, וזאת תוך שנה מיום היווסדות החברה - תקופה אשר חלפה זמן רב לפני מועד פירעון השיקים שמסר הנתבע לתובע. הנתבע הצהיר כי הסכים לשלם לתובע את ההחזר החלקי בסך של 52,000 ₪ בלבד, ולחיזוק גרסתו מפנה להסכם שנחתם בין הצדדים אשר נוקב בסכום זה בלבד להחזר.
2. בית המשפט דוחה את טענת התובע כי לא ידע על מה הוא חותם היות שאינו עורך דין וכל הניסוחים הם של הנתבע. מחקירת התובע עלה כי נהג להשקיע כספים רבים גם בהשקעות אחרות, לרבות ניירות ערך, ואשת התובע אישרה כי בעלה עבד כ- 37 שנים במחלקת הנהלת החשבונות של חברת אמפא. ההסכם הראשון ברור מאוד וקובע במפורש כי אם התובע מעוניין לקבל החזר בגין השקעתיו, הוא זכאי לקבל 30% מסכום ההשקעה בלבד. מנוסח ההסכם השני ברור שהוא מאמץ את תנאי ההסכם הראשון בנוגע למניות של חברת דיפנס. התובע אף העיד במהלך חקירתו כי הנתבע הסכים ברוח טובה להעביר לו 5% מניות מחברת דיפנס (עמ' 17 ש' 13-19).
3. הנתבע העביר לתובע שיקים בסכומים המתקרבים לסך של 52,000 ₪ הנ"ל, אף שעל פי תנאי ההסכם, בחלוף השנה לא הייתה לנתבע כל חובה להשיב כספים כלשהם לתובע, אלא להעביר לו מניות בלבד.
4. לאור זאת, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי הנתבע הסכים להחזיר לידיו את כל סכום השקעתו בסך השווה ל- 40,000$, אלא הסכים להחזיר סך של 52,000 ₪ בלבד.
   
5. בסעיף 38 לסיכומי הנתבע נטען כי כאשר התובע הבין שיש השלכות מס להעברת המניות ולרכישתן הוא ביקש מהנתבע לשמש נאמן שלו ולא לבצע העברה של המניות בפועל עד למועד האקזיט. בהמשך לכך נטען כי התובע היה יכול לתת לנתבע הוראות מה לעשות עם מניותיו בכל עת, אך הוא לא ביקש דבר וגם לא הועלתה טענה של התובע כי נמנע ממנו לעשות כל שחפץ בקשר למניותיו.

הנתבע טען כי אי העברת המניות על שמו של התובע בפועל נעשתה בידיעת התובע ובהסכמתו – "לא יכול להיות שטר. כי כאשר הוא ביקש לקבל את המניות כבר היתה השקעה של 600,000$ לפי 6 מיליון דולר בחברה ובאתי ודיברתי איתו והסברתי כי אם הוא מקבל את השטר המניות הוא צריך להביא כסף מהבית. ההסכמה היתה שאני הנאמן על המניות שלו" (עמ' 41 ש' 3-30). הנתבע הוסיף כי הבקשה לבצע את ההמרה הייתה בשנת 2005 ולו היה מעביר את המניות התובע היה צריך לשלם שיעור מס מאוד גבוה (עמ' 41 ש' 3-30). לסיום נקודה זו נטען כי אי רישום המניות היה לבקשת התובע, ומשלא פנה וביקש להעביר את המניות על שמו, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. בהקשר זה נטען כי התובע אף לא פנה בכתב בבקשה לקבל פרטים כלשהם בקשר לחברות והתביעה נולדה בעקבות הקנוניה עם חברת עוגייה.

1. הקביעה כי לא הוכח שהנתבע הסכים להחזיר לידי התובע את מלוא סכום ההשקעה מחזקת את גרסתו של הנתבע בדבר הסכם הנאמנות. לו סבר התובע כי הנתבע הפר את התחייבויותיו באופן המאפשר לבטל את ההסכמים עמו ולקבל החזר של מלוא הסכום ההשקעה, הרי שהיה יכול לתבוע זאת ולא להגיע להסדר עם הנתבע בנוגע להחזר חלקי בלבד.
   
2. לאור כל האמור לעיל ומכלל הראיות בתיק עולים הממצאים הבאים: הוסכם להשיב לתובע את הסך של 52,000 ₪ הנ"ל במקום העברת 5% ממניות חברת דיפנס על שמו של התובע, הועבר נכון להיום סך כולל של 33,500 ₪, חלק מהשיקים על סך 2,500 ₪ שהועברו לתובע לא הוצגו לפירעון בבנק, ועל כן נותר חוב על סך 18,500 ₪.
3. בסעיף 44 לכתב ההגנה נטען כי הנתבע מוכן להשלים את יתרת ההחזר בסך של 52,000 ₪ הנ"ל עבור המניות בלבד.
   
4. אין בפני בית המשפט בקשה לאכוף את ההסכם ולהשלים את העברת המניות על שמו של התובע, והתובע לא הוכיח כי ביקש זאת אי פעם בכתב. בפני בית המשפט תביעה להשבת יתרת חוב בסך של 259,027 ₪ לפי כתב התביעה, אך לנוכח קביעות בית המשפט והאמור בסעיף 44 לכתב ההגנה יש להורות לנתבע להשיב לתובע רק את היתרה שלא שולמה מתוך ההחזר החלקי המוסכם בסך של 52,000 ₪ בלבד. משהודה התובע שקיבל מהתובע סך של 33,500 ₪, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 18,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 (מועד פירעונו של השיק האחרון בסדרת השיקים האחרונה שנמסרה לתובע) ועד למועד התשלום בפועל.
   
5. נותרה תביעה לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת חוזה. בסיכומי התובע אין התייחסות כלשהי לתביעה בסך 10,000 ש"ח הנ"ל, ועל כן יש לקבוע כי התובע זנח את תביעתו בקשר לסכום זה. גם לגופו של עניין, משנדחתה טענת התובע כי יש לבטל את ההסכמים עם הנתבע ונקבע כי ההסכם להחזר חלקי של סכום ההשקעה הוא ההסכם המחייב בין הצדדים, יש לדחות את תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין הפרת חוזה בסך של 10,000 ₪.

1. התובע לא מצא לנכון להתייחס בסיכומיו גם לטענות המשפטיות השונות שהועלו בכתב התביעה תוך הפניה לסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בעניין תרמית והונאה, סע' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 בעניין חוסר תום לב במו"מ, סעיפים 9 ו- 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971 וסע' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979. סעיפי חוק אלה אינם מוזכרים בסיכומי התובע ואין כל ניתוח משפטי לגביהם. כל שצוין בסוף סיכומי התובע לאחר ניתוח הראיות בלבד הוא כי "אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את התביעה במלואה". הגם שהסעיף נוסח בטעות, שכן סביר להניח שהתובע ביקש לקבל את התביעה במלואה ולא לדחותה, אין די בהפניה כללית זו ללא ניתוח משפטי כלשהו.
   
   לסיכום

1. בקשת הנתבע להגיש סיכומים חדשים לתיק נדחתה במסגרת החלטה קודמת. הבקשה הוגשה ללא תצהיר ובכל מקרה לאור סע' 44 לכתב ההגנה והקביעות בפסק הדין לא היה בהגשת סיכומים חדשים כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.
   
2. על כן התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובע סך של 18,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 ועד למועד התשלום בפועל.
3. משהתקבל הסכום הנ"ל בלבד מתוך תביעה בסך של 269,027 ₪, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות ולשכר טרחת עו"ד.
   

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏יג' אדר א תשע"ד, 13 בפברואר 2014, בהעדר הצדדים.