בפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

כב' השופטת עינת רביד

<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד בן זיו

ב"כ המשיבה- עו"ד ברא"ז-יונג

מערער 1 - נאשם גאורגי גגנידזה

פרוטוקול

עו"ד בן זיו: אני מפנה לערעור ומוסיף שלא צורף מכתב של גברת רחלי, אשת המעביד, ואני מצרף אותו כעת. בנוסף אני מבקש להציג מכתב נוסף מהמעסיק העכשווי של המערער.

אני חושב שהערעור מאוד ממוקד. מיקדתי אותו בשתי טענות עיקריות: האחת נעוצה במידת הסטייה משיקולי שיקום והשניה נעוצה בעיקרון אחידות הענישה שכמובן היא נגזרת של עיקרון השוויון.

אני חושב שבית משפט קמא כלל לא סטה מהמתחם שהוא קבע, ואנחנו לא מערערים על המתחם, המתחם הוא מתחם מדויק, לטעמי היה צריך לסטות לכיוונו של המערער ולפחות במידה כפי של השותף שלו בתיק, שמצבו היה הרבה יותר גרוע גם בעת ביצוע העבירה וגם לאחריה.

צירפתי את פרוטוקול תיק הצירוף של השותף ממוקה. מדובר על 8 תיקים. מדובר בתיקי גניבה של פלאפון וגניבות נוספות.

האינטרס הציבורי זה חיזוק הליך טיפולי, חיזוק של ההליך שאותו עבר המערער, זה המסר של המחוקק למעשה לאור התיקון ולכן הוא נתן בידינו את השיקול השני במעלתו, קרי: לא בכדי התיקון למעשה לוקח בשתי ידיים הליך שיקומי ורוצה לתת אותו למערער. אני חושב שבית משפט צריך ללכת לקראת המערער וצריך לחזק אותו.

המערער עבר כברת דרך עצמאית. זה לא פשוט לעבור גמילה עצמאית, זה קשה. אומנם יש מצד שני את האנשים שעוברים גמילה וחוסים תחת שירות המבחן, אך הוא עשה זאת בכוחות עצמו ונכנס לאשפוזים. למעשה מאז שהוא נכנס לאשפוזים לא נפתחו נגדו תיקים נוספים וזו האינדיקציה הכי טובה שהוא עבר טיפול וגמילה משמעותית. לא בכדי לא היה למדינה מה לומר בבית משפט קמא כנגד התסקיר והדבר היחיד שהם אחזו בו זו אותה בריחה מהארץ. מדובר בעולה חדש שההיכרות שלו היתה עם נשים מחוץ לישראל והוא יצר קשר עם מישהי שגרה בחו"ל ולא נתנו לה אישורי שהייה בארץ ולכן הוא עזב את ישראל. נכון שזה לא בסדר, אבל במשוואה שבין השיהוי בכתב האישום לבין זה שהוא הלך לעזור לאשתו שנולד לה ילד, יש איזון ראוי ולא ניתן לומר שהוא ברח. זה הדבר היחיד שעולה מתסקיר שירות המבחן שהוא חיובי בכל פרמטר אפשרי. בסופו של דבר שירות המבחן בא בהמלצה למאסר על תנאי ואני סבור שצריך לקחת את כל הנסיבות של התיק הזה.

בית משפט קמא כלל לא התייחס לעיקרון אחידות הענישה. גזר הדין של ממוקה ניתן ב-2012 וגזר הדין כאן ניתן ב- 2014. בבית משפט קמא ייצגה עו"ד מורן גרוס ולאחר מכן זה עבר לייצוגי.

לשאלת בית המשפט, בטיעון לעונש בפני בית משפט קמא האם הנושא של גזר הדין של ממוקה, נאשם מס' 3, עלה בפני כב' השופט בארי? אני משיב שלא ואסביר מדוע, הוא עלה בצורה לקונית כשאני אומר שהתיק צורף לתיק אחר. אנחנו שלחנו מכתב למאשימה וביקשנו לדעת מה קרה עם הנאשמים האחרים בתיק והתשובה שקיבלנו שהתיקים נגדם נגנזו.

במועד הדיון לטיעונים לעונש פניתי לתובע ושאלתי מה היה עם הנאשמים האחרים ונאמר לי שצורף והוא לא יודע יותר מזה. לבית משפט אמרתי את מה שידעתי באותו מועד. אני יכול להציג את המסמך שהועבר לנו שהתיק נגנז. אני לא יכול לראות תיקים אחרים ולכן לא יכולתי לדעת. היום אנחנו יודעים מה היה עונשו. היום אני מכיר את הפרוטוקול.

את הטיעון טענתי בבית משפט קמא לאור דברי המאשימה, אבל היום אנחנו ניצבים במקום שיש לנו אדם שהוא נגמל מסמים, לא נוטל סמים, כך לדברי שירות המבחן לאחר שנדבק ע"י שירות המבחן. בנוסף אפשר לתת צו פיקוח אם רוצים שהוא ימשיך גמילה תחת חסות של שירות המבחן.

בנוסף קרתה גם טרגדיה למשפחה, המעסיק שלו עבר שבץ. צירפתי גם מסמכים רפואיים על כך. זה אומר שהוא זה שמחזיק את העסק, פשוטו כמשמעו ועובד. משמע אם עכשיו הוא יוצא לעבודות שירות זה אומר שעסק שלם קורס. אני חושב שבמכלול הנסיבות ניתן היה לסטות משיקולי שיקום ולאור עיקרון אחידות הענישה ללכת לקראת המערער.

עו"ד ברא"ז-יונג: למעשה אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מתחם הענישה ולכן אנחנו מדברים על 6-15 חודשים, ז"א שבית משפט קמא מראש, הגם שמבחינת הנתונים האישיים מדובר בנאשם עם עבר פלילי, לרבות בעבירות סמים וכו', הלך על הרף התחתון ועוד לקולא מהתחתון כי בית משפט דיבר על 6-15 כאשר זה 6 חודשי מאסר בפועל.

כאשר אנחנו בוחנים היכן למקם את הנאשם בתוך המתחם אנחנו מתייחסים בדיוק לאותם שיקולים שאינם קשורים לנסיבות ביצוע העבירה. המדובר בנאשם שאינו נטול עבר. זה נאשם שכאשר יש נגדו הליכים, הוא נוסע לחו"ל ולשירות המבחן הוא לא אומר אמת, הוא אומר שנסע משנת 2010 וחזר ב- 2014, ולמרבה הפלא במהלך השנים 2011 ו- 2012 הוא הורשע. בית משפט מראש הלך על הרף הנמוך הגם שמדובר באדם שיש באמתחתו הרשעות קודמות והשית עליו עונש של 6 חודשים בעבודות שירות שזה למעשה החלק הנמוך במתחם.

לטענת חברי לענין אותו ממוקה, אני מסתכלת על גזר הדין וכמוהו יש עשרות אם לא מאות, יש נאשמים שעוברים תהליך שיקומי טיפולי משמעותי ויש אחרים שיש להם תסקיר כמעט טכני. התסקיר בעניינו של המערער לא שלילי, קרוב לחיובי, אבל רובו ניזון מדברי אותו מערער כשכבר הכרנו את מיהותו, כי גם לשירות המבחן הוא דיווח דיווחים שאינם אמת.

אותו ממוקה עבר כברת דרך של קרוב לשנתיים, צירף את כל התיקים. נכון שבסופו של יום מה שהיה על הפרק זה עבירות נכבדות במספר תיקים רב, אבל הוא עבר שנתיים בתיקים, לרבות גמילה, לרבות תהליך טיפולי בשירות המבחן ויצא לדרך חדשה ובית משפט קמא החליט בעניינו, לפנים משורת הדין, לסטות באופן ניכר משיקולי שיקום. לא ניתן להשוות את התהליך הטיפולי שאותו ממוקה עבר לבין התסקיר שלנו שהוא כמעט טכני. בעניינו של המערער אין תהליך שיקומי משמעותי שאפשר לומר שבשל אותו תהליך ניתן לסטות סטייה דרמטית ממתחם הענישה. בית משפט קמא גם ככה סטה, כי המיקום שלו צריך להיות באמצע המתחם ואילו בית משפט קמא הלך על הרף הנמוך והשית עבודות שירות.

אני סבורה שקשה לומר היום שבית משפט קמא טעה. בית משפט קמא הלך כברת דרך לטובת המערער ובשקלול כל הנסיבות לא ניתן לומר שנפלה שגגה מעם בית משפט קמא.

עו"ד בן זיו: לפי התסקיר עולה שבשנת 2010 המערער סיים תהליך גמילה באשקלון ומאז הוא לא השתמש בסמים ומאז עזב את הארץ לגרוזיה ושב באוגוסט 2014 ואז חודשו ההליכים. אני לא מבין מדוע חברתי אומרת שהמערער שיקר לשירות המבחן.

הסברתי מדוע ענין השותפים לא עלה בבית משפט קמא וזה עלה כפי שהמאשימה נתנה לי נתונים וזאת כאשר מדובר בטענה משפטית.

לגבי הסדר הטיעון, אני מפנה לע"פ 804/95 (סעיף 50 להודעת הערעור), שם בית משפט אומר שעל אף שיש הסדר טיעון צריך להביא את מכלול השיקולים וכאן בית משפט קמא לא לקח בחשבון את עיקרון אחידות הענישה.

פסק דין

1. המערער הורשע על סמך הודייתו בשני אישומים שבוצעו שניהם באותו תאריך, בתאריך 3.8.08. בכל אחד מהאישומים מדובר בהתפרצות לכלי רכב שאותה ביצע המערער ביחד עם אחרים, מי שהיו נאשמים 2 ו- 3 בכתב האישום המצוי בפנינו. ההתפרצויות בוצעו באלימות בוונדליזם. המערער וחבריו שברו את החלון השמאלי האחורי, נטלו תיק, מחשב כף יד, מסמכים, שיקים, פורק פאנל של רדיו דיסק מתוך הרכב, כל זאת באישום הראשון.

באישום הנוסף מדובר בחזרה על אותם מעשים. גם הפעם שברו המערער ושותפיו את החלון השמאלי ברכב (אחר) באמצעות ברזל ונטלו תיק ובו מסמכים, יומן, מפתחות, חישובית, דיסקים, משקפיים, תרופות. הארכנו בפירוט הפריטים שנגנבו כדי להבהיר כי למעשה כל עולמם של שני המתלוננים שהיו ברכב נגנב.

1. כתב האישום המקורי הוגש בשנת 2010. לאחר מכן נעלם המערער מהארץ. איננו רואים לפרט את כל ההשתלשלות, די לנו אם נאמר כי הדין חודש בשנת 2014 כאשר במהלך התקופה שבין 2010 ל- 2014 נצברו לחובת המערער שבפנינו 3 הרשעות נוספות בשלושה תיקים שונים.

בית משפט קמא (כב' השופט ד' בארי) קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין 6 חודשי מאסר לבין 15 חודשי מאסר. בתוך המתחם, לאחר שקיבל תסקיר של שירות המבחן ביחס למערער, מיקם בית המשפט את המערער ברף הנמוך ביותר והטיל עליו 6 חודשי מאסר. לא זו בלבד שבית המשפט מיקם את המערער כאמור ברף הנמוך מבחינתו, אלא שהוסיף וקבע כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות ובכך הלך לקראת המערער כברת דרך נוספת.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

1. ב"כ המערער אמר בפה מלא כי הוא איננו מערער על המתחם שקבע בית המשפט, מתחם זה הוא סביר ואינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. עתירתו עם זאת להתערב בענישה הקונקרטית וזאת משני טעמים עיקריים:
2. מטעמי שיקום. המערער, לטענתו, עבר תהליך של שיקום שמאפשר ומצדיק סטייה מהמתחם ומן הראוי לאפשר למערער ליהנות מהפתח שפתח לו המחוקק לענין סטייה ממתחם ענישה מטעמי שיקום.
3. ב"כ המערער מפנה לענישה שהוטלה על מי שהיה נאשם מס' 3 בכתב האישום, ממוקה חוקרשווילי. נאשם זה צירף תיקים נוספים והיה תלוי נגדו מאסר על תנאי ועדיין בית משפט בעניינו אימץ הסדר טיעון שמכוחו הוארך המאסר על תנאי ולא הוטלה על המערער דשם כל תקופת מאסר לריצוי בפועל, גם לא בעבודות שירות.

עיקרון אחידות הענישה מחייב כי תוצאה עונשית זו באשר לשותפו של המערער לכתב האישום תהיה לה השלכה גם לענין עונשו של המערער שבפנינו.

1. המדינה מפנה למהותם של המעשים, לכך שמדובר בשתי התפרצויות מקצועיות שבהן נגנב רכוש רב. גם אם הרכוש בסופו של דבר נתפס.

לענין השיקום מפנה המדינה לכך שהמערער לא עבר שום תהליך שיקום ממוסד וכל האינפורמציה בנושא זה המופיעה בתסקיר באה מפיו של המערער. המדינה טענה כי המערער גם לא אמר את האמת לשירות המבחן, שהרי טען שעזב את הארץ ל- 4 שנים בעוד שבפועל במהלך אותן שנים צבר לחובתו שלוש הרשעות קודמות ולפיכך לא ניתן לסמוך על דבריו.

לענין אחידות הענישה מפנה המדינה לכך, שבעניינו של חוקרשווילי מדובר היה בתהליך שיקום שנעשה במוסדות גמילה מוכרים, תהליך שיקום מוצלח שהיו לגביו "קבלות" והובאו בפני בית משפט מסמכים בנוגע לכך. באופן כללי מדובר בהסדר טיעון סגור שאותו אימץ בית משפט קמא בעניינו של חוקרשווילי.

1. שקלנו את טיעוני הסנגור ונראה לנו כי יש לו, למערער, על מה לברך בכך שבית המשפט הסתפק בעניינו בענישה שלא תרוצה מאחורי סורג ובריח, אלא בדרך של עבודות שירות. על אחת כמה וכמה שענישה זו אינה מצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.

נתחיל מהעבירות שמדובר בהן, לא בכדי פירטנו את הרכוש שנגנב, את הוונדליזם והנזק שנגרם לשני כלי הרכב. עצם העובדה שמדובר בשני מעשי התפרצות שבוצעו באותו לילה בזה אחר זה מצביעה על כך שמדובר במקצוען ולא במי שבטעות או גחמה של רגע ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירות בפני עצמן מחייבות מתחם ענישה שבמרבית המקרים תחילתו תהיה בתקופת מאסר שתרוצה מאחורי סורג ובריח. לא בכדי טען גם הסנגור כי אין בפיו ערעור על מתחם הענישה. לפיכך המתחם שעליו מלכתחילה אין ערעור, נשאר בעינו.

1. מכאן ואילך נותר לבחון את שתי הטענות שהציב בפנינו הסנגור קרי: תהליך השיקום ועיקרון אחידות הענישה.

באשר לתהליך השיקום, עיינו עיין היטב בתסקיר שירות המבחן בפנינו. כל האינפורמציה שמצויה בתסקיר באה מפיו של המערער. אין בידי המערער כל מסמך המתעד תהליך גמילה או תהליך שיקום אחר שעבר בצורה רצינית, שניתן לעקוב אחריה וניתן להעריך ולשקול את תוצאותיה. שירות המבחן מצטט את דבריו של המערער לענין זה ולא מעבר לכך. גם ההערכה של שירות המבחן ניתנה בלשון מסויגת, כך למשל אומר שירות המבחן: "לאור האמור ניתן להעריך כי כיום גורמי הסיכון להישנות התנהגות עבריינית הינו מצומצם במיוחד נוכח חלוף הזמן...". הנה כי כן: ניתן להעריך ולא מעבר לכך.

המערער גם לא הביע נזקקות טיפולית שעל כן גם נמנע שירות המבחן מהמלצה להעמידו בפיקוח השירות.

גם האינפורמציה באשר לגמילה באה מפיו של המערער, כאמור אין מוסד גמילה מוכר המאשר נתון זה.

איננו סבורים כי יש בכך תהליך שיקום שמצדיק סטייה ממתחם ענישה.

1. נותרה איפוא שאלת אחידות הענישה:

על פני הדברים מדובר בטענה של ממש, שהרי מדובר בשני נאשמים שהיו שותפים לאותו כתב אישום. יחד עם זאת, לאחר שבחנו את הנתונים, איננו סבורים כי יש בכך כדי להביא להתערבותנו.

נתחיל בכך שעיקרון אחידות הענישה הוא אומנם עיקרון חשוב, אולם איננו עיקרון על ולצדו קיימים עקרונות לא פחות חשובים בתורת הענישה. נמשיך בכך שאין כל סיבה מדוע הנתונים שהובאו בפנינו היום לא הובאו בפני בית משפט קמא. גזר הדין בעניינו של השותף ניתן בשנת 2012, האינפורמציה היתה בשנת 2014 כאשר גזר בית משפט קמא את דינו של המערער ולא הובאה בפניו.

מעבר לכך ולגופו של ענין, מעיון בגזר הדין של בית משפט קמא בעניינו של השותף עולה, כי מדובר בגזר דין שניתן בעקבות הסדר טיעון סגור. בית משפט קמא (כב' השופט א' היימן) אמר בפתח גזר הדין כדלקמן: "...מצאתי לציין כי בקבלי את הסדר הטיעון ממילא מוצא עצמי פטור מלדון ולנתח גזר דינו של הנאשם בהתאם לתיקון מס' 113 לחוק העונשין". הנה כי כן בית משפט לא התייחס שם לפרמטרים הרלוונטיים לענין הענישה. ככלל בית המשפט מאמץ הסדרי טיעון, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהם. כך נהג גם בית המשפט בעניינו של השותף וספק אם ניתן ללמוד מכך גזרה שווה לענין המערער שבפנינו.

מעבר לכך, התובעת פירטה בפנינו את כל תהליכי השיקום הממוסדים והברורים שעבר אותו נאשם, תהליכים שכאמור אינם קיימים בעניינו של המערער.

לפיכך וכשהעונש מלכתחילה הוא עונש קל במיוחד איננו סבורים כי עיקרון אחידות הענישה צריך לשנות את התמונה.

התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום ב' טבת תשע"ו, 14/12/2015 במעמד הנוכחים.

עו"ד בן זיו: אבקש עיכוב ביצוע.

<#6#>

החלטה

המערער יבצע את עבודות השירות במרכז יום לקשיש בחולון. תאריך תחילת העבודה 14.3.16.

המערער הוזהר כדין.

<#3#>

ניתן והודע היום ב' טבת תשע"ו, 14/12/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי