<#1#>

ב"כ המאשימה עו"ד אביטל פורטנוי

ב"כ הנאשם עו"ד אייל שמחוני

הנאשם נוכח

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413ג רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה"), נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 וחובת פוליסה, עבירה לפי סעיפים 2(א) + 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970.

נסיבות העבירות פורטו בכתב האישום ולפיהן ביום 25/03/10 בסביבות השעה 23:00 נטל הנאשם רכב מסוג רנו אשר חנה באותה עת ברחוב ברמלה ללא רשות בעליו.

בהמשך ביום 26/3/10 בסביבות השעה 04:45 הבחינו שוטרים ברכב בו נהג הנאשם, השוטרים הורו לרכב לעצור והנאשם ציית להוראה. בנסיבות אלה הנאשם נהג ברכב מבלי שהחזיק ברישיון נהיגה תקף לרכב, שהה בישראל בלי אישורים כדין, נהג ברכב בלא רישיון נהיגה תקף ובלא פוליסת ביטוח תקפה.

עתירת הצדדים:

המאשימה עותרת לעונש מאסר ממושך, מאסר מותנה, קנס, פסילה מלקבל רישיון בפועל ועל תנאי.

ההגנה מבקשת להסתפק בענישה צופה פני עתיד ולחלופין בעונש מאסר קצר.

דיון:

הנאשם הורשע בצבר עבירות. הנאשם נטל רכב השייך לאחר בסביבות השעה 23:00 בלילה ונהג בו עד אשר נתפס על ידי שוטרים, הנהיגה בלא רישיון נהיגה

עבירות שימוש ברכב ללא רשות הנה תופעה שהוגדרה בפסיקה כ"מכת מדינה" נגדה יש להילחם במלחמת חורמה נוכח הפגיעה בקניין הפרטי של האדם. מדובר בעבירה שהנה קלה יחסית לביצוע וקשה ללכידה ודהיינו מדובר בסוג העבירות שיש בהן רווח קל לצידן.

ההגנה מבקשת לציין כי במקרה דנן אין מדובר בגזלת רכוש של אחר שכן הנסיבות מלמדות כי מפתחות הרכב נמסרו לאם הנאשם.

המאשימה מצידה מבהירה כי אף אם מפתחות הרכב הופקדו בידי אם-הנאשם אין בכך כדי להתיר שימוש ברכב ללא רשות בעליו שגם הוא זכאי להגנה על רכושו וכי למעשה מדובר בהפרת אמון מצידו של הנאשם.

יתרה מכך עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח וודאי מסכנות את העוברים והשבים. לעניין זה לקחתי בחשבון את טענת ההגנה לפיה הנאשם נמצא בישראל ללא "ניירות" ולכן אינו יכול להשיג רישיון נהיגה או להחזיק ברכב, אך אין בכך עדיין כדי להכשיר מעשיו.

הסיכון הנשקף לציבור המשתמשים בדרך ממי שאוחז בהגה בעיבורה של עיר כאשר אינו רשוי לכך וממילא לא עמד בדרישות ובמבחנים הנדרשים הנו רב. בנוסף קיים פוטנציאל של נזק לציבור, מחשש שמא תקרה תאונה אשר אינה מכוסה בביטוח כדין ותוצאותיה נופלות על ציבור הנהגים בביטוחי החובה שנדרשים לשלם.

בנוסף הנאשם הורשע בעבירת שהייה שלא כדין.

ההגנה העלתה טענה לפיה הנאשם שוהה בישראל משום שנשקפת לו סכנת חיים כך עולה גם ממכתבו של עו"ד גרוסמן אשר צורף. במכתב עולה כי הנאשם מתגורר עם בני משפחתו בישראל אשר נמלטו מהשטחים בשל סכנת חיים וכי הם ממתינים לקבלת צו מבית המשפט העליון שיאשר ישיבתם בישראל.

אליבא דמאשימה אין הטענה נתמכת בראיות של ממש כגון סימוכין לכך שוועדת מאויימים דנה או עתידה לדון בעניינו של הנאשם ואף לא ניתנה הפנייה למספר הליך המתנהל בפני בית המשפט העליון כנטען.

יתרה מכך טענת ההגנה נחלשת נוכח ההרשעות הקדומות של הנאשם בעבירות כניסה שלא כדין אשר בגינן ריצה עונשי מאסר בפועל: לחובת הנאשם הרשעות קודמות בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין (2 הרשעות) האחרונה בהן מיום 2005 בגינה הושתו עליו חודשיים מאסר ומאסר מותנה, ובעבירת מעשה מגונה בקטינה משנת 2001 (במסגרת בית משפט לנוער) בגינה ובגין עבירת הכניסה הושתו עליו 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה והתחייבות כספית.

ההתייחסות לעבירת שהייה כדין עולה בדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים):

"בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם. אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי. כאמור, בשהיה שניה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה. ברי כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומרתן, ולמשל במקרה של זיוף או התחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, של חודשים ממושכים, וכן מאסר על תנאי וקנס. לגבי עבירות חוזרות ונשנות, ובודאי לגבי מי שמאסר על תנאי תלוי כנגדו, ניתן כמובן להחמיר יותר ולהפעיל את המאסר על תנאי בצורה מתאימה. פשיטא כי איננו עוסקים כאן בעבירות בטחוניות, שהענישה לגביהן היא בסדרי גודל אחרים. כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל"הפקת לקחים", מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו, לפי הנסיבות" (הדגשים אינה במקור).

בקביעת מתחם ענישה הולם יש להתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, מידת אשמו של הנאשם ובחינת מדיניות הענישה הנוהגת. הצדדים לא הציגו פסיקה המבססת מדיניות ענישה נוהגת בעבירות אלו.

יצוין כי באשר לעבירת השהייה שלא כדין הטיל לאחרונה בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור המדינה עפ"ג 57019-07-12 מ"י נ' גבור חודשיים מאסר בפועל בגין שלוש עבירות של שהייה בלתי חוקית ובעפ"ג 40435-09-12 מחוזי מרכז מ"י נ' הרוש אימץ בימ"ש את הסכמת הצדדים והטיל במסגרת ערעור המדינה על נאשם שעבר 3 עבירות שב"ח + עבירה נלווית של הכשלת שוטר במילוי תפקידו עונש מאסר בן 50 ימים לריצוי בפועל. במסגרת ע"פ 41708-07-12 (מחוזי נצרת) מ"י נ' מוחמד עטאללה נקבע כי מתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, כאשר מדובר בעבירה של כניסה לישראל בלבד ללא עבירות נלוות נע בין 30 ימי מאסר בפועל ל-6 חודשי מאסר בפועל.

במקרה שלנו תוך כדי שהייה ביצע הנאשם עבירת רכוש ברכב ומה שחמור מכך סיכן בתוך כך את ציבור המשתמשים בדרך בכך שנהג ברכבו כאשר אינו רשוי לכך!

בנוסף במקרה דנן מדובר בנאשם אשר הורשע בעבר בעבירות זהות וכפי שציינה נכונה המאשימה אף ריצה בגין עבירה זו מאסרים בפועל.

עוד יוער כי ניתן היה לצפות מנאשם אשר אמור להסדיר מעמדו בישראל שיימנע ממעשי עבירה, העובדה כי מדובר בנטילת רכב של אדם מוכר ונהיגה בו ללא רישיון וביטוח מצדיקה לטעמי התייחסות מחמירה למעשיו.

עם זאת מובן שהתייחסתי לנסיבות שונות הקשורות בביצוע העבירות:

התחשבתי בנסיבות האישיות והמשפחתיות ולכך שמדובר בנאשם המתגורר ברמלה מגיל 15, אמו גרה בארץ ורב המשפחה ברהט. הנאשם נתון היה במעצר בית כשנתיים ברהט, ללא הפרות והוא אף התייצב לדיונים.

לקחתי בחשבון כי הנאשם שהה במשמורת חוקית החל מיום 26/3/10 ועד ליום 01/04/10

ערה אני לטענת ההגנה לפיה מאז שעבר את העבירה הראשונה בהיותו קרוב לגיל קטינות, שיקם את חייו.

בתוך כך התייחסתי כאמור לנושא הסדר השהייה בישראל ולהסברי ההגנה בדבר מחדלי הנאשם, משפחתו ובא כוחו לעניין זה כמפורט בדיון וכן לבקשת הנאשם להזדמנות אחרונה.

לאור האמור במקובץ אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 7 חודשי מאסר בפועל מהם תנוכה תקופת המעצר מיום 26/3/10 ועד ליום 01/04/10.
2. 9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירות רכוש ברכב מסוג פשע או עבירה של נהיגת רכב מנועי ללא רשיון.
3. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירות רכוש ברכב מסוג עוון.
4. חודשיים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנה מיום שחרורו מהמאסר עבירה על חוק הכניסה.
5. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר למקרה שהקנס לא ישולם – מכח הסכמת הנאשם יקוזז הקנס מהפקדה שבוצעה בתיק מ"ת שלום רמלה 48060-03-10.

ככל שתשאר יתרת הפקדה תוחזר למפקיד, בהעדר שם מפקיד תוחזר לנאשם.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' אדר תשע"ג, 19/02/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

מאחר והמאסר בפועל הוא של 7 חודשים בניכוי, לא ניתן לבצעו בעבודות שירות. אני מבקש לאור העובדה שהענישה האפקטיבית, מאסר בניכויים הרגילים מותאם ל6 חודשים מבקש לבחון את האפשרות לרצות את העונש בעבודות שירות. לחילופין, אני אבקש לעכב את ביצוע גזר הדין ככל שהוא נוגע למאסר בפועל עד ל45 ימים.

בנובמבר הוצאנו מכתב לוועדת מאוימים ולא קיבלנו תשובה ושלחנו בפקס ולא קיבלנו תשובה. מציג מסמכים לבימ"ש. אנו לא מקבלים תשובה מהוועדה, לכן אני מבקש את הדחיה על מנת שיוכל לשקול צעדיו.

אני יודע שבימ"ש והתביעה התייחסו באורח רוח ונתנו דחיות שונות, בין עם ערכאות ערעור ישקלו את הענין אחרת, אני סבור שהמצב פה יותר מידי אקוטי מכדי לחסום את דרכו.

ב"כ המאשימה:

לגבי עבודות שירות נראה לי טענה שחברי לא יכול לטעון אחרי שבימ"ש גזר לנאשם 7 חודשים, הדרך הראויה אם הוא חושב שהפסיקה לא ראויה, לערער על ההחלטה ולא לשאול אם יכול לבחון את זה או בימ"ש יכול לשנות החלטתו כך שהעניש תהיה 6 חודשים. מדובר בשוהה בלתי חוקי, העונש של שוהה בלתי חוקי לא מתקבל על הדעת, ולכן דרכו פנויה להגשת ערעור, אם עתירתו היתה לצורך התארגנות הייתי מבינה, מאחר ומדובר בשוהה בלתי חוקי לצורך התארגנות נסכים. אנו נבקש הפקדות ראויות שלא יברח מאית הדין.

סניגור:

מודה לחברתי על עיכוב ביצוע.

בית משפט עדיין לא קם מכיסאו ולכן ביקשתי את שביקשתי.

<#4#>

החלטה

בין אם ניכוי ימי המעצר מעמיד את המאסר בפועל על 6 חודשים בסופו של דבר ובין אם לאו, אינני נעתרת לבקשה לשקול ריצוי העונש בעבודות שירות.

אני מורה על עיכוב ביצוע רכיב המאסר עד ליום 7.4.13 וזאת על מנת לאפשר לסניגור לשקול פניה לערכאת הערעור.

ככל שערכאת הערעור לא תורה על הארכת עיכוב הביצוע, כי אז על הנאשם להתייצב ביום 7.4.13 עד השעה 10:00 בבית מעצר הדרים כשברשותו תעודה מזהה.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר כולל אפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס. טלפון: 08-9787377 או 08-9787336.

להבטחת התייצבות לריצוי המאסר, ככל שיהיה על הנאשם להתיצב, אני מורה כי יעוכב קיזוז הקנס מההפקדה וכן תעוכב החזרת יתרת ההפקדה.

גם החלטה זו לענין שקילת ריצוי העונש בעבודות שירות, ניתנת לערעור במסגרת הערעור הכולל.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט' אדר תשע"ג, 19/02/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חנה בבו