כללי

1. התובע, יליד 1980, נפגע בתאונה אשר אירעה ביום 7.2.08. לגרסתו בתאונה היה מעורב מחפר מספר רישוי 34-085-4 (להלן: המחפר) שבו נהג הנתבע 1. מדובר אפוא לטענתו בתאונת דרכים במובן המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים).

2. במועד הרלוונטי לתאונה היה השימוש במחפר מבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: המבטחת) בביטוח בר-תוקף. עיקר המחלוקת נעוצה במישור העובדתי ובמישור המשפטי. עובדתית, חלוקים בעלי הדין בנוגע לנסיבות קרות התאונה, ובתוך כך מי נהג במחפר. משפטית, סבורה המבטחת כי גם אם ייקבע שהתאונה אירעה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה יהיה על בית-המשפט לקבוע כי אינה 'תאונת דרכים' במובן המונח בחוק הפיצויים. כן חלוקים הצדדים בשאלת שיעור הנזק.

נסיבות קרות התאונה

3. התובע הוא הבעלים של המחפר. לפי גרסתו בכתב התביעה, ביום 7.2.08 ביצע אחיו - הנתבע 1 - עבודות עפר בעזרת המחפר באתר בנייה הנמצא בתחום אוניברסיטת בר-אילן. לפתע 'נתקע' המחפר, ולכן אחיו הזעיקו. בהגיעו לאתר נשכב מתחת למחפר כשלפתע נפל ממנו חלק ופגע בו בבטנו ובחזהו. נוסף על כך נשפך על פניו שמן שנזל מהמחפר וכתוצאה, נפגע בעיניו (ראה סעיף 4 לכתב התביעה).

4. גרסת התובע אינה אחידה, ובחלקה אף אינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון.

במכתב בא כוחו הנושא תאריך 24.8.08 (מוצג נ/1) צוין כי התובע הוא אשר נהג במחפר ("ביום 7/02/08 נפגע מרשי ..כאשר נהג ברכב..וכשהוא בשטח נתקע הרכב וירד מרשי..מתחת לרכב על מנת לשחרר את הרכב לצורך המשך נסיעתו וכאשר הוא מתחת לרכב נפל עליו חלק אשר השתחרר מהרכב ופגע בראשו, בעינו ובחזהו.").

לחוקר מטעם המבטחת מסר כי מי שנהג במחפר היה אחיו, כי הוא היה עמו בשטח וכי המחפר "התקלקל, השתחרר ברגים משהו..ירדתי לסדר.." (מוצג נ/9, עמוד 4) ובהמשך בעמוד 6 "הטרקטור, עוצרים אותו, זהו. ..יורדים לראות מה הבעיה..רק שיחקתי ככה, כבר היה משוחרר, נפל". ואחר כך באותו עמוד "כשבאתי, ירדתי, התארגנתי לראות מה זה.."

אחיו, הנתבע 1, מסר לחוק כי הוא זה אשר נהג במחפר וכי כאשר הגיע התובע נכנס מתחת למחפר ו"התחיל לפרק, התחיל לעשות משהו" (מוצג נ/10 בעמוד 25) ובהמשך בעמודים 26 ו-27 כי אחיו "..היה שכוב על הרצפה, ופרק, ונפל עליו ה'דריישפט' ...אני עומד על ידו בחוץ..[ו] עוזר לו, נותן לו כלים ..נותן לו מפתחות..".

בעדותו לפניי העידו התובע ואחיו כי בזמן העבודה במחפר שמע אחיו של התובע רעש שבקע ממנו, ולכן הזעיק את התובע כדי לבדוק את גורם התקלה. ובניגוד לגרסה שמסרו לחוקר שלפיה אחיו עמד ליד התובע והושיט לו כלי עבודה, בעדותו לפניי ציין כי אחיו ישב בתא הנהג של המחפר וכי בעת שהפעיל את המנוע נפל על גופו חלק מה'דריישפט'.

בהודעתו למשטרה מיום התאונה (מוצג נ/7) ציין התובע כי נכנס מתחת למחפר כדי לתקן תקלה בו ("ירדתי מתחת התרקטור לתקן ונפל עליי הדרישפת של התרקטור ופגע בעין הימנית משקל החלק 15 ק' ").

ביום התאונה פנה התובע לרופא משפחה בקופת חולים, שם נרשם מפיו "חולה קיבל מכה בעין ימין כאבים בעין ימין שינוי בראיה" (חלק ממוצג נ/7). התובע הופנה לבדיקה אצל רופא עיניים בפניו חזר על תלונה דומה "מתלונן על כאבים בעין ימין. לדבריו בזמן עבודה קיבל מכה באזור עין ימין" (מוצג נ/6). התובע לא הזכיר אצל מי מהרופאים הללו כי בתאונה היה מעורב רכב מנועי.

ביום 8.2.08, למחרת יום התאונה, פנה התובע לחדר המיון של בית החולים 'אסף הרופא' והתלונן כי "אתמול נפל על ראשו ובטן עליונה טרקטור במסגרת עבודתו. ללא אבדן הכרה, ללא הקאות או בחילות עקב פגיעה בעין ימין טופל אמבולטורית.." (מוצג נ/5).

בעדותו בבית המשפט הוסיף כי נזל שמן מתוך המחפר שנשפך על פניו ופגע בעינו הימנית.

5. גרסה זו שלפיה הפגיעה בעין מקורה בשמן שנשפך על פניו אינה מתיישבת עם סוג הפגיעה בעינו - מכה קהה (blunt trauma). יתרה מכך, לו היה ממש בגרסתו זו סביר להניח כי היה הדבר מוצא ביטוי בתיעוד הרפואי וגם סוג הפגיעה היה שונה (כגון כווייה).

6. זאת ועוד, אף כי לפי כל גרסאותיו היה התובע באתר העבודה או הגיע אליו כדי לאתר תקלה במחפר, ואם תיקונה לא הצריכה מיומנות מיוחדת היה עושה-כן, לא הובאה ראיה שממנה ניתן להסיק כי אכן נתגלתה תקלה במחפר, שתוקנה לאחר מכן.

7. בשים לב לריבוי גרסאותיו של התובע, קיים קושי לקבוע ממצא בנוגע לנסיבות קרות התאונה. קושי זה גם נוגע לטענה כי בעת קרות התאונה בה נפגע התובע היה מעורב רכב מנועי. די בכך כדי לדחות את התובענה. ואולם, כפי שיפורט להלן, אפילו נכונה גרסת התובע בבית המשפט, אין בה כדי לסייע לו, שכן גם על פיה לא ניתן לקבוע כי בתאונת דרכים במובן חוק הפיצויים עסקינן.

מי נהג ברכב

8. גם בנוגע לנוהג במחפר מסר התובע יותר מגרסה אחת. כיום הוא גורס כי בעת התאונה אחיו, הנתבע 1, נהג בו. עם זאת, הן מאישור המשטרה (חלק ממוצג נ/7) והן ממכתב בא כוחו דאז (מוצג נ/1) עולה תמונה שונה והיא, כי התובע היה הנוהג.

לסוגיה זו חשיבות, שכן במועד הרלוונטי לא החזיק התובע ברשיון נהיגה בר-תוקף, ובאין רשיון נהיגה אין גם כיסוי ביטוחי.

9. עם זאת, חרף האי-דיוקים שבגרסת התובע, ניתן לקבוע כי הנוהג במחפר היה אחיו, הנתבע 1.

הגם שבאישור המשטרה (מוצג נ/2) נרשם כי התובע נהג במחפר, הרי שבטופס ההודעה אותו רשם התובע בכתב ידו, צוין כי המודיע (קרי, התובע) הוא הנפגע, ולא הנהג, ולא נרשמו פרטי רשיון הנהיגה של הנוהג במחפר. רישום זה תומך במסקנה כי התובע לא נהג במחפר.

אמנם נכון, במכתב בא כוחו דאז (מוצג נ/1) צוין כי התובע היה הנוהג במחפר. ואולם בשים לב לאי-דיוקים בולטים במכתבו (ראה התייחסות "למרשתו") נראה כי המכתב נכתב בהסתמך על אישור המשטרה בלא שבדק הפרקליט את העובדות לאשורן.

10. אני קובעת אפוא כי במועד קרות התאונה הנתבע 1 היה הנוהג במחפר.

האם התאונה היא תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים

11. כבר נאמר לעיל, כי התובע לא הוכיח את נסיבות קרות התאונה, וכי די בטעם זה כדי לדחות את תביעתו. כן נאמר כי אפילו נכונה גרסתו, אין בה כדי ללמד על אירוע תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים.

12. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר 'תאונת דרכים' ו-'שימוש ברכב מנועי' כדלקמן:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

תש

מיום 30.9.1990

תיקון מס' 8

ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2 (ה"ח 1962)

מיום 8.1.1985

ת

תיקון מס' 5

ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16 (ה"ח 1674)

"נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

13. לענייננו רלוונטית ההגדרה הבסיסית - 'מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה'. השימוש הנטען הנו 'טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו'.

לצורך ההכרעה אניח כי התובע הגיע לאתר העבודה כדי לגלות את התקלה, ולתקנה רק אם היה מתברר לו כי חרף ידיעותיו המוגבלות במכונאות רכב ביכולתו לעשות-כן.

כדי להכריע במחלוקת על בית המשפט להשיב על שתי שאלות. האחת, האם בהתאם להגדרה הבסיסית עסקינן בתאונת דרכים. השנייה, האם הטיפול או התיקון שעשה התובע במחפר בגדר טיפול-דרך או תיקון-דרך.

14. בעת התאונה השתמש הנתבע 1 במחפר לצרכי עבודתו (מן הסתם, עבודות עפר), ולא למטרת תחבורה. בעטיה של התקלה הפסיק הנתבע 1 את העבודה, הזעיק את התובע והלה טיפל במחפר כדי להשמישו לצורך המשך ביצוע עבודות עפר, ולא כדי לנסוע בו מאתר הבנייה. במילים אחרות, הטיפול לא נועד לאפשר שימוש המחפר למטרת תחבורה.

בהתאם להגדרה הבסיסית יהא המאורע 'תאונת דרכים' אם אדם נפגע עקב השימוש ברכב מנועי 'למטרות תחבורה' הרי שבכך שהשימוש לא היה למטרת תחבורה כדי לקבוע כי התאונה דנן אינה בגדר תאונת דרכים במובן המונח בחוק הפיצויים.

15. מגרסת התובע (כפי שהנחתי לצורך ההכרעה בסוגיה המשפטית) הטיפול שעשה במחפר לא היה טיפול-דרך. הטיפול הוא 'טיפול-בית' אשר נעשה בתוך אתר העבודה וכל מטרתו היה לאפשר המשך עבודת המחפר ביעודו הלא-תחבורתי.

טיפול ייחשב לטיפול-דרך "..אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידית" (ראה ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 475, 481 [1996] המצטט מתוך ספרו של פרופ' י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - עדכון משולב [יהלום, תשנ"ו עמוד 76]).

מאז פסק הדין בפרשת דראושה הנ"ל חזר בית המשפט העליון על הלכה זו, ואין עוררין עליה. ראה בין היתר רע"א 5099/08 חסן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתר נבו) [2009].

ניתן היום, ה' אלול תשע"ב, 23 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.