הרקע

1. נאשם 1 הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים: באישום הראשון הורשע בביצוע עבירה של זיוף מטבע פשוטה, לפי סעיף 477(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [החוק] וניפוק מטבע מזויפת, לפי סעיף 479(2) לחוק. באישום השני הורשע בביצוע עבירה של זיוף מטבע פשוטה, לפי סעיף 477(3) לחוק ובביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בקשר עם סעיף 477(3) לחוק.

במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים שיוטלו על הנאשם העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, אשר יכול וירוצו בעבודות שירות (בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות), מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪ (שחלקו ילקח מתוך פקדון שקיים בתיק המעצרים של הנאשם).

חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות הינה שהנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות, וזאת ב"בית לשובע" בתל אביב.

2. נאשם 2, שהועמד לדין באישום אחד (שענינו הארוע הכלול באישום השני של נאשם 1), הורשע בהכרעת דין מפורטת, שנתתי ביום 7.5.12, בביצוע עבירות של זיוף מטבע פשוטה לפי סעיף 477(3) לחוק וניפוק מטבע מזויפת, לפי סעיף 479(2) לחוק, וכן קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בקשר עם שתי העבירות הנ"ל.

גם בענינו של נאשם 2 ביקשתי חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, וזה מצא אותו מתאים והמליץ להציבו בבית חולים צהלון ביפו.

3. הערות

א. דינם של הנאשמים הוכרע טרם כניסתו של תיקון 113 לחוק לתוקף, ולכן הוא אינו חל, אף כי רוחו בוודאי מחייבת.

ב. בתיק זה הסכימו הצדדים על מתווה במסגרתו כל הראיות הוגשו בהסכמה, ללא שמיעת עדים, כל צד הגיש סיכומיו והכרעתי ניתנה על סמך הקיים. טרם הכרעתי את הדין הודה נאשם 1, במסגרת הסדר טיעון, כאמור לעיל, והכרעת הדין המפורטת שנתתי התייחסה, למעשה, רק לנאשם 2. לכן ניתן לומר ששני הצדדים עשו מאמץ לחסוך בזמן ציבורי.

הטיעונים לעונש בענין נאשם 1

4. הצדדים ביקשו שאכבד את הסדר הטיעון בענינו של נאשם זה. הוא בעל עבר פלילי ישן, הכולל עבירות רכוש והתפרצות מהשנים 1996 ו-1999 (הונאה בכרטיס חיוב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב). הוא הודה במסגרת הסדר טיעון ולקח אחריות על מעשיו.

5. ב"כ המאשימה הדגישה את פגיעתן הרעה של עבירות זיוף מטבעות בכלכלת המדינה ובהליכי המסחר, וכפועל יוצא - בציבור כולו. היא הוסיפה כי אין מדובר בניצול הזדמנות חד פעמית, כפי שניתן לראות מכך שמדובר בשני אישומים. גם מתוך הראיות אנו למדים על ריבוי פניות אל הנאשם ושל הנאשם לאחרים, לצורך הנפקת המטבעות המזויפים. המאשימה הגישה מספר פסקי דין וציינה כי באלה שנסיבותיהם דומות לעניננו - הושתו עונשים של עד 6 חודשי מאסר, ואלה שהעונשים בהם חמורים יותר - חמורים בנסיבותיהם מהענין שלפנינו.

6. ב"כ נאשם 1 הדגיש את ענין לקיחת האחריות על ידי נאשם 1. הוא ציין כי למעשה, אין מדיניות ענישה בעבירות כגון זו, שכן לא נמצא מקרה קודם דומה. הוא הזכיר כי בשני המקרים בהם הורשע נאשם 1 מי שלמעשה קנה ממנו את המטבעות המזויפים היה סוכן משטרתי, כך שלא נגרם נזק כלכלי בפועל, מאחר שהמטבעות לא נפוצו בשוק ולא הגיעו לידיים אחרות. עוד ציין שהנאשם כיבד את תנאי השחרור שלו ומאז שחרורו מהמעצר לא שב לדרכו הרעה. אורח חייו הוא נורמטיבי והוא עובד למחייתו בממכר גלידה. עוד ציין כי העונש עליו הוסכם הוא עונש ממשי, מוחשי ולא נושא פני עתיד, כאשר ריצוי עבודות השירות, לתקופה המקסימלית האפשרית, יפגע בפרנסתו ועל כן רכיב הקנס יכביד על הנאשם, אף הוא.

נאשם 1, כשנשאל על כך היום, אמר כי אינו רוצה להוסיף דבר.

הטיעונים לעונש בענין נאשם 2

7. הצדדים הסכימו כי עונשו של נאשם 2 צריך להגזר מעונשו של נאשם 1, תוך התייחסות להבדלים ביניהם.

8. לענין ההבחנה בין שני הנאשמים ציינה ב"כ המאשימה כי מצד אחד, נאשם 2 הורשע באישום אחד בלבד. מצד שני, הוא לא לקח אחריות על המעשים והכחיש את מעורבותו בעבירה לאורך כל הדרך. היא ציינה כי אף שנאשם 2 לא הואשם באישום הראשון, מחומר הראיות עולה ששני הנאשמים היו שותפים בעיסוק של זיוף מטבעות. אף בית המשפט קבע כי מחומר הראיות, גם זה הקשור לאישום הראשון, ניתן ללמוד על הקשר בין שני הנאשמים, גם עובר למקרה מושא האישום הראשון. היא ביקשה להשית גם על נאשם 2 מאסר בפועל בן 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי וקנס.

9. ב"כ נאשם 2 ציין כי לנאשם אין כל עבר פלילי. עוד ביקש לזקוף לזכותו את החסכון בזמן ציבורי. הנאשם, יליד 1961, התנהל במשך כל חייו באופן נורמטיבי לחלוטין, מלבד במקרה דנן. גם מאז המקרה לא שב והסתבך. לנאשם 8 ילדים, שפרנסתם - עליו. הוא מנהל מזה שנים עסק ליבוא ספרי ילדים ובכך פרנסתו. במקרה שלפנינו נעצר לפרק זמן של מספר שבועות^[1], לאחר מכן היה במעצר בית מֻחלט במשך 6.5 - 7 חודשים, לאחר מכן במעצר בית לילי. תהליך זה, שארך מעל שנה, היה תהליך לא פשוט עבור נאשם 2 ויש להתחשב בכך בעת גזירת עונשו. הוא כיבד את כל תנאי שחרורו וכאשר בית המשפט נתן בו אמון ואיפשר לו לצאת לחו"ל, לצורך עסקיו, פעמיים, עמד בכל תנאי הערובה, שב ארצה וחזר לתנאי מעצר בית לילי. מכך ניתן ללמוד על אופיו. הסנגור הדגיש כי נאשם 2 הורשע רק באישום אחד, להבדיל מנאשם 1, ויש לתת ביטוי של ממש לענין זה בעונשו. הוא ביקש להטיל עליו מאסר על תנאי בלבד והזכיר כי כאשר מרצים עבודות שירות, לא ניתן לעזוב את הארץ ואילו פרנסתו של הנאשם דורשת נסיעות לחו"ל בתדירות של אחת לחודש.

נאשם 2 ביקש לומר דברו, ציין כי 6 מתוך 8 ילדיו הם מאשתו הראשונה, שעזבה אותם והסתלקה. הוא המפרנס היחיד במשפחתו והמקרה שלפנינו הוא מקרה "ספונטאני". נאשם 1 הוא חבר שלו ונאשם 2 לא ידע "מה הסיפור שלו". לדבריו, בחיים לא יתעסק עוד בענין כזה.

גזירת הדין

נאשם 1

10. את דינו של נאשם 1 יש לגזור בשים לב לכך שהצדדים הגיעו להסדר טיעון בענינו. הלכה היא כי משהוצג הסדר טיעון, יטה בית המשפט לאמצו, ויסטה ממנו במקרים חריגים ביותר. הלכה זו הינה פועל יוצא של האינטרסים הרבים הבאים לידי ביטוי בהסדרי טיעון, ואין צורך להכביר על כך מילים. כידוע - בית המשפט לא יכבד הסדר טיעון רק כאשר הוא מגיע למסקנה שנפל פגם בהסדר הטיעון במובן זה שלא נשמר יחס הולם בין ההקלה שניתנת לנאשם בעקבות ההסדר, לבין האינטרס הציבורי שבענישה. פגם כזה עשוי להתקיים כאשר התביעה לא נתנה משקל ראוי לשיקול עונשי רלוונטי מבין שיקולי הענישה הראויים [ע"פ 5982/08 כהן נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים ממוחשבים, 22.4.09].

11. אמנם, בצדה של העבירה לפי סעיף 477 לחוק נקבע עונש של 7 שנות מאסר, ובצדה של העבירה לפי סעיף 479 לחוק נקבע עונש של 3 שנות מאסר, ואמנם מדובר בעבירות חמורות למדי, שפגיעתן הן בקרבן הספציפי והן בכלל הציבור ובכלכלת המדינה - קשה ורעה, אך מתברר כי כאשר מדובר בנסיבות הדומות לעניננו, הפסיקה הסתפקה בעונש קל יחסית, של מאסר שירוצה בעבודות שירות (ר' למשל ת"פ (שלום רמלה) 8810-06-09 מדינת ישראל נ' אמנו רועי [פורסם במאגרים ממוחשבים, 21.6.10]). באותו מקרה דובר במי שהחזיק ברכבו 54 שטרות מזויפים שנחזו לשטרות של 100 ₪ ובביתו, בארון הבגדים, החזיק 9 שטרות מזויפים כאמור. התברר שרכש את השטרות המזויפים בשתי הזדמנויות שונות. הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון והביע חרטה. נגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים וקנס בסך 5,000 ₪. מקרים נוספים שהוצגו בפני היו שונים למדי מהנסיבות בעניננו^[2].

12. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ונסיבות המקרה שלפני, לא ניתן לומר שנפל פגם בהסדר או כי ראוי לסטות ממנו ואני מחליטה לכבד את הסדר הטיעון.

נאשם 2

13. לאור עקרון אחדות הענישה, אין מחלוקת שעונשו של נאשם 2 צריך להגזר בשים לב לגזר הדין של נאשם 1. ההבדלים העיקריים ביניהם הם שנאשם 1 הורשע בשני אישומים (עובדה הפועלת לטובת נאשם 2 שהורשע באישום אחד) ושנאשם 1, בהודאתו, נטל אחריות על מעשיו (נקודת זכות שלא ניתן לזקוף לטובת נאשם 2). הבדל נוסף הוא שנאשם 2 נטול עבר פלילי, כליל.

14. אף שנאשם 2 לא הואשם באישום הראשון, עלה בבירור מהראיות, כפי שציינתי בהכרעת הדין, כי הקשר הטלפוני בין נאשם 1 לנאשם 2, בהקשר של נסיונותיו של נאשם 1 להשיג מטבעות מזויפים עבור הסוכן המשטרתי, התקיים גם עובר למקרה המתואר באישום הראשון. מכאן, שלא ניתן לקבל את טענת נאשם 2 כי הארוע מושא האישום השני היה אפיזודה חד פעמית ("ספונטאנית", כדברי הנאשם). הראיות מלמדות שהתעסקותו של נאשם 2 בתחום המטבעות המזויפים לא "נולדה" בארוע מושא האישום השני.

15. לאחר ששקלתי את כל האמור והתחשבתי גם בנסיבותיו האישיות של נאשם 2, כמו גם בפגיעה שתגרם לעיסוק ממנו הוא מתפרנס עקב אי יכלתו לצאת מהארץ בתקופת עבודות השירות, נראה לי כי יש להטיל עליו עונש העומד ביחס של כשני שליש לעונשו של נאשם 1.

סיכום

16. לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1

א. עונש מאסר של שישה (6) חודשים, שירוצה בעבודות שירות ב"בית לשובע" בתל אביב, 5 ימים בשבוע, במשך 8.5 שעות ביום, כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 5.7.12. הנאשם יתייצב לנשיאת עונשו ביום 23.10.12 בשעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז (יחידת עבודות שירות ליד כלא מעשיהו).

ב. מאסר למשך ­­­­­6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;

ג. קנס בסך 5,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו. 2,000 ₪ מתוך הקנס ישולמו לאלתר, מתוך ההפקדה הקיימת בתיק מ"ת 1041-04-10. יתרת הקנס, בסך 3,000 ₪ תשולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם יחל ביום 1.5.13, בהתחשב במועד סיום ריצוי עבודות השירות. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מיידי.

נאשם 2

א. עונש מאסר של ארבעה (4) חודשים, שירוצה בעבודות שירות בבית חולים "צהלון" ביפו, 5 ימים בשבוע, במשך 8.5 שעות ביום, כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 5.7.12. הנאשם יתייצב לנשיאת עונשו ביום 23.10.12 (מאחר שחלף המועד שהציע הממונה בחוות דעתו) בשעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז (יחידת עבודות שירות ליד כלא מעשיהו).

ב. מאסר למשך ­­­­­4 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;

ג. קנס בסך 3,300 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם יחל ביום 1.3.13, בהתחשב במועד סיום ריצוי עבודות השירות. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מיידי.

ניתן צו כללי להשמדת המוצגים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ג, 20 ספטמבר 2012, בנוכחות הצדדים.

1. המאשימה חולקת על נתון זה וטוענת שמדובר במספר ימים. הענין לא הוברר עד תום. ↑

2. בת"פ (שלום י-ם) 1830/06 מדינת ישראל נ' אילוז [פורסם במאגרים ממוחשבים, 18.12.06] דובר בנאשם שהורשע בנסיון ליצור מטבע מזויף לאחר שרכש עם אחרים מכונה מתאימה, נטל חלק פעיל בנסיון לבצע את הזיוף, העבירה בוצעה כשמעל ראשו ריחף מאסר מותנה בן 24 חודש ועד אותו מקרה ניהל אורח חיים עברייני. בית המשפט גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל והפעיל, בחופף, את התנאי של 24 חודשי מאסר שנגזרו עליו בתיק קודם, וכן מאסר על תנאי וקנס של 10,000 ₪. בע"פ 4298/90 מדינת ישראל נ' ביטון [פורסם במאגרים ממוחשבים, 5.11.90] החמיר בית המשפט העליון את עונשו של הנאשם מ-6 חודשי עבודות שירות לשנתיים מאסר בפועל. שם דובר בנאשם שזייף והפיץ שטרות שנחזו להיות דולרים, בסכום של 500,000 דולר. גם ע"פ 392/88 דנזאנשווילי נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 25.7.88] שונה מאד בנסיבותיו מעניננו. ↑