מבוא

תביעה כספית על סך של 239,591 ₪, שהוגשה על ידי בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "הבנק"), הופנתה כנגד שני נתבעים; תאגיד בשם תוכן שיווקי בע"מ (להלן: "שיווקי") וגב' גביזון רחל (להלן: "גביזון"). האחרונה שימשה, במועד הרלבנטי, כבעלת המניות ומנהלת בשיווקי וערבה להתחייבויותיה של שיווקי. בחשבונותיה של שיווקי נותרו יתרות חוב, שלא נפרעו: בחשבון מס' 369486 94,745 ₪ (להלן: "החשבון הראשון") ובחשבון מס' 553300 144,845 ₪ (להלן: "החשבון השני") ומכאן התביעה שלפני.

ביום 01/09/10 ניתן כנגד שיווקי פסק דין בהיעדר הגנה ומכאן, כי התביעה שלפני מתנהלת כנגד גביזון לבדה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

שיווקי חתמה ביום 14/08/06 על מסמכי פתיחת החשבון הראשון (מוצגים 8 ו- 11-13). במקביל, חתמה גביזון על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום (מוצג 9) וטופס הודעה לערב (מוצג 10).

ביום 12/09/06 חתמה שיווקי על "כתב התחייבות להחזרת הלוואה" בסכום של 150,000 ₪ (מוצג 14) (להלן: "הלוואה מספר 1"), על "כתב התנאות, ערבות ושעבוד כספים וזכויות" (מוצג 15) ועל "כתב התחייבות למסגרת אשראי" בסך של 40,000 ₪ (מוצג 19). כמו כן חתמה שיווקי באותו מועד על מסמכי פתיחת החשבון השני (מוצגים 20, 22 ו- 23).

ביום 19/12/06 חתמה שיווקי על כתב התחייבות נוסף להחזרת הלוואה בסכום של 150,000 ₪, שהועברה לחשבון הראשון (מוצג 27) (להלן: "הלוואה מספר 2") ועל "כתב התנאות ערבות ושיעבוד כספים וזכויות" (מוצג 26).

ביום 18/02/08 חתמה שיווקי על כתב התחייבות להחזרת הלוואה בסכום של 200,000 ₪ בחשבון השני (מוצג 34) (להלן: "ההלוואה מספר 3"). עוד חתמה שיווקי באותו מועד על "כתב התנאות ערבות ושעבוד כספים וזכויות" (מוצג 35). במקביל חתמה גביזון על נספח לכתב התחייבות לערבות על סך 200,000 ₪ (מוצג 37).

תמצית טענות הצדדים

גביזון טוענת, כי הוטעתה על ידי נציגי הבנק לחשוב, שערבותה מוגבלת לשיעור של 30% בלבד מסכום ההלוואות שניטלו על ידי שיווקי. לדבריה, כפי שנמסרו בתצהיר בקשת הרשות להגן, לא היתה היא מעלה בדעתה לערוב אישית לחובות שיווקי כשמדובר בחובות של מאות אלפי שקלים. הסכמתה לשמש ערבה הסתמכה על ההנחה לפיה, ערבותה לחובות החברה מוגבלת להיקף של 30% כאמור לעיל.

נציגי הבנק טענו, כי המסמכים עליהם חתמה גביזון מוכיחים, שטענתה היא טענה בעלמא וכי מעולם לא נאמר לה שערבותה מצומצמת יותר מכפי שנרשם במסמכים עליהם הינה חתומה כערבה ללא הגבלה בסכום. במיוחד מפנים נציגי הבנק למוצג 37 בו נרשם במפורש, כי ערבותה של גביזון הינה ערבות מלאה.

דיון והכרעה

על השתלשלות הדברים המלאה למדנו מפיה של גביזון בחקירתה הנגדית: "פניתי קודם כל לבנק מרכנתיל שזה היה הבנק שעבדתי איתו והעסק עבד יפה והכניס חוזים מצליחים ואז מישהו "חכם" ייעץ לי שאם חברה לא מתפתחת אז היא מתה והיה לי רעיון לפתח את החברה. התחלתי לבדוק כיווני פיתוח וישבתי עם מנהלת הבנק שלי במרכנתיל ושאלתי אותה מה האפשרויות לקבל הלוואה לפיתוח. היא שאלה אותי מה הערבויות שלי ואמרתי שאין לי כלום, לא נכסים ולא כסף בצד. היא אמרה שיש הלוואות בערבות מדינה, שאני יכולה לבדוק אותם ובנק אוצר החייל עושה את זה. הגעתי לבנק אוצר החייל והם הפנו אותי לחברת ייעוץ שנקראת "אביב" ולחברת "תבור".

... אחרי שהיא הפנתה אותי הסתכלתי על פרסומים... אחרי זה גם נכנסתי לאינטרנט ולמדתי את זה. כל הפרסומים שראיתי היו 30 ו- 70 ומזה אני מבינה שהחברה ערבה ל- 30% והמדינה ערבה ל- 70% וזה מה שהיה כתוב בפרסום וזה מה שהוסבר לי. בהסתכלות לאחור, אין אחד בדרך שאמר לי שהערבות שלי היא 100%. לא ב"אביב" ולא ב"תבור". הפעם הראשונה ששמעתי ערבות אישית היתה כשבאתי לפתוח את חשבון הבנק ואז אמרו לי להפריד: חשבון לחוד ותנאי הלוואה לחוד. אמרו לי שאם אקח דברים נוספים מהבנק, כמו אשראי והלוואות נוספות, אז על זה אהיה ערבה באופן אישי. אבל על ההלוואה אין לי כל ערבות. אמרו לי את זה שוב ושוב. אני מזכירה, זה פיתוח של החברה שלא הייתי צריכה, החברה עבדה נהדר עד אז..." (פרוטוקול 15/09/13, עמודים 14-16).

הגב' שירי קוליק (להלן: "קוליק"), שהעידה מטעם הבנק, שימשה כרכזת אשראי בתקופה הרלבנטית והיא זו שעמדה בקשר ישיר עם גביזון בקשר עם פתיחת החשבונות והיתה מעורבת במתן הלוואות מספר 1 ו- 2.

קוליק סיפרה בעדותה הראשית, כי "במעמד פתיחת החשבון הערבה הוחתמה על ערבות בעלים ללא הגבלה בסכום, כתנאי לקבלת ההלוואה וכן הוסבר לה במפורשות משמעות החתימה על הערבות לשם קבלת הלוואה מהקרן לעידוד עסקים קטנים... גם במעמד החתימה הוסבר לערבה כי הינה ערבה כלפי התובע ל- 100% מגובה ההלוואה וכי המדינה תחזיר לבנק 70% מגובה ההלוואה לאחר מיצוי הליכי הגבייה כנגד החייבים".

בחקירתה הנגדית הוסיפה כך:

"... כשהחתמנו אותה על הערבות, נאמר לה שזו ערבות ללא הגבלת סכום על ההלוואה. אני במעמד החתימה של ההלוואה חזרתי על דברי בשנית... הסברתי לה שזה לכל אשראי בחשבון, לאחר שממצים את ההליכים עם הלווים והערבים, ניגשים לערבות של המדינה. זה חשבון לצורך ההלוואה..." (פרוטוקול 15/09/13, עמ' 11, שורות 6-8, 13-14).

עדותה של קוליק עומדת בניגוד לכאורי לעדותה של גביזון ואולם, קיימת נקודת השקה חופפת בין שתי הגרסאות המשליכה על האופן שבו יש, לדעתי, להתייחס לדברים. קוליק מאשרת, כי הוסברה לגביזון משמעותו של מסלול ההלוואות בערבות המדינה. כלומר, שנציגי הבנק התייחסו בדבריהם לאופן שבו יכוסו החובות העתידיים אם אלה לא ייפרעו על ידי שיווקי. לעניין זה יש לעיין בעדותן של אורית לוי (להלן: "לוי") ועדי מלובני (להלן: "מלובני").

לוי העידה בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית, כי נהגה לומר ללקוחות, שהמדינה ערבה ב- 70% לסכום ההלוואה שהינה ערבות שיורית. מלובני אומרת בסעיף 17 לעדותה הראשית, כי הוסבר ללקוחות שערבות המדינה הינה 70% מגובה ההלוואה וזו מופעלת רק לאחר מיצוי כל ההליכים המשפטיים מול הלווים והערבים.

מכאן, כי שלוש נציגי הבנק העידו באופן אחיד לגבי נקודה זו.

בה בעת סיפרו כל נציגי הבנק, מה שכבר ידוע היה לנו ממילא, כי היחס שבין המדינה לבין ההלוואות במסלול הקרן לסיוע לעסקים קטנים אינה נוגעת להיקף ערבותו של הערב הפרטני.

הזיקה בין ההצטרפות למסלול זה לבין הלווה או הערב הקטן הינה בעצם מתן ההלוואה בתנאי בטחונות מקלים ביחס להלוואות דומות בשוק החופשי. לשם כך, על הלווה להיכנס למסלול של בדיקה, כפי שנעשה במקרה זה, על מנת להניח את דעתה של המדינה ביחס לכשירותו להצטרפות למסלול המקל המאפשר פיתוח עסקים גם בתזרים מזומנים קטן ובהיעדר גיבוי כלכלי מלא.

לעניין זה ראה דבריה של לוי בעדותה הראשית:

"... על מנת שלקוח יקבל הלוואה מהקן עליו לעמוד בבדיקה ראשונית שמתבצעת על ידי הבנק, לאחר קבלת אישור עליהם להעמיד בטחונות ממשיים בגובה של 30% מהסכום שיאושר, ולא מתוך ההלוואה, וכי המדינה ערבה ב- 70% לסכום ההלוואה, שהינה ערבות שיורית".

מלובני העידה בעניין זה:

"... הינה ערבה לכלל חובות החברה הנוכחיים והעתידיים, וכי סכום של כ- 30% מגובה ההלוואה הינם הבטוחה המוחשית להלוואה אשר מקבל הבנק טרם העמדת ההלוואה ואלו אינם מופרשים מתוך כספי ההלוואה אלא ממקור חיצוני, ולא משמשים כתחליף לערבות הבעלים".

קוליק הוסיפה כי:

"... ערבה כלפי התובע ל-100% מגובה ההלוואה וכי המדינה תחזיר לבנק 70% מגובה ההלוואה לאחר מיצוי הליכי הגבייה כנגד החייבים...".

מכאן, כי עצם ההתייחסות לתנאי מסלול ההלוואה מן הקרן לעידוד עסקים קטנים מצד הבנק, מבלי להבהיר בצורה פשוטה וברורה את משמעות הדבר, יוצר סוג של הטעיה או אשליה, שמתבססת גם על פרסומים חיצוניים ועל אוירה ציבורית שרוחשת בשטח.

קל לאנשים במצב דברים כזה להיתפס לאשליה ועצימת עיניים באשר למציאות עמה ייאלצו להתמודד בבוא היום. נוסיף לכך את העובדה, כי הלווה עצמו נדרש להפקדת הון עצמי בשיעור של שליש כדי לחזק את הרושם בדבר הגבלת היקף הערבות.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף ביחס למקרה שבפני, כאשר גביזון וכן העד שהובא מטעמה, מר יפתח קצור, האמינו, כי זהו מצב הדברים על אף שהרישום בפועל (במוצגים 5 ו- 9) אומר את היפוכם של הדברים.

כיוון שהבנק עצמו מודה, כי הוסיף מידע מעבר לרשום בהסכמים, לגבי טיב ההלוואות ומעורבותה של המדינה, אין לראות בטענות שהועלו על ידי גביזון כטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

לנוכח חובות האמון המוגברות של הבנק כלפי הלקוח, יש לראות את מהלך הדברים, כפי שתואר לעיל, ביחס להלוואות שניתנו לחשבון מספר 1 ככאלה שלגביהם הוטעתה גביזון לחשוב, כי ערבותה אינה עולה על 30% מהיקף חבותו של הלווה העיקרי. ואולם, מסקנתי זו אינה תקפה לגבי חשבון מספר 2, שכן בעת מתן ההלוואה בחשבון זה הוחתמה גביזון במפורש על גבי מוצג 37 המסביר מפורשות את היקף אחריותה המלא להלוואה בלשון המובנת לבני אדם מן השורה ("אני מאשר שהובהר לי כי "קרן קורת"... ערבה לקיום התחייבויות הלווה בשיעור של 50% בכל נקודת זמן. אולם, ערבותה הנה בבחינת ערבות שיורית, במובן זה שלא ניתן לממשה, אלא לאחר שמוצו הליכי הגבייה מהלווה ומערביו. לפיכך, אין בערבותה להגדיל את מס' הערבים וכדי להפחית מחלקי היחסי בחיוב").

אשר על כן, מסקנתי היא, כי אין לחייב את גביזון בגין יתרת החוב בחשבון מספר 1 אלא כדי שליש.

ביחס לחשבון מספר 2 נדחית הגנתה, למעט בנוגע ליתרת החוב שאינה כלולה בסכום הנערב (סך של 39,834 ₪).

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה.

הנתבעת תישא כלפי התובע בסכומים כמפורט:

1. סך של 31,582 ₪ (שליש מסכום יתרת החובה בחשבון מספר 1 בסך של 94,745 ₪) בתוספת ריבית שנתית מרבית, בשיעור של 17.25%, החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

2. סך של 102,336 ₪ (יתרתה הבלתי מסולקת של הלוואה מספר 3) בתוספת ריבית שנתית מרבית, בשיעור של 17.25%, החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עוד תישא הנתבעת כלפי התובע בהשבת בהוצאות משפט (שכר עדים ואגרה) ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

עותק פסק הדיו יישלח לבאי כוח הצדדים בדואר רשום על ידי המזכירות.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.