1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים מיום 15.6.09.
2. אין חולק בין הצדדים כי קיים כיסוי ביטוחי במועד הרלבנטי לתאונה לשימוש ברכבו של הנתבע מס' 3, שמלה נתן (להלן: "שמלה"). על פי המוצג ת/1 עולה כי רכב הדייהטסו (להלן: "הדייהטסו") של שמלה היה מבוטח בביטוח חובה בר תוקף אצל הנתבעת מס' 1, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") מתאריך 1.7.08 ועד לתאריך 30.6.09.
3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלת נסיבות אירוע התאונה הנטענות, וביתר דיוק: האם נגרמו לתובעת נזקי גוף עקב "מגע" בינה לבין הדייהטסו. התובעת טוענת כי בבוקר יום 15.6.09 חצתה במעבר חציה את רחוב חטיבת גולני בעיר עכו לכיוון המרכז המסחרי, כאשר לפתע חצה את מסלול הליכתה בפתאומיות הדייהטסו אשר היה נהוג בידי שמלה. התובעת נעצרה במקום ואז גלגליו הימניים של הדייהטסו עלו על כפות רגליה. מנגד טוענים הנתבעים כי התאונה הנטענת לא הייתה ולא נבראה וכי מדובר בניסיון מצד התובעת להוציא מהם כספים שלא כדין.
4. לאור המחלוקת בין הצדדים, ומאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית, הוריתי על פיצול הדיון כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות בתיק.
5. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העידה היא עצמה ואילו מטעם הנתבעים העיד שמלה (הנהג בזמן האירוע). מעבר לכך לא זומנו עדים. הצדדים הגישו מוצגים במהלך שמיעת הראיות. סיכומים בכתב הוגשו לתיק, והתיק הובא בפני להכרעה.
6. שתיים הן השאלות העומדות להכרעה:
   1. מה הן הנסיבות בהן נפגעה התובעת? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.
   2. האם נסיבות הפגיעה, היה ותוכח ע"י התובעת, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

בשים לב לנסיבות הנטענות על ידי התובעת, ברור הדבר כי השאלה העיקרית העומדת להכרעה הנה בשאלה הראשונה, שכן אם תוכח שאלה זו כי אז ברור כי מדובר ב"תאונת דרכים".

1. בפתח הדברים אציין כי אין חולק בין הצדדים שהתובעת אכן חצתה במעבר חציה בבוקר יום 15.6.09 בסמוך לשעה 9:00 (לערך) את רחוב חטיבת גולני בעכו לכיוון המרכז המסחרי. לפי עדותו של שמלה בביהמ"ש הוא נהג באותה שעה בדייהטסו ברחוב חטיבת גולני והגיע לכיכר (פינת הרחובות חטיבת גולני –שפירא- הרב הרצוג), בלם את הדייהטסו לפני מעבר החצייה, הבחין באנשים שהמתינו על המדרכה מימינו, וחידש את נסיעתו על מנת לבצע סיבוב פרסה ולשוב לביתו לאחר קניות בשוק (מתגורר ברחוב חטיבת גולני 20/16 עכו). עוד אין חולק כי לאחר שהשלים את סיבוב הפרסה, בלם שמלה את רכבו לאחר ששמע קודם לכן נקישות על חלון רכבו או צעקות של התובעת ו/או אנשים נוספים שהיו באזור האירוע הנטען, ואז הגיעה אליו התובעת כשהיא נסערת וקבלה בפניו בשפה הרוסית באופן שלא הבין מה רצונה. מכלול הנסיבות הנסיבתיות הנ"ל מצביעות על "אפשרות סבירה" לפיה התובעת העריכה כי עצירת הדייהטסו לפני מעבר החצייה נועדה לאפשר לה לחצות את הכביש ולכן החלה בחציית הכביש, ואילו שמלה אשר גלש עם רכבו בצומת, לא הבחין בתובעת שהחלה לחצות את הכביש מימינו וחלף על פניה באופן שגלגליה הימניים של הדייהטסו עלו על קצות אצבעותיה של התובעת. יחד עם זאת, לא נכריע את הדין על סמך השערה זו.
2. מעדותו של שמלה בביהמ"ש עולה כי לא הבחין בתובעת על המדרכה מימין, אך אינו מוציא מכלל אפשרות שבעת שהגיע לצומת, התובעת המתינה ביחד עם עוד אנשים לחציית הכביש (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 31). עוד עולה מעדותו שלאחר שהשלים את סיבוב הפרסה הוא בלם את רכבו בצד ימין של הנתיב הנגדי, לאחר ששמע צעקות (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 28-29). שמלה מאשר בעדותו כי התובעת חצתה את שני מעברי החציה בכיכר והגיעה אליו נסערת וצעקה לעברו בשפה הרוסית, והוא ניסה להרגיעה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 6 ו- 17-20). לטעמי, התנהגות ספונטנית זו של התובעת, מיד בסמוך לקרות האירוע הנטען, מחזקת את גרסתה כי גלגלי הדייהטסו עלו על כפות רגליה, מבלי ששמלה הבחין ו/או הרגיש בכך.
3. עיון בת/1 מלמד כי שמלה הגיע למשטרה לדווח על האירוע בשעה 9:20, דהיינו מספר דקות לאחר האירוע (ראו גם נספח 4 לכתב התביעה). כעולה מהודעתו במשטרה הוא לא הרגיש במהלך נהיגתו "במגע" כלשהו בין רכבו לבין התובעת בעת שביצע את סיבוב הפרסה בצומת. לאחר שעצר את רכבו ולאחר שהתובעת הגיעה אליו בצעקות, הוא וידא ויזואלית שלא קרה לה כלום או לרכבו ועזב את המקום. לטעמי, הגעתו היזומה של שמלה, בבהילות למשטרה, לצורך מתן דיווח על אירוע התאונה, אשר עפ"י גרסתו כלל לא אירע, יש בה כדי ללמד לכאורה כי שמלה חשד/חשש כי היה מעורב בתאונת דרכים, דקות ספורות קודם לכן.
4. גם עיון ב - נ/2 מחזק את גרסת התובעת לגבי נסיבות פגיעתה. כעולה מסיכום ביקור מיום 15.6.09 שעה 9:45 (כחצי שעה לאחר האירוע הנטען) הגיעה התובעת לד"ר אליאסוב שמואל, רופא כללי בקופ"ח כשהיא "בוחה (צ.ל בוכה ג'.נ), מתרגשת, פוחדת, לפי טענתה היום במעבר חציה, /ברחוב גולני/, אוטו עבר צמוד, מעל קפות (צ.ל כפות ג'.נ) רגליים". בבדיקה גופנית, צוין בין היתר: "כאב בכף רגל בכפות רגליים בעיקר בזמן תנועות אצבעות". עוד צוין בבדיקה "Nervousness ו-States Anxiety" אבחנה התומכת לכאורה בגרסת התובעת כי האירוע הנטען היה טראומתי עבורה והיא הייתה נסערת בעקבותיו.

עוד עולה מנספח 7 לכתב התביעה (תעודת חדר מיון) כי התובעת הגיעה למיון טראומה/מיון אורטופדיה בביה"ח בנהריה כ- 4 שעות לאחר האירוע הנטען, ונבדקה על רקע תאונת דרכים אשר לטענתה אירעה לה באותו יום. בבדיקה הרפואית צוין בין היתר "כפות רגליים ....נפיחות ורגישות בצד .....בדיקה נוירולוגית תקינה....".

1. עפ"י סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של שמלה, הוא מציין כי מוכר בחנות ירקות, בשם רפאעת ג'רחי, היה עד לכל "האירוע של הצעקות". גם בהודעתו של שמלה במשטרה (ת/1) דיווח שמלה כי "אנשים שהיו בסביבה כולל בעל חנות ירקות ראה בדיוק מה קרה והוא מוכן להעיד שלאותה גברת לא קרה שום דבר". רפאעת זומן להעיד אך לא התייצב לעדות. כאן יש לציין כי מעדותו של שמלה עולה כי הוא מתגורר בקרבת חנות הירקות והוא ואשתו מכירים את רפאעת וקנו ממנו בעבר ירקות. בנסיבות אלה, יש לזקוף את המחדל של אי העדתו של רפאעת לחובת הנתבעים.
2. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי התובעת הרבתה להשתמש ב"הגנת השוק" (הלם) (עמ' 4-5 לסיכומים) אך מאידך ידעה "לאסוף את עצמה" לאחר האירוע הנטען ולהוציא דף ועט ולרשום את פרטי רכבו של שמלה שבינתיים עזב את המקום. עוד טענו הנתבעים כי התובעת טענה שמסרה את אותו דף נייר למשטרה אך לטענתם הם העתיקו את תיק המשטרה ולא איתרו את אותו נייר. לאור כך מבקשים הנתבעים לייחס חוסר אמינות לתובעת. בחנתי טענות אלה ואין בידי לקבלן. ראשית, עיון בת/2 שורות 19-25 מלמד כי דף הנייר עליו רשמה התובעת את פרטי רכבו של שמלה נמסר על ידה לחוקר ניסים פרטיש. שנית, שמלה העיד בחקירתו הנגדית כי עצר את רכבו לאחר סיבוב הפרסה למשך כ- 10 דקות. לטעמי, בפרק זמן זה, יכלה התובעת לרשום את מספר הרישוי של הדייהטסו, גם אם שמלה לא הבחין בתובעת עושה כן.
3. הנתבעים מצביעים בסיכומיהם (עמ' 6-7 סעיף 10) על כך שקיימת סתירה בין הודעת התובעת במשטרה שם סיפרה כי הדייהטסו עלה על שתי כפות רגליה עם שני הגלגלים הימניים של הרכב, ואילו בביהמ"ש העידה התובעת כי הגלגל הקדמי ימני עלה על שתי כפות רגליה ואילו הגלגל האחורי ימני עלה רק על כף רגל ימין בלבד. לטעמי, אין לראות בכך סתירה מהותית, מה גם שאין זה סביר לצפות מהתובעת לזכור פרט זה באופן מדויק כאשר מדובר באירוע שאירע תוך שניות ספורות, באופן פתאומי ובלתי צפוי, ובנסיבות בהן אירע.
4. בעניין אחד אני יכול לציין כי התובעת לא אמרה אמת כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית אם אי פעם סבלה מכאבי גב או שברה חוליה בגב (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 18-26) והשיבה "לא", כאשר מנגד הוכח על סמך החומר הרפואי כי קיים רישום לפיו היו לתובעת תלונות חוזרות של כאבי גב כולל היסטוריה של שבר חוליה בגב בגיל 5 (לפני התאונה נשוא הדיון). יחד עם זאת, אין בכך כדי להביא למסקנה כי התובעת לא נפגעה באירוע נשוא התביעה.
5. שקלול הראיות שפורטו לעיל ומשקלן המצטבר הוביל אותי למסקנה כי נסיבות אירוע התאונה הוכחו ע"י התובעת על פי נטל הראיה הדרוש במשפט אזרחי, וכי הכף נוטה לזכות גרסתה של התובעת. נסיבות אלה מהוות "תאונת דרכים" כמשמעותו של מונח זה בחוק הפלת"ד, ועניין זה אינו שנוי במחלוקת.
6. אשר על כן אני מקבל את התביעה בשאלת החבות וקובע בזאת כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעת בגין נזקיה.
7. מאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית בעקבות פגיעותיה בתאונה בהתאם לבקשה למינוי מומחים רפואיים שהגישה, יגישו ב"כ הצדדים טיעונים בכתב במחלוקת זו, תוך 21 יום לכל צד, ואז אתן החלטה נוספת.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.