<#2#>

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתביעה כספית על סך 105,548 ₪ שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.
2. מכתב התביעה עולה, כי התובע הינו תאגיד הרשום כדין בישראל ואשר עוסק בעסקי בנקאות (להלן: "התובע" או "הבנק").
3. לטענת התובע, ביום 1.7.96 הוא פתח חשבון עו"ש שפרטיו בכתב התביעה למר יוסף איהאב (להלן: "החייב") ולצורך כך חתם החייב על הסכם תנאים בחשבון. לטענתו, הנתבע הינו ערב כלפיו לחיוביו של החייב, בהתאם לכתב ערבות מתמדת "לכל חוב" על סך 50,000 ₪ מיום 10.3.98. התובע טוען, כי חשבון החייב הפך לדביטורי והחייב לא פעל בהתאם לדרישותיו ולא מלא אחר התחייבותו לשלם את החוב. בנסיבות אלו, התובע הגיש תביעה נגד החייב בבית משפט השלום בנהרייה וביום 6.4.09 ניתן פסק דין נגד החייב ונפתח תיק הוצאה לפועל לשם ביצועו. התובע טוען, כי ביום 31.1.10 ניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל אישור על מיצוי הליכים, בהיעדר התנגדות מטעם הנתבע.
4. התובע טוען, כי חובו של הנתבע מכוח ערבותו עומד, נכון ליום 1.3.10, על סך של 136,157 ₪. לטענתו, חובו של החייב נכון ליום 1.3.10 עומד על סך של 105,548 ₪ לא כולל ריבית רבעונית החל מיום 1.1.10. בנסיבות אלו, הוגשה התובענה על סך של 105,548 ₪.
5. התובע טוען, כי המסמכים המצורפים לכתב התביעה מהווים רשומה מוסדית, הוא נוקט באורח סדיר באמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ושיבוש בעבודות מחשב וכי דרך איסוף הנתונים נשוא הרשומות ודרך עריכת הרשומות מעידות על אמיתות תוכנן.
6. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען, כי אינו חתום על מסמכי הערבות והחתימה הנחזית כחתימתו מזויפת. לטענתו, על גבי כתב הערבות מופיעות מספר חתימות שאינן זהות זו לזו והדבר מלמד שהחתימות זויפו. הנתבע טוען, כי לא ידע על התביעה שהוגשה נגד החייב. עוד טען, כי לא קיבל את הבקשה למיצוי הליכים ובנסיבות אלו לא הגיש תגובתו לה. לטענתו, אין להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכום הערבות כל עוד הוא לא נדרש לסלק את החוב. עוד טוען, כי מהערבות יש לקזז סכום ששילמו החייב או צדדים שלישיים או על ידי מימוש בטחונות.
7. בהתאם להחלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד, כתוארה דאז, מיום 23.11.10 ניתנה לנתבע רשות להתגונן ונקבע, כי תצהיר הנתבע שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה מטעמו.

הראיות

1. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר ווהבה מסאלחה (להלן: "מסאלחה")- אשר עובד אצל התובע בסניף הרלוונטי ומשמש כמורשה חתימה בסניף. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע עצמו. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים בתובענה שלפניי נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם הנתבע חתם על ערבות לחייב, שהינו בנו, בנוגע לחשבון המתנהל אצל התובע. כמו כן, הנתבע טוען, כי לא נדרש לסלק את החוב לו היה ערב, לכאורה, ועל כן אין להוסיף לסכום הערבות הפרשי הצמדה וריבית.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול הטענות והראיות מצאתי, כי דין התביעה להתקבל, כפי שיפורט.
3. כאמור, הנתבע טוען, כי החתימה על כתב הערבות אינה חתימתו וכי החתימה זויפה. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו. לפיכך עליו להוכיח, כי הנתבע חתם על כתב הערבות בו עסקינן.
4. מסאלחה העיד, כי בין היתר טיפל בחשבון החייב וכי עסקינן בבנו של הנתבע (עמ' 9 ש' 7-10). לשאלה מדוע נדרשה הערבות השיב, כי הנתבע היה מיופה כוח בחשבון ועל פי הנוהל יש להחתים אותו על ערבות. מסאלחה הוסיף, כי לחייב אושרו משיכת יתר של 30,000 ₪ וניכיון צ'קים של 50,000 ₪ והערבות שימשה בטוחה לתוספת האשראי (עמ' 9 ש' 11-14).
5. מסאלחה העיד, כי הוא מכיר את הנתבע (עמ' 11 ש' 9-10) ואישר, כי הנתבע חתם בפניו על כתב הערבות. מסאלחה נשאל כיצד זיהה את הנתבע והשיב, כי היו פנים מול פנים והוסיף, כי יש לו גם צילום ת.ז של הנתבע. לטענתו, הוא מזהה את הנתבע. מסאלחה שב וטען שהנתבע חתם לפניו (עמ' 11 ש' 21-24). מסאלחה נשאל, האם צירף את צילום תעודת הזהות של הנתבע לכתב הערבות והשיב, כי זה קיים בתיק אצל התובע. הוא נשאל מדוע זה לא צורף לכתב התביעה והשיב, כי זה קיים בסניף בתיק של הנתבע וכי בידו להמציא את זה (עמ' 11 ש' 25-28).
6. אין מחלוקת, כי אחת הדרכים להוכיח, כי חתימה כלשהי הינה חתימתו של אדם מסוים הינה על ידי עדות של מי שהיה עד לחתימה. בענייננו, העיד בעניין זה מסאלחה שאינו בעל עניין אישי בתוצאות התובענה ועדותו הותירה עליי רושם אמין ומהימן. מסאלחה העיד בצורה סדורה, ברורה ואמינה באשר לאירועים שבמסגרתם חתם הנתבע על כתב הערבות. מעדותו עולה, כי הכיר את הנתבע וכי הנתבע חתם לפניו על כתב הערבות. בנסיבות אלו, אף אם לא תתקבל טענתו לפיה קיבל עותק מתעודת הזהות של הנתבע הרי שאין בכך כדי לסתור גרסתו לפיה בשל היכרותו עם הנתבע הוא זיהה אותו וכי ראה אותו חותם על כתב הערבות. בנסיבות אלו, עובר הנטל לכתפי הנתבע להפריך טענה זו. הנתבע לא עמד בנטל זה. עדותו לא הותירה עלי רושם אמין כפי שיפורט בהמשך ולא נתמכה בכל אסמכתא אחרת דוגמת חוות דעת גרפולוגית שיש בה לתמוך בטענתו, כי החתימה מזויפת.
7. כאמור, הנתבע טוען, כי חתימתו על כתב הערבות זויפה. לטענתו, על גבי כתב הערבות מופיעות מספר חתימות שאינן זהות. הנתבע טוען, כי הדבר תומך בטענתו באשר לזיוף חתימתו. מסאלחה העיד, כי הנתבע חתם על כל הדפים וכי הוא עצמו בדק את הדפים. הוא נשאל כיצד הוא מסביר את זה שהחתימה בכל דף שונה והשיב, כי גם החתימה שלו בכרטיס הנהלת חשבונות אינו דומה לחתימתו היום וטען, כי זה קיים. מסאלחה הוסיף, כי הנתבע חתם בפניו על כל הדפים (עמ' 12 ש' 3-9). הוא נשאל כיצד לא הבחין שכל חתימה שונה והשיב, כי אינו עומד על הראש של הלקוח בעת שהוא חותם (עמ' 12 ש' 12-13). בהמשך נשאל מסאלחה, האם הוא ביקש מסמכים או דוגמאות חתימה מהנתבע והשיב, כי אין לו צורך בכך. מסאלחה הוסיף, כי הנתבע מוכר לו באופן אישי וכי חתימתו מוכרת לו מחשבונו. הוא שב וטען, כי הנתבע חתם בפניו (עמ' 12 ש' 20-22). אין בעדות מסאלחה לפיה לא עמד מעל ראשו של הנתבע בעת שחתם בכדי לסתור טענתו לפיה ראה את הנתבע במו עיניו חותם על כל דפי הערבות. מקובלת עליי טענת מסאלחה לפיה לא היה לו צורך בדוגמאות חתימה של הנתבע, אשר כאמור חתם בפניו והינו מוכר לו.
8. במהלך עדותו הוצגה לנתבע חתימה על תצהיר תמיכה לבקשה להעברת התיק מחוסר סמכות מקומית והוא אישר, כי מדובר בחתימתו (עמ' 14 ש' 10-14). הנתבע נשאל לגבי החתימה המופיעה על יפויי כוח והשיב, כי "קרוב" (עמ' 14 ש' 16-19). הנתבע אישר, כי החתימה על בקשת רשות להתגונן הינה חתימתו (עמ' 14 ש' 21-24). נטען בפניו, כי כל אחת מהחתימות המופיעות על גבי המסמכים האמורים (ת/2) שונה והוא השיב, כי כולן חתימות שלו, כי אינן שונות וכי הן דומות (עמ' 14 ש' 26-27). נטען בפניו, כי מדוגמת חתימה שהוא העביר לתובע מבנק ערבי ישראלי, במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים, עולה, כי אין זהות בין החתימות שלו. בתגובה טען הנתבע, כי הן אותו דבר וכי השוני הוא גודל הכתב. כאשר נשאל כיצד הוא מסביר את השוני בין החתימות שב וטען, כי השוני הוא בגודל הכתב בלבד (עמ' 14 ש' 28-32). במהלך עדותו התבקש לחתום ולאחר שעשה כן נטען בפניו, כי יש הבדל בין החתימות, מלבד הגודל, והוא שב וטען, כי זה דומה (עמ' 15 ש' 3-6).
9. נטען בפני הנתבע, כי בהליך קודם אשר היה צד לו הוא נשאל לגבי השונות בין החתימות והשיב, כי "מה זה חשוב, כתבתי בערבית, חתמתי קשקוש, פעם אני חותם כך ופעם כך". בתגובה שאל הנתבע האם אמר את זה ולמי ולאחר שנטען בפניו, כי זה מופיע בפרוטוקול הוא טען, כי עורכת הדין טענה כי זה מופיע בתצהירו. הנתבע טען, כי זה לא נכון וכי הוא לא אמר דבר כאמור (עמ' 16 ש' 2-6).
10. מעיון בפסק הדין אשר ניתן בתא"מ 1590/06 (נ/3) עולה, כי בדיון שנערך ביום 9.4.08 נטען בפני הנתבע, כי אין זהות בין חתימותיו והוא השיב, כי "מה זה חשוב, חתמתי בערבית, חתמתי קשקוש, אבל חתמתי. לפעמים אני חותם ככה ולפעמים ככה". עוד עולה מפסק הדין, שהנתבע נשאל כיצד הוא חותם בדרך כלל והשיב, כי לפעמים הוא חותם כמו בנ/2 ולפעמים כמו בנ/3 ועל השיק חתם את שמו (נ/3 עמ' 10). הנה כי כן, עדותו האמורה של הנתבע תומכת בטענת התובע לפיה אין בשוני בין החתימות השונות בכדי ללמד, כי אין עסקינן בחתימת הנתבע.
11. כאמור, במהלך עדותו הוצגו לנתבע מספר חתימות והוא אישר, כי עסקינן בחתימותיו. מעיון בהן עולה בברור, כי הן אינן זהות. עובדה זו תומכת אף היא בטענת התובע, כי אין באי זהות בין החתימות המופיעות על גבי שטר הערבות כדי ללמד, כי אין עסקינן בחתימת הנתבע.
12. נטען בפני הנתבע, כי הוא התבקש להמציא מסמכי פתיחת חשבון ודוגמאות חתימה והוא המציא דוגמת חתימה בלבד מבנק ערבי ישראלי. הנתבע נשאל ממתי החתימה והשיב, כי היא מזמן וכי אינו זוכר. הוא אישר, כי עסקינן בדוגמת חתימה מפתיחת החשבון. הנתבע נשאל מדוע לא הציג מסמכי פתיחת חשבון והשיב, כי אינו יודע (עמ' 16 ש' 12-19). הוא נשאל, האם יכול להיות שבשנת 98 החתימה על כתב הערבות הייתה חתימתו והשיב בשלילה. הנתבע נשאל, האם בידו לזכור איזו חתימה הייתה לו בשנה האמורה והאם החתימה אינה משתנה לאורך השנים ובתגובה טען, כי כל הזמן הוא חותם אותו דבר (עמ' 16 ש' 25-28). כאמור לעיל, טענת הנתבע לפיה הוא חותם אותו דבר כל הזמן אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בהליך קודם אשר היה צד לו וכן אינה עולה בקנה אחד עם חתימות אשר אישר, כי הן חתימותיו ושאינן זהות זו לזו. העובדה שהנתבע המציא רק דוגמת חתימה אחת ולא המציא את מסמכי פתיחת החשבון מעוררת ספק באשר לאמינות טענתו בנוגע לזיוף חתימתו. אציין עוד, כי לדוגמת החתימה הנטענת לא צורף מסמך רשמי מטעם הבנק בו מתנהל חשבון הנתבע ואשר ממנו ניתן ללמוד, כי אכן עסקינן בדוגמת חתימה של הנתבע ובאיזה מועד ניתנה הדוגמא האמורה לבנק.
13. הנתבע נשאל האם הוגשו נגדו תביעות נוספות בגין ערבות אשר נטען שהוא חתם עליה והשיב, כי היה מקרה אחד והוא יצא זכאי. נטען בפניו שתא"מ 1589/06 הינו תביעה שהוגשה נגדו בגין ערבות והוא התבקש לאשר שהמסמך שהוצג לו הוא פסק הדין בתובענה ובתגובה טען, כי אינו יודע וכי הגיש ערעור על זה. הוא נשאל מה קרה בערעור והשיב, כי אינו יודע (עמ' 15 ש' 19-25). הנתבע אישר, כי בתיק האמור הוא טען שחתימתו על שטר החוב זויפה והוסיף, כי אין חתימה של שמו. הנתבע נשאל האם גם בתיק של קמור הוא טען שהחתימה זויפה והשיב "כן, בטח" (עמ' 15 ש' 26-29).
14. העובדה שהוגשו נגד הנתבע שלוש תובענות במסגרתן נטען, כי הוא חתם על שטר ערבות לבנו ובשלושתן טען, כי חתימתו זויפה מעוררת ספק באשר לאמינותו ואמינות טענתו האמורה.
15. הנתבע טען, כי פנה לעורך דין ולמשטרה. הוא נשאל מתי הגיש תלונה והשיב, כי באותו זמן. הנתבע העיד, כי זה היה כאשר קיבל מכתב מבית המשפט. הוא נשאל האם יש לו אישור בגין הגשת התלונה והשיב, כי היה במשטרה והשוטר אמר לו לחזור לאחר שהעניין בבית המשפט יסתיים (עמ' 17 ש' 17-24). נטען בפניו, כי בדיון קודם הוא העיד שהוא לא בירר את העניין ולא פנה למשטרה והוא השיב, כי הוא אמר שאחרי זה הוא פנה למשטרה (עמ' 17 ש' 17-26). בדיון אשר במסגרתו נדונה בקשה הנתבע, כי תינתן לו רשות להתגונן הוא נשאל האם הגיש תלונה למשטרה לגבי הזיוף והשיב בשלילה. הנתבע טען, כי לא ידע על כל העניין אלא לאחר שקיבל את כתב התביעה והוסיף, כי אינו מבין בעניינים האלה. הוא העיד, כי הוא מוכן לגשת עם בא כוחו של התובע בכדי להגיש תלונה במשטרה (עמ' 2 ש' 5-9). הנתבע נשאל, האם פנה למשטרה על התיק של קמור ואליאנס והשיב בשלילה. לטענתו, הוא יצא זכאי ולכן לא אכפת לו. בהמשך טען שוב, כי בקמור יצא זכאי (עמ' 17 ש' 27-28).
16. הנה כי כן, קיימת סתירה בעדות הנתבע באשר לשאלה האם פנה למשטרה בטענה, כי חתימתו זויפה אם לאו. אין ממש בטענתו לפיה בדיון הראשון טען, כי אחרי זה הוא פנה למשטרה ותחת זאת העיד, כי הוא מוכן להגיש תלונה במשטרה. לכך מתווספת העובדה שהתובע לא פנה למשטרה אף במקרים נוספים בהם הוגשה נגדו תובענה שבמסגרתה טען, כי חתימתו זויפה. התנהלות זו של הנתבע מעוררת ספק באשר לאמינותו. סביר, כי אדם יפנה למשטרה ככל שחתימתו מזויפת. אוסיף ואומר, כי אין בטענתו לפיה פסק הדין בקמור היה לטובתו בכדי ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן הוא לא ראה לנכון להגיש תביעה במשטרה בגין זיוף חתימתו, שבשל כך אף נגרר להליכים משפטיים נגדו.
17. כאמור, בעדותו טען מסאלחה, כי הנתבע היה מיופה כוח בחשבון החייב. הנתבע שלל טענה זו וטען, כי אף פעם לא היה מיופה כוח בחשבון האמור (עמ' 16 ש' 31-32). במסמך פתיחת חשבון אשר הוגש לתיק בית המשפט מופיעים פרטי הנתבע כמיופה כוח בחשבון. הנתבע נשאל מדוע לא העלה טענה לגבי מסמכי פתיחת חשבון בהם מופיע, כי הוא מיופה כוח והשיב, כי לא הבין את הנאמר (עמ' 17 ש' 1-3).
18. הנתבע העיד, כי לפני שנת 94 הייתה לו תחנת דלק יחד עם אחיו. הוא נשאל האם ליד התחנה הייתה להם פנצ'ריה והשיב, כי היא לא הייתה בתוך התחנה אלא לבד וכי אינו יודע על כך דבר. הוא נשאל, האם החייב ניהל את הפנצ'ריה ואחר כך היא עברה להיות על שם מוחמד והשיב בשלילה. הנתבע הוסיף, כי אינו מתעסק איתם (עמ' 14 ש' 1-9). הנתבע נשאל האם בנו, החייב, נמצא בהליך של פשיטת רגל והשיב, כי אינו יודע וכי אינו מדבר איתו (עמ' 15 ש' 9-10). הנתבע שלל טענה לפיה החייב גר קומה מעליו והעיד, כי הוא שכן (עמ' 15 ש' 11-14). הנתבע נשאל, האם שוחח עם החייב על הנושא הזה והשיב, כי אינו יודע מזה כלום. הוא נשאל מדוע לא ביקש מהחייב להעיד שהוא לא חתם בחשבון שלו ובתגובה שאל "בשביל מה" (עמ' 15 ש' 15-18). נטען בפניו, כי מפסק הדין אשר ניתן נגדו עולה, כי הוא הודה בעצם שהוא היה חלק מהעסק של החייב והוא השיב, כי אף פעם לא היה (עמ' 15 ש' 30-31). הנתבע נשאל, האם העביר את העסק למוחמד שינהל אותו והשיב, כי אף פעם לא אמר זאת (עמ' 15 ש' 32, עמ' 16 ש' 1).
19. הנתבע ביקש ליצור מצג לפיו אין לו קשר לעסק שניהל החייב וכי הוא כלל אינו יודע דבר בנדון. עדותו בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין. במסמך פתיחת חשבונו של החייב, אשר צורף לתצהירו של מסאלחה, צוין, כי הנתבע הינו מיופה כוח בחשבון ופרטיו פורטו במקום המתאים. לא עלה בידו להסביר מדוע צוין, כי הוא מיופה כוח וכן מדוע לא העלה טענה בנדון ככל שאין בכך ממש. הנתבע אף לא זימן את בנו לעדות בכדי לשלול טענה לפיה היה מיופה כוח בחשבונו. עובדה זו פועלת לרעתו.
20. כמו כן, מנ/3 עולה, כי בהליך קודם אשר הנתבע היה צד לו עלתה טענה באשר למעורבותו בעסק של החייב ובין היתר נטען, כי הוא טען שהוא בעל העסק וכי סילק את החייב אשר עשה לו הרבה בושות. בפסק הדין נקבע, כי הנתבע היה מעורב בהסדרת פירעון חובותיו של העסק. הקביעה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע לפיה לא היה מעורב בעסק של החייב ואינו יודע דבר בנדון. יש בכך כדי להשליך על אמינות הנתבע ובין היתר אמינות טענתו לפיה לא היה מורשה בחשבון החייב.
21. ברי, כי יש בכך בכדי ללמד על טעמים בגינם חתם הנתבע על כתב הערבות. אציין, כי העובדה שהחייב הינו בנו של הנתבע די בה בכדי ליתן הסבר באשר לנסיבות בגינן חתם הנתבע על שטר הערבות האמור. העובדה שהנתבע הינו מיופה כוח בחשבון ומעורבותו בעסק החייב הינן סיבות נוספות המלמדות על הנסיבות בגינן חתם על כתב הערבות. אציין, כי הנתבע לא זימן לעדות את בנו החייב לשם הוכחת טענתו לפיה כלל לא חתם עבורו על כתב הערבות. עובדה זו פועלת לרעת הנתבע, אשר לא עלה בידו לסתור את עדותו המהימנה של מסאלחה לפיה חתם בנוכחותו על כתב הערבות.
22. נטען בפני הנתבע, כי בדיון הקודם הוא הציג כאילו אינו יודע עברית וביקש תרגום וכעת הוא מדבר עברית רהוטה והוא השיב, כי מספר פעמים טען, כי אינו מבין מה אומרת באת כוח התובע. הנתבע טען, כי הוא אינו מדבר כמו אחרים וכי הוא אומר מה שהוא יודע אך יש הרבה דברים שהוא לא יודע (עמ' 18 ש' 4-8). התרשמתי, כי אכן היה בידי הנתבע להעיד בעברית. יש בכך בכדי לעורר ספק באשר לנסיבות בגינן טען, כי הוא זקוק לתרגום. עובדה זו מעוררת ספק באשר לאמינות הנתבע.
23. מסאלחה נשאל, האם יידעו את הנתבע ואמרו לו שהוא חותם על ערבות על מנת להעניק הלוואה או משיכת יתר לחייב והשיב, כי "מן הסתם". הוא טען, כי מה שחשוב הוא הסכום והוסיף, כי הם מציינים את הסכום ומחתימים את הערב מתחת לסכום (עמ' 9 ש' 29-31). מסאלחה נשאל, האם ביום בו חתם הנתבע על כתב הערבות נמסר לו העתק או אסמכתא כלשהי והשיב בחיוב (עמ' 11 ש' 29-30). מסאלחה העיד, כי ביום החתימה הוא הסביר לנתבע על מה הוא חותם (עמ' 11 ש' 31-32). הוא נשאל, האם הוסבר לנתבע לצורך מה הערבות והשיב בחיוב. מסאלחה הוסיף, כי הנתבע היה מעורב בחשבון וכי היה מיופה כוח (עמ' 12 ש' 1-2). עוד העיד, כי במסגרת כתב הערבות הנתבע חתם שהוא קיבל העתק מכתב הערבות (עמ' 12 ש' 26).
24. עדות מסאלחה לפיה ראה את הנתבע שעה שחתם על כתב הערבות אמינה בעיניי. כן אמינה בעיניי עדותו לפיה הסביר לנתבע, במועד החתימה, על מה הוא חותם ולצורך מה הערבות. שוכנעתי, כי הנתבע חתם על כתב הערבות לאחר שהוסברה לו המשמעות והוא היה מודע למהות המסמך עליו חתם ולמשמעות והשלכות חתימתו על מסמך זה. מצאתי, כי הנתבע נטל על עצמו, ביודעין, להיות ערב לחובות בנו אצל התובע. אציין, כי ממילא לא נטענה טענה לפיה הנתבע חתם על המסמך אולם לא הבין את משמעותו, לא קרא אותו, לא קיבל עותק ממנו וכדומה ותחת זאת טענתו של הנתבע הינה, כי כלל לא חתם על המסמך וכי חתימתו על גבי כתב הערבות זויפה. טענה שכאמור איני מקבלת.
25. מסאלחה נשאל, האם הערבות נשארת לכל החיים, כל עוד יש לחייב חשבון בנק והשיב, כי למיטב זיכרונו חוק הערבות החדש יצא לאחר שנחתמה הערבות. הוא הוסיף, כי הערבות שהנתבע חתם עליה היא גורפת (עמ' 13 ש' 10-12). מסאלחה נשאל, האם כאשר הערבות נחתמה היא נחתמה עד סוף השנים והשיב בחיוב. לטענתו, זה לא מוגבל אלא רק לסכום. מסאלחה אישר, כי כתב הערבות שהנתבע חתם עליו מוגבל לסכום מסוים והוסיף, כי מבחינת תוקף אין הגבלה (עמ' 13 ש' 16-19). עדות זו עולה בקנה אחד עם האמור בשטר הערבות, לפיו עסקינן בערבות מתמדת לכל חוב.
26. כאמור, הנתבע טוען, כי כתב הערבות מוגבל לסך של 50,000 ₪ וכי אין להוסיף לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית שכן הוא לא התבקש לסלק את החוב. בכתב הערבות נשוא התובענה צוין, כי סכום הערבות הינו 50,000 ₪ וכי לסכום האמור יתווספו חיובים בגין פיגור בתשלומים של הערבים (סעיף 2 לכתב הערבות). בסעיף 12 לכתב הערבות נקבע, כי כל סכום שהערבים יידרשו לשלם בעקבות כתב הערבות ואשר לא יסולק במועד הנקוב בדרישת הבנק יחויב בתוספת של ריבית פיגורים בשיעור הגבוה ביותר שיחול על אשראי או חיוב כלשהו הכלול בחיוב הנערב או ששיעור הגידול יהיה צמוד למדד הכללי של המחירים לצרכן בתוספת ריבית. עוד נקבע, כי התוספת שהערב יחויב לשלם תהיה בהתאם לאופציה הגבוהה יותר מבין השתיים האמורות.
27. מסאלחה נשאל, האם שלחו לנתבע התראה או הודעה לאחר שהחייב החל להיכנס לבעיות כספיות ולא עמד בהתחייבויותיו והשיב בחיוב. הוא טען, כי יש התראה סניפית ולאחר מכן התראה דרך עורך דין מהמחלקה המשפטית ובהמשך מעבירים לטיפול עורך דין חיצוני (עמ' 10 ש' 7-10). מסאלחה נשאל מדוע המסמכים לא צורפו לכתב התביעה והשיב, כי הם צורפו לתצהיר (עמ' 10 ש' 11-13). מסאלחה נשאל כיצד ידע שהנתבע קיבל מסמכים ושנמסרה לו התראה ובתגובה שאל האם הכוונה לאחר הגשת התביעה. לאחר שנשאל לגבי התראות אשר נמסרו לנתבע לפני התביעה הוא השיב, כי יש לתובע טפסים וכי לא הכל מצורף. מסאלחה טען, כי חלק מהמסמכים בתיק (עמ' 12 ש' 29-32).
28. מסאלחה אישר, כי בשלב מסוים נחסם חשבונו של החייב ומתנהלת נגדו תביעה (עמ' 13 ש' 3-4). הוא נשאל, האם ברגע שהבנק לוקח החלטה כאמור נשלחים מכתב או התראה לנתבע שיבוא לשלם את החוב לו הוא ערב והשיב, כי כאשר הוא מחתים על ערבות הוא מעדכן את זה במחשב והמחשב המרכזי מנפיק הודעה אחת לשישה חודשים שהערבות בתוקף. הוא הוסיף, כי במעמד התביעה נגד החייב עצמו מתריאים בפני הערב שהלקוח לא עומד בהתחייבות ועל כן הערבות עומדת בעינה (עמ' 13 ש' 5-9).
29. לא עלה בידי התובע להוכיח משלוח התראות. כאמור, בעדותו נשאל מסאלחה באשר להתראות שנשלחו לנתבע טרם הגשת התביעה ובתגובה טען, כי ישנם טפסים אשר לא הוגשו לתיק בית המשפט. טענה זו אינה סבירה בעיניי. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו ובין היתר להוכיח טענתו באשר לסכום התביעה. על התובע להוכיח משלוח התראות לנתבע לשם הוכחת טענתו באשר לצירוף הפרשי הצמדה וריבית. אציין עוד, כי מסאלחה העיד שבמועד החתימה על הערבות הוא מעדכן את הפרטים במחשב והמחשב מנפיק, אחת לחצי שנה, הודעה לפיה הערבות בתוקף. אף אם תתקבל טענת מסאלחה באשר להנפקת הודעות כאמור הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי הערב נדרש לשלם את סכום הערבות. מכאן, שאין בהודעות אלו בכדי להצדיק הוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכום הערבות.
30. לתצהירו של מסאלחה צורף מכתבו של עו"ד גרינשפן אלכס אשר מוען לחייב (נספח ח') ובמסגרתו נדרש החייב לשלם את חובו לתובע. במכתב האמור צוין, כי עותק ממנו נשלח לנתבע. התובע לא הוכיח, כי עותק כאמור אכן נשלח לנתבע. יתרה מזאת, במסגרת המכתב ישנה התייחסות לערבות של הנתבע וצוין, כי "מכתב זה נועד לצרכי יידוע בלבד ולפי שעה אין הוא בגדר דרישה מהערב לפרוע את החוב". בנסיבות אלו, אף אם התובע היה מוכיח, כי המכתב האמור נשלח לנתבע בחודש יולי 2008 הרי שאין עסקינן בדרישה מהערב לפרוע את החוב. לפיכך, המכתב אינו מהווה דרישה אשר אי עמידה בה מצדיקה הוספת הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לאמור בכתב הערבות.
31. במסגרת תיק ההוצאה לפועל ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה על מנת להיפרע מהחייב נקט התובע בכל הליכי ההוצאה לפועל לצורך הגשת תובענה נגד הערב על פי חוק הערבות. הנתבע טוען, כי הוא לא קיבל את מכתב מיצוי הליכים.
32. בעת עדותו נטען בפני הנתבע, כי הוא טוען שלא קיבל את מכתב מיצוי הליכים שאשתו קיבלה. הנתבע השיב, כי לא ראה וכי אשתו לא אמרה לו ונשאל, האם אשתו קיבלה אותו והשיב, כי אינו יודע. הנתבע נשאל, האם שאל את אשתו ובתגובה שאל כיצד ישאל אם אינו יודע. נטען בפניו, כי הוא התייחס לטענה בתצהירו ונשאל, האם שוחח עם אשתו ושאל האם קיבלה את דבר הדואר והשיב, כי לא שוחח עמה (עמ' 17 ש' 4-12). הנתבע נשאל כיצד הוא מסביר את זה שעו"ד מסאלחה מטעמו התקשר ארבעה ימים לאחר שמכתב מיצוי הליכים התקבל אצלו ובתגובה שאל למי עורך הדין התקשר. נטען בפניו, כי הוא התקשר למשרד בא כוח התובע ונשאל האם לא בירר את זה והשיב בשלילה. הנתבע הוסיף, כי פנה לעורך דין (עמ' 17 ש' 13-17). בדיון מיום 23.11.10 נטען בפני הנתבע, כי אשתו קיבלה את מיצוי ההליכים והוא השיב, כי אין לו ידיעה לגבי העניין האמור והוא אינו יודע האם היא קיבלה (עמ' 2 ש' 14-15). בנסיבות אלו נשאל כיצד עו"ד מסאלחה התקשר למשרד בא כוח התובע ב- 10.1.10 וביקש את כתב הערבות והשיב, כי אינו יודע (עמ' 2 ש' 14-17).
33. עדות הנתבע לפיה לא שאל את אשתו האם קיבלה את המכתב האמור אם לאו, במיוחד לאחר שהעניין עלה בדיון בבקשת רשות להתגונן, אינה סבירה בעיניי. לא סביר בעיניי שהנתבע יודע, כי טענת התובע הינה שמכתב כאמור הומצא לו והתקבל על ידי אשתו והוא לא טרח לברר עמה האם יש אמת בדבר. כמו כן, לא עלה בידו להסביר מדוע עורך הדין פנה למשרד בא כוח התובע באם לא קיבל את המכתב. לכך מתווספת העובדה שהנתבע לא זימן את אשתו לעדות לשם הוכחת טענתו לפיה לא קיבל את מכתב מיצוי ההליכים.
34. שוכנעתי, כי הבקשה למיצוי הליכים הומצאה לנתבע ביום 6.1.10 ונמסרה לאשתו שסירבה לחתום על אישור המסירה, כפי שעולה מנספח ג2 לת/1. הנה כי כן, במועד האמור, לכל המאוחר, הנתבע היה מודע לכך שהחייב לא עמד בהתחייבויותיו וכי הוא נדרש לשלם בגין הערבות עליה חתם. ממועד זה, היה על הנתבע לשלם לתובע את סכום הערבות ומשלא עשה כן יש לחייבו בהפרשי הצמדה וריבית החל ממועד זה, בהתאם לאמור בכתב הערבות.
35. הנה כי כן, שוכנעתי, כי הנתבע חתם על כתב הערבות נשוא התובענה וכי הבין את משמעות חתימתו. בנסיבות אלו, הפך הנתבע ערב לחובו של החייב כלפי התובע בגובה של 50,000 ₪. לא עלה בידי התובע להוכיח, כי נמסרו לנתבע הודעות באשר לאי עמידתו של החייב בהתחייבויותיו וכי הוא נדרש לשלם לנתבע בהתאם לכתב הערבות. שוכנעתי, כי הבקשה למיצוי הליכים הומצאה לנתבע ביום 6.1.10 ונמסרה לידי אשתו. בנסיבות אלו, מהמועד האמור יש לצרף חיוב בגין פיגור בתשלום של הערב, בשיעור שהיה ושיהיה נהוג אצל התובע מעת לעת לגבי משיכת יתר החורגת מקו אשראי בהתאם לאמור בסעיף 12 לכתב הערבות – נספח א' לת/1.
36. טענות התובע באשר לגובה החוב של החייב נסמכות על מסמכיו המהווים רשומה מוסדית. האמור בספרי הבנק מהווה ראייה לאמיתות תוכנו. לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל ולסתור את האמור בספרי הבנק. אין מחלוקת, כי כתב הערבות מוגבל לסך של 50,000 ₪. כאמור, מצאתי, כי לסכום האמור יש לצרף חיוב בגין פיגור בתשלום של הערב כאמור בסעיף 12 לכתב הערבות החל מיום 6.1.10.
37. בנסיבות אלו, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ בשערוך להיום על פי הוראת סעיף 3 לכתב הערבות ובתוספת חיוב בגין הפיגור בהתאם לאמור בסעיף 12 לכתב הערבות החל מיום 6.1.10 כמפורט לעיל.
38. בנוסף, מחייבת את הנתבע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 11,500 ₪. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון אף את ההוצאות שנפסקו במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן.
39. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.