לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף שארע לתובעת עת לטענתה נתקלה רגלה במרצפת מוגבהת במדרכה, ואשר בסמוך לה נמצא בור תקשורת של חברת כבלים.

1. התובעת, ילידת 1926, הלכה לטענתה ביום 13.11.09 ברחוב העצמאות באור עקיבא, נתקלה במכשול במדרכה, ונפלה.

2. התובעת לא אושפזה בעקבות האירוע הנטען, ולא הגישה חוות דעת מומחה לעניין נכותה.

בהחלטה שניתנה ביום 13.4.11, נדחתה בקשתה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ללא חוות דעת מקדימות ע"י הצדדים; על בקשה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור, וכאמור – גם בהמשך לא הוגשה כל חוות דעת.

בנסיבות אלה, התנהל התיק על בסיס העדר נכות.

3. הנתבעות, עירית אור עקיבא (להלן – "העיריה"), והמבטחת שלה, מכחישות כי התובעת נפגעה באופן הנטען על ידה.

בנוסף, שלחו הנתבעות הודעה לצד ג', חברת הכבלים 'הוט' (להלן – "הוט"), בטענה כי ככל שיוכח ע"י התובעת כי אמנם נפלה במקום בו היא טוענת שנפלה, הרי שבאותו מקום הייתה קופסת תקשורת שקועה של הוט, והאחריות לנזקי התובעת, ככל שיוכחו, נופלת לפתחה של הוט בלבד.

4. ביום 16.8.11 (במסגרת בקשה מס' 11) ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי הצדדים.

מטעם התובעת הוגש ביום 23.11.11 תצהיר עדותה הראשית בלבד, מטעם הנתבעות הוגשו ביום 12.6.12 תצהירי מנכ"ל העיריה מר רחמים צלח ומנהל אגף האחזקה בעיריה, מר יפתח אברמוב, מטעם צד ג' הוגש ביום 27.9.12 תצהירו שלו מר ניצן הוד, מפקח תשתיות ב'הוט'.

5. ביום 16.1.13 העידו עדי הצדדים לפניי; ב"כ הנתבעות ויתר על העדתו של מר יפתח אברמוב, ועל כן תצהירו אינו משמש כחלק ממסכת הראיות בתיק.

בסיום הישיבה נקבע מועד להגשת סיכומי הצדדים; המועד הוארך מעת לעת לבקשת ב"כ הצדדים. ביום 10.4.13 הוגשו סיכומי התובעת, ביום 23.5.13 הוגשו סיכומי הנתבעות וביום 1.7.13 הוגשו סיכומי צד ג'.

מתן פסק הדין התעכב עקב יציאתי לחופשת לידה מיום 25.6.13 ועד ליום 30.9.13.

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו ע"י הצדדים במסגרת תצהיריהם ומוצגיהם, ובמיוחד לאחר ששמעתי את התובעת ואת מנכ"ל העיריה ועיינתי בתמונות ת/1, ת/2 ו-נ/4, אני סבורה כי דין התביעה דחייה.

7. עדות התובעת

עדותה של התובעת לא הייתה אמינה, וזאת בלשון המעטה;

7.1 היא חזרה פעם אחר פעם על ההצהרה כי היא "אינה משקרת", גם כשלא היה כל צורך בכך (עמ' 7 ש' 4, ש' 13, עמ' 8 ש' 5, עמ' 9 ש' 7-8, ש' 31, עמ' 10 ש' 13),

7.2 מסרה מיוזמתה מידע רלוונטי לכאורה, שלא נשאלה לגביו, לעניין הסחרחורת (עמ' 6 ש' 24, וראו התייחסות ב"כ הנתבעות לעניין זה ותשובת התובעת בעמ' 7 ש' 1-2),

7.3 הכחישה שאי פעם סבלה מסחרחורות (עמ' 7 ש' 2, ש' 10, ש' 14-15, ש' 18-20, ש' 27, ש' 31-32, עמ' 8 ש' 1-3, ש' 6-8, ש' 17-18) וזאת חרף מסמכים רפואיים רבים וחד משמעיים שהוצגו לה (עמ' 8 ש' 1, ש' 6, מוצגים נ/1, נ/2 ו-נ/3) תוך שהיא פשוט מתעלמת מעובדות ברורות המוצגות לפניה או שהיא טוענת שהיא "לא זוכרת" אירועים של סחרחורות מעברה (עמ' 8 ש' 10),

7.4 התחמקה בעדותה ממתן תשובות לשאלות פשוטות, כמו מי עזר לה לקום (עמ' 9 ש' 19-20);

התובעת סיפרה, כי היא גרה ברחוב בו נפלה (עמ' 6 ש' 15-20), וכי היא גרה ברחוב זה מזה 60 שנה (עמ' 9 ש' 4-5).

למרות היכרותה את הרחוב בו היא גרה, ואשר בו לטענתה נפלה, לא ידעה התובעת להצביע בתמונות שהוצגו לה על המקום בו נפלה, אף הצהירה שלא תוכל להצביע על המקום "גם אם תראה לי את זה בטלוויזיה" (עמ' 9 ש' 10, ש' 17-18).

8. התובעת כלל לא הלכה במקום בו טענה כי נפלה

8.1 התובעת סיפרה בעדותה, כי ביום האירוע, הלכה לבית של בתה, שגרה בסמוך אליה, כדי לעזור לה. לאחר שבתה אמרה לה שהיא אינה זקוקה לעזרה, אמרה לה התובעת שהיא הולכת הביתה (עמ' 6 ש' 22-23).

גם בסע' 1 לתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי הלכה לכיוון בית מגוריה.

8.2 התובעת טענה בתצהירה, כי נפלה על המדרכה במקום בו שקועה קופסת תקשורת של 'הוט', לא רחוק מבית מגוריה (סע' 2).

8.3 מהתמונות ת/1 ו-נ/4 עולה כי ליד המקום הנטען, בו שקועה קופסת תקשורת של 'הוט', נמצא גם ארון תקשורת של החברה.

למרות שהתובעת 'לא ידעה' להצביע תוך מהלך עדותה לפניי על המקום בו נפלה, ברור מהצהרותיה ומהדברים עליהם כן ידעה להעיד, כי המקום בו שקוע בור התקשורת של 'הוט', ואשר סביבו אבן משתלבת אשר אף היא מעט שקועה, הוא המקום אליו מתכוונת התובעת שבו נפלה (סומן בחץ שחור על גבי נ/4).

8.4 מעדותו של מנכ"ל העיריה, המכיר את התובעת ואת הרחוב בו היא ובתה גרות, ויודע לומר היכן מתגוררת התובעת ביחס לבית של בתה, עולה כי כדי שהתובעת תגיע מהבית של בתה לביתה שלה, היא כלל לא צריכה ללכת במקום בו היא טוענת כי נפלה, בסמוך לבור התקשורת של 'הוט', אלא בדיוק לכיוון הנגדי:

"ת. הבת גרה בבית שמופיע בתמונה ת/1, והאמא גרה בהמשך הרחוב שמופיע בתמונה ת/2 (מכוון הרכבים שמופיעים בתמונה).

ש. כשהיא יוצאת מביתה של הבת היא עוברת את המכשול הזה

ת. היא לוקחת ימינה. אם הפתח של הבית הוא לפני הגוב אז היא עוברת עליו אבל אם הבית דרומי אז היא לא עוברת ליד הגוב.

ש. אתה מכיר כמנכ"ל העיריה את המקום

ת. אני מכיר אבל אני לא יודע אם הבית של הבת זה הבית הימני או השמאלי בתמונה נ/4..."

(עמ' 12 ש' 14-20)

ובהמשך –

"ש. התובעת גרה לכוון דרום

ת. כן, מספר בתים דרומה. אבל אני לא יודע איפה הבת שלה גרה.

ש. אם הבת שלה גרה דרומית לארון היציאה מהבית...היא לא אמורה לעבור שם בכלל

ת. נכון"

(עמ' 13 ש' 16-20).

8.5 מהתמונה ת/2 ניתן לראות, כי פתח היציאה מחצר הבית של בתה של התובעת נמצא דרומית לארון התקשורת של 'הוט', הנראה אף הוא בתמונה זו (על המדרכה בצד ימין).

8.6 מהתמונה ת/1 ניתן לראות כי דלת הכניסה לבית מגוריה של הבת נמצאת דרומית לארון התקשורת של 'הוט', כאשר התמונה ת/2 משלימה את המבט, וממנה ניתן לראות את שער היציאה מחצר הבית לרחוב.

יתרה על כן, ברור לחלוטין כי השער הנראה בת/2 הוא שער היציאה מחצר הבית של הבת, באשר מהתמונה ת/1 ניתן לראות בבירור כי קיימת חומה בחצר, ואין מעבר בתוך החצר ממנה אל הרחוב אם פונים לכיוון צפון (בתוך החצר עצמה). גם מהתמונה נ/4 עולה שאין כל יציאה מחצר ביתה של בת התובעת צפונית לארון התקשורת של 'הוט' (וראו שאלת בית המשפט בעניין זה בעמ' 12 ש' 29-30).

לכן, היציאה היחידה שיש מבית בתה של התובעת לרחוב העצמאות ממוקמת מדרום לארון התקשורת של 'הוט', לקופסת התקשורת השקועה במדרכה ולמקום בו התובעת טוענת כי נפלה.

8.7 עפ"י עדותו של המנכ"ל, כדי להגיע לביתה שלה, כפי שאמרה לבתה, על התובעת לצעוד לכיוון המכוניות הנראות בתמונה ת/2, לכיוון דרום, ולא לאזור בו מצוי בור התקשורת של 'הוט' – ממש מול הארון של 'הוט', בכיוון צפון.

8.8 מכאן, שהתובעת לא צריכה הייתה כלל להיות במקום בו נטען כי נפלה, באשר הדבר מנוגד לכיוון אליו העידה כי הלכה.

9. הימנעות מהבאת עדים

9.1 בתצהירה, טענה התובעת כי אנשים סייעו לה לקום לאחר שנפלה (סע' 4).

9.2 אף אחד מהם לא הובא למתן עדות, והתובעת לא נתנה כל הסבר לדבר, כאשר נשאלה על כך בחקירתה הנגדית (עמ' 9 ש' 24-25). גם לא הוגש תצהיר כלשהו מטעם מי מילדיה של התובעת (וראו: דברי ב"כ התובעת בעניין זה בעמ' 10 ש' 31, כאשר בפועל ויתר ב"כ התובעת על העדתה של הבת – עמ' 11 ש' 5-6).

10. עדותה של התובעת, הינה עדות יחידה של בעל דין.

שילוב השלושה – חוסר אמינותה של התובעת, העדר סיבה אובייקטיבית לצעוד במקום בו נטען כי נפלה ובמיוחד טענתה של התובעת כי התכוונה להגיע לביתה הנמצא בכיוון השני והימנעות מהבאת עדים, אשר יכולים היו, אולי, לתמוך בחלקים שונים של גרסתה – מוביל למסקנה היחידה האפשרית בנסיבות, והיא כי אין מקום לקבל את התביעה.

ייתכן והתובעת באמת נפלה באותו יום, אך גרסתה בדבר מקום הנפילה, וחבות העיריה לנזקיה עקב כך בוודאי שלא הוכחה, אף לא קרוב לכך.

11. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.

כן אני דוחה את ההודעה לצד ג', אך בנסיבות העניין, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות, וזאת משני טעמים:

ראשית, ההודעה נשלחה מלכתחילה על יסוד גרסתה של התובעת, גרסה שלא הוכחה כאמור, אך הנתבעות לא יכלו לדעת זאת עד לישיבת ההוכחות, ושמיעת התובעת.

שנית, בשונה מב"כ הנתבעות אשר השכיל לצמצם עדיו לאחר שנשמעה עדות התובעת ועדות מנכ"ל העיריה – שתי עדויות, אשר הובילו, בסופו של דבר ויחד עם התמונות ת/1 ו-ת/2, למסקנה כי דין התביעה דחייה, ב"כ צד ג' עמדה על השמעת העד מטעמה, בלא שהיה כבר כל צורך בדבר באותו שלב.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.