בענין הבקשה לתיקון התביעה, מעלים הנתבעים מספר נימוקים להתנגדותם.

ראשית, כי התובעת יכולה היתה כבר בכתב התביעה המקורי לבקש את אשר היא מבקשת עתה.

בענין זה טוענת התובעת – וייתכן אולי שיש ממש בדבריה – כי כוונתה מלכתחילה היתה, ככל שמדובר בסעד האכיפה מול המינהל, לבקש לאכוף על המינהל לחתום עמה על הסכם פיתוח/חכירה. דא עקא, אם אכן זו היתה הכוונה, הרי שהתובעת לא השכילה להוציא כוונתה מן הכח אל הפועל, שכן, ברור לחלוטין כי סעיף הסעדים בכתב התביעה איננו כולל את הסעד האמור. מכל מקום, אני מביא בחשבון את טענת התובעת כי זו היתה הכוונה מלכתחילה (טענה אשר התובעת, בבקשת התיקון, הרבתה בראיות להוכחתה), ועל כן אין להחמיר עמה בטענה כי את המבוקש היום יכלה לבקש מלכתחילה.

שנית, נטענה טענת שיהוי, באשר הבקשה הוגשה בעיצומו של שלב ההוכחות. על כך אשיב כי בקשה מסוג זה ניתן להגיש בכל עת, אפילו אחרי גמר שלב ההוכחות, ואפילו בשלב הערעור. ה"שיהוי" במקרה זה בוודאי איננו כזה שיש בו כדי להצדיק דחיית הבקשה.

שלישית, נטענה טענת חוסר תום לב. בענין זה אומר בקצרה כי לא ראיתי כל חוסר תום לב מצד התובעת בהקשר של בקשת התיקון.

רביעית, נטענה טענת מעשה בית דין כלפי התובע 2. אלא שבקשת התיקון היא בקשתה של התובעת 1 לבדה. בכל מקרה, אינני רואה את הרלוונטיות של טענה זו לבקשת התיקון.

למותר לציין כי טענות הגנה לגופם של דברים תוכרענה בפסק הדין, ואין מקומן בשלב הנוכחי.

כידוע, הגישה לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, וביהמ"ש נוטה בד"כ להיעתר לבקשות כאלה כדי שיוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, ולא ייאלץ לדחות תביעה מטעמים לא ענייניים כגון שהתובע שגה בניסוח התביעה או הסעד המבוקש.

אינני מקבל הטענה כי מדובר במקרה דנן בתיקון ניסוחי בלבד. שינוי או הוספת סעד שלא נתבקש (ואולי צודק הטוען שבעצם מדובר כאן בעילה חדשה) הוא ענין מהותי.

לסיכום, אני נעתר לבקשה ומורה לתובעים להגיש עד יום 23.9.12 כתב תביעה מתוקן. התיקון מותנה בכך שהתובעת תשלם לנתבעים 1, 2 הוצאות בסך 2500ש"ח, ולנתבע 3 הוצאות בסך 2500ש"ח, וזאת עד ולא יאוחר מיום 23.9.12.

אם הנתבעים או מי מהם מתכוונים להגיש כתבי הגנה מתוקנים, יעשו כן עד יום 11.10.12.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים בפקס ובדואר.