אקדמות מלין

1. התובעים, בעל ואשה, חיים בעיר נצרת והינם הבעלים והמנהלים של חברה פרטית בשם אלמסריה לדיקור בע"מ (להלן: "החברה"). בבנק דיסקונט לישראל – סניף נצרת, (להלן: "הבנק" או "הנתבע"), מתנהל חשבון על-שם החברה מס' 319163 (להלן: "חשבון הבנק").

2. בחודש יוני 2008, פרסמו מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: "המשרד") מכרז מס' צפ/61/2008 לחכירת 12 מגרשים לתעשייה ומסחר בכפר עילוט. (להלן: "המכרז").

3. במסגרת המכרז, הזמין המנהל מהצביר הרחב הצעות לחתימה על חוזה חכירה לארבעים ותשע שנים עם אופציה להארכה לעוד ארבעים ותשע שנים, בגין המגרשים נשוא המכרז, ופרטיהם כדלקמן:

וכן, במכרז לא היה מחיר מינימום, וכי פיתוח השטח יהא בניהול ובאחריות

המשרד.

4. התובעים הגישו, בחודש יולי 2008, הצעה על סך 156,500 ₪ (ללא מע"מ וללא הוצאות פיתוח) (להלן: "ההצעה") לחכירת מגרש מס' 132 (להלן: "המגרש"). להצעה ובהתאם לתנאי המכרז, צירפו הם ערבות מכרז, בנוסח מוכתב על-ידי המנהל, אותה הנפיק הנתבע, ביום 23.7.008, בנוסח כדלקמן:

"

בנק דיסקונט לישראל – סניף נצרת

23.7.2008

לכבוד

מנהל מקרקעי ישראל

מחוז צפון

אדונים נכבדים,

הנדון: ערבות מס' 093-0670-319163-01

הננו ערבים בזה כלפיכם לסילוק כל סכום עד לסך של 33,497.50 ₪ (עשרת אלפים ₪) המגיע או עשוי להגיע לכם מאת סלימאן ביומי, סלימאן סלוא (שיקרא להלן-"החייב") בקשר עם מכרז מס' צפ/61/2008.

....

.....

ערבות זו אינה ניתנת להעברה ו/או להסבה.

בכבוד רב

בנק דיסקונט לישראל

סניף נצרת

נזאר מרגיה

(--)

"

(להלן: "הערבות הבנקאית"). (ראו-ת/1, נספח ג').

5. אין חולק, כי נפלה טעות מהותית בכתב הערבות הבנקאית, בכך שהיה חוסר התאמה בין סכום הערבות במספרים לסכום במילים, וכתוצאה מכך נפסלה הצעתם היחידה של התובעים למגרש. (ת/1, נספחים ב' ו- ד').

6. ביום 15.10.2009, פרסמו המנהל והמשרד מכרז נוסף לאותו מגרש (מכרז מס' צפ/250/2009), בו הוזמנו, מהציבור הרחב, הצעות לחתימה על חוזה חכירה לארבעה מגרשים ובכללם המגרש, לתקופה של ארבעים ותשע שנים עם אופציה להארכה לעוד ארבעים ותשע שנים, כדלקמן:

(להלן: "המכרז הנוסף")

7. התובעים החליטו, מדעת, שלא להשתתף במכרז הנוסף, ולא הגישו הצעה לחכירת המגרש. ביני לביני ,הם השתתפו במכרז אחר של המנהל והמשרד, וזכו במגרש אחר, הנמצא בראש העין.

וכן, מר פואד בראנסי, אחד הלקוחות של הנתבע (להלן: "בראנסי"), השתתף במכרז הנוסף והגיש הצעה לחכירת המגרש. הצעתו התקבלה, והמנהל החכיר לו את המגרש בתמורה כוללת בסך של 404,385 ₪: מחיר המגרש - 200,900 ₪ והוצאות הפיתוח - 203,485 ₪ .

8. לית מאן דפליג, כי הצעת התובעים להשתתפות במכרז וחכירת המגרש הייתה לצורך השקעה עסקית ארוכת טווח. (ת/2, סעיף 5). הם תכננו להקים על המגרש מיזם עסקי – מוסך לתיקון וצביעת אוטובוסים. (עמ' 16, ש' 4-1, ש' 27-24).

טענות הצדדים

9. התובעים טוענים, בקליפת אגוז, כי ההצעה נפסלה והם לא זכו במגרש באשמו של הנתבע. הנתבע התרשל כלפיהם, שעה שלא הנפיק להם ערבות בנקאית תקינה. כתוצאה מרשלנותו של הנתבע נגרמו להם נזקים.

10. התובעים טוענים לפיצויים במספר ראשי נזק, כדלקמן:

א. ההפרש בין סכום ההצעה לבין שווי המגרש

בתוספת מע"מ כחוק - 176,283 ₪ .

ב. דמי שימוש עתידי במגרש, כולל מע"מ כחוק - 28,688 ₪ .

ג. שכ"ט שמאי - 2,500 ₪.

ד. הוצאות כלליות - 5,000 ₪.

---------------

סה"כ - 212,471 ₪.

טענות הנתבע

11. הנתבע מכחיש, מנגד, את טענותיהם המהותיות של התובעים, במיוחד בשאלת הערכת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידו, אכן, הערבות הבנקאית לא הייתה תקינה. ברם, אין להטיל על הנתבע אחריות בשל אשם תורם מלא של התובעים. לחילופין, לא נגרם נזק כלשהו לתובעים. הזכייה במגרש, במכרז, הינה עסקת הפסד. וכן, התובעים לא הקטינו את נזקיהם.

מומחה בית-המשפט

12. לאחר שמיעת ראיות הצדדים, מינה בית-המשפט, ביוזמת ובהסכמת הצדדים, את מר דן ברלינר, מהנדס אזרחי, מודד מוסמך ושמאי מקרקעין (להלן: "מומחה בית-המשפט") כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום שמאות מקרקעין, לשם בדיקת טענות הצדדים ומתן חוות-דעת מקצועית בדבר הפלוגתא שביניהם. המומחה ערך (ביום 29.1.2012)חוות-דעת בכתב ,עליה נחקר בבית-המשפט.

הפלוגתא

13. בסופו של יום, הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה, למעשה , סביב שאלת הערכת הנזק ושיעור הפיצויים. (ראו- כתב הסיכומים של הנתבע, סעיפים 8-6).

מסכת הראיות

14. מטעם התובעים, העידו שני עדים: מר עאטף עאלם – כלכלן ושמאי מקרקעין מוסמך (להלן: "מומחה התובעים"), שהקדים והגיש חוות-דעת בכתב (ת/1); והתובעת 2, שהקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית (ת/2).

15. מנגד, ארבעה עדים היו להגנה: מר פנחס שפירא, שמאי מקרקעין מוסמך (להלן: "מומחה הנתבע") שהקדים והגיש חוות-דעת בכתב (נ/1); מר נזאר מרג'ייה – סגן מנהל סניף הנתבע בנצרת והחתום על כתב הערבות הבנקאית (להלן: "נזאר"); מר דני ממן, מנהל סניף הנתבע בנצרת, בתקופה הרלוונטית לתובענה (להלן: "דני"); ומר יוסף אליאס – רכז אשראי ויעוץ השקעות בסניף הנתבע בנצרת (להלן: "יוסף"). נזאר, דני ויוסף אף הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית. (נ/2, נ/3 ו- נ/4, והכל בהתאמה).

דיון – המסגרת הנורמטיבית

מטרת הפיצויים בדיני הנזיקין

16. פקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"), אינה מסדירה, מבחינה נורמאטיבית, את הסוגיות של מטרת הפיצויים בדיני הנזיקין והמבנים והכללים להערכת הנזק ושומת הפיצויים.

בהלכה הפסוקה, נקבעו, אומנם באופן לא מושלם וממצה, העקרונות, המבחנים והכללים לגבי מטרת הפיצויים בדיני הנזיקין, הערכת הנזק ושיעור הפיצויים. המטרה הכללית של הפיצוי בדיני הנזיקין היא, בראש ובראשונה, לתקן את הנזק אשר נגרם על-ידי העוולה. על-כן, כלל העל והרחב לגבי פיצויים בנזיקין הוא, כי יש לפסוק לניזוק הספציפי את אותו פיצוי אשר יש בו כדי להעמידו במקום שהיה בו אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין. עמד על כך השופט (כתוארו דאז) א. ברק בע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו(1) 281, 296 (1982):

"מטרת הפיצויים היא להעמיד את הניזוק, לאחר העוולה, באותו מצב, בו היה נתון לולא העוולה..."

באופן דומה, נפסק בע"א 930/90 עיריית נתניה נ' צימרמן ,מיום 31.12.1990,

כי:

"מטרתו של הפיצוי בנזיקין היא, כידוע, השבת המצב לקדמותו, היינו העמדתו של הניזוק במצב בו היה בטרם קרות הנזק. הערכת הנזק בכל מקרה ספציפי צריכה להיגזר מעקרון זה..."

(וראו גם – ע"א 5610/93 זלקסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 81-80 (1997); ע"א 1261/89 מפרק קופל טורס בע"מ נ' חברת מלונות דן בע"מ, פ"ד מו(3) 441, 453 (1986)).

17. גישה זהה מצאנו גם בספרות המשפטית. עמד על כך פרופ' ברק בחיבורו "פיצויים" בתוך טדסקי (עורך), דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית (ירושלים תשל"ז), 571 (להלן: "פרופ' ברק):

"מטרת הפיצויים היא להשיב את המצב לקדמותו (restitution in integrum). מטרה זו תושג אם יהא סכום הפיצויים שהניזוק יקבל מהמזיק כדי להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון בשעת הדיון אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין".

אגב אורחא, פרופ' ברק בדעה, כי מקורו של עקרון ה- restitution in integrum הוא בפסק דינו של השופט Lord Blackbum ב- Livingstone v. Raywards Coal Co (1880) 5 App. Cas. 25, 39 (פרופ' ברק, שם, בעמ' 571, הע"ש 1).

דעתי אחרת. למען האמת ההיסטורית, מקורו של עקרון זה במשפט האנגלי, הוא בפסק דינו של Dr. Lushington ב- The Gazelle (1844) 2W.Rob, 279, 281 בו נקבע, כי:

"The right against the wrongdoer is for a restitutio in integrum, and this restitution he is bound to make without calling upon the party injured to assist him in any way whatsoever. If the settlement of the indemnification be attended with any difficulty (and in those cases difficulties must and will frequently occur), the party in fault must bear the inconvenience. He has no right to fix this inconvenience upon the injured party; and if that party derives incidentally a greater benefit than mere indemnification, it arises only from the impossibility of otherwise effecting such indemnification without exposing him to some loss or burden, which the law will not place upon him."

18. כמבואר, נועד הפיצוי בדיני הנזיקין להחזיר על כנו את הסטאטוס-קוו, אלמלא מעשה העוולה. השבת המצב לקדמותו – מה משמע? בע"א 273/80 מדינה נ' כהן פ"ד לז(2), 29, 45 (1983), נפסק:

"הכלל המנחה נעוץ בעקרון של 'החזרת המצב לקדמותו' היינו, שמצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה, במידת האפשר, למצב בו היה נתון לפני מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה".

(וראו – רע"א 2672/96 מדינת ישראל נ' קיבוץ חפץ חיים, פ"ד נב(2) 247, 259-257 (1998); G. Tedeschi – "On The Date For Assessing Damage" 13 Is.L.Rev 10, 26-27 (1978).

בעניין – Victoria Laundry (Windsor) Ltd v. Newman Industries [1949] 2 K.B. 528, 539 פסק השופט אסקויט (Asquith L.J) ,כי:

"It is well settled that governing purpose of damages is to put the party whose rights have been violated in the same position, so far money can do so, as if his right had been

observed."

ויודגש, לפי תורת הנזיקין הכללית, "הדין מבוסס על ההתמקדות בנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק, ואשר לגביו אחראי המזיק, ובצורך להשיב את המצב לקדמותו".

(ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 755 (1982) .(להלן : "עניין ברדה").

הערכת הנזק בנזקי רכוש

19. עקרון העל בהערכת הנזק ושומת הפיצויים, בדיני הנזיקין, העובר כחוט השני בפסיקת בתי-המשפט בישראל, הוא השבת מצבו של הניזוק, עד כמה שאפשר לקדמותו, קרי – "להעמיד את הניזוק, ככל הניתן באמצעים כספיים, במצב בו היה נתון אלמלא מעשה העוולה". (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3), 13, 26 (2006); א. ברק "הערכת הפיצויים בנזק גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983), 243, 251-249).

20. שיעורו של הפיצוי נקבע על-פי גובהו של הנזק. נזקו של הניזוק האינדיווידואלי הוא המכריע בהערכת הפיצויים ולא התנהגותו של המזיק. ככלל, התפיסה האינדיווידואלית של הפיצויים הינה יסוד מסד בדיני הפיצויים: "ביסוד הערכת הנזק ומתן פיצויים בנזיקין עומדת הגישה האינדיווידואלית – דיני הערכת הנזק בנזיקין אינם מבוססים על גבול סטטוטורי עליון או על גבול סטטוטורי תחתון לשיעור הפיצויים... הדין מבוסס על התמקדות בנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק, ואשר לגביו אחראי המזיק, ובצורך להשיב את 'מצבו לקדמותו'". (עניין ברדה ,בעמ' 775). הפיצוי הוא סעד תרופתי ולא עונש. כמו כן, בהערכת הנזק ושומת הפיצויים שבכוחם להשיב למקומו את האיזון שנפגע בעקבות מעשה הנזיקין, יש לשקול את ההפסד והרווח שנגרמו לניזוק עקב מעשה הנזיקין.

21. ככלל, המועד להערכת הנזק הוא מועד פסק-הדין. (ע"א 180/51 גודקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח, 262, 267 (1954). חריג לכלל זה הוא המקרה בו ירד ערך הנכס, בין מועד ביצוע מעשה הנזיקין לבין מועד פסק-הדין, והניזוק היה יכול למכור את הנכס האמור ביום ביצוע מעשה הנזיקין. במקרה זה, ורק במקרה זה, יקבע מחיר הנכס הנפגע על-פי מחיר השוק ביום ביצוע מעשה הנזיקין ולא ביום פסק-הדין. (פרופ' ברק, בעמ' 595-593).

לדידי, קיימת חזקה שבעובדה אך הניתנת לסתירה, כי אדם שאינו קבלן בניין או סוחר או מתווך במקרקעין, החוכר לדורות נכס מקרקעין מהמדינה, אינו מתכוון למכור את הנכס האמור במועד הסמוך לאחר מועד העסקה.

הוכחת הנזק

22. לפי ההלכה הפסוקה, בתביעות פיצויים, הן לפי דיני הנזיקין והן לפי דיני החוזים, חייב התובע להוכיח, לפי מבחן הטיית מאזן ההסתברות (הוודאות הסבירה), הן את היקף נזקו והן שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו. יחד עם זאת, במקרים בהם לא ניתן להוכיח, במדויק, את מידת הנזק ושיעור הפיצויים וזאת מסיבה הנעוצה בטבע הנזק ובאופיו, אין בכך כדי להכשיל את התביעה, ודי לו לתובע שיביא בפני בית-המשפט נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, ובית-המשפט, בשיקול דעתו, ישלים את החסר ויאמוד את הנזק.

ודוק וקרא: במקרים בהם ניתן להביא נתונים שלמים ומדויקים על הנזק ושיעור הפיצויים, והתובע, במחדלו, לא עשה כן, תידחה התביעה.

(ע"א 711/72 מאיר נ' הנהלת הסוכנות היהודית לא"י, פ"ד כח (1), 393, 400 (1974); ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים בע"מ נ' פזגז חברה בע"מ, פ"ד ל (3) 281, 288 (1976); ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800, 806, 810-808 (1987)).

הנידון דידן

23. כאמור, ההצעה נפסלה בשל הערבות הבנקאית הלא תקינה. התובעים לא זכו במגרש עקב פסילת ההצעה. בגין פסילת ההצעה, נגרם לתובעים נזק רכוש. הנתבע הוא שגרם לנזק. הוא אחראי בנזיקין. הוא חב חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, כלפי התובעים. חובת הזהירות של הנתבע טומנת בחובה, בין היתר, הנפקת ערבות בנקאית תקינה לתובעים. במקרה דנן, הנתבע ידע, באופן פוזיטיבי, כי בלי ערבות בנקאית תקינה, ההצעה תיפסל על-ידי המנהל. על-כן, היה עליו לנקוט אמצעי זהירות מוגברים, בהנפקת הערבות הבנקאית. הנתבע התרשל כלפי התובעים וגרם לתובעים נזקי רכוש. קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלות הנתבע דנן לנזקי הרכוש שנגרמו לתובעים. במקרה דנן, אין לייחס אשם תורם לתובעים. יוצא, כי הנתבע נושא באחריות לנזק הרכוש של התובעים. בדיקת המקרה דנן על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה", מראה, בעליל, כי הנתבע גרם באשמו הבלעדי לפסילת ההצעה, שהולידה נזקי רכוש לתובעים.

24. אכן, קיימת מחלוקת בין הצדדים והמומחים – מומחה התובעים, מומחה הנתבע ומומחה בית-המשפט – באשר לאומדן הנזק ושומת הפיצויים במקרה דנן. אליבא דמומחה התובעים, הגם שמחיר המגרש נקבע על-פי מחיר השוק ומחירו הכולל (מחיר המגרש ועלות הוצאות הפיתוח), ירד בשיעור 20% ,יש לערוך את הנזק לפי מחירו של המגרש, ללא עלות הוצאות הפיתוח, נכון ליום חוות-הדעת. במקרה דנן, סכום הפיצויים, בגין הפסד המגרש מגיע לסך של 176,283 ₪. ההפחתה בהוצאות הפיתוח של המגרש, אינה שיקול רלוונטי הנשקל בהערכת הנזק ושומת הפיצויים. (ת/1; עמ' 5' ש' 14; עמ' 6, ש' 32-30; עמ' 7, ש' 14-2; עמ' 9, ש' 5-3, ש' 13; עמ' 11, ש' 11-7; ש' 32-21; עמ' 12, ש' 7-4; עמ' 13, ש' 22-19, ש' 28; עמ' 14, ש' 23-8).

25. מנגד, מומחה הנתבע בדעה, כי במקרה דנן לא נגרם נזק כלשהו לתובעים. לפי ההצעה, מחיר המגרש הכולל (מחיר המגרש לפי ההצעה והוצאות הפיתוח) היה סך של 501,475 ₪. לפי תוצאת המכרז הנוסף, המגרש הוחכר לבראנסי, במחיר כולל (מחיר המגרש והוצאות הפיתוח) בסך של 404,385 ₪, קרי – כ- 20% פחות מהמחיר שהוצע על-ידי התובעים בהצעה. המועד להערכת הנזק הוא יום הגשת התביעה. יוצא, כי העסקה על-פי ההצעה הייתה עסקת הפסד. מכאן יוצא, כי לתובעים לא נגרם נזק רכוש כלשהו בגין פסילת ההצעה. (נ/1; עמ' 20, ש' 30; עמ' 21, ש' 8, ש' 21-20; עמ' 22, ש' 19-15, ש' 31-30, עמ' 23, ש' 20).

26. מומחה בית-המשפט, קבע בחוות-דעתו ובין היתר, כי הוצאות הפיתוח הן חלק אינטגרלי משווי השוק של המגרש, ולא ניתן לעשות שימוש כלכלי במגרש ללא שבוצעו עבודות פיתוח. על-כן, יש להעריך את הנזק שנגרם לתובעים, תוך התחשבות במחיר השוק, כאשר מחיר המגרש כולל בחובו גם הוצאות פיתוח.

במקרה דנן, נזקי הרכוש שנגרמו לתובעים, בגין פסילת ההצעה, מתבטאים בכך שנמנע מהם לממש את תכניתם לחכור את המגרש המיועד לשימוש כלכלי – מסחרי ולעשות בו שימוש כרצונם. המועד להערכת הנזק ושומת הפיצויים הוא מועד המכרז, הגם שלא ניתן למכור את המגרש ביום ביצוע מעשה בנזיקין ואין נפקא מינה לירידה במחירו הכולל של המגרש (מחיר המגרש והוצאות הפיתוח), בשיעור 20% בהתאם לתוצאת המכרז הנוסף.

במקרה דנן, שיעור הפיצויים בגין המגרש, הינו המכפלה של ההפרש בין מחירו הכולל של המגרש לפי ההצעה (511 ₪ למ"ר) לבין המחיר הכולל והממוצע של כל המגרשים נשוא המכרז (578 ₪ למ"ר) כפול שטח המגרש, כדלקמן:

58,424 ₪ = ₪ X 872 מ"ר X (511 ₪ - 578 ₪).

וכן, זכאים התובעים לדמי שימוש במגרש למשך שנה אחת, בסך של 11,000 ₪, לפי הנוסחה הבאה ובמעוגל: 11,000 ₪ = 2.5% X445,672 ₪. בנוסף, יש להוסיף מע"מ כחוק על הסכומים האמורים. (חוות-דעת מומחה בית-המשפט, עמ' 29, ש' 22-12; עמ' 30, ש' 32-25; עמ' 31; עמ' 32).

27. צר לי, אין ביכולתי לאמץ את חוות-הדעת של המומחים – מומחה התובעים – מומחה הנתבע ומומחה בית-המשפט – לעניין הערכת הנזק ושומת הפיצויים. העקרונות והכללים שביסוד חוות-הדעת דנן, לענייננו-שלנו, אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות היסוד של דיני הפיצויים בפרט ודיני הנזיקין בכלל. הנחות היסוד שבחוות-הדעת, לעניין הערכת הנזק ושומת הפיצויים, עם כל הכבוד והענווה, אינן נכונות. על-כן, גם המסכנות של חוות-הדעת, בהכרח, אינן אמת.

אבהיר את דבריי.

במקרה דנן הוכח בפניי כדין, כי אילו ההצעה הייתה מתקבלת והתובעים היו זוכים במגרש, הם לא התכוונו כלל למכור אותו במועד ביצוע מעשה הנזיקין. ההפך הוא הנכון. הם השתתפו במכרז והגישו את ההצעה, תוך כוונה חד משמעית וברורה לחכור לדורות את המגרש לצורך השקעה עסקת ארוכת טווח. הם תכננו להקים על המגרש מיזם עסקי – מוסך לתיקון וצביעת אוטובוסים. (ת/2, סעיף 5; עמ' 16, ש' 4-1, ש' 27-24). מכאן, המועד להערכת הנזק הוא מועד פסק-הדין.

28. אכן, נגרם לתובעים נזק רכוש, בגין פסילת ההצעה. הם לא זכו במגרש. ככלל, מטרת הפיצויים היא לפצות את התובעים-הניזוקים – על אובדן המגרש בהווה, אם בסופו של יום נגרם להם נזק רכוש, וכן על אובדן ההנאות שהיו עתידיות לצמוח מהמגרש. במקרה דנן, ניתן להשיג את מטרת הפיצויים דרך הענקת פיצוי לתובעים כדי ערך השוק של המגרש לולא מעשה הנזיקין לבין ערך השוק של המגרש לאחר מעשה הנזיקין, תוך התחשבות בהפסד וברווח שנגרמו לתובעים לאחר מעשה הנזיקין, אם זה בגין מעשה הנזיקין עצמו ואם זה בגין גורמים אחרים, ובכללם תנאי השוק. וכן, יש להעניק לתובעים פיצוי על אובדן השימוש במגרש בהווה ובעתיד.

29. בדיקת המקרה האינדיווידואלי שלפניי, מראה, כי בסופו של יום ולמעט אובדן שימוש במגרש, לא נגרם לתובעים נזק רכוש אחר בגין פסילת ההצעה. לאחר מעשה הנזיקין, מחירו הכולל של המגרש (מחיר המגרש והוצאות הפיתוח) שהוא הבסיס הנכון להערכת הנזק ושיעור הפיצויים ירד בשיעור 20%. יוצא, כי אין נזק רכוש לתובעים בגין "הפסד" במחיר המגרש – לאחר מעשה הנזיקין. לאחר מעשה הנזיקין, נחסך "הפסד" לתובעים, הפסד כספי ריאלי במחיר המגרש.

30. דין שונה ביחס לאובדן שימוש במגרש. פסילת ההצעה, גרמה לתובעים אובדן הנאות שהיו עתידיות לצמוח מהמגרש בהווה ובעתיד. זהו נזק רכוש בר-פיצוי. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובשים לב לייעודו של המגרש, התנהגותם של הצדדים וכיוצא באלה, יש לפסוק לתובעים, בפרט נזק זה, נכון להיום, פיצוי כדלקמן: 20,629 ₪ = 4% X (מחיר המגרש (כולל מע"מ) 515,733 ₪.

לדעתי סכום זה הינו הוגן וראוי.

שאר טענות הצדדים

31. לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של הצדדים ודינן דחייה.

התוצאה

32. התוצאה, היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבע לשלם לתובעים כדלקמן:

א. סך של 20,629 ₪;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 7,500 ₪;

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובעים, באמצעות בא-כוחם, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבע, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.