עניינה של התביעה שלפני הינה זכאות המבוטח לתגמולי ביטוח על סך של 144,492 ₪ ( לאחר קיזוז הסכום ששולם על ידי הנתבעת בגין האירוע בסך של 34,302 ₪ ) בגין אירוע קרה, אשר גרם לנזק נוף וגידול של יבולי בצל הסתיו.

1. רקע עובדתי:

התובע הינו חקלאי שבעת הרלוונטית לכתב התביעה גידל יבולים של בצל למאכל (להלן: "התובע").

הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר עוסקת בביטוח נזקי טבע וחקלאות (להלן:"הנתבעת").

ביום 21.10.07, נכרת בין הצדדים חוזה לביטוח ירקות לשנת 2007/2008, הנושא את מספר הפוליסה 8749 (להלן: "חוזה הביטוח").

במסגרת חוזה הביטוח בוטחו ארבע חלקות גידול של יבולי בצל סתיו כדלהלן:

שתי חלקות באזור גליל ים: גליל ים דרום, שטחה 70 דונם וגליל ים צפון שטחה 65 דונם. 

שתי חלקות בסמוך לצומת הקאנטרי קלאב: קאנטרי קלאב מזרח, שטחה 75 דונם (להלן:" החלקה מזרחית") וקאנטרי קלאב מערב, שטחה 60 דונם (להלן: "החלקה המערבית"). 

התובע עתר בכתב התביעה לפיצוי בגין שני אירועים:

אירוע ברד אשר אירע ביום 20.11.07,  באזור גליל ים (להלן: "אירוע הנזק הראשון").

אירוע קרה אשר אירע ביום 13.01.08, באזור חלקות הקאנטרי קלאב וגרם לטענת התובע לנזק נוף וגידול (להלן: "אירוע הנזק השני").

ביום 20.12.12, יום שמיעת הראיות, לבקשת התובע ובהסכמת הצד שכנגד, צומצמה גדר המחלוקת לנזקים הנטענים ביחס לאירוע הנזק השני בגינו עותר התובע לפיצוי בסכום של 120,000 ₪ כאשר לתובע אין טענות בנושא ההפרגה וסוג הקרקע. 

אשר על כן, פסק הדין יכריע במחלוקת בגין אירוע הנזק השני בלבד, כפי שהוסכם והוגדר על-ידי הצדדים במעמד הדיון.

2. גדר המחלוקת:

הצדדים חלוקים בשאלת שיעור הנזק לנוף הבצל וגובה הפיצוי. התובע העריך, במסגרת חוו"ד שצורפה לכתב התביעה מטעמו, את הנזק לנוף הבצל בשיעור של 90% (לאחר שהפחית 10% בשל הפרגה) ואת הנזק לגידול בשיעור של 50% ( בהתאם לטבלת ההיפוך בניכוי השתתפות עצמית) . מנגד, הנתבעת העריכה את הנזק לנוף הבצל בשיעור של 50%, ואת הנזק לגידול התובע בשיעור של 15%, לא כולל הפחתת השתתפות עצמית בגובה 7% ( עובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים) ועל כן פיצתה את התובע בשיעור של 8%, כך ששולם לתובע על-ידי הנתבעת ביום 13.03.08 פיצוי בסכום של 34,301.84 ₪ (נ/4).

אשר על כן, השאלה המרכזית בבסיס תביעה זו הינה האם הנתבעת ערכה חישוב שגוי ו/או רשלני ו/או מוטעה וקבעה פרמטרים שגויים לחישוב הנזק, אשר גרמו לתוצאה לא נכונה ולפיצוי חסר לתובע כפי שנטען לעיל?

3. עובדות שאינן במחלוקת:

אירוע הנזק השני אשר אירע באמצע חודש ינואר 2008 הינו אירוע קרה המהווה מקרה ביטוח כהגדרתו בחוזה הביטוח.

ביום 15.01.08, התובע מסר הודעה לנתבעת על קרות אירוע הנזק השני.

ביום 24.01.08, ביקר מר נח דרור, מעריך מטעם הנתבעת בחלקת הקאנטרי קלאב וערך דו"ח סיכום ביקור, אשר הוגש על-ידי הצדדים (נ/8 ו- ת/6)- (להלן: "דו"ח הערכה מיום 24.01.08").

בעקבות טענת התובע, כי היקף הנזק גדול יותר מהערכה שנקבעה בדו"ח מיום 24.01.08, בשל ההפחתה בגין תופעת ההפרגה אליה התייחס המעריך , אשר איננה בבחינת אירוע המזכה בפיצוי על פי חוזה הביטוח, נשלחו במועדים שונים אנשי מקצוע מטעם הנתבעת ומטעם התובע לצורך הערכת הנזקים.

תופעת ההפרגה הינה התפתחות לא רצויה של הגידול לעבר שלב הפריחה , דבר שעלול להביא להתרוקנות ראשי הבצל ולירידה במשקל היבול המשווק- תופעה זו איינה קשורה כלל ועיקר לאירוע הקרה.

כמו-כן, הואיל והמחלוקת בתיק נסבה בעיקרה על עניין שבמומחיות, הורה בית המשפט ביום 01.06.10 על מינוי מומחה מטעם בית המשפט וביום 15.06.10 הצדדים מסרו הסכמתם באשר לזהות המומחה בלבד.

ביום 21.02.11, הוגשה חוות דעתו של יעקב צפילביץ' מומחה מטעם בית משפט (להלן: "חוו"ד מומחה מטעם בימ"ש").

תצהיריהם של מר אלי מרגלית ומר עודד יפה הוצאו מהתיק, לאחר שלא התייצבו לדיון ההוכחות אשר התקיים ביום 20.12.12 – לבקשת ב"כ התובע.

4. תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, האירוע אירע ביום 15.01.08 ואילו הנתבעת שלחה שמאי מטעמה ביום 24.01.08 וזאת בניגוד לסעיף ז (1) לפוליסה.

התובע מבקש להעדיף את גרסתו לפיה, בשל מקרה הביטוח כל השדה קפא והפגיעה בנוף הגידול הינה בשיעור של 90% ( 100% פגיעה בניכוי ההפרגה שאיננה קשורה לאירוע בשיעור של 10% ). כמו-כן, מבקש התובע שבית המשפט יבכר את חוות דעתו של המומחה מטעמו מר עמוס רגב על פני חוות הדעת מטעם הנתבעת.

עוד מוסיף התובע, כי כל הבצלים נפגעו מהקרה וזו הסיבה שהמסמך המסומן כ- נ/17 אינו מתייחס למצב הבצלים התקינים, הואיל ולא היו כאלה.

כמו-כן, ניתן להתרשם ממת/5 (תמונות שצולמו על-ידי התובע ביום הקרה), כי כל השדה קפא למשך ימי הקרה ועדותו של מר דרור תומכת בכך.

עוד מוסיף התובע, כי הנתבעת לא הציגה ראיה לכך, כי שיעור הפגיעה בנוף הינו 50%, לא בכתב ולא בעל-פה, לתובע נודע על הערכת הנתבעת רק לאחר עריכתו של מסמך נ/17.

התובע מפנה לעדותם של מר אסף שמיר ומר נוח דרור, לפי עדותו של מר דרור, קיים דו"ח ממנו ניתן ללמוד על שיעור פגיעה בהיקף של 50%, הדו"ח מצוי בתיק התביעה של הנתבעת אך הדו"ח ותיק התביעה המלא שבידי הנתבעת לא הוצג לפניו.

לטענת התובע, על התנהלות זו של הנתבעת ניתן ללמוד מעדותו של מר שמיר (פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12, עמוד 19, שורה 28 ועמוד 20 שורה 4).

התובע טוען, כי לו היו מסמכים התומכים במסקנת הנתבעת לפיהם הנזק לחלקות הינו בשיעור של 50%, הנתבעת הייתה מציגה אותם, אך מאחר ואין מסמכים כאלה בידה ההנחה המתבקשת הינה, כי הנתבעת קבעה את גובה הנזק בשלב מאוחר יותר, שלא בהתאם להערכת השמאי.

לטענת התובע, העובדה, כי משקל הבצל הראוי לשיווק נמדד במשקל של 3.5 טון נותר זהה למשקל הבצל במועד השיווק (תאריכים 18.3 ו – 19.3) מלמדת על כך שהבצל הפסיק לייצר מוטמעים והפסיק להוסיף למשקלו בין אירוע הקרה לאירוע האסיף (מפנה לעדותו של מר רגב, מיום 06.01.13, עמוד 33, שורות 15-24).

עוד מוסיף התובע, כי אלמלא אירוע הקרה היה מוסיף הגידול ב- 20 ימים כ- 20% נוספים למשקלו ובהתאמה אם היה ממשיך הגידול ב- 50 ימים נוספים שיעור תוספת הגידול היה לפחות 50%.

בסעיף 8 לסיכומי התשובה משיב התובע, כי אין הוא טוען לנזק ראייתי אלא לטענתו הימנעות הנתבעת מלהציג מסמכים שלשיטתה מצויים בידה, יוצר חזקה כי אם היה במסמכים אלה כדי לתמוך בגרסתה הרי שהם היו מומצאים, ומשלא הומצאו חזקה כי המסמכים אינה תומכים בגרסתה. לכן, מבקש התובע להסיק כי טענת הנתבעת בדבר קביעה מיידית של השמאי בדבר 50% נזק לנוף הגידול אינה נכונה, וככל הנראה מדובר בעמדה שגובשה לצורך הגנה בלבד.

5. תמצית טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, חוות דעתו של מר רגב, מתבססת על עדות שמועה היות שחוות דעתו נסמכת על מסמכים של הנתבעת ותמונות שצולמו על-ידי התובע. כמו-כן, מר רגב לא היה בשטח בזמן אמת אלא רק חודשיים לאחר קרות מקרה הביטוח ביום 19.03.08 בתקופת האסיף.

הנתבעת אמתה את נזקי התובע באמצעות שקילה בזמן אמת, ממנה עולה כי שיעור היבול הראוי לשיווק הינו בין 3 ל- 3.5 טון לדונם. לכן, הערכת הנתבעת לפיה נגרם ליבול נזק בשיעור של 15%, מתיישבת עם הממוצע הארצי שנקבע בחוו"ד מומחה מטעם בית המשפט שהינו 5 טון לדונם.

אשר על כן, הערכת הנתבעת מחזירה את מצבו של התובע לקדמותו, אילולא אירעה הקרה ואילו עמדת התובע מטיבה את מצבו.

טענת התובע, לפיה אלמלא אירוע הקרה הגידול היה מוסיף 20% למשקלו, אינה מבוססת, שכן לפי עדותו של בני בלייר, זהו שיעור הגדילה המקסימאלי שהיה יכול חלק מהגידול שנפגע לגדול, בעוד חלקו האחר לא יכול לגדול כלל או יכול לגדול בהרבה פחות מכך.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי תקופת הביטוח הקבועה בפוליסה, אינה רלוונטית להערכת נזק הגידול אלא הנתון הרלוונטי הינו גיל הגידול (כמאה ימים) בעת אירוע הביטוח לעומת הזמן שנותר עד תום הגידול (כ-25 ימים לבצל אורי).

התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לצורך הוכחת תביעתו וממילא קבלת גובה הפיצוי שתבע, עדותו כבעל דין הינה עדות יחידה ואינה נתמכת בסיוע הנדרש לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971. נוסיף לכך, את העובדות, כי עדות המומחה מטעמו הינה עדות שמועה וכי לתובע זו הפעם הראשונה בחייו בה גידל בצל מסוג אורי. לעומת זאת, מבחינה ראייתית עמדתו של מר דרור ומר בלייר אשר הינם בעלי מומחיות בתחום הינה עדות קוהרנטית ואחידה.

לפי עדותו של מר דרור, לו העלווה הייתה נפגעת בשיעור של 100% צבעה היה צהוב ושטח הגידול היה נראה כמדבר ואילו מהתמונות ניתן לראות שצבע העלה הינו ירוק וכך גם שטח החלקות.

בעדותו של מר רגב ישנה סתירה; מחד, הוא מגדיר את שיעור הנזק לנוף ב- 90% בחוות דעתו ומאידך, בעדותו טען שמספר זה מבטא את שיעור הפגיעה בעלווה.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי טענת התובע, לפיה הנתבעת לא מילאה חובתה להודיע לתובע בכתב על ממצאי המעריך כאמור בסעיף ז' 1 לחוזה הביטוח הינה הרחבת חזית אסורה ושגויה מאחר שבמכתבה מיום 13.03.08 (נ/4), ציינה הנתבעת את אחוז הנזק שנקבע לגידול והוא 15% וכן התובע בעצמו מסתמך בתביעתו על טבלת ההמרה כפי שנקבעה על-ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענת התובע לפיה אי המצאת מסמך על-ידי הנתבעת לפיו שיעור הפגיעה הינו 50%, גרם לנזק ראייתי, מאחר שהתובע ויתר על עדים מטעמו אשר ייתכן והיה בידם לסתור טענה זו. כמו-כן, לו שיעור הנזק היה 100% מר דרור היה מציין בדו"ח הביקור (נ/8), נזק לעלווה "נזק מוחלט" ולא "נזק ניכר". כמו-כן, דוקטרינת הנזק הראייתי חלה בתביעות נזיקין ובעיקר תביעות שעניינן רשלנות רפואית ויש לה נפקות במצב של "תיקו ראייתי" וגם כאשר יש תחולה לדוקטרינה עמדת הנתבעת עדיפה ומסתברת יותר מעמדת התובע.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי חוות דעתו של מר צפילביץ' מומחה מטעם בית משפט תומכת בטענותיה של הנתבעת, לפיה הנזק שנגרם הינו 0.5 טון לדונם אשר מהווה נזק בשיעור של 12.5%.

6. דיון:

כדי לבחון את טענת התובע, לפיה הנתבעת ערכה חישוב שגוי/רשלני/מוטעה וזאת על-פי פרמטרים שגויים, יש לבחון את המסגרת הביטוחית שכאמור לגביה אין מחלוקת.

הפוליסה קובעת מספר פרמטרים ותנאים לקביעת גובה הנזק. הסעיפים הרלוונטיים לעניינו הינם:

סעיף ג- "התחייבות המבטח" 

סעיף 2 : בקרות מקרה ביטוח כתוצאה מנזק כמותי:

1. בקרות מקרה ביטוח לגידול המבוטח כתוצאה מנזק כמותי, יקבע המעריך את שיעורו של הנזק על פי היחס שבין היבול הניזוק והיבול הפוטנציאלי בחלקה הניזוקה, ותגמולי הביטוח יחושבו על פי מכפלת שיעור נזק זה בתקרת גבול אחריות המבטח, על-פי נספח 1 לחוזה.
2. המעריך יהיה רשאי לקבוע, על-פי שיקול דעתו הבלעדי, כי הנזק הכמותי שנגרם לגידול המבוטח כתוצאה ממקרה הביטוח הינו חמור ודינו כנזק מוחלט. במקרה זה יחושבו תגמולי הביטוח בהתאם למפורט בסעיף ג'1.

סעיף 18- יבול פוטנציאלי- היבול שעל פי קביעת המעריך היה צפוי להיקטף בשטח המבוטח אילולא ארע מקרה הביטוח, ביחס לנורמה המקובלת בענף בהתאם לאזור הגידול למין, לזן לתקופה ולשיטת הגידול הרלוונטיים.

סעיף ז'- קביעת המעריך:

1. לאחר שקבל המבטח הודעה על מקרה הביטוח, יישלח על ידו מעריך (להלן: "המעריך"), שיאמוד את הסיבות לנזק, שיעורו, שטח הגידול שניזוק, ותאריך הזריעה/שתילה. המעריך יודיע בכתב על ממצאיו למבוטח או לנציגו, תוך זמן סביר.
2. את המבטח תחייב הערכת נזק, שבוצעה על-ידי המעריך. למרות האמור לעיל, יוכל המבוטח להגיש למבטח במקביל הערכת נזק, שבוצעה על-ידי גורם אחר (להלן: "הערכה חיצונית") אך ורק בתנאי, שהודעה על מקרה הביטוח ניתנה למבטח על פי תנאי הפוליסה והתאפשר למעריך מטעם המבטח לאמוד את הנזק...".

בעניינו, אין מחלוקת לפיה, הנתבעת שלחה שמאי מטעמה ביום 24.01.08 בעוד מקרה הביטוח אירע ביום 15.01.08.

לדברי מר דרור, מטעם הנתבעת במסגרת עדותו בביהמ"ש לעניין זה, טען כי הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה בעומס שהיה באותה עת או המתנה להתגבשות הנזק והוא מניח שהביקור נערך בתיאום עם התובע (פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12, עמוד 22, שורות 16-20).

טענת התובע לפיה מדובר בשיהוי בלתי סביר, דינה להידחות, בין היתר משום שעיון בחוזה הביטוח איננו נוקב בפרק הזמן שבו על המבוטח לשלוח שמאי / מעריך ממועד הדיווח של המגדל - התובע, סביר להניח שהצדדים שניהם מודעים למשמעות של בדיקת האירוע על ידי מעריך מטעם הנתבעת , ככל הניתן במועד קרוב למועד קרות האירוע, כך פעל התובע וכך פעלה הנתבעת ( ביקור המעריך נעשה כ- 9 ימים לאחר הדיווח על האירוע) .

חיזוק לכך ניתן למצוא בראיות ובטענות הצדדים, כך אף עולה מטענות התובע :

ראשית, התובע אישר כי אירוע הקרה נמשך 3 ימים לערך (סעיף 11 לכתב התביעה).

שנית, מעדותו של מר רגב, המומחה מטעם התובע, עולה כי אירוע הקרה נמשך כ- 5 ימים (פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12, עמוד  31, שורות 25-27).

שלישית ועיקר, הודעת התובע לנתבעת, לפיה הנזק טרם התגבש אלא החמיר, לאחר ביקורו של השמאי מטעם הנתבעת ביום 24.01.08, בעקבות כך, נשלח השמאי פעם נוספת להעריך את הנזק לחלקות ביום 11.02.08.

האם המעריך מר נח דרור מטעם הנתבעת ערך את חוות דעתו לפי התנאים שנקבעו על-ידי הנתבעת בסעיף ז' 1 לפוליסה?

כאמור, לפי סעיף ז' 1 על המעריך לאמוד בחוות דעתו את הסיבות לנזק, שיעורו, שטח הגידול הניזוק ותאריך הזריעה.

עיון ב נ/ 8 – אותו מסמך שנערך על ידי מר נח דרור,  מעלה כי בחלקה נצפו סימני קיפאון על גבי העלווה ובהמשך לדו"ח מוסיף המעריך בזו הלשון:

"בעקבות הקפיאה נצפתה צניחה מוקדמת של עלי הבצל בגיל 97-102 יום עם התרככות צוואר הגבעול קודם זמנה , בגידול אובחנו נזקי נוף בשיעורים ניכרים.

בוצעה שקילת יבול (ברוטו) – 4.8 טון לדונם ובכלל זה- 3.5 טון לדונם של ראשי בצל מתאימים לשיווק".

עיון בדו"ח מעלה, כי הסיבה לקרות הנזק צוינה באופן ברור, אך הערכת השיעור לנזק נוף הבצל נעשתה באופן עמום על-ידי שימוש במושג סתום -"שיעורים ניכרים" אשר נתון לפרשנות מילולית ומספרית, שכן לכאורה, נזק בשיעור ניכר, יכול להתפרש כנזק חמור כהגדרתו בסעיף ז' 2 לפוליסה.

כמו-כן, עיון ב נ/9 דו"ח של השמאי נח דרור אשר נערך ביחס לאירוע הנזק הראשון, מעלה כי בדו"ח סיכום הביקור השמאי העריך את נזק הנוף בשיעור מספרי שאינו משתמע לשתי פנים וזאת באופן הבא:

"שיעור נזק הנוף נאמד בדגימות לכדי 75%-80%".

יוצא אפוא, לשיטת הנתבעת, כי לצורך אומדן נזק הנוף נערכות דגימות המתורגמות על-ידי המעריך לערכים מספריים וקביעה זאת נעשית בשלב כתיבת דו"ח "סיכום הביקור בשטח".

בעניינו, לא נערך אומדן כגון דא, חרף עריכת דגימות בשלב מאוחר יותר לצורך קביעת שיעור ההפרגה בחלקה, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא נעשה כן בעת עריכת דו"ח סיכום ביקור מיום 24.01.08 או בכל שלב מאוחר יותר, במיוחד כאשר התובע טען לנזק גדול יותר לנוף הבצל.   

לדברי מר נח דרור, שקילת היבול אשר פורטה בחוות דעתו נערכה, כדי לבדוק שאין סטיות בהערכה וכדי לבחון את מצב הנזק מיום האירוע למצב של החמרה עד כדי אבדן הגידול, יחד עם זאת, הדו"ח אינו כולל הערכת נזק אלא מתאר "נזקים ניכרים בלבד".

(פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12 עמוד 24, שורות 3-5, וכן עמוד 16, שורות 26-32).

בנסיבות העניין, על הנתבעת היה לבחון היטב את חוות הדעת ואף לברר עם השמאי מטעמה את משמעות הסעיפים והמונחים המקצועיים או לחלופין לערוך חוות-דעת משלימה, המבוססת על פרמטרים ברורים ומספריים ולהציגם בפני התובע, כל שכן כאשר עסקינן בנזק שהינו נזק כמותי.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה המכתב שנשלח לתובע ביום 13.03.08, עונה על תנאי סעיף ז' 1 לפוליסה. המכתב מהווה דו"ח סיכום חישוב תגמולי ביטוח וכולל סכומי פיצוי וממצאים לאחר שומות שונות שנעשו על-ידי הנתבעת וביניהן קביעת המעריך, כך עולה מעדותו של אסף שמיר, בזו הלשון:

"מה שמחייב אתכם לשיטתם זה קביעת המעריך מטעמכם?

ת.         בכפוף להוראות חוזה הביטוח.

ש.        מפנה לנ/9 קביעת המעריך לגבי אירוע הנזק הראשון?

ת.         לא. זה דוח ביקור בשטח מ-27.11.

ש.        אם כך, גם נ/8 זה לא דוח מעריך?

ת.         דוח ביקור בשטח שנמסר למגדל בזמן הביקור.

ש.        מפנה לפוליסה לעמוד 9 סעיף ז' קטן 1, ומצטט... מה זה הממצאים שהוא צריך להודיע למבוטח האם זה נ/8 נ/9?

ת.         נ/8 ו-נ/9 הם רק חלק מתיק התביעה שמח' התביעות מקבלת. המעריך אינו מחשב את הנזק. הם רק דף אחד מתוך טופס סיכום התביעה, לא הכל רשום בדף זה. זה דוח ממצאים שנמסר למגדל בשטח ומפרט ככל האפשר את מה שהמעריך מוצא ומוסר למגדל. מח' התביעות מקבלת תיק מסודר ובו קובע המעריך את הנזק הסופי. גם בנ/9 לא שילמנו 75% נזק למגדל."

(פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12, עמוד 19, שורות 20-32).

גם המעריך מטעם הנתבעת, מר נח דרור, בעדותו ציין כי ישנם מסמכים נוספים שנערכו על ידו ב"זמן אמת" שם נרשם שיעור הנזק לנוף המדוייק ואשר הועברו על ידו למי שאמון על כך אצל הנתבעת ותוייקו ב"תיק התביעה" של התובע ואולם הנתבעת לא טרחה לצרף עותק מתיקו של התובע כפי שזה מתנהל במשרדיה, על מנת לחזק את הטענה של המעריך מטעמה לפיה, נרשם באופן מפורש כי שיעור הנזק לנוף הינו 50%, מעבר לאמירה בעלמא לפיה, על פי מיטב זכרונו הוא ציין זאת בעל פה בעת הביקור בפני התובע- המבוטח.

בנסיבות אלו, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, הנתבעת לא פעלה בהתאם לחובתה על פי חוזה הביטוח ולא העבירה לידי התובע בכתב כל חוו"ד שיש בה כדי להעריך את שיעור הנזק לנוף הבצל על מנת שהתובע מצידו , ככל שהוא ירצה לחלוק על הקביעה, יוכל לפנות למומחה מטעמו להמצאת חוו"ד בזמן אמת , בכך למעשה פגעה הנתבעת ביכולתו של התובע להוכיח את תביעתו וממילא את הנזקים הנטענים על ידו.

שעה שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוזה הביטוח עליו חתומים הצדדים שניהם, אין היא יכולה להישמע בטענה לפיה, אין כל ערך לחוו"ד מטעם המומחה של התובע, אשר לא בדק את החלקה בזמן אמת, מייד לאחר האירוע אלא בעת האסיף בלבד, כשלושה חודשים לאחר מכן, בין היתר, נובע הדבר מכך, שלדידו של התובע, המעריך ציין בפניו כי הנזק לנוף הבצל הינו בשיעור של כ- 80% והיתרה הינה בשל תופעת ההפרגה, שאיננה קשורה כלל לאירוע הקרה.

חיזוק לגרסתו של התובע ניתן למצוא, בהתנהלות הצדדים שניהם, באשר המעריך מאשר את גרסתו של התובע לעניין, המחלוקת שהייתה בזמן הביקור הראשון לעניין תופעת ההפרגה וממילא שיעורה , בשל כך נערך ביקור נוסף ואף נעשו דגימות בחלקה לצורך "חילוץ" שיעורה של אותה תופעה, עליה הסכים בסופו של יום התובע, בעוד שביחס לשיעור הנזק בנוף הבצל, לא מצאתי כי אינדיקציה לאומדן גובה הנזק , במובן המספרי, כפי שניתן היה למצוא בדו"ח שהוצא על ידי אותו מעריך ממש מטעם הנתבעת , באירוע הראשון שאירע לחלקה אחרת של התובע וכאשר הצדדים חלוקים על גובה הנזק, ניתן היה לצפות, לכל הפחות כי הנתבעת תמציא את אותם מסמכים המאוגדים תחת "תיק התביעה" של התובע אצלה על מנת לגרום לקריסתה של גרסת התובע וממילא לחזק את גרסת הנתבעת.

סוף דבר, הנני קובעת שהנתבעת לא פעלה בהתאם לחוזה הביטוח שעה שלא מסרה לידי התובע דו"ח מעריך מפורט כדבעי, בהתאם לדרישות החוזה שבין הצדדים ובכך, פגעה בזכותו של התובע לפעול להמציא חוו"ד נגדית מטעמו לצורך הוכחת הנזק שנגרם לו בפועל וממילא ביכולתו להוכיח את תביעתו.

למרות שקבעתי, כי הנתבעת לא מסרה לתובע דו"ח מעריך מפורט כנדרש לפי סעיף ז' 1 לחוזה הביטוח, אבחן האם החישוב אשר נעשה על-ידי הנתבעת בוצע לפי פרמטרים שגויים או לחילופין באופן שרירותי?

עיון בטענות הנתבעת, לעניין אופן חישוב הנזק מעלה, כי ישנן אי דקויות בגרסת הנתבעת

ואפרט:

הנתבעת טוענת, כי מר דרור העריך את נזק האירוע השני בדיוק באותה טכניקה לפיה העריך את הנזק הראשון.  השוואה בין שתי חוו"ד, מעלה כי פני הדברים שונים, חוות הדעת לא נערכו באותו אופן ונוסחו בצורה שונה תוך כדי התייחסות לפרמטרים שונים, כאשר חוו"ד מיום 24.01.08 אינה מפרטת את שיעור הנזק וזו כאמור ליבת המחלוקת בין הצדדים.

כמו-כן, כדי לאשר את חישוב הנזק שבוצע על-ידי הנתבעת, משווה הנתבעת בין ממצאי שקילת היבול אשר בוצעה על-ידי מר דרור לבין ממצאי חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט. 

דרך החישוב הנ"ל אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של מר דרור בחקירתו הנגדית, לפיה שקילת היבול ביום 24.01.08 בוצעה, כדי לבדוק את מצב הנכס ביום הביקור (פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12 עמוד 24, שורות 3-5).

בהמשך הוסיף מר דרור, כי היבול אינו מהווה פקטור לקביעת הנזק, בזו הלשון:

"ש.      כלומר אתה לא יודע אם היבול שאמרת שנפגע בשיעור של 50% בנוף המשיך להתפתח או שיש לעדכן ולבדוק אם זה שונה שכן לא הייתה גדילה נוספת של הבצל בכלל?

ת.        זה לא תהליך מקובל. כי היבול לא גורם משנה. יש שיעור נזק, גבול אחריות לדונם ולא משנה אם קטף 5.5 טון או פחות. זה היה מעניין אם היה נותן את המידע רק כדי ללמוד מהמקרה אבל לא קיבלנו את זה. לעניין הביטוח זה לא משנה.

ש.        כלומר יכול להיות שאתה כותב שיעור נזק מסוים ומה שהוא קוטף הוא קוטף?

ת.        קבעתי שיעור נזק מסוים כתוצאה מהקרה ואחרי זה היו מחלות ובעיות גידול אחרות שכתוצאה מזה לא קטף בכלל בשדה, אבל בעיות שלא קשורות מהעניין."

(פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12, עמוד 26, שורות 2-9).

זאת גם עולה מעדותו של מר בני בלייר ואצטט:

נכון שהנזק לבצל מחושב בהתאם לפגיעה בנוף?

ת.         כן. אצלנו בקנת.

ש.        אם הנזק מחושב לפי פגיעה בנוף למה עשיתם שקילה של היבול?

ת.         כדי לדעת, שיהיה לנו מידע לאיזה שלב הגיע השדה בעת הנזק. אותו 8 בטבלה. כדי שאם יתברר אח"כ שהנזק מוחלט נדע איפה אנו עומדים.

ש.        השקילה נועדה לבחון את שלב הגידול?

ת.         לא. השקילה נעשתה כדי לדעת באיזה שלב נמצא השדה מבחינת המשקל, טונג'.

ש.        הפוליסה וחישוב הנזק נעשה בהתאם לשיעור הפגיעה בנזק הנוף?

ת.         אמת.

(פרוטוקול הדיון מיום 20.12.12, עמוד 16, שורות 26-32).

נראה כי בחינת עדויות העדים מטעם הנתבעת והאמור בחוזה הביטוח אינם מתיישבים האחד עם השני, כאשר הדבר יוצר כשל לוגי המוביל לחוסר בהירות ולכך שלא ניתן לחשב את שיעור הנזק לנוף הבצל, כפי שמבקשת הנתבעת לחשב ולא נותר אלא לבחון את מכלול העדויות וחוו"ד מטעם הצדדים כולם, לרבות חוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, שלא הוזמן על ידי הצדדים על מנת להיחקר על חוו"ד.

במה דברים אמורים ?

אין מחלוקת בין הצדדים, כי נחתם ביניהם חוזה ביטוח, אשר תנאיו חלים ואף האירוע שנגרם בגינו הוגשה התביעה שלפני, נחשב כאירוע לצורך הפעלת תנאי הפוליסה וממילא קבלת פיצוי – אם כך, כיצד יש לחשב את הפיצוי ?

פנייה לחוזה הביטוח מעלה את הדרך שבה יש לחשב את הנזק שעה שהנזק הינו בבחינת נזק כמותי, כפי שקרה במקרה שלפני, כאשר שיעור הנזק נקבע על פי היחס שבין היבול הניזוק והיבול הפוטנציאלי בחלקה הניזוקה, דהיינו, לצורך קבלת פיצוי יש צורך לדעת מהו אותו יחס בין היבול שניזוק בחלקה לבין היבול הפוטנציאלי – אותו יבול שעל פי קביעת המעריך היה צפוי להיקטף בשטח המבוטח אילולא אירע אירוע מקרה הביטוח, בהתאם לנורמה המקובלת לאזור הגידול, למין לזן לתקופת הגידול וכד'.

במקרה שלפני, המעריך מטעם הנתבעת, מר דרור, לא טרח להתייחס לכל אותם נתונים נדרשים, ממילא לא לפוטנציאל היבול בהתאם לנורמה המקובלת באזור הגידול , זן הגידול והתקופה- על נתון זה ביקשה הנתבעת ללמוד מהחוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר "אומצה" על ידי הנתבעת רק ביחס לנתון זה.

מר דרור, התייחס בדוח סיכום הביקור, אותו מסמך יחידי שנמסר לידי התובע בתום ביקורו מייד לאחר האירוע והוצג לביהמ"ש, לשקילה שבוצעה וקבע כי באותו מועד , קרי 24/1/08, קיים 4.8 טון לדונם יבול ובכלל זה, כ- 3-3.5 טון של ראשי בצל מתאימים לשיווק.

אם לא די בכך, הוסיף מר דרור בסיפא של אותו דוח, כי "סוכם על המשך מעקב לבחינת התאוששות משקל בחלקה".

דהיינו, המעריך מטעם הנתבעת, מכיר בחשיבות שיש למשקל היבול בחלקה, תוך התייחסות לגילה של החלקה והשלב שבו מצוי הגידול ( זה נקבע בהתאם למועד הזריעה של הבצל ).

חיזוק לכך ניתן למצוא בחוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר עוסקת רובה ככולה , לצורך חישוב הפיצוי, במשקל שניתן לשווק לפי טון לדונם אל מול השיווק שבוצע בפועל על ידי המגדל – התובע, בהתאם לנתונים שנמסרו למומחה על ידי התובע ( 3.5 טון לדונם).

המומחה איננו מתייחס כלל לאותה טבלת ההיפוך, טבלת ההמרה על פיה נוהגת הנתבעת לפצות , מבלי שיש לכך זכר כלשהו בחוזה הביטוח ואולם שעה שהתובע הסכים לכך, גם בעת שקיבל את הפיצוי בגין האירוע הראשון וגם ביחס לאירוע שלפני הרי שביהמ"ש לא יסטה ממנה ואולם כל זאת רק לצורך דרך החישוב, לאחר שייקבע שיעור הנזק לנוף.

אם לא די בכך, נראה כי עדויות העדים כולם מטעם הנתבעת ביחס לצורך בשקילה, אף הן מחזקות את החשיבות שיש לנתון זה והוא למעשה מהווה את המקור לטעות בחישוב כפי שנערך על ידי הנתבעת, כאשר זו למעשה הפחיתה פעמיים שיעור של 20% בבחינת כפל שלא היה בו צורך , פעם אחת הפחיתה הנתבעת שיעור של 20% מהחלקה בכללותה ( מ- 135 דונם) בשל שיעור ההפרגה שאיננה ברת פיצוי – עליה הסכים בסופו של דבר התובע ופעם שנייה, בעת שהתעלמה מהמועד שבו היה מצוי הגידול בעת קרות אירוע הביטוח אל מול השלב הסופי שבו בוצע האסיף, אותו נתון של יבול פוטנציאלי לצורך ביצוע החישוב, בהתאם לחוזה הביטוח.

מר נח דרור בעדותו אישר, כי ליבול בחלקה בעת קרות האירוע , כמו גם בעת שבוצעה השקילה, נותרו עוד כ- 20 ימים לצמוח וכי בתקופה זו יכול היה היבול לגדול בעוד כ- 20% ולהוסיף למשקלו , דהיינו, מר דרור אישר שהדרך הנכונה לביצוע החישוב הינה בדרך של הוספת 20% לצמיחת היבול והורדת 20% הפרגה ( ראה לעניין זה עמוד 24 לפרוטוקול מול השורות 14-24 ).

הנתבעת הפחיתה את שיעור ההפרגה, אשר הינה תופעה שנגרמה לחלקה ללא כל קשר לאירוע הקרה וממילא לא זכאי התובע לפיצוי בגינה, יחד עם זאת, התעלמה הנתבעת מהעובדה שהגידול טרם הסתיים וכי נותרה לו תקופה של כ- 20 ימים ממועד האירוע ובתקופה זו, אמור היה להתבצע אחת מהשתיים, היבול היה יכול לגדול, במובן של משקל – עניין שגם המעריך נתן עליו את הדעת עוד בעת הביקור הראשון שלו, או אז היה הדבר מהווה בהכרח אינדיקציה לנזק שנגרם לשיעור הנוף, או שהיבול לא הוסיף על משקלו, כפי שקרה בפועל, דבר המצביע על כך שבהכרח הנזק שנגרם לנוף הבצל הינו בשיעור ניכר של כ- 100% לנוף הבצל, בניכוי שיעור ההפרגה שהינו 20% , שאם לא תאמר כן, אין כל הסבר לפער בין שיעור ההפרגה שהופחת לבין היתרה שאמור היה המגדל לשווק, כבצל ראוי.

חיזוק לכך, ניתן למצוא במסמכים והנתונים שנמסרו והוכנו על ידי הנתבעת, השקילה שבוצעה במועד האירוע (עליה לא חזרה הנתבעת בעת האסיף – מסיבה השמורה עימה), התייחסה לגידול ברוטו בשיעור של כ- 4.8 טון וייבול ראוי של כ- 3-3.5 טון לדונם , כאשר היה צפוי , במקרה רגיל וטבעי – אלמלא אירוע הקרה, שהשדה יוסיף למשקלו עוד 20% דבר שלא קרה בפועל, באשר אין מחלוקת לפיה המגדל במועד האסיף הוציא 3.5 טון לדונם, דהיינו, בהכרח מעיד הדבר, על כך שהמוטמעים לא התפתחו, רק בשל הנזק שנגרם להם בעת אירוע הקרה.

העדים מטעם הנתבעת שהיו ערים לכך, ניסו ליתן לכך הסבר לפיו , יתכן שהסיבה בעטייה הגידול לא צמח הינה בשל תחלואים ו"בעיות אחרות" – כך ממש מבלי לציין אילו עוד בעיות יכולות היו להיגרם בתקופה של כ- 20 ימים, כאשר אירוע הקרה היה האירוע היחיד שאוזכר, מעבר לתופעת ההפרגה, ממילא אין ליתן ל"הסבר" זה כל משקל לצורך מתן פיצוי לתובע, אשר הגידול מבחינתו נפגע ונגרם לו נזק ביחס ליבול הפוטנציאלי שיכול היה השדה להניב אלמלא אירוע הקרה.

אם נוסיף לכך את מדגמי הצניחה וההפרגה שבוצעה על ידי הנתבעת בחלקה נשוא מקרה הביטוח מיום 11/2/08 – נ/17 הרי שממנה ניתן ללמוד על שיעור ההפרגה כ- 20% בעוד יתר החלקה הוגדרו תחת העמודה "תקינים", דהיינו, בדגימות שבוצעו על ידי הנתבעת, בחרה האחרונה לציין את שיעור ההפרגה שנצפתה על ידה במדגם לעומת שיעור התקינים, מבלי לעשות אבחנה אילו נפגעו בשל האירוע ואילו לא נפגעו כלל.

כאשר מר נח דרור נשאל על כך בחקירתו הנגדית, השיב כי משמעות העמודה "תקינים"הינה כל השאר שנפגעו באירוע הקרה, דהיינו, לטענתו כל היתר, בעת ביצוע המדגם, שלא הופרגו הינם "תק'ינים" כאלה שנפגעו באירוע הקרה, אולם כולם נפגעו בשיעור של 50% נזק לנוף – כפי טענת הנתבעת.

עדותו של מר בני בלייר, מטעם הנתבעת, בעניין זה , איננה מתיישבת עם עדותו של מר דרור, שכן לדבריו, העמודה "תקינים" כוללת הן את אלה שנפגעו מהקרה והן את אלה שלא נפגעו, דהיינו, אם נקבל את עדותו של מר בלייר, הרי שהיה מקום, בעת שבוצעה הדגימה , לערוך עמודה נוספת אשר מתייחסת לשיעור החלק שלא נפגע מהקרה , דבר שלא נעשה מבלי שניתנה לכך כל סיבה מניחה את הדעת, או שמא כפי שטוען התובע, לא היו כאלה שלא נפגעו מהקרה.

סוף דבר, העדים מטעם הנתבעת אישרו, כי ביקרו בחלקה לפני אירוע הקרה וציינו כי מדובר בגידול תקין ואף ניכר כי החלקה יפה, מלאה וירוקה, עוד אישרו כי הואיל והזריעה של הבצל הייתה בתקופה שאיננה התקופה המתאימה, כתוצאה מכך נוצרת תופעת ההפרגה וכי ישנה תופעה נוספת אשר מתאפיינת בהתרככות נוזלית של צווארי הגבעולים , אשר נגרמה במקרה זה כתוצאה מקפיאת הצמח – דהיינו כתוצאה מאירוע הקרה- על כך ניתן ללמוד מדוח הסיכום שהוציא המעריך, מר דרור בזמן אמת.

בעניין זה מצאתי מקום לציין, כי לא ברור הניסיון של מר בלייר במהלך עדותו לייחס את תופעת ההתרככות, שמופיעה בדוח הסיכום של מר דרור, לחלק מהתופעה הטבעית של הבצל כשהוא מגיע לפרקו – במיוחד בשל כך שאין מחלוקת לפיה, הבצל במקרה שלנו, במועד אירוע הביטוח לא הגיע לפרקו נותרה לו תקופה של כ- 25 ימים.

אכן התרככות צווארית של גבעול הבצל הינה תופעה טבעית של הבצל הגורמת לצניחה של הגבעול, אולם זאת כאשר הבצל מגיע לפרקו בחלוף תקופה של 120 ימים- דבר שלא קרה בעניינו, באשר אין מחלוקת לפיה, אירוע הקרה גרם לצניחה מוקדמת של צוואר העלים וממילא לצניחה הגוררת אחריה רקבון ונזק לעלווה וליבול – מר בלייר ניסה במסגרת עדותו לייחס את אותו נזק ל"גורם שאיננו שייך לקרה ..." – נסיון שנועד לכשלון נוכח כל הנתונים והמסמכים אשר כולם , ללא יוצא מן הכלל יצאו מבית היוצר של הנתבעת.

עיון בטבלה נ/17 מעלה, כי עורך הטבלה בחר לקרוא לה בשם : " מדגמי צניחה / הפרגה בחלקת בצל גלילות ", חיזוק לטענת התובע לפיה, המדגם בא לבדוק את שיעור ההפרגה אל מול תופעת הצניחה שנגרמה כתוצאה מהקרה , דהיינו, הדגימות רצו לבדוק את שיעור הפגיעה בחלקה ביחס לשתי התופעות שהינן שונות, האחת תופעת ההפרגה שאיננה ברת פיצוי אל מול תופעת הצניחה שהינה ברת פיצוי.

כעת נעבור לחישוב הנזק לפי הפרמטרים הבאים:

שטח החלקות- אין מחלוקת בין הצדדים, כי שטח החלקה המזרחית הינו 75 דונם ושטח החלקה המערבית הינו 60 דונם, סה"כ 135.

שטח שניזוק- תובע- 108 דונם לאחר הפחתה של 20% הפרגה (סעיף 26 לסיכומי התובע).

                       נתבעת- 108 דונם (נ/4) .

אחוז הפגיעה בעלווה-

נתבעת- 50% (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת +נ/11)

תובע – 100% ( לפי שטח של 108 דונם – לאחר הפחתת שיעור ההפרגה ) .

סוג אדמה- אינו במחלוקת- אדמה קלה (תובע-סעיף 26 לסיכומים, נתבעת-תצהיר של דויד יולס).

שלב הגידול- שלב מספר 8.

אחוז הפגיעה בראש הבצל לפי טבלת ההיפוך- נתבעת – 15% , תובע – % 50.

אחוז השתתפות עצמית- אינו במחלוקת, 7%- סעיף ח'1 לפוליסה.

סכום לפיצוי לדונם- אינו במחלוקת- 3,850 ₪  (ת/1 ו-נ/2).

לאחר שבחנתי את התנהלות הנתבעת , בהיותה גוף מבטח , אשר צריכה מצידה לשמור על התנהגות נאותה, כזו העולה בקנה אחד עם מבטח סביר, ממילא לעמוד בהתחייבותה בהתאם לחוזה ביטוח עליו חתמו הצדדים, נראה כי בהכרח ניתן להגיע למסקנה לפיה, האחריות הביטוחית לפצות את התובע – המבוטח נעשתה באופן חסר תוך שחישוב הפיצוי קיפח את זכותו של התובע לקבל את מלוא הנזק שנגרם לו כתוצאה מאירוע ביטוחי אשר מכוסה על פי הפוליסה, שעה שהנתבעת התעלמה מנתונים הכרחיים אשר עולים מהוראות חוזה הביטוח ומהשכל הישר והגיונם של דברים, תוך שהיא מבצעת למעשה כפל הפחתה בשיעור של 20% .

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי הנזק לנוף הינו בשיעור של 75% ( בהתאם לטבלת ההיפוך) והנזק ליבול, בהתאמה הינו בשיעור של 35% , בניכוי 7% השתתפות עצמית ( 28% ).

בהעדר כל אינדיקציה מטעם התובע לכך שהנזק ליבול היה 50% לפי טבלת ההיפוך, דהיינו, נזק של 100% לכל החלקה בשטח של 108 דונם, דבר המוביל לכך שהתובע יכול היה לשווק 7 טון, כאשר כל האינדיקציות בתיק מובילות לכך שלכל היותר היה יכול להוסיף על היבול 20% ( 6 טון), הנני קובעת כי הנזק ליבול הינו בשיעור של 35% ביחס לשטח של 108 דונם, לאחר ההפחתה של תופעת ההפרגה בשטח הכולל.

לפי הפרמטרים כאמור לעיל, על הנתבעת לשלם לידי התובע נזק בשיעור של 28% מתוך שטח של 108 דונם לפי סכום של 3,850 ₪ לדונם, סה"כ סכום של 116,424 ₪ , בניכוי סכום ששולם על ידי הנתבעת בסך של 34,301.84 ₪ .

לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

מעבר לסכום הפיצוי כאמור לעיל, נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע כדלקמן:

עלות חוו"ד מטעם התובע בסך של 5,000 ₪ + מע"מ , עלות שכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש כפי ששולמה על ידי התובע בסך של 2,000 ₪ + מע"מ, אגרות ביהמ"ש כפי ששולמו על ידי התובע ( יש לצרף אסמכתאות ביחס לביצוע התשלומים), שכר בטלה עבור המומחה מטעם התובע בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ) ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.