1. לפניי תביעתה הכספית של התובעת כנגד הנתבע לסך של 114,792 ₪ בטענה שעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל בבית העסק שלו בהוד השרון.

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות

2. בכתב התביעה נטען כך:

א. הנתבע הוא הצרכן הרשום של התובעת בחוזה מס' 3597206 בנכס ברח' שמעון הצדיק 12א' בהוד השרון, ששימש לעסק מסחרי בתחום המזון (להלן: "העסק").

ב. ביום 16/2/09 אותר בעסק שימוש בלתי חוקי (שב"ח) בחשמל במונה מס' 35184994 (להלן: "המונה"), שהיה אחד ממוני החשמל בעסק. בדופן מכסה המונה נקדח חור ונמצאו שריטות על גבי דיסק המונה, באופן המעיד על גוף זר אשר הוחדר אליו. המונה היה ממוקם במקום סגור ולא זמין לכל אדם.

ג. החבלות שיבשו את פעולתו התקינה של המונה, כך שהוא לא רשם את מלוא צריכת החשמל בעסק. בו ביום הגילוי, המונה הוחלף במונה חדש ותקין.

ד. ע"פ נתוני קריאות המונה, תקופת השב"ח נמשכה מיום 20/3/06 ועד ליום 16/2/09. במהלך התקופה נצרכו 174,559 קוט"ש אשר בגינם לא שולם תשלום לתובעת.

ה. התובעת פנתה אל הנתבע בדרישה לתשלום בגין הפרשי הצריכה ואולם הוא לא פרע את חובו.

3. בכתב ההגנה נטען כך:

א. מספר חודשים לפני שהנתבע החל להחזיק בעסק בשנת 2005, התובעת החליפה שעון חשמל במבנה ומכאן שהיא נתקלה בבעיות עם מונה החשמל כבר בשלב זה.

ב. התובעת חושדת בנתבע ואולם לא הוכח שהוא היה מעורב בגרימת חבלה למונה.

ג. מבנה העסק אינו סגור בכל שעות היממה. מדובר במחסן קירור שמהווה מרכז הפצה של הנתבע ופועל כל ימות השבוע. הכניסה אל המבנה חופשית בכל זמן שעובדי הנתבע שוהים בו (60% מהזמן).

ד. בתקופה הרלוונטית התובעת ביצעה מספר פעמים קריאה בפועל של המונה מבלי להעלות כל טענה, על אף טענתה כעת שצריכת החשמל ירדה משמעותית משנת 2006.

ה. הירידה בצריכת החשמל החל משנת 2006 נובעת מכך שקודם לשנה זו נוהלו בעסק מינימרקט ומחסן קירור והחל משנת 2006 פעל במקום מחסן קירור בלבד.

ו. לאחר שהתובעת החליפה את המונה בעסק בשנת 2009 צריכת החשמל רק ירדה, על אף שהנתבע הכפיל את פעילות העסק ואת כמות המקררים.

ז. חישוב סך התביעה מבוסס על צריכת החשמל בשנת 2005, על אף שכאמור בשנה זו התנהלה בעסק גם פעילות של מינימרקט, אשר הופסקה בחודש ינואר 2006. במינימרקט היה מספר גדול של מקררים ואילו בחדר הקירור פעל מקרר אחד, אשר לא היה צורך להפעילו מעבר למספר שעות ביממה, שכן חדר הקירור היה סגור והותקנו בו אמצעים להבטחת הטמפרטורה.

4. מטעם הצדדים העידו העדים הבאים:

א. עת/1 מר ירון יוהן - עובד התובעת בתפקיד בודק מונים במחוז דרום.

ב. עת/2 מר ראובן זכאי - עובד התובעת בתפקיד ראש מדור שב"ח במחוז דרום.

ג. עה/1 מר אבי רז - טכנאי קירור.

ד. עה/2 רו"ח מר ברוך מלכה.

ה. עה/ 3 הנתבע מר משה חברון.

דיון והכרעה

פרק א' - אמות המידה לשמירה על ציוד החשמל

5. התובעת פועלת מכוחו של חוק משק החשמל, התשנ"ו - 1996. במסגרת הוראות הסעיפים 30 ו- 33 לחוק הוסמכה "הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל" לקבוע אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותנת התובעת (להלן: "אמות המידה"). בהתאם לכך, אמות המידה הן מקור נורמטיבי מחייב, אשר נקבע לפי הוראותיה של חקיקה ראשית.

6. סעיף 10 לאמות המידה נושא את הכותרת "שמירה על ציוד" וקובע בין היתר כך:

"(א) איסור פעולה

אסור לשום אדם שאינו מורשה מטעמו של ספק השירות החיוני לחבר, לנתק, להסיר, לשנות או לפרק מתקן חשמל כלשהוא או ציוד אחר של ספק השירות החיוני אלא אם קיבל הרשאה מספק השירות החיוני מראש ובכתב.

(ב) חובת הצרכן

הצרכן יעשה מאמץ סביר כדי שמתקני חשמל שהותקנו במקום הצרכנות או בחצרים שבהחזקתו או שבבעלותו לא יינזקו בכל דרך שהיא".

פרק ב' - הוכחת השב"ח בחשמל בעסק הנתבע

7. העדויות והממצאים שהוצגו בפניי, מביאים למסקנה כי הנתבע עשה שימוש בלתי חוקי בחשמל בעסקו וזאת מהטעמים שלהלן:

א. בבדיקה שנערכה בעסק ביום 16/2/09 נמצאו על גבי המונה ממצאים פיזיים לשב"ח.

ב. גריטת המונה על ידי התובעת אינה פוגעת בהוכחת הממצאים הפיזיים.

ג. הלקוח הקודם של התובעת במבנה לא ביצע שימוש בלתי חוקי בחשמל.

ד. ממצאי הצריכה בעסק מוכיחים כי הנתבע ביצע שב"ח בחשמל.

ה. הנתבע לא הוכיח את גרסתו ביחס לשינויים בצריכת החשמל בעסק.

ו. הבדיקה בעסק בשנת 2009 נערכה לאחר שעלו חשדות, אשר אכן התאמתו.

ב'1 - על גבי המונה התגלו ממצאים פיזיים לשב"ח

8. עת/1, ירון יוהן, הצהיר כי ביום 16/2/09 הגיע לעסק, בדק את המונה ומצא בו ממצאים לשב"ח - חור בדופן מכסה המונה ושריטות על גבי דיסק המונה. הממצאים מעידים לטענתו על כך שדרך החור הוחדר במכוון גוף זר, שבאמצעותו נעצר או הואט סיבוב דיסק המונה, כך שלא נרשמה מלוא צריכת החשמל (סעיפים 6-3 לתצהירו של עת/1).

לתצהירו של עת/1 צורף כנספח א' דו"ח בדיקת חשד לשב"ח מס' 12476212, שהופק ממחשבי התובעת. בדו"ח נרשמה הערת הבודק ירון יוהן מיום 16/2/09 - "מונה 32463012 אין שב"ח. מונה 35184994 נמצא חור בדופן של מכסה המונה לצורך שב"ח. דיסק המונה שרוט דבר המעיד על עם גוף זר שהוחדר למונה. נמדד עומס רגעי של 14.5 קווט".

9. עת/1 העיד שהשב"ח במקרה מעין זה נגרם על ידי חפץ זר המוכנס דרך החור במכסה המונה (עמ' 10, ש' 25-23) וכי בבדיקתו לא מצא את הגוף הזר, אלא את החור (עמ' 10, ש' 30 - עמ' 11, ש' 4) וכן שריטות על גבי הדיסק (עמ' 11, ש' 10-8). עם זאת, עת/1 העיד על בסיס ניסיון של 20 שנה, שבדרך כלל הגוף הזר לא נמצא בזמן גילוי השב"ח, שכן המדובר בשב"ח מסוג אקטיבי, שבו לא מותירים את הגוף הזר באופן קבוע, אלא מחדירים אותו לתקופת מה ואז מוציאים (עמ' 14, ש' 28 - עמ' 15, ש' 3).

10. עדותו של עת/1 הייתה מהימנה ולא נסתרה, כך שניתן להסיק שביום 16/2/09 נמצאו במונה בעסק של הנתבע חור על גבי המכסה ושריטות על גבי הדיסק.

ב'2 - גריטת המונה עובר לדיון ההוכחות לא שוללת את הממצאים הפיזיים לשב"ח

11. במהלך חקירתו הנגדית של עת/1 הוברר כי המונה לא נשמר ונגרט על ידי התובעת בתקופה שקדמה למועד שמיעת העדות (עמ' 12, ש' 11). עת/2, ראובן זכאי, אישר בעדותו כי המונה נגרט בחודש אוגוסט 2014 (עמ' 21, ש' 18-17) וכי מדובר בהתנהלות לא תקינה (עמ' 21, ש' 4).

12. הנתבע הדגיש נושא זה בסיכומיו וטען בתמצית כי גריטת המונה שומטת את התשתית הראייתית המרכזית של התובעת ומונעת ממנה את האפשרות להוכיח את טענתה לממצאים הנטענים, בשים לב לכך שאף לא הוצגו תמונות של המונה. טענה זו אין בידי לקבל מהטעמים שיפורטו להלן.

13. עת/2 העיד כי המונה הוצג בפני הנתבע ובא כוחו (עמ' 21, ש' 14). אותם דברים עלו במפורש מתצהירו של הנתבע (ההדגשה לא במקור):

"בעקבות מכתב בא כוחי זומנתי אני ובא כוחי לפגישה בחברת החשמל. בפגישה זאת הובא מונה החשמל ונציג התובעת הסביר לי ולבא כוחי את השיטה בה לטענת התובעת בוצעה החבלה במונה החשמל (קדיחת חור בדופן המונה) והדרך לעצירת מונה החשמל ו/או לשיבוש פעילותו התקינה (סעיף 32) ... לא ראיתי ולא ידעתי קודם לכן שנקדח חור בדופן המונה (סעיף 33) ... תשובת נציג התובעת הייתה שנמצאו סימני שריטות על המונה המעידות שהוכנס אמצעי זר למונה כדי לעצור ו/או לשבש את פעולתו (סעיף 35)".

משמע, החור במכסה המונה והשריטות בדיסק המונה הוצגו לנתבע ולבא כוחו בפגישה טרם הגשת התביעה. חזקה עליהם שאילולא ראו במו עיניהם את הממצאים הנ"ל, היו מעלים טענה זו באופן מובלט בתצהירים ובעדויות. שתיקתם בנושא זה כמוה כהודאה בכך שאכן ראו את אשר הוצג להם.

יתרה מכך, במהלך כל שנותיו של ההליך, הנתבע לא העלה כל דרישה להעמיד את המונה לבדיקת מי מטעמו ועובדה זו רק מחזקת את ההבנה שהממצאים הפיזיים על גבי המונה לא היו במחלוקת.

14. אכן, יש טעם לפגם בכך שהמונה נגרט לפני תום ההליך. מדובר בהתנהלות לא תקינה של התובעת ואולם אין בה כדי לשנות את עצם קיומם של חור במכסה המונה ושל שריטות על גבי דיסק המונה. התובעת הוכיחה את קיומם של אלה ברמה מספקת - הן בעדותו המהימנה של עת/1, הן בדו"ח נספח א' אשר נכתב בזמן אמת והן מכוח הודאתו בשתיקה של הנתבע.

15. לפיכך לא מצאתי שיש בגריטת המונה כדי לפגוע במסקנה בדבר קיומם של ממצאי השב"ח על גבי המונה.

ב'3 - המחזיק הקודם במבנה העסק לא היה מעורב בשב"ח

16. מחקירתו הנגדית של עת/1 וממוצג נ/1 עולה כי המונה הותקן על ידי התובעת בבית העסק ביום 2/12/03 (עמ' 8, ש' 8). הוברר כי בשנת 2003 הלקוח הרשום של התובעת בעסק היה אדם ג'ימי ג'אן וכי בדיקה שנערכה בעסק בעקבות תלונה, העלתה ממצאים של חור סתום במכסה המונה ושל דיסק שרוט (עמ' 9, ש' 22 - עמ' 10, ש' 5). בעקבות זאת המונה הישן הוחלף במונה החדש, נשוא תביעה זו (עמ' 9, ש' 8-4 ; עמ' 10, ש' 5-4).

עת/2 ראובן זכאי העיד כי המונה שהותקן בחודש דצמבר 2003 היה חדש לחלוטין והראה על צריכה אפסית בעת ההתקנה (עמ' 20, ש' 30-26).

17. עדי התובעת נחקרו בשאלה האם בוצע שב"ח על ידי הלקוח הקודם ג'ימי ג'אן. עת/1 העיד כי הוא איננו יודע מה הצעדים שננקטו כנגד ג'ימי ג'אן וכי הוא אינו יכול לשלול את האפשרות שהחבלה במונה החדש שהותקן על ידו נגרמה קודם לכניסתו של הנתבע לעסק, דהיינו בין מועד ההתקנה בחודש דצמבר 2003 לבין מועד הכניסה לעסק בחודש דצמבר 2004 (עמ' 10, ש' 13-10).

18. עת/2 העיד כי עת/1 אינו אמון על בדיקות השב"ח לאחר גילויו:

"העד הקודם הוא בודק מוסמך של מחלקת מונים ותפקידו רק לגלות את השב"ח. כל שאר הטיפול לא קשור אליו. הבדיקות שנעשות לאחר אימות השב"ח לא נוגע אליו אלא למשרד. הבדיקות שלנו הן בדיקות אחרות משלו" (עמ' 19, ש' 10-8).

19. עת/2 העיד שערך בדיקות מקצועיות לאחר גילוי השב"ח בשנת 2003, שהביאו למסקנה שהלקוח הקודם לא עשה שימוש בלתי חוקי בחשמל (עמ' 19, ש' 12-10 ; עמ' 18, ש' 31 - עמ' 19, ש' 3). בהמשך עדותו פורטו הבדיקות אשר שללו את מעורבותו של הלקוח הקודם:

"לי בתור חברת חשמל יש אינטרס ברור לקבל את הכסף. אם אנו קובעים שלקוח קודם משנת 2003 לא עשה את זה, זה על סמך שורה של 5 בדיקות - אנו מצאנו שהחור היה סתום באופן קבוע ולא ניתן לפתוח ולסגור אותו. בדיקה שנייה היא, המונה שהיה בו החור היה המונה המשני, כך שלא הזין את עיקר המינימרקט אלא רק את התאורה ומי שעושה שב"ח עושה זאת בעיקר בד"כ בעיקרי ולא במשני. בדיקה שלישית היא, שהמונה המחליף של 2004 והמונה ב- 2003 רשמו את אותה צריכה. בדיקה רביעית, כמות השריטות. אני אישית הייתי שם לפחות 4 חודשים בשנת 2004. כשעושים חור במונה, מכניסים סיכה שעוצרת את הדיסק. אנו באים לקרוא מונה אחת לחודשיים. אם אחרי שלקוח מקבל חשבון הוא מכניס סיכה לשבועיים-שלושה או חודש ומוציא אותה עד החשבון הבא, בתיאוריה יכלו להיות בסה"כ 2-3 שריטות במונה החדש והיו הרבה יותר. כרגע אני לא זוכר את הבדיקה החמישית. אני מבקש לציין, שבפרוטוקול נ/1 עת/1 רשם במפורש שהמונה מזין חלק מהמינימרקט רק תאורה. המשמעות היא, שבשנת 2004 שונה בכלל האופי כי המונה הזניח הפך למונה הראשי והמונה הראשי הפך למונה הזניח. כך זה נמצא בשב"ח השני" (עמ' 21, ש' 12-1).

20. עת/2 הוא כאמור ראש מדור שב"ח של התובעת במחוז דרום והוא הגורם המקצועי לביצוע בדיקות ביחס לשימוש בלתי חוקי בחשמל. מסקנתו ביחס ללקוח הקודם בעסק התבססה על בדיקות מקצועיות ולא הופרכה. המסקנה היא שקודמו של הנתבע בעסק לא עשה שימוש בלתי חוקי בחשמל.

ב'4 - ממצאי הצריכה בעסק מעידים על שב"ח בחשמל

21. התובעת אינה חולקת על טענתו של הנתבע, כי הוא תפס חזקה בעסק בסוף שנת 2004 (סעיפים 2-1 לתצהירו). למען הדיוק, וכעולה מגיליון השימושים נספח ה' לתצהירו של עת/2, חוזה החשמל נפתח בשנת 28/12/04.

22. ממצאי צריכת החשמל בעסק של הנתבע מופיעים בנספחים ה', ט' ו- י' לתצהירו של עת/2 ואף פורטו בעדותו (עמ' 21, ש' 30 - עמ' 22, ש' 5). להלן פירוט נתוני הצריכה בקוט"ש לפי שנים (המונה הראשי הוא המונה נשוא התביעה, אשר הוחלף בחדש ביום 16/2/09):

א. בשנת 2005 מונה ראשי 100,399 + מונה משני 7,909 = 108,308.

ב. בשנת 2006 מונה ראשי 38,836 + מונה משני 1,810 = 40,646.

ג. בשנת 2007 מונה ראשי 24,182 + מונה משני 1,333 = 25,515.

ד. בשנת 2008 מונה ראשי 58,613 + מונה משני 2,145 = 60,758.

ה. בשנת 2009 מונה ראשי 58,488 + מונה משני 15,723 = 74,211.

ו. בשנת 2010 מונה ראשי 85,449 + מונה משני 17,640 = 103,089.

ז. בשנת 2011 מונה ראשי 76,745 + מונה משני 18,862 = 95,607.

ח. בשנת 2012 מונה ראשי 65,762 + מונה משני 27,387 = 93,149.

23. המספרים מלמדים על ירידה דרסטית בצריכה בשנים 2008-2006 לעומת שנת 2005 ובהמשך על עליה בשיעור של 25% בשנת גילוי השב"ח 2009 ועל עליה משמעותית נוספת בין השנים 2012-2010, כמעט עד לרמת הצריכה של שנת 2005.

24. נתונים אלו, בצירוף הממצאים הפיזיים שנמצאו על גבי המונה, מביאים למסקנה כי בעסק של הנתבע בוצע שימוש בלתי חוקי בחשמל.

ב'5 - גרסת הנתבע ביחס לנתוני צריכת החשמל והכשלים בהוכחתה

25. הנתבע סיפק גרסה בניסיון להסביר את נתוני צריכת החשמל בעסק לאורך השנים. עיקר הקושי בגרסת הנתבע נעוץ בכך, שהיא נטענה באופן כללי וללא מסמכים אשר בהכרח היו אמורים להימצא ברשותו של הנתבע. המסמכים הרלוונטיים יכולים היו להוכיח את הנטען ואף לספק תאריכים מדויקים, לצורך בדיקת הטענות אל מול נתוני צריכת החשמל.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עדותו של עה/2 רו"ח אבי מלכה. עה/2 העיד כי הוא רואה החשבון של העסק מזה שנים רבות הכוללות את השנים הרלוונטיות לתביעה (סעיף 2 לתצהירו, עמ' 31, ש' 16-15) וכי עסקו של הנתבע מתנהל בצורה חשבונאית תקינה (עמ' 31, ש' 18-17).

זאת ועוד, הנתבע נמנע מהבאת עדים רלוונטיים מטעמו, אשר יכולים היו לשפוך אור על העבודות ולחזק את גרסתו.

26. להלן יפורטו טענותיו של הנתבע והכשלים שנפלו בהוכחתם:

א. הנתבע טען שבשנת 2005 העסק כלל בית קירור וחנות מינימרקט, שבה פעלו מקררים ומקפיאים זוללי חשמל (סעיפים 8-7 לתצהיר הנתבע).

עוד נטען שבסוף שנת 2005 הנתבע נדרש על ידי הרשויות לבחור בין שני העיסוקים ובחר להפסיק את פעילותה של חנות המינימרקט. מאותו זמן נעשה שימוש במבנה אך ורק לאחסון מזון לצורך הפצתו לחנויות באזור המרכז (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). חנות המינימרקט נסגרה ב- 31/12/05 (עמ' 32, ש' 32-31) ומשנת 2006 התנהל רק עסק של קו חלוקה (סעיפים 5-4 לתצהירו של עה/2 רו"ח אבי מלכה).

הנתבע לא הציג דו"חות שנתיים של העסק ומסמכים חשבונאים המעידים על סגירת חנות המינימרקט בסוף שנת 2005 - מובן כי סגירת הפעילות של חנות המינימרקט אמורה להשתקף היטב בדו"חות הכספיים של העסק, בתעודות המשלוח של הספקים השונים, בדו"חות המכירה וכיו"ב. קשה להבין מדוע הטענה בדבר מועד סגירת החנות נטענה על ידי הנתבע ועל ידי רואה החשבון של העסק מבלי להציג שום תיעוד תומך.

כמו כן, הנתבע לא הציג מסמכים המעידים על דרישת הרשויות אשר אילצה אותו לכאורה לבחור אחד משני העיסוקים - הנתבע העיד כי הרשות המקומית דרשה ממנו לסגור את חדר הקירור במחסן העסק, כך שהפעילות תתנהל כולה במבנה עצמו, ושניתנה לו ארכה עד שבסוף שנת 2006 סגר את המקרר במחסן לאחר הליך משפטי (עמ' 33, ש' 14-1). לא הוצגו מסמכי הדרישה מהרשות המקומית ומהווטרינר העירוני ואף לא הוצג מסמך כלשהוא מההליך המשפטי הנטען, על אף שהנתבע נשאל על כך (עמ' 33, ש' 16-15). הנתבע כן צירף לתצהירו את נספחים א'-ד', דו"חות וטרינריה ותברואה, אשר אינם מוכיחים את טענותיו ואדון בהם בנפרד בהמשך.

ב. הנתבע טען שבסוף שנת 2006 נוסף לעסק חדר קירור נוסף (סעיף 11 לתצהיר הנתבע) בגודל של 3*4 מ', אשר הוגדל בהמשך ל- 6*4 מ' (עמ' 31, ש' 28).

לא הוצגו מסמכים המעידים על בניית חדר הקירור הנוסף בשנת 2006 - ככל שחדר הקירור אכן הותקן במועד הנטען, הרי שבהכרח יש בחזקת הנתבע מסמכים המעידים על התשלום וכן מסמכים של חדר הקירור עצמו (מפרט, תכנית, תעודת אחריות וכו'). המדובר בהוצאה ניכרת, שהיא גם הוצאה מוכרת של העסק לצרכי מס. בנוסף לא הובא לעדות מטעם הנתבע הגורם שסיפק והתקין את חדר הקירור.

הנתבע נשאל מפורשות מי הקים את חדר הקירור בשנת 2006 ומי תחזק אותו ואולם לא ידע לפרט שמות (עמ' 36, ש' 13-10).

ג. הנתבע טען שחדרי קירור צורכים פחות חשמל מכיוון שהם סגורים והקור בהם נשמר, כך שאין צורך להפעילם, אלא שעות ספורות במהלך היממה, בעוד שמקררים בחנות מינימרקט פועלים 24 שעות ביממה (סעיף 12 לתצהיר הנתבע). לא למותר לציין כי עת/2 שלל את הנטען והעיד כי בית קירור עובד כל הזמן באופן קבוע (עמ' 27, ש' 20-18) ושכל מקרר עובד באופן אוטומטי, כך שבעת פתיחתו מופעל המדחס (עמ' 27, ש' 31 - עמ' 28, ש' 2).

הנתבע טען עוד, שבהתאם לדרישת הרשויות הותקנו בעסק התקנים שמפעילים את המקררים רק כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת לזו הנדרשת וכן שעוני שבת (סעיפים 14-13 לתצהיר הנתבע), כך שנגרמה ירידה דרסטית בצריכת החשמל של העסק (סעיף 15 לתצהיר הנתבע). עה/1 טכנאי הקירור אבי רז חזר בתצהירו על עיקרי הדברים (סעיפים 9-7) וטען שהוסיף שעון שבת לתרמוסטט ולשעון ההפשרה הקיימים (עמ' 31, ש' 9).

לא הוצגו מפרטי המקררים וחדרי הקירור - הטענות בדבר תכונותיהם של המקררים וחדרי הקירור נטענו סתם כך מבלי שהוצגו מפרטים של המכשירים ובכלל זה נתוני צריכת חשמל. המפרטים יכולים היו ללמד האם אכן חדרי הקירור והמקררים כללו התקנים ואמצעים לחיסכון בחשמל.

הנתבע נחקר והעיד כי אמצעים שונים הותקנו על ידי חברת "מבצר" וחוברו לרשת שלה, אך הודה שאין ברשותו דו"חות או קבלות להציג (עמ' 34, ש' 10-3). במענה לשאלה בנוגע לירידה הנטענת בצריכת החשמל, הנתבע הפנה לנתוני הצריכה של חנויות מינימרקט אחרות שבבעלות אחרים, והכל ללא תמיכה במסמכים ובעדויות של אותם אחרים (עמ' 34, ש' 21 - עמ' 35, ש' 9).

ד. הנתבע טען שבתחילת שנת 2009 הוא קיבל רשיון עסק ובמקביל פעילות העסקית הכפילה את עצמה, כך שהנתבע התקין בעסק מקרר וחצי נוספים (סעיפים 20-19 לתצהיר הנתבע ; עמ' 32, ש' 23-22 ; עמ' 36, ש' 23-19).

עה/1 אבי רז טען בתצהירו שהוא החל לעבוד עם הנתבע למיטב זכרונו בחלק הראשון של שנת 2009, שאז הוסיף חדר וחצי של קירור לשני חדרי הקירור הקיימים (מקרר ומקפיא) במחסן השיווק (סעיפים 6-2 לתצהירו). בעדותו הוא חידד כי התבקש להגדיל חדר הקפאה קיים ולהוסיף חדר קירור (עמ' 30, ש' 24-22).

בהקשר זה לא הוצג רשיון העסק, לא הוצגו מסמכים חשבונאים המאמתים את הטענה שפעילות העסק הוכפלה ואף לא הוצג מסמך כלשהו המעיד על תכנון חדרי הקירור הנוספים, על בנייתם ועל התשלום עבורם. בכך נמנעו מבית המשפט ההוכחה כי אכן מדובר בטענות אמת והבחינה של תאריכי השינויים הנטענים. הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית כמה מקררים הכניס לעסק ומתי והשיב שהדברים רשומים אצלו (עמ' 32, ש' 16-15) ואולם כאמור לא הציג ולו מסמך בודד.

ה. הנתבע טען כי לאחר גילוי השב"ח, התקלקל אחד המנועים בחדרי הקירור והוחלף בחדש, אשר הופעל בכל שעות היממה וגרם לעלייה בצריכת החשמל (סעיפים 29-28 לתצהיר הנתבע). כמו כן נטען כי בסוף שנת 2009 הותקן בעסק מזגן מפוצל, שהגדיל גם כן את הצריכה סעיף 30 לתצהיר הנתבע).

לא צורף תיעוד כלשהו להוכחת הנטען. לא צורפו מסכים חשבונאים המעידים על רכישת מנוע חדש ומזגן מפוצל ואף לא צורפו מפרטים ותעודות אחריות.

ו. הנתבע לא העיד מטעמו את מי מעובדי העסק, על מנת שיתמוך באיזו מטענותיו. מסעיף 16 לתצהירו של הנתבע עולה כי אשתו ובנו רון עבדו בעסק בשנים הרלוונטיות. מנספח ד' לתצהירו של הנתבע, דו"ח ביקורת וטרינרית שנערכה בעסק ביום 13/5/07, עולה כי מנהל העסק היה איציק חברון. כל הנ"ל לא הגישו תצהיר ולא התייצבו לעדות מטעם הנתבע.

27. כפי שצוין לעיל, לתצהירו של הנתבע צורפו נספחים א'-ד', שהם דו"חות של הרשויות, אשר אינם מסייעים בהוכחת גרסת הנתבע.

נספח א' הוא דו"ח ביקורת וטרינרית מיום 12/12/05, המעלה כי לעסק הנתבע היה רשיון עסק למרכול בלבד וכי בעת הבדיקה נמצאו בעסק ליקויים תברואתיים קשים. עת/2 סבר כי נספח א' מעיד על פעילות של בית קירור בלבד (עמ' 26, ש' 5-4) ואולם בניגוד לכך, נרשם במסמך במפורש כי מחסן הקירור מופעל מאחורי החנות.

נספח ב' הוא דו"ח מהנדסת מחוזית של משרד הבריאות מיום 5/4/06, המעלה כי בעסק פעלה באותו זמן גם חנות מכולת צפופה בשירות עצמי.

נספח ג' הוא דו"ח ביקורת תברואתית מיום 20/12/06, המעלה כי חדר ההקפאה פעל בטמפרטורה לא תקינה וכי נמצאו בעסק ליקויים תברואתיים (לכלוך, קורי עכביש וסחורה פגת תוקף).

נספח ד' הוא דו"ח ביקורת וטרינרית מיום 13/5/07, המעלה כי בעסק פעל בית קירור בלבד, שכלל שני מקפיאים אשר לא היו תקינים בעת הבדיקה והצביעו על טמפרטורה גבוהה מהנדרש.

יש לתמוה על כך שמכל המסמכים האפשריים, צורפו לתצהירו של הנתבע דווקא נספחים א'-ד', המעידים יותר מכל על התנהלותו הקלוקלת של העסק, אשר איננה רלוונטית לתיק שלפניי.

28. הכלל הוא שצד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391). ככלל, אי הצגתו של מסמך רלוונטי המצוי בחזקתו האפשרית של בעל דין ואשר יש בו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצר הנחה כי אילו הוצג היה מערער את גרסתו של הצד אשר נמנע מהצגתו. כך בע"א 548/78 נ.ש. ואח' נ' י.ל., פ"ד לה(1) 736 בעמ' 763-762:

"דרך זו שנקט בה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

בדומה, אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לערער את גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן (ראו ע"א 293/90 גרינהולץ ואח' נ' מרמלשטיין (פורסם במאגרים - 28/12/94)). כך גם נאמר בע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658:

"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".

29. כעולה מעדותו של עת/2 ראובן זכאי, לנתבע ניתנה האפשרות עוד לפני הגשת התביעה, להציג לתובעת מסמכים אשר יוכיחו את טענותיו ואולם הוא לא עשה כן (סעיפים 8-7 לתצהירו ; עמ' 28, ש' 19-16).

30. התנהלות זו של הנתבע היא תמוהה, שכן בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו, מוצג ת/1, גולו מסמכים רלוונטיים שונים - רישיון עסק (פריט 2.5), קבלות על בניית חדרי קירור (פריט 2.6), חשבוניות של מוקד "מבצר" (פריט 2.7), הנהלת חשבונות (פריט 2.8), חשבוניות על רכישת מוצרי מכולת (פריט 2.9), מסמכים על שימוש בחשמל בחדרי קירור במפעל גלידות (פריט 2.10), חוזה רכישת מקררים (פריט 2.12) ומסמכים על קבלת מקררים (פריט 2.13). על אף הגילוי, המסמכים לא הוגשו כראיה מטעם הנתבע ונטען שאף לא הועברו לעיון התובעת (עמ' 34, ש' 20-11).

31. מחדליו של הנתבע, אשר לא הציג מסמכים רלוונטיים ולא זימן לעדות עדים רלוונטיים, שומטים את הבסיס תחת טענותיו. גרסת הנתבע, שהובאה בניסיון להסביר את נתוני צריכת החשמל בעסק, לא הוכחה ולא היה בה כדי לסתור את המסקנה בדבר שימוש בלתי חוקי בחשמל.

ב'6 - חשדות התובעת ביחס לשב"ח בעסק הנתבע התאמתו

32. למעלה מן הנדרש, יש לציין כי השב"ח בעסקו של הנתבע התגלה לאחר שהתובעת יזמה בדיקה, על רקע חשדות שעלו אצלה בשל אופן התנהלותו של העסק.

33. כעולה מדו"ח התובעת, נספח א' לתצהירו של עת/1 ירון יוהן, נכתבה הערת בדיקה על ידי קורא המונים יהושע אבירם בטענה ש- "הלקוח מונע גישה למונה" (עדות עת/1 - עמ' 13, ש' 24-22 ; עמ' 14, ש' 2-1 ; עמ' 14, ש' 11-7 ; סעיף 3 לתצהירו של עת/2 ; עמ' 26, ש' 15-14).

בהמשך לכך עת/1 ניסה במשך כ- 5 חודשים להיכנס לעסק ללא הצלחה, שכן המקום היה סגור (סעיף 2 לתצהירו) ולא מן הטעם שמישהו ניסה למנוע את כניסתו (עמ' 14, ש' 15-14).

לאחר גילוי השב"ח, עת/2 ראובן זכאי הגיע לעסק מספר פעמים במהלך 6 ימים ונתקל בדלת סגורה, על אף שלטענתו נראה היה כי שהו בתוכו אנשים. ביום 22/2/09 העסק נמצא פתוח ואולם שני הנוכחים, שטענו שהם אב ובנו ובדיעבד התברר שהם הנתבע ושותפו שמעון, מנעו את הכניסה בטענה שאין גישה אל המונים (סעיף 5 לתצהירו של עת/2 ; עמ' 26, ש' 24-15).

עת/2 קרא בכל זאת ביום 22/2/09 את נתוני המונה החלופי ולאחר מכן שוחח עם הנתבע. לטענתו הנתבע הציע שנתוני צריכת החשמל ייבדקו לאורך תקופה ארוכה וכך תוכח ירידה בצריכה. עת/2 פירש את הדברים שנאמרו ככוונה לשיבוש נתונים (סעיף 6 לתצהירו).

34. הנתבע ניסה להסביר את היעדר הנוכחות בעסק במחלת בנו רון החל מחודש יוני 2008 (סעיף 16 לתצהירו) ואולם מדובר בטענה חלקית וחסרה, שאין בה כדי לתת מענה מלא לנטען.

35. לטעמי אין צורך במסגרת פסק דין זה להכריע בשאלה האם החשדות המוקדמים של התובעת היו מבוססים והאם הנתבע מנע בכוונה תחילה גישה למונים. החשוב הוא שחשדות התובעת התאמתו בסופו של דבר ונתגלה שימוש בלתי חוקי בחשמל בעסק הנתבע.

פרק ג' - חבות הנתבע כלפי התובעת

36. הוראות הסעיפים 10(א) ו- 10(ב) לאמות המידה שצוטטו בפרק א' דלעיל לעיל הופרו באירוע השב"ח שהתגלה בעסק הנתבע.

37. סעיף 10(ד) לאמות המידה, שכותרתו "טובת הנאה", קובע כך:

"למרות כל האמור לעיל, מצא ספק השירות החיוני כי בשל נזק לציוד נוצרה טובת הנאה כל שהיא לצרכן, יראו את הצרכן כאחראי לנזק אלא אם כן הוכח אחרת".

משמע, הפרת הוראות אמות המידה גוררת חבות מכוח אמות המידה עצמן.

38. חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979, קובע בסעיף 1, שכותרתו "חובת ההשבה", כדלקמן:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה. ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה, או בדרך אחרת".

בענייננו הנתבע קיבלה מהתובעת שירות וטובת הנאה בדמות אספקת חשמל לעסק בחיוב חלקי והוא חייב לשלם לתובעת את היתרה בגינה.

39. חבותו של הנתבע נובעת גם מכוח הפרת חוזה ההתקשרות שבינו לבין התובעת, בין במפורש ובין מכללא, שכן ברור מאליו כי הצדדים הסכימו, שהנתבע לא יגרום נזק למתקני התובעת ולא יצרוך חשמל ללא חיוב.

40. המסקנה היא שחבותו של הנתבע לשלם לתובעת עבור צריכת החשמל המלאה של עסקו, מתגבשת ללא קשר לשאלה האם הוא עצמו יזם והיה מודע לשימוש הבלתי חוקי בחשמל.

פרק ד' - חישוב חובו של הנתבע

41. סעיף 16 לאמות המידה נושא את הכותרת "צריכת חשמל שלא כדין" וקובע בין היתר כך:

"(א) הסנקציות המותרות לספק

נצרך חשמל שסופק על ידי ספק השירות החיוני שלא כדין, רשאי ספק השירות החיוני, בלי לפגוע בכל תרופה אחרת על פי דין, לנקוט כלפי הצרכן באחת או יותר מן הפעולות המפורטות להלן:

...

(3) לגבות מן הצרכן את התשלומים כמפורט בסעיפים 10(ג); 16(ד); 16(ה) ובאמת מידה 35 (ג)(2) תשלומים.

...

(ג) משך זמן הצריכה שלא כדין

תקופת השימוש שלא כדין תהיה מהיום בו החלה צריכת החשמל שלא כדין ועד ליום בו נודע לספק השירות החיוני על כך.

(ד) אופן חישוב הכמות שנצרכה שלא כדין

כמות החשמל שנצרכה בחצרים או במקום צרכנות בתקופת השימוש שלא כדין תיקבע כאמור באמת מידה 14 (ביצוע הערכת צריכה). ספק השירות החיוני יחשב את סכום ההפרש בין הצריכה שנקבעה לבין התשלומים בפועל בתקופת השימוש הבלתי חוקי על פי תעריפי החשמל שהיו בתוקף בעת עריכת החשבון המתוקן ; ספק השירות החיוני רשאי לאפשר לצרכן לפרוס את התשלום, כאמור בסיפא לסעיף 26(ו)".

42. סעיף 14 לאמות המידה נושא את הכותרת "ביצוע הערכת צריכה" וקובע בס"ק (ג) כך:

"(ג) צריכת חשמל שלא כדין

במקרים של צריכת חשמל שלא כדין כאמור באמת מידה 16 (צריכת חשמל שלא כדין) רשאי ספק השירות החיוני לבצע את הערכת הצריכה גם בהתבסס על רישום צריכת עבר של הצרכן במערכת הממוחשבת, מכשירי החשמל שבמקום הצרכנות או בחצרים, על רישומי מונה מחליף ו/או מבקר במידה שלא עומדים לרשותו התנאים לביצוע הערכות הצריכה כאמור בסעיפים 14(א) ו-14(ב) דלעיל".

43. בהתאם לאמור בסעיף 7 לתצהירו של עת/2, להלן אופן החישוב של חוב הנתבע:

א. תקופת השב"ח מתחילה ביום 20/3/06, שכן הירידה הדרסטית של צריכת החשמל ניכרת בחשבון של החודשים אפריל ומאי 2006. סיומה של תקופת השב"ח הוא ביום 16/2/09 עם גילויו, ובסה"כ 1,064 יום.

ב. הבסיס לחישוב הצריכה הוא שנת 2005, שבה המונה צרך 100,399 קוט"ש, שהם 275.07 קוט"ש ליום.

ג. בתקופת השב"ח העסק היה אמור לצרוך 1,064 * 275.07 = 292,674 קוט"ש (למעשה בתצהיר בוצע חישוב מוטעה לתוצאה של 292,669 קוט"ש). הצריכה שנרשמה בפועל היא 118,110 קוט"ש וההפרש הוא 174,564 קוט"ש.

ד. 174,564 קוט"ש * 0.53 ₪ = 92,519 ₪ ובתוספת עלות מונה חדש בסך של 166 ₪ ומע"מ, החוב מסתכם ב- 108,441 ₪. עת/2 הוסיף לתחשיב חיוב בגין הוצאות משרדיות ושעות עבודה, אשר לטעמי לא הוכחו ואין מקום לחייב בהן את הנתבע.

עת/2 נחקר על עקרונות החישוב דלעיל וטענותיו לא נסתרו (עמ' 18, ש' 27-10).

44. הנתבע לא הציע דרכי חישוב אחרות לצריכה בתקופת השב"ח ואף לא סתר את הפרמטרים אשר שימשו את תחשיב התובעת.

45. מסקנתי היא שהערכת הצריכה בתקופת השב"ח בוצעה בהתאם להוראות אמות המידה ועל כן אני מקבלה.

פרק ה' - טענות נוספות של הנתבע

46. הנתבע טען בסיכומיו כי היה על התובעת לזמן לעדות את קוראי המונים מטעמה בשנים 2008-2005, ובכלל זה קורא המונים יהושע אבירם, על מנת שיעידו האם נמנעה מהם גישה חופשית למוני החשמל בעסק. כמו כן נטען כי חזקה על קוראי המונים שהיו מבחינים בחבלה על גבי המונה ומכאן שהיא נגרמה לכל המוקדם רק לאחר קריאת המונה האחרונה מיום 17/9/08.

טענה זו אין בידי לקבל. עת/1 העיד כי קוראי מונים קוראים מספר עצום של 700-600 מוני חשמל מדי יום ועל כן אין ביכולתם לגלות ממצאי שב"ח והם אף אינם מונחים לגלותם (עמ' 11, ש' 25 - עמ' 12, ש' 5).

מכאן שאין זה סביר שקוראי המונים יוכלו לזכור פרט כלשהוא ביחס למונה בעסק של הנתבע ואף לא ניתן להסיק דבר מעצם העובדה שקוראים ביצעו קריאות של המונים ולא הבחינו בממצאי השב"ח.

47. טענה נוספת של הנתבע בסיכומיו היא שהתובעת ניסתה להסתיר את העובדה שבעבר נמצאו ממצאי שב"ח במונה בעסק בשנת 2003. לא מצאתי שאכן כך, ומכל מקום, כפי שפורט לעיל, הסקתי כי אותו גילוי משנת 2003 לא היה רלוונטי לגילוי השב"ח משנת 2009.

48. לא מצאתי בסיכומים מטעם הנתבע טענות נוספות שיש להכריע בהן לצורך השלמת פסק הדין.

פרק ו' - סיכום

49. התובעת הוכיחה שימוש בלתי חוקי בחשמל וחבות של הנתבע לשלם עבור צריכת החשמל במהלך תקופת השב"ח. הערכת הצריכה בתקופת השב"ח נמצאה סבירה ותואמת את אמות המידה.

50. דינה של התביעה להתקבל כמעט במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת, בתוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים:

א. סך של 108,441 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה.

ב. שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ.

ג. החזר שתי מחציות אגרת התביעה.

51. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 45 יום.

ניתן היום, ו' סיוון תשע"ו, 12 יוני 2016, בהעדר הצדדים.