1. לפניי בקשת התובעת – המועצה הלאומית למניעת תאונות (בפירוק) לפטור אותה מתשלום המחצית השנייה של האגרה.
2. התובעת הגישה תביעה כנגד המשיבה על סך של כ-100,000,000 ₪, בה נטען כי התובעת נבחרה לספק שירותי ניהול ותפעול של קורסי חובה שנדרשים לעבור נהגים חדשים ונהגים שעברו עבירות תנועה וכי על פי ההסכם בין הצדדים היה על המשיבה לזמן נהגים לקורסי החובה ולאכוף עליהם את השלמתם וכן להתלות את רישיונם של נהגים אשר לא עברו את ההכשרה המתחייבת. עוד נטען בתביעה כי בפועל לא פעלה המשיבה כאמור ולא אכפה על נהגים את ההשתתפות בקורסים, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת נזקים כבדים.
3. התובעת הגישה בקשה לפטור מאגרה, אשר נדחתה בהחלטת כב' השופט ד' מינץ מיום 2.5.10, לאחר שנקבע כי התובעת לא הצליחה להניח את הדעת שאין ביכולתה לגייס את סכום האגרה וכן התקשתה לשכנע כי היא זכאית לתבוע את הסכום הנתבע על ידה.
4. בעקבות זאת הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בו הופחת סכום התביעה לסך של 30,000,000 ₪, ושילמה את המחצית הראשונה של האגרה בגין סכום זה.
5. מאז הגשת התביעה נקלעה התובעת להליכי פירוק.
6. כיום עותר המנהל המיוחד לפטור את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה. בבקשה נטען כי קופת הפירוק ריקה כמעט לחלוטין ולא צפויים להתקבל בה כספים נוספים. נושי החברה הם עובדיה, כך שגם הם לא יממנו את הוצאות האגרה.
7. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הוכחת קיומה של עילת תביעה משמעותה גם הוכחת קיומה של עילה ביחס לסכום הנתבע, ובענייננו אין בסיס לתביעה שהוגשה, ודאי שלא בסכום שנתבע על ידי התובעת. המשיבה מפנה בהקשר זה להחלטתו הנזכרת של כב' השופט מינץ בה נקבע כי הסעד הנתבע איננו מבוסס דיו.

עוד לטענת המשיבה, בעבר התובעת מצאה את האמצעים הנדרשים לשלם למומחה מטעמה. התובעת אף לא טענה דבר ביחס לפניות לגורמים קרובים אלא "הניחה את המבוקש" כי העובדים לא ייאותו להשתתף באגרת ההליך, ומשכך לא הרימה את הנטל להראות מאמצים לגייס כספים מסביבתה הקרובה. עוד נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר.

1. בתשובת המנהל המיוחד לתגובת המשיבה נטען כי עם כניסתה של התובעת להליכי פירוק נבחנו סיכויי התביעה על ידי המנהל המיוחד, כנוס הנכסים הרשמי ובית המשפט המחוזי בתל אביב, ורק לאחר שאלו שוכנעו בסיכוייה הגבוהים של התביעה ניתן לתובעת היתר להמשיך בהליך. המנהל המיוחד מציין כי טרם פירוקה שילמה התובעת את המחצית הראשונה של האגרה וכן הפקידה בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה.

עוד לטענת המנהל המיוחד, כיום התובעת מצויה בפירוק ולא ניתן להשליך ממצבה טרם פירוקה למצבה כיום. עובדי החברה אשר הגישו תביעות חוב הציגו בפני המנהל המיוחד טענות בדבר מצב כלכלי קשה ביותר ופנייה לבאי כוחם ביחס לתשלום האגרה נדחתה מכל וכל.

1. תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה". על המבקש פטור מתשלום אגרה להוכיח, אפוא, שני תנאים מצטברים – כי אין ביכולתו לשאת בתשלום האגרה וכי ההליך מגלה עילה.
2. החלטת כב' השופט מינץ אשר דחתה את בקשת התובעת לפטור מאגרה ניתנה, כאמור, בשנת 2010. ביום 30.10.14 ניתן בעניינה של התובעת צו פירוק. מתדפיס חשבונה של התובעת אצל הכנ"ר עולה כי קופת הפירוק כמעט ריקה. בהינתן העובדה שנושיה של התובעת הם עובדיה, אין להניח כי אלו יוכלו לממן את אגרת המשפט. נראה, אפוא, כי אין ביכולתה של התובעת לשלם את המחצית השנייה של האגרה.
3. על פי הפסיקה, במסגרת שאלת קיומה של עילת תביעה יש להידרש גם לגובה הסכום הנתבע, ומקום בו סכום התביעה מוגזם יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה (ראו בש"א (מחוזי חי') 5107/00 יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (פורסם במאגרים, 12.6.2001); רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (פורסם במאגרים, 26.8.2007); רע"א 7659/14 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' רופל (פורסם במאגרים, 11.2.2015)).

בזהירות הנדרשת אומר כי אמנם ספק בעיניי אם התובעת הוכיחה עילת תביעה ביחס למלוא הסכום הנתבע בכתב התביעה המתוקן. יחד עם זאת, אין לומר כי התביעה כולה נטולת בסיס. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהתובעת כבר שילמה את המחצית הראשונה של האגרה בסך של למעלה מ-300,000 ₪, אני פוטרת אותה מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ז, 01 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.