1. בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל דעה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
2. המשיב הצהיר בדיון מיום 30.08.2010 כי פעל לביצוע מסירה אישית של כתב התביעה וההזמנה לדין למבקשת במענה הרשום על פי תדפיס רשם החברות. בית המשפט קיבל את הצהרתו ומשהמבקשת לא הגישה כתב הגנה ואף לא התייצבה לדיון, ניתן ביום 30.08.2010 כנגד המבקשת פסק דין על יסוד התביעה. תקנה 484 לתקנות סדר הדין הכללי, התשמ"ד -1984 קובעת כי מסירה לתאגיד תהיה בהנחת כתבי בי- דין במשרד או במען הרשום של התאגיד. משבית המשפט קיבל את הצהרת המשיב כי ביצע מסירה אישית למבקשת במענה הרשום, אין מדובר ביטול פסק דין "מחובת הצדק", כי אם בבקשה לביטול פסק דין המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שיבחן שניים אלה: האחד, הסיבה לאי התייצבות המבקשת לדיון ולאי הגשת כתב הגנה על ידה; והשני, הוא העיקר, סיכויי ההגנה של המבקשת באם יבוטל פסק הדין.
3. בטרם אדרש לבחינת שיקולים אלה, יש לבחון את המועד בו הגישה המבקשת את הבקשה לביטול פסק הדין.
4. תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)" קובעת כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוך 7 ימים מיום המצאתו למבקש הביטול. לגבי בקשה המוגשת בחלוף מועד זה, ככל מועד שנקבע בחיקוק, יש להחיל את תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המחייבת קיומו של "טעם מיוחד" לאי עמידתו של מבקש ביטול פסק הדין במועד להגשת בקשתו. (ראה לעניין זה ת"ק (ת"א) 9010-08-08 גדפורנ' לייטנר (1.2.2015) (להלן: "עניין גדפור"); רת"ק (מחוזי י-ם) 32288-09-13 איזוטסט בע"מ נ' כהן (23.10.2013).
5. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 30.06.2015, כחמש שנים לאחר מועד מתן פסק הדין. המבקשת לא הציגה טעם לאיחורה הממושך בהגשת בקשת ביטול פסק הדין, וטענה כי ידעה על קיומו של פסק הדין נגדה רק בתחילת חודש יוני שנה זו, מעיקול חשבונה בבנק בהליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, גם על פי המועד בו טוענת המבקשת כי נודע לה על פסק הדין, הבקשה לא הוגשה במועד. שנית, המבקשת לא צירפה לבקשה מסמכים התומכים בטענה כי בדבר מועד עיקול חשבונה בבנק. מנגד, מתצהיר המשיב במצורף לתגובתו לבקשה, עולה כי האזהרה בגין הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין נמסרה למבקשת בכתובתה הרשומה ברשם החברות עוד ביום 09.11.2010, באמצעות אדם אשר הציג עצמו כעובד המבקשת, קיבל לידיו את האזהרה וסירב לחתום וכי בתחילת שנת 2011 בוצעו עיקולי צד ג' בבנק לאומי ובבנק דיסקונט ובמספר חברות אשראי במסגרת תיק הוצאה לפועל. לטענת המשיב, פרט להליכים אלה, אשר בוצעו בתחילת שנת 2011, לא בוצעו הליכים כלשהם נגד המבקשת בתיק ההוצאה לפועל.
6. על פי החלטתי מיום 09.10.2015, הגיש המשיב "דו"ח תיקים לחייב מפורט" מיום 13.10.2015 בצירוף אישור מסירה ותצהיר מוסר מהם עולה כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין נמסרה למבקשת ביום 17.10.2010. בנוסף הגיש המשיב דו"ח בדבר הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד המבקשת, המלמד כי הליכי העיקול בבנקים ובחברות האשראי הוטלו בין השנים 2010 ועד 2011. מהאזהרה וכן מהליכי העיקול בתיק ההוצאה לפועל ידעה המבקשת וצריכה הייתה לדעת כבר בסוף שנת 2010 - תחילת שנת 2011 על קיומו של פסק הדין נגדה ולפעול, לו רצתה, לביטולו פסק הדין במועד. אלא שהמבקשת לא הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין במועד, ואף לא הציגה כל טעם להשתהותה מזה כחמש שנים בהגשת הבקשה. בכך די לדחות את הבקשה.
7. נסיבות מקרה זה אף אין בהן "טעם מיוחד" המצדיק להאריך את המועד להגשת הבקשה, כאמור בתקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי. המושג "טעם מיוחד" להארכת המועד שנקבע בתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הוא מושג שסתום שיש לצקת לו תוכן בהתאם לשיקולי המדיניות ותוך איזון בין עקרון בירור הסכסוך לגופו אל מול עקרון סופיות הדיון. שיקולים אלה, ואמות המידה ליישומן כפי שנקבע בעניין בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (פסקה 9) (10.12.2013) ובעניין גדפור, ובכללם, מהות העניין העומד לבירור, סכום פסק הדין, מידת האיחור, האם הצד שכנגד שינה מצבו לרעה ועוד, אינם מצדיקים להיעתר לבקשה.
8. מדובר בפסק דין שניתן בתביעה כספית על סך 3,038 ₪. המבקשת לא הגיש כתב הגנה, ולבד מהכחשה כללית של זכאות המשיב לכספים שנפסקו לזכותו, המבקשת אינה מפרטת בבקשה ובתצהיר הנלווה לבקשה את טעמי הגנתה וסיכוייה להצליח בהדיפת התביעה נגדה. פסק הדין ניתן ביום 30.08.2010, כחמש שנים קודם שהוגשה הבקשה לביטולו. המשיב נקט בהליכי הוצאה לפועל לגביית פסק הדין בסוף שנת 2010. השתהות המבקשת בנקיטת הליכים לביטול פסק הדין, הגם שהיה עליה לדעת על קיומו מהאזהרה והליכי הגבייה שננקטו בתיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין בשלהי שנת 2010 ולכל המאוחר בתחילת שנת 2011, פוגעים במשיב ובעקרון סופיות הדיון.
9. תכליתו של בית משפט לתביעות קטנות הוא ניהול הליך משפטי יעיל, מהיר וזול. מחוקק המשנה ראה להקנות משקל רב לעקרון סופיות הדיון כשמדובר בתביעה קטנה, ולהעדפת עקרון זה על ניהול כפול של ההליך ככל שפסק הדין יבוטל ופגיעה בדרך זו בכלל ציבור המתדיינים, על דרך קביעת לוח זמנים קצר יותר להגשת בקשה לביטול פסק הדין. (ראה רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT נ' שוורץ (24.4.2014). לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקשת לא פרטה טעם לאיחור המשמעותי בהגשת הבקשה וממילא טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה, וכן לא פרטה טעמי הגנתה כנגד התביעה, פרט להכחשה כללית. ביטול פסק הדין בנסיבות תיק זה, חוטא לתכלית שביסוד בתי משפט לתביעות קטנות ומטה את כפות המאזניים נגד קבלת הבקשה.
10. אשר על כן, הבקשה נדחית. פסק הדין נותר על כנו. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בתוך 30 יום.

51293715129371

5467831354678313

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלתה.