מבוא

1. לפני בקשה מטעם הנתבעת 3 (היא המבקשת) להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה וכן בקשה לביטול פסק דין.
2. תיק זה עניינו תביעת שיבוב בגין סכומים ששילמה קרנית (להלן גם: "התובעת") למר מוסטפא כעבייה, אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 3.9.05.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 7.4.10, במועד התאונה השימוש ברכב לא היה מבוטח בביטוח המכסה הסעה בשכר, בעוד שבמועד התאונה הוסעו נוסעים תמורת תשלום.
4. עוד נטען כי במועד התאונה הנתבעים 2-3 היו הבעלים של הרכב.
5. התובעת פעלה להמצאת כתב התביעה לידי הנתבע 1 והנתבעת 3 באמצעות רשות הדואר, אולם המעטפות חזרו. על כן, פנתה התובעת לחוקר לצורך איתור הנתבעים וביצוע המסירות.
6. ביום 16.9.10 ביקר נציג מטעם התובעת בביתה של הנתבעת 3 ומסר לידיה של הנתבעת 3 את כתב התביעה, אולם זאת סירבה לחתום על אישור המסירה.
7. חרף מסירת כתב התביעה לידיה, הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, ועל כן על סמך האמור לעיל, ביום 26.12.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1 ו-3.

טענות המבקשת/ הנתבעת 3:

1. למבקשת נודע לתדהמתה ע"י הנתבע 2 כי יש תיק שמתנהל כנגדה בהוצל"פ בת"א.
2. בעקבות המידע הנ"ל פנתה המבקשת למשרדו של בא כוחה שפנה לב"כ התובעת לצורך קבלת אישורי המסירה של כתב התביעה ותיק ההוצל"פ למשרדו של בא כוחה. החומר הנ"ל התקבל רק ביום 26.10.15.
3. המבקשת מכחישה כי קבלה לידיה אישור/ מכתב/ דרישה/ מסמכי בי דין בעניין תביעה זו. אם היתה מקבלת מסמך כלשהו היתה פונה לעו"ד.
4. המבקשת מכחישה כי קבלה את האזהרה של לשכת ההוצל"פ.
5. למבקשת עומדת הגנה טובה וראויה שכן היא לא גרמה לתאונה, לא נהגה בעת התאונה ולא ידעה עליה כלל. כמו כן, המבקשת אינה מכירה כלל את הנתבע 1.
6. כתב התביעה לקוי וחסר פרטים מהותיים, המבקשת אינה יודעת כיצד שמה נקשר לתביעה.
7. המבקשת מתגוררת משנת 2005 ברח' האקליפטוס 10 (ולא ברחוב שציין המוסר). כמו כן, סבתה חזרה לרוסיה בשנת 2005 בערך.
8. לא ברור כיצד המוסר זיהה אותה ואיך ידע שהיא הנדרש למסור לה- האם ביקש תעודת זהות למשל.
9. כל הזכור לנתבעת לגבי הרכב הוא כי נמכר באמצעות זכרון דברים, והיא מנסה למצוא מסמך זה.
10. בתיק זה התובעת הסכימה לבטל פסק דין כנגד הנתבע 2 והוא הגיש כתב הגנה מטעמו. על כן, מן הצדק להעניק למבקשת זכות הגנה על מנת שתעמוד בפני ביהמ"ש מלוא התמונה.

טענות המשיבה/ התובעת:

1. הבקשה מבוססת על מערכת עובדות שאינן נכונות- על פי תדפיס משרד הרישוי הנתבעת היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים של הרכב.
2. כמו כן, תהליך המסירה בוצע כדין- שליח מטעם התובעת פגש בנתבעת מתגוררת עם סבתה, מסר לה את כתב התביעה, אך הנתבעת סירבה לקבל את המסמכים ולחתום על אישור מסירה של כתב התביעה.
3. טענות הנתבעת כי היא לא נהגה בעת התאונה ולא גרמה לנזק כלשהו ואף לא גרמה לתאונה אכן לא נטענו בכתב התביעה והן אינן מבססות את עילת התביעה כנגדה- עילת התביעה מבוססת על כך שהנתבעת היתה הבעלים של הרכב בו נעשה שימוש ללא ביטוח בר תוקף, היינו תביעת שיבוב לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים.

דיון והכרעה

1. הוראות תקנה 201 ו- 214 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעות, כי בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 יום, מיום קבלת פסק הדין. בשל האיחור בהגשתה, הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד.
2. המבקשת טוענת בתצהירה כי נדהמה לגלות משיחה עם הנתבע 2, כי מתנהל תיק כנגדה בהוצל"פ בתל-אביב והוא דיבר עם עו"ד לצורך טיפול בעניין. בהמשך, ציינה כי בא כוחה פנה לתובעת ואישורי המסירה של כתב התביעה ותיק ההוצל"פ נשלחו למשרד בא כוחה ביום 26.10.15.
3. המבקשת לא נקבה בתאריך בה נודע לה בפועל על פסק הדין, אלא כאמור ציינה את המועד בו נשלחו אישורי מסירה של כתב התביעה ותיק ההוצל"פ.
4. בהתאם להוראות תקנה 528 לתקנות, הואיל ומדובר במועד שנקבע בחיקוק (תקנות 201 ו-214 כאמור לעיל), רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים.
5. אשר לטעמים המיוחדים הנדרשים לשם הארכת מועד שנקבע בחיקוק, אין המדובר ברשימה סגורה של נסיבות, אולם בנסיון לקבוע כלל מסוים, נוטה בית המשפט לסווג את הנסיבות שבפניו "כטעם מיוחד" כאשר אלו היו חיצוניות ומחוץ לשליטתו של בעל הדין:

"הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ"

(בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996))" ( רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ; 28.4.2008).

1. יחד עם זאת, חל ריכוך בעמדת ההלכה הפסוקה והמגמה הרווחת בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הינה נקיטת רוחב לב על מנת לאפשר למבקש, את יומו בבית המשפט ועל מנת שהמחלוקת תוכרע לגופו של עניין. בית המשפט נדרש לבחון את הארכת המועד בכל מקרה על פי נסיבותיו ובכלל זה יש לשקול את מידת האיחור, סיבתו, גיבוש אינטרס ההסתמכות בעניין סופיות ההליכים של הצד שכנגד, סיכויי ההגנה, תוך מתן הדעת לזכות הגישה לערכאות אשר נתפסה כזכות בעלת אופי חוקתי אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

(ע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (פסק דין מיום 29.1.2002), בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פסק דין מיום 23.8.2006), ו-בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (פסק דין מיום 14.3.2011; פורסמו במאגרים משפטיים) וכן בש"א 5925/01 נסימי מנגד הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193).

1. במקרה שלפני, אמנם המדובר באיחור משמעותי, שכן פסק הדין כנגד המבקשת ניתן לפני חמש שנים, אולם מעיון בטענות הצדדים עולה ספק באשר לשאלה האם אכן כתב התביעה הומצא למבקשת כדין. בנוסף, לא ניתן בשלב זה לקבוע כי סיכויי ההגנה של המבקשת קלושים. על כן, ובהתחשב בזכות הגישה לערכאות, אני סבור כי מתקיים במקרה דנן טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד.
2. להלן אפרוט הנמקותיי ואדון בטענות לגופו של עניין.
3. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומטית תהא בטלותו של פסק הדין.
4. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין.
5. ואולם, על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.
6. אך אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, (פורסם בנבו: 19.11.2001)).

האם בוצעה ההמצאה כדין?

1. חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק מרשם האוכלוסין), כפי שתוקן על ידי חוק עדכון כתובת, התשס"ה - 2005 (להלן: חוק עדכון כתובת); מבחין בין מענו של אדם לבין כתובת למשלוח דואר, כמשמעותה בחוק עדכון כתובת.
2. על פי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, הרישום במרשם הוא ראייה לכאורה לנכונותם של פרטי מרשם מסויימים, ובהם המען והכתובת למשלוח דואר.
3. בסעיף 2 (א) לחוק עדכון כתובת נקבע כי תושב רשאי למסור לפקיד הרישום (כמשמעותו בחוק מרשם האוכלוסין) הודעה על כתובת למשלוח דואר; וכי התושב חייב להודיע על שינוי בכתובת זו, תוך 30 יום מיום השינוי.
4. בסעיף 2 (ב) לחוק עדכון כתובת נקבע: "תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר".
5. קרי, אדם שלא מסר למרשם האוכלוסין כתובת למשלוח דואר, להבדיל ממענו - יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר; והפועל היוצא מכך - על פי חוק עדכון כתובת חלה חובה להודיע על שינוי בכתובת (בין אם היא מען מגוריו של האדם ובין אם היא כתובתו למשלוח דואר), תוך 30 יום ממועד השינוי.
6. מהוראות החוקים הללו עולה כי נקודת המוצא לבירור מענו של אדם היא בדיקה במרשם האוכלוסין, של מענו, או של כתובתו למשלוח דואר (אם מסר כתובת כזו, בנפרד ממענו).
7. מרשם האוכלוסין הוא המרשם הרשמי, שמהווה ראייה לכאורה לנכונות המען, או הכתובת למשלוח דואר, אשר נרשמו בו. כך, על פי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, בצירוף החובה להודיע על שינוי מען (או כתובת למשלוח דואר), בהתאם לחוק עדכון כתובת.
8. המבקשת טוענת כי ההמצאה לא בוצעה כדין, שכן לטענתה משנת 2005 היא מתגוררת ברח' האקליפטוס 10.
9. בהחלטתי מיום 6.12.15 הוריתי למבקשת לתמוך טענה זו בתצהיר ולצרף אסמכתא מלשכת האוכלוסין וההגירה לתמיכה בטענותיה. מתמצית רישום האוכלוסין עולה כי המבקשת התגוררה ברח' חכמי אתונה 36 א' ת"א מיום 24.3.2003 וזאת עד ליום שינוי כתובתה בשנת 2012. המבקשת טוענת כי למרות שהיא מתגוררת משנת 2005 ברח' האקליפטוס הרי שלא פנתה לשינוי כתובתה בלשכת האוכלוסין וכתובתה נשארה רח' חכמי אתונה עד לשינוי בשנת 2012 לרח' עזאי בת"א.
10. התובעת פנתה לחברת חקירות על מנת לאתר את המבקשת לפי כתובתה המופיעה בלשכת רישום האוכלוסין (רח' חכמי אתונה כאמור לעיל). אולם חברת החקירות איתרה כתובת שונה ממה שצוין בלשכת רישום האוכלוסין- רח' מקור חיים 18/1 בת"א. המוסר מטעם חברת החקירות אף צירף תצהיר ובו ציין כי המבקשת התגוררה באותו המועד עם סבתה, הגב' שיינין נחמה וכי כתבי בי הדין נמסרו ישירות למבקשת ביום 16.9.10, אולם היא סירבה לחתום על אישור מסירה.
11. יש לציין כי לו התובעת היתה פועלת לפי תקנה 489 והיתה מדביקה את כתב בי הדין בכתובת כפי שנרשמה אז בלשכת האוכלוסין, היה ניתן לראות בכך המצאה כדין ללא עוררין.
12. אולם חברת החקירות והמוסר מטעמה הסתמכו על כתובת אחרת שלא מתועדת בלשכת רישום האוכלוסין ואין כל הוכחה כי אכן המבקשת התגוררה שם בזמנו.
13. בהקשר זה יצויין כי מעיון ב"נט המשפט" עולה כי הנסיונות להמציא למבקשת (ע"י בית המשפט) החלטות שונות בכתובת רח' חכמי אתונה- עלו בתוהו. ולראיה, במצב המסירה צוין "לא ידוע".
14. אף על פי שנטיית הלב הראשונית היא לקבל את גרסת המוסר מטעם חברת החקירות, וחרף העובדה כי בחברת החקירות ידעו לנקוב בשמה של סבתה של המבקשת שגרה עמה באותו המועד לטענת התובעת (אולי משום שהמידע נמסר להם מפי מכרים), הרי שלא ברור כיצד הלכה למעשה זיהה המוסר כי אכן עומדת בפניו המבקשת עצמה.
15. בנוסף, אישור המסירה והתצהיר שניתן מטעם המוסר- אינם תואמים- באישור המסירה נרשמה כתובת אחרת ממה שצוין בתצהיר.
16. כמו כן, המבקשת מכחישה באופן גורף כי התגוררה בכתובת הנ"ל. ולטענתה התגוררה עם סבתה עובר לשנת 2005. לדבריה, בשנת 2005 חזרה סבתה לרוסיה, קרי כחמש שנים בטרם הומצאו לה לכאורה כתבי בי הדין.
17. בנסיבות אלה, נוכח הספק המקנן ועל מנת ליתן למבקשת את יומה בבית המשפט אני סבור כי יש מקום לביטול פסק דין מחמת הצדק.
18. על כן, משכך קבעתי, די בכך כדי להורות על קבלת הבקשה וכפועל יוצא על ביטול פסק הדין.
19. למעלה מן הצורך, להלן התייחסותי גם לסיכויי ההגנה: עילת התביעה כנגד המבקשת מבוססת על הטענה כי המבקשת הינה בעליו של רכב בו נעשה שימוש ללא ביטוח בר תוקף (תביעת שיבוב לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים).
20. תחילה, טענה המבקשת בתצהירה כי היא כלל לא נהגה ברכב במועד התאונה ולכן לא יכלה לגרום לתאונה.
21. התובעת טענה ובצדק, כי טענת הגנה זו אינה רלוונטית שכן אין היא קשורה לעילת התביעה כנגד המבקשת.
22. בתגובה לתגובת התובעת, טענה המבקשת כי ככל הזכור לה הרכב נמכר באמצעות

זיכרון דברים (אינה זוכרת מתי נערך) וכי היא פועלת לאיתור המסמך.

1. לצורך שלב זה של הדיון, ידוע כי מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).
2. מבלי להיכנס לעובי הקורה, ובכפוף לאיתור מסמך "זכרון הדברים" אני סבור כי אין לקבוע כי סיכויי הגנתה של המבקשת קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה.
3. נוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין מתקבלת. המבקשת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.
4. כפועל יוצא, הליכי הוצל"פ הקשורים בתיק זה- מבוטלים עד למתן החלטה אחרת.
5. המבקשת תבהיר אחת ולתמיד מהי כתובתה העדכנית (לא ברור האם רח' האקליפטוס או רח' עזאי).
6. בנסיבות דנן, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.