הבקשות להארכת מועד ולביטול פסק הדין, הועברו לעיוני לאחר פרישתו של כב' הרשם המטפל.

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשות ולהורות על הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ועל ביטול פסק הדין, תוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת המשיב.

הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין:

1. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות"), בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו.
2. בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף ששוכנעתי שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיב בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיב בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד נפסק, כי:

"... יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בכגון דא, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

"בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (הדגשות הוספו)(רע"א 1958/00ב אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).

1. הדרישה בפסיקה ל"טעם מיוחד" הוגמשה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית להבדיל משלב הגשת ערעור. סבורתני כי בנסיבות העניין, אל לה לפרוצדורה לבוא על חשבון הדין המהותי ואין מקום לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש, בעיקר כאשר ניתן לפצות את המשיב בהוצאות בגין ההתנהלות:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479).

1. יפים לענייננו דברי כב' השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 756/05:

"הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר חשוב הוא, אולם יש לזכור כי סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. על כן, בנסיבות אלו, אין מקום למנוע מהמשיב לקבל את יומו בבית המשפט ולהתגונן בפני תביעה על סכום כסף לא מבוטל, וזאת אך ורק בשל איחור, שאינו איחור משמעותי מאוד, בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה" (בר"ע (מחוזי י-ם) 756/05 בנק סטנדרט צ'רטר בע"מ נ' ויסאם מוסא מוחמד אבו אלהווא, פורסם בנבו. ניתן ביום 12/06/06).

הבקשה לביטול פסק הדין:

1. תקנה 201 לתקנות, הדנה בביטול החלטה על פי צד אחד קובעת את שלהלן: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...".
2. כאשר בביטול מחמת העדר התגוננות עסקינן, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט: הראשון- מדוע לא התגונן מבקש הביטול במועד, האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי, או שמא עסקינן במי שלא התגונן מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות. במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול.

"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ([פורסם בנבו], 21.2.2010) פסקה 6). מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן ([פורסם בנבו] 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ ([פורסם בנבו], 27.2.2005) פסקה ח (2))" (הדגשה הוספה)(רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן).

ומן הכלל אל הפרט.

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובפרוטוקול הדיון שנערך בפני כב' הרשם פוני, סבורתני, כי למרות שבגרסת המבקש נפלו לא מעט קשיים, אין לפנינו זלזול בהליך השיפוטי או התעלמות מדעת. אשר לסיכויי ההליך, על מנת שבית המשפט לא ישחית את זמנו לריק בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק-דין, נדרש המבקש להצביע על סיכוייו לזכות במשפט, באם יבוטל פסק-הדין. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, בפי המבקש טענות הגנה הדורשות ליבון והמצדיקות ביטול פסק הדין. למרות שטענות המשיב כבדות משקל, מקומן בהליך המשפטי ולא בשלב הבקשה לביטול פסק דין.
2. מסקנת הדברים הינה, כי פסק הדין יבוטל. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪, אשר יתווספו להוצאות בהן נשא המשיב בפועל במסגרת הליך הפינוי שנוהל בלשכת ההוצאה לפועל. החיוב בהוצאות הינו ללא קשר לתוצאות ההליך.

המשיב יגיש בתוך 10 ימים מסמך המרכז את ההוצאות, בצירוף אסמכתאות. יצוין, כי אסמכתאות מסוימות הוגשו במצורף לסיכומים מיום 24/11/13, אך הסיכומים הללו נמחקו בהחלטה מיום 02/01/14.

בקשת רשות להתגונן תוגש בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ה, 16 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.