ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, לאחר שנשמעה חקירה קצרה של אחד העדים, וב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

כן הוסכם כי בית המשפט יהיה רשאי לפסוק כל סכום שינוע בין 50,000 ₪ ל-250,000 ₪.

1. בעקבות אי עמידת התובעים בתשלומי המשכנתא נפתח נגדם תיק הוצל"פ למימוש משכון.

2. לאחר פתיחת התיק (ביום 22/5/00) נחתם כתב התחייבות על ידי התובעים לפיו עוכב נגדם הפינוי תוך שהתאפשר להם למצוא קונה לנכס בפרק זמן של 120 יום מחתימת כתב ההתחייבות. ביום 22/8/00 פנו התובעים לכונס וביקשו הארכת התקופה למכירת הבית.

3. התובעים טוענים כי במהלך התקופה הנ"ל מצאו רוכש לבית במחיר של 571,000$ (להלן: "הרוכש").

כן נטען כי הרוכש הסכים לאפשר לתובעים להמשיך ולהתגורר בבית לתקופה בת שנה (תקופה ששוויה בכסף הינו 12,000$), ואף הוסכם בינם לבין הרוכש כי התובע (שהיה במועד הרלבנטי בעל עסק לשיפוצים) ידאג לשיפוץ הבית תמורת סכום נוסף של 30,000$.

4. אין חולק כי ביום 6/12/00 פנו התובעים לנתבע – עורך דין במקצועו ובקשו ממנו לערוך הסכם מכר עם הרוכש.

5. ביום 7/12/00 קבלו התובעים מכתב מכונס הנכסים לפיו הנכס עומד להימכר וכי עומדים לרשותם 7 ימים לפדות את הנכס.

6. התובעים טוענים כי בקשו מהנתבע לפעול בדחיפות הן בהכנת הסכם מכר מול הרוכש, וכן בקשו ממנו לדאוג לעצירת מכירה כפויה של הנכס בכינוס. בתגובה הבטיח להם הנתבע, לשיטתם, כי יפעל בהתאם.

7. הנתבע פנה לכונס כבר ביום 7/12/00 וכן הוא טוען כי בשיחה טלפונית הבטיח לו הכונס להמתין עם מכירת הנכס ברם לא סיפר לו כי כבר חתם עם קונים אחרים (עוד ביום 6/12/00) על הסכם מכר.

8. ביום 17/12/00 הגיש הכונס בקשה לראש ההוצאה לפועל לאישור מכירת הנכס ובקשתו אושרה.

9. ביום 19/12/00 הגיש הנתבע, בשם התובעים, בקשה לביטול המכירה, כאשר במועד סמוך לכך (ביום 20/12/00) הוא גם שולח לרוכש עמו בקשו התובעים להתקשר טיוטת הסכם מכר.

10. ביום 27/12/00 התקיים דיון בפני ראש ההוצאה לפועל, ולמחרת בצהרים ניתנה החלטה הדוחה את בקשת התובעים לבטל את המכירה.

11. ביום בו התקיים דיון בפני ראש ההוצאה לפועל נחתם בין התובעים לבין הרוכש הסכם מכר (כאשר יש מחלוקת בין הצדדים האם ההסכם נחתם לפני או אחרי הדיון בפני הכונס).

מכל מקום ההסכם נחתם לפני שנתנה ההחלטה על ידי הכונס, ואין חולק כי ההסכם לא הוצג בפני הכונס.

12. בסופו של יום ומשהנכס נמכר באמצעות הכונס שולם תמורתו סכום הנמוך ב-46,000 $ מהסכום שהיה מתקבל על ידי הרוכש לו היה יוצא לפועל ההסכם שנחתם איתו.

13. אשר על כן טוענים התובעים כי הנתבע התרשל בשלושה:

האחד – שלא דאג לקבל מכונס הנכסים אישור בכתב לפיו הוא מסכים להמתין עם מכירת הנכס כפי שנטען כי הבטיח בע"פ.

השני – שלא דאג להציג בפני ראש ההוצאה לפועל במהלך הדיון בבקשה לביטול הסכם המכר את ההסכם שכבר נחתם עם הרוכש שכן לטענת התובעים ההסכם עם הרוכש נחתם לפני מועד הדיון בלשכת ההוצאה לפועל.

השלישי – גם אם ההסכם נחתם לאחר הדיון התרשל הנתבע בכך שלא הציג את ההסכם לראש ההוצאה לפועל למחרת הדיון, ובטרם ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל הדוחה בקשתם.

עוד טוענים התובעים כי בקשו מהנתבע להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ברם הוא לא עשה כן.

14. יצויין כי התביעה הוגשה במקור ביום 26/12/07, ברם נמחקה ביום 24/3/10 (טרם ישיבת ההוכחות בשל אי יכולת התובעים לשלם את המחצית השניה של האגרה), ועל כן הוגשה מחדש ביום 28/3/10.

15. הנזק הנתבע הינו כדלקמן:

ההפרש בין סכום המכירה בו נמכר הנכס על ידי הכונס לבין סכום המכירה עליו הוסכם עם הרוכש – סך של 46,000$ נכון לחודש 12/00.

שווי דמי שכירות בגין התקופה בה הרוכש אפשר לתובעים להתגורר הנכס ע"פ ההסכמה ביניהם (12,000$).

סכום השיפוץ שנקבע עם הרוכש לו היתה העסקה עימו יוצאת לפועל (30,000$).

16. הנתבע טוען מנגד כי בעת שהתובעים פנו אליו (ביום 6/12/00) הוא כלל לא ידע על קיומו של רוכש אחר עמו עמד הכונס להתקשר וכי התובעים דרשו ממנו לטפל בהסכם המכר עם הרוכש בלבד.

כן הוא טוען כי התובעים הסתירו ממנו את כתב ההתחייבות עליו חתמו מול הכונס.

יחד עם זאת יצר הנתבע קשר מידי עם הכונס אשר הבטיח לו, לטענתו, כי לא יפעל למכירת בית המגורים ללא הודעה מוקדמת. בדיעבד הוברר כי כבר ביום 6/12/00 חתם הכונס על הסכם מכר עם רוכשים אחרים עליו לא אמר לנתבע דבר.

עוד נטען כי הסיבה בגינה לא הוצג הסכם המכר לראש ההוצאה לפועל נעוצה בכך שההסכם נחתם רק לאחר הדיון וגם לאחר שנחתם לא היה ברור כי מדובר בהסכם רציני (שכן לא שולם דבר במועד החתימה אלא ניתנה המחאה דחויה). מכל מקום נטען כי נימוקי ראש ההוצאה לפועל לדחות הבקשה התבססו על כתב ההתחייבות עליו חתמו התובעים ועל ההסתמכות של הקונים שחתמו על ההסכם מול הכונס.

בנוסף נטען כי המערערים סרבו להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל.

באשר לנזקים נטען כי דמי השכירות שנתבעו לא הוכחו וממילא הסכום כומת ונלקח בחשבון במחיר שנקבע לעסקה. באשר לעלות השיפוץ נטען כי לא הוכח מה היה אמור להיות הרווח של התובע מעלות השיפוץ.

17. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפני, שמעתי עדות הרוכש, ושקלתי טענות הצדדים הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 185,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 32,000 ₪.

נוכח סיום התיק במתן פסק דין על דרך הפשרה כאשר לא התקיימו יותר מ-3 ישיבות ולא נשמעו ראיות (פרט לעדות קצרה של הרוכש במסגרת ישיבת הסיכומים) הנני מורה לגזברות להשיב לתובעים (באמצעות בא כוחם) את האגרה ששולמה על ידם בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.

הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות מתבקשת להשיב לב"כ התובעים את הצעת המחיר שהוגשה לעיוני במהלך עדות הרוכש.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.