1. בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן טענות הצדדים להפרה של הסכם בניה שנכרת ביניהם ביום 4.3.10. עפ"י ההסכם התחייב התובע לבנות עבור הנתבע, 4 צימרים מעץ בתנאים כמפורט בהסכם (להלן: "ההסכם").

לטענת התובע- חרף עמידתו בהסכם וביצוע השלב ההתחלתי בבניה, החל הנתבע להעלות טענות שונות ולהערים קשיים על ביצוע העבודה, כך לדוגמא, ביטל הנתבע צבע שבחר, העלה טענות בדבר תכנית הביסוסים ולמרות שהתובע הסכים לפעול לפי תכנית הביסוסים מטעם מהנדס הנתבע (להלן: "גל"), המשיך להעלות טענות כנגד התובע. התובע טען כי למרות שהנתבע ידע על נסיעה מתוכננת מראש של התובע לחו"ל, החל להעלות טענות בדבר "היעלמותו", ואף דרש הארכה של הערבות הבנקאית מעבר למוסכם וכן המצאה של ערבות נוספת. בסופו של דבר, דרש הנתבע חילוט הערבות ואף ביטל את ההסכם תוך גרימת נזקים לתובע. לטענת התובע כשהגיע ביום 1.4.10 עם משאית עליה הועמס העץ מוכן להרכבה, סירב הנתבע לאפשר לתובע לפרוק את העץ, הכל על מנת לחלט את הערבות שמסר התובע.

2. כבר עתה אציין כי לאחר דיון בבקשה לסעד זמני בעניין חילוט הערבות הבנקאית, הגיעו הצדדים ביום 15.6.11 להסכמות, על פיהן סך של 104,000 ₪ מהערבות יחולט לטובת הנתבע והיתרה תועבר לתובע. העץ יוותר בבעלות התובע ואולם, אם יבקש למכרו, לנתבע תהיה זכות קדימה לרכוש אותו במחיר המוצע.

3. התובע שעתר תחילה לאכיפת ההסכם, הבהיר כי לאור המצב העובדתי- הסכמת הצדדים כמפורט, תביעתו הינה לפיצויו בגין נזקיו בסך 199,880 ₪ כדלקמן: הפסד רווח מהפרויקט – עפ"י הפסד רווח בסך 29,500 ₪ לצימר וסה"כ ל-4 יחידות – 118,000 ₪, הוצאות לאחסנת העץ ל- 15 חודשים – 7,500 ₪, ביטוח העצים לשנה – 900 ₪, הוצאות חוות דעת מומחה 3,480 ₪, נזק לא ממוני – 20,000 ₪, פיצוי בגין הפרת ההסכם 50,000 ₪.

4. הנתבע הכחיש את הנטען בכתב התביעה וטען כי התובע הוא שהפר את ההסכם. לטענת הנתבע, שכר את שירותי התובע לאור מצגיו כי יש לו ידע וניסיון לביצוע הבניה. ואולם, הסתבר לו כי התובע מתנהל בצורה רשלנית ולקויה. כך לדוגמא – התובע המציא תכנית ביסוסים לא תקנית משל עצמו, למרות שהיה ברור וידוע לו כי תכנית הביסוסים הינה באחריות המהנדס גל. הנתבע טען כי עפ"י ההסכם, התובע היה אמור לבנות את הקירות ליחידות בסדנא שלו ולהביאם לשטח כשהם בנויים לקירות מוכנים, לאחר שיוכנו יציקות הרצפות כך שניתן יהיה להעמיד את הקירות ישירות עם הגעתם ולחברם לרצפות. אולם, הדבר לא נעשה על ידי התובע.

עוד טען הנתבע, כי התובע לא הציג ערבות בנקאית כמוסכם וסרב להאריך את הערבות הבנקאית וזאת למרות האיחור בביצוע הביסוסים.

הנתבע טען כי עפ"י ההסכם, הערבות הבנקאית הייתה אמורה להישאר בידיו להבטחת סיום שלב "שלד + OSB" ואספקת קירות להמשך הבניה, אשר הינו שלב לאחר "תחילת ביסוסים ותשתיות בשטח". למרות זאת הערבות ניתנה לחודש ימים בלבד, תוך הסתמכות על סעיף בהסכם שהוסף ע"י אשת התובע במזיד ובמרמה. הנתבע טען כי אין כל היגיון בטענת התובע כאילו הערבות ניתנה לאספקת חומר העץ בלבד. הנתבע טען, כי התובע לא עמד בשלבים המוסכמים אף ביחס לתחילת הבניה – כך לא הביא לשטח עצים מעובדים וצבועים; העץ לא נחתך, לא נצבע ולא עובד, ולא היה ניתן להניחו על ביסוסים שכאמור, בכל מקרה, לא היו מוכנים אף הם. הנתבע ציין כי התובע ביקש להביא את העץ לשטח לא מוכן, כשבשלב זה, הנתבע אפילו לא נתבקש עדיין לבחור צבע לקירות, אלא רק לתקרה.

לעניין בחירת הצבע לתקרה, טען הנתבע כי לאחר ביקורו בסדנא נוכח שהצבע אינו תואם את הצבע שהוזמן ולכן הוא עצמו ניסה לאתר צבע תואם באמצעות יצירת קשר עם היבואן אשר הבהיר לו, כי בניגוד לדברי התובע, קיימות דוגמאות של הצבע מרוח על עץ אצל ספקי החברה בחצור ובעקבות פעילות הנתבע, אף הגיע סרגל גוונים לנתבע.

הנתבע טען, כי התובע סירב להכיר בתוכנית הביסוסים של גל ולהישמע להוראותיו, כך לדוגמא, הגיע לשטח במטרה להניח את העץ בניגוד להוראות גל.

עוד טען הנתבע, כי התובע הפר את התחייבותו בהסכם להימצא בשטח 80% מהזמן, שכן בחר לנסוע לחו"ל כבר בשלב ההתחלתי של העבודה, ללא כל נציג מוסמך שהיה מסוגל לקבל החלטות בלעדיו.

בכתב התביעה שכנגד שהגיש הנתבע, שב על טענותיו להפרות ההסכם כדלקמן: ערבות בנקאית בלתי תואמת את המוסכם, המצאת תכנית ביסוסים המנוגדת לתקן הישראלי ואי התייחסות לדרישותיו ופניותיו של המהנדס גל, לביצוע העבודות על פי הוראותיו של גל (כך לדוגמא סירב התובע, לטענת הנתבע, להמציא התחייבות לבצע את היסודות בהתאם להוראת גל), אי קיום התחייבותו להיות באתר לפחות 80% מזמן העבודה (שכן נסע מיד בתחילתה לחו"ל), אי עמידה בשלבים המוסכמים- אי ביצוע במקביל של ביסוסים ותשתיות בשטח ובנייה בסדנא של הקירות ליחידות האירוח, כך שחומר העץ יובא לשטח כשהוא בנוי לקירות מוכנים כשכבר נעשו יציקות לרצפה כדי להעמיד את הקירות ולחברם, או הנחת העץ תוך 30 יום כשהוא חתוך, צבוע ומעובד.

הנתבע הוסיף כי התובע הביא ביום 1.4.10 את העץ לשטח הבניה, למרות שהודע לו ע"י גל כי השטח לא מוכן, לא בוצעו ביסוסים, יסודות ורצפות ואף לא ניתן להיכנס לשטח בשל בולדרים המצויים בו.

לאור כל האמור, טען הנתבע כי הוטעה בהתקשרותו עם התובע עקב מצגי השווא שהציג התובע ולכן דין כל ההסכמות וההתחייבויות מכוחו של ההסכם להתבטל. הנתבע הוסיף כי התובע פעל בחוסר תום לב ובניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים ואף הפר את התחייבויותיו כלפי הנתבע. כן פעל התובע בתרמית וברשלנות והתעשר לא כדין בקבלת כספים בסך 150,000 ₪, הנתבע תבע פיצוי בגין נזקיו כתוצאה מאבדן רווחים בסך 360,000 ₪ לפי הפסדי רווח יומי בסך 900 ₪ לצימר ביחס ל- 100 ימי עבודה שנתיים וביחס ל- 4 צימרים. כן תבע הנתבע החזר כספים ששילם (כאמור בהתאם להסכמת הצדדים כבר הוחזרו לנתבע סך של 104,000 ₪), הוצאות בסך 50,000 ₪ ועגמת נפש בסך 50,000 ₪ נוספים.

5. בהתאם להסכמת הצדדים ומאחר שמעיון בחוות הדעת שהגישו עלה כי יש מחלוקת מקצועית ביניהם (בעיקר ביחס לתוכנית הביסוסים), ולאחר שבוטל מינויים של מס' מומחים שמינו, מונה המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"). המומחה נתן את חוות דעתו, נשאל שאלות הבהרה ואף נחקר ע"י שני הצדדים.

6. בנוסף למומחה העידו בפני העדים כדלקמן: מטעם התובע – התובע. מטעם הנתבע – הנתבע, האדריכל דרור בן נבט (להלן: "דרור"), גב' אורנה חן (להלן: "אורנה") לעניין הכנסתה מצימרים בחד נס, מר רז מור – אחיו של הנתבע (להלן: "רז"), המהנדס גל חן.

דיון:

7. כבר בראשית הדברים אציין כי אינני מוצאת לקבל את טענת הנתבע (מאחר שהינו גם התובע שכנגד, יכונה להלן: "המזמין" וגם "הנתבע"), כאילו אין להסתמך על עדות התובע (מאחר שהינו גם הנתבע שכנגד, יכונה להלן גם: "הקבלן" וגם "התובע). עדות התובע, לעניין המחלוקת ביחס להפרת ההסכם, נתמכה בלשון ההסכם ובנסיבות כפי שיפורטו. גם את הטענה כאילו נטל ההוכחה מוטל על התובע אין לקבל, שכן הגם שהכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראייה", הרי שהנתבע הגיש גם הוא תביעה שכנגד, במסגרתה טען כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם ולעניין טענותיו אלו, הרי הנתבע הוא המוציא מחברו ועליו הראיה.

ההודעה בדבר ביטול ההסכם ששלח הנתבע לתובע הינה מיום 31.3.10. עפ"י המכתב, ההפרות בגינן ההסכם יבוטל תוך 48 שעות (ראה סעיף 8 למכתב) הינן כדלקמן:

א. אי הסכמת הקבלן לבצע את הביסוסים עפ"י הוראות והנחיות המהנדס גל וכוונת הקבלן לבצע ביסוסים שלא עפ"י הוראות התקן סעיף 3א' למכתב).

ב. אי נוכחות בפרויקט כמתחייב והיעלמות לאיי אנדמן. אי מתן תשובה לפניות המזמין, תוך שלפני ההיעלמות הצהיר הקבלן כי לא משתלם לו לבצע את הפרויקט (סעיף 3.ב.ג למכתב).

ג. למרות שעפ"י הוראת ההסכם התחייב הקבלן להעמיד ערבות בנקאית ע"ס 150,000 ₪ עד לסיום העמדת השלד + osb, המציא ערבות לחודש ימים בלבד ולא הסכים להאריכה (סעיף 3ד' להסכם).

יש לבחון לפיכך, האם בעת משלוח מכתב זה, עמדה אכן למזמין הזכות לבטל את ההסכם מהטעמים שפורטו במכתב.

8. אי נוכחות של הקבלן באתר לפחות 80% מזמן העבודה -בהתאם לסעיף 6 בהסכם, מועד אספקת הפרויקט נקבע על 3.5 חודשי עבודה ממועד חתימת החוזה. כן הוסכם בסעיף זה על "נוכחות של דרור באתר לפחות 80% מזמן "העבודה". אין חולק שסעיף זה הוסף להסכם נוכח דרישת המזמין, כפי שהעיד הקבלן (ראה עמ' 37 שורות 12-14).

למרות שמחקירת הקבלן ע"י בא כוח המזמין השתמע כאילו נסע לחו"ל לתקופה של 30 יום, הרי מהנתונים שבפני ואף מהודאת המזמין עצמו עולה, כי הקבלן שהה בחו"ל 20 יום בלבד:

מסעיף 113 לתצהיר המזמין עולה כי ביום 8.3.10 נפגש עם הקבלן בסדנא לצורך בחירת צבע. אין חולק שהקבלן הגיע עם העץ לשטח ביום 1.4 כשע"פ תצהיר גל, נפגש עימו בנתניה יומיים קודם. גם מהתמלול שהוצג עולה כי הקבלן נחת בארץ ב- 28.3 והביע נכונות להיפגש עם גל מיד עם נחיתתו. מכאן שהתקופה בה שהה הקבלן בחו"ל עומדת לכל היותר על 20 ימים (בין 9.3.10 ועד 28.3.10). מאחר שתקופת ההסכם עמדה על 3.5 חודשים, דהיינו 105 ימים, הרי שמדובר בתקופה שהינה פחותה מ- 20% מהזמן.

לפיכך, ברי כי בשלב בו בוטל ההסכם על ידי הנתבע, לא ניתן היה לדעת שהקבלן לא יעמוד בתקופת השהות באתר כפי שהתחייב. אין חולק כי בימים שקדמו לטיסה לחו"ל עבד הקבלן בשטח הסדנא - הוא "האתר" בו בוצעה עד אז העבודה ולא ניתן לקבוע כי ביתר הימים ולאחר הבאת העץ לשטח הבניה, לא תכנן לשהות בשטח. בעניין זה אוסיף, כי מאחר ואין בהסכם הגדרה ל"אתר", סבורתני כי בעת שהעבודה בוצעה בסדנא, די היה בנוכחות הקבלן בסדנא, שהרי, המשמעות של ההתחייבות הינה כי הקבלן יהיה "נוכח" דהיינו מעורב, פעיל, ב- 80% מזמן העבודה, וכשהעבודה בוצעה בסדנא די היה בנוכחותו בה.

לאור האמור, לא מצאתי כי הקבלן הפר את התחייבותו בעניין זה.

9. אי הסכמה לבצע ביסוסים על פי הוראות והנחיות המהנדס גל, המצאת תכנית ביסוסים שלא עפ"י הוראת התקן-אכן עפ"י סעיף 8.9 להסכם על הקבלן היה לפעול בהתאם לתוכניות שמציג המזמין – "הקבלן מתחייב לבצע את העבודות בהתאם לפרוט, למפרטים הטכניים, לתשריטים ותוכניות שהוכנו ו/או יוכנו ע"י המזמין ו/או יועציו (להלן: "המסמכים") וכן בהתאם להוראות שניתנו לו ע"י המזמין, או ע"י יועציו המקצועיים"

גם בעניין זה ואע"פ ששוכנעתי כי הקבלן אכן המציא תכנית לא ראויה לביסוסים, לא הוכח כי סירב לבצע את הביסוסים עפ"י הוראות והנחיות המהנדס גל. לפיכך שוכנעתי כי אכן הצגת תכנית בלתי מקצועית ושלא ע"פ התקן ע"י הקבלן, גרמה למזמין לדאגה ולחץ. יחד עם זאת, וכפי שיפורט, משלא הוכח כי הקבלן התעקש על תכנית זו או כאילו סירב לפעול בהתאם לתוכנית גל, לא הייתה הפרה בעניין זה של ההסכם.

ראשית, אציין כי לא סבירה בעיני גרסת הקבלן, כאילו היה מדובר רק בסקיצה שהכין כדי להסביר למזמין מה הוא מקבל. אין המדובר בשרטוט ציורי או מוחשי ואף גרסת המזמין כאילו המסגר הסתובב בשטח כשבידו תכנית זו כבסיס לביצוע, לא נסתרה והקבלן לא טרח לזמן את המסגר מטעמו, על מנת שיסתור גרסה זו. שנית ובעיקר, אני מקבלת את חוות דעת המומחה, אשר לא נסתרה, על פיה אין המדובר בתוכנית המתאימה לביצוע, שכן לא היו בה פירוט היסודות הנדרשים אלא רק מיקומם, לא צוינו בה נתונים נדרשים, התוכנית משופעת בשרטוטים וחלק מהפרופילים לא מתאימים. אינני מוצאת להתעמק בחקירת המומחה בעניין ודי שאציין כי המומחה אישר גם בחקירתו מפורשות, כי עפ"י הסקיצה שהציג התובע, לא ניתן היה לבנות, שכן זו לא תכנית עבודה (עמ' 32 שורות 20-21).

יחד עם זאת, אין חולק שבעת חתימת ההסכם, לא הוצגה ע"י המזמין תכנית ביסוס והמהנדס גל עדיין כלל לא היה מעורב (ראה סעיף 9.3 להסכם הקובע כי הקבלן מתחייב לפעול ע"י הוראות המפקח סיגורה, או כל מהנדס אחר, שהמזמין ימנה). גל עצמו הודה בישיבה שנערכה אצל המומחה ביום 21.3.13, כי לא ידע כלל שנחתם חוזה וכי לא ביקשו ממנו תכנית קונסטרוקציה.

לכן, בשלב הראשון, לא פעל הקבלן בניגוד לתוכנית גל, שכן זו כלל לא הוצגה לו. ולכן אין מקום לתמיהת הנתבע בסיכומיו כאילו "מה בצע" היה לתובע בהכנת הסקיצה. כפי שצוין לעיל, ייתכן שבהתנהלותו בעת שהכין סקיצה בעצמו, במקום לפנות למזמין בבקשה להציג לו תכנית ביסוס ערוכה ע"י מהנדס (שכאמור לא הוצגה מלכתחילה על ידי המזמין!!!), גרם הקבלן בצדק למזמין לחשש וללחץ. אולם, לא הוכח כי משהוצגו לו דרישות גל, סירב לקיימן.

ראה בעניין זה עדות הקבלן על כי כבר בצאתו מהפגישה עם גל חן בנתניה, אישר שיבצע עפ"י תכניתו : "זה היה כבר ביום שיצאנו מהפגישה בנתניה. אישרתי שאני אבצע לפי התוכנית של חן" (עמ' 38 שורה 2 וכן בעמ' 40 שורה 12-13).

טענת המזמין כאילו הקבלן רצה לחסוך בעלויות ולכן סירב לבצע את התוכנית של גל, לא הוכחה. אין ספק כי הקבלן ציין שהתוכנית של גל מייקרת את הפרויקט, אולם לא מצאתי בכל המסמכים והתמלולים שצורפו, ראיה כי סירב לפעול על פיה. העובדה שהקבלן לא צלצל למזמין לאחר הפגישה בנתניה, אין בה די כדי להוכיח סירוב לפעול עפ"י תכנית זו.

ברי, כי הקבלן לא החל בתוכנית הביסוסים עפ"י הסקיצה שערך הוא עצמו, וגל אישר כי הקבלן לא עשה כן בהתאם להנחיותיו.

ש. "למה הוא לא ביצע את הביסוס בשטח?

ת. כי אני ביקשתי ממנו כי הביסוסים לא נכונים, תן לי את מה שעשית, כי אני רוצה להעמיק בעוד 80 ס"מ" (עמ' 69 שורות 6-8).

מכאן, שהקבלן נשמע להוראות המהנדס גל וברגע שגל הודיע לו כי אין לבצע את הביסוסים על פי הסקיצה שערך בעצמו, פעל בהתאם.

גל הודה כי הקבלן לא התעקש על הסקיצה שערך: "הוא לא אמר לי שהוא מתעקש עליה, אמרתי לו שהתוכנית לא מקובלת עליי, אמרתי לו שאם הוא רוצה לבסס את הבניין, יעשה אותה לפי התוכנית שלי" (עמ' 69 שורות 30-31).

אומנם גל ציין כי הפגישה בינו לבין הקבלן הייתה רק לאחר 3 שבועות מחתימת ההסכם כשבשטח בינתיים לא נעשה דבר, אולם עניין סדר ביצוע השלבים ידון בהמשך ואינו רלוונטי לטענה כאילו הקבלן סירב להישמע להוראות המהנדס גל, שהרי אלו לא ניתנו עם חתימת ההסכם, אלא רק בהמשך. תמהתני כיצד טוען הנתבע בסיכומיו, כאילו התובע לא הביא ראיה לכך שהסכים לקבל את תכנית גל, שעה שגל עצמו לא טען כלל כי התובע סירב לקבל את התכנית. ככל שהקבלן היה מתווכח עם גל ומסרב לתכניתו, סביר כי גל היה זוכר זאת. למרות זאת, כשגל נשאל מה השיב הקבלן על התכנית שהציג, השיב "אני לא זוכר" (עמ' 70 שורה 28). ועוד קודם העיד גל מפורשות כאמור כי התובע לא התווכח ולא התעקש על התכנית שהכין דוקא: "הוא לא אמר לו שהוא מתעקש עליה, אמרתי לו שהתכנית לא מקובלת עלי..."

במכתבו של המזמין מיום 18.3.10 וכן מיום 21.3.10 נדרש הקבלן לבצע את עבודות הביסוס בהתאם לתוכניות גל ולהעביר מסמך בשמו, בו הוא מתחייב לפעול כך בצירוף לו"ז לביצוע הביסוסים ויתר התחייבויות כאמור בהסכם. ראשית אציין כי בעת שליחת מכתב זה היה הקבלן בחו"ל והמזמין ידע זאת. שנית, לא מצאתי כי צד להסכם המתחייב בהסכם כיצד לפעול, חייב להעביר לצד האחר התחייבות נוספת לפעול עפ"י האמור באותו הסכם. הקבלן התחייב בהסכם כאמור לפעול עפ"י התוכניות שיציג לו המזמין ובהתאם להוראות המהנדס מטעמו ולא הייתה עליו כל חובה לשוב ולאשר בכתב, פעם נוספת, התחייבותו זו. באשר ללוח הזמנים, גם הוא נקבע בהסכם וראה התייחסות לכך בהמשך.

גם עיון בתמלול ההקלטות שצרף המזמין מעלה, כי לא ניתן לקבוע שהקבלן סירב לבצע את העבודה לפי הנחיות גל. למרות שהקבלן הודה כי תכנית הביסוסים של גל מייקרת את העלויות, הרי דווקא מהתמלול עולה כי הודיע למזמין שיעמוד בהתחייבותו לבצע עפ"י התוכנית. ראה בתמליל נספח יב' לתצהיר המזמין – "לא יודע מה זה לא משתלם, לא היה ולא נברא, טוב? מה שאני חתמתי עליו, אני עומד מאחוריו. עזוב, לא היה ולא נברא, לא אמרתי, כן אמרתי, אני לא יודע מה אתה... אני מחויב לעשות ביסוסים, הולך לעשות ביסוסים, להרים את המבנים לפי התוכנית לפי המפרט הזה. גם אם יקרה כשאני אגיע וזה יקרה עוד חודש, אותך לא צריך לעניין. אני לא חתום על להתחיל ביסוסים בתאריך מסויים, אני צריך לעמוד בתאריך יעד שהוגדר בחוזה, אם אני חורג ממנו אני צריך להחזיר לך כסף, אכלתי אותה בקטע הזה. חוץ מזה הכל לפי המפרט וזה, בתיאום איתי, בתיאום איתו..." (ההדגשות שלי ר.א).

ובהמשך כשנשאל ע"י המזמין איך הוא יודע שיעבוד תחת גל – השיב הקבלן מפורשות "...ככה אני מבצע את העבודה..." הוא הסביר בהמשך כי הוא רוצה להיפגש עם גל ולדבר עימו כדי לראות אם ניתן לשנות כמה דברים וניכרת נכונותו שלא להשתהות ולהיפגש עם גל כדי להתחיל לבצע מיד עם נחיתתו בארץ:

"ד. תקשיב, אם צריך ביום ראשון אני אסע לשבת עם גל. אוקי? אני בפסח אצל המשפוחה של האישה בנופית שזה באלונים, אם צריך אני אניע ואגיע לחד נס או אפגש עם גל.

ע. יום ראשון אתה מדבר על 28?

ד. כן. מהבוקר אני בעניינים.

ע. אז לקבוע איתו?

ד. דבר איתו אין לי בעיה".

זאת ועוד, עיון ביתר התמלולים שצורפו ואשר מתייחסים לשיחות מאוחרות יותר מעלה כי המזמין מעלה טענות כנגד נסיעת הקבלן לחו"ל, אי התחלת ביצוע הביסוסים, הנחת העץ בשטח ללא ביצוע רצפה ויסודות, אי הארכת תוקף הערבות אי מתן שיק חלופי, אולם, לא מעלה כל טענה כאילו הקבלן מסרב לבצע את הביסוסים לפי תוכנית גל.

לפיכך לא הוכחה גם הפרת החייבות זו. בעניין זה אוסיף, כי טענות הנתבע בסיכומיו כאילו עבודות הבניה שבוצעו על ידי התובע לא היו מקצועיות, התייחסו לחוות דעת המומחה לעניין הסקיצה שערך הנתבע. אולם, כאמור, משקבעתי, כי התובע לא עמד על ביצוע העבודות על פי סקיצה זו ולא התנגד לקבל את התוכנית של גל, לא מצאתי פגם מקצועי בעבודות שהתובע ביצע בפועל, בטרם ביטל הנתבע את ההסכם עימו.

10. אי המצאת ערבות מתאימה ואי הסכמה להארכתה - המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למועד החזרת הערבויות ונוגעת אף בעקיפין לשלבי הביצוע. לטענת המזמין, הערבות הייתה אמורה להיות מוחזרת לקבלן רק בסיום שלב ד' – סיום שלד + osb ולכן הפר הקבלן את ההסכם בעת שנתן ערבות ל- 30 יום בלבד בטרם בוצעו העבודות עד לשלב זה. הקבלן טען מאידך, כי עפ"י האמור בהסכם, הערבות נועדה להבטיח את אספקת העץ לשטח המזמין ולכן, עם הבאת העץ היה על המזמין ממילא להשיבה.

מחלוקת זו נוגעת גם לשלבי הביצוע, שכן בעוד המזמין טען כי הבאת העץ לשטח הייתה צריכה להיעשות רק לאחר ביצוע שלב הביסוסים, יציקת רצפה ורק אז "להלביש" את הקירות, טען הקבלן, כי הביסוס ויתר השלבים אמורים להתבצע רק לאחר הבאת העץ לשטח.

גם בעניין זה סבורתני שיש לקבל את עמדת הקבלן. בין אם אתייחס לתיקון 25 לחוק החוזים, על פיו אומד הדעת של הצדדים, ככל שהוא משתמע במפורש מלשון החוזה, יש לפרשו בהתאם ללשון החוזה ובין אם אתייחס להלכת אפרופים שקדמה לתיקון לחוק התקף כיום (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים פ"ד מט'(2) 265), על פיה אומד הדעת ייקבע עפ"י מבחן אובייקטיבי, הן עפ"י לשונו והן לפי תכליתו של ההסכם, אין ספק כי האמור בהסכם לגבי הערבות נהיר וברור ופרשנות הקבלן אף סבירה יותר ביחס לתכלית אותה ערבות:

אין חולק שבסעיף 6 הקובע את תנאי התשלום ביחס לשלבי הביצוע ואת ההתייחסות לערבות הבנקאית נעשו שינויים, שכן ניתן לראות כי סעיף זה (עמ' 3 סיפא עד עמ' 4 סעיף 6.2.1) נכתב בגופן שונה מזה בו ערוך יתר ההסכם. יחד עם זאת אין המדובר בשינוי שנעשה במחטף ע"י אשת הקבלן ושלא בהסכמת המזמין:

ראשית אציין כבר, בהצעת המחיר שנערכה יומיים קודם לחתימת ההסכם ושעליה חתומים הצדדים (הצעת מחיר מיום 2.3.10) נקבעו אותם תנאי תשלום (למעט התוספת בסעיף 1,2 בהם צוין – "למול ערבות בנקאית" ובסעיף 4 – המציין "החזרת הערבות הבנקאית" והמופיע רק בהסכם), כשמיד בהמשך נכתב: "ערבות בנקאית תינתן עפ"י בקשת הלקוח לכיסוי שני התשלומים הראשונים ע"ס 150,000 ₪ לתקופה מוגבלת עד תחילת העבודות והגעת החומרים לשטח הלקוח, אז יוחזר שטר הערבות לקבלן".

באופן דומה נרשם בהסכם שנערך יומיים לאחר מכן בהמשך סעיף תנאי התשלום:

"עד למועד הנחת העץ החתוך והצבוע בשטח המגרש של המזמין תישאר הערבות במשמרת בידי המזמין ומרגע הנחת העץ המעובד בשטח המזמין ימסור המזמין בחזרה את הערבות המקורית לידיו של הקבלן כתנאי להמשך בניית הצימרים.

העץ יונח תוך שלושים יום מחתימת ההסכם עם איחוד של עד 15 יום למקרה כוח עליו. הערבות הבנקאית לא תפרע על ידי המזמין אלא אם בוצעה הפרה יסודית של ההסכם על ידי הקבלן והקבלן לא סיפק את החומר לשטח הלקוח וזאת עד 15 יום מיום שהקבלן קיבל הודעה כתובה מצד המזמין על ההפרה הנטענת. אין בסעיף זה לפגוע בלוחות הזמנים אשר נקבעו".

טענת הנתבע כאילו בטיוטת ההסכם לא הופיעה הוראה דומה אינה רלוונטית, שעה שבהסכם שנחתם והוא זה אשר משקף את הסכמת הצדדים הסופית, הופיע הסעיף כפי שאף הופיע כאמור גם הצעת המחיר. לפיכך לא ניתן לקבל את הטענה כי הוסף "במחטף" בהסכם. הנה כי כן לא ניתן לקבל את הגרסה שהסעיף הוסף לראשונה על ידי אשת הקבלן במחטף ובמזיד, שהרי הופיע כבר בהצעת המחיר עליה חתם המזמין עוד קודם לכן ושגם בה הוסכם כי הערבות ניתנת לכיסוי 2 התשלומים הראשונים ועד הגעת החומרים לשטח.

סביר יותר כי המזמין, או אשתו, אשר אין חולק כי סייעה בהקלדת ההסכם (ראה עמ' 56 שורה 21-22 וכן ראה בפרוטוקול מיום 2.6.11 בעמ' 13 שורות 3-4 בעדות הנתבע לגבי מעורבות אשתו- "היא ישבה ועזרה להקליד, רוב הזמן היא ישבה ועשתה את רוב הסעיפים"), הם שהוסיפו בצד סעיף 4 לתנאי התשלום, את המשפט אשר לא הופיע בהצעת המחיר ואשר נוגד את הסעיפים המפורשים שהופיעו עוד קודם לכן כמפורט לעיל, כאילו החזרת הערבות הינה רק בשלב 4 של סיום שלב השלד + osb.

הנתבע טען בסכומיו כי התובע לא העיד את אשתו. אלא שגם הנתבע (אשר הוא זה המבקש לבטל סעיף מפורש המופיע בהסכם ובהצעת המחיר ואף תואם את הערבות שהומצאה), לא מצא לנכון להעיד את אשתו אשר כאמור, היא זו שהדפיסה את ההסכם ויכולה הייתה לתמוך בטענות הנתבע בעניין.

אין חולק שהצדדים חתמו על ההסכם לאחר שהודפס כשהוא כולל את הסעיפים המפורטים, ובעניין זה ההלכה ברורה:

"אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את ההסכם ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, חזקה עליו אשר חתם לאור הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 325/88 טוויל נ. בית מנוחה לזקנים בני-רון פד"י מד'(1) 341). במקרה זה אף אין להחיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח, שכן שוכנעתי כי הצדדים ניסחו יחדיו את השינויים שנערכו בהסכם.

יצוין כי במסגרת אותם שינויים בסעיף 6 אף הוכנס, לבקשת המזמין, הסעיף המחייב את נוכחות הקבלן בשטח לפחות 80% מזמן העבודה. המזמין הפנה לשינוי זה כמשקף את הסכמות הצדדים, אולם מנסה להתכחש ליתר התוספות בסעיף, כאילו נעשו שלא בהסכמתו. כאמור משהדברים נרשמו במפורש ומשהם אף תואמים את אשר נרשם בהצעת המחיר, על פיה הערבות נועדה לתקופה מוגבלת להבטחת הסך של 150,000 ₪ המשולם לפני הגעת החומרים לשטח, לא ניתן לקבל פרשנות כאילו הערבות נועדה להבטיח שלבים מאוחרים יותר.

עוד נאמר בהסכם כאמור, כי העץ יונח בשטח תוך 30 יום מחתימת ההסכם עם זכות איחור של עד 15 יום למקרה כוח עליון. ביום 2.6.11 נחקר הנתבע לגבי סעיף הערבות ואישר מפורשות כי הערבות הייתה צריכה להיות מוחזרת ברגע שמקבל את העץ:

ש. "....כתוב באופן מפורש כי ברגע הנחת העץ תימסר הערבות הבנקאית, התנאי היה שברגע שמביאים את העץ, אתה מקבל את העץ ואתה מוסר לו את הערבות בחזרה, זה נכון.

והשיב: ת. כן" (עמ' 12 שורות 22-24).

זאת ועוד, אין חולק כי בפועל הסכים המזמין לקבל את הערבות הבנקאית שתקפה נרשם בה במפורש עד 4.4.10 , דהיינו ל- 30 יום בלבד. בנוסף גם בערבות נרשם במפורש ל: "אבטחת אספקת חומר עץ לבניית צימרים לשטח הלקוח". הנתבע קיבל ערבות זו, למרות הניסוח הברור הנוגד את גרסתו. צודק התובע בסעיף 8 לסיכומיו, כי נוסח זה של הערבות אותה הסכים הנתבע לקבל, לא הזכיר כל קשר לשלבים נוספים, או לתכנית הביסוסים.

בתצהירו, סעיפים 77-78, טען המזמין כי הסכים לקבל את הערבות, שכן אשת הקבלן התחייבה כי "אם יהיה צורך יאריך התובע את הערבות מאחר שהיא לא רצתה לשלם את העמלה לבנק ליותר מחודש". אולם, משלטענת המזמין, הערבות הייתה אמורה להיות בתוקף עד לסיום שלב 4 הכולל גם ביסוסים ושלד + osb וכשהיה ברור למזמין שהקבלן עומד לטוס לחו"ל, הרי היה ברור כי שלבים אלו לא יסתיימו תוך 30 יום.

לפיכך, אלמלא היה ברור גם למזמין בעת שנמסרה הערבות כי נועדה להבטיח את התשלומים ע"ס 150,000 ₪ בלבד ועד להבאת העץ למקום, לא היה מקבל את הסבר אשת הקבלן כי "רק אם יהיה צורך", תוארך הערבות. כאמור לפי גרסת המזמין, אילו הייתה נכונה, לא יכול להיות היה שלא יהיה צורך להארכה כי אין אפשרות ש- 4 השלבים היו מסתיימים בחודש. בכל זאת כאמור, הסכים המזמין לקבל את הערבות ויש גם בכך להביא להעדפת גרסת הקבלן.

גם טענת המזמין כי הקבלן הסכים יום קודם לפגישה שנערכה להאריך את הערבות אולם בבוקר יום למחרת חזר בו– לא הוכחה. מן התמליל שצירף הנתבע להוכחת טענה זו לא ניתן להסיק כי התובע הסכים להאריך את הערבות, אדרבה, מן הציטוט שעליו הסתמך הנתבע בסעיף 89 לתצהירו עולה כי התובע עמד על כך שאינו "פותר שום דבר בטלפון".

"ע. יופי אז עכשיו אני שואל שאלה, שאני מדבר איתך בערב לפני אומר אני רוצה שתאריך לי את הערבות לעוד חודש עד שתסיים את הביסוסים ותעמיד את הקירות אותה אומר לי כן בסדר. בבוקר אתה אומר לי לא בסדר. איך אני יכול לגשר על הפער בין הבסדר ועוד להרגיש סבב. אתה יכול לענות לי על זה.

ד. מראש השיחה, כמו שאמרתי לך אתמול וגם היום ואני אגיד לך את זה כל הזמן, לא פותרים שום דבר בטלפון ולא סוגרים שום דבר בטלפון בעיקר לא על דברים כאלה לא על כספים ולא על שום דבר כי אין אין אי אפשר להגיע לפתרונות וזה. לא יודע...".

גם ענת, אשתו של הקבלן שהצטרפה לשיחה ושלטענת המזמין אף הודתה שהערבות תוארך, לא זו בלבד שלא תמכה בטענה זו, אלא שהיא אף שללה את הדברים ואמרה שהערבות ניתנה להבטחת הגעת העץ לאתר: "לא יודעת איפה קראת את זה אבל בשלושה מקומות שנים, כתוב שהערבות ניתנה מול זה שהחומר צריך להגיע איך לשטח עד ה- 4.4 לחודש". ענת שבה על הדברים בשנית: "אנחנו לא זזים מהחוזה מילימטר. ערבות ניתנה למול אספקת החומר". וכן: "כתוב שהערבות ניתנה עד אספקת החומר לשטח". עוד ראו: "את הערבות אתה צריך להחזיר לי מהרגע שמונח החומר בשטח". ענת עמדה על הבעייתיות שבהסכם, עם זאת, נותרה איתנה בעמדתה שאין בשלוש המילים שהוספו בשלב ד' כדי לשנות את עיקרי ההסכם והשבת הערבות עם הנחת העץ: "צריך להיות טיפש שבשביל השלוש מילים בסעיף 4 הוא מבטל 3 מקומות שונים שאומרים שהערבות נתנה למול הבאת החומר לשטח".

בנוסף, גם בשיחה זו הודה המזמין כי הערבות הבנקאית ניתנה משום שהקבלן: "עושה את זה אצלך בסדנה". הווה אומר, המזמין חשש שמא יקרה משהו לעץ ולכן קיבל ערבות בנקאית להבטחת רכישת העץ והגעתו לשטח. חיזוק לכך ניתן למצוא מיד לאחר מכן: "אחרי כל עוד הקירות נמצאים בסדנא, אני הפסדתי 150 אלף שקל, נכון? (ראה גם בנספח יב' תמלול ההקלטה).

בהמשך שיחה זו מנסה הנתבע "לסחוט" הודאה מטעם התובע וליצור את הרושם שהתובע הסכים שהערבות תוחזר רק לאחר הנחת הקירות על הרצפות, אולם תשובתו של התובע הייתה ברורה: "ברגע שאני מוריד את החומר אצלך אתה צריך לבטל את זה. להחזיר".

הנתבע טען כי לא סביר שמטרת הערבות היא רק להבטיח את שלב אספקת העץ מכיוון שעלות העץ קטנה מ- 100,000 ₪. גם עם טענה זו אין בידי להסכים. באותו אופן ועפ"י אותו היגיון, הרי אין גם לקבל את טענתו כי הערבות נועדה להבטיח את שלב ד', שכן עם תום שלב זה שומה היה על הנתבע לשלם, נוסף על ה- 150,000 ₪ ששולמו, 160,000 ₪ נוספים עד סיום השלד. מכאן, שלא סביר, באותו אופן, שהערבות ע"ס 150,000 ₪ נועדה להבטיח סך של 310,000 ₪ לא כולל מע"מ.

זאת ועוד, התובע הצליח להראות כי עלות העץ עלתה לו מעל 100,000 ₪: לכתב ההגנה בתביעה שכנגד צורפו חשבונית מספר 20553 מיום 7.3.10 ע"ס 70,032 ₪ בגין רכישת אורן מוקצע, לטות וציפוי רחב, וכן חשבונית מס' 20554 ע"ס 26,265 ₪ בגין רכישת לוחות עץ ואורן מוקצע מיום 8.3.10, סך הכל הוצאה חשבונית ע"ס 100,664 ₪ (קבלה מס' 80260) בעבור רכישת מעכבי בערה שילם התובע סך של 4,547 ₪ (חשבונית מס' 100392 מאת ביוטק), וכן בעבור רכישת יריעות בידוד שולם סך של 1,865 ₪ (תעודת משלוח 31652). תשלומים נוספים לשטרן את כהן עצים בע"מ: 3,758 ₪ (תעודת משלוח 31437), 130 ₪ (תעודת משלוח 31192), 277 ₪ (תעודת משלוח 311+1). כן שולמו כספים ל"חי פרזול עץ" 725 ₪ (תעודת משלוח 14076), 130 ₪ (תעודת משלוח) 14279) וכן מרבית תעודת משלוח 14130 ע"ס 5,588).

לאור העובדה כי עלות העץ הייתה מעל ל- 100,000 ₪ ולאור האמור במפורש בהצעת המחיר ובהסכם, יש להעדיף את הגרסה שהערבות נועדה להבטיח את כספי המקדמה ששילם הנתבע בסך 150,000 ₪, שעניינם בעיקר היה תשלום לספקים לחומרי הגלם. מסקנה זאת אף מתחזקת לנוכח העובדה שהקבלן התעתד לטוס לחו"ל והמזמין רצה להבטיח את כספו עד להבאת החומר לשטח הבניה.

11. גם לגרסה כאילו קודם היה על הקבלן לבצע ביסוסים ותשתיות בשטח ורק לאחר מכן להביא את העץ, לא מצאתי עיגון בהסכם, או בהצעת המחיר. עפ"י תנאי התשלום המופיעים הן בהצעת המחיר והן בהסכם, שלב ראשון לאחר חתימת ההסכם הינו הגעת החומר לשטח/לסדנא – אז משולמים 100,000 ₪ נוסף על המקדמה בסך 50,000 ₪ ששולמה ולאחר מכן שלב 3 – תחילת הביסוסים ותשתיות בשטח, שלב 4 – סיום שלד + osb, שלב 5 – סיום ציפוי חוץ, שלב 6 – סיום חיפוי גגות וריעוף ולאחר מכן שלבי העבודה בפנים המבנים. גם ההוראה כי: "עד למועד הנחת העץ החתוך והצבוע בשטח המגרש של המזמין, תישאר הערבות במשמורת בידי המזמין..." וכן כי: "העץ יונח תוך 30 יום מחתימת ההסכם", מצביעה על כך שהעץ כשהוא צבוע ומעובד היה צריך להיות מובא לשטח המגרש של המזמין" תוך 30 יום.

אכן בשלב 2, בניגוד לסעיף בהמשך, נרשם "הגעת חומר לשטח/לסדנא" ואולם כאמור, קיימת חלופה בסעיף עצמו להבאת העץ לשטח עצמו, וכך אף נאמר בהמשך הסעיף "עד למועד הנחת העץ החתוך והצבוע בשטח המגרש של המזמין".

אם לא די באמור, הרי בסעיף 5.6 להסכם נקבע:

"ידוע למזמין כי לקבלן הזכות לגרום לכך כי הפרויקט ייבנה ויבוצע בבת אחת, או בשלבים לפי שיקול דעתו הבלעדי של הקבלן אך בכפוף לכך כי הפרויקט יבוצע וייבנה ע"י הקבלן לפי התוכנית, המפרט ולוח הזמנים".

המזמין לא הוכיח שסוכם כי הביסוסים יבוצעו במקביל לעיבוד העץ, בעניין זה כאמור לקבלן ניתן שיקול דעת בלעדי. גם ניסיונו של המזמין להתלות על הקלטות של שיחות שנערכו בין השניים איננה יכולה לסייע בידו. כך למשל, נספח יב', עמ' 2 להקלטה מס' 2 בתחתית העמוד השיב התובע כי הוא אינו חתום על תאריך ספציפי שבו עליו להתחיל את שלב הביסוסים: "גם אם יקרה כשאני אגיע וזה יקרה עוד חודש. אותך זה לא צריך לענין, אני לא חתום על להתחיל בוסיסים (צ"ל- ביסוסים) בתאריך מסוים. אני צריך לעמוד בתאריך יעד שהוגדר בחוזה, אם אני חורג ממנו אני צריך להחזיר לך כסף, אכלתי אותה בקטע הזה".

בהקלטה מס' 145 ציין המזמין באוזני הקבלן כי העביר לאחרון 150 אלף ₪, זאת, עוד בטרם החל שלב הביסוסים, שזוהי הנקודה שבה אמור הנתבע להשיב את הערבות הבנקאית. במענה השיב הקבלן כך: "אני לא יודע איפה זה מציין (צ"ל מצוין) אבל זה לא מצוין.

ע. תפתח את החוזה.

ד. אני לא מבין בחוזים.

ע. אז עזוב בוא לא דבר על חוזים.

ד. נכון. "

גם לעניין הטענה לחוסר מקצועיות בעבודה באופן עליו סוכם, הרי שאני מוצאת לקבל את טענת התובע (ראה סעיף 11 לסיכומיו), כי על פי עדות המומחה, לא הייתה קיימת מניעה לפעול בשלבים שסוכמו:

המומחה נשאל בחקירתו האם מבחינה מקצועית ניתן לעבד את העץ ולהכין את הקירות והעץ חתוך להרכבה לפני שלב הביסוס בשטח והשיב: "אפשר להביא חומרים, לרבות עצים ואלמנטים שונים לפני ביצוע הביסוס. שוב, זה מאוד ערטילאי, כי אם יש מקום אז אפשר להביא, אם קיימת בעיה של אחסון ובעיית מיקום בשטח, יווצר מצב של זמן לביצוע היסודות, יצטרכו להחזיר שוב את החומרים וקיים חשש כי הם יפגעו, זה מאוד תלוי באתר. אפשר להביא חומרים לחוד, ואפשר לבצע עבודה במקביל, אחר כך או לפני כן (עמ' 28 שורות 7-3) (ההדגשה שלי ר.א).

הנה כי כן, השאלה האם מבחינה מקצועית נכון להביא את העצים לשטח ורק אז לבצע את המשך הלשבים, הינה שאלה התלויה במצב השטח. המומחה לא שלל את האפשרות שעיבוד העץ יבוצע במקום. אומנם המומחה אישר כי הקרקע במקום היא בעייתית ובחורף המקום עלול להפוך "לעיסת בוץ", אלא שהעונה שבה אמור היה להתבצע הפרויקט היתה אביב-קיץ 2010 ולא בחורף.

המומחה אף אישר כי הקבלן יכול היה לעמוד בלוח הזמנים גם לפי סדר העבודה של הכנת העץ ורק אח"כ הכנת תשתיות: "אם הקירות מוכנים בבית המלאכה ויש צורך רק לצקת רצפה ויסודות ולהרכיב אותם, ניתן לעמוד בלוח הזמנים שהוא אכן צפוף מאוד" (עמ' 29 שורות 15-17).

בהמשך הבהיר המומחה כי האפשרות לסיים את העבודה במצב כזה הינה בעבודה אינטנסיבית, יום ולילה עם כמה צוותי עובדים – "יותר קרוב ל- 20 ... כולם שיעבדו יותר מ- 8 שעות ביום" (עמ' 33 שורות 21-23).וראה בעניין גם בסעיף 12 להלן.

לאור כל האמור, לא מצאתי כי הטענות להפרה, כאמור במכתב בא כוחו של הנתבע מיום 31.3.10, הוכחו.

12. ההלכה הינה כי משנימק נפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו המנומקת, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה (ע"א 262/86 וולטר רוט נ. Deak and co.inc פד"י מ"ה(2) 353.

הנה כי כן, הטעמים לביטול ההסכם עפ"י מכתב הנתבע מיום 1.4.10 לא התקיימו ולא מצאתי הפרת חוזה, תרמית, או הטעיה, או התנהגות בחוסר תום לב עד אותו מועד (אם כי כפי שצוין, עיון במסמכים שבפניי, מצביע אכן על הלחץ והחשש, בו היה נתון הנתבע).

בעניין זה אוסיף כי טענת הנתבע בסיכומיו כאילו היה זכאי לבטל את ההסכם מחמת הפרתו הצפויה בגין איחור בהשלמת העבודה, וזאת על פי סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970, לא רק שלא הוכחה אלא ובעיקר כאמור, לא היא הייתה הסיבה לביטול ההסכם והיא כלל לא אוזכרה במכתב הנתבע כמפורט לעיל.

למעלה מן הצורך ולמרות שהטענה הועלתה בדיעבד ולא היא הייתה סיבת ביטול ההסכם, אציין כי המומחה קבע מפורשות בע"מ 28 לחוות דעתו, כי לוח הזמנים עליו התחייב הקבלן- כ- 3 חודשים וחצי, הינו ראלי בהתחשב בצורת הבניה וכי "דין עשרה פועלים פשוטים ו/או פועלים בלתי מקצועיים אינו כדין 2 עובדים מקצועיים בתחום הבניה בעץ". המומחה אף התייחס מפורשות ללוחות הזמנים ביחס לביצוע הביסוסים וקבע כי הינו לוח זמנים ראלי. גם בחקירתו כשנשאל המומחה לגבי סיום העבודה בזמן, בהתחשב במועד הבאת העץ לשטח, השיב כאמור, כי בעבודה מאומצת ואינטנסיבית ניתן היה להשלים את הבניה במועד. לא ניתן לקבוע לפיכך, כי בנסיבות אלו, ההפרה הייתה צפויה. וראה עדותו של התובע: "תכננתי את זה כדי שזה לא יחרוג מהזמנים. עובדים האלו ועוד עובדים אחרים ונעמוד בזמנים... היו עובדים עם ניסיון בענף עץ שיכולנו לגייס אותם" (עמ' 47 שורות 26-29).

13. יחד עם זאת, אכן התנהלות הקבלן בעת הבאת העץ ביום 1.4.10 לא הייתה כמוסכם וזאת כמפורט:

עפ"י סעיף 6 להסכם (לאחר פירוט 10 תנאי התשלום) נקבע: "עד למועד הנחת העץ החתוך והצבוע בשטח המגרש של המזמין, תישאר הערבות במשמרת בידי המזמין...".

גם אם לא ניתן לקבוע עפ"י התמונות שהוצגו, כי העץ לא היה חתוך, או עם פתחים כנדרש, הרי הקבלן עצמו הודה כי העץ לא היה צבוע וזאת למרות שהודה כי אכן, כאמור בהסכם סוכם שהעץ יגיע לשטח כשהוא צבוע:

"ש. למה פה הסכמתם שהעץ יגיע לשטח צבוע, זה היה רעיון שלך?

ת. הייתה תכנית לצבוע את זה בעמידה.

ש. הרעיון שזה יצבע מראש בסדנא היה שלך?

ת. אני מניח שזה היה של שנינו כדי למזער את הנזק, זה חיובי לשני הצדדים" (עמ' 39 שורות 21-24).

הקבלן אישר כי העץ הגיע לא צבוע:

"ש. קודם תאשר לי שהחומר הגיע לשטח ב- 1.4 רק עם מעכב בעירה בלי צבע בסיס.

ת. לא הגיעו עצים צבועים. גם בתשאול של המהנדס שיש לו המיון ניסיון בבניה, אך בעץ פחות, יש אלמנטים שלא צריך לצבוע אותם מבעוד מועד, כמו המעטפת החיצונית, דבר היחיד אולי שהיה צריך להיצבע בסדנה ולא נצבע הוא האגדים והקורות של הגג והציפויים על הגג. כל הפרויקט שהתחיל בסדנה יכול להתממש בשטח באותה מידה, מפאת הנוחיות זה נעשה שם בניסיון למזער את הזמנים, זה לא גוזל זמן, מבצעים את זה בשטח" (עמ' 39 שורות 14-20).

הסבריו של הקבלן כאילו יש אלמנטים שלא צריך לצבוע, אינם רלוונטיים, שעה שהוסכם מפורשות כאמור, שהעץ יגיע חתוך וצבוע. וכן ראה גם בחקירתו ביום 2.6.11:

"ש. זה נכון שהחומר לא היה צבוע בצבע שהצימרים היו אמורים להיות.

ת. צבע שנבחר היה צבע של הציפויים והוא טרם נצבע" (עמ' 6 שורות 27-28).

אדגיש כי למרות שלטענת הקבלן, את ביצוע הצביעה מבצעים בשטח, הרי כאמור הודה שהצדדים הסכימו כי במקרה זה, הצבע יבוצע קודם "כדי למזער את הזמן", ואכן בחקירתו ביום 2.6.11 הבהיר הקבלן כי הזמן לצבוע את כל היחידות נמשך כשבועיים (עמ' 7 שורות 23-24). יצוין כי מחקירת המומחה עלה כי הותרת העץ בשטח בזמן ביצוע היסודות- שיכול להמשיך בין שבועיים ל- 4 שבועות- (עמ' 28 סעיף 6 לחוות הדעת וכן עדותו בעמ' 33 שורות 13-16), הינה בטוחה לעץ, כשהוא צבוע "אם העץ מוגן צבוע, אין בעיה".

הנה כי כן, אף שגרסת המזמין כאילו העץ לא היה מוכן, לא היו בו פתחים או אלמנטים להרכבת קיר לא הוכחה ואף המומחה אישר כי בעץ היו אלמנטים שמוכנים לבניה (עמ' 29 שורות 19-20), הרי לעניין הצבע אין חולק שהקבלן לא עמד במוסכם.

14. יחד עם זאת, סבורתני כי הפרה זו לא הייתה הפרה יסודית ועל המזמין היה ליתן לקבלן ארכה לתקנה, אלא שהתובע בחר לשוב ולהצהיר כי ההסכם מבוטל ובכך הפר המזמין את ההסכם:

על פי סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 (להלן: "החוק") קובע:

"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית.

(ב) הייתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול".

ככל שאין המדובר בהפרה יסודית, המחוקק מצא לנכון להורות כי תינתן למפר הזדמנות לתקן את ההפרה ולקיים את התחייבותו על פי החוזה. רק אם לא קוים החוזה תוך זמן סביר לאחר הארכה, יהיה זכאי הנפגע לשלוח הודעת ביטול וגם זאת כפוף לשיקולי צדק. השאלה האם ההפרה יסודית, או לא, תלויה בתשובה לשאלה האם מתקשר סביר לא היה מתקשר בהסכם ככל שהיה רואה מראש את ההפרה ותוצאותיה. התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. סבורתני כי במקרה דנן, לאור הוראות המפקח כי השטח לא מתאים להנחת העץ וכי הוא יכול להינזק, לא הפר המזמין את ההסכם בכך שלא אפשר לקבלן להניח את העץ, אולם, גם בעובדה שהעץ לא היה צבוע, לא הייתה משום הפרה יסודית. שוכנעתי כאמור כי מלבד העדר הצבע, העץ היה מוכן ומעובד (לא הוכח כי לא היו בו פתחים) ולכן אינני סבורה כי מזמין סביר אשר היה יודע שצביעת העץ תתעכב לא היה מתקשר בהסכם. מלבד זאת, אציין כי הצדדים קבעו בהסכם סנקציות לאיחור בהשלמת הבניה: כך בסעיף 6 נקבע תשלום לפי היקף האיחור, ובסעיף 9.6, 9.7 אפשרות למזמין ליתן הוראות, כולל תוספת עובדים וציוד כדי להבטיח את השלמת הפרויקט בזמן. לפיכך, גם אם העץ לא היה צבוע תוך 30 יום, לא היה בכך הפרה יסודית ועל המזמין היה ליתן לקבלן ארכה לביצוע ההסכם וצביעת העץ, תוך שברשותו עומדים האמצעים הקבועים כאמור בסעיפים 9.6,9.7 להסכם: לדרוש הגדלת מס' העובדים ו/או אמצעים אחרים על מנת להחיש את ביצוע העבודה.

עיון בתמלול סרט הוידאו שצרף המזמין (ראה החלטה מיום 8.9.13 אשר אישרה הגשתו כראיה נוספת), מעלה כי לא רק שהמזמין לא נתן ארכה לקבלן לתקן את ההפרה ולבצע את צביעת העץ ואף להכין את השטח ולהביא את העץ בהמשך, אלא שהמזמין לא רק שמנע בפועל את כניסת התובע והבאת העץ לשטח, אלא אף שב והצהיר כי ההסכם כבר לא קיים והוא מבוטל ודרש כריתת הסכם חדש: ענב: "... להתיישב ולהגיע ככה: אוקי מהתחלה לא קרה כלום, בוטל החוזה, בוטל הכל. מהתחלה אנחנו יושבים זה התסריט. מוצאים חוזה כמו שצריך, מוציאים נהלי עבודה כמו שצריך ולא מדברים יותר עד סוף הפרויקט..."

ובהמשך:

ענב: "אין פרויקט נוכחי: קיבלת מכתב, אין. התפרק. אז תקרא את המכתב, תלך לעו"ד אחר, אין לך פרויקט יותר, אנחנו לא חתומים, הפרת אותו הפרה יסודית...".

וכן ענב: "... אני שלחתי לך מכתב התרה מהחוזה הזה. החוזה הזה חרא...".

כאמור, בעת שליחת המכתב לא הפר עדיין הקבלן את ההסכם כלל וההפרה בהמשך בעת התנהלות שיחה זו לא הייתה יסודית. המזמין חזר שוב ושוב בשיחה זו על דרישתו לחתום על הסכם חדש, אלא שבאותה עת עדיין לא היה הנתבע זכאי לבטל את ההסכם. רק אם הייתה ניתנת ארכה לקבלן והוא לא היה עומד בה, אז היה צריך המזמין להוציא מכתב ביטול נוסף וחדש המתייחס לאותה הפרה ולהודיע על ביטול ההסכם.

כפי שכבר צוין לעיל ניכר מהתנהלות הדברים, כי המזמין נכנס ללחצים וסבר כי התנהלות הקבלן אינה תקינה וכי חשש "להסתבך" כלכלית בפרויקט זה. יחד עם זאת, אין להכשיר הפרת הסכם משיקולים ולחצים סובייקטיביים של צד ואין לקבוע כי בשל שיקולים אישיים כאלה, הפרה שאינה יסודית, תהפוך להפרה יסודית המצדיקה ביטול ההסכם.

לאור האמור, לא הייתה הצדקה שהמזמין יסתלק מההסכם לאלתר ובאופן חד צדדי ובבטלו את ההסכם הפר אותו ועליו לשלם לקבלן פיצויים כאמור בדין.

15. נזקי הקבלן – עפ"י סעיף 28 לתצהירו טען הקבלן לנזקים בגין הפסד רווח ומניעת רווח מהפרויקט, השכרת שטח לאחסון העץ וביטוחו, הוצאות לחוות דעת מומחה, פיצוי בגין נזק שאינו ממוני ופיצוי בגין הפרת ההסכם.

כבר בתחילה אציין, כי טוב עשה הקבלן שלא טען לנזק בגין הפסדים – הוצאות לרכישת העץ עפ"י החשבוניות שצירף לכתבי טענותיו. בהתאם להסכמת הצדדים, הועבר העץ לבעלות הקבלן, ומתוך הסך של 150,000 ₪ ששילם המזמין עד אותו מועד, הושבו למזמין סך של 104,000 ₪. משהקבלן קיבל את העץ לבעלותו, אינו זכאי לתבוע הפסדים בגין עלותו. המדובר בקבלן אשר עוסק בעבודות עץ ואין כל ראיה כי לא יכול היה להשתמש בעץ המעובד לעבודות אחרות, או לחילופין, למכור אותו. בעניין זה יש להזכיר את חובת הקטנת הנזק החלה על הנפגע ובהתאם לסעיף 14(א) לחוק: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10,12,13 בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין".

הקבלן הודה בחקירתו כי בסופו של דבר נותר אצלו פחות מ- 10% מהחומר (עמ' 48 שורות 14-15). כשנשאל הקבלן האם השתמש או מכר את יתרת העץ, אישר זאת והוסיף: "כן, או שהלך לפח" (עמ' 48 שורות 16-17).

הקבלן אישר כי היה ניסיון של אחד בשם זיו אלון לרכוש ממנו את העץ ואישר כי מאוחר יותר כלל לא ניסה למכור את העץ (עמ' 48 שורות 28-29).

לאור האמור, מאחר שהעץ עבר לבעלותו והוא מכר, או השתמש בו, או לכל הפחות, יכול היה למכור את העץ, אבל העדיף שלא לעשות כן (גם אם היה מוכר בהפסד, יכול היה הקבלן להקטין את נזקיו ולהוכיח בכמה הפסד מכר את העץ),יש בכך להעיד שהתובע העדיף להשתמש בעץ לעבודות אחרות או שלא פעל להקטנת נזקיו. לאור האמור לא זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות שהוציא לרכישת העץ, שחזר לבעלותו, כאמור.

16. טענת התובע לנזקים בגין ביטוח העץ למשך תקופה של שנה וחצי- ראשית לא ברור כיצד מחושב הביטוח עבור עסק התובע והוא לא הציג כל נתון בעניין. שנית, ובעיקר לא צורפה כל ראיה, כגון אישור מחברת הביטוח ביחס להגדלת הביטוח ועלותו, או חשבונית, או קבלה, המתייחסים לתוספת תשלום לביטוח עבור כמות עץ נוספת. בהעדר ראיות, לא זכאי התובע לפיצוי בגין הנזק הנטען.

17. לעניין הנזק בגין השכרת שטח לאחסון העץ – הקבלן צירף חשבוניות מס המעידות על תשלום "שכ"ד שטח נוסף" בקיבוץ עמיר מ- 3/10 ועד 4/11 בסף 500 ₪ (431 ₪ לפני מע"מ).

ביחס לראש נזק זה יש להתייחס לתשלום עבור שכ"ד לשטח נוסף רק מ- 4/10, שהרי עד 1.4-מועד הבאת העץ לשטח הנתבע, ממילא היה צריך התובע לאחסן את העץ. לפיכך, המדובר רק בתקופה 4/10-4/11 לגביה צורפו חשבוניות מס המעידות על תשלום סכום "נוסף" לאחסון העץ, סך הכל 6,500=500X13 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכום של 6,900 ₪.

בעניין זה אוסיף, כי הצדדים הגיעו להסכם על פיו העץ יוותר בבעלות התובע, רק ביום 15.6.11. לכן ברי כי קודם למועד זה לא היה יכול התובע להשתמש בעץ, או למכרו מחדש, והוא זכאי לפיצוי בגין התקופה אשר קדמה להסכמה זו ואשר בה נאלץ לאחסן את העץ ללא שיכול היה לעשות בו שימוש.

18. הטענה להפסד רווח ומניעת רווח מהפרויקט – בסעיף 26 טען הקבלן כי כתוצאה מעצירת הפרויקט נאלץ לשבת בחיבוק ידיים, תוך שהוא מפסיד הצעות עבודה רבות וכן כי בין לבין התייקרו מחירי הברזל והאלומיניום. טענות אלו הועלו על דרך הסתם, ללא כל ראיה להוכחת ההצעות הנוספות, עצם קיומן של הצעות אלו או שוויין. גם ההתייקרות הנטענת לא הוכחה בבדל של ראיה. גם החישוב המופיע בסעיף 28.1 לעניין הפסד רווחים ועלות ימי עבודה, או חומר ליחידה, לא הוכחו. הקבלן אומנם צירף יומני עבודה שבהם ניתן לראות כי בין ביצוע עבודות נוספות (עבור מזמינה אחרת בשם ציפורה, עבור מזמין אחר בשם חזי מחד נס וכיוצ"ב), ביצעו עובדי הקבלן גם עבודות לצורך הפרויקט של המזמין דנן. יחד עם זאת, לא רק שלא צורפה כל ראיה (כגון תלושי שכר, דו"ח מהנהלת חשבונות וכיוצ"ב) בעניין שכר העובדים, הרי גם לא ברור כיצד ומדוע חישב הקבלן הפסד יומי בגין תשלום לעובדים, אשר הרי ביצעו באותם הימים גם עבודות לפרויקטים נוספים.

כשהקבלן נשאל כיצד קבע הפסד רווח עבודה של 550 ₪ ליום, השיב כי הדבר נובע "מעלות שכר עבודה" (עמ' 47 שורה 9), אולם, כשנדרש להסביר סכום זה השיב באופן סתמי: "מאז ומתמיד זה סכום שאנחנו עובדים לפיו". כשב"כ המזמין הקשה עליו בעניין, לא ידע להסביר כיצד חישב סכום זה (עמ' 47 שורה 17-21).

בהמשך כשנשאל הקבלן לגבי עלויות העבודה השיב כי מעבר לשכר עבודת הפועלים, המדובר גם בשכר המשרד – שכירות, עלות מזכירה, ביטוח עליון, ביטוח חברת מעבידים וכיוצ"ב. מעבר לכך שנזק בגין ביטוח כבר תבע ברכיב נזק נפרד שלא הוכח כאמור, הרי כל אחד מהנזקים הנטענים ניתן היה להוכחה, אם באמצעות אסמכתאות לשכר ששולם לעובדים וחישוב כמה מהשכר באותו חודש התייחס לעבודה על העצים שהוזמנו למזמין דנן ואם באמצעות דוח הנהלת חשבונות להוצאות אלו, או לחילופי חילופין, דוחות כספיים מהם ניתן היה ללמוד על ההפסד שנגרם לקבלן באותה שנה.

הקבלן לא הציג אסמכתאות לנזקים אלו ולפיכך, יש בכך כדי לעמוד כנגד גרסתו כי נגרמו לו אותם נזקים נטענים. בעניין זה אפנה לחזקה הראייתית בדבר הימנעות צד מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595.

ההלכה הינה כי אין די בהוכחת קיומו של נזק וכי על מנת לקבל פיצוי, על התובע להוכיח גם את גובה הנזק. טענתו של התובע בסיכומיו, כאילו המדובר ברווח קבלני "פרי נסיונו רב השנים" של התובע (ראה סעיף 28.1 לסיכומיו), אינה מהווה ראיה. לבית המשפט אין "ניסיון", או ידע בעניין וברי כי טענות סתמיות, לא די בהן ויש להוכיחן. גם הטענה כאילו אין לצפות שהתובע היה עובד בחינם, אין בה די. גם אם ברור שהתובע היה אמור להרוויח, היה רווח זה (דהיינו הכנסות בניכוי הוצאות מוכחות), צריך להיות מוכח במדויק. התובע לא צירף כל ראיה לענין עלויות עובדים והוצאות, ואין לדעת כמה מתוך התמורה שהוסכמה,היה אמור להיוותר בסופו של דבר כרווח.

ראה דברי בית המשפט בע"א 294/92 חיה דרוק נ' אליאסיאן פ"ד מ"ז(3) 23:

"כמו כן הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק".

על הנפגע להוכיח את שיעור הנזק בדייקנות. בע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה'(2)800), כב' השופט ברק וכב' השופט כהן קבעו בדעת רוב כי רק במקרים חריגים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק, קשה להוכיח בוודאות ובדייקנות את מידתו, די בכך שהנפגע יביא נתונים להערכתו של נזק על דרך האמדן. במקרה דנן, אין המדובר בנזק שיש קושי לכמתו. משהתובע לא הוכיח שיעור נזקיו הנטען, אינו זכאי לפסיקתו.

19. נותרו לפיכך הטענות לפיצוי בגין הפרת ההסכם וכן פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. לעניין פיצוי בגין עצם הפרת ההסכם – לא מצאתי בהסכם סעיף לפיצויים מוסכמים. כאמור, פיצויים עפ"י סעיף 10 לחוק הינם בגין נזק הטעון הוכחה ובעניין זה הוכיח הקבלן רק נזק בגין אחסון העץ בסך 6,900 ש"ח וכן בגין חוות דעת המומחה בסך של 3,480 ₪.

20. נזק בלתי ממוני- בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין- התובע תבע בראש נזק זה פיצוי בסך 20,000 ₪ בלבד. שוכנעתי בכך שנגרמה לתובע עגמת נפש רבה וכן לחץ וטרדה כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע (בעיקר אופן התנהלותו, כפי שעולה דווקא מהתמלילים שצרף הנתבע עצמו).לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בסכום הנטען. אכן התובע לא השכיל להוכיח את הנזקים הממוניים הנטענים, או את הרווח אותו הפסיד לטענתו. אולם, אין ספק כי משהוסכם על ביצוע העבודה והוא ועובדיו אף החלו בביצועה והנתבע בהתנהלותו לא אפשר לסיים את העבודה תוך שהוא מטיח בתובע האשמות ומילים בוטות (כעולה כאמור מהתמלילים שצורפו), זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו והנזק הבלתי ממוני הנטען. אציין כי אלמלא הגביל עצמו התובע בכתב התביעה לפיצוי בסכום של 20,000 ₪, ייתכן כי היה אף מקום לפצותו בנסיבות בסכום הגבוה מסכום זה.

לאור כל האמור עומדים נזקי התובע ע"ס 30,380 ש"ח ויש לחייב את הנתבע לפצותו בגינם.

21. יחד עם זאת בצד חובת הנתבע לפצות את התובע על נזקיו, על התובע להשיב לנתבע את הסך ששילם בגין העבודות ושטרם הושב לו בסך 46,000 ₪. משהחוזה פקע חלה חובת ההשבה ההדדית על הצדדים. מכוח הסכמת הצדדים, העץ אומנם כבר הושב לתובע ולנתבע כבר הושבו 104,000 ₪. אולם, כאמור, מאחר שהנתבע שילם סך של 150,000 ₪ עבור החוזה שבוטל, על התובע להשיב לו גם את היתרה. בעניין זה אציין כי מאחר שההסכם אינו בר אכיפה, עתר התובע לפיצויים עקב הפרתו ולביטולו. גם בהתנהלותו -בכך שלא בא שוב לאתר ולא ניסה בכוח לכפות הבאת העץ, יש כדי להצביע כי אכן ההסכם בוטל. חובת ההשבה מחייבת השבה בעין של כל מה שקיבל צד מרעהו. הגם שברור הוא שזכות הביטול היא רק בידי הנפגע הרי שלעניין ההשבה, אין רלוונטיות לאשמת צד זה או אחר להסכם. מעת שההסכם פקע, על הצדדים להשיב זה לזה את מה שקיבלו.

(ראה בספרם של ג' שלו, י. אדר דיני חוזים – התרופות לקראת קודפיקציה של השפט האזרחי, התשס"ט בעמודים 558-559 וכן בעמ' 695, שם נאמר כי ההשבה היא איננה תרופה כי אם סעד המוענק לשני הצדדים. זאת, משום שההשבה איננה נובעת מהפרת חוזה, אלא מפקיעתו.

"חרף היותה מעוגנת בחוק התרופות, אין הזכות להשבה בעקבות ביטול החוזה בגדר תרופה על הפרת החוזה ואין היא נמנית עם התרופות הקבועות בסעיף 2 לחוק התרופות. אכן, במובחן מתרופות משפטיות – שהן זכויות משניות הנולדות בתגובה להפרה של הזכויות הראשוניות- אין הזכות להשבה נובעת מהפרת החוזה אלא מפקיעתו. יתר על כן, שלא כאחיותיה התרופות העומדות רק לרשות הצד הנפגע, ההשבה מוענקת בחוק התרופות לשני הצדדים לחוזה – לנפגע ולמפר גם יחד" (ההדגשה שלי ר.א.).

וכן בעמ' 699: "מטרתו של חיוב ההשבה היא אפוא למנוע את המצב המתואר, של החזקה שלא כדין במשאבים החוזיים לאחר ביטול החוזה. מטרה זו מושגת על ידי השבת המשאבים – שנתקבלו על ידי כל אחד מן הצדדים – לצד שכנגד, שהעניק לו אותם משאבים. השבה הדדית זו מבטיחה שאיש מן הצדדים לא יוותר שבידיו משאבים וטובות הנאה שמהם בהינתן העובדה שהחוזה בוטל – אין הוא זכאי ליהנות. כך מגן חיוב ההשבה על אינטרס ההשבה (במובן הצר), הוא האינטרס של כל אחד מן הצדדים לחוזה – כי בעקבות הביטול לא יימצא רעהו מתעשר שלא כדין על חשבונו". לפיכך ומכוח חובת ההשבה, זכאי הנתבע להחזר הסך של 46,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 9.3.10, סך הכל- 50,000 ₪.

22. למעלה מן הצורך (שכן כאמור, לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבע כאילו התובע הפר את ההסכם הפרה יסודית ולאור התנהלות הנתבע, שוכנעתי כי דווקא הנתבע הוא זה שהפר את ההסכם בכך שביטל אותו ללא שנתן לתובע שהות לתקן את ההפרה שבאי הבאת העץ צבוע לשטח), אציין כי גם אילו הייתי מקבלת את גרסת הנתבע, לא היה מקום לפסוק את הנזקים שנטענו על ידו.

העדה ארנה מטעם הנתבע, לא הציגה כל אסמכתאות לעניין טענותיה ביחס לגובה ההכנסות מהצימרים. זאת ועוד, הסכומים שמשלמים המתארחים בצימרים אינם משקפים רווחים בפועל שכן מסכומים אלו יש לנקות את הוצאות העסק של הפעלת הצימרים (ניקיון, חשמל, מים, ביטוח, ארוחת בוקר שניתנת וכיוב') העדה לא צרפה לתצהירה אישור רו"ח, דוחות כספיים, או כל אסמכתא אחרת, שתתמוך בטענתה לגובה הרווחים. זאת ועוד, עדותה התייחסה לצימרים יוקרתיים, כשהעסק שלה קיים כבר 6 שנים (ראה עמ' 65 שורות 9-14 לפרוטוקול). מאחר שאין כל נתונים להשוואה בין הצימרים של העדה (גודל, מבנה, איכות) לצימרים שהיו אמורים להיבנות עבור הנתבע, לא ניתן להקיש מעדות העדה, גם אילו היו מוכחות בראיות, ההכנסות הנטענות. לא ניתן לקבוע כי גם הנתבע היה מגיע לאותה רמת הכנסה בעסק חדש מיד לאחר הקמתו (אשר כאמור אין כל נתון המצביע כי הינו זהה לעסק של העדה). בעניין זה אשוב ואפנה להלכה כפי שכבר הובהרה לעיל, על פיה לא די בהוכחת נזק, אלא על מנת לקבל פיצוי, על התובע להוכיח את גובה הנזק.

עוד אוסיף כי בכל מקרה, ברי כי הנתבע גם לא היה זכאי להפסד הכנסות לתקופה של שנה ומעת שעמד על ביטול ההסכם וזאת עוד ביום הבאת העצים לשטח, היה יכול לפעול להקטנת נזקיו ולהתקשר עם קבלן אחר לבניית הצימרים. לכן לכל היותר, המדובר בהפסד לתקופה של 3-4 חודשים. בעניין זה אציין כי הסכום ששילם הנתבע לתובע עמד על סך של 150,000 ₪ בלבד מתוך סך של מעל 850,000 ₪ שהיה אמור להיות ברשות הנתבע לצורך השלמת הבניה. לפיכך, יכול היה הנתבע במקביל לניהול ההליך מול התובע, לפעול להקטנת נזקיו ,לקחת את העץ ולהמשיך בבניה עם קבלן אחר. טענת הנתבע כאילו רכישת העץ באמצעות זיו אלון לא צלחה באשמת התובע , לא הוכחה, שכן התובע בחר שלא להעיד את אותו מר אלון.

כאמור בכל מקרה, לא זכאי הנתבע לפיצוי, שכן לא הה זכאי לבטל את ההסכם.

23. לאור כל האמור:

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 30,380₪ ,בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ₪, סה"כ 43,380 ₪.

אני מחייבת את התובע להשיב לנתבע סך של 50,000 ₪.

הנה כי כן, אף שקיבלתי את גרסת התובע, הרי מאחר שלא הוכח נזק ממוני (למעט הוצאות לאחסון העץ ועבור חוות דעת),בצירוף נזק בלתי ממוני שנתבע, יוצא כי על התובע לשלם לנתבע סך של 6,620 ₪, וכך אני מורה.

סכום זה ישולם לנתבע תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.