בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים.

עד התובעת העיד כי נסע בנתיב האמצעי ושמע מכה מאחור ואילו הנתבע העיד כי רכב התובעים סטה לנתיבו על מנת להימנע מפגיעה ברכב אחר שיצא ממפרץ חניה. עדותו לא נסתרה בשום שלב.

בנוסף העיד עד נטרלי שעובד במקום והוא טען כי ראה את רכב התובעים בנתיב האמצעי ונהג הנתבע מודה כי פגע ברכב התובעים.

עדותו לא הייתה ברורה במיוחד , אולם ניתן להבין מעדותו שאינו מכיר איש מהצדדים וראה את רכב התובעות בנתיב האמצעי והרכב לא סטה לנתיב אחר.

לאחר ששמעתי את העדים אני סבור כי עדותו של העד הניטרלי היא מכרעת שכן הוא העיד כי ראה את רכב התובעת בנתיב האמצעי והעיד שהרכב לא סטה ואף שמע את נהג הנתבעים מודה כי פגע ברכב התובעים.

בנוסף בהודעה לחברת הביטוח טוען הנתבע כי רכב סטה לנתיב שבו נסע וכתוצאה מכך רכב שהיה מאחוריו עצר וסטה שמאלה ולכן פגע בו בצד אחורי, וזאת בניגוד לעדותו לפיה רכב סטה לנתיב האמצעי .

עדותו של העד הניטרלי יחד עם האי בהירות בהודעת הנהג הנתבע לגבי נסיבות התאונה מטות את המאזניים לטובת התובעות שהרימו את הנטל להוכיח את תביעתם במאזן ההסתברות.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעות את סכום התביעה צמוד בצירוף אגרה כפי ששולמה , שכר העד ושכ"ט עו"ד בסך 11.7%.

ניתן היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.