לפניי תביעת נזיקין לפיצוי התובע בגין פגיעתו במהלך עבודתו אצל הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת).

רקע:

1. התובע, יליד 12.3.1951, הועסק על-ידי הנתבעת כאיש תחזוקה.

2. לפי הנטען בתביעה, ביום 28.6.2006 נפגע התובע בעת עבודתו. נסיבות הפגיעה, כפי שתוארו על-ידי התובע בתצהיר העדות הראשית שלו, היו כמפורט להלן;

3. ביום האירוע נדרש התובע לפרוק חלקים של מכונה שנרכשה על-ידי הנתבעת. חלקי המכונה נארזו בנפרד זה מזה והובאו למפעל במכולות. לדברי התובע, הוא נדרש לפרוק כל מכולה בפרק זמן קצר, על מנת שהמכולה הריקה תפונה מהמקום. חלקי המכונה היו מקובעים למכולה באמצעות מה שתואר על-ידי התובע בעדותו כברגים גדולים (עמ' 16, ש' 16-17). לצורך כך הוא עשה שימוש במוט מתכת ("לום"). שיטת העבודה היתה דחיפת הלום בכוח רב, תוך השענתו על הכתפיים לסירוגין. לטענת התובע, לא סייעו לו בעבודה עובדים נוספים, על-אף שהוא ביקש מהממונים עליו סיוע בכוח אדם. במהלך העבודה, הוא חש לפתע כאב חד בכתף ימין, הכתף "נזרקה לאחור" ובתנועה סיבובית הוא החזיר אותה למקום. חרף כאביו, הוא המשיך בעבודתו באותו יום, וכן עבד במהלך השבועיים שלאחר מכן, ורק עם גבור כאביו פנה לטיפול רפואי.

הפגיעה והנכות הרפואית:

4. כאמור לעיל, כשבועיים לאחר התאונה פנה התובע לטיפול רפואי והתלונן על כאבים בכתף ימין.

5. ביום 8.8.06 עבר התובע בדיקת סונר של הכתפיים אשר הדגימה קרע חלקי של גיד הסופרספינטוס מצד ימין והסתיידות. בבדיקה צויין קיום קרע חלקי אף בכתף שמאל.

6. התובע המשיך במעקב רפואי, במהלכו הופנה לרופאים מומחים אשר המליצו על תקופות מנוחה, המשך מעקב וטיפולי פיזיוטרפיה. התובע עבר מספר סדרות של פיזיוטרפיה.

7. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של ד"ד קלגנוב אלכסיי לפיה עקב התאונה נותרה לו נכות בשיעור 20% בכתף ימין ו- 10% בכתף שמאל. הנתבעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר דניאל משה, אשר חיווה דעתו כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.

8. בשים לב לפער בין חוות הדעת הרפואיות מונה ד"ר גרינטל ארנן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – המומחה). המומחה קבע בחוות דעתו כי התאונה לא גרמה לנכות בכתף שמאל של התובע וכי אין לייחס את הממצאים בכתף זו לתאונה. אשר לכתף ימין, המומחה העריך את נכותו של התובע ביחס לפגיעה בשיעור של 5%, על-פי תקנה 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

שאלת האחריות:

9. הנתבעת כפרה בחבותה בנזיקין בגין האירוע, ובסיכומיה ציינה בתמצית טענותיה במישור זה. לחילופין טוענת היא כי יש להשית אשם תורם גבוה על התובע.

10. במישור העובדתי, לא הובאו עדים כלשהם מטעם הנתבעת, והגרסה העובדתית היחידה שנשמעה הינה מפי התובע. התובע פירט בתצהיר העדות הראשית שלו את נסיבות התאונה, כפי שהדברים צויינו לעיל. התובע נחקר חקירה נגדית קצרה, במהלכה לא עלו סתירות או פרכות בעדותו באשר לעיקרן של נסיבות הפגיעה. גרסתו מעוגנת אף במסמכים הרפואיים שמסמוך לאחר התאונה, לרבות טופס הפניה לקופת חולים לנפגע עבודה, עליו חתומה הנתבעת, ובו פירוט גרסת התובע בדבר פגיעה בכתף ימין אשר יצאה ממקומה במהלך הוצאת מכונות ממכולה. בנסיבות אלה אני מקבלת את גרסת התובע באשר לנסיבות בהן נפגע כפי שפורטו לעיל (בהסתייגות אחת עליה אעמוד בהמשך).

11. אשר לאחריות הנזיקית; אין צורך להכביר מילים באשר לחובת הזהירות המושגית שחב מעסיק כלפי עובדיו, שהינה בגדר הלכה פסוקה ומושרשת. אף חובת זהירות קונקרטית מתקיימת במקרה דנן, בנסיבות של עבודה המחייבת הפעלת כוח פיזי רב והפעלת לחץ על איברי גוף באמצעות כלי העבודה. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לוודא שיטת עבודה בטיחותית לשחרור חלקי המכונות המקובעים למכולה ופריקתן, לרבות הקצאת כוח האדם המתאים לכך באופן שלא יחייב הפעלת כוח פיזי מרוכז על-ידי עובד בודד בהפעלת הלום. דבר זה לא נעשה במקרה דנן, וסביר כי לו היה נעשה היה בכך כדי למנוע את הנזק. המסקנה היא כי הנתבעת חבה ברשלנות כלפי התובע בגין שיטת העבודה שהנהיגה.

12. אף את טענתה של הנתבעת בדבר אשמו התורם של התובע אינני רואה לקבל. כפי שנקבע בפסיקה, במערך הכוחות שבין העובד למעסיקו, ובשים לב לפער בין היכולת של כל אחד מהצדדים למנוע את הסיכון לנזק עקב שיטת עבודה בלתי הולמת, אין להחמיר עם העובד כאשר אין התנהגותו מגלה התרשלות ממשית וברורה (ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב(1) 415; ע"א 4114/90 שושן נ' כרכיה קאופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415). בענייננו מדובר בסוג שיטת עבודה שהונהגה ואי-הקצאת כוח עבודה מספיק במסגרתה, לגביהם אין זה סביר שהיתה לתובע יכולת שליטה, להבדיל ממעסיקתו. לפי העולה מגרסת התובע, שכאמור לא נסתרה, הוא נדרש לבצע את העבודה בלוח זמנים קצר, נתון שאף בו יש כדי לעקר מימד של אשם יחסי מצדו בכך שפעל לעמוד בדרישות העבודה שהוצבו בפניו. העובדה כי התובע היה ממונה על עבודות מסוג זה במפעל, איננה הופכת אותו לבעל סמכויות להקצאת כוח אדם במפעל, כאשר לעניין זה ציין התובע בעדותו כי לא היו עובדים שהיו כפופים לו ישירות, וכי בקשתו המפורשת להקצות לו עובדים למשימה לא נענתה (עמ' 16, ש' 12), עדות שלא נסתרה. אשר על כן אין לייחס לתובע אשם תורם לפגיעתו.

הנכות הרפואית:

13. כאמור לעיל, המומחה מטעם בית המשפט חיווה דעתו כי לתובע נגרמה נכות של 5% בגין הפגיעה בכתף ימין בלבד. התובע טוען כי המומחה שגה בהערכתו, וזאת הן ביחס לקביעה בדבר אי-גרימת נכות מהתאונה בכתף שמאל, והן לעניין שיעור הנכות בכתף ימין, והמומחה נחקר על-ידו לאחר שזימנו לעדות.

14. לאחר שמיעת המומחה ועיון בטענות הצדדים, אני רואה לקבל את עמדת המומחה בדבר הנכות הרפואית שנגרמה לתובע מהתאונה. לעניין זה אדרש בנפרד לפגיעה בכל אחת מהכתפיים.

15. אשר לכתף שמאל; בחוות דעתו ציין המומחה כי אין זה סביר שהפגיעה מאירוע מובדד בכתף ימין הביא לנזק בכתף שמאל, נזק שנעדר מהכתובים משך כשנתיים לאחר התאונה.

התובע טוען כי קביעת המומחה שגויה מיסודה, שכן מהמסמכים הרפואיים עולה כי כבר באוגוסט 2006 זוהה בבדיקת הדמיה קרע חלקי גם בכתף שמאל.

לעניין זה יצויין תחילה, כי כפי שעולה בבירור מחוות הדעת של המומחה, בה צויינו בפירוט רב מכלול המסמכים הרפואיים שעמדו כנגד עיניו, תוצאות הבדיקה האמורה היו בפני המומחה (ר' עמ' 2 לחווה"ד, הפנייה לסיכום של ד"ר ברצלון בו מפורטות תוצאות הבדיקה ביחס לכתף שמאל; עמ' 6 לחווה"ד, בה מפורטת הבדיקה עצמה).

בחקירתו ציין המומחה כי קביעתו בחוות הדעת מתייחסת להיעדר סימפטומים/תלונות מצד התובע בכל הנוגע לכתף שמאל לאחר התאונה, להבדיל מהתלונות ביחס לכתף ימין, אלא רק בחלוף זמן ניכר לאחריה. המומחה הסביר, כי קרעים א-סימפטומטיים בגידים המסובבים הם תופעה שכיחה, העולה עם הגיל. לפיכך, העובדה כי אצל התובע אובחן קרע כזה בכתף שמאל בעת הבדיקות שנערכו לו לאחר התאונה, איננה מלמדת כשלעצמה על קשר סיבתי לתאונה. מנגד, היעדר סימפטומים בכתף שמאל לאחר התאונה, איננו מתיישב עם הטענה לפגיעה טראומטית בגיד, להבדיל מתהליך ניווני. ובלשונו של המומחה:

"קרעים בגידים המסובבים הם תופעה שמופיעה באוכלוסיה הנורמאלית אצל אנשים שלא כואב להם בכלל הכתפיים וזה מתחיל מגיל 40-50 והולך ועולה עם הגיל. בגיל 70 לשליש מהאוכלוסייה כבר יש קרעים בגידים, מדובר על אנשים שלא יודעים שיש להם קרעים. ...

בחוות דעתי התכוונתי שלא היו שום סימפטומים במהלך השנתיים והכתף היתה בריאה וחייב להיות קשר זמני בין הופעה של סימפטומים לבין האירוע". (עמ' 10, ש' 15-22)

ובהמשך:

"ת: כשקרע נגרם כתוצאה מחבלה וזה אכן קורה, יש דימום ויש נפיחות פנימית ויש כאב וסימפטום ואז אפשר, גם אם היה קרע אסימפטומטי קודם או נטיה לקרע או תהליך ניוון בגידים, זה לא משנה מאותו רגע שמופיע כאב והקרע הפך להיות סימפטומטי, אז הוא מחובר לטראומה.

ש: אם אין תלונה על כאב אז אין טראומה?

ת: זה תלוי בגיל. בגיל שלו קרע שנגרם מאירוע קיצוני צריך להיות מלווה בכאב" (עמ' 11, 9-12).

16. יצויין כי המומחה אף שלל את סבירות הטענה בדבר מיסוך הכאב בכתף שמאל בשל הכאבים העזים בצד ימין, באופן שיכול היה להסביר היעדרן של תלונות על כאב בכתף שמאל בתקופה שלאחר התאונה, וציין כי מיסוך מעין זה הוא תופעה מוכרת ואפשרית לתקופה מוגבלת של שבוע שבועיים, דבר שלא תואם את נסיבות המקרה דנן (עמ' 13, ש' 24-29).

17. אני מוצאת את הסבריו של המומחה באשר להיעדר קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בכתף שמאל הגיוניים וסבירים, ואינני רואה בסיס לקבוע אחרת. כפי שנפסק פעמים רבות, ככלל חוות דעת של מומחה שמינה בית המשפט הינה בעלת משקל משמעותי, נוכח היות המומחה גורם אובייקטיבי בלתי תלוי ומומחיותו המקצועית בנושא העומד לדיון. לפיכך, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות מקצועיות של המומחה הרפואי, אלא בהתקיים טעמים טובים לכך, כגון פגם בתשתית עליה נשען המומחה או טעות בהסקת מסקנותיו כפי שהיא נלמדת מהנתונים שבפני בית המשפט (ע"א 4212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח (פורסם במאגרים); ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח (פורסם במאגרים)). בענייננו לא מתקיימות נסיבות כאמור כפי שפורט לעיל. אוסיף ואציין, כי טענות התובע בתצהירו בדבר השימוש שעשה אף בכתף שמאל בעת העבודה, והטענה בדבר כאב שחש בכתף שמאל בעת האירוע ולאחריו, מעוררות קושי ממשי אל מול המסמכים הרפואיים שלאחר האירוע והאמור בתביעתו לתשלום דמי פגיעה למל"ל, בהם מתועדות טענותיו בדבר פגיעה בכתף ימין במהלך העבודה. לאור זאת, ונוכח כל שפורט לעיל, לא ניתן לראות בטענות המאוחרות בעניין זה תשתית מספקת לקביעת ממצא בדבר קשר סיבתי לתאונה.

18. אשר לכתף ימין; בחוות הדעת העריך המומחה את הנכות בכתף ימין בשיעור של 5%, תוך שימוש מותאם בתקנה 42(1)(ד)(1) לתקנות, שעניינה פציעה של שרירי הכתף בצורה בינונית. התובע טוען כי שגה המומחה בקביעתו, שכן הקרע בגיד מקנה 10% נכות על-פי התקנה האמורה, וכי לא היה כל בסיס ליישום מותאם של התקנה ביחס לנכות.

בחקירתו ציין המומחה כי מבדיקת התובע עלה כי טווחי התנועה של הכתף כמעט מלאים אך הוא סובל מכאב והפרעה עקב כך. בנסיבות אלה הוא ראה להעריך את הנכות באופן מותאם, כך שקיימת נכות ברם היא איננה עולה כדי 10%. מתשובות המומחה ניתן להבין כי הוא קושר באופן מחייב בין מגבלת תנועה לבין קביעת נכות לפי התקנה הנדונה, דבר שמעורר קושי נוכח לשונה של תקנה 42 אשר ממוקדת בפציעה האנטומית להבדיל מביטוייה בהגבלת תנועות (כפי שהדבר הוא, למשל, בתקנה 41). אולם סבורני כי אין בכך כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגיע המומחה בנסיבות דנן. קביעת הנכות הרפואית על-פי תקנה 42(1)(ד)(1) לתקנות מחייבת הערכה של מדרג עוצמת הפציעה, כאשר הדרגה הנמוכה ביותר המקנה נכות הינה "בינונית". לצורך הערכת עוצמת הפגיעה, אין זה בלתי סביר להידרש גם להשפעתה בפועל על תפקוד האיבר שנפגע. בענייננו, כפי שצויין, מצא המומחה כי הפגיעה כמעט ואיננה פוגעת בטווח התנועה. אשר לפגיעה האנטומית עצמה, בסיכום חוות דעתו הגדיר המומחה את הקרע שאותר לאחר הפגיעה כ- "קרע קטן" בגיד הסופרספינטוס וציין כי ממצאים דומים נמצאו בבדיקות שנערכו לאחר מכן. בנסיבות אלה, הערכת המומחה כי נכות של 5% משקפת נאמנה את נכותו של התובע, וקביעת הנכות על דרך של התאמתה לדרגה הקבועה בתקנה, הינה קביעה סבירה שאינני רואה להתערב בה.

הנזק:

אובדן שכר בעבר:

19. בהתאם לנתוני השכר שהוצגו, עובר לתאונה השתכר התובע אצל הנתבעת שכר חודשי ממוצע בסף 9,123 ₪. התובע הציג אישור מחלה עבור תקופה של כחודשיים ימים.

בנתונים אלה, הפיצוי לתובע בגין אובדן שכר מלא לעבר (לאחר הצמדה של השכר להיום) הוא בסך 22,048 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה –26,500 ₪.

20. לפי הנתונים שהוצגו, לאחר תקופת אי-הכושר המשיך התובע בעבודתו אצל הנתבעת, ולעניין זה לא הוצגו נתונים כלשהם המעידים על הפסד שכר. בפברואר 2010 סיים התובע את עבודתו אצל הנתבעת. לטענה כי פוטר בשל מגבלותיו בעבודה לא הובאו כל ראיות ממשיות, והיא איננה נראית סבירה בשים לב לנכות הנמוכה, לתקופת המשך עבודתו אצל הנתבעת לאחר הפגיעה ולסוג עבודתו כיום. לפי עדות התובע, לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת הוא היה מובטל במשך כ- 14 חודשים, במהלכם קיבל דמי אבטלה במשך כתשעה חודשים, עד שהחל לעבוד במקום עבודה חדש. החל מאפריל 2011 עובד התובע בחברת רגואן יורם החזקות בע"מ. מתלושי השכר שצירף התובע עולה כי שכרו הממוצע עומד על סך 9,048 ₪ (נתון שכר מצטבר, תלוש אפריל 2013), בשיעור דומה להשתכרותו ערב התאונה.

בנסיבות אלה אין לפסוק לתובע הפסד שכר מלא לתקופה בה לא עבד לאחר הפסקת עבודתו אצל הנתבעת, משך כ- 14 חודשים, משלא היתה מניעה כי הוא ישתלב בעבודה חדשה. משאין להוציא מכלל אפשרות כי כושר העבודה של התובע נגרע במידת מה בתקופה זו עקב התאונה, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין אובדן שכר חלקי לעבור, אותו אני מעמידה על סך של 6,000 ₪ (כ- 70% מחישוב אקטוארי על בסיס הנכות הרפואית לאותה תקופה). לאחר מכן השתלב כאמור התובע בעבודה חדשה, בשכר דומה לעבודתו אצל הנתבעת, ובנסיבות אלה אין לפסוק לו פיצוי בגין אובדן שכר חלקי לאותה תקופה.

פגיעה בכושר השתכרות לעתיד:

21. בנתונים שפורטו לעיל, בשים לב לנכות הרפואית הנמוכה, ומשהתובע עובד ומשתכר שכר דומה לשכרו עובר לתאונה, כך שההשפעה התפקודית של הפגיעה איננה ממשית, אין מקום לפסיקת פיצוי על בסיס חישוב אקטוארי.

22. עם זאת, נוכח קיומה פגיעה ובשים לב לגילו של התובע וסוג עבודתו, ומשאין להוציא מכלל אפשרות כי הפגיעה תשפיע על כושר ההשתכרות של התובע בעתיד, אני פוסקת לו פיצוי גלובלי (הכולל מרכיב גלובלי של הפסד פנסיה) בסך 25,000 ₪.

כאב וסבל:

23. בשים לב למהות ונתוני הפגיעה, ובהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ להיום בגין כאב וסבל.

עזרת צד ג':

24. כפי שפורט, לאחר התאונה היה התובע בתקופת אי-כושר במשך כחודשיים בלבד, ולאחר מכן שב לעבודתו. בנסיבות אלה טענתו כי שילם לביתו 5,000 ₪ לעבודות בית למשך שלושה חודשים, שלא גובתה בראיות אובייקטיביות כלשהן, איננה משכנעת. על דרך ההערכה, ובשים לב לנתוני המקרה, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך 3,000 ₪.

הוצאות:

25. התובע צירף קבלות ספורות וטוען הוא כי הוציא סכומים עודפים עבור נסיעות לטיפולים רפואיים ופיזיוטרפיה.

26 בהינתן הטיפולים הרפואיים שעבר התובע, ומשסביר כי הוא נדרש לצורך כך להוצאות עודפות לרבות לנסיעות, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בסך 2,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

סיכום הנזק:

27. סך כל הנזק שנגרם לתובע הוא בסך 92,500₪.

28. מסכום זה יש להפחית תשלומים שהשתלמות לתובע מהמל"ל; סך 19,773 עבור דמי פגיעה (לאחר שיערוך להיום) וסך 38,652 ₪ (תשלום חד פעמי, לאחר שיערוך להיום), ובסה"כ – 58,425 ₪.

29. סה"כ הפיצוי המגיע לתובע עומד איפוא על 34,000 ₪ (מעוגל).

סיכומם של דברים:

30. התביעה מתקבלת.

31. הנתבעת תשלום לתובע סך 34,000 ₪, בצירוף עלות חוו"ד המומחה מטעמו וחלקו בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, כשהם משוערכים להיום, אגרת בית המשפט משוערכת להיום, ושכ"ט בסך 8,041 ₪ (כולל מע"מ).

32. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.