עניינו של ההליך שבכותרת בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיב 1 כתוצאה מתאונה שבה היה מעורב ביום 23.2.06.

בקליפת אגוז, בעת התאונה רכב משיב 1 על אופנוע ללא כיסוי ביטוחי הנמצא בבעלותו של אדם אחר. בהיעדר כיסוי ביטוחי הגיש המשיב את תביעתו דנא נגד נהג הרכב הנוסף שהיה המעורב בתאונה ומבטחתו.

לאחר התראה שניתנה למשיב ובהיעדר הודעה מטעמו שיהא בה לקדם את בירור התובענה הוריתי ביום 13.3.13 על מחיקת ההליך מחמת מחוסר מעש.

כעת מונחת לפניי בקשת הנתבעת בתיק לתקן את פסק הדין מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984.

לטענת המבקשת, בית המשפט השמיט בהיסח דעת מפסק דינו את התייחסותו לפסיקת הוצאותיה של המבקשת בתום ההליך, והשמטה זו חוסה תחת הגדרתה של טעות בת תיקון מכוח חוק בתיהמ"ש. את הוצאותיה בעקבות ניהול ההליך כימתה המבקשת בסך של 20,000 ₪.

בתשובה טען המשיב כי אי פסיקת הוצאות משפט איננה השמטה מקרית. עוד טען המשיב כי מחמת חשש להתיישנות תביעתו נגד מבטחת נוספת שרצה לצרפה להליך, על רקע התנגדות אפשרית של המבקשת דכאן, הגיש המשיב תביעה נפרדת בתאריך 21.2.13. כן נטען כי הוצאותיה של המבקשת ממילא ייחסכו ממנה בהמשך ההליכים בתובענה החדשה שכן המשיב אינו מתכחש לתוקפם המחייב של כל ההליכים וחוות הדעת שנעשו במסגרת התובענה דנן.

לאחר שעיינתי בדברים באתי לידי מסקנה כי חוסר ההתייחסות לשאלת שכר הטרחה והוצאות המשפט לא נשמט מפסק הדין בדרך של מקרה או בהיסח הדעת.

בהחלטתי מיום 24.1.13 התרתי לשני הצדדים שהות בת 30 יום להגשת הודעה כלשהי שיהא בה לקדם את בירור התובענה שאם לא כן אורה על מחיקת ההליך מחמת חוסר מעש. ואולם, כשם שהתובע לא ראה להגיש כל הודעה מטעמו, כך גם הנתבעת לא טענה דבר לעניין הוצאותיה חרף ידיעתה כי התובענה עומדת בפני מחיקה מחמת חוסר מעש.

משנמנעו שני הצדדים מלהשמיע כל טענה, הוריתי ביום 13.3.13 על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש.

במצב הדברים האמור, אינני יכולה להידרש בדיעבד למסד נתונים שלא עמד לפניי ולהכשיר דיון בעל אופי מהותי תחת האצטלה של טעות סופר. מבלי לקבוע מסמרות, בידי המבקשת לשטוח את טענותיה לעיל בבוא העת לפני המותב המופקד על ההליך המקביל שנפתח.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.