תביעה לתשלום תגמולים על פי פוליסה המכסה אובדן הכנסה בגין עבודה נוספת.

מבוא:

1. התובע, נהג אוטובוס בחברת אגד, נפגע בשתי תאונות עצמיות, ביום 20.7.07 וביום 22.7.08.

התובע היה מבוטח בפוליסת בריאות קולקטיבית לחברי ועובדי אגד, ותובע תשלום תגמולים על פי הפוליסה, בגין התקופות בהן פחתה הכנסתו מעבודה נוספת בגין תאונות אלו.

1. אין חולק כי לאחר כל תאונה מתקיימת על פי הפוליסה תקופת המתנה בת חודשיים ימים. כמו כן אין חולק כי התובע קיבל תגמולים במשך תקופה מוגבלת לאחר כל אחת מהתאונות:

לאחר התאונה הראשונה קיבל התובע תגמולים בגין אי כושר המסתיים ביום 21.11.07.

לאחר התאונה השנייה קיבל התובע תגמולים בגין אי כושר המסתיים ביום 31.12.08.

התובע טוען כי מגיע לו תשלום נוסף, בגין תקופות נוספות.

1. בראש ובראשונה חולקים הצדדים על פרשנות הפוליסה ועל הדרך לפיה יש לחשב את הפיצוי במקרה של הפסד הכנסה כאמור בגין אי כושר חלקי.

בנוסף, הנתבעת חולקת על קיומה של תביעה בגין התאונה הראשונה, וזאת בשל אופן ניסוח כתב התביעה. כן חולקת הנתבעת על התקופה בה אכן נבצר מהתובע לעבוד בעבודה נוספת בגין התאונה השנייה.

1. נבחן להלן את סעיפי הפוליסה ומשמעותם. לאחר מכן נפנה לבחון את תקופת אי הכושר החלקי של התובע. בהתאם לתקופה זו נבחן את נזקו הנטען של התובע, וככל שיש בו להצדיק תשלום תגמולים על פי הפוליסה – נבחן מהו החישוב הנכון לאותם תגמולים.

פוליסת הביטוח ותקרת החבות שבמחלוקת

1. ענייננו בפוליסה המיועדת לחברי ועובדי אגד, אשר נוסחה המלא הוגש בחוברת המקורית כמוצג ת/1. לתביעה דנן רלוונטי הפרק העוסק בהפסד 'הכנסה עודפת', שהיא הכנסה מעבודה נוספת, המוגדרת בפוליסה כהכנסה בגין שעות נוספות ופרמיות.
2. פרק הפתיחה בחוברת נושא כותרת "מה כלול בביטוח?" ומפורט בו בלשון פשוטה הכיסוי הביטוחי הכלול בכל פרק בפוליסה. לעניין פיצוי על אובדן כושר עבודה נכתב בעמ' 6 בחוברת כך [הכתב וכל ההדגשות במקור]:

מה הפוליסה מכסה?

הפוליסה מכסה אובדן הכנסה משעות נוספות ופרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה, שנגרם עקב מחלה או תאונה.

מה הפיצוי שאקבל?

הפיצוי ישלים את הכנסתך משעות נוספות ופרמיות עד לממוצע שכרך ב-6 החודשים שקדמו למחלה או התאונה או עד להכנסה של 4,000 ₪ לחודש, הנמוך מביניהם.

למשך כמה זמן אקבל פיצוי זה?

הפיצוי ישולם כל עוד נמשך אובדן כושר העבודה ולא יותר מ-4 שנים או יציאתך לגמלאות, או עזיבת העבודה, המוקדם מביניהם.

1. נוסח פשטני זה נועד להבהיר לכאורה כי הפיצוי שיתקבל נועד להשלים את ההכנסה החודשית משעות נוספות ופרמיות עד לסכום הנמוך מבין שתי האפשרויות – 4,000 ₪ או ממוצע ההכנסה בששת החודשים שקדמו לאירוע.
2. תנאי הפוליסה עצמם מפורטים בנספח ד' – ביטוח לאובדן כושר עבודה - הנמצא בעמ' 40 בחוברת. בסעיף 2 בפרק זה מוגדרת חבות החברה כדלקמן:

"2.1. הפך המבוטח לבלתי כשיר לעבודה, תשלם החברה למבוטח פיצוי חודשי בגובה ההפרש שבין הכנסתו העודפת הממוצעת, לבין ההכנסה החודשית העודפת בגין עבודתו הנוספת שלאחר האירוע."

1. מדובר לכאורה בחישוב מתמטי פשוט של ההפרש בין הכנסתו העודפת של התובע לאחר האירוע, להכנסתו העודפת הממוצעת לפני האירוע, כפי הגדרת חישובה בפוליסה. ואולם, המחלוקת בין הצדדים היא בהגדרת "הכנסה עודפת ממוצעת", הנמצאת בסעיף 1 באותו הפרק, סעיף ההגדרות, ונביאה כלשונה:

"1.4 "הכנסה עודפת ממוצעת"

הממוצע החשבוני של ההכנסה החודשית העודפת בששת החודשים שקדמו לקרות המחלה או התאונה שגרמו לאי הכושר, או 4,000 ₪ במדד הידוע ב- 1.1.2006, הנמוך מביניהם."

1. אין מחלוקת כי הממוצע החשבוני של ההכנסה העודפת של התובע, בששת החודשים שקדמו לכל אחת מהתאונות, עולה בהיקף לא מבוטל על הסך של 4,000 ₪ (במדד הידוע ב 1.1.2006, ולהלן ולשם הנוחות ייאמר רק "4,000 ₪").
2. טענות התובע

ראשית יש להבהיר כי טענותיו של התובע נגד נוסח הפוליסה הועלו לראשונה בסיכומי ההשלמה שביקש להגיש בכתב, לאחר תום הסיכומים בעל פה, ומשנדרש להשיב לסיכומי הנתבעת לעניין נוסח הפוליסה, הסותר לכאורה את טענותיו וחישובי הפיצוי מטעמו. הנתבעת בסיכומי התשובה מטעמה מחתה על כך ובהקשר זה הצדק עימה. עם זאת, ובפרט לאור התוצאה אליה הגעתי, אתייחס לטענות לגופן.

התובע אינו מקבל את לשון הפוליסה כפשוטה ואת ההגדרה לעיל, וטוען כי יש לפצותו על פי ציפייתו הסבירה כמבוטח, ולפיה הוא צריך לקבל פיצוי מלא על נזקיו. התובע טוען כי לא יעלה על הדעת שמבוטח כמוהו, אשר הכנסתו העודפת עובר לכל תאונה עלתה באופן ניכר על הסך של 4,000 ₪, ייראה כמי שהכנסתו העודפת לפני התאונה הייתה 4,000 ₪ "בלבד".

לדידו של התובע משבר ציפיות זה צריך להוביל להתעלמות מנוסח ההגדרה של 'הכנסה עודפת ממוצעת' כלשונה, התעלמות מהביטוי "הפרש" בהגדרת החבות, התעלמות מהביטוי "השלמה עד (4,000 ₪)", והתעלמות מההגבלה "הנמוך מבינהם" המופיעה בהגדרת ההכנסה לפני התאונה. כל זאת, תוך אימוץ הסך של 4,000 ₪ כסכום פיצוי קבוע, ולא כתקרת הכנסה עודפת.

עוד טוען התובע כי הנתבעת לא העלתה טענות נגד הפרשנות בה הוא רואה את הפוליסה, ועל כן היא מנועה מלעשות כן עתה.

לפיכך, לטענתו של התובע, בכל חודש לאחר התאונה בו פחתה הכנסתו העודפת מהממוצע המלא של הכנסתו העודפת לפני התאונה, עליו להיות מפוצה בסכום קבוע ומלא של 4,000 ₪.

1. טענות הנתבעת

הנתבעת נצמדת ללשון הפוליסה ומדגישה את כל אותם ביטויים והגדרות מהם מבקש התובע להתעלם. הנתבעת מפנה להגדרת 'ההכנסה העודפת הממוצעת' בה נקבע כי יש לחשבה לפי הנמוך מבין שתי האפשרויות המפורטות בהגדרה, ומכאן, לדידה, שההכנסה העודפת הממוצעת של התובע, שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב הפיצויים להם הוא זכאי, היא 4,000 ש"ח בלבד.

הנתבעת מדגישה גם את המילה "הפרש" בהגדרת החבות, המלמדת לדידה כי מדובר בחישוב שיש לערוך מדי חודש, בהתאם להפרש בין אותם 4,000 ₪, המייצגים על פי הגדרת הפוליסה את ההכנסה העודפת הממוצעת לפני כל תאונה, לבין ההכנסה העודפת שהרוויח התובע בפועל בכל חודש לאחר התאונה.

לאור טענותיו החדשות של התובע בעניין הבנתו וציפייתו מהפוליסה, מבהירה הנתבעת כי מדובר בפוליסת קולקטיב אשר נעשתה בין הנתבעת לבין חברת אגד, כך שהתובע לא היה צד לכריתתה ועל כן אף אין רלוונטיות לכוונתו או לציפייתו מפוליסה זו.

1. דיון והכרעה

ענייננו בתביעה על פי פוליסה, שהינה חוזה בין צדדים. בהתאם לסעיף 25(א) בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

במקרה דנן מדובר בפוליסת קולקטיב, אשר תנאיה מפורטים בחוברת אשר הוצאה מטעם אגד והנתבעת גם יחד. החוברת נפתחת בדברי יו"ר מזכירות אגד המבהיר כי מדובר בביטוח בריאות ייחודי שעשתה האגודה לחבריה ולעובדיה הקבועים.

דהיינו, הצדדים אשר על פי אומד דעתם נכרת החוזה הם אגד והנתבעת, אשר כרתו חוזה המיועד לכלל חברי אגד ועובדיה.

1. במצב דברים זה, קשה לקבל את ציפייתו של נהג בודד, ביחס למשכורתו הספציפית, כציפייה המקימה חבות לחברת ביטוח העורכת פוליסה קולקטיבית מול הנהלת אגד.

הגדרות הפוליסה חלות באופן גורף על כלל המבוטחים, בין אם הכנסתם העודפת עולה על 4,000 ₪ בשיעור מועט או ניכר, ובין אם הכנסתם העודפת נמוכה מסך של 4,000 ₪.

אין ענייננו בתביעת נזיקין אישית אשר אין בה תקרת פיצוי ואשר בה כל נפגע שקמה כלפיו חבות מקבל פיצוי על פי הכנסתו, יהא גובהה אשר יהא.

קבלת טענות התובע לעניין 'ציפייתו' מהפוליסה, לאור שיעור הכנסתו העודפת לפני התאונה, משמעותה התעלמות מלשון החוזה ומהגדרת הנתונים המהווים יסוד ותקרה לחישוב הפיצוי בפוליסה, וזאת ללא תימוכין ענייני כלשהו.

1. פוליסות ביטוח הן חוזה המפצה את המבוטח על פגיעה או הפסד בהתאם לתקרות וההגדרות הקבועות בהן. לפיכך, ובהתאם להוראות החוק, יש לבחון את נוסח התנאים וההגדרות המהוות יסוד לכל פרק חבות בפוליסה.

אין המדובר בענייננו במקרה בו הגדרות אלו הוחבאו בסעיפים עלומים בפוליסה או לא הובהרו למבוטחים ב'רחל בתך הקטנה'.

הגדרות הפוליסה ברורות ואינן מצריכות פרשנות מיוחדת או חישוב מסובך. כפי שתואר לעיל, אף תקרת הנתונים הנלקחים בחשבון לצורך חישוב התגמולים מוסברת היטב, ואין כל מניעה מקבלת הגדרות הפוליסה כלשונן וכפשוטן, כאמור בסעיף 25 בחוק החוזים.

1. התובע אינו טוען כי לא קיבל את הפוליסה או לא היה מודע לתנאיה. נוסח הפוליסה היה בידי התובע ואף הוגש מטעמו, תוך התייחסותו בכתב התביעה לכך שמדובר בפוליסה קולקטיבית של אגד. מחאתו של התובע היא כי פוליסה זו אינה מתאימה לשיעור השתכרותו הגבוה וכי יש לקרוא את תנאיה כך שיהלמו את השתכרותו ואת שיעור הנזק שנגרם לו.

בעניין זה נפסק זה מכבר בע"א 682/82, בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פד"י לז(3)589, כי:

"המבוטח המקבל את הפוליסה אמור לקרוא את הוראותיה, מכל מקום את אלה העיקריות שבעבורן רכש אותה, ואם אינו מבין – עליו לבקש הסברים".

מטענות התביעה כיום משתמע כי התובע ככל הנראה לא עיין בפוליסה בתשומת לב מספקת. אילו היה עושה כן, היה לכאורה, ועל פי טענותיו כיום, מסיק כי הכנסתו העודפת הממוצעת עולה על תקרת הגדרתה בפוליסה. ככל שהיה מעוניין בכך – יכול היה לרכוש לעצמו ביטוח אישי המכסה את מלוא אובדן ההכנסה העודפת העלול להיגרם לו. אלא שהתובע הסתפק, כאמור, באותה פוליסה קולקטיבית המיועדת לכל חברי אגד ועובדיה הקבועים, ואין הוא יכול כעת לדרוש מהנתבעת לשלם לו מעבר לגבולות פוליסה זו.

1. הפניית התובע לע"א (ת"א) 68124-10-13 שרייבר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ אינה יכולה לסייע בידו במקרה דנן, שעה שבעניין שרייבר הצביעו חלק ממסמכי הפוליסה על תשלום פיצוי עד גיל 65 וחלק ממסמכי הפוליסה הצביעו באופן מפורש על תשלום פיצוי עד גיל 70 – ולפיכך קבע בית המשפט באותו עניין כי פרשנות לגיטימית של חוזה הביטוח היא שתשלום הפיצוי יהיה עד גיל 70. מצב זה אינו מתקיים בתיק דנן.

להבדיל מעניין שרייבר, במקרה כאן משתמע כי התובע מבקש לקבוע את הסך של 4,000 ₪ כתקרת חבות הפיצוי ולא כתקרת 'הכנסה עודפת ממוצעת'. פרשנות זו אינה יכולה להתיישב עם הוראות הפוליסה, שעה שהסך של 4,000 ₪ מופיע אך ורק, ובמפורש, בהגדרת "הכנסה עודפת ממוצעת", ואינו מופיע בסעיף החבות המפרט את החישוב שיש לערוך לצורך תשלום.

גם בפרק הפתיחה, במענה לשאלה "מה הפיצוי שאקבל?" נכתב במפורש כי הפיצוי ישלים את ההכנסה מעבודה נוספת עד לממוצע ... או עד להכנסה של 4,000 ₪ לחודש, הנמוך מביניהם.

במצב דברים זה, אין לקבל את הטענה כי הייתה לתובע ציפייה סבירה לפיה לאחר קרות תאונה יקבל פיצוי על פי הפוליסה שיעמיד אותו במצב בו הכנסתו מעבודה נוספת עולה על 4,000 ₪, ומורכבת הן מההכנסה בפועל והן מפיצוי נוסף בשיעור 4,000 ₪.

1. עוד יש לציין כי אנו לא נמצאים במצב בו תביעתו של התובע נדחתה תחילה ע"י הנתבעת ועל כן פנה להגשת תביעה בבית המשפט. מעדות נציג הנתבעת מר איתן עדי עולה כי כל עוד הציג התובע לנתבעת אישורי רופא על היעדרות מעבודה ותלושי שכר המלמדים על הפסד כנטען – שולמו לו תגמולים על פי הפוליסה.

אלא שבשלב מסוים לא פנה עוד התובע לנתבעת ולא הגיש לה אישורי רופא ותלושים – ועל כן גם לא הניחה הנתבעת כי עליה לשלם לו סכום כלשהו.

לפיכך, טענות התובע לפיהן אין הנתבעת יכולה להעלות טענות במסגרת תיק זה שלא הועלו בעת דחיית תביעת התובע על ידה – אינן רלוונטיות לענייננו. זאת ועוד, ההזדמנות הראשונה שהייתה לנתבעת להשיב לטענות התובע (כפי נוסחן בכתב התביעה ועוד בטרם הרחבת טענותיו בסיכומים) הייתה בכתב ההגנה, שם הכחישה הנתבעת את זכותו של התובע לקבלת תגמולים מעבר לאלו שכבר שולמו לו וטענה כי אינו עומד בתנאי הזכאות על פי הפוליסה. כמו כן טענה כי כושר העבודה של התובע נפגע במידה קלה שאינה מזכה אותו בתגמולי ביטוח.

לפיכך לא ניתן לומר כי מדובר בטענות חדשות שהעלתה הנתבעת.

1. אשר על כן, ולאור ההגדרות הקבועות בפוליסה, אני קובעת כי על פי תנאי הפוליסה בה היה מבוטח התובע, יש לחשב את התגמולים להם זכאי התובע כהפרש בין הכנסתו מעבודה נוספת לאחר התאונה לבין הסך של 4,000 ₪ בערכי מדד 1.1.2006, ובכפוף ליתר התנאים המקימים זכאות.

במילים אחרות, חבותה של הנתבעת היא להשלים את הכנסת התובע משעות נוספות ופרמיות לאחר התאונה, עד להכנסה של 4,000 ₪ לחודש בערכי מדד 1.1.2006, ובכפוף ליתר התנאים המקימים זכאות.

הנכויות הרפואיות ותקופת אי הכושר

1. תנאי לתשלום תגמולים על פי הפוליסה הוא קביעת רופא לפיה עקב כל תאונה נשלל מהתובע הכושר להמשיך, באופן חלקי או מלא, בעבודתו הנוספת.
2. כל עוד הציג התובע לנתבעת, בזמן אמת, אישורים רפואיים על היעדרותו מהעבודה – שולמו לו תגמולים מלאים. אלא שמשלב מסוים, לא עלה בידי התובע להציג לנתבעת אישורים כאמור. וכדבריו של התובע בעדותו:

"ש. האם נכון שכאשר אתה בא לתבוע עבור שעות נוספות אתה מקבל אישור מרופא תעסוקתי של אגד?

ת. מרופא תעסוקתי של אגד, אבל רופא זה הוא לא כל כך רץ לתת לי אישור כזה. בגלל זה, כשאני לא מרגיש טוב ואני מרגיש שאיני יכול לעבוד, אני הולך לרופא תעסוקתי של קופ"ח והולך למומחים יותר רציניים שיכולים לשחרר. הוא קרדיולוג, והוא לא יכול לתת אישור כזה. הוא לא הפנה אותי לאורתופד שיקבע."

(פרוטוקול הדיון מיום 14.5.18, עמ' 23 שורה 26 ואילך).

ובהמשך:

"ש. האם נכון שב-2008 לאחר התאונה השנייה, כשקיבלת את התשלומים, פנית לחברת הביטוח עם האישורים הרפואיים של רופא אגד שאישר לך ואז קיבלת תשלומים אותם הראיתי לך?

ת. כן. כ- 3,000 ₪ לפי זה.

ש. לאחר מכן, רופא תעסוקתי של אגד, אותו קרדיולוג, לא אישר לך שלא לעבוד שעות נוספות ולא נתן לך אישורים להעביר. כמו ב-2007. נכון?

ת. כן.

ש. האם זה נכון שאתה כמו שהראיתי לך במכתב הראשון מ-2007 אני מציג לך את עמוד 1. קראת?

ת. אז הלכתי לרופא חיצוני.

ש. לאיילון לא הבאת שום אישור רפואי?

ת. הבאתי לאגד. מה אגד מביא לאיילון, אני לא יודע."

(פרוטוקול הדיון מיום 14.5.18, עמ' 24 שורה 7 ואילך).

1. התובע לא הגיש לתיק בית המשפט אישור רפואי כלשהו מזמן אמת, הקובע המשך אי כושר זמני מעבר לתקופות שהנתבעת שילמה בגינן – לא מרופא תעסוקתי, לא מרופא קופת חולים ואף לא מ'רופא חיצוני' כהגדרתו.

עם זאת, במסגרת ניהול התיק, הוצגו בעניין מצבו הרפואי של התובע קביעות רפואיות של מומחים מטעם הצדדים ומומחה מטעם בית המשפט. את כל אלו יש לבחון גם לנוכח תיפקודו של התובע בפועל, והמועדים בהם עבד או לא עבד בעבודה הנוספת.

1. מומחה התובע

מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' פלבסקי ז"ל אך מומחה זה נפטר בין מועד הגשת חוות דעתו למועד ההוכחות ועל כן חוות דעתו לא נלקחה בחשבון.

1. מומחה הנתבעת

הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר ולן אשר נחקר על חוות דעתו.

על פי חוו"ד ד"ר ולן, בגין התאונה הראשונה שהה התובע באי כושר מלא במשך 6 שבועות, באי כושר חלקי המגביל עבודה בשעות נוספות למשך שבועיים נוספים וללא נכות צמיתה.

בגין התאונה השנייה קבע ד"ר ולן כי התובע שהה באי כושר מלא במשך 6 שבועות, באי כושר חלקי המגביל עבודה בשעות נוספות למשך חודשיים נוספים, וכי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% נכות מתאונה זו.

בחקירתו עמד המומחה על דעתו לפיה לאחר תום אי הכושר החלקי לא הייתה מניעה כי התובע יחזור לעבודה מלאה, גם בשעות הנוספות. לדידו, כל מגבלה שנותרה לתובע השפיעה על תפקודו בשעת העבודה הראשונה בבוקר בדיוק כמו בשעת העבודה הנוספת, אחרי יום עבודה מלא.

בחקירתו התייחס המומחה למגבלת תנועה של התובע כחלה רק במישור האנכי של הנפת היד מעל גובה הכתף ולא לשאלת קיומה של מגבלה בהרמת היד לצדדים או בביצוע תנועה סיבובית של הגה גדול, כפי שהיה בעבר באוטובוסים.

1. מומחה בית המשפט

מטעם בית המשפט מונה ד"ר קאופמן. מומחה זה קבע כי נכותו הצמיתה של התובע היא 15% וכי לאור זהות מנגנוני הפגיעה בשתי התאונות, יש לחלק נכות זו באופן שווה בין שתיהן.

המומחה התייחס לתנועות השונות בהן מוגבל התובע, ובכלל זה התייחס לקושי בסיבוב הגה גדול, כפי שהיה בעבר באוטובוסים.

כמו כן קבע ד"ר קאופמן כי בעקבות מגבלתו זו יכול התובע לעבוד במשרה מלאה, אך אינו יכול להוסיף ולעבוד שעות נוספות.

1. דיון והכרעה

התובע סבל מפציעות בכתפו אשר בעטיין היה משך תקופות מסוימות באי כושר מלא ובעטיין של תקופות אלו קיבל תגמולים מהנתבעת. השאלה שבפניי היא האם שהה התובע משך תקופה נוספת כלשהי באי כושר חלקי בעקבות איזו מהתאונות.

1. בעניין זה, ועל אף קביעתו הגורפת של ד"ר קאופמן, השוללת אפשרות עבודה בשעות נוספות, לא עומת המומחה בחקירתו עם העובדה לפיה כארבעה חודשים בלבד לאחר התאונה הראשונה כבר חזר התובע לעבוד בעבודה נוספת בהיקף רחב ומשמעותי, אשר אף הקים לו את הזכאות לתשלום על פי הפוליסה גם ביחס לתאונה השנייה.

כמו כן לא עומת ד"ר קאופמן עם העובדה לפיה כחצי שנה לאחר התאונה השנייה שוב חזר התובע לעבוד בעבודה נוספת בהיקף מסוים ויציב משך מספר שנים, אף כי מדובר היה בהיקף נמוך יותר מההיקף אליו חזר לאחר התאונה הראשונה.

בהינתן עובדות ברורות אלו, קיים קושי לא מבוטל לקבל את קביעתו הגורפת של ד"ר קאופמן, לפיה התובע לחלוטין לא יכול היה לעבוד עבודה נוספת לאחר התאונות.

1. לפיכך אני קובעת בעניין התאונה הראשונה, כי לאחר תקופת אי הכושר שהוכרה ע"י הנתבעת, דהיינו החל מחודש דצמבר 2007, לא שהה התובע באי כושר חלקי והוא יכול היה לחזור לעבודה נוספת ללא מגבלה הרלוונטית לענייננו. קביעה זו נתמכת גם בתלושי השכר של התובע מאותם חודשים המלמדים על הכנסה עודפת בסך חודשי העולה על 12,000 ₪.
2. לעניין התאונה השנייה, הרי שעל פי מומחה הנתבעת ועל פי ההיגיון הסביר ניתן לקבוע כי מהלך ההחלמה של התובע, עד להתייצבות מצבו, הביא לכך שהתובע שהה משך תקופה מסוימת נוספת באי כושר חלקי, במהלכו התקיימה חזרה מדורגת לעבודה.

בהקשר זה יש לציין כי אף שחקירת התובע התקיימה לאחר שנחקרו המומחים הרפואיים – לא העיד התובע על גודל ומנגנון ההגה הספציפי שהיה באוטובוסים בהם עבד לאחר כל תאונה והאם אכן היו מנגנונים שהתקשה ספציפית בהפעלתם.

במצב דברים זה, ובהעדר נתונים אחרים, סביר יהיה לבחון את התקופה בה התמשך אי הכושר החלקי של התובע על פי נתוני השתכרותו לאורך כחצי שנה לאחר תום תקופת אי הכושר המלא, דהיינו על פי העובדה האם עלה בידו לחזור לעבודה נוספת במהלך חודשים אלו אם לאו.

1. אני ערה לכך כי יש בבחינה זו מעין 'היפוך היוצרות' והנחת המבוקש, תוך התעלמות-לכאורה מהדרישה לקביעת רופא בדבר אי כושר לעבודה בשעות נוספות, ואולם משלא נמצא מענה לעניין זה בחקירות הרופאים – סביר הוא כי יושלם על ידי בית המשפט ובהתאם לנסיבות.

סיכום – הפיצוי הנדרש

1. לאחר שהסתיים הדיון בו נחקרו המומחים הרפואיים הגיש התובע לתיק ביהמ"ש קובץ ובו תלושי שכרו באגד בשנים 2006-2012.
2. התאונה הראשונה - לאור הקביעות דלעיל, בעניין פרשנותה הנכונה של הפוליסה ובעניין תקופות אי הכושר החלקי שיש לבחון, מתייתר כל דיון בעניין פיצוי בגין התאונה הראשונה ובעניין טענת הנתבעת כי כתב התביעה אינו כולל תביעה בגין תאונה זו.

כמפורט לעיל, לאחר התשלום שכבר בוצע ע"י הנתבעת, לא קיימת תקופת אי כושר חלקי ואף לא קיים כל הפרש הכנסה הרלוונטי לתשלום, שכן הכנסת התובע מעבודה בשעות נוספות לאחר התקופה ששולמה עולה פי שלוש ויותר על הסך של 4,000 ₪.

1. התאונה השניה – לאור הקביעות דלעיל, יש לבחון את הכנסתו של התובע מעבודה נוספת בגין חודשי העבודה ינואר-יוני 2009, חצי שנה לאחר תום תקופת אי הכושר המלא ששולם ע"י הנתבעת.

לאור תקופת אי הכושר החלקי שקבעתי – מתייתר הדיון בטענות הצדדים לעניין העמדת התביעה על היקף של 48 חודשי פיצוי, כפי מלוא תקופת הפיצוי הקבועה בפוליסה.

ראוי לציין כי דיון זה מתייתר אף לאור הנתונים שהציג התובע, ולפיהם לאחר תקופת אי הכושר לעיל המשיכה הכנסתו העודפת לעלות על הסך של 4,000 ₪.

1. הצדדים הגישו במהלך סיכומיהם טבלאות המרכזות את נתוני השכר הרלוונטיים (הטבלאות סומנו כמוצגים ת/2 ו-נ/2). בהתאם לעדות חשב השכר של אגד, לפיה הכנסה מעבודה נוספת מופיעה בתלוש השכר חודשיים לאחר חודש העבודה, נבחן את תלושי השכר של חודשים מרץ-ספטמבר 2009. יובהר כי הנתונים הגולמיים זהים בטבלאות שהציגו הצדדים.
2. בעניין חודשים אלו הנתונים הנומינליים הם כדלקמן:

חודש עבודה מופיע בתלוש סך ההכנסה ההפרש הנומינלי

בפועל של חודש שכר מעבודה נוספת מ – 4,000 ₪

ינואר מרץ 2009 3,737.21 ₪ 262.79 ₪

פברואר אפריל 2009 3,262.21 ₪ 737.79 ₪

מרץ מאי 2009 4,763.43 ₪ הכנסה גבוהה מהתקרה

אפריל יוני 2009 3,738.14 ₪ 261.86 ₪

מאי יולי 2009 4,476.95 ₪ הכנסה גבוהה מהתקרה

יוני אוגוסט 2009 4,234.06 ₪ הכנסה גבוהה מהתקרה

1. מאחר ועל פי תנאי הפוליסה, הסך של 4,000 ₪ הוא בערכי מדד מ 1.1.2006, יש לערוך תחשיב מתאים בהתאם לערך המעודכן של 4,000 ₪ בכל חודש בדיקה רלוונטי. היה ועל פי התחשיב המעודכן יפחת סך ההכנסה מעבודה נוספת מהסך המעודכן של 4,000 ₪ בחודשים נוספים בהם נקבע לעיל כי ה"הכנסה גבוהה מהתקרה" – יש לשלם את ההפרש המתאים גם בגין חודש כאמור.
2. ריבית - התמשכות ההליכים בתיק זה אינה רובצת לפתחה של הנתבעת והמחלוקת נשוא תיק זה הייתה כנה ואמיתית. לפיכך, לא ראיתי לקבל את בקשת התובע לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת על פי סעיף 28א בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. לפיכך יחולו על הפיצוי שנקבע הפרשי ריבית והצמדה רגילים כדין.
3. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את סכומי הפיצוי הקבועים בסעיף 35 בפסק הדין, בעמודת "ההפרש הנומינלי", ובכפוף לעדכונם כאמור בסעיף 36 בפסק הדין. זאת, כאשר סכומים אלו נושאים הפרשי ריבית והצמדה כדין עד לתשלומם בפועל.
4. לאור התוצאה אליה הגעתי, לעומת היקף התביעה שהוגשה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.