1. מבוא:

בפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

המבקשים/התובעים הם גימלאי צה"ל. עם יציאתם לגמלאות, הצטרפו המבקשים ל"צוות" אגודת גמלאי שירות הקבע בצה"ל (להלן: "צוות").

ביום 14 לספטמבר 2000 התקשרה עמותת "צוות" בחוזה ביטוח רפואי עם המשיבה 2 – מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), על פיו בוטחו בביטוח בריאות כלל חברי עמותת "צוות", ביניהם המבקשים.

ביום 11 בנובמבר 2004, עם סיום חוזה הביטוח עם חב' הביטוח "מגדל", התקשרה עמותת "צוות" בחוזה ביטוח רפואי עם המשיבה 1 - הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס").

חוזה ביטוח רפואי זה, הוא המשכו של הביטוח הקודם בחב' הביטוח "מגדל".

על פי חוזה הביטוח, הועברו מבוטחי ה"צוות" מחברת ביטוח "מגדל" לחברת ביטוח "הפניקס" תוך שמירה על רצף הזכויות.

חברת מדי גפ בע"מ אגף הבריאות – קבוצת מדנס (להלן: "מדי גפ"), הוא הגוף אשר על פי נספח שצורף לחוזה הביטוח, העניק שירותים למבוטחים ולחברות הביטוח.

פרמיות הביטוח שולמו ע"י ניכוי ישיר מתלוש המשכורת/הגמלה ששולמה להם ע"י צה"ל. תשלומי הפרמיה במלואם הועברו ישירות ע"י צה"ל לחברת הביטוח.

לטענת המבקשים/התובעים, חברי "צוות" צורפו לחוזה ביטוח הבריאות ללא ידיעתם וללא הסכמתם; וכי צה"ל לא היה רשאי לנכות ממשכורתם את הפרמיות ולהעביר אותם לחברות הביטוח וכל שנעשה היה שלא כדין וללא כל בסיס חוקי.

מכאן עתירתם, בשם גמלאי צה"ל חברי "צוות" שצורפו להסדר ביטוח בריאות וסיעוד זה מחודש ספטמבר 2000 ואילך.

עתירתם היא להצהיר על בטלות הפוליסה מעיקרה ולהורות למשיבים להשיב את סכום דמי הביטוח והפרמיות שנגבו מהם שלא כדין.

המשיבים הגישו בקשה משותפת לסילוק על הסף בטענה כי דין הבקשה לאישור, להדחות מן הטעמים הבאים:

• שימוש לרעה בהליכי משפט;
• התיישנות התביעה ולחילופין, עקב השיהוי הניכר בהגשתה;
• הבקשה/התביעה אינה ממלאת אחר התנאים להגשת תובענה ייצוגית.

המשיבה "מדי גפ" – הוסיפה נימוק נוסף למחיקתה על הסף. לטענתה, היא אינה בעל דין ראוי בתביעה היות והיא אינה קשורה בהסכם כלשהו עם המבוטחים, ואינה אחראית להסכמות שנעשו בין "צוות" לבין חברות הביטוח, ואופן צירופם של חברי "צוות" לביטוח.

צה"ל הוסיף נימוק נוסף למחיקתו על הסף, מן הטעם ש"צה"ל אינו 'עוסק', הגמלאים אינם לקוח, וחוק הגנת הצרכן אינו חל על מערכת היחסים ביניהם".

אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה: יש לדחות את התביעה על הסף מכל אחד מן הנימוקים דלעיל, באשר על פני הדברים, בהסתמך על המסמכים אשר צורפו לכתבי הטענות, אין כל ממש בטיעוני המבקשים. וכאשר טיעוניהם עומדים בניגוד עניינים ואנטרסים של כלל 36,000 מחברי "צוות" מבוטחים, טיעונים שאם היו מתקבלים היו פוגעים קשות בהם ובבני משפחתם.

נסתרות מעיני ומבינתי מטרותיה של בקשת האישור, מי עומד מאחוריה, מי מוביל אותה.

2. עובדות

מכתבי הטענות והמסמכים המצורפים אליהם ניתן ללמוד על עובדות שאינן יכולות להיות שנויות במחלוקת.

"תקנון אגודת צוות" מגדיר את מטרותיה של האגודה ודרך פעולתה.

בסעיף 4 "המטרות", נאמר כי:

"מטרות האגודה הן:

....

ה. לעשות להבטחת זכויותיהם של החברים.

ו. לפעול בכל הדרכים האפשריות לרווחת חברי האגודה".

בסעיף 5 מפורטים "הדרכים להשגת המטרות" וביניהם:

”יא. לבצע כל פעולה אחרת לקידום מטרה מהמטרות המפורטות לעיל, מקצתן

או כולן, כפי שיוחלט במוסדות המוסמכים של האגודה".

על פי התקנון, בראש המוסדות המוסמכים של האגודה עומדים "מועצת האגודה" ו"הנהלת האגודה".

קבלת חברים לאגודה/ל"צוות" נעשית על פי ובהתאם לסעיף 8:

"8. אופן קבלת חברים

א. כל החותמים על תקנון האגודה ועל בקשת הרישום, שהצהירו על נכונותם

להצטרף לאגודה כחברים, נחשבים כחברים מאז היווסד האגודה".

ללמדך, שהצטרפות גמלאי צה"ל ל"צוות" היא רצונית המחייבת הליך של הצטרפות כמפורט בסעיף 8(א), קבלת תקנון "צוות" וקבלת תחולתו וכלליו.

דין זה חל גם על המבקשים מרגע הצטרפותם לאגודת "צוות".

ביום 14.9.2000 וכחלק ממטרות האגודה/"צוות" לעשות להבטחת זכויותיהם של החברים ורווחתם, נכרת הסכם ביטוח רפואי וסיעודי בין "מגדל" לבין "צוות".

הסכם הביטוח קיבל את כל האישורים הדרושים מהמועצה הארצית" והנהלת אגודה" (נספחים 7, 15 למוצגי מגדל).

מדובר בביטוח רפואי קולקטיבי עם תנאים משופרים וייחודיים שהוחל על כל החברים, תוך מתן אפשרות לחברים לצרף לביטוח זה את בני/בנות זוגם ומתן אופציה להודיע על פרישה או אי הסכמה לביטוח זה . עד שנה מאז תחילתו ניתן היה לקבל חזרה את כל פרמיות הביטוח ששולמו; ולאחר מכן ניתן היה לבטל את הביטוח בכל עת לתחולה ממועד הביטול.

על פי התקנון תשלום פרמיות הביטוח בוצע באמצעות ניכוי סכום הפרמייה ממשכורתו של כל חבר מבוטח. גם זאת על פי התקנון.

בסעיף 5(ז) לתקנון נאמר:

"הדרכים להשגת המטרות

לשם השגת מטרותיה רשאית האגודה באמצעות מוסדותיה וחבריה לעשות

את הפעולות הבאות:

.......

ז. לייצג את החברים בפני השלטונות הצבאיים והאזרחיים".

בסעיף 9 "החובות והזכויות של האגודה" נאמר:

"9 החובות והזכויות של האגודה

א. על כל חבר להכניס לקופת האגודה מידי חודש את התשלומים המוטלים עליו בתוקף התקנון וכן את התשלומים שיוחלט עליהם במועצת האגודה. רואים בקשה להתקבל כחבר באגודה כיפוי כח בלתי חוזר למנהל התשלומים של צה"ל לניכוי דמי החבר והתשלומים האחרים לטובת הזכאים לקבלם. ואולם, לגבי תשלום שאינו לאגודה, החבר יוכל להודיע בתוך פרק זמן של עד 60 ימים מן היום שבו הובאה ההחלטה לחברים, כי אין הוא מסכים לתשלום והוא יוצא מתחולת כלל אלה הנהנים מן ההסדר החייב בתשלום (דוגמת ביטוח קולקטיבי לטובת החברים).

ב. על כל חבר לציית לתקנון האגודה ולכל ההחלטות של מוסדות

האגודה (ההדגשות של - י.פ.)".

סעיף זה חוזר, מדגיש ומבאר: את זכותה של "צוות" להתקשר ב"ביטוח קולקטיבי לטובת החברים"; את חובת החבר לציית לתקנון האגודה ולכל החלטות מוסדות האגודה; ואת העובדה שחתימתו על בקשה להתקבל כחבר באגודה, דינה כמתן יפוי כח בלתי חוזר למנהל התשלומים של צה"ל לניכוי דמי החבר והתשלומים האחרים לטובת הזכאי לקבלם". בענייננו חברות הביטוח - "מגדל" ו"הפניקס" - עימן נכרת ביטוח הבריאות והסיעוד הקולקטיבי.

דבר חתימת הסכם הביטוח הרפואי, תנאיו והאפשרות לפרוש ממנו, הובא לידיעת חברי "צוות" בכל דרך אפשרית: במכתבים לבית החבר, בעלונים, באספות, בכנסים, בבטאון "צוות" שנשלחו לבית החברים, באתרי האנטרנט ועוד;

בעתירה לסילוק הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כותבים המשיבים 1-4:

"39. נוסיף ונאמר כי, הלכה למעשה, צורפו חברי צוות (אשר היו חברים באגודה במועד חתימת ההסכם) לביטוח הבריאות בחודש נובמבר 2000. זאת, מלבד חברי צוות אשר ביקשו שלא להצטרף או חברי צוות שבמועד מאוחר יותר ביקשו לבטל את הצטרפותם (יצוין, כי חברי צוות אשר ביטלו את הצטרפותם עד לתחילת חודש אפריל 2001, קיבלו בחזרה את פרמיות הביטוח ששילמו עד למועד הביטול).

.......

48. זאת ועוד. בעת התקשרותה של צוות עם מגדל ומאוחר יותר כאשר נכנסה הפניקס לנעליה של מגדל כמבטחת, נעשו פעולות רבות ליידוע חברי צוות בכל הקשור לביטוח הבריאות, בין השאר, באמצעות כנסים רבים בכל אזורי הארץ (לרבות בצפון הארץ, אזור מגוריהם של המשיבים), יידוע בעלוני צוות, משלוח הפוליסות ועדכונים, משלוח כרטיסי חבר ועוד. יוער, כי אף התובעים עצמם, מצהירים מפורשות בכתב התביעה, כי קבלו, במהלך התקופה, הודעות בדואר על "עצם היותם מבוטחים בביטוח בריאות

49. כמו כן, כל חבר צוות, ובכללם התובעים, קיבל מידי חודש בחודשו הודעה על ניכוי תשלום הפרמיה עבור ביטוח הבריאות במסגרת תלוש הגמלה (כגון אלו אשר צורפו על ידי המשיבים עצמם לבקשת האישור). משכך, עובדת צירופם של התובעים, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לביטוח הבריאות, היתה ידועה להם, באופן מפורש, עוד מיום ניכוי פרמיית הביטוח הראשונה, בחודש דצמבר 2000...".

בדברי התשובה כותבים המשיבים/התובעים 1-4:

"51. כפי שפורט בהרחבה, בתגובותיהם של המבקשים לבקשה לאישור, דבר צירופם של עמיתי צוות לביטוח הבריאות קיבל פרסום נרחב, באמצעים רבים ומגוונים, ובין השאר, בהזמנות לכנסי הסברה שנערכו בכל רחבי הארץ (ואף במחוז הצפון, מקום מושבם של המשיבים), במסגרת עלוני צוות, בטפסים שונים שנשלחו לעמיתי צוות (למשל, טפסים לצירוף בני משפחותיהם של עמיתי צוות לפוליסה), בפוליסה שנשלחה לבתיהם של עמיתי צוות, באתר אינטרנט ייעודי שעמד לרשותם של עמיתי צוות, ואף באמצעות ציון מפורש של ניכויי הפרמיה, בתלושי הגמלה, שקיבלו עמיתי צוות מידי חודש בחודשו.

52. פרסומים אלו נשלחו ישירות לבתיהם של עמיתי צוות, בדיוק לאותן הכתובות אליהן נשלחו תלושי הגמלה החודשיים. משכך, יש להניח, כי מרבית חברי הקבוצה הנטענת, ידעו אודות הפוליסה ובחרו שלא להודיע על אי רצונם להיכלל בה.

53. אף שיעור הבקשות הגבוה לצירוף בני משפחותיהם של עמיתי צוות (למעלה

מ- 11,000 בני משפחה).

העובדה שאלפי מבוטחים ביקשו להצטרף לשרותי רפואה נוספים שהוצעו להם במסגרת הפוליסה, היקף התביעות שהוגשו, ושיעורי המימוש הגבוהים שלה פוליסה, מלמדים יותר מכל על ידיעתם של חברי צוות אודות הפוליסה והסכמתם להיות מבוטחים בה (כך, רק בתקופת הביטוח של מגדל, בין השנים 2000 ועד לסוף שנת 2004, הוגשו למעלה מ- 28,000 תביעות על ידי למעלה מ- 12,500 מבוטחים. בגין תביעות אלו שילמה מגדל לבדה, סכום של למעלה מ- 210 מליון ₪ (!)).

54. אף המשיבים עצמם הודו בכתב התביעה, כי קיבלו הודעות בדואר על עצם היותם מבוטחים בביטוח בריאות. גם הקלטת שיחת המשיב 3 עם נציגת שרות של "מוקד בריאות בצוות" מוכיחה, כי המשיב 3 לא רק שידע אודות קיומה של פוליסתה בריאות, אלא אף ביקש להרחיבה ולצרף לביטוח את אשתו".

כך בדברי התשובה כותבת "צוות":

"2. הטענה היסודית עליה נשענות התביעה והבקשה לאישור חסרת בסיס. עם חתימת ההסכם והוצאת פוליסת הביטוח נושא תובענה זו, פנתה צוות לכלל עמיתיה (ובהאם המבקשים) והודיעה להם כי התקשרה בהסכם מכוחו יתאפשר לעמיתי צוות להיות מבוטחים בביטוח בריאות ובביטוח סיעודי בעלי תנאים משופרים. צוות אף הזמינה את כלל עמיתיה (ובהם המבקשים) לכנסים בהם ניתן פירוט באשר לתנאי הפוליסה, ואלפים מהם השתתפו בכנסים אלה; ומידע באשר לפוליסה פורסם בהרחבה במספר רב של גליונות בבטאון צוות שנשלח לבתי העמיתים.

3. חשוב לא פחות, דמי הביטוח ששילמו עמיתי צוות לחברות הביטוח נוכו באמצעות מנהל התשלומים של צה"ל מתלושי הגמלה שלהם, שנשלחו לבתיהם מידי חודש בחודשו; ובאותם תלושים גם הופיעו מפעם לפעם הודעות בקשר לפוליסה. בנסיבות אלו ברור שאים יסוד לטענה כי עמיתי צוות, ובהם המבקשים, "לא ידעו" על חתימת ההסכם או למצער על צירופם לפוליסה. הדברים אמורים בפרט לגבי המבקשים, אשר בעצמם הודו כי למדו אודות קיומו של הביטוח מהודעות שנשלחו לבתיהם; והמבקש 3 אף ביצע פעולות שונות הקשורות בפוליסה והמעידות באופן ברור וחד משמעי כי הוא ידע על קיומה לפני שנים".

(ראה כדוגמא נספחים 4-15 למוצגי המשיבה 1 (מגדל), נספחים 16-20 למוצגי המשיבה ("הפניקס"), נספחים 6-9 למוצגי צוות).

החברים המבוטחים גם קיבלו כרטיס חבר "בריאות צוות" (נספח 11 למוצגי צה"ל).

יש להניח שגם המבקשים מחזיקים בכרטיס זה, כמו כל שאר החברים המבוטחים.

המסקנה היחידה המתבקשת הינה: שלאורך כל השנים, ידעו כ- 36,000 מבוטחי "צוות" לרבות המבקשים, על קיומו של ביטוח הבריאות והסיעוד אשר הייטיב ומיטיב עמם ובני משפחתם. מדובר בביטוח אשר העניק להם זכויות והטבות שרק מיעוט מביטוחי הבריאות והסיעוד מעניק. זה כוחו ויתרונו של ביטוח בריאות קולקטיבי.

עמדה על כך "צוות" בכתב תשובתה:

"25. קדם לחתימת ההסכם משא ומתן ממושך שניהלה צוות עם מספר חברות ביטוח, כאשר בסופו של דבר ההצעה שקיבלה צוות ממגדל היתה הטובה ביותר. ביום 11.11.2004 נחתם הסכם עם הפניקס, ופוליסת הביטוח של מגדל הוחלפה בפוליסה של הפניקס הזהה במהותה.

....

27. נדגיש, כי מדובר בפוליסות ביטוח בעלות תנאים טובים במיוחד. כך, למשל, קובעות פוליסות הביטוח כי המבטח ישא באחריות וישלם תגמולי ביטוח בשל מקרה ביטוח הקשור במצבו הרפואי של המבוטח, גם אם המקרה נבע ממצבו הרפואי של המבוטח שהיה קיים לפני תחילת הביטוח או במועד הצטרפותו, לרבות ניתוח או טיפול שהצורך בהם היה קיים אצל המבוטח לפני תאריך תחילת הביטוח (סעיף 4 לפוליסה); וכי גם בני זוגם של עמיתי צוות רשאים להצטרף לפוליסה, גם זאת על בסיס מצב רפואי קיים (סעיף 1.4 לפוליסה). תנאי זה אינו מקובל דרך כלל בביטוחי בריאות וביטוחים סיעודיים (בפרט לא כאלה שהיו נהוגים באותה עת); הוא היווה הטבה משמעותית, בפרט לאור גילם ומצבם הבריאותי של עמיתי צוות והוא פרי משא ומתן מאומץ וממושך שקיימה צוות עם חברות הביטוח.

28. להשלמת התמונה נציין כי בהסכם ובפוליסת הביטוח נקבע כי עמיתי צוות שלא יהיו מעוניינים בביטוח יוכלו להודיע על רצונם שלא להיכלל בפוליסה או לבטל את חברותם בה. מי שעשה כן עד ליום 1.4.2001, זכאי היה להחזר פרמיות הביטוח ששילם בתקופה הקצרה שממועד תחילת הביטוח ועד ליום זה.

על רקע עובדות אלו אבחן עתה את העתירות לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

3. התיישנות התביעה:

לטענת המשיבים/הנתבעים, יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ועמה את התביעה מחמת התיישנות:

"38. ... עילת התביעה הנטענת (והמוכחשת) על ידי התובעים, היא צירופם של חברי הקבוצה הנטענת לביטוח ללא ידיעתם ומבלי לקבל, כביכול את הסכמתם, במסגרת ההסכם שנחתם בין צוות למגדל במהלך חודש ספטמבר 2000.

........

40. בנסיבות אלה, התיישנה עילת התביעה של התובעים, בחלוף שבע שנים (סעיפים 5(1) ו- 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: ,חוק ההתיישנות", היינו בחודש ספטמבר 2007, ולכל המאוחר בחודש נובמבר 2007.

41. כיוון שהבקשה לאישור והתביעה הוגשו רק ביום 6 באפריל 2010, זמן רב לאחר התיישנותה של עילת התביעה, מתבקש בית המשפט הנכבד לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 101 לתקסד"א ולהורות על דחיית התביעה והבקשה לאישור על הסף. יצויין, כי כבר בעת הגשת הבקשה לאישור הראשונה, ביום 2 בספטמבר 2008, התיישנה עילת התביעה של התובעים שם".

המבקשים סבורים, כי תביעתם לא התיישנה; אם נוכח הוראות סעיף 45 לחוק תובענות ייצוגיות ; אם משום שמדובר בעילת תביעה מתמשכת ומתחדשת מידי חודש בחודשו עם גביית כל סכום פרמיה; אם משום שעילת התביעה נודעה להם באיחור.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שגם אם היתה למבקשים/התובעים זכות תביעה כלשהי – וכזו אין – זכות תביעה זו התיישנה.

חוק תובענות ייצוגיות נכנס לתוקפו ביום 12/3/06.

עד למועד זה, היו מוגשות הבקשות לאישור תובענה כייצוגית מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984.

התפיסה הכללית שאותה ביקש החוק לקדם, הינה עידוד הגשת תובענות ייצוגיות ראויות ומבוססות והסרת מחסומים דיוניים מעל דרכן (ראה ה"ח תובענות ייצוגיות 234 בעמ' 256 – 257).

לענייננו, סעיף 45 ג(1) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע לאמור:

"(ג) (1) היתה תלויה ועומדת ביום פרסומו של חוק זה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שמתקיים בה אחד התנאים המפורטים להלן, יראו אותה, לענין מנין תקופת ההתיישנות, כאילו הוגשה ביום פרסומו של חוק זה:

(א) הבקשה הוגשה שלא לפי אחד ההסדרים המפורטים בסעיפים 32 עד 43

כנוסחם ערב ביטולם בחוק זה;

(ב) עילתה אינה בגדר העילות שהיה ניתן לאשר בשלהן תובענה ייצוגית

לפי אחד ההסדרים כאמור בפסקת משנה (א)."

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית דנן, הוגשה ביום 6/4/2010. קרי, לאחר כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות ביום 12/3/2006.

מכאן, שלענייננו, אין תחולה להסדר הקבוע בסעיף 45 ג(1) דלעיל, שעניינו מניין תקופת ההתיישנות, למפרע, החל מיום פרסום החוק ב- 12/3/2006.

(ראה דיון בנושא בת.א 2212/01 ברנשטיין נ' סלקום ישראל בע"מ, 17/1/2010).

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 קובע, כי חלוף הזמן להתיישנות "בשאינו מקרקעין - שבע שנים".

סעיף 6 מוסיף וקובע, כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

הסכם הביטוח הרפואי והסיעודי נחתם ביום 14.9.2000 והוא הוחל על כל חברי "צוות", ביניהם המבקשים. יש למנות את תקופת ההתיישנות - אם היתה קיימת עילת תביעה כלשהי - ממועד זה. התביעה הנדונה, הוגשה ביום 6/4/2010, כעשר שנים (!!!) מאוחר יותר.

כפועל יוצא, ככל שהיתה עילת תביעה כלשהי , זכות התביעה בגין עילה זו, התיישנה.

לטענת המבקשים/התובעים, הם לא ידעו בזמן אמת, ולאורך כל השנים, על צירופם לביטוח הבריאות והסיעוד.

אני דוחה טיעון זה.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע לאמור:

" נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. "

בע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, תק-על 2008(3), 2911 2916 (2008) כותב בית המשפט:

"מלשונו הברורה של הסעיף כמו גם מתכליתו עולה, כי אין די בכך שיוכיח התובע כי לא ידע בפועל על העובדה, אלא, עליו להוכיח כי אף "בזהירות סבירה" לא יכול היה לגלותה, קרי, מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר".

נטל ההוכחה לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות מוטל על הטוען לתחולתו.

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית המונחת עתה בפני היא הבקשה השלישית בנושא אשר הוגשו בנדון.

בכל שלוש הבקשות היו מיוצגים המבקשים/התובעים ע"י אותם עורכי דין.

בכל שלוש הבקשות עתרו המשיבים/הנתבעים לסילוק הבקשות על הסף מחמת התיישנות.

הבקשה הנוכחית הוגשה לבית המשפט לאחר ששתי הבקשות האחרות הסתיימו בבית המשפט המחוזי בנצרת – אחת במחיקה על הסף והשניה בדחייה.

ללמדך, שב"כ המבקשים/התובעים היו ערים לטענת ההתיישנות אותה טוענים המשיבים/הנתבעים.

בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתצהיר התומך בקשה זו, אין הסבר מדוע הוגשה הבקשה רק עתה, 10 שנים (!!!) לאחר תחילתו של חוזה הביטוח ותחולתו עליהם. זאת, למרות שטענת המשיבים/הנתבעים להתיישנות זכות התביעה, אינה זרה וידועה למבקשים/התובעים.

המבקשים/התובעים גם לא נתנו הסבר לאיחור בהגשת בקשת האישור במענה לעתירת המשיבים/הנתבעים לסילוק הבקשה על הסף. את דברי התשובה לא תמכו המבקשים/התובעים בתצהיר.

בסעיף 28 לבקשה נאמר:

"28... המבקשים ידגישו הודעות שקיבלו בדואר בשלבים מאוחרים יותר על עצם היותם מבוטחים בביטוח בריאות, אינה פוטרת את המשיבים מאחריות ומהחובה לפעול על פי דין..."

אין די באמירה כללית זו כדי להאריך או לדחות את תחילת מנין תקופת ההתיישנות, בוודאי כאשר המבקשים/התובעים לא מציינים לא בבקשה ולא בתצהיר תומך ובכלל מתי קיבלו לראשונה את ההודעות המאוזכרות בסעיף 28. נהפוך הוא; יש באמור בסעיף 28 דלעיל, כדי לבסס ולאשר את שכבר נאמר, כי המבקשים/התובעים, כמו גם כל שאר חברי "צוות", קיבלו הודעות בדרכים שונות, על הצטרפותם ותחולת הביטוח הרפואי והסיעודי עליהם.

כאמור, הוכח בפני, בצורה ברורה וחד משמעית, כי חברי "צוות" - כ- 36,000 מבוטחים ובני משפחתם וביניהם המבקשים/התובעים – קיבלו לידיהם הודעות על צירופם לביטוח הבריאות הסיעודי בסמוך למועד תחולתו עליהם ואף שילמו ומשלמים את פרמיית הביטוח במודע ובהסכמה באמצעות ניכוי בתלוש המשכורת כשלצידו ביאור מפורט ומפורש של מהות הניכוי.

לא זו אף זו, מצוייה בכתבי הטענות קלטת מתומללת של שיחה זו שהתנהלה ביום 15.6.2008 בין המבקש - בשיר רכאד - לבין מוקד "בריאות צוות" בו הוא מבקש להגיש תביעה לתשלום הוצאות רפואיות עבור אשתו, בסוברו שגם היא מבוטחת יחד עמו. בשיחה זו הוא מאשר את ידיעתו כי הוא משלם 115 ₪ לחודש עבור הביטוח הרפואי והסיעודי אשר מנוכים כל חודש ממשכורתו וכי נוהלה שיחה קודמת עם מוקד "בריאות צוות" בשנת 2007. משהתברר לו כי אשתו לא הצטרפה לביטוח זה, הוא בודק את האפשרות לצרפה עתה לביטוח; והאם עם צירופה יכירו בתביעתה.

למותר לציין, כי בשיחה זו אין זכר להשגות שמועלות בבקשה הנדונה, ו/או בקשה לביטוח פוליסת הביטוח; נהפוך הוא, כאמור, יש רצון לצרף את אשתו לפוליסת הביטוח והוא שואל לגבי פרמייתה ביטוח: "זה גם יורידו לי חוץ ממה שמורידים לי עכשיו בפוליסת הביטוח?"

(נספח 17 למוצגי "הפניקס").

אני דוחה את טענת את טענת המבקשים/התובעים כי "עילת התביעה מתמשכת כל חודש".

עסקינן בביטוח בריאות, אשר מועד ההתקשרות הוא הרלוונטי לקיומן של הזכויות ורצף הזכויות. ממועד זה, צובר המבוטח את זכויותיו וזכאי לטיפולים הרפואיים והסיעודיים, אותן מעניקה פוליסתה ביטוח. על כן גם, אם ברבות השנים מצבו הרפואי התערער, אין חברת הביטוח יכולה להשתחרר מהכיסוי הביטוחי; מפוליסת הביטוח; ומחובותיה כלפי המבוטח.

היום בו "נולדה" עילת התביעה, אם היתה קיימת עילה כזו, הוא מועד ההתקשרות בהסכם הביטוח, ולא מועד תשלום כל פרמיית ביטוח.

אין עסקינן בטענה כנגד שיעורו של תשלום כלשהו, אלא בענין ההתקשרות החוזית בחוזה הביטוח.

ממועד ההתקשרות, יש למנות את תקופת ההתיישנות, ככל שהייתה קיימת עילת תביעה כלשהי בנושא זה.

(ראה בענין: ת.א. 5848-08-07 עו"ד דרור אורן ואח' נ' מגדל, ע"א 1349/05 דוד שוב נ' בנק ירושלים תק על 2009 (1) 3763, 3766).

אני קובע, כי ככל שהיתה למבקשים/התובעים זכות תביעה כלשהי – וכזו אינה קיימת – תביעתם התיישנה.

אני דוחה את הבקשה עקב התיישנותה.

4. שיהוי:

משקבעתי כי התביעה התיישנה, פטור אני מלדון בטענת השיהוי.

עם זאת, אקדיש מספר מילים גם לטענה מוצדקת זו, המדגישה ביתר שאת את החשיבות שבהגשת תביעות במועד וקרוב ככל שניתן להיווצרות עילת תביעה נטענת.

ברע"א 8630/05 ניר שיתופי - אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, תק-על 2007(2), 276 , 278 (2007), כותב בית המשפט:

"כאשר נטען כי תביעה הוגשה תוך שיהוי, בוחן בית המשפט את ההשתהות שבהגשת התביעה - קרי, את משך הזמן שחלף מהמועד בו קמה עילת התביעה ועד המועד שבו הוגשה התביעה. במובן זה דומה בדיקת טענת השיהוי בהגשת תביעה לבדיקת השאלה האם התיישנה התביעה. ואולם, בשונה מטענת התיישנות, לא די בכך שחלף פרק זמן ממושך ממועד קום העילה ועד הגשת התביעה בכדי שתקום טענת שיהוי. שיהוי בהגשת תביעה נוצר מקום בו יש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לפיכך, בכדי שייקבע כי תביעה הוגשה בשיהוי, על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה; או כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה; או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב מצד התובע (ראו, ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (להלן - פרשת תלמוד תורה); ע"א 410/87 עזבון ליברמן נ' יונגר, פ"ד מה(3) 749, 756-755; ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי פ"ד יח(1) 47, 54-53)."

המבקשים/התובעים, לא נתנו טעם, מדוע המתינו זמן כה רב עד להגשת התביעה; כאשר במשך כל התקופה - מאז שנת 2000 – הם משלמים את פרמיית הביטוח באמצעות משכורתם ונהנים מכיסוי ביטוחי; וכאשר במשך כל אותה תקופה לא הגישו בקשות דומות, העמיתים הרבים האחרים המבוטחים בביטוח זה, בוודאי עמיתים אשר הפעילו את פוליסת הביטוח ו/או צרפו בני משפחה לפוליסה זו.

בצדק רב טוענים המשיבים/הנתבעים בדברי הסיכום בבקשה לסילוק על הסף:

"32. ...כאמור עילת התביעה (המוכחשת) נוצרה לפי שיטת המשיבים (העותרים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית – י.פ) בחודש ספטמבר 2000. המשיבים המתינו כעשר שנים לפני הגשת התביעה והבקשה לאישור. בכל הזמן הזה המשיבים שילמו פרמיה והמבקשות נשאו בסיכון הביטוחי ושילמו תשלומים רבים למבוטחים השונים.

33. כך נקבע בענין תלמוד תורה(21), בקשר למבחנים לקיומו של שיהוי:

"לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שענייננו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע.

34. אין ספק כי בענייננו, התמלאו כל התנאים; המשיבים זנחו את עילת תביעתם זה מכבר בכך שהמתינו למעלה מעשר שנים בהגשת תביעתם. בתקופה זו חל שינוי לרעה אצל המבקשים – מגדל ביטחה את המבוטחים ושילמה הוצאות בסכומים אדירים, שעלו על הפרמיות בשיעור ניכר. הפניקס לקחה על עצמה את הביטוח מתוך ידיעה שהקולקטיב כולו מבוטח במגדל מזה 4 שנים ואין כל בעיה בביטוח המבוטחים.

הפניקס הסתמכה על מספר המבוטחים שהיו קיימים במגדל במועד המעבר, כשיקול בחישוב פרמיית הביטוח ובזכות גודל הקבוצה ניתנו לעמיתי צוות תנאי ביטוח מיטיבים במיוחד. חברות הביטוח, הסתמכו על התנהגות המבוטחים, ביטחו את עמיתי צוות, המשיכו לשאת בסיכון הביטוחי ואף שילמו תגמולי ביטוח בסכום של מאות מיליוני שקלים.

35. קבלת התביעה והבקשה לאישור וקבלת הסעד הנדרש על ידי המשיבים עשוי להביא לפגיעה בעמיתי צוות רבים אשר עשו שימוש בפוליסת הבריאות, תבעו את חברות הביטוח מכוחה וזכו לתגמולי ביטוח. משמעות ההצהרה על פוליסת הביטוח כבטלה מעיקרה תגרור השבת הסכומים שקיבלו העמיתים כתוצאה מתביעותיהם.

39. יצויין כי השיהוי בהגשת התביעה הסב גם נזק ראייתי למבקשים. כך, כאמור לעיל, בחודש נובמבר 2000 קיימה צוות כנסים רבים בהם הובאו לידיעת העמיתים דבר קיומה של הפוליסה ותנאיה. בזמן אמת היה בידי צוות תיעוד של העמיתים שנרשמו לכנסים ונטלו בהם חלק. תיעוד זה עשוי היה להוכיח כי גם המשיבים השתתפו, נרשמו, או ידעו על כנסים אלו. בשל הזמן הרב שחלף ממועד עריכת הכנסים ועד היום צוות לא הצליחה לאתר עד עתה תיעוד זה (ראה לענין זה סע' 88-87 לתשובת צוות לבקשת האישור)".

צא ולמד, כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ועמה את התביעה שצורפה אליה מחמת שיהוי, בנוסף על דחייתה מחמת התיישנות.

5. שימוש לרעה בהליכי משפט:

התביעה המונחת עתה בפני, היא התביעה השלישית, באותו נושא ובאותן טענות מהותיות.

כל התביעות הוגשו באמצעות אותו עו"ד מייצג - עו"ד ויסאם פאלח.

המשיבים/הנתבעים, צירפו לכתבי טענותיהם את המסמכים הנוגעים לשתי התביעות הקודמות, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת.

הבקשה / התביעה הראשונה - הוגשה לבית משפט המחוזי בנצרת - ת.א 209/08 - ע"י האיל פלאח מוחמד, סלאח חסן אלהייב ועדואן חסין פלאח.

בתאריך 16/4/2009 העיד ונחקר בבית המשפט המבקש פלאח מוחמד האיל.

עם סיום עדותו/חקירתו, בהמלצת בית המשפט, חזרו בהם המבקשים מהעתירה לאישור התובענה הייצוגית.

בית המשפט דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, תוך שהוא מאפשר למבקש להגיש תביעה אישית לבית משפט שלום.

המבקש לא עשה כן.

הבקשה / התביעה השנייה - הוגשה אף היא לבית המשפט המחוזי בנצרת - ת.א. 740/09 – ע"י מבקש אחר – שלום בן עזרא.

בקשה / תביעה זו הוגשה ביום 25.8.2009, באמצעות אותו עורך דין, אשר ייצג את המבקשים בת.א. 209/08. בקשה / תביעה זו, דומה לחלוטין לבקשה / התביעה הקודמת, שנדחתה ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 209/08.

הנה כי כן, עוד לא יבש הדיו על דחיית הבקשה / התביעה בת.א. 209/08 וכבר הגיש עוה"ד את הבקשה / התביעה בת.א. 740/09.

גם בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 11.1.2010, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

הבקשה / התביעה בת.א. 740/09, אמנם נדחתה בשל אי התייצבות המבקש לדיון; ואולם, ההליכים שבאו בהמשך, רלוונטיים לענייננו.

המבקש – שלום בן עזרא – הגיש בקשה לבטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד מייצג אחר – עו"ד אברהם שי ממשרד עוה"ד שי & ויסוצקי מחיפה.

המשיבים לבקשה הם גם עורכי הדין ויסאם פלאח ווליד חטיב, אשר הגישו את הבקשה/התביעה לאישור התובענה הייצוגית בשם שלום בן עזרא בת.א. 740/09.

להזכיר, עו"ד ויסאם פלאח הוא גם עוה"ד אשר הגיש את הבקשה / התביעה לאישור התובענה הייצוגית בשם האיל פלאח מוחמד, סלאח חסן אלהייב ועדואן חסין פלאח - ת.א. 209/08 – בקשה / תביעה שנדחתה ע"י בית המשפט.

בעתירתו לביטול פסק הדין אותה תמך בתצהיר, טען המבקש שלום בן עזרא:

"14. האיל פלאח היה פקוד שלי בצבא. מאז השתחררנו, אנו בקשרים והוא מגיע לביתי מדי פעם ומבקר אותי. לפני יותר משנה הוא הופיע יום שבת אחד, ביחד עם עורך דין ויסאם פלאח. האיל הציג את עורך דין פלאח בפני, ואמר שהעורך דין הגיש תביעה ייצוגית נגד 'צוות', 'חבר' וחברת הביטוח 'פניקס' ואחרים, ושיש לו 100 תובעים בתביעה הייצוגית של הביטוח הרפואי ש'צוות' עשה דרך ה'פניקס'. הוא ביקש שאני אצטרף לתביעה. הוא ציין שכל התובעים שלו הם בדואים ולכן הוא רוצה שיהיו גם יהודים.

15. אני לא הסכמתי להצטרף לתביעה, כי הביטוח הזה, מאוד זול וטוב עבורי, ולמשפחתי, והעובדה היא שאני אף אמרתי לו שאני מתכוון לצרף את אשתי לביטוח, וגם את אביה של אשתי ז"ל.

16. בשלב זה האיל פלאח אמר לי, אבל אתה היית מאושפז השנה בבית חולים ועל כל יום מגיע לך סכום כסף מסוים. אני השבתי שאם אכן מגיע לי אין לי בעיה ליצור קשר עם 'הפניקס'. בשלב זה, קפץ עורך הדין, ואמר לי, שלא תעיז להתקשר לפניקס 'אל תעיר את המתים'. את החומר של האשפוז נציג בדיון שיהיה. אני לא התעניינתי בכלל בתביעה הייצוגית, אבל הואיל והוא אמר שאם אני אפנה לפניקס בענין דמי האשפוז, אני אצור להם בעיה עם התביעה . לכן לא עמדתי על דעתי לפנות ישירות ולא הפריע לי שהם יציגו את הניירות שלי בדיון שלהם, כדי שאקבל את דמי הביטוח.

17. עוה"ד ביקש ממני שני תלושי משכורת ישנים, כדי שיראה מאיזה תאריך התחילו לקחת לי את הביטוח. ואני צילמתי לו שני תלושים ועד היום איני מבין בכלל בשביל מה הוא לקח את התלושים שלי. למיטב זכרוני אני חתמתי על טופס ריק בו רשמתי את שמי ומספר הזהות שלי וחתמתי בסוף העמוד, טופס זה, כך הסביר לי עורך הדין, ישמש אותו כדי להשיג לי את דמי הביטוח עבור האשפוז.

18. אני מבקש להדגיש שאני אמרתי חד משמעית כבר באותו מעמד שאין לי ענין בתביעה הייצוגית נגד 'צוות' וחברות הביטוח משום אני מרוצה מאוד מהביטוח בכלל, וודאי שאני מאוד מרוצה, מהטפול של 'צוות' ו'חבר', מכל הבחינות.

לאור זאת, אני מבקש להדגיש שלא אישרתי לעורך הדין פלאח לפעול בשמי בענין כלשהו הקשור לתביעה ייצוגית. הוא היה רשאי לפעול כדי לגבות עבורי את דמי הביטוח שאמורים היו להיות מגיעים לי עבור האשפוז. כיום, ברור לי שגם נקודה זו לא היתה נכונה, הואיל ולאחר שבררתי זאת ב'פניקס' הוברר שהסכום הנ"ל היה מגיע לי רק אם הייתי מאושפז עקב ניתוח. המשמעות היא שלמעשה העובדות שהוצגו בפני לא היו נכונות ולמעשה גם בענין זה, עורך דין פלאח, לא יכול היה לתרום עבורי דבר.

...

20. חמור מכך, לראשונה נודע לי על היותי מופיע כתובע ייצוגי בכלל, ותובע ייצוגי בודד, בפרט, רק לאחר שהגעתי לבית המשפט והתחלתי לצלם את תיק בית המשפט.

21. במהלך בדיקותיי בתיק בית המשפט, נוכחתי לדעת, שכצפוי, אין בתיק בית המשפט יפויי כוח מטעמי לעורך דין פלאח. עם זאת, גיליתי בתיק יפויי כח בו מייפה עו"ד פלאח את כוחו של ע ו"ד חטיב וליד לפעול בתיק זה. הנני מצהיר כי לא שמעתי מעודי על עו"ד חטיב וליד, וממילא לא התרתי לעו"ד פלאח להעביר אליו את ייצוגי.

22. על פי עצת עורך דיני הנוכחי (עו"ד אברהם שי) פניתי למזכיר בית המשפט המחוזי, מר ראמז, אשר אישר בפני שאכן אין בתיק יפויי כוח מטעמי, למרות שעל פי הנוהל היה אמור להיות יפויי כוח כזה.

23. במהלך הצילום של המסמכים ראיתי שני תצהירים שנחתמו כביכול על ידי:

א. תצהיר בן עמוד אחד אשר נספח לבקשה לאישור תובענה ייצוגית ....

ב. תצהיר בן 3 עמודים אשר נספח לבקשה לתיקון כתב התביעה הייצוגית –

בש"א 67/10 ...

24. הנני מצהיר כי תצהירים אלה, לא נחתמו על ידי. תצהירים אלה אינם משקפים את עמדתי. אני מכחיש את החתימות בשני התצהירים הן שלי.

...

33. על מנת להסיר ספק, עורכי הדין וליד חטיב וויסאם פלאח אינם מייצגים אותי ומעולם לא ייצגו אותי בהליך של תביעה ייצוגית כלשהי בכלל, ותביעה נשוא, ת.א. 740/09 בפרט. הדבר היחיד שהיה רשאי עו"ד ויסאם פלאח לעשות בשמי הוא לגבות את דמי הביטוח שהוא טען שמגיעים לי בעבור אשפוזי, ואשר הוברר שלמעשה כלל לא הגיעו לי משום שהם מגיעים רק למי שעובר ניתוח. מלבד זאת, אין לעורכי הדין הנ"ל כל זכות לפעול בשמי בשום ענין לא בעבר, לא בהווה ולעתיד.

בהחלטתה הדוחה את הבקשה כתב,בין השאר,בית המשפט המחוזי בנצרת– כב' השופט בנימין ארבל:

"בבקשה, פורס המבקש מסכת עובדתית, אשר אלמלא הודפסה שחור על גבי לבן,

סבור הייתי כי הינה לקוחה מרומן משפטי פקטיבי....

הטענות הנטענות בבקשה שלפני, וכנגדה בתגובת משיבים 6-5, חמורות המה. שני צדדים אלה חלוקים ביניהם בשאלות עובדתיות, אשר לא ניתן לישבן, אלא אגב קביעה כי מי מבין שני הצדדים אינו מקפיד על אמירת האמת. מחד, טוען המבקש כי מצא עצמו כתובע בניגוד לבקשתו, וכי חתימותיו זוייפו. מן העבר השני, טוענים המשיבים 6-5, להד"ם. המבקש ביקש מן המשיב 5 לייצגו וכי הוא חתם על התצהירים ועל יפויי הכוח.

תמיהות רבות עולות מטענות בעלי הדין. מכל מקום ריחן של המסקנות, הנתנות להסקנה מטענות אלה, אינו ניחוח נעים.

למעשה, כל מסכת ההליכים הנוגעת לתביעה זו, כמו גם לקודמתה, תמוהה ואולי היתה ראויה לבירור במסגרת הנכונה. יש לזכור, כי לתביעה דידן קדמה תביעה אחרת שהוגשה במסגרת תיק אזרחי 209/08. התביעה הוגשה על ידי חברו של המבקש, מר האיל מוחמד פלאח, אשר מיוצג על ידי המשיב 5.

ביום 20.4.09 – התקיים דיון בבקשתו של מר האיל מוחמד פלאח לאישור תביעתו כתביעה ייצוגית. אגב חקירתו של אותו תובע, שעה שהחלו להתגלע בקיעים בעדותו, הודיע בא כוחו של התובע הנ"ל, על חזרתו מן הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית.

והנה, חרף המסקנה שהסיקו באי כוח התובע בתביעה הקודמת, 4 חודשים לאחר מכן, הוגשה התביעה דידן – שהינה תביעה זהה לחלוטין. בתביעה דידן התעלם ב"כ התובע מאירועי התביעה הקודמת, הגם ששם הוא היה אחד מבאי כוחו של התובע דשם, ואף הופיע באולם בית המשפט כמייצגו יחד עם עו"ד חסן ח'טיב.

כאמור, לא הובא כל הסבר, הכיצד זה שוכנע התובע להגיש תביעה זהה, מבלי שהובהרו לו נסיבות דחיית הבקשה הקודמת ומשמען.

תמיהה נוספת עולה מן העובדה כי המבקש ביקש למחוק את תביעתו ימים ספורים לאחר הגשתה, אולם חזר בו מן הבקשה, לאחר שהסתבר כי המשיבות 4-1 עומדות על קבלת הוצאות. שלושה חדשים לאחר מכן, פחות משבעה ימים קודם למועד שנועד לדיון, הוגשה בקשה בבש"א 67/10, בה ביקש המבקש לתקן את תביעתו, אשר, כפי הנטען, לא הוגשה נגד הנתבעים הנכונים. על התצהיר התומך בבקשה מתנוססת חתימתו של המבקש.

...

השאלה האם היו מוסמכים באי כוח אלה, לייצג את המבקש אם לאו? הינה שאלה עובדתית. איני סבור כי שאלה זו יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הליך זה, של בקשה לבטול החלטה.

...

בירור המחלוקת שבין המבקש לבין המשיבים 6-5 – שהינה מחלוקת נכבדה ובעלת השלכות רוחב החורגות בהרבה מתחומה של בקשה זו – אינו עניין לבקשה לבטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

בנסיבות אלה, איני רואה מקום להכריע במחלוקת במסגרת אכסניה זו. השאלה אם באי כוחו של המבקש מוסמכים היו לייצגו אם לאו, ומי הצד הנכון אשר חייב לשאת בהוצאות המשיבות 4-1, אשר בדין זכו בהוצאותיהם, אמורה להתברר בהליך נפרד בין המבקש לבין המשיבים 6-5, אשר במסגרתו ניתן להכריע אף בשאלה, מי ישא בנזק שמקורו בהוצאות ניהול ההליך הכושל, שהביא לדחיית הבקשה בבש"א 2041/09.

אין ספק כי העובדות העולות מן התיק שלפני, דורשות המשך חקירה ובדיקה על ידי הגורמים המוסמכים, בין גורמי החקירה ובין הגורמים העוסקים בענייני משמעת. דומני, כי פרט לטענות באשר למעשים הנחזים כמעשים פליליים, אף עולות מתצהירי הצדדים טענות הנוגעות להתנהלות אתית בלתי ראויה ולאמירות אשר מקומן לא ימצא במקומותינו. הדברים הלא הם רשומים בתצהירי המבקש והמשיבים 5-6, ומן הראוי לבחנן במסגרת המתאימות.

נוכח האמור, אין לי אלא לדחות את הבקשה".

ביום 16.2.2011 הוגשה קובלנה בנדון, ע"י ועדת האתיקה המחוזית, ועד מחוז הצפון – לשכת עוה"ד בישראל - לבית הדין המשמעתי של לשכת עוה"ד מחוז הצפון נגד עו"ד ווסאם סלאח ועו"ד וליד חטיב. (תיק בד"מ 05/11) (נספחים 13, 14 למוצגי המשיבה 3).

הארכתי לצטט בנדון מתצהירו של שלום בן עזרא ומהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שכן, לאמור, יש השלכה רבה לענין השימוש לרעה בהליכי בית המשפט, באשר הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שבפני הוגשה לאחר ששתי קודמותיה, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחו.

מהאמור עולה גם המסקנה בדבר העדר היכולת להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה אותם מתיימרים התובעים דכאן לייצג, ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

לאמור, יש גם השלכה, לעניין הוצאות ההליך המתנהל עתה בפניי.

ראוי להביא לעניין זה את דבריו של כב' השופט א. ריבלין (כתוארו דאז) בע"א 2452/01 דוד אורן עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פד"י נח(1) בעמ' 577 בעמ' 585:

"9... צדק בית משפט קמא באומרו כי בידי בית המשפט נתונה הסמכות למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט בדרך של מחיקת תביעה והגשתה מחדש – בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת" – אך ורק לצורך איתור מותב "אוהד". כדברי השופט מ' חשין בפרשת רוזין הנ"ל, '... דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל'".

כך גם את דברי כב' השופטת אסתר חיות (כתוארה דאז) בת"א (מחוזי ת"א) 1043/00 רוזנפלד יוסף נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, תק-מח 2002(4), 15991,15995 (2002) (להלן: "רוזנפלד"):

"ודוק, לבית המשפט נתון הכח, מטבע ברייתו, לסלק על הסף תביעה, מקום ששוכנע כי הגשתה איננה אלא שימוש לרעה בהליך משפטי, או הטרדה בלתי נסבלת של הצד שכנגד [ר' ע"א 8/74 שי ואורלי לייזרוביץ נ' גבריאל לייזרוביץ, פ"ד כח (2) 436, בעמ' 439 מול האותיות ב'-ד' וכן ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 400 סע' 321].

לאותה תוצאה עצמה, ניתן להגיע גם תוך שימוש בעקרון-העל הקבוע בסע' 39 לחוק החוזים, המחייב לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, לענין שימוש בזכות הנובעת מחוזה. חובה זו הורחבה מכח הוראת סע' 61(ב) לחוק החוזים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם בבחינת חוזה, ובכלל זה בכל הנוגע להפעלת כוחות משפטיים - דיוניים על ידי בעל דין [ר' רע"א 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה (3) 449, בג"צ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד לז (2) 1 וכן בג"צ 7852/98 ערוצי זהב ושות' ואח' נ' שרת התקשורת ואח', פ"ד נג (5) 423].

לפיכך, היה ויתברר כי המבקש השתמש בזכות הגישה לבית המשפט לצורך העלאת בקשה לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית, מבלי שיש בה כל נפקא מינא לעומת הבקשה לאישור שנדחתה בענין מלק, אזי ניתן לראות בבקשה שהגיש הטרדה של הצד שכנגד, שאין לקבלה, ובמקרה כזה ניתן לסלקה על הסף מבלי לדון בה לגופה.

10.  משוכה מקדמית זו, שיש להציב בפני המבקש, מטעמים של חשש לשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, יש לה חשיבות כפולה ומכופלת ככל שעסקינן בבקשות לאישור תביעות כתובענות ייצוגיות, וזאת דווקא בשל כך שלא קם מעשה בית-דין בענין זה לגבי כל אחד מן התובעים הייצוגיים הפוטנציאליים בקבוצה, וכבר נפסק כי תביעה ייצוגית היא כלי רב עוצמה, אשר אם לא ייעשה בו שימוש זהיר ומאוזן, עלול שכרו לצאת בהפסדו [ר' רע"א 4556/94 טצת ואח' נ' א. זילברשץ ואח', פ"ד מט (5) 774, בעמ' 785 מול האותיות ד'-ו'].

נתבע הניצב מול האפשרות שתביעת היחיד המוגשת נגדו תהפוך לתביעה ייצוגית, על כל המשמעויות והסיכונים הכלכליים הכרוכים בכך, ישקיע, מטבע הדברים, משאבים ניכרים ויוצאי דופן, על מנת להדפה.

משהתמודד הנתבע בהצלחה עם בקשה לאישור בסוגיה מסויימת, אין הצדקה לחשוף אותו פעם נוספת, ואולי פעמים רבות נוספות, לאותה התמודדות, על כל ההשלכות הכרוכות בכך, מבחינתו, אלא אם כן קיים הבדל ממשי ומשמעותי בין הבקשה לאישור שנדחתה בעבר ובין הבקשה הנוספת. בהעדר טעם ממשי ומשמעותי כזה, יש לראות בבקשה הנוספת הטרדה חוזרת של הנתבע שאין לסובלה."

ההחלטה אושרה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 10688/02וערעור שכנגד יוסף רוזנפלד נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, תק-על 2003(1), 731 (2003)).

בענייננו, ולאור כל המתואר לעיל, מדובר בדוגמא מובהקת של שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

אני דוחה את התביעה גם מטעם זה של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

6. דחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לגופה

סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, מגדיר את הנושאים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית; על דרך השלילה.

"3. לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תביעה ייצוגית".

סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, מגדיר את הרשאים להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי.

לענייננו, קובע סעיף 4(א)(1):

"אדם שיש לו עילת תביעה.... המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה".

אל התנאים המפורטים בסעיף 4 מתווספים תנאים מצטברים נוספים המפורטים בסעיף 8 לחוק:

"8. אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט

(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו

כל אלה:

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

בענייננו, גלוי וברור מכתבי הטענות והמסמכים המצורפים אליהם, כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית אינה ממלאת אחר התנאים הקבועים בסעיפים 4 ו – 8 דלעיל ודינה להדחות על הסף.

תנאי: עילת תביעה אישית (סעיפים 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).

התנאי הראשון שעל המבקש למלא אחריו, הוא הוכחת עילת תביעה אישית. כדברי כב' השופט חשין (כתוארו דאז) בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פד"י ז(6) 385, 403:

"אין פלוני זכאי לפתוח בהליך של תובענה ייצוגית, אלא אם הוא עצמו מחזיק

באמתחתו שלו זכות תביעה אישית".

כדי לבסס את עילת תביעתו, מפנה ב"כ המבקשים/התובעים להחלטת ביהמ"ש ב-ת"מ 114/08 לוי יוסי נגד מדינת ישראל - צה"ל – מדור תשלומים (פורסם במאגרים המשפטיים).

לטענתו, נוכח הוראת סעיף 6(ב) לחוק החוזים: "שתיקה" אינה יכולה להעיד על הסכמה לביטוח.

דא עקא, שפסק הדין אליו מפנה ב"כ המבקשים, דווקא תומך את המסקנה כי למבקשים/התובעים, אין עילת תביעה.

באותו מקרה, נדונה השאלה: האם צה"ל היה רשאי לגבות פרמייה מגמלאים מבוטחים בגין ביטוח חיים וביטוח תאונות אישיות; האם ניתנה הסכמה לכך והאם היתה לצה"ל סמכות לעשות כן?

המשיב - צה"ל – היה משיב בודד. "צוות" הפועל בשם ומייצג את הגמלאים לא היה צד להליך.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת רות רונן) אומנם קבע, כי "לצורך גביית פרמיות ביטוח ממבוטחים, למטרת ביטוח חייהם, נדרשת הסכמה של המבוטחים." אולם, הוסיף וקבע כי הסכמה מעין זו אכן ניתנה על ידי הגימלאים.

באשר לביטוח חיים ציין בית המשפט:

"אכן, ככלל, אין די בשתיקה כדי להוות קיבול להצעה – בהתאם לס' 6 לחוק החוזים, ונדרש מעשה או התנהגות אחרת כדי להוות קיבול. אולם, לאחר שהגמלאים ביצעו את הפעולה האקטיבית של חתימה על טופס כדוגמת נ/1, שתיקתם ביחס למסמכים שהגיעו לידיהם ושעלה מהם דבר קיומו של הביטוח, מהווה חיזוק ראייתי למסקנה כי הם אכן היו מודעים לכך שהם מבוטחים, וכי הם הסכימו לכך.

זאת ועוד, לגמלאים ניתנו מספר הזדמנויות לבטל את ביטוח החיים. בחודש דצמבר 2008, פרסם צה"ל בתלוש הגמלה הודעה לפיה ניתן לבטל את ביטוח החיים באמצעות פנייה לחֶבֶר (ר' נספח ד' לתגובת הצה"ל). בחודש מרץ 2009 נשלחה לגמלאים איגרת, בה צוין כי ניתן לבטל את הביטוחים בכול עת. ביום 7.9.09 הופצה איגרת נוספת ביחס לביטוחים, בה פורט שוב כי הגמלאים רשאים לבטל את הביטוחים (ר' נספח א' לתצהיר תא"ל שרת).

לאחר משלוח האגרות הללו, בקשו רק 16 גמלאים לבטל את ביטוח החיים שלהם. חלקם חזר בו מהבקשה. לפני כן בקשו 40 גמלאים לבטל את הפוליסה. מיעוט הגמלאים שביקשו לבטל את הפוליסה – גם כאשר נודע להם בבירור כי הדבר אפשרי, מחזק אף הוא את המסקנה הראייתית לפיה הגמלאים – רובם ככולם, הסכימו להיות מבוטחים בביטוח החיים. אלמלא כן, חזקה עליהם כי הם היו מבקשים לבטל את הפוליסה שנכפתה עליהם ללא הסכמתם. יודגש כי מיעוט הודעות הביטול לא נועד כדי להכשיר בדיעבד את גביית הפרמיות, אלא נועד לחזק את המסקנה לפיה הגמלאים היו מודעים מראש לכך שהם מבוטחים בביטוח חיים, וכי הם הסכימו לכך מלכתחילה. אם הביטוח נערך בהסכמה, אין למבוטח עילה לדרוש את ביטולו הרטרואקטיבי.

המבקש טען בהקשר זה, כי טענות צה"ל חותרות תחת מושכלות היסוד של התביעה הייצוגית, שכן הרוב הדומם הוא כמעט תמיד פסיבי. אולם, בענייננו מדובר במקרה בו צה"ל פנה באופן מפורש ל"רוב הדומם", בניגוד למה שקורה בתביעות ייצוגיות אופייניות אחרות, צה"ל הציע לגמלאים לבטל את הביטוחים, ואף על פי כן רוב הגמלאים לא נענו. להתנהלות זו יש לטעמי ערך ראייתי ביחס להסכמתם של הגמלאים לביטוח, כאשר עניין זה מצטרף ליתר הראיות שצוינו לעיל. מעבר לכך, כפי צוין, ביצעו חברי ה"רוב הדומם" של הקבוצה פעולה אקטיבית של הסכמה, כאשר חתמו על טפסי המוטבים, ובחרו למי יהיו כספי הביטוח מיועדים.

סיכומה של נקודה זו – אכן, לצורך גביית הפרמיות מהגמלאים, היה על צה"ל להוכיח כי הם הסכימו להיות מבוטחים בביטוח החיים, וכי ייגבו מהם פרמיות מהגמלה שלהם. צה"ל הוכיח הסכמה כזו, ברמה שדי בה לשלב זה של הדיון, בעיקר לאור החתימה על נ/1, וגם לאור העובדה כי רוב רובם של הגמלאים לא כפרו בהסכמתם להיות מבוטחים, ולא בקשו לבטל את הביטוח, גם כשניתנה להם הזדמנות לעשות כן."

בית המשפט סיכם:

"סיכומו של דבר, המסקנה לפיה הגמלאים הסכימו לביטוח החיים היא מסקנה סבירה ומסתברת מחומר הראיות. באשר לביטוח תאונות אישיות, לא הוכח קיבול או הסכמה של מי מקבוצת המבוטחים, ולכן קיים סיכוי סביר לכך שהמבקש יוכיח שהפרמיות נגבו ללא הסכמה ושלא כדין, וכי על צה"ל להשיבן. מסקנה זו די בה בשלב זה כדי לאשר את הבקשה לתביעה ייצוגית, ככול שהדבר נוגע לביטוח התאונות האישיות. "

(ההדגשות שלי – ולא במקור – י.פ.)

אמנם, בנוגע לביטוח תאונות אישיות הגיע בית המשפט למסקנה "שהעובדה כי יתכן שחלק מהגמלאים לא התנגדו לכך שצה"ל יגבה מהם את הפרמיה, ואולי אף רצו להיות מבוטחים בביטוח, איננה שוללת את המסקנה כי צה"ל לא הוכיח קיומה של הסכמה לגביית הפרמיות, הסכמה שמהווה את הבסיס החוקי לגבייתן. כאמור, גם בהנחה שביטוח התאונות "טוב" לגמלאים, ושחלקם היו מעוניינים בו, צה"ל חייב להוכיח בסיס חוקי לגבייה, ובהעדר בסיס כזה, הגבייה היא אסורה."; אולם, בענייננו, ניתנה הסכמה לניכוי פרמיית ביטוח הבריאות והסיעוד מן המשכורת והעברתה לחברות הביטוח.

מהמסמכים המצורפים לכתבי הטענות עולות העובדות הבאות:

בהצטרפותם לארגון "צוות", קיבלו על עצמם המבקשים במודע ובהסכמה את תקנון אגודת צוות; ואת החובה "לציית לתקנון האגודה ולכל ההחלטות של מוסדות האגודה".

עפ"י התקנון, רשאית הייתה "צוות" להתקשר עם חברות הביטוח בהסכמים לביטוח רפואי וסיעודי נשוא הדיון. הסכמים אלו קיבלו את האישור של "המועצה הארצית" ו"הנהלת האגודה".

על פי סעיף 9 לתקנון, "רואים בקשה להתקבל כחבר באגודה כייפוי כח בלתי חוזר למנהל התשלומים של צה"ל לניכוי דמי החבר והתשלומים האחרים לטובת הזכאי לקבלם.. (דוגמת ביטוח קולקטיבי לטובת החברים)".

כפועל יוצא עם הצטרפותם של המבקשים כחברים לאגודת "צוות", ניתן היה לנכות את פרמיית הביטוח הרפואי והסיעודי הקולקטיבי ממשכורתם החודשית.

מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ניתן ללמוד בוודאות כי המבקשים/התובעים, כמו כל שאר חברי "צוות" המבוטחים בביטוח הבריאות והסיעוד הקולקטיבי, ידעו על תחולת הביטוח עליהם בסמוך לתחילת תחולתו.

למעשה, עד היום, למרות שהביטוח חל עליהם משנת 2000, לא עשו המבקשים/התובעים דבר כדי לבטלו והם נהנים מרצף הזכויות וההטבות שמעניק ביטוח זה.

הוכח כי לאורך כל השנים מאז הסכם הביטוח, היו מודעים המבקשים להיותם חלק מהביטוח – הרפואי והסעודי הקולקטיבי; וכי עד היום, הם לא עשו דבר לבטלו, למרות שיכלו לעשות כן כל העת; וכי הם נהנים עד היום מהזכויות ורצף הזכויות וההטבות, שמעניק כיסוי ביטוחי זה.

אם סבורים המבקשים/התובעים כי עם ביטול פוליסת הביטוח הם יוכלו לקבל את כספי הפרמיה בחזרה, הם טועים. לאורך כל השנים היה למבקשים כיסוי ביטוחי רפואי וסיעודי. פרמיית הביטוח המוזלת אותה שילמו המבוטחים, ביניהם המבקשים, וההטבות המיוחדות להן זכאים המבוטחים, הם חלק מהשיקולים הכלכליים של חברות הביטוח, אשר ניאותו להעניק אותם בתנאים אלו; בהתחשב בציבור הגדול של המבוטחים במסגרת ביטוח קולקטיבי זה. זהו ייחודו של ביטוח קולקטיבי, על יתרונותיו הרבים. קרי, המבוטחים, ביניהם המבקשים, קיבלו תמורה מלאה עבור הפרמיה אותה שילמו, וגם אם, תודה לאל, עד כה, חלקם לא נזקק להפעיל ביטוח רפואי או סיעודי זה.

לא הייתה כל כפייה או פגיעה באוטונומיה של מי מחברי "צוות", לרבות המבקשים, להצטרף לביטוח רפואי וסיעודי זה. לחברי "צוות" ניתנה האפשרות לצאת / לפרוש מהביטוח הקולקטיבי ולוותר עליו בכל עת. ללמדך, גם על חופש הבחירה והאוטונומיה שניתנו לחברי "צוות" להיות חלק מהביטוח הרפואי והסיעודי הקולקטיבי; על טיבו וערכו הרב של ביטוח זה, אליו ניתן היה לצרף את בני המשפחה – כ-36,000 מבוטחים. המבקש 3 בעצמו ביקש לצרף את אשתו לביטוח זה. רק מעטים בחרו לא להיות חלק מביטוח זה, ונימוקיהם עימם. אין הם יכולים לייצג את רצון הכלל וטובתו.

תנאי: אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה – חברי "צוות" – אותם מתיימרת תובענה זו לייצג כסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

גם תנאי זה אינו מתמלא.

כבר נאמר לא-אחת, כי תובענה זו אינה מטיבה עם חברי הקבוצה. נהפוך הוא, היא עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לציבור גדול מאוד – כ- 36,000 מבוטחים - אשר עשויים לאבד זכויות והטבות בריאות וסיעוד, אותם צברו לאורך שנים. רבים מהם – כ- 10,000 מבוטחים – כבר נהנו מהטבות אלו, והיה עליהם להחזירן, אם היה נמצא ממש בטענות המבקשים.

ברי, כי תובענה ייצוגית זו עומדת בניגוד אינטרסים בולט מול כלל חברי "צוות" המבוטחים.

כך נאמר בסיכומי המשיבים/הנתבעים 4-1:

"60. כפי שהקדמנו, לא זו בלבד שהתובענה אינה עומדת בדרישת הומוגניות, אלא שהמשיבים פועלים - הלכה למעשה – בניגוד מובהק לאינטרס של חברי הקבוצה הנטענת (ובשל כך, אף אינם מייצגים הולמים לחברי הקבוצה במובנו של סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות). זאת, משום שביטולה של פוליסת הביטוח והשבת פרמיות הביטוח למבוטחים (על פי דרישת המשיבים), תגרום לפגיעה קשה (כמפורט להלן) בחברי הקבוצה הנטענת, שהינם אנשים מבוגרים (גמלאי צה"ל) ומשכך, בעלי צרכים בריאותיים ייחודיים. נבהיר את הדברים.

61. במסגרת פוליסת הבריאות היה זכאי כל חבר צוות ובן זוגו (למצטרפים עד ליום 28.2.2001), למלוא הכיסוי הביטוחי שמציעה הפוליסה ללא מגבלה, התניה או החרגה הנובעת ממצבו הרפואי הספציפי בעת הצטרפותו לביטוח, ללא תהליך של חיתום פרטני (וקביעת פרמיה בהתאם לסיכון הספציפי של המבוטח) וללא כל תקופת הכשרה. אף תעריף הפרמיה החודשי שנגבה מן המבוטחים ובני משפחותיהם היה אטרקטיבי במיוחד, בין השאר, בשל כמות המצטרפים ואפשרות הגבייה המרוכזת של דמי הביטוח.

62. פוליסת הביטוח הוכנה על ידי צוות, בשיתוף יועצים (רפואיים וביטוחיים) מטעמה, תוך התאמתה לצרכים המיוחדים של חברי הקבוצה הנטענת (גמלאי צה"ל) או בהתחשב בכוח המיקוח הרב שלהם כקבוצה. פוליסה זו הוכתבה – ככתבה וכלשונה – לחברות הביטוח שביקשו להשתתף במכרז, ללא כל יכולת לשנות תנאי מתנאיה (אלא לטובת המבוטחים).

63. פוליסת הבריאות מעניקה כיסוי רחב הכולל השתלות, ניתוחים, הוצאות רפואיות ובדיקות, התייעצויות עם רופאים מומחים, תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות ועוד. המדובר בכיסויים שחלקם יקרים מאוד, דוגמת הביטוח הסיעודי, אותם קיבלו חברי צוות בפרמיה נמוכה יחסית כאמור.

64. בנסיבות אלה, הדעת נותנת, כי מבוטחים רבים (ובני משפחותיהם) מקרב חברי הקבוצה הנטענת (אם לא כל חברי הקבוצה הנטענת) כלל אינם מעוניינים בביטול הפוליסה. זאת, למצער, משני הטעמים הבאים:

64.1 ראשית, מכיוון שאם יהיה עליהם לרכוש פוליסת ביטוח בשוק הביטוח הפרטי – הם צפויים לשלם תעריפי ביטוח גבוהים יותר ולקבל תנאים טובים פחות (נוכח השינוי לרעה במצבם הבריאותי עם חלוף השנים מאז הצטרפותם), או להיוותר חלילה, בערוב ימיהם, ללא כל כיסוי ביטוחי. תוצאה שכזו וודאי שאינה רצויה לרוב רובם של חברי צוות, והיא מעמידה את המשיבים בניגוד עניינים עם מרבית חברי הקבוצה הנטענת.

64.2 שנית, ביטול הפוליסה והשבת הפרמיות לידי חברי הקבוצה, יביא בעקבותיו לדרישת המבקשים, להשבת תגמולי הביטוח ששולמו למבטחים (המשקפים את סיכון הביטוחי בו נשאו המבקשים בתקופת הביטוח), בשל עיקרון ההשבה ההדדית (מכח דיני החוזים ומכח דיני עשיית שלא במשפט). במקרה של המשיבים מדובר בהשבת שוויי הכיסוי הביטוחי ממנו נהנו, אשר שקול לגובה הפרמיה ששילמו. לעומת זאת, מבוטחים אשר מימשו את זכויותיהם לפי הפוליסה, יאלצו להשיב את תגמולי הביטוח שקיבלו (עבור השתלות, תרופות, טיפולים וכיוצ"ב) בסכומים אשר יכולים להגיע לכדי מאות אלפי שקלים למבוטח (כך ידרשו חברי הקבוצה הנטענת להשיב, למגדל לבדה, סכום העולה על 210 מליון ₪, המהווים את הסכום בו נשאה מגדל לשם מתן הכיסוי הביטוחי לחברי צוות).

65. בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי די בכך שייגרם נזק לחלק מחברי הקבוצה הנטענת, כדי להעמיד את המבקש בניגוד עניינים עם הקבוצה שאותה הוא מתיימר לייצג, באופן שיש בו כדי להביא לדחיית הבקשה לאישור".

בענייננו, מיעוט קטן ביותר – בודדים – שאינני מבין מי ומה מוביל אותם – מבקשים בעתירתם זו לגרום נזק לציבור כה גדול.

אין הם יכולים לייצג ציבור זה, בוודאי לא בדרך הולמת ובתום לב.

ברי, כי התובענה הייצוגית אותה מבקשים לאשר, אינה משרתת את האינטרסים של כלל חברי הקבוצה.

אסיים בדברי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 378/96 וינבלט נ' משה בורנשטיין בע"מ תק-על 2000(2), 341, עמ' 352:

"דרישה זו נועדה להבטיח כי עניינם של חברי הקבוצה – שאינם נוטלים חלק פעיל בניהול ההליך ולעיתים אף אינם יודעים כלל על קיומו – לא ייפגע כתוצאה מייצוג בלתי הולם. תכלית זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שפסק הדין בתובענה הייצוגית מהווה מעשה בין דין לגבי כל הנמנים עם הקבוצה (בענייננו, סעיפים 54א(ג) ו- 54ג(ב) לחוק ניירות ערך; וראו גם: ת"א (ת"א) 1252/93 אנליסט אי.אמ. נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ת"ה (חיפה) 28680/97 חיים דדון נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). בית המשפט מופקד על הגנת עניינם של חברי הקבוצה ועליו ליתן דעתו בין השאר להתקיימותו של תנאי הייצוג ההולם (ג' לוטן ואח' נ' רז, תובענות ייצוגיות (כרך א', תשנ"ו) 179-178)".

תנאי: העדר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיפים 4א(1), 8(1)(2) לחוק תובענות ייצוגיות).

למותר לציין, כי לנוכח הנאמר, תביעה זו אינה ראויה להידון על דרך של תובענה ייצוגית.

יהיה צורך לבדוק באופן פרטני את ידיעתו של כל אחד מ-36,000 המבוטחים בדבר תחולת פוליסת הביטוח עליו; את הסכמתו לפוליסה זו ואת רצונו, אם בכלל, לוותר על כיסוי ביטוחי זה; כך גם את מועד הצטרפותו לפוליסת הביטוח ואת סכום הפרמיה ששילם במהלך השנים.

יהיה צורך לבדוק את תשלום הפיצוי אותו קיבלו למעלה מ-10,000 מבוטחים, שכן, אם תתקבל העתירה - יהיה עליהם להחזיר סכומים אלו (לאחר קיזוז הפרמיות).

הוא הדין באשר לעתירה לפיצוי בגין עגמת נפש, שאם קיימת כזו, היא ייחודית לכל אחד מהמבוטחים חברי "צוות" בנפרד.

תנאי: עניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת ובתום לב (סעיפים 8(א)(3)(4) לחוק תובענות ייצוגיות):

מהאמור עד כה עולה בבירור, כי עניינם של חברי הקבוצה/חברי "צוות", לא ינוהל בדרך הולמת ובתום לב; לא ע"י המבקשים/התובעים ולא ע"י עורכי הדין המייצגים.

בקשה/תביעה זו עומדת בניגוד לאינטרסים של כלל חברי הקבוצה, אשר האינטרס שלהם הוא המשך קיומו של הסכם הביטוח הרפואי והסיעודי הקולקטיבי, עם רצף זכויות לכל אחד מחברי הקבוצה/"צוות" ובני משפחתו מאז תחולתו של הסכם הביטוח, שאחרת חזקה עליהם שהיו פורשים מביטוח קולקטיבי זה.

ביטול הסכם הביטוח יגרום נזק כבד למבוטחים/חברי "צוות" ובני משפחתם המבוטחים.

מהאמור בפרק הדן בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט (סעיף 5 לפסק-הדין) עולה בבירור, כי עניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת ובתום לב ע"י התובעים ועורכי הדין המייצגים.

סיכום

אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

התובעים/המבקשים אינם עומדים בקריטריונים המפורטים בסעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות.

7. עתירת "מדי גפ בע"מ" אגף הבריאות - קבוצת מדנס למחיקת בעל דין

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית להידחות על הסף, אין עוד צורך לדון בעתירה זו.

עם זאת, בדין ובצדק הוגשה עתירה זו.

בבקשה לסילוק על הסף טוענת "מדי גפ בע"מ":

"6. מדי-גפ בע"מ שימשה במועד הרלוונטי לתביעה כאגף הבריאות בקבוצת מדנס, ועסקה במתן שירותים וניהול תביעות בביטוחים קבוצתיים בתחומי בריאות וסיעוד עבור חברות ביטוח. בסוף שנת 2010 מדי-גפ בע"מ מוזגה אל תוך הקבוצה וכיום פעילותה מבוצעת במסגרת אגף הבריאות של מדנס סוכנות לביטוח בע"מ. מיזוג זה הינו שינוי פנים ארגוני בלבד. בכל מקום בבקשה זו ההתייחסות למבקשת תהיה למדנס.

7. המבקשת אינה בעל דין ראוי בתביעה זו. המבקשת אינה בעלת הפוליסה ואינה מייצגת את המבוטחים. המבקשת אינה הגוף המבטח, אינה אחראית לכיסוי הביטוחי ואינה זכאית לתשלומי הפרמיה (אלא לדמי טיפול מחברות הביטוח עבור השירותים שסיפקה). המבקשת אינה קשורה בהסכם כלשהו עם המבוטחים. ובעיקר – המבקשת אינה אחראית להסכמה בין צוות לבין חברות הביטוח בדבר אופן צירופם של חברי צוות לביטוח (צירוף אשר כשלעצמו אין בו כל פגם, כפי שיתברר במסגרת בקשת האישור).

8. המבקשת היא שלוחה של חברת הביטוח ונציגה שלה לצורך מתן שירותים שונים – טכניים במהותם – למבוטחים. התובעים הודו במפורש כי המבקשת היא שלוחה של חברת הביטוח (סעיף 5 לבקשת האישור; סעיף 5 לכתב התביעה).

...

ב. המבקשת אינה צד רלוונטי לתביעה

12. צוות הינו ארגון ארצי המאגד בתוכו את גמלאי שירות הקבע בצה"ל ופועל בשמם, ואשר בין מטרותיו המוצהרות לפעול להבטחת זכויות החברים ולפעול לרווחתם של החברים. ההצטרפות לצוות הינה וולונטרית, כאשר גמלאי צה"ל המעוניין להצטרף כחבר לצוות מגיש בקשה וחותם על טופס הצטרפות.

13. בשנת 2000 צוות התקשרה בהסכם עם מגדל, להענקת ביטוח רפואי וסיעודי לחברי צוות ("הסכם צוות-מגדל"). בסעיף 37 להסכם צוות מגדל נקבע כי:

'מבלי לגרוע מן האמור בהסכם זה, המבטח יוכל להיעזר במדנס לצורך קיום התחייבויותיו על פי הסכם זה. מובהר כי הסכמת צוות לסיוע מדנס למבטח לא תגרע מאחריותו ומהתחייבויותיו של המבטח על פי הסכם זה והפוליסות'.

העתק הסכם צוות-מגדל, בצירוף הנספח הרלוונטי למבקשת, מצורף נספח 1.

14. סעיף זהה מצוי גם בהתקשרות בין צוות לבין הפניקס משנת 2004 ("הסכם צוות-הפניקס"). העתק הסכם צוות-הפניקס, בצירוף הנספח הרלוונטי למבקשת, מצורף נספח 2.

15. סעיפים אלה מגדירים את מעמדה של המבקשת במסגרת ההתקשרות – היא מסייעת למבטח בביצוע תפקידיו על פי ההסכם, כאשר האחריות מול צוות ומול המבוטחים נותרת של המבטח. ההתקשרות הינה בין צוות לבין חברת הביטוח, שהם הצם להסכם, ואילו המבקשת רק נתנה הסכמתה לפעול בהתאם להסכם, בכל הנוגע למתן השירותים על ידה".

אכן יש צדק רב בנטען, ככל שהוא נוגע להסכם מיום 14.9.2000 בין חברת ביטוח "מגדל" לבין "צוות"; הוא ההסכם הרלוונטי לענייננו; שכן, במועד זה, הצטרפו המבקשים לביטוח הבריאותי נשוא הדיון.

עיון ב"כתב שירות מוקד מדנס – שירות מיוחד לחברי צוות", שצורף כנספח להסכם, מאמת את הנטען.

ההסכם שנחתם עם חברת ביטוח "הפניקס" מיום 11.11.2004 אינו רלוונטי לענייננו. הביטוח הרפואי שנחתם עם "הפניקס", הוא ממשיכו של הביטוח הרפואי הקודם עם חברת "מגדל", תוך שמירה על רצף זכויותיהם של המבוטחים, לרבות התובעים/המבקשים.

לא בכדי הבקשות/התביעות שהוגשו לביהמ"ש המחוזי בנצרת, נמחקו ונדחו, מן הסיבה כי למבקשים/התובעים אין יריבות ואין עילת תביעה כנגד "מדי גפ".

ב-ת.א. 209/08, קיבלו המבקשים/התובעים את המלצת ביהמ"ש "לפיה הבקשה בבש"א 2669/08 תתקבל ובהתאם למחוק התובענה כנגד נתבעת 4 ("מדי גפ" - י.פ.) ללא צו להוצאות".

ביום 5.2.2004 נמחקה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כנגד "מדי גפ".

בת.א. 740/09 נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

ב"כ המבקשים/התובעים טוען, כי היות והתביעה כנגד "מדי גפ" נמחקה (בת.א. 209/08) ונדחתה (בת.א. 740/09), ללא דיון ענייני בהן, אין מניעה מלהגיש את התביעה בשנית כנגד "מדי גפ".

אני דוחה את הנטען. אותם נימוקים אשר הביאו למחיקת ודחיית התובענות הקודמות, יפים גם לבקשה לאישור התובענה הייצוגית המונחת עתה בפניי. דבר לא השתנה עובדתית ומהותית, למעט זהות המבקשים. לשינוי בזהות המבקשים, אין כל חשיבות לענייננו, שכן גם העותרים עתה בפניי נמנים על קבוצת המבקשים/התובעים אותם ביקשו לייצג העותרים בביהמ"ש המחוזי בנצרת, אשר בקשותיהם/תביעותיהם נמחקו ונדחו.

בנסיבות המפורטות, ומאחר ועורכי-הדין המייצגים שבים ומגישים מדי פעם תביעות באותו נושא בשם מבקשים אחרים, סבור אני, כי אין להסתפק הפעם במחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כנגד "מדי-גפ", אלא יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית מבחינה עניינית, ולא רק בשל ניצול לרעה של הליכי בית משפט.

אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית כנגד "מדי גפ בע"מ".

8. עתירת צה"ל לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

בבקשה לאישור התובענה הייצוגית נטען:

"9. תשלום הפרמיות עבור פוליסות הביטוח האמורות בוצע באופן ישיר ע"י המשיב מס' 5 כניכוי ו/או תשלום חובה מגימלת הפנסיה המשולמת למבקשים וליתר העמיתים חברי צוות, והמשיב מס' 5 העביר את התשלומים הנ"ל כמופיע בתלושי המשכורת של המבקשים ויתר העמיתים לידי המשיבים 1 ו-2 בהתאמה.

10. הניכוי מגימלת הפנסיה המגיעה למבקשים וליתר העמיתים חבי צוות, בוצע כאמור ע"י המשיב מס' 5 לטובת המשיבים 1 ו-2 בהתאמה, שלא כדין וללא כל בסיס חוקי, מבלי שהמבקשים או מי מיתר העמיתים חברי צוות הרשו לנתבע מס' 5 ו/או הסכימו לניכוי ו/או לתשלום החובה האמור, לטובת פוליסות ביטוח קבוצתיות שאינן עומדות בתנאי החוק והדין החל על נושא זה, מבלי שהמבקשים ו/או מי מיתר העמיתים חברי צוות חתמו בכתב ו/או הביעו הסכמתם הפוזיטיבית בכתב להצטרף לפוליסות הביטוח האמורות.

11. כתוצאה מהתנהגותם הלא חוקית של כל המשיבים בצוותא חדא, המשיב מס' 5 אשר ניכה מהגמלה המגיעה למבקשים ניכוי ו/או תשלום חובה כאמור שלא כדין ובניגוד לחוק, המשיבים".

בעתירה למחיקה על הסף חוזרת נציגת היועץ המשפטי לממשלה על הטיעונים אותם העלו המשיבים/הנתבעים האחרים המצדיקים את סילוק הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסף, ומוסיפה טיעון נוסף וייחודי למחיקת הבקשה כנגד צה"ל:

"2. למעלה מן הצורך יצוין המובן מאליו: צה"ל אינו מבטח, צה"ל אינו חברת ביטוח, צה"ל אינו בגדר "עוסק" (בפרט ובמיוחד בנסיבות העניין), צה"ל אינו סוכנות ביטוח ואף אינו נהנה בפוליסה. צה"ל כשמו כן הוא - צבא ההגנה לישראל. משכך, פשיטא כי התובענה אשר הוגשה כנגד מבטח סוכן ביטוח או חברה מנהלת הינה חסרת עילה כלפי המשיבה בפרט".

ומסבירה;

"53. פרט 1 לתוספת השנייה לחוק קובע כי ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביחס ל"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".

הגדרת המונח "עוסק" בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"):

"עוסק" – מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן."

סעיף 42 לחוק הגנת הצרכן קובע כדלקמן:

"לעניין חוק זה דין המדינה כעוסק עדין כל עוסק אחר"

(ההדגשה שלי - ה.ק.).

55. הקווים המנחים לבדיקה האם המדינה חובשת את 'כובעה הצרכני', כ"עוסק", בדומה ל"עוסק" בתחום הפרטי, ומכאן, כי ניתן לאשר כנגדה תובענה ייצוגית, הותוו במסגרת רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ. צ'רטוק פ"ד נו(2), 876, להלן – פס"ד צ'רטוק.

56. פסה"ד ניתן אמנם טרם חקיקת חוק תובענות יצוגיות, ואולם, ההבחנות ואמות המידה שנקבעו בו לבחינת מעמד המדינה כ"עוסק" על פי חוק הגנת הצרכן, שרירות וקיימות אף לאחר כניסתו לתוקף, נוכח ההפניה של פריט 1 לתוספת השניה לחוק להגדרת "עוסק" בחוק הגנת הצרכן [ר' כלל טיעונינו בסעיפים 1-20 לעיל].

57. בפס"ד צ'רטוק נקבעה אבחנה מהותית בין פעולות שלטוניות לבין פעילות כעוסק. באותו עניין דובר בעניין גבולי יחסית, משום שהגוף שנתן את השירות השלטוני לא היה רשות ציבורית אלא עמותה פרטית, ועם זאת נקבע כי הפעילות בה מדובר היא שלטונית, ועל כן אינה בגדר פעילות של עוסק. בית המשפט קבע שם כי "לא כל פעולה של המדינה יכולה להיחשב כ"דרך עיסוק" ולהביא לראייתה כ"עוסק" על פי החוק":

"... מסקנתי שלפיה יש להבחין בין פעולות מסחריות-פרטיות של המדינה ובין פעולות שלטוניות-ציבוריות שלה, בהקשר של הגדרת "עוסק" על-פי החוק, מבוססת על אדנים מספר: ראשית, לשון החוק. החוק לא חל על מי שאך "...מוכר נכס או נותן שירות...". נדרש גם כי מכירת הנכס או מתן השירות יהיו על דרך של עיסוק. המונח "עיסוק" מופיע בהקשרים רבים בחקיקה ובפסיקה. המובן הפשוט של ביטוי זה הינו מקצוע, עבודה, מסחר של הפרט. עיסוק הוא "...'פעילות מתמשכת של האדם, אשר עשויה להעניק לו בסיס לחיים'" (בג"ץ 1064/94 קומפיוטסט ראשל"צ (1986) בע"מ נ' שר התחבורה [5], בעמ' 816). מרבית הפעולות שמבצעת המדינה אינן נכללות במסגרת זו. אלו פעולות שלטוניות שאינן קשורות למסחר או למקצוע של הפרט (ראו למשל בג"ץ 2505/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' שר התחבורה [6], בעמ' 550). ממילא אין לראות בהן – על-פי החוק – כמאפשרות ראיית המדינה כ"עוסק" לצורך החוק. שנית, תכלית החוק. אין חולק בדבר תכלית זו. עיקרה "...להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן" (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [7], בעמ' 598). ראו עוד הצעת חוק הגנת הצרכן, תש"ם-1980. החוק בא לצמצם את פערי הכוחות והמידע בין ספקים שיש להם מומחיות בתחום עיסוקם ובין הפרט (רע"א 8733/96 לנגברט נ' מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל [8]).

מתכלית זו עולה כי אין היא מתקיימת ברוב המקרים שבהם הפעילות המבוצעת היא פעולה שעיקרה שלטוני-ציבורי. אכן, "מכירת נכסים או שירותים 'דרך עיסוק' מוציאה ממסגרת הגנת הצרכן מתן שירותים ציבוריים הניתנים כחלק מפעולות שלטוניות שהן חלק מהמשפט הציבורי" (ס' דויטש דיני הגנת הצרכן (כרך א) [16], בעמ' 240-239)."

(ההדגשות שלי – ה.ק.)

...

"60. כאמור, גם לאחר כניסתו של החוק לתוקף, קבע בית המשפט, על סמך ההפניה בפריט 1 לתוספת השניה לחוק, כי המבחן בפס"ד צ'רטוק נותר כשהיה. בבש"א (ת-א) 12685/02 שרה לוי נ' מש' השיכון, להלן – עניין שרה לוי, אשר ניתן לאחר כניסת החוק לתוקף, קובעת כב' השופטת ענת ברון כך-

"על מנת לקבוע אם רשות ציבורית עונה על הגדרתו של "עוסק", יש לבחון בכל מקרה לגופו אם עסקינן בפעולה מסחרית-פרטית שאו שמא בפעולה שלטונית-ציבורית, על יסוד נסיבותיו המיוחדות של המקרה והתאמתן לתכליות חוק הגנת הצרכן. [רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק דניאל, פ"ד נו(2) 876 (2002)".

מסכים אני עם הנאמר.

במערכת העובדות והנסיבות של תיק זה, צה"ל אינו "עוסק", אלא משמש "צינור" להעברת הכספים לחברות הביטוח, מכוח מערכת הסכמים בין חברות הביטוח לבין "צוות" וחבריה, לרבות המבקשים/התובעים, אשר גם העניקו ייפוי כוח ל"צוות" לחתום בשמם על הסכמים אלו, לרבות תשלום פרמיית הביטוח ישירות ממשכורתם החודשית (סעיף 9 לתקנון).

את הסכמתם הממשית של המבקשים/התובעים לחוזה הביטוח וניכוי פרמיית הביטוח ממשכורתם, ניתן ללמוד מכך, שלאורך השנים, מאז שנת 2000 ואילך, מדי חודש מנוכה סכום פוליסת הביטוח ממשכורתם ומועבר באופן ישיר לחברת הביטוח. בתלוש המשכורת מפורט הסכום שנוכה והסיבה לכך. ללמדך, שצה"ל פועל בנדון על פי הוראה שקיבל מהמבוטחים ועל פי הסכמתם.

בעתירתה, כותבת נציגת היועמ"ש לממשלה:

"4. הכספים אשר החזרתם נתבעת בהליך זה מנוכים מקצבאותיהם של גמלאי צה"ל בגין ביטוח בריאות, ומועברים במלואם לידי חברת הביטוח לצורך תשלום פרמיות הביטוח לחברות המבטחות את גמלאי צה"ל (ובני/ות זוגם), פי הסכמי ביטוח שערכה "צוות".

...

9. וכך, החל מחודש נובמבר 2000, עת נכנס ההסכם לתוקף, צה"ל מנכה את פרמיית הביטוח הקבוצתי מקצבאותיהם של גמלאי שירות הקבע על בסיס דו"ח ממוחשב המועבר על ידי חברות הביטוח.

10. בדו"ח ישנו פירוט אודות הגמלאים אשר הצטרפו לביטוח והסכום אשר צריך להיות מנוכה מקצבת הגמלאי עקב היותו מבוטח בפוליסת הביטוח. לאחר קבלת הדו"ח הממוחשב, מוזנים הנתונים אודות ניכוי הפרמיה מקצבת הגמלאים באופן אוטומטי במערכות השכר בצה"ל והכספים אשר מנוכים מקצבאותיהם מועברים ישירות לחברות הביטוח.

11. יודגש כי בידי הגמלאים הייתה נתונה כל העת האפשרות לצאת מהסדר הביטוח ולא להיות מבוטחים באמצעות פוליסת הביטוח הקבוצתי, בכל עת בה חפצו בכך. בכל מקרה בו מבקש גמלאי לבטל את ניכוי פרמיית הביטוח הבריאותי מקצבתו, מופנה הגמלאי לחברת הביטוח לצורך ביטול הביטוח והפסקת ניכוי דמי הביטוח מקצבתו. במצב זה, חברת הביטוח מעדכנת את הדו"ח הממוחשב המועבר לצה"ל, וצה"ל מפסיק לנכות מקצבת הגמלה של העמית את פרמיית הביטוח".

...

13. ייאמר כבר עכשיו: צה"ל לא גבה (להבדיל מ- ניכה) ולא עשה שימוש בכספי הפרמיה. כספי הפרמיה מעולם לא "נמצאו ברשותו" וצה"ל לא נהנה מכספי הפרמייה. משכך הרי שלצה"ל אין דבר "להשיב" למבקשים".

תמים דעים אני עם הנטען. אין המדובר ב"תשלום חובה" על פי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אשר במהותו הוא תשלום מיסים או תשלום אחר אותו גובה רשות ציבורית לקופתה, אלא מדובר בתשלום שנזקף לזכות המבוטחים חברי "צוות" על-פי בקשתם, כמפורט לעיל, כאשר צה"ל/מנהל התשלומים מעביר כספים אלו במלואם לחברות הביטוח, עבור המבוטחים ועל פי הוראתם.

הנה כי כן, נימוק נוסף לדחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, כנגד צה"ל.

9. סוף דבר

אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

העובדות והנסיבות המתוארות בפסק-הדין; ובמיוחד בסעיף 5 בפרק העוסק בשימוש לרעה בהליכי בית משפט; מצדיקים את עתירת המשיבים/הנתבעים להטלת הוצאות ראויות, המשקפות, בין השאר, את העובדה שזו הפעם השלישית שנדרשים המשיבים/הנתבעים להגיש כתבי טענות בהליכים השונים, להתכונן וּלהתייצב לדיונים לא מעטים.

אני מחייב את המבקשים/התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מן המשיבים/הנתבעים את הסך של 50,000 ש"ח לכיסוי הוצאותיהם, לרבות שכ"ט עו"ד.

ניתן היום, כ"ט בתשרי התשע"ג, 15 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.