1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר עניינן הסכם לביצוע עבודה מיום 10/10/06 (להלן: "ההסכם") שנכרת בין התובע והנתבע שכנגד (להלן : "התובע") לבין הנתבע 1 ושני חקלאים נוספים בשם דוד גרינברג ובועז לויט (להלן: "גרינברג", "לויט" בהתאמה).

על ההסכם לא חתום הנתבע 2, אולם בכתבי בית דין (ראה לדוגמא סעיף 11 בכתב ההגנה) התייחסו הנתבעים להסכם כמחייב את שניהם וכאילו שני הנתבעים התקשרו בו. בהתאם, יתייחס פסק הדין שלהלן להסכם כמחייב את שני הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים").

תביעת התובע מתייחס ליתרת חוב שנותרה, לטענתו, בגין ביצוע עבודות. התביעה שכנגד מתייחסת לנזקים שנגרמו לנתבעים, לטענתם, כתוצאה מביצוע העבודות על ידי התובע באופן רשלני.

2. בהתאם להסכם, הוזמנו מהתובע עבודות: לחפירת 60 ס"מ בחלקות, איסוף האדמה, מילוי החסר באדמה מגוש א' ולאחר מכן פיזור האדמה על המילוי. כן היה אמור התובע לדאוג לגבהים זהים בכל החלקה, ולשיפוע לכיוון התעלה על גבול לבנון לפי מודד מוסמך.

בהסכם סוכם מועד לסיום העבודה, וכן תמורה על סך 145,000 ₪.

3. לטענת התובע, התמורה בגין העבודות אמורה הייתה להשתלם לפי תשלום בסך 14,500 ₪ לדונם, כאשר גודל כל חלקה ייקבע על ידי מודד מוסמך. התובע טען, כי בהתאם למדידה, חלקת הנתבעים עמדה על 8.398 דונם, ולכן סוכם על תמורה ביחס ל-8 דונם בסכום של 116,000 ₪. כמו כן ביקשו הנתבעים לטענת התובע, כי יבצע את העבודות בחלקה נוספת בגודל של 5.782 דונם ע"פ תמורה העומדת על סך 14,500 ₪ לדונם והיו אמורים לשלם עבור העבודות בחלקה זו סך של 89,610 ₪. בנוסף, הזמינו הנתבעים עבודות נוספות בסכום של 27,797 ₪.

הנתבעים שילמו לתובע סכום של 143,797 ₪, ולפיכך טען התובע, כי נותרה לנתבעים יתרת חוב בסכום של 89,610 ₪.

בתגובה לטענת הנתבעים בדבר איכות העבודות, טען התובע כי ביצע את העבודות כנדרש ובהתאם להנחיות שקיבל מהנתבעים.

4. הנתבעים הכחישו את טענת התובע כאילו התמורה סוכמה על סך של 14,500 ₪ לדונם, וטענו כי כאמור בהסכם, סוכם על סכום תמורה קבוע של 145,000 ₪ לביצוע העבודות בחלקות. הנתבעים טענו כי המדובר ב-5 חלקות, כאשר הנתבעים מחזיקים ב-3 חלקות, וגרינברג ולויט מחזיקים כל אחד בחלקה.

לפיכך היו אמורים גרינברג ולויט לשלם כל אחד סכום של 29,000 ₪ ואילו הנתבעים היו אמורים לשלם עבור חלקות סכום של 87,000 ₪ (3X29,000). לטענת הנתבעים, מאחר שהתובע התלונן כי היקף העבודה גדול מזה שהעריך מלכתחילה, הסכימו להוסיף סך של 1,000 ₪ לכל חלקה, דהיינו, היו אמורים לשלם 90,000 ₪ עבור 3 החלקות. הנתבעים הודו כי אכן ביקשו מהתובע לבצע עבודות בחלקה נוספת אשר רכשו, אלא שלטענתם גודלה של אותה חלקה היה 2.5 דונם ולא כנטען ע"י התובע וגם עבור ביצוע העבודות בה היו אמורים לשלם לטענתם סכום של 30,000 ₪.

לאור האמור, טענו הנתבעים כי התמורה בגין ביצוע העבודות ב-4 החלקות עמדה על סך של 120,000 ₪ ובתוספת מע"מ על סך של 138,600 ₪. מאחר שהוזמנה גם עבודה של הובלת אדמה חקלאית בסכום של 4,500 ₪, היו אמורים הנתבעים לשלם לתובע סכום של 143,797 ₪, הוא הסכום ששולם לתובע.

הנתבעים הפנו לכך שעל החשבונית השנייה ששילמו לתובע נרשם "סוף חשבון" ובכך טענו, אישר התובע כי לא נותרה להם יתרת חובה.

בתביעה שכנגד טענו הנתבעים כי העבודות בוצעו על ידי התובע באופן רשלני, כך שלאחר ביצוען, האדמה שקעה וזרימת המים נעשתה בכיוון ההפוך ולא לכיוון התעלה, כפי שהיו המים אמורים לזרום.

הנתבעים צירפו לתביעה שכנגד חוות דעת. אולם, כפי שיפורט, לאור הסכמת הצדדים למינוי מומחים מטעם בית המשפט, חוות דעת זו אינה מצויה עוד בתיק.

הנזקים שנתבעו בתביעה שכנגד הינם בגין הצורך בהוספת חומר מילוי בהתאם להצעות מחיר שצורפו לתביעה שכנגד.

5. בהתאם להסכמת הצדדים מונו ע"י ביהמ"ש 2 מומחים – המודד סוהיל סאבא והאגרונום יגר נבו. המומחים המציאו את חוות דעתם לתיק. הצדדים לא ביקשו לחקרם על חוות דעתם.

מטעם התובע העיד התובע וכן לויט. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 וגרינברג.

דיון:

6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבפניי ולאחר שאף התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות העדים, שוכנעתי כי דין שתי התביעות להידחות.

בראשית הדברים אציין כי בהתאם לתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, משממונה מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין, לא רשאים עוד הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם ואף חוות דעת שהגישו קודם למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, יראו אותם כאילו לא נתקבלו כראיה. לפיכך, חוות הדעת מטעם הצדדים, אינן מהוות עוד ראיה בתיק ולא ברור לי כיצד צורפו לתצהירי הצדדים. מכל מקום כאמור, חוות דעת אלו אינן עומדות עוד בפני ביהמ"ש ואין להתייחס אליהן, אלא רק לחוות דעת המומחים מטעם ביהמ"ש.

7. גובה התמורה עבור ביצוע העבודות -

אינני מקבלת את גרסת התובע כאילו התמורה סוכמה לפי מחיר לדונם בהתאם למדידה שתערך בסיום העבודות. בהסכם נרשמה התמורה במפורש: "צד ב' מתחייב לשלם עבור העבודה 145,000 ₪". בניגוד לנטען ע"י התובע, כאילו התמורה אמורה הייתה להקבע ע"פ מדידה בפועל ומחיר לדונם, הרי שבהסכם נקבע כאמור במפורש מחיר כללי ללא כל אזכור לגודל חלקה ומחיר לדונם. בניגוד לעמדת התובע ההתייחסות היחידה בהסכם "למדידה" הינה לעניין השיפועים ולא לעניין גודל החלקות: בהמשך לחובת התובע לדאוג לגבהים זהים נאמר בהסכם כי התובע צריך לדאוג: "לשיפוע לכיוון התעלה על גבול לבנון לפי מודד מוסמך" הנה כי כן, "המודד" הוזכר בהקשר לביצוע השיפוע ולא ביחס לגודל החלקות.

גם התובע עצמו הודה בחקירתו כי ביצוע העבודה לפי מדידה של מודד התייחסה למדידת גבהים ולא לגודל כל חלקה.

ראה בעמ' 11 לפרוטוקול:

"ש. אתה התחייבת לבצע את העבודה לפי מדידה של המודד?

ת. שייתן לי את הגבהים של השטח, שיפועים, כמה צריך למלא חומר."

ובהמשך: "ש. אמרת שהיית צריך לבצע את העבודה על סמך המדידה.

ת. למלא את השטח על סמך המדידה."

כלומר, אפילו כיום התובע מתייחס למדידה שנדרשה כמתייחסת לגובה השיפוע, כפי שאכן סוכם בהסכם. אילו הייתה התמורה אמורה להיות משולמת לפי מדידת גודל שטח בפועל בכל חלקה, ברי כי היה נאמר בהסכם כי המדידה תעשה גם ביחס לגודל החלקות ולא רק ביחס לגבהים ושיפועים.

לפיכך, לא ברור לי כיצד טען התובע בסיכומיו כי "נקבע כי המודד יקבע את המדידה המדויקת של כל שטח של כל חקלאי" (סעיף 4 לסיכומי התובע). המדידה עליה הוסכם ע"פ ההסכם , הינה מדידת השיפוע בלבד.

גם בחשבונית 1655 נרשם והתובע חתם: "יצירת שיפוע לפי תכנון מודד לכוון תעלת ניקוז", כלומר, המדידה התייחסה לשיפוע בלבד והתשלום לא היה אמור להשתלם ביחס למדידת גודל החלקות.

המדידה של השטח נערכה בסופו של דבר לאחר ביצוע העבודות וגם בכך להצביע שלא הוסכם על תשלום לפי מחיר לדונם, שהרי במקרה כזה, היתה המדידה מתבצעת מראש והמחיר היה נקבע בהתאם ולא מחיר גלובלי מראש כפי שנקבע.

בהתאם לסעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 בנוסחו דהיום (לאחר תיקון מס' 2 מינואר 2011):

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

בהתאם לרע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ. סהר חברה לתביעות בע"מ ואח' נקבע כי גם התיקון לחוק היווה למעשה אימוץ השיטה הפרשנית שהונהגה עוד קודם לכן בעניין אפרופים (ע"א 4628/93 ובדנ"א 2045/05 בעניין מגדלי הירקות) ולפיה, יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית בהתאם ללשון החוזה ונסיבותיו, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות.

במקרה דנן לשון ההסכם אינה מותירה מקום לספק. לא נזכר בהסכם, בכל צורה שהיא כאילו הסכום של 145,000 ₪ הינו רק הערכה ראשונית, או כאילו אמור להשתנות ולהתעדכן לפי מדידה.

אציין כי גם מתצהיר מר לויט לא עולה כי סוכם מראש למחיר לדונם ע"ס 14,500 ₪. מר לויט הצהיר בסעיף 4 לתצהירו כי בהסכם לא נכללו עניינים כגון: "כמה יחוייב כל חקלאי ועבור מה" אלא רק ש"הצדדים יחוייבו לפי מחיר של דונם אדמה בהתאם למדידת מודד, כאשר לפי התוצאה בפועל שילמתי סך של 14,500 ₪ עבור דונם לפי הסיכום של המדידה" (הדגשה שלי ר.א), כלומר, לגישתו לא סוכם מראש בהסכם מה גודל השטח ומה העלות לדונם, אלא רק כי תבוצע מדידה ובהתאם ישולם ובפועל לפי סך התשלום ששילם "לפי התוצאה בפועל" (ראה בסעיף 4 לתצהירו), התברר, כי שילם סך של 14,500 ₪ לדונם.

מובן כי לגרסה זו לא רק שאין כאמור בסיס בלשון ההסכם, אלא שאף אין כל תכלית הגיונית, כלכלית, או עסקית, על פיה היו מסכימים החקלאים להתחייב בהסכם מבלי לדעת מראש את הנתונים על פיהם יחוייבו. ודוק, אין חולק כי את מדידת גודל השטח ערך התובע גם לשיטתו, לאחר ביצוע העבודות.

8. גם החשבוניות שצורפו לתצהיר התובע, לא תומכות בגרסתו: באופן תמוה, החשבונית היחידה בה פורטו מס' הדונמים והמחיר לדונם הינה חשבונית 1666 שהוצאה ללויט. לטענת התובע, בחקירתו, לא פרט בחשבוניות שהוצאו לנתבעים את הנתונים הנ"ל שכן ביקשו ממנו לא לפרטם משיקולי מס. אלא שהתובע העיד (ראה עמ' 12 לפרוטוקול) כי גם לגרינברג, כמו ללויט, לא היה אכפת שיפרט את הנתונים בחשבונית. בכל זאת בחשבונית 1656 שהוצאה לגרינברג אין זכר לנתונים אלו. ויודגש ע"פ עדות גרינברג, התובע הוא שרשם את החשבונית. במועד שהוצאה החשבונית, כבר ידע התובע מה גודל חלקתו של גרינברג, ולמרות זאת, כאמור, בחשבונית זו, לא צויין מס' הדונמים והמחיר לדונם.

זאת ועוד החלקה של לויט, לגישת התובע, עמדה על שטח של 3.166 דונם ואולם, הסכום ששולם ע"י לויט בהתאם לחישוב הנטען התייחס ל-2.5 דונם בלבד, כשלטענת התובע עשה ללויט הנחה של חצי דונם. הנחה זו תמוהה משמדובר על סכום של מעל 7,250 ₪!!!

זאת ועוד, בתצהירו בסעיף 33 התייחס התובע לחיוב הנתבעים ע"פ 14,500 ₪ כולל מע"מ לדונם. כך חישב עבור 8 דונם תמורה בסך 116,000 ₪, בעוד שמחשבונית 1666 שהוצאה ללויט עולה כי החיוב נעשה ע"פ 14,500 ₪ לא כולל מע"מ לדונם ולאחר מכן הוסף סכום המע"מ.

גודל החלקות באופן כללי (8.398 לנתבעים, 3.166 ללויט, 2.687 לגרינברג), תומכת בטענת הנתבעים ובטענת גרינברג כי החלוקה בין החקלאים הייתה כזו המתייחסת לחלוקה גסה על פיה חלקת הנתבעים גדולה כ-פי 3 מהחלקה של לויט ומהחלקה של גרינברג.

טענת התובע בסיכומיו, כאילו יש לערוך את החישוב ביחס לגודל שתי החלקות של הנתבעים, אינה רלוונטית, שכן בעת שנערך ההסכם עדיין לא הוסכם על העבודה בחלקה הנוספת. לפיכך, החלוקה בין החקלאים נעשתה בהתייחס לחלקת הנתבעים בשטח של 8.398 דונם. חלוקה התואמת כאמור, את היחס בין החלקות.

גם החשבוניות שהוצאו לנתבעים תומכות בגרסת הנתבעים, על פיה המדובר היה בתשלום של 29,000 ₪ לכל חלקה בתוספת 1,000 ₪, העלאה מוסכמת סה"כ ל-4 חלקות (לאחר תוספת החלקה הרביעית) - 120,000 ₪ ובתוספת מע"מ 138,600 ₪. לסכום זה התווסף סכום של 4,500 ₪ המופיע מפורשות בחשבונית 1655 ביחס ל"הובלת אדמה חקלאית" - סה"כ 143,798 ₪. טענת התובע כי מדובר היה בעבודות נוספות בסכום של 27,797 ₪ תמוהה נוכח העובדה שבחשבוניות 1655 ו- 1634 שהוצאו לתובעים פורטו עבודות, אך לא צויין שמדובר בעבודות נוספות (מלבד הסך של 4,500 ₪ שהודגש כי הינו ביחס להובלת אדמה). זאת בעוד שבחשבונית ללויט, 1666, נעשתה הפרדה מפורשות בין העבודות לבין עבודות אחרות של ניקוז וחריש.

9. אם לא די בכל האמור, התובע חתם על החשבונית השנייה לנתבעים, חשבונית 1656, בה צויין מפורשות "סוף חשבון". התובע טען כי לא הוא רשם את הכיתוב בחשבונית אך אישר בעדותו כי חתם עליה. התובע לא הכחיש כי ראה את הכיתוב "סוף חשבון" אלא שלטענתו חתם כי היה זקוק לכסף: "לא הייתה לי ברירה, הייתי זקוק לכסף, אז חתמתי לו שזה חשבון סופי, זה חתימה שלי. אני אישרתי את מה שהוא כתב". (עמ' 13).

ההלכה הינה כי אדם החותם על מסמך, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך, או לא ידע על מה חתם (ע"א 325/88 טווילי נ. מנוחה לזקנים בני ברק פ"ד מ"ד (1) 341).

במקרה דנן, כאמור, התובע אפילו לא טען כי לא ידע מה כתוב, אלא אישר שראה והבחין כי נרשם על החשבונית "חשבון סופי", אלא שלטענתו, חתם כי היה זקוק לכסף. בעניין זה אפנה לדברי ביהמ"ש בע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ. מנצור פ"ד ל"ד (4) 29:

"מאידך גיסא, לא ניתן להישען על הטענה הנ"ל אם החותם הבין כי מדובר על מסמך המתיחס, למשל, לעסקה בקשר לנכס פלוני, אך שגה באשר לתוצאותיה המשפטיות של העסקה או באשר להוראות המפורטות הכלולות במסמך. אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים."

התובע ראה והבין את הכיתוב "חשבון סופי" ובכל זאת בחר לחתום ולאשר את האמור ולפיכך אין לקבל טענתו כי אין בחתימתו כדי לחייבו.

לאור כל האמור שוכנעתי כי לשון ההסכם בדבר תמורה בסך של 145,000 ₪ היא המשקפת את הסכמת הצדדים ועל פיה סוכם על מחיר גלובלי לחלקות. חלוקת התמורה לתשלום בין 3 החקלאים (הנתבעים, גרינברג ולויט) נעשתה בהתאם לחלקם היחסי בחלקות. לא מצאתי כל בסיס, או ראיה, אשר תטה את מאזן ההסתברויות לטובת גרסתו של התובע (עליו מוטל נטל ההוכחה), על פיה סוכם על מחיר של 14,500 ₪ לדונם לפי מדידה עתידית, ולפיכך דין התביעה להידחות.

10. התביעה שכנגד – ע"פ חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס סוהיל סאבא, מדובר בחלקת אדמה נטועה עצי תפוח, כשצמוד לגדר הצפונית קיימת תעלת ניקוז ראשית . בשטח קיימות גדודיות ומעליהם נטועים עצי תפוח כשבין שתי גדודיות רצופות קיימת תעלה (תעלה משנית). הפרש הגובה הקיים בין ראש הגדודית לתעלה נע בין 0.3 ל-0.4 מ' למעט במקומות שהגדודיות שקעו. התעלה המשנית אמורה לנקז את מי הנגר הנאספים ברוחב של פנים של שתי גדודיות רצופות ולאורך מכיוון דרום לצפון עד תעלת הניקוז הראשית.

ע"פ מדידות שערך המומחה כ- 0.35-0.5 מהמדרון הכללי של התעלה בצד הדרומי קיים שיפוע ושאר המדרון לכיוון צפון השיפוע כמעט 0. מחוות דעת המומחה עולה כי בעיית הניקוז אליה הפנו הנתבעים ממילא לא יכלה להיפתר ע"י העבודות שהוזמנו מהתובע, וזאת בשל תנאי המקום והטפוגרפיה בשטח. המומחה בדק האם, חפירה או, הוספת אדמה חקלאית (הן העבודות שהוזמנו מהתובע), יכולות לגרום לשיפוע אחיד בתעלות המשניות (תוך שמירה על יציבות העצים ועקרון הגדודיות). המומחה קבע כי כדי לגרום לשיפוע אחיד אין די בחפירה והוספת אדמה וקודם לכך היה צריך להחליף(?) קרקע ברוחב 1 מ' ועומק 0.5 מ'. אולם לא ניתן לעשות זאת, שכן פעולה זו תגרום לחלחול ופגיעה ביציבות העצים ושורשיהם.

המומחה הוסיף והציג פתרון נוסף בדמות חפירת תעלה בתעלה המשנית במידות המצוינות בחוות דעתו ואולם, קבע כי: "בשל אילוצים טפוגרפיים קיימים בשטח ובכלל זה גובה תחתית התעלה הראשית שהינה גבוה מגובה תחתית התעלה המתוכננת, לא ניתן לבצע גם את התעלות כאמור". לאור האמור קבע המומחה, כי לאור המגבלות בשטח, לא ניתן להציע פתרון לתיקון המצב הקיים.

מחוות דעת זו עולה בבירור המסקנה כי בביצוע העבודות שהוזמנו מהתובע לא היה ממילא כדי לגרום לפתרון בעיית זרימת וניקוז המים. לפיכך, ממילא אין לקבל את טענת הנתבעים, כאילו פיזור אדמה הוא שיפתור את הבעיה הנטענת.

גם ע"פ חוות דעת המומחה הנוסף, האגרונום – יגר נבו, ביצע התובע את העבודות כפי שהוזמנו ממנו (סעיף 9 לחוות הדעת). ע"פ קביעת המומחה בסיורו בחלקה ראה כי קצות השורות (במורדן לכיוון התעלה המאספת) נמוכות משפת התעלה, וכך נמנע הניקוז מהן לתעלה. אולם לכך אחראי לדעתו, הקבלן שנקרא לבצע את יצירת הגדודיות. לאור קביעה זו שבמומחיות, ברי כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם כאילו הקבלן ביצע עבודות של גדודיות בלבד ולכן שקיעת האדמה לא קשורה לעבודה שהוא ביצע (סעיף 25 לסיכומי הנתבעים). הרי המומחה כאמור, קבע במפורש כי האחריות להפרש בגבהים המונע ניקוז ראוי הן דווקא כן הגדודיות!!

המומחה הוסיף כי בסיום עבודתו של התובע לא נמצא בה פגם והגורמים לנזקים לעצים לא קשורים לעבודות (ראה בפרק סיכום בסעיף 6). אציין כי בכתב התביעה לא נתבע כלל סעד של אבדן יבול. האגרונום מונה לאור הסכמת הצדדים למינויו, אולם ברור כי אין בכך כדי לפתוח חזית חדשה. יחד עם זאת והגם שמרבית חוות דעתו של המומחה מתייחסת לנזק לעצים ואינה רלוונטית לפיכך למחלוקת נשוא התביעה שכנגד, יש עדיין במה שנאמר בה כדי לתמוך בכך שהתובע ביצע את העבודות כראוי וכפי שהוזמנו ממנו.

בקביעה זו של האגרונום, בתוספת האמור בחוות דעתו של המומחה המנהדס, כאילו המדובר בבעיה טופוגרפית אשר ממילא בעבודות שהומנו לא היה כדי לפתרה (אלא היה צריך לחפור תעלות כפי שהוסבר בחוות הדעת), יש כדי להביא לדחיית התביעה שכנגד. לא הוכח שהתובע התרשל בביצוע העבודות וכאילו בגין התרשלותו יש צורך במילוי אדמה נוספת בהתאם להצעות המחיר שצורפו.

על פי ההלכה הפסוקה, לחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר עצם מינויו על ידי בית המשפט יש כדי להצביע על היותו מומחה נטרלי ואובייקטיבי, קיימת עדיפות על חוות דעת מוזמנות מטעם מומחי הצדדים.

לעניין זה נפסק בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי ואח' (לא פורסם) כי: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ההדגשה שלי ר.א)

המגמה הינה לא לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט, בהעדר טעות בולטת או כשאין המדובר במקרה חריג ויוצא דופן (ראה גם ע"א (חיפה) 3124/06 לוליאן אברהם ואח' נץ סוהיל סאבא מהנדס בניין ואח', ע"א 2609/04 פסגות זכרון ונוף זכרון בע"מ ואח' נ. גלעד סמדר ואח'.

משמונחות בפני חוות דעתם של האגרונום ושל המהנדס, ומשהנתבעים לא ביקשו לחקרם ולא סתרו את חוות דעתם, אינני מוצאת כי ניתן לקבל את עמדתם כי אופן ביצוע העבודות ע"י התובע הוא שגרם לזרימת המים בכיוון ההפוך משקיעת האדמה.

לאור האמור גם דין התביעה שכנגד להידחות.

לסיכום, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.