התובעת ילידת 27.5.51 נפגעה, לטענתה, בתאונת דרכים שאירעה ביום 31.10.08. לצורך קביעת הנכות שנותרה מהתאונה מונו מומחים בתחומים הבאים: פסיכיאטריה, נוירולוגיה, פיברומיאלגיה - כאב, אורתופדיה.

בתחומי הנוירולוגיה והאורתופדיה נקבע על ידי המומחים שלא נותרה נכות צמיתה שהיא תוצאה של התאונה.

בתחומי הפסיכיאטריה והפיברומיאלגיה – כאב נקבעו נכויות כדלקמן:

פסיכיאטריה – 20% מתוכם 12% נובעים מהתאונה ו- 8% מאירועים אחרים. בחקירה המומחית העידה כי יתכן שרק 7% נובעים מאירועים אחרים.

פיברומיאלגיה : בחווה"ד נקבע כי לא חלה החמרה בתופעה כתוצאה מהתאונה ואולם בחקירה העיד המומחה כי לאור המצב בתחום הפסיכיאטרי יתכן לשייך 3% החמרה לתאונה.

התובעת טוענת שיש לקבל את חווה"ד ואף לקבוע שיעורי נכות גבוהים יותר הן בקשר לתחום הנוירולוגי בו לא נקבעה נכות כלל והן בתחום הנפשי. לטענתה יש ליחס פחות אחוזי נכות לעבר, אם בכלל. שכן, מחקירת המומחית עולה שלכל פריט בנפרד מהעבר לא היתה משמעות רפואית המקנה נכות, קודם לתאונה.

הנתבעת טוענת כי יש להפחית את שיעורי הנכות שנקבעו, אף בתחומים בהם נקבעו נכויות, ולהעמידה על 0% נכות, וזאת משום שהתובעת הטעתה את המומחית בתחום הנפשי כאשר טענה בפניה כי הפסקת עבודתה והפרישה המוקדמת, וכן השינויים שחלו בעבודה עוד קודם לכן, מקורם בתאונה בעוד שמתיקה האישי של התובעת עולה כי הפרישה והשינויים לא קשורים כלל לתאונה אלא לאירועים וליחסי עבודה לקויים שהיו קיימים עוד קודם לתאונה.

הצדדים חלוקים גם בשאלת החבות כאשר הנתבעת טוענת שלא הוכחה תאונה. וכן חלוקים על ההפסדים שנגרמו לתובעת ככל שנגרמו כאשר התובעת טוענת כי פרישתה המוקדמת בגיל 60 נבעה מהתאונה ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת תכננה לפרוש בגיל 60 ללא קשר לתאונה, בשל מצבה הרפואי ובגלל ליקויים ומחלוקות בין התובעת לבין מעבידתה ללא קשר לתאונה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

א. לטעמי די במסמכים שהמציאה התובעת ובמיוחד המסמכים הרפואיים כדי להוכיח את קיומה של התאונה. טענות הנתבעת בענין זה נטענו רק לצורך הפרוטוקול. יש לציין שבמהלך ניהול התיק נדרשה הנתבעת להתייחס להכחשת החבות אך לא עשתה כן.

ב. לא מצאתי שיש מקום להתערב בשיעור הנכות כפי שנקבעו על ידי המומחים בחווה"ד ובחקירות. כל טענות הנתבעת באשר לשיעורי הנכות הובאו למומחים עצמם במהלך החקירות. כמו כן טענות התובעת בכל הקשור לנכות הנוירולוגית נבחנו על ידי המומחים אך המומחים נותרו בקביעותיהם. אמנם על פי הפסיקה גם לגבי נכות רפואית, ובוודאי שלגבי נכות תפקודית, בית המשפט הוא הקובע וחווה"ד נועדה כדי לסייע בידו, ואולם לטעמי לא הוצגו די נתונים שיש בהם כדי להביא את ביהמ"ש לסטות מהאמור בחוות הדעת ובחקירות בע"פ. התוצאה היא איפוא שהנכויות שיש לשייכם לתאונה הם בתחום הנפשי 13% ובתחום הכאב-פיברומיאלגיה 3%.

ג. מתוך תיקה האישי של התובעת עולה כי התובעת תכננה לפרוש מהעבודה בגיל 60 ללא קשר לתאונה. לפיכך טענת התובעת לפיה יש לפסוק לה פיצוי בגין ההפרש בין השכר קודם לפרישה לבין השכר מקופת הפנסיה לאחר הפרישה, למשך כל התקופה שמהתאונה ועד היום, אין לה על מה להסתמך והינה ניסיון להתעשר מהתאונה ללא קשר לתוצאותיה. התובעת כאמור תכננה לפרוש בגיל 60 ללא קשר לתאונה. ראו לענין זה מסמכים מתיקה האישי של התובעת כולל פרוטוקול ישיבה מיום 16.7.08 (כ- 3 חודשים לפני התאונה) בו התובעת מודיעה כי בכוונתה לפרוש בעוד 3 שנים, ועוד מסמכים מהתיק האישי.

בהתחשב באמור ובשכרה של התובע קודם לתאונה ובהתחשב בכך שהתובעת תכננה ממילא לפרוש בגיל 60 נראה כי נכון יהיה לקבוע פיצוי גלובלי שיביא בחשבון בעיקר את הכאב והסבל (כ-22,000 ₪), ההפסדים בתקופה שעד הפרישה כתוצאה מהנכות ומהשימוש בימי חופשה ומחלה (כ-20,000 ₪) וסכום נוסף שיביא בחשבון את האפשרות שהתובעת היתה בוחרת לבצע עבודה אחרת לאחר הפרישה (כ-20,000 ₪).

בהתחשב בכל האמור וכן בהתחשב בהוצאות סבירות ובעזרה בסמוך לתאונה בתקופות אי הכושר כפי שנקבעו בחוות הדעת (כ-3,000 ₪) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום גלובלי של 65,000 ₪ וכן את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ז, 22 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה