התביעה בפני היא בגין גרימת נזק למכונית התובע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 31.8.09 סמוך לשעה 20:45 (כך על פי כתב התביעה), בצומת כפר מזרע.

התובעת היא בעלת הרכב שמספרו 26486051, בו נהג מר עופר חן (להלן: "המכונית" או "הרכב").

לטענת מר חן, בניגוד לכתוב בכתב התביעה אשר לא תוקן, עמד אחרי מספר כלי רכב ברמזור מכיוון מזרע לכביש הראשי, כאשר לפתע הרגיש "בום", כאשר יצא ראה את הנתבע אשר אמר כי רצה לעשות פניית פרסה. מכונית הנתבע נסעה ברחוב הנ"ל ופגעה במכונית (להלן: "התאונה").

כתוצאה מן התאונה, נגרמו לתובע הנזקים כמתואר בחוות דעת השמאי ובתמונות המצורפות לה.

הנתבע טוען מנגד, כי האחריות לתאונה ותוצאותיה מוטלת על התובע אשר נהג בחוסר זהירות ורשלנות. לטענתו נסיבות התאונה שונות לגמרי. הוא אכן רצה להסתובב ולנסוע לעבר תחנת דלק שהייתה במקום הכביש הראשי, סימן על כוונתו להסתובב, רכב התובעת אפשר לו לעשות כן, אך לפתע רכב התובעת התפרץ, נסה במהירות בכביש והוא זה שפגע ברכב של הנתבעת, בצדו הקדמי וכך נפגע רכב התובעת בצד השמאלי.

הצדדים העידו בעצמם וכן הוגשו חוות דעת השמאי, התמונות המתארות את הנזק, תמונות המקום. מר חן העיד כי כלל לא ראה את רכב הנתבע ובוודאי לא סימן לו, לא התפרץ לכביש.

בנוסף, שחזרו הצדדים בעזרת מכוניות צעצוע ושרטטו את זירת האירוע.

ראשי הנזק שנתבעו הם כדלקמן: נזק למכונית 2,480 ₪ ו- 400 ₪ בגין שכר טרחת השמאי.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ועיינתי בחומר הראיות, המסקנה היא, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. גרסת התובע מהימנה עלי, הגיונית ומתיישבת עם תיאור הנזקים.

גרסתו של הנתבע לבד מהיותה לא סבירה, גם אם הייתה נכונה אינה מצדיקה את התנהגותו. לא מבצעים סיבוב פרסה בצומת. כאשר התנאים, על פי עדות הנתבע עצמו, אינם מאפשרים זאת (תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961)

על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 2,480 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,200 ₪.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.